הסוד של הסכין הישנה: המנהיג שלא פחד מאף אחד

 

- - - לא מוגה! - - - 

הלילה ליל השבעה של מורנו ורבנו הראשון לציון, חכם מרדכי אליהו.

נאמר דברים קצרים כדי שנבין מי היה האיש.

חלק מהחברים כאן זכו לשמוע אותו הרבה,

חלק מהחברים יודעים בדיוק את גדלותו,

אבל הצעירים יותר פחות יודעים מי היה האיש.

הרב,

אורתו ולידתו בקדושה,

וזכה ללמוד בישיבת פורת יוסף בתקופה ההיא, היו ענקים בתורה שהיו גדולים

לא רק בהבנת הסוגיות והראשונים,

אלא היו גם ענקים בהלכה,

מה שנקרא בלשון חכמנו

לעסוקי שמעתתה

הליבה דהילכתה.

היה הגאון רבי עזרא עתיר, ראש הישיבה,

היה גם עמקן גדול וגם פסקן גדול.

יחד עמו אז היה בישיבה הגאון רבי יעקב עדס, זכר הצדיק לברכה,

האבא של הרב עדס, ייבדל לחיים.

היו גם הרבנים אב בית הדין, אז היה רבי יהודה שקו.

לעומתם היה הגאון רבי אפרים הכהן, רבי אפרים היה תלמידו של הבן איש חי,

שהיה גם כן גדול,

עצום ורב, גם בפשט וגם בקבלה.

בנו זה חכם שלום כהן, ראש ישיבת פרת יוסף, ייבדל לחיים,

רבי נסים חדורי, הרב צדקה חוסיין ועוד.

הוא היה צמוד איתם

כדי להבין כל הלכה והלכה בצורה יסודית.

גם אדם שהוא בעל כישרון גדול, גם אדם שמוכשר,

לא תמיד יכול להגיע לתחנה הסופית

כדי לפסוק הלכה בצורה נכונה.

אדם שהוא גאון שבגאונים,

ההקיו שלו הוא מספר אחת בעולם.

תגיד לו, יש כאן רכב.

הוא אומר לך, אף פעם לא למדתי...

אבל אתה מוכשר, יעלה על הדעת שמבלי ללמוד נהיגה

האדם הזה ייקח את האוטו וייסע, אין דבר כזה.

צריך גם קל וחומר בלימוד התורה,

שכאן יש לנו את הכלל שאמרו לנו חכמינו, גדול שימושה יותר מלימודה.

שימושה פירושו של דבר שהאדם הזה צמוד עם חכמי התורה,

יודע את המסורת,

את אותם הדברים,

את יסודות ההלכה, כללי ההוראה,

איך לנווט בכל דבר ודבר.

לצערנו,

מאז שהתחילו המחלוקות לפני אלפיים שנה, הלל ושמאי,

הגענו לתחנה הסופית. דור החורבן, הגמרא אומרת,

שלא תהיה הלכה ברורה במקום אחד.

אלה הדברים שנמצאים גם בדור שלנו.

אדם שבקיא בכללי ההלכה, בכל דבר ודבר הוא יודע לאן לשייך את הבעיה,

ואז יכול להיות שעם היסודות,

כשהוא יאמר את המילה מותר או אסור, חייב או זכאי,

הוא יוכל לקלוע לאמת ולומר את הדברים בצורה נכונה.

היום בדור שלנו זכינו ויש לנו היום מאות

אלפים בעולם היהודי שעמלים בתורה.

אם זה בישיבות הקדושות, בבתי כנסיות, בתי מדרשות,

ברוך השם, לומדים חלק גמרא, דף יומי או דברים אחרים,

חלק אגדה,

המכנה המשותף, עם ישראל, ברוך השם, לומד.

הרבה שנים לא היה כמספר הזה שכל כך הרבה אנשים יושבים ולומדים ועמלים בתורה.

אבל

החיסרון של הדור שלנו שאין לנו מספיק פסקנים,

תלמידי חכמים, בעלי שיעור קומה,

שיכולים לומר את ההלכה בצורה המדויקת.

הגמרא בברכות ח' אומרת

מאז החורבן, אין לה קדוש ברוך הוא בעולמו אל ארבע אמות של הלכה, שנאמר

אוהב השם שערי ציון מכל משכנות יעקב

הקדוש ברוך הוא מעוניין בזה, השאלה היא

אם אנחנו זוכים לדבר הזה,

היצר הרע לא מפרגן לנו דווקא בגלל החשיבות של העניין יצר רע תמיד ישים לנו תקלות ומכשלות

כדי שלא נוכל להתקדם בקטע הזה.

פה בירושלים עוד אנחנו רואים פסקנים,

אתה עדיין פוגש אותם.

לצערנו מחוץ לירושלים המצב הוא קשה ובפרט בגולה המצב הוא קשה מאוד פי כמה וכמה.

הרב מצודקו הייתה פרוסה ודבריו הפסקים שלו היו נשמעים לא רק בשכונתו בקריית משה,

אלא דבריו היו נשמעים למרחוק,

היו אנשים מטים אוזן קשבת כדי לשמוע ולהבין את אותם פסקי הלכה שהרב היה אומר.

כל ימיו הרב היה לן בעומקה של הלכה,

אם זה בענייני אורח חיים ירודיעה או בבית הדין שהיה שם כחמישים שנה,

ענייני אבן העזר, חושן משפט,

תמיד הרב היה לן בעומקה של ההלכה בבחינת מה שנאמר, וילן יהושע בעמק,

כך גם הרב היה כל ימיו שקוע באוהלה של תורה כדי להסוקש מעתתה על היבה דהילכתה.

נאמר שם, קראנו לפני שבועיים,

אמר לו יהושע, אדוני משה כלאם,

יעלה על הדעת שחלילה ייקח אותם לבית הסוהר?

הגמרא מסבירה,

ראשי על המקום מצטט, הטל עליהם עסקי ציבור והם קלים מעליהם.

כשהאדם נעשה עסקן, הוא תופס את הראש.

ממילא קשה לו ללמוד. גם כשהוא יושב ליד הספר הפתוח,

המחשבות רצות בראש וקשה לו להעמיק.

בסוגיה קשה לו להגיע לתחנה הסופית במאה אחוז. זה מה שהציע יהושע בגלל שפגעו במשה רבנו חלילה.

אותו דבר גם בדור שלנו.

התפקיד שנקרא הרב ראשי לישראל,

לכאורה זה תפקיד מכובד,

תפקיד שהוא רב רבנן,

אבל יש שם הרבה עסקנות,

הרבה דברים שהם מעבר לנושא של הלימוד.

ואם בכל זאת החכם שרד,

הצליח להמשיך ולהיות באוהלה של תורה,

זה בוודאי זכות הרבים,

זה בוודאי לא דבר שהוא לפי הטבע.

דיברנו על קבוצה שהייתה אז,

בתקופה ההיא, לפני שלושים שנה,

שהיו במצב של ירידה.

הנשים שם היו הולכות

בגילוי ראש.

הבגדים לא היו בגדים הכי צנועים.

הרב אימץ את אותם האנשים,

אימץ את אותה הקבוצה כדי להעלות אותה מבחינה רוחנית.

היו הרבה שניסו.

לצערנו, כולם נכשלו.

היחיד שהצליח במשימה הזו היה החכם.

אתה רואה היום את אותם האנשים מדקדקים במצוות, קלה כבחמורה,

אם זה במצוות של בן אדם לחברו,

אם זה במצוות של בן אדם למקום.

אתה רואה נשותיהן הולכות בצניעות, גרביים,

כיסוי ראש וכיוצא בזה.

אתה רואה את אותם מאות האלפים שרבינו הצליח ליצור אצלהם את המהפך.

לפני עשרות בשנים אחד ממנהיגי המפד״ל המזרחי היה השר אבנר חי שקי.

הוא שלח את הילדים שלו לתלמודי תורה ובאו אליו ראשי המפד״ל, אמרו לו אתה בוגד בנו, איך אתה שולח את הילדים שלך לתלמוד תורה?

הייתכן? יש לנו ממלכתי דתי?

הוא ענה להם, אמר להם, אל תתערבו,

אני מבין בעניינים, הוא היה בזמנו גם סגן שר החינוך,

הוא לא שמע עליהם, אבל ראית לפי השאלה

את ההשקפה שהייתה רווחת אז.

הרב,

כשהתחיל לקרב את אותם האנשים,

יזם ועשה והצליח.

עשרות תלמודי תורה יש היום לאותם האנשים.

חלק מהם לומדים בשיטה של הרב זילברמן,

או שיטת ברקאי, או שיטה אחרת,

המכנה המשותף.

אתה רואה את הילדים הולכים לתלמוד תורה.

אתה רואה שחל שינוי גם בחשיבה הזו.

לא היה להם כוללים פעם. מה היה מושג כזה?

בחור מתחתן הולך לעבודה.

לא היו אברכים שיושבים ועמלים באוהלה של תורה.

עד לפני 30 שנה,

כל הדיינים שהיו נבחרים, כולם היו רק מהחוג שלנו.

לא היו מהחוגים שלהם, אף אחד לא ניסה אפילו להיכנס למבחן כדי להיות דיין או כיוצא בזה.

היום אתה הולך, אתה רואה,

הם הרוב.

הרוב אלה שבאים להיבחן, דווקא מהחוגים האלה,

יש להם בין פרת יוסף מאות כוללים שעמלים בתורה.

את השינוי הזה,

זה לא בא מאליו.

רבנו הוא שיזם את השינוי הזה,

והיה לו סייעתא דשמיא והצליח.

היו הרבה שניסו, ולא עלה בידם.

עם החוג הזה היה להם קושי.

אדם שהוא יותר תמים היה קיבוצניק.

אתה אומר לו, תעשה כך, תעשה כך, הוא מקבל ממך.

אבל להם היה פילוסופיה של תורה ועבודה.

היה להם מחשבות אחרות, ולא הבינו את צורכי הדור שאנחנו צריכים מנהיגים, תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה,

שישבו וילמדו כל היום ולא יעסקו בדברים אחרים.

הם לא הבינו את זה.

וכשרבנו יזם את הדברים האלה, הם התקיפו אותו.

הוא לא ליקק מכולם דבש. לא כולם אמרו לו,

חזק וברוך, יישר כוח.

הרבה מהם, לצערנו, הסתייגו מהדברים האלה, ואולי גם לחמו בו.

ונוחת מפני כל.

לא עשה להם חשבון, כמו שאומרים, לא תגורו מפני איש,

והמשיך באותה התנופה.

יזם ועשה, כמו שאמרתי, בכל רחבי הארץ הרבה כוללים. לא הסתפק בדבר הזה שהוא בעצמו,

כשהיו שואלים אותו שאלה הלכה למעשה,

היה עונה,

אלא השתדל לפתוח בכל מקום כולל,

וכשהיו דורשים ממנו, אני מוכן לפתוח, בתנאי שכבודו יבוא ויגיד לנו פה את השיעורים.

הרב היה הולך, היה מתחייב והיה עושה,

היה מכתת את רגליו לכל רחבי הארץ כדי להעביר את אותם השיעורים. דבר השם, זו הלכה.

עד שהכולל עומד על רגליו, כמו שאומרים, כבר הכול בסדר?

היה אומר להם, זהו, מספיק.

עכשיו תיקחו לכם חכמים אחרים, אני הולך לדרכי.

כך הוא עשה בהרבה מקומות, כך הוא עשה גם בירושלים עיר הקודש,

או ביהודה ושומרון, או במקומות אחרים.

הוא הצליח לקרב את אותם האנשים ויצר אצלם את המהפך. אם אתה רואה היום שהם בקו עלייה ומדקדקים במצוות, קלה כבחמורה,

זה לא בא מאליו וזה לא בא על ידי איזה לחיצת כפתור.

פוחצים כפתור והכול נהיה בסדר.

זה לקח הרבה שנים,

אבל בתחנה הסופית המשימה שהרב הציב מול עיניו,

המשימה הזו הצליחה,

ואתה רואה היום את המהפך,

אתה רואה, בן פורת יוסף,

את אותם מאות האלפים שברוך השם שומרים תורה ומצוות.

גם הבנים,

גם הילדים הצאצאים שלהם, ממשיכים את השרשרת, שרשרת הזהב שהרב טבע, שהרב יזם ועשה בכל אותם המקומות.

התחלתי במה שהרב היה הפסקן,

אתה רואה גם בספרים שלו.

מי שלא זכה לשמוע את התורה שבעל פה שלו, מי שלא שמע את השעורים שלו,

יכול לראות בספרים.

הדפיסו לאחרונה שני קרחים מאמר מרדכי,

ספר על הלכות נידה, דרכי טהרה.

יש שני קרחים, ספר הלכה על תחילת אור החיים,

שני הקרחים של המשנה ברורה,

גם שם הרב כותב פסקי הלכה בקצרה עם המקורות שיש,

או דברים אחרים, מקצועות אחרים,

אם זה הלכות ואומות ומעשרות,

שביעית וכיוצא בהם,

וכל אותם הנושאים מצוות התלויות בארץ,

כל אותם הנושאים הקשים שהרב לא רק אמר בתורה שבעל פה,

אלא גם כתב וסיכם בתורה שבכתב.

חבל שהפסדנו את המנהיג,

את אותו האדם שהיה בעל שיעור קומה.

יש הרבה שיטות בהלכה.

אחינו האשכנזים הולכים לפי הרמה,

אנחנו הולכים לפי מרן, וכן הלאה.

כל פסקן יכול ללכת

לפי המסורת של אבות אבותיו,

אבל לא מספיק שאני ספרדי ואני הולך כמו מרן,

לא מספיק שהוא אשכנזי והולך לפי הרמה,

אלא צריך, כמו שאמרתי, להיות בקיא בחדרי תורה,

לדעת את הכללים בהלכה, כדי לדעת לנווט

ולהגיע לתחנה הסופית,

להסוכש מעתתא אליבא דהילכתא. וזה מה שהיה לרבנו, זה מה שהוא זכה.

כאן היינו מזמינים אותו מדי פעם, הרב ביקר אותנו לא פעם,

ובפרט בימי ראש השנה,

היו-ארצאי של אביו,

הוא בא לכאן כמה וכמה פעמים ודיבר בהלכה,

בהגדה,

וכולנו נהנינו לשמוע את תורתו.

עכשיו, אין לנו את החכם שנשמע את התורה שבעל פה,

אבל יש את הספרים, ספרים שמחכימים את האדם.

בכל נושא, בכל מקצוע בהלכה,

אנחנו פוגשים מחלוקות,

ולפעמים הפסקן שרואה את המחלוקת הוא לא רק מנווט לדעת מי צודק,

אם מותר או אסור, לפעמים הוא יכול למצוא דרך

לעקוף את המחלוקת

וליישר את הקו אליבא דכול העלמא.

זו האומנות גם בפסיקת ההלכה,

ולא רק בדיני ממונות,

שהיא הפשרה שקרובה לדין,

אלא גם בשאר...

מקצועות התורה. אל תחשוב שיש לנו כלל אחד ובכלל הזה אתה הולך בכל התורה כולה, בכל ההלכות, זהו, יש לו פסק אחד, כלל אחד וזהו.

לכל נושא יש את הכללים שלו,

לכל נושא אתה צריך להגיע לתחנה הסופית, להבין מה אנחנו עושים בכל אותן המחלוקות,

איך צריך לפסוק הלכה בכל דבר ודבר.

כל חייו,

הרב הרב הרביץ תורה בישראל.

אם זה בבית הכנסת דוידוף, נשמרות כהונה,

אם זה במקור ברוך, בקריאת משה,

ולאחר מכן, כמו שאמרתי, אחרי שנעשה הראשון לציון, היה לו את היכולת,

את הניידות יותר,

והיה מרביץ תורה בכל מקום ברחבי הארץ.

נצודתו הייתה גם פרוסה לרחבי העולם.

היו שואלים אותו שאלה,

היה מייד עונה.

הרבה מהחכמים אומרים לך, תן לי לעיין.

לפעמים לוקח לו יומיים, שלוש,

אולי אותו אדם יחזור אחרי שלושה ימים לשאול, ואולי לא יחזור.

אבל הרב היה בקי בחדרי תורה, הקדוש ברוך הוא נתן לו זיכרון טוב,

והיה מייד עונה במקום,

היה עונה את התשובה המדויקת,

אם זה מותר או אסור.

לא היה צריך להגיד לאדם הזה,

תתקשר אליי בעוד שבוע,

אני בינתיים אבדוק את העניין.

אלא כוחו היה לא רק בהבנת הנושא והידע איך לפסוק, אלא גם לזכור את אותן ההלכות בכל מקצועות התורה.

גם כשהרב לא למד באותו יום את הנושא,

היה יודע היטב את המציאות,

והיה פוסק לעסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא.

חבל שהפסדנו את המנהיג,

את אותו האדם,

שלא רבים ידעו את גדלותו.

יש אנשים שחשבו,

הוא היה מנהיג פוליטי.

זה נכון שהיה לו גם דעה פוליטית.

הוא אהב מאוד את ארץ ישראל ואת עם ישראל.

הוא לא ויתר לא על זה.

זה ולא על זה אבל גדלותו של הרב לא מתחילה ונגמרת בזה אלא כמו שתיארתי גדלותו של הרב בראש ובראשונה הוא היה תלמיד חכם גדול ענק בתורה היה הידע שלו היה מפליא היה מדהים איך שהיה חובק זרועות עולם אתה שואל אותו שאלה בכל המקצועות של התורה אם זה בהלכות שחיטה או בדברים אחרים מיד היה עונה לך בצורה נכונה

היום יש הרבה רבנים והרבה תלמידי חכמים עוסקים בנושאים אחרים אבל מקצוע של יורה דעה

הלכות שחיטה הוא אומר לך אני לא שוחט אף פעם הוא לא מתעסק עם זה

תיתן לו סכין תשאל אותו יש כאן איזה הרגש איזה פגימה

הוא אומר לך אני אף פעם לא ניסיתי לבדוק סכינים אני לא יודע את המקצוע הזה אני יודע דברים אחרים

הרב היה יודע בכל מכל כול

הוא זכה שראש השוחטים הרב מיוחס שהיה בירושלים לפני שבעים שנה

הוא היה צמוד אליו ולימד אותו את המקצוע הזה ובסוף כשראה שהתלמיד הזה הוא הכי טוב

את הסכין שלו הוא נתן לו במתנה הוא יצא לפנסיה אמר לו עכשיו אתה תיקח את הסכין שלי לעת זקנה לפני שלוש שנים סיפר לי אחד מהשוחטים

הוא אומר אני תמיד הולך אליו

ומראה לו את הסכין

הוא אומר אני ברוך השם אדם צעיר יש לו הרגש נפלא אותו השוחט

אבל אמרתי פעם נראה ננסה את החכם

הוא אומר אני בדקתי ראיתי שהכל בסדר

מסר את הסכין לחכם תבדוק

אדם בגיל זקנה הרגש נחלש בדק אותו אמר לו פה יש הרגש

מה שהוא לא ידע כאדם צעיר

הרב גם בגיל זקנה עדיין היה לו את החוש כדי לענות בצורה מדויקת

שהסכין הזו אמנם בדיעבד היא קשרה אבל היא לא מהודרת

כך גם בדברים אחרים אם זה בהלכות נדע בדיני כתמים מראות

וכיוצא בהם, בכל אותם הדברים הרב היה עונה לעסוקי שבעתתה לבדי הלכתה ולא חשש מה יגידו.

בדרך כלל הדרשן כשאומר דרשות אין לו עימות עם אף אחד.

כולם אומרים קדוש קדוש פה מפיק מרגליות כולם נהנים מהדרשות שלו יש לך יותר טוב ממנו תענוג זה הגלידה הרוחנית שיש לנו אבל כשאדם בא לומר הלכה לפעמים יש חולקים עליו

יש כאלה חולקים בצורה עדינה יש פלחים שחולקים בצורה לא עדינה לא תמיד מלקקים דבש אותם האנשים הפסקנים שאומרים כך או כך אלה הבעיות שיש לאותם הפסקנים שצריכים להתמודד לא רק עם אנשי מקצוע

תלמיד חכם אחר שיודע מבין טוב בהלכה גם אם הוא יחלוק הוא יבין אבל למה אמרת אסור

הוא יחלוק עליך בנימוס בדרך ארץ כדרכה של תורה אבל יש חכמים יש אנשים שלא למדו הרבה איך אומרים רחמנא ליצינן מחצי חכם ואז במקום להתווכח לגופו של דבר מתחילים עם השמצות עם חירופים וגידופים וכיוצא בזה לא פעם הרב נתקל באנשים האלה אפילו אחי הרב לא עשה להם חשבון הוא לא אמר אם כך למה זה אנוכי הוא המשיך בדרכו

חובתו לומר לפסוק את כל השאלות ששואלים הלכה למעשה וכך הרב היה עושה במשך חייו

הרב היה כמו שתיארתי קודם היה מקרב

מקרב רחוקים והצליח במשימה הזו

היום אין לנו את זה

המשימה נפלה עלינו אנחנו צריכים לעסוק באותם הדברים שהרב עשה

אין אדם אחד שיחליף אותו שיעשה בדיוק כמו שהוא עשה להגיד במקום הרב ראובן יהיה לנו את הרב שמעון במקום רבנו חכם מרדכי יהיה לנו אין אין בדור אנשים כאלה שיעשו את הדברים האלה אנחנו צריכים לעשות

את הדבר הזה, לקרב רחוקים, כל אחד ואחד לפי כוחו,

לפי מה שהקדוש ברוך הוא חנן אותו.

אנחנו בארץ כאן שני מיליון שוברי שבת.

אם כל אחד יקרב רק אחד, יחזיר אחד בתשובה,

אנחנו נהיה כאן הרוב.

איך נאמר שם?

ורדפו מכם חמישה מאה,

ומאה מכם רבבה ירדופו, ולא רק בגשמיות, אלא גם ברוחניות.

אנחנו שצריכים היום להתעורר ביתר שאת ולעשות את הדברים האלה,

אין לך על מי לסמוך שמישהו אחר יעשה במקומנו את העבודה.

אין מי שיעשה את העבודה היום, לצערנו.

אנחנו צריכים להשתדל,

הן בנושא של לימוד ההלכה, כל אחד ואחד צריך להתאמץ ללמוד וללמד בתוך ביתו את ההלכה למעשה,

כך גם הנושא של קירוב רחוקים וכיוצא בהם,

והלוואי שיהיה לנו את הסייעתא דשמיא להצליח כמו שהרבנו הצליח בכל אותם הדברים.

היה לו הרבה סייעתא דשמיא והצליח באותם הדברים.

היה לו הרבה אהבת ישראל.

היום אדם שאוהב את ארץ ישראל ומדבר בסגנון של,

אומרים זה קיצוני ימני,

נותנים לו תווית,

איך אומרים, לא מתחשבים איתו ונגמר, זהו זה.

הרב לא פחד שיגידו מה שיגידו, הוא אהב את ארץ ישראל, אהב את עם ישראל,

ולא עשה חשבון מה יגידו פוליטיקאים מסוימים

שלא בדיוק זה מסתדר לפי הכיסא שלהם, לפי האינטרסים שלהם,

לא תמיד זה מסתדר,

אז הם מייד נותנים מדביקים עליו תווית. הוא לא חשש מה יגידו לכאן או לכאן,

הוא יצא נגד הסכם אוסלו, מי שזוכר,

נגד הסכם ההתנתקות, הוא לחם בכל הדברים האלה,

לא עשה חשבון לאף אחד.

אהבתו לארץ ישראל ולעם ישראל הייתה דבר פלא.

כמו שהוא אהב את עם ישראל בחיים חיותו,

אנחנו מקווים שגם כעת בשמיים,

שם יעמוד בתפילה על עם ישראל שהקדוש ברוך הוא יחיש לגאוננו גאולה קרובה במהרה בימינו, אמן ואמן.