ה'חפץ חיים' חומת הדת פרק ז להתחזק בעודו בחייו בתורה ובמצוות | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חומד עתת, פרק ז,

חפץ חיים.

בפרק זה יבואר כמה צריך אדם להתחזק בעודו בחייו לתורה ולמצוות.

כתוב בתורה שיחט לו לא בניו מומם,

דור עיקש ופטלטול.

על אדוני תגמלו זאת

עם נבל ולא חכם.

הלא הוא אביך קניך,

הוא עשיך ויכונניך.

זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור.

לכאורה נבל הוא יותר גרוע מאשר לא חכם.

אז היה לו לומר ההפך.

עם לא חכם ונבל,

אבל באמת נא איכה.

ידוע מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה על הפסוק

ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו.

הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו,

שמתוך שהיו עוסקים בה היה נאור שבא מחזירה למוטב.

וזוהו כוונת הכתוב.

עם נבל ולא חכם.

והיינו בתורה, שאם היו חכמים בתורה יש תקווה שהמאור שבא יחזירה למוטב,

אבל באין תורה מה תקווה שישוב מנבלותו.

ובאמת כאשר אנו רואים בעוונותינו הרבים שהדורות הולכים ומתקלקלים,

כמה צריך האדם להתחזק בעצמו בעודו חי,

להשכים ולעריב בבית המדרש,

לקרות ולשנות כל מה שיוכל,

ולא ישמח על בניו שהם יתקנו עבורו.

מפני שני דברים.

האחד שמסתם גם הם ישמחו על בניהם,

אם הוא סומך על הבנים שלו, גם הם ישמחו על הבנים שלהם.

ובמה יישארו?

שנית,

הלוואי שישמרו את סדר התפילה, שילכו לבית המדרש להתפלל וישמרו עצמן שלא

לעבור על לוין שבתורה לזה צריך גם כן זכות גדולה.

ומה נדבר על אודות לימוד התורה?

וכבר אמרו חכמים זכרונם לברכה,

טניא,

רבי שמעון בן אלוחזר אומר,

עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך.

ועל כן,

בעוונותינו הרבים,

היום צריך האדם ללמד בעד כל זרעו הבאים אחריו.

וכן,

וכבר סופר על אדם אחד שלמד משניות בשקידה,

ושאל אותו אחד,

בשביל מה אתה לומד היום?

וכי יורצייט יש לך?

והשיב לו, בשביל עצמי אני לומד,

כי למה לי שאחרים ילמדו בשבילי טוב יותר שאלמד בעצמי?

זאת אומרת,

יש כאלה שלומדים משניות רק כשיש יורצייט לאבא שלו.

הוא היה חכם ללמוד משניות לבד, לא לחכות עד שהבן שלו יקרא בשבילו המשניות.

סיפרנו פעם שהיה בן חכם שאביו היה עם הארץ ולא היה לומד,

אז הוא פעם אחת ירד עם אבא שלו למרתף של היין,

אז לא היה אז חשמל,

הוא לקח נר בידו הבן והלך לפני אבא.

הוא היה מאיר, אבל כשיורדים אז הנר מלכסס הולך לכאן, לכאן, לכאן.

אז האבא אומר לו, תסדר את הנר, תרים פה את העסקה, לא רואה, אני עומד להיכשל.

אמר לו ואבא, תעבור קדימה.

עבר קדימה, נותן לו את הנר ביד, ירד.

ירד, הכל היה בסדר.

אמר לו, אז למה לא אמרת לי בהתחלה?

אמר לו, רציתי שתרע בה, אם אתה תסמוך עליי,

אז אתה, הכל יהיה אצלך מהבהב, אתה מבין, כן, לא, אור, זה, וכשהגשתי לך עם הנר,

אתה בעצמך, והלך לפניך צדקיך,

כבוד השם יאספיך.

אל תסמוך על הנר שלי, תסמוך על הנר שלך, נר השם נשמת אדם.

כל אחד ידליק את הנר שלו,

ונלך איתו לפניו.

בקיצור, כתוב פה

זכור ימות עולם.

מה כוונת הפסוק?

תזכור את השנים שעברו.

ובינו שנות דור בדור.

מדובר על הדורות העתידיים,

כל הדורות שעתידים להיות.

וכן מה שפרש רשי שם.

עכשיו בואו נדמה לנו מה אומר בעצם הפסוק.

זכור ימות עולם אלה שעברו,

בינו שנות דור בדור, זה הדורות העתידיים שיבואו.

מה ההוראה בשבילנו, מה הדבר הזה?

מה ההוראה בשבילנו?

זכור ימות עולם, בינו שנות דור בדור.

נו,

מה אתם אומרים?

יפה מאוד, תשובה חזקה.

ובכן, שימו לב,

גביר אחד שכל מסחרו היה על ידי ירידים גדולים שבעולם.

כל כמה עשרות שנים מתקבצים אצילי המדינה ורוזני ארץ לקנות בירידים האלה אבני שואה נעיקרות.

הוא היה מומחה גדול ויודע היטב בטיב העסק הזה.

לשום ולשום ולבחון את טיב כל אבן ואבן לפי גודל הבהירות שלה,

וכולם היו סומכים עליו בהיותו מומחה.

הוא מרוויח על ידי זה כמה מאות אלפים רובל כסף.

די לו ברווח הזה לכמה עשרות שנים.

עד שיבוא היריד הבא בפעם הבאה.

יהודה?

כן.

והנה איש כזה שיכול להשתכר כמה מאות אלפי רובל כסף על ידי יריד,

תשוקתו עזה מאוד כשאם עושים קופה כזאת ביריד של חודש,

אז כל הזמן הוא ממתין בחדיון עיניים מתי יבוא עוד פעם היריד.

כאשר יבוא מימי יריד,

כמה שמחתו עזה.

וכמה זריזותו בימים אלה על אוהדות העסק.

לא נוכל להישאר.

הוא זוכר את היריד הקודם בכל ענייניו ופרטיו.

מה אכל, מה שתה, מה טייל, מה קנה, מה עשה, מה בחן, מה מכר.

שהיה עד כה בכל עניין,

כדרך העשירים הגבוהים בהפרזה יתרה.

הוא היה אוכל ושותה ונהנה כמו כל העשירים בהפרזה יתרה,

אבל כעת יצמצם בכל עניין.

כן? במשך השנים הוא אוכל כמו כל העשירים, כי הוא מליון ער.

אבל כעת, כשהוא נמצא ביריד,

הוא יצמצם בכל עניין שלא להאריך כלל בעניינים כאלה, לא אכילה ולא שתייה ולא טיילים ולא בטיח.

הוא באופן נורא שכמעט אין זוכר זמן אכילתו.

וכאשר אשאל אותו מה זה ועל מה זה ישיבהו ולא על זה המתנתי עשרות שנים עד שהשם זיכה לי לבוא לעת הזאת שבכל שעה אני מרוויח אלפי רובל כסף ולפעמים הרבה יותר.

ועל ידי נקנים אבנים טובות להינתן בכתרי המלכים

ומאלה הימים האחדים של היריד, שנמשך חודש,

אני צריך לחיות ולפרנס את עצמי עשרות שנים.

ומי יודע אם אזכה עוד ליריד כזה, כי כל עשרות שנים, איך אתה יודע מי הוא יחיה?

ותאמינני.

אילו היה אפשר לי לחיות בעולם בלי אכילה ושתייה ושינה,

לא הייתי מתעסק בעניינים אלו כלל וכלל.

כי אפילו הזמן המועד שאני נותר על זה,

אני מפסיד אותו באותה עת כמה וכמה מאות רובל כסף.

למה?

כל זמן שאני ישן אני מפסיד מאות ואלפי רובל כסף. כל זמן שאני אוכל,

כל זמן שאני שותה זה על רשבון הזמן בתוך החודש שאני יכול להתפרנס.

בעיני האיש הזה היה לו בן חכם,

שלימד אותו גם כן את האומנות הזו.

כאשר הגיעו מהירים והתחיל להרוויח מעט כבר בימים הראשונים.

לא התנהג כמו אביב להיות שקוע כל כולו בעסק,

אלא מטייל לו בגנים ובפרדסים ובכרמים,

בבתי משתאות,

והוכיח אותו אביב על פניו ואמר לו,

תזכור,

כמה עשרות שנים המתנו על העסק הזה,

ואמרת לי, מתי יבוא עימה יריד?

ועכשיו שבאו, אתה טומן אתך בצלחת ועוסק בעניינים טפלים?

ומי יודע אם יהיה עוד פעם יריד בחיינו,

ואולי לא תהיה עוד פעם כלל,

אז באמת תפרנס ותכלכל את חייך בעשרות השנים הבאות.

עד פה הדמיון.

ועתה נבוא לענייננו.

דיני ידוע שבריאת כל הנשמות היה בראשית היצירה.

כבר ביום הראשון של היצירה נבראו כל הנשמות שעתידות לרדת.

והיו שם במעונו של הקדוש ברוך הוא.

כמו שכתוב, תפילה למשה איש האלוהים.

אדוני, מעון אתה היית לנו בדור ודור.

הנשמות שלנו היו נמצאות במעונו של הקדוש ברוך הוא.

בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבן.

ורש״י רמז, כל זה על מאמר הגמרא.

אין בן דוד בחד שיאכלו כל הנשמות שבגוף.

בגוף זה באוצר.

כל הנשמות שנמצאות במעונו של הקדוש ברוך הוא,

באוצר,

והן יורדות, יורדות.

ומתי יבוא משה בן דוד?

עד שיאכלו כל הנשמות שנמצאות בגוף. לכן כל מי שזוכה לקיים מצוות פרייה ורבייה יותר ויותר,

הוא זוכה להביא את המשך יותר. הוא יקבל חלק לפי היחס כמה ילדים הוא הביא לעולם.

בטח, הוא היה שותף בהבאתו.

אחד יביא אחד, יש לו אחד חלקי ככה וככה.

אחד יביא שמונה ילדים,

יש לו אחוזים יותר גדולים.

אחד יביא 16,

בוא בבית, 22, יש כאלה 22, 23. שלושים גם?

מאחת? 22, 23, אמרתי.

שלכל שיש יותר ילדים, אז הם מביאים את הייגולה יותר טובה.

בדיוק. עם קצת זמן?

כל הנשמות צריכות שייחלו מן האוצר, שיירדו כולם. אם כולם חוזרים עכשיו בתשובה, כל העם,

אבל עדיין לא היה הנושא הזה של הנשמות.

פה כל הנשמות נחשמת. לא, לא, אל תדאג.

אל תדאג, הם יגיעו.

הם יגיעו.

אתה רואה שהחרדים הבעלי תשובה מביאים ילודה הרבה.

מי שיביא בסוף את הגאולה זה החרדים,

גם אם הם לא זכאים כל כך,

מצד מה שהם מורידים,

נשמות, אתה מבין?

ומי שמחקר את הגאולה זה אלה מצפון תל אביב.

יש, יש להם שמונה כלבים.

כן. אשר אביב אומר, בכל מה שיש מיטה בעולם,

הוא אומר, בין סיכוי שזה יגיע.

שיש מה? מיטה?

כן. אנשים מתים. כמו שהם מקומו. מה קשור למתים? כמו שירדו את הנשמות.

מה?

הייתה מירת הנשמה חזרה לגיל זה. לא, לא, לא. לא אותו מקום. צריך שירדו מאוצר ההוא שנמצאות הנשמות שהן שם. לא גלגולים.

לא גלגולים. הנשמות שעוד צריכות לרדת. זה מהמקור. מהמקור.

והנה ידוע מספרים קדושים.

והוא בספר מגיד ישרים לבית יוסף,

שכאשר הנשמות שבעולם העליון רואות את הנשמות של הצדיקים שעולות מעולם העשייה ברום כבוד והדר שאין לשער.

ובא להם זה על ידי שרכשו להם הרבה תורה ומצוות שם.

תשוקתם לעולם העשייה נורא מאוד.

ומכבוד מתי יבוא הזמן שגם הם ירדו משם מאשר שמשם הרמח הגדול והעושר הנצחי לנפש.

עוד פעם,

כשהנשמות שבעולם העליון שעוד לא ירדו רואות לנשמות של הצדיקים

שעולות מעולם העשייה ברום כבוד והדר שאין לשער,

ובא להם זה.

איך בא להם רום בהדר הזה?

על ידי שרכשו להם הרבה תורה ומצוות.

פרה בעולם הזה.

אז תשוקתם של הנשמות שבעולם העליון לרדת לעולם העשייה נורא מאוד.

זה כמו זה שחזר מהיריד ואומר עשיתי עכשיו חמש ביליון דולר.

איפה? ביריד. מה מוכרים שם? מה יהיה שם?

אל תשאל, אבנים, מוכרים זה פה, שם, זה זה.

כמו היום, כל הסוחרים רצים לסין.

למה מביאים סחורה בזול, מוכרים אותה ביוקר ומתעשרים?

כולנו יוסינים.

ג'ינג'ן, ג'ינג'ינג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'נג'. כולם. למה?

איפה סוף העולם?

בטח, בשביל להתפרנס עד סוף העולם.

אז הנשמות שם אומרות לרדת לפה.

חביבי, לחזור ככה כמו אלה.

התשוקה שלהם אדירה לרדת לעולם הזה.

בינתיים בסוגריים.

יפה מאוד, בדיוק כיוונת לשורה הבאה.

אומר החפץ חי,

ומה שאמר באבות,

על כורחך אתה נוצר,

על כורחך אתה נולד.

אז כתב שם,

זה משום שכשרואינג'ון שמע שתרד לעולם העשייה היא תהיה מוכרחת להתלבש בגוף עכור,

וגם זה יהיה רעלה.

זאת אומרת,

אומרים לך, אתה הולך ליריד,

אבל אתה צריך ללבוש סרבל עבודה,

והסרבל הוא כזה מסריח, לא כזה הכי נקי,

וההופעה שלך, לא, בזמן העבודה זה לא הכי יפה, זה כמו אחד שעובד, חוץ מכבודכם, בזבל,

אז הוא לא לירוש חליפה,

כן, הוא לירוש מגדים שמתאימים לזה,

אבל לא משנה.

אבל מה שהוא מצליח שם לעשות,

אתם יודעים, בזבל יש אוצרות גדולים.

אתם יודעים?

אנשים זורקים דברים שלמים והכול פה, אלה שבו זה.

היה לנו איזה מישהו שאנחנו הכרנו שהוא היה עובד בזה,

היה מביא דברים, חפצים ושחונים, לא רוצה להגיד אפילו מה, כל מיני דברים,

כולל בסמים, כולל הכול.

הכול, הכול, לא צריך לקנות שום דבר חוץ מהאוכל.

ממש, אנשים זורקים ספות, סלונים, הכול, זה, זה, אתה רק תבוא ותיקח.

הכול, הכול, הכול, הכול, יש משפחות עשירות, עמידות, תלוי מאיפה אתה אוסף את הזבל.

ושם, ושם, חביבי, הבן אדם הזה היה מוכר גם, מוכר.

מכל מקום על כורחך אתה נוצר,

כשאתה רואה איפה אתה צריך להיכנס בתוך הגוף העכור הזה, עם כל התאבות של החומוס והזה, אתה יודע, בצנחת, ולאכול, כן, תלמיד במנגל ועשן, ולאכול בשר, וזה,

והנשמה הטהורה הזו צריכה להתעסק בדברים כאלה, פפריקה, וכל הקשקשים, ומלח, בשביל הגוף הזה.

אז הנשמה מתבאסת.

אבל לעצם העסק,

אבל עצם העסק של הירידה לעולם העשייה, ללכוש שם תורה ומצוות, תשוקתם נוראה מאוד.

זה כמו בן אדם שצריך לטוס לחוץ לארץ, אז הוא שמח שהוא טס לחוץ לארץ, כן?

אבל אומרים לו, אתה נמצא על ידי השירותים באקונומיקה,

שם אתה נמצא, שם כל הטיסה 12 שעות.

אז זה לא כל כך, אין לו הרגשה, הוא לא מחייך כל כך שהוא עולה למטוס.

הוא יודע איפה הוא הולך לשבת, כל פעם פותחים את הדלת שם, וזה לא כל כך נעים.

אבל גם השירותים האלה, לגבי אוצר הנשמות,

לא נשמע שעכשיו גם כנבאים לבנות שלא ממושכרות.

אלה שצריכות לרדת ועוד לא ירדו, צריכות להגיע. אם הן חדשות או לא חדשות, איך החשבון הולך,

השם יודע.

אבל אוצר הנשמות זה אוצר שצריך שיכלה קודם כול.

עתה יבואר הפסוקים היטב.

שיחט לו על השם תגמלו זאת.

רוצה לומר, וכי זה הגמול שאתם גמלים לקדוש ברוך הוא עבור רוב טובותיו,

שהוריד את התורה ומצוותיה,

הנחמדים מזהב ומפזליו.

בעולם הזה,

כדי לזכות אתכם לחיי העולם הבא לנצח, ככה אתם גומלים לקדוש ברוך הוא.

הכניס אתכם ליריד,

נותן לכם אפשרות לרכוש הון עתק,

וזה מה שאתם מחזירים לקדוש ברוך הוא.

אני מסיים.

זכור ימות עולם.

תזכור ימי עולם שעברו מעת הבריאה של הנשמה שלך עד עכשיו,

שעברו כמה אלפי שנים.

זכור ימות עולם. למה אומר ימות עולם?

ימות עולם זה מדובר על אלפי שנים.

כי העולם גופא גם כן יש לו ימים.

כמו שאמרו חכמים זכרונך שיטה אלפי שני הוה עלמא כנגד ששת ימי המעשה.

ששת אלפי שנים של העולם הזה זה כנגד ששת ימי המעשה.

אז כל אלף שנה זה יום אחד.

כמו שכתוב אצל הקדוש ברוך הוא אלף שנים בעיניך כי יום אתמול כי יעבור.

ונאמר עוד כל ימי הארץ ימי.

אז רואים שאצל הארץ זה נחשב ימי.

אז קיווית כמה פעמים לרדת. אתה זוכר? זכור אמות עולם. מה היה? כמה המתנת?

מתי יבוא הזמן שיהיה מאושר ככל הצדיקים שרכשו הרבה תורה ומצוות בעולם התחתון והרוויחו את גן עדן בעמל כפיהם והם לא צריכים את הלחם בושה? נעמא דחיסופה.

ואתה, שבאת לכאן, שכחת את הכול.

יהודה, וטרדת את נפשך באבנים רבים וכן שעשה בן הלא חכם בסיפור שאמרנו קודם.

מה באת לענות?

אתם יודעים איך עובד יצר הרע?

אוי אוי אוי.

מלך אחד אמר שמי שיגיד פתרון לדבר מסוים יקבל

חמש דקות להיכנס לאוצר של המלך להוציא כל אשר יוכל ויחפוץ.

ואחד הצליח לעשות זאת,

ושר האוצר כעס.

אמר, מה זה, הוא ייכנס חמש דקות עד שאני אוסף לאוצר כסף, מיסים, ארנוניות והכל, יבוא אחד בחמש דקות ויצחיל לוקן לנו פה את הכול.

אמר למלך, צריך למצוא עצה.

אמר המלך, אני לא יכול לחזור בי מדיבורי. מה, אתה חושב שאני ביבי?

אני לא חוזר בי מדיבורי.

אז הוא אומר, רגע, אז מה לעשות?

אז אומר לו שר האוצר,

אומר, תשמע, יש לי רעיון.

אתה מבין?

אנחנו נבדוק מי הבן אדם הזה,

ואם הבן אדם הזה אוהב משהו, נדאג שיהיה לו שם בכמויות,

ואז נסיח את דעתו.

התברר שהבן אדם הזה אוהב זמרים פסולים.

אז מה עשו לו?

סידרו לו תזמורות.

שמו לו שמה את כל המרחיק משיח ואת כל אלה, וזה שמו לו שמה.

ואיך שנותנים מכה בגונג, כשהוא ייכנס, חמש דקות יש לו.

הבן אדם בא עם שקים, יתי חפירה, הכול.

איך שהוא רק נכנס, פתאום התזמורת, מה אתה? מה הוא נדאג?

מה, המרחיק משיח?

חנן וזה במופעה בג'ימי, והוא מתחיל לרקוד צ'י צ'י צ'י, ועוד תזמורת, ועוד תזמורת, וכל החבר'ה, וכל אלה שהוא שונא, אוהב אותם, וזה וזה,

וככה, ככה, ככה.

בקיצור, עד שהוא נזכר, יעני שהוא עכשיו נגמר, בא אליו, ופתח אותם. עברו חמש דקות, שלום, נגמר הזמן.

אם להם מסיח את דעתו ביבנה המוזיקה,

חמש דקות היה רוקן שם כמויות של כסף

שהיה יכול לקנות את כל התזמורות עם הזמרים ולהחזיר אותם בתשובה ולהפוך אותם לזמרים כשירים ולשמוע מוזיקה כמו שצריך, והיה לו אוכל ועושר ועושר, אבל אין שכל, ניש צייכל.

ככה יצר הרע, בא בן אדם לעולה,

ישר מדליק אותו, תראה,

תראה, תראה,

בוא נראה, בוא ניסע, בוא זה, בוא נראה. ראית? שמעת? ככה, מסיח את דעתו, לא חמש דקות, 70-80 שנה, אתה יודע איזה יכולת לגרור את הבן אדם יום אחרי יום, והבן אדם מרגיש שהוא הולך להפסיד. הוא אומר לו, לא, לא, מחר, מחר, מיום ראשון, מיום ראשון. לא, לא, לא, לא. ומושך אותו עוד, עוד, עוד, עוד, עוד. 70-80 שנה.

אם תראו את זה בציור,

בציור זה כאילו קשרו בן אדם לסוס וגורמים אותו ברחוב.

זה המצב שלו.

במקום, והוא מבסוט, למה? מדגדג אותו, זה קשקושים.

אבל יש חשיבות לנשומות שאוהדים, שלא מלמעלה,

שהם מוטבות, זאת אומרת, לא כל אחת יש לה עמדת זינוק כשהיא אוהדת, היא שווה.

שווה.

אדם שאוה במשפחה חילונית. שווה. איך אבל? שווה.

עכשיו, אני אגיד לך איך.

באולימפיאדה יש כמה מסלולים.

וכשמסתכלים, רואים שאחד פה ואחד פה ואחד פה ואחד פה ואחד פה. אה, זה יש לו חצי סיבוב כבר פור. לא, לא, זה מחושבן.

כולם בסוף רצים 5,000. זה מחושבן.

זאת אומרת, נקודת הזינוק היא לפי הקוטר.

כמה שהקוטר יותר גדול,

אז ככה אתה מתקדם יותר קדם.

שמעתי.

אז יש אחד שהסטארט שלו התחיל בנקודת זינוק מסוימת.

אבל כמובן שהתחשבו בו שהוא נולד בבית חילוני.

אין טענה עליו שהוא היה בבית חילוני. זה שהוא גדל אצל הורים חילוניים, אין טענה עליו.

אז זאת אומרת, הוא כאילו נתנו לו לצאת לזינוק יותר מאוחר.

אבל מרגע שהוא הגיע לדעתו,

שיש לו כבר בר דעת להשיג לבד,

הוא צריך למחון את הדברים.

משם זה. עכשיו אתה רואה שאלה שמגלים את האמת, יותר קל להם מאלה שגדלו אצל החרדים.

כי אלה של החרדים לפעמים מציצים החוצה.

ואלה שיוצאים מנקודת הזינוק הזאת כבר לא מסתכלים אחורה. מה עשו בזה?

אז עכשיו מה אתה תגיד?

היית צריך להגיד, מה אני אשם שלדתי בית חרדי?

למה?

לא, חרדי.

למה?

כי יש כאלה שיורדים מן הדת ויש כאלה שחוזרים אל הדת.

ומי יותר חשוב אצל הקדוש ברוך הוא?

עכשיו יש משמעות למי שנולד איפה?

בטח.

מי שנולד בבית חילוני,

יש לו פריווילגיה יותר גדולה. אומרים, כל הכבוד לך שאתה חזרת בתשובה.

ומי שירן בית חרדי, אז זה לא רועץ לו.

למה? אתה גדלת בקדושה, כמו שאומרים, ואתה פרשת.

דבר שני, מצוות אנשים מלומדה.

מי שגדל בית חרדי,

הוא עושה ברוב הפעמים מצוות אנשים מלומדה.

כאילו, בסדר, עושה, מה עושה?

זה לא כמו הבעל תשובה שמגלה כל רגע את האור שבתורה,

ומתפעל כל פעם עוד דבר ועוד דבר, ומבסוט ושמח, וזה, ותקנה לי ותביא לי עוד ספר, מאיפה קונים, וכל זה, וכל הזמן סביב זה.

למה?

הוא מגלה עוצרות, הוא הגיע לירד, פתאום הוא תפס,

אפשר להרוויע פה מיליונים.

באו,

לא מרגיש, איזה מיליונים, איזה בטיח, צריך ללכת לבית כנסת,

הערב ככה, הערב שלו ככה, ככה, מסיים ולא ככה, מטלים, אתה מבין?

אתה לא רואה את החשק, אתה לא רואה את הזה.

אז זאת אומרת, זה בכלל לא כמו שחושבים. אדרבה, אם בן אדם נולד במקום שהוא היה רחוק,

הזכות שלו לעיל ארוך ברגע שהוא יוצא לדרך.

אז לכן אומר,

זכור רימות עולם,

תזכור את ימי העולם שעברו מעת הבריאה של הנשמה שלך עד עכשיו.

כמה אלפי שנים עברו.

וקיווית כמה פעמים מתי יבוא הזמן שיהיה מאושר ככל הצדיקים, שרכשו הרבה תורה ומצוות בעולם התחתון,

וירוויחו את גן עדן בעמל כפיהם,

ואינם צריכים ללחם בושה.

ועתה שבאת לכאן שכחת את הכול,

ואתה טרוד בהבלים,

כעין שעשה הבן הלא-חכם.

הוא מסיים עוד הכתוב ואומר, בינו שנות דור ודור,

בינו שנות דור ודור,

כמו שפרש רשי,

לא נתתם לבכם על שעבר,

בינו על האבא,

בינו לאבא, תבינו, בינו,

על האבא, שייתכן שעברו עוד עשרות דורות מכמה מאות שנים,

שלא תרוויח עוד מאות מהמטורות ומצוות.

ואם כן, יש לך לחטוא בכל כוחך בעודך בחיים.

איה עלמא דמא לבי הילולה.

חטוף ואכול,

חטוף ושתה.

חכמים מדמים את העולם הזה לבית חתנות.

חטוף ואכול,

חטוף ושתה.

אתם רואים את כל האנשים שנכנסים לחתונה ישר עם המזנון?

ישר חטוף אכול, חטוף וזה.

אם היו הולכים להכניס בכיסים, היו מכניסים.

אבל כל הזמן, תביא, תביא עוד מעט, תביא, תביא. תקרא למרצה רגע, בואו, קעה עשרים שקל, תביא, תביא שם, תביא, תביא, תביא. אוכלים.

מחר תבוא,

אפילו יש עוד חתונה, אתה לא מוזמן, לא יתבוא לך לגלג.

זהו.

היום הייתה חתונה, אתה יכול להרביץ מה שאתה רוצה, תבוא מוקדם, תרביץ כמה שאתה רוצה.

אף פעם לא אגיד לך, תפסיק.

העולם הזה כמו בית חתנות.

תחטוף ותאכל, חטוף ושתה, תיקח כמה שיותר מצוות שאתה יכול, עכשיו, עכשיו, עכשיו, כל רגע.

אתם רואים, יש אנשים ישנים פה, אתם רואים, ברוך השם,

כל חמש דקות כזאת של שינה זה מוות.

במקום חמש דקות כאלה יכולים לעשות מיליונים של מצוות.

אבל מה אומר את זה רע? תענה, יו, איך זה לישון בתורה.

נפשו בטוב תלין, בטוב תלין. מה זה בטוב?

אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקחתם, נתתי לכם.

אז הוא אומר, תשמע, לא צריך ללמוד תורה, תורה זה בשביל לישון. אתה יודע איזה כיף, שומעים דרשה, אתה ישן, איזה יובי, דבר משגע, זה מה ש... אין, אין כמו המתיקות הזאת, אין, אין.

אני אומר לכם, צריך לעשות מזרק,

מזרק, מזרק,

שפריצר כזה.

שאם רואה מחר להשפריצר, להשפריצר, להשפריצר, שיבוא.

טיפול שינה, אלה שיש להם בעיות שינה,

כותר לעשות שיותר רב ישראל.

כן.

אתה ראיתי, כן, הוא מנסה להעיר את אשתו.

יש לו מקהיל עם חשמל בקצת.

כן.

תחזור על זה.

כן. יש קצר חשמל.

ובכן,

אז אומר רש״י, לא נתתם לבכם על שעבר,

בינו על האבא,

שייתכן שעברו כמה עשרות דורות מכמה מאות שנים ולא תרוויח עוד נאומו מטורו מצוות.

אם כן,

יש לך לחתום בכל כוחך, בעודך בחיים.

הוא מסיים עוד ואומר,

שאל אביך ויגדך,

זקניך ויאמרו לך.

שאל אביך.

אביך זה הכוונה,

רמז על הנביאים.

שהנביאים נקראו אביהם של ישראל.

אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.

והוא יגיד לך שיגיעו זמנים אשר לא יהיה רווח יותר מתורה ומצוות.

ימות משיח.

כן, זה לא הבנתי אף אחד. לא יהיה, כי די, אין יצר הרע.

אז אתה תעשה את הטוב בטבע הזה כמו שאתה שותה מים. אתה עושה את הטובה שאתה שותה מים, אתה לא יכול להתקיים בלי זה.

יתבטל יצר הרע בימות משיח. אז לא תוכל לעשות מצוות.

מה שיכולת להרים פה על דברים ככה ולהתעשר, אין.

נגמר.

אז שאל אביך, תשאל את הנביאים, הם יגידו לך שיגיעו ימים שגם אם תרצה לתעשר, אין.

אתה יודע כמה תבכה?

והיום, כל יום אתה יכול להרים מצוות, להרים, להרים, להרים, בלי סוף.

אתם רואים איזה אמוק נלחמים עשירים.

איזה ספידי, איך הם כל הזמן חיים, איזה כיף, איך הם קמים. ארבע בבוקר הם כבר צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ׳צ׳

גורס זיכויי רבים, קדימה, קדימה, קדימה.

להפיץ? להפיץ? מאות אלפים? דיסקים? זה פה? שם? אינטרנט?

זה דיסקים? זה גינזי?

מהבוקר?

ככה צריך לעבוד.

בלי הפסקה לילולות. כל דבר קטן, כל אמירה ליהודי, כל זה, כל פה, כל שם, זה

זכויות לאין שיעור.

זכויות לאין שיעור.

איך אנשים בטלנים, יש להם עולם,

מלא מלא מלא אוצרות,

לא מרימים.

מה האינטרס של צעירה להכשיל אותך? זה התפקיד שלו, מה זה מה האינטרס?

למה יש פרקליטות?

זה התפקיד שלה.

היא לא שונאת אותך דווקא,

אבל זה התפקיד שלה להרשיע.

מה זה סנגוריה?

התפקיד שלה להציל אותך.

יש תפקידים, יש פרקליטים, יש סנגורים.

יש מלאך רעה, יש מלאך טוב, יש לו כל התפקיד,

התפקיד שלא להכשיל אותך.

למה עושים לך מכשולים?

מירוץ מכשולים.

למה עושים לך מירוץ מכשולים?

תן לרוץ בקלות. זה ירידה. כן. היה אבא אחת בעל אימון, ראה את הבן שלו שם, אומר להם, תשמעו, אני חשיר גדול.

למה אתם נותנים להם התלמיד לעלות על ההרים, תטפס על זה? אני מביא כמה שופלים,

אני מיישר את כל השטח, חיילים יוכלו לרוץ ככה, עושה אספלט, סדר להם. למה אתם לוקחים אותם?

מה, אין לכם מקום יותר ישור?

אומרים לו, טיפש.

גם אם יש לנו כזה, ואם אתם מנהרים, איך לעשות עם חיילים מזה שהם ירוצו על הג'בלאות, מזה שזה לחשל אותם?

כל המטרה שיש מכשולים, שיש מישהו שמפריע לך.

במה אתה בורא את עצמך?

בזה שאתה מתמודד.

כן, אתה הולך למכון, נכון?

אז למה אתה עושה ככה?

יש לך מכשולים, יש משקולות, 20 קילו, 50 קילו, 100 קילו.

אתה רוצה להתפתח, אז אתה צריך חביבה להתאמץ.

מה, לא זה?

המשקולת זה יוצר הרע. כן, אבל זה לא נצח.

מה זה לא נצח?

הוא לא נצח מלחמה, מתיש לא נגמר נגמר. הוא בסוף יישחט על ידי הקדוש ברוך הוא.

בסוף הקדוש ברוך הוא שוחטור. חד גד יא, חד גד יא.

אתה מבין?

זה משיח, בימות משיח. לא יוצר רוע, יתבטל. הוא בלע ענוות לנצח, הוא מחש דמענו על כל פנים וכו'.

אז אומרים הנביאים, יגיעו ימים שלא תוכל יותר לקבל שכר על תוראות וצוות כי יתבטל היצר הרע.

לכן אמר שלמה בן ארץ השלום וזכור את בורעך בימי בחורותך עד אשר לא יבואו ימי הרעה.

והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ.

אמרו החכמים זיכרונו לברכה,

אלו מות משיח שאין בהם זכות ולא חובה.

זהו.

למה משה רבנו לא רוצה למות?

הוא אומר, מה אני אלך? אני אלך כאן עדן, יישב לי רגש וחום, אני לא עושה כלום.

אני לא עושה כלום, אני רוצה לעשות.

אני רוצה לעשות לכבוד השם, אני לא מאפיס שכר, רוצה לעשות.

אני רוצה לעשות.

אנשים, יש להם אפשרות לנוח?

אני הולך לנוח, אני הולך לנוח, הוא מחייך, הולך לנוח.

תגיד, אני הולך למות.

אז למה אנשים מפחדים מהמוות או לא רוצים למות? אדרבא, הוא אומר, סוף סוף הולכים לנוח.

יצר הקיום, הרצון לחיות הוא גדול ואדיר.

אז איך אדם לוקח את כל זה והולך לישון?

רק שיעכשיו על זה.

זה צורך פיזי. איזה צורך?

איזה, כשיש עסקים הצורך הזה מתבטל ונשאר מינימום במינימום.

אתה, כשיש לך תיקים ואתה חייב להציג אותם עד מחר ואתה צריך להופיע בבית משפט,

אתה לא יכול להגיד, יש לי צורך פיזי לישון ואני לא הכנתי את התיק.

מה זה?

יצבעו אותך על רשלנות.

אתה תפסיד לבן אדם את התיק.

אין דבר כזה. מה זה, יש לי צורך?

יש אילוצים, חביבי. אתה חי באילוצים.

יש אילוצים, אתה חי חד פעמי. נצל את החיים ותרוויח.

מי יחנני על השכמם?

צא כזה וחוזקו על ישראל.

לפיכך ארבען את הרצון.

שנאמר ה' חווה סמנסית כה יגיד תורה וידיר.

אנשים ישנים, ישנים.

אמן.

אמן.