שאלות ילדים | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 05.11.2006, שעה: 07:34
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nאדוני.
בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.
ויאמר אדוני אל אברהם, לך לך,
ויעשך לגוי גדול ואגדלה שמך.
אמר רבי יצחק, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת,
אמר,
תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג?
הציץ עליו בעל הבירה,
אמר לו, אני בעל הבירה.
כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר,
תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?
הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו, אני הוא בעל העולם.
אמר רבי שמעון בן לקיש, ויעשך לגוי גדול,
זהו שאומרים אלוקי אברהם.
אברהם אבינו זכה בתורת יחיד,
מה שלא השיגו כל האומות ביחד.
זכה להיבחר על ידי הקדוש ברוך הוא
כנשיא אלוקים בעולם,
זכה להעמיד גוי גדול שהוא סגולה מכל העמים, עם ישראל,
ולא עוד,
אלא שקרוב עליהם הקדוש ברוך הוא בכל קורעם אליו,
מה שאין כן אצל שאר העמים,
מסר להם נוסח התפילה
והורה להם להתפלל בשם אלוקי אברהם.
כל זה הובטח לאברהם אבינו במילים האלה של ויעשך לגוי גדול.
מובן לנו היטב שלא בחינם זוכים לכגון דף,
ועלינו לעמוד על הנקודה שממנה התפתחה האישיות של האדם הגדול בענקים.
הוא נקרא האדם הגדול בענקים, כך קוראו יהושע בן ענון,
כיוון שהוא תיקן גם את האדם הראשון,
לכן הוא האדם הגדול בענקים.
כך מביא המגלה עמוקות.
בבחינות של עבודה זרה ובחינות נוספות.
אומנם עסק אברהם בתורה וקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה,
אולם זאת גוף הקשיא.
איך הגיע למדרגה של קיום התורה אחרי שהוא נולד מעובד עבודה זרה, תרח,
וגדל בין עובדי כוכבים ומזלות?
איך יכול לצאת
אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים, מבית של תרח, שהיה מוכר עבודה זרה,
בדור של עבודה זרה,
מתחת מלכותו של נמרוד,
שהמריד את כל העולם
נגד הקדוש ברוך הוא.
מסביר המדרש
שאברהם הבין שיש בעל לבירה.
לא ייתכן שהעולם וכל סדריו ותנועותיו פועלים בלא מנהיג.
ומי שהכיר את זה ידע שיש אלוקא אחד והוא ברא את הכול.
ואין בכל הנמצא אלוקא חוץ ממנו,
וידע שכל העולם טועים.
היום כשאדם אומר איזה משהו,
אז איך דוחים אותו?
מה, אתה חושב שכל העולם טועים?
אז ממילא נופל כל הקושיות שלו.
אברהם אבינו לא פחד מהטיעון הזה,
והוא ידע שכל העולם טועים.
ואי אפשר לבוא לו עם טענה,
מה, אתה רוצה להגיד שכל העולם טועים? כן,
כל העולם טועים.
כיוון שהכיר וידע,
התחיל להשיב תשובות על בני עור כשדים ולערוך דין עמהם.
הוא לא יכול לשמור את זה בבטן,
הוא רואה שהעולם טועים,
אז הוא הולך ומודיע לכולם, אתם טועים.
הוא לא נחבא אל הכלים, הוא לא כמו שם ועבר שישבו בישיבות
ולימדו ומה שעניין אותם זה שהם יגדלו
והאחרים, הם לא התעניינו בהם.
מי שהגיע לישיבה, לימדו אותו.
כך מביא החפץ חיים,
זכר צדיקה וברכה.
אבל אברהם אבינו לא היה יכול.
הוא הכיר וידע והתחיל להשיב תשובות על בני עור כשדים,
ולערוך דין עמהם,
שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה.
שבר את הצלמים,
התחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוק העולם,
ורק לא ראוי להשתחוות.
כיוון שגבר עליהם בראיותיו,
ביקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן.
כך מביא הרמב״ם
בעלקות עבודה זרה, פרק א', הלכה שלישית.
זאת אומרת, אברהם אבינו הכיר את הבורא,
לא יכול לשמור את הדברים אצלו,
עושה דין עם כולם,
מוכיח להם שהם טועים,
לא יכולים להשיב על ראיותיו.
אומר, למה אתם משתחווים? לבשלים שאתם עשיתם במו ידיכם.
אם כן ראוי, אז זה להשתחוות לשם יתברך.
אבל כשהוא כבר לא יכלו עליו,
והוא גבר בראיות,
ביקש המלך להורגו ונעשה לו נס
ויצא לחרן.
כידוע, הוא שלח לכבשן האש.
לא היה לו שום מופת מהקדוש ברוך הוא עצמו.
ורק על פי שכלו הוא השיג שאיש בורא לעולם,
ומכוח שכלו זה הוא לא נכנע לשום טיעונים אחרים והיה מוכן לסרף.
אם הוא טועה,
אז הוא איבד את חייו סתם.
ואם הוא לא טועה,
אז הוא זכה לחיי העולם הבא.
לא היה מי שיצדיק אותו,
ובכל אופן הוא היה מוכן על דבר זה למסור את נפשו.
בן 40 שנה היה אברהם כשהכיר את בוראו,
ועוד מהיותו בן שלוש כבר היה משוטט בדעתו לפתור את התמיהה הזו של עולם בלי מנהיג,
עד שכבר החליט שמוכרח להיות מנהיג.
אבל מאז שהגיע להבנה זו עברו עליו שנים
מלאות יגון ואנחה
כשהוא מתמודד עם כל בני דורו, עובדי עבודה זרה.
ישב כמה שנים בכלא,
נזרק לתוך כבשן האש,
ניצל בדרך נס,
וכל אותו הזמן היה מלמד לבריות את טעותם
ולוחם נגד מנהיגיהם.
כל הזמן הזה לא נתגלה אליו הקדוש-ברוך-הוא,
עד שהיה בן 75 שנים.
אז נתגלה אליו ואמר לו, אני הוא בעל הבירה.
ורק אז הבטיחו מה שהבטיחו,
והעסקה לגוי גדול,
והתחילו עשר ניסיונות רק מהציווי של לך לך, שהוא הראשון שבהם.
זאת אומרת, אברהם אבינו השלים את הכרתו בגיל 40. המגלה העמוקות מביא,
שהיו שלוש שיטות,
מביא את זה בשם המורה נבוכים, הרמב״ם,
שאומר, היו שלוש שיטות
שאמרו
שהבורא יתברך מרא את העולם
והוא לא משגיח על הברואים למטה.
זה לא מכבודו.
היו כאלה שאמרו
שהוא משגיח מהירח ולמטה, אבל לא בפרטים.
כאילו, באופן כללי.
ורק התורה הקדושה אומרת שהקדוש ברוך הוא משגיח בעצם על כל פרט ופרט.
אז בהתחלה, כשאברהם אבינו
אומר השם אלוקי השמיים
ישלחני מבית אבי,
זה כשהוא יוצא מחרן,
אז שם הוא מזכיר רק אלוקי השמיים.
יותר מאוחר רק הוא מזכיר אלוקי השמיים ואלוקי הארץ,
משמע שאז הוא נתוודע שהוא גם שולט בארץ.
וכמו שאמר יעקב אבינו,
לא ידעתי,
ואנוכי לא ידעתי.
מה אנוכי לא ידעתי?
כי יש אלוקים במקום הזה.
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא נמצא כאן ומשגיח עליו.
בציווי של לך לך,
הקדוש ברוך הוא בעצם אומר לו, לך לך,
פירושו, הוא מדבר אליו ישירות,
אז יש השגחה פרטית על כל אדם ואדם.
אמרו חכמים זכרונם לברכה לפסוק, מי היא עיר ממזרח שמש?
מי היא עיר ממזרח?
זה אברהם.
אברהם אבינו העיר את כל העולם מתרדמת השטות בה היו שקועים.
ועוד אמרו חכמים זכרונם לברכה.
אמר רבי שמעון בר יוחאי, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,
לא היה אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון.
איך שאב העוז והאומץ להתגרות במלאכים ושרים ולעמוד נגד כל העולם כולו,
ולא להירתע אפילו כאשר זה עלה לו כמעט בחייו?
מה התועלת? למה אתה צריך להילחם נגד כולם?
תגיד מה שאפשר בשקט,
אבל אל תעלה על טרסות ותתחיל
לצבוח על כולם כולל המלכים.
את הסוד הזה גילו לנו חכמים זכרונם לברכה על הפסוק
מי יעלה בהר השם
ומי יקום במקום קודשו נקי כפיים ובר לבב.
מי זה נקי כפיים ובר לבב?
אברהם אבינו היה נקי כפיים
שאמר אם מחוט
ועד שם.
איך זכה אברהם לעלות להר השם הזה שהוא שיא השלמות?
כמו שנאמר, אברהם קראו אדון,
בזכות זה שהיה נקי כפיים.
אי אפשר לשחד אותו.
אברהם אבינו תוכו וברו שווים.
התוך והחיצוניות שלו היו שווים,
לא ניתן לשחד אותו.
לא בכסף,
לא בדעות,
לא בהשקפות.
לא בטובות הנאה, בשום דרך.
מה שהכיר בשכלו לא סטה ממנו, יהיה מה שיהיה.
תראה, לא משתלם לצעוק כל כך, להגיד את האמת לכולם.
יותר טוב שתהיה ככה בשקט, ככה תרוויח. לא מעניין אותו בכלל.
זאת אומרת, תוכו כברו, מה שהכיר בשכלו לא סטה ממנו, יהיה מה שיהיה.
בשום לחץ
או סיכון
לא היה בכוחו להטות אותו מהכרתו.
ומתי זה נבחן?
בשעה שאמר למלך סדום,
אם מחוץ ועד צרוך נעל.
שם גילתה לנו התורה את התכונה הזו של אברהם אבינו,
ששום חישובים אישיים לא תפסו מקום אצלו.
ולא תאמר אני העשרתי את אברהם.
לא רוצה ממך שום דבר כדי שאני לא אהיה משוחד כלום ממך.
לא מעוניין. תודה רבה.
מזה שאב את הכוח להיות כל כך חזק בדעתו,
ששום דבר לא היה יכול להניעו ממבט האמת הטהור.
ואחרי שכל כולו היה חדור בהכרה אמיתית,
לא היה יכול לכבוש אותה בתוכו,
אלא היה מוכרח להודיע את האמת לבריות.
וזה חלק של מצוות
אהבת השם.
כמו שאומר הרמב״ם,
לאהבו על הבריות.
זאת אומרת, צריך להאהיב אותו על הבריות.
ועל כן קראו הקדוש ברוך הוא אברהם אוהבי,
שהיה מודיע לבריות
את עבודת השם.
פה כתוב
דבר מדהים.
מזה שאב את הכוח להיות כל כך חזק בדעתו, ששום דבר לא יכול לניעום ממבט האמת הטהור.
ואחרי שכל כולו היה חדור בהכרה אמיתית,
לא היה יכול לכבוש אותה בתוכו,
אלא היה מוכרח להודיע את האמת לבריות.
אדם שיש לו איזה צד ספק כלשהו, הוא לא יכול,
הוא לא בטוח שהוא עושה, אבל אדם שהוא כולו מלא בהכרה אמיתית,
זה גולש על גדותיו, הוא לא יכול להשאיר את זה אצלו.
פעם היו לי לבטים גדולים מאוד,
תמיד היו לי, אבל פעם היו לי לבטים גדולים מאוד שכבר לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי.
מצד אחד, אני לומד תורה ואוהב תורה ויכול לשבת בלי הגבלה.
מצד שני, אני מרגיש שאני צריך לזכות את הרבים, שאם לא כן,
אז כאילו אני מפקיר אנשים שיכולים לדעת ואני יושב לי ולומד, והם
חלילה יגיעו לגיהינום.
הרגשה לא טובה זאת.
אז אתה לא יודע מה לעשות.
כמה יהיה המינון, איך לעשות?
מן השמים ראיתי מכתב מאליהו שדן בסוגיה הזאת,
הוא אומר שיצר הרע יש לו תמיד. אתה הולך ללמוד, אז הוא אומר, אתה לא מזכה את הרבים.
אתה מזכה את הרבים, הוא אומר, אתה לא גודל, אתה לא לומד.
וככה הוא מבלבל את הבן-אדם כל הזמן.
אז הוא נותן עצה שם
שאדם ימלא את עצמו עד רמה מסוימת,
אחר כך יחלוק אותה עם אחרים, לאו דווקא בחוץ, אפילו בין בני הישיבה,
ואחרי זה שוב יחזור ללימודו ושוב יעשה כך, וככה הוא יעלה למדרגות.
אבל במקרה שלי זה לא היה מתאים בדיוק.
יום אחד לא יכולתי יותר, התחלתי לבכות כמו ילד קטן,
ריבונו של עולם, אני לא יודע אם אני עושה נכון, לא עושה נכון, כמה אני עושה נכון,
אני רוצה לדעת מה לעשות.
ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שייתן לי תשובה, אבל תשובה שלא יהיה לי עליה עוד פירוש.
שאני יכול להגיד, אבל אולי הכוונה ככה, אולי הכוונה ככה, אני רוצה תשובה ברורה.
לקחתי ספר
של הרב שכנא מלפני 150 שנה, קוראים לזה מזכי הרבים.
פותח את הספר באיזה מאמר,
מתחיל לקרוא.
אחרי כמה קטעים שאני קורא,
פתאום אני רואה את דברי הגאון מווילנה.
יערוב כמטר לקחי, תזל כתל אמרתי.
הוא אומר שהתורה נמשלה למטר.
כשהמטר יורד על האדמה,
אם יש באדמה זרעים של חיטה,
מה מצמיח חיטה?
אם יש זרעים של פסמים, מה מצמיח פסמים?
אם יש זרעים של קוצים, מה מצמיח קוצים?
אומר כך בני האדם,
יש אנשים שבלבם יש זרעים של חיטה, הוא רוצה להיות ממרי חיטייה.
אלה שלומדים תורה בלי הפסקה.
מרי חיטייה.
אז כשהתורה נכנסת לליבו,
כשהוא לומד תורה, לומד תורה, לומד תורה, מה זה מצמיח?
עוד חשק ועוד ועוד ללמוד תורה ועוד ועוד ללמוד תורה, אותם זרעים.
יש בן אדם שיש לו זרעים של בשמים.
הוא רוצה לזכות את הרבים.
כמו הבשמים שמפיצים את ריחם בכל העולם,
ככה הוא לא יכול. הוא צריך להפיץ
בכל העולם.
כשהוא לומד תורה, הוא לא יכול לשבת במקומו.
ברגע שנכנסת לתורה, הוא כבר מרגיש הרגע שהוא צריך ללכת ולחלוק אותם עם אחרים.
יש כאלה שיש להם זרעים של קוצים,
כשהם לומדים תורה, ישר הם קמים, מחפשים את מי לקנטר
ולהגיד לו איזה קושיות ולראות אם הוא יודע ללמוד וככה. כל העניין שלהם זה רק קוצים.
קראתי על הבשמים, הבנתי שיש לי בעיה.
יש לי כנראה זרעים של בשמים.
כשאני לומד
לא יכול לשבת,
חייב להגיד את הדברים האלה לאחרים.
ופה כתוב את זה במפורש.
מרגע שהגיע להכרתו המלאה,
לא היה יכול לכבוש אותה בתוכו,
אלא היה מוכרח להודיע את האמת לבריות. מוכרח פירושו אנוס.
מוכרח.
מי המכריח? ההכרה האמיתית שיש לו היא המכריחה אותו לקום, הוא לא יכול לשבת במקום.
אז נתיישבה דעתי.
הלכתי לרב שפירא,
ושאלתי אותו, כבוד הרב, מה החיוב שלי בלימוד התורה?
כמה? רציתי פעם אחת להגיד לרב,
תשמע, כבוד הרב, אני רוצה ללכת ללמוד שנה בלי הפסקה.
עוד פעם, לעשות נתק,
שנה ללמוד. הוא אומר, אסור לך,
אתה לא יכול.
אמרתי לו, אז כמה אני צריך ללמוד? אמר, חיוב של קביעת עיתים לתורה בלבד.
חייב
להפיץ
כמה שיותר.
אז נתיישבה דעתי.
אבל כמה שנים היה לי ספק גדול מאוד.
כמה מבהיל
שרק שאלה תמימה של ילד בן שלוש,
איפה בעל הבית של העולם?
מזה הגיע אברהם לראש סולם המדרגות.
ילד בן שלוש שואל שאלה,
ולא נח בדעתו עד שיקבל עליה תירוץ מקיף
והוא הופך להיות אברהם אבינו,
משאלה של ילד בן שלוש.
כמה שאלות יש לילדים כל הזמן?
אבא, מה זה?
אבא, מה זה?
שואלים שאלות בלי הפסקה.
נו, אבל מה יוצא מזה, אברהם אבינו?
יוצא נודניק.
אבל אם שואלים שאלה,
שאלה, צריך תשובה.
כשאני חזרתי בתשובה,
היה לי שאלה,
אין דבר כזה שהשארתי אותה בלי מענה.
אין דבר כזה.
שאלה,
לא יודעת תשובה, לא היה לי גם מי לשאול.
בכרם התימנים נדמה לי שם.
הייתי הולך
וקונה ספרים בספריית גיטלר.
הוא היה ברחוב בילו ארבע פעם.
הייתי הולך לשם,
נתוודע לי המקום הזה.
ספרים, הכול תורה.
כל הזמן הכרתי ספריות אחרות.
ספרייה, הכול תורה.
הייתי הולך אליו, אני לא יודע מה לבקש אפילו.
אומר לו, תשמע, יש לי שאלה
כזאת וכזאת.
יש איזה ספר שהוא עונה על זה? הוא אומר, כן, תקנה את הספר הזה.
חוזר הביתה, נהיה לי עוד שאלה.
חוזר אליו בחזרה,
אומר לי, איך אני עונה על התשובה הזאת?
תקנה את זה. ככה קניתי ספרייה שלמה.
הייתי מגיע לראשי תיבות, לא יודע על ראשי תיבות. מאיפה אני יודע מה זה ראשי תיבות? הכול,
אה, אה, גרשיים, הו, הו, גרשיים.
מה זה?
הלכתי להביא לי ספר ראשי תיבות.
פתאום נהייה ארמית.
אומר, מה זה?
אומר, תיקח מילון תלמודי.
לוקח מילון תלמודי.
וככה, על כל שאלה הייתי הולך.
עד שהשם עזר לי,
עכשיו, איך אני יכול?
איך אני יכול
למצוא תשובה?
אתה שואל שאלה עובר בספר הזה, יש את התשובה. אז אני צריך לקרוא את כל הספר.
עכשיו אני צריך לקרוא את כל הספר.
כל הספר, רק אני אתחיל את הספר, יהיה לי בו עוד שאלות,
שאני צריך ללכת לקרוא עוד ספרים,
אז אני כל הזמן אהיה דורי דורי החממה.
השם עזר לי, הייתי פותח את הספר, איפה שהתשובה.
ככה כל הזמן.
הייתי יושב לומד עם חבר'ה
בכרם התימנים,
היינו צריכים לדבר באיזה עניין,
איך שאני פותח את הספר,
טינג, על המקום.
זה שנים, שנים, שנים, ככה היה. היו רואים את זה אנשים בחוש כל הזמן.
עכשיו, שתבינו, אני הולך לתת הרצאות. איך יכול להיות שאתה נותן הרצאה? שואלים אותך שאלות. יש שאלות?
יש אלפים אנשים בדיוק, מה זה שאלות?
מה, אתה יודע את כל התשובות?
יש שאלות?
שואלים שאלות, יש תשובות. מאיפה יש תשובות?
אתמול למדתי את התשובה.
אם הוא שואל משהו אחר, הוא לא עונה.
רק אני יודע.
אם לא אתמול קראתי את התשובה?
אתמול היה לי מקרה, אני יושב לומד,
אז על שולחן שבת אנחנו בדרך כלל אחרי האוכל, אני נותן דברי תורה.
פותח ספר,
איפה נפתח לי? אלכות ברית מילה.
אלכות ברית מילה, אני מסתכל בדף,
כתוב מילה בשבת,
ופה כתוב למעלה סנדק.
אמרתי לה, אם הבת שלי ילדה עכשיו.
מה היה?
באותה שעה הוא הוציא את הראש.
נולדה בשבת, נולד בשבת,
ואני הסנדק.
בספר,
לא יאומן כי יסופר.
אבל ככה זה, הקדוש ברוך הוא, כשרוצה להראות לבן אדם משהו,
לא צריך גילויים נבואיים וזה. הקדוש ברוך הוא יכול להראות לך.
יכול להיות, אבל זו לא סיבה, אתה מבין, לחפש, לחפש.
המזונות קצובים.
אבל הנקודה היא שאלות, לא להשאיר אותן
חסרי תשובות. שאלות, צריך תשובות.
יש לך שאלה,
מן השמיים עוררו אותך לשאלה,
תחפש את התשובה.
תתייגע, תחפש את התשובה.
כשהשם רואה שאתה הולך בדרך הזאת,
תמיד הוא יעזור לך בשביל שאתה תמצא את התשובות.
הוא יקל עליך.
אבל אם בן אדם מניח אותם, בסדר, יש שאלות, אז מה?
זו הייתה החוכמה.
כל הזמן, בלי הפסקה, ללכת לחפש את התשובות.
אז כמה מבין שרק שאלה תמימה של ילד בן שלוש,
איפה בעל הבית של העולם?
מזה הגיע אברהם לראש סולם המדרגות.
אולם רק משום סיבה אחת היה זה אפשרי,
ששכלו ולבו היו לאחד בלי חציצה של רצונות ותאוות.
נקי כפיים היה בממון,
ונקי כפיים גם מכל תענוגי העולם.
מה שמניע אותו זה רק השכל.
הרצון לא שולט עליו כהוא זה.
שום הנאה לא היתה שווה אצלו,
ורק הכרת האמת היתה מגמתו.
הרבה אנשים הם בעלי הכרות גדולות,
אבל רפו ידיהם להוציא לפועל את כל הכרותיהם.
הם העדיפו שההכרה שלהם תישאר בשטח השכלי,
אבל בנוגע לאורח חייהם הם לא היו מוכנים לוותר כחוט הסערה מהנאות הטבל.
הרבה אנשים בעלי השגות מבינים,
אבל אצלם זה נשאר בגדר וורטים. אתה רוצה שאני אגיד לך וורט?
יש לי איזה וורט להגיד לך. אתה יודע מה כתוב כאן וכתוב כאן? זהו. ומה עם זה?
אתה מוכן לממש את זה בחיים?
אתה מוכן להפוך את החיים שלך למה שלמדת עכשיו?
זהו, לא מוכן.
לא עכשיו.
לא עכשיו.
אני הייתי לומד מוסר ומלמד מוסר,
אבל אני הייתי תובע שהמוסר הזה יתקיים.
אני לא יודע אם סיפרתי לכם פעם,
אבל פעם אחת למדתי מוסר וקודם אס לי.
אמרתי לחבר'ה, זהו, אני לא לומד אתכם מוסר, אין טעם. אנחנו לומדים, לומדים, לומדים, אבל אני לא רואה שום שינוי,
אז חבל על חלקי הנשמה שלי הנפרדים ממני בשעת
לימודי אתכם,
שאני מפסיד אותם לחינם, כי זה לא מועיל שום דבר. אתם לא מתכוונים להשתנות,
אז אני לא מעוניין ללמד.
אם אתם רוצים, זה רק בתנאי שמה שנלמד נקיים.
טוב, תבוא.
לא,
תתחייבו לי שמה שנלמד אנחנו נקיים.
אמרו לי, בסדר.
תפסתי מאמר,
ישבתי עליהם,
היו 11 איש.
ישבנו, למדנו,
למדנו, למדנו, למדנו, למדנו.
בסוף המאמר אמרתי להם, אז מה כתוב פה בעצם?
שחייבים ללמוד תורה.
זאת אומרת, אין ברירה, צריך ללכת לישיבה.
נכון או לא נכון?
נכון, אמרו.
יאללה, אתה ראשון, תן תקיעת קו, אתה הולך לישיבה.
שלחתי עשרה מתוכם לישיבה,
רק אחד לא הלך,
לא אגיד לכם מי את כולם, אתם כמעט מכירים.
אחד מהם זה שהלך,
עוזי חמדי,
הרב עוזי חמדי,
תלמיד חכם,
לומד דיינות.
מה, שומע, הזמא אותו לחיצת יד.
הוא היה קשה, כולם היו קשים. זה לא היה פשוט להביא מכרם התימנים חבר'ה שילכו לישיבה.
אחד, אחד, אחד, אחד, אחד, כולם הלכו, זהו.
אחר כך המשכתי לבד.
אבל זה החוכמה, אדם לומד מוסר על מנת לקיים.
אתה מסכן, סובל.
אם אני אגיד לכם את השם, אז תבינו מייד.
מכל מקום,
הנקודה היא,
אדם לומד על מנת לקיים.
לא לומדים על מנת לדעת,
לומדים על מנת לקיים.
אז אדם למד,
אתה מבין, בוא תעשה משהו עם מה שלמדת.
הקדוש ברוך הוא מדבר איתך בספר.
הרמב״ם יושב לידך, מסביר לך.
התנאים הקדושים נמצאים פה.
כולם מדברים איתך. אתה יושב אומנם עם ספר,
אבל מי מדברים אליך מתוך הספר?
התנאים, האמוראים, הרמב״ם, רש״י,
התוספות, כולם מדברים איתך.
חכמים גדולים יושבים ואומרים לך מה התורה אומרת, מה היא דורשת.
איך אתה יכול לקום מזה ואחר כך להגיד רק וורד?
אתה יודע, פגשתי את הרמב״ם, מה אמר לי?
אמר לי ככה וככה. מה אתה אומר על זה? זהו, הוא הולך.
מה, כבר פגשת את הרמב״ם?
הוא כבר אמר לך שככה צריך לחיות וזה מה שצריך לעשות.
אז איך אתה לא משתנה?
אבל כאילו אדם עומד על עמידה מסוימת,
ויש את הדברים שזה לא קורה באותו רגע זה קורה. בסדר, ככה לא אמרתי שאפשר לקיים באותו רגע בסדר.
אבל הדבר עכשיו של הנווט, הדבר של רגע הבא, כל הדברים האלה,
זה לא כל רגע אחד, זה לא... למה לא?
לא,
יש רצון לקיים. למה לא? בוא, הנה, אמרת ענווה, גאווה, שלום בית. מה הבעיה עכשיו?
גאווה וענווה זה אותו דבר. זאת אומרת, אם אתה ענו, ביטלת את הגאווה.
גאווה.
שלום בית, מה הבעיה? אתה אוהב לריב?
לא, בוודאי ש... אז מה הבעיה?
לא, למה? אז מה הבעיה?
יצר רע תמיד יש, עליו אנחנו מדברים.
אז מה הבעיה? אני לא מבין.
אתה רוצה יצר רע?
אתה לא רוצה.
אז למה אתה לא שומע על יצר הטוב?
אני שומע, אבל למשל... למשל, או.
אתה עכשיו לא כותב על הרב בגלל הרב, אבל צריך לדבר בקול נמוך, למשל כול רב ו... ואם אתה צוחק, מבינים יותר טוב?
לא, אבל... אז למה צריך לצעוק?
זה מתפרץ. זה לא באותו רגע ש... מתפרץ. מתפרץ.
מתפרץ. אז אדם צריך להחליט,
אני שולט על עצמי.
יש לי עצה.
הוא אומר. יש לי עצה?
הוא אומר. יש לי עצה?
יש לי עצה?
אם בן אדם רואה שהוא כועס,
יגזור על עצמו בחיוב,
שברגע שהוא כועס פעם אחת,
הוא,
לתענית דיבור, שעתיים, עונש.
זהו.
תראה איך הוא יפסיק מהר.
למה? הוא יצטרך לשתוק,
ואז הוא יתפוצץ עוד יותר.
למה? כי הוא ירצה להגיד והוא לא יכול.
אבל אם הוא יקבל על עצמו בחיוב זה יהיה כך.
היה פעם הבאה אחת
שהיה לו בן שכועס מאוד מאוד מאוד.
עשרות התפרצויות של כעס וזעם ביום.
הוא רוצה להתפטר מזה, זה כבר לא חיים,
זה כבר לא יכול להיות בחברה,
זה כבר לא יכול להיות עם אנשים.
אתה מבין, די, אנשים כבר לא יכולים להיות בסביבתו.
רק רואים אותו, מתרחקים. עזוב, יהיה פה בלאגן, לא רוצים להיות שם.
אמר לאבא שלו, תן לי עצה מה לעשות. אמר לו, אין בעיה,
תן לך עצה.
אמר לו, אבל תעמוד בה? כן. אתה מתחייב? כן. תן יד.
תקיעת קו, גמר, מה אני לא אשמע?
כל פעם שתכעס
תצא מהבית, לך לחצר,
בדלת של המחסן תתקע מסמר.
עוד פעם אתה כועס,
צא לחצר, קח פטיש מסמר, תקע עוד מסמר בדלת.
ההוא עשה ככה, ביום הראשון תוקע 43 מסמרים מעצבים שהוא צריך לצאת עוד פעם, ככה עשיתם.
הולך תוקע מסמרים כל הזמן, נהיה נגר,
תוקע, תוקע,
תוקע מסמרים.
אבל הוא התחיל להרגיש שזה כבר לא משתלם, אתה מבין, כל רגע באמצע העניין
הוא כועס,
הוא צריך ללכת לקחת הפטיש, תקוע מסמר.
ביום השני לאט לאט לאט לאט לאט לאט לא�.
זה לא מדובר על דתי כי לא כועס.
קיצור,
הולך, הולך, הולך,
תוקע מסמרים, תוקע, תוקע, תוקע, תוקע.
הוא תוקע מסמרים, עד שהגיע למצב שהוא כבר תוקע אחד ביום
ואחר כך הוא הפסיק.
זהו.
יום שלם, לא כעס.
נס, מופת.
בא לאבא שלו, אמר לו, זהו, הפסקתי, מה עכשיו?
אמר לו, לא,
עכשיו תחכה חודשיים,
חודשיים,
שאתה לא תכעס בכלל.
לא תכעס בכלל.
אחרי חודשיים בא אליו, אומר לו, אבל אני לא כועס.
אמר לו, עכשיו אתה צריך ללכת כל יום להוציא מסמר אחד.
כל יום שאתה לא כועס מוציא מסמר אחד.
מוציא מסמר אחד. כמה חודשים?
לא חשוב, ריקן את כל המסמרים.
אמר לו, אבא, רוקנתי את כל המסמרים. עכשיו מה?
אמר לו, עכשיו בועטי לחצר.
אמר לו, עכשיו תסתכל, מה אתה רואה? אומר לו, דלת. מה אתה רואה בדלת? אומר לו, חורים.
אומר לו, אתה רואה?
אתה תקעת מסמרים, וכשהוצאת אותם, מה נשאר? חורים.
אתה כעסת כעסים על אנשים,
אבל אפילו אחרי שהם נתפייסו, מה נשאר להם? חורים.
תדע לך,
כשאתה פוצע את האנשים כשאתה כועס עליהם,
ואפילו אם אחר כך זה נמחל,
אבל את החור אתה לא יכול למלא.
את אותה פגיעה, אותו כתם,
אותו צער, אותו זה,
קשה מאוד למחוק לגמרי באמת. אפשר למחול,
אבל זה לא אומר שהרושם הזה נמחה ואיננו.
אז לכן אדם צריך להיות חכם כמה נזק הוא עושה בשעת הכעס לא רק לעצמו,
גם לאחרים אחר כך שהוא יתפייס.
אז מה הרבותא שאדם כועס?
מה כועס?
צריך לקחת את זה כפרויקט ולהחליט.
יש אדם שהוא בעל תאווה,
הוא מחליט שהוא אוכל,
הוא לא אוכל בלי שוקולד.
הוא לא אוכל בלי שוקולד. יש כאלה, לא משנה, שוקולד זה גלידה, לא משנה.
אבל הוא אומר, כל פעם אני אוכל פחות, הוא לא מצליח להתגבר.
יש עצה שיחייב את עצמו שאם הוא לוקח יותר מקובייה שוקולד, נגיד, ביום,
את הקובייה הבאה הוא שם עליה הרבה מלח.
תשים הרבה מלח ותאכל, עכשיו תאכל.
אז אם בן אדם יעשה התחכמות כזאת ויחייב את עצמו
בצורה שהוא לא יכול לפרוש מן החיוב,
יש עצות לכל דבר. השאלה אם אתה רוצה להתמודד ברצינות.
יכול להיות, אבל זה לא נותן לך לאכול שוקולד.
זאת אומרת, אם בן-אדם ירצה באמת, הוא יכול.
השאלה אם הוא מוכן להתמודד, או שהוא רק מקטר כל הזמן,
קשה לי, מה אני אגיד לך, אני באמת רוצה, אבל זה קשה,
כמה אתה תגיד קשה, על מי אתה עובד? קשה ואתה רוצה, אז אין בעיה.
תילחם.
לא תילחם, תפסיד.
אין דבר כזה קשה.
הקדוש ברוך הוא נותן לנו תורה, תורת חיים, שאפשר איתה להגיע לרמות הכי גבוהות. השאלה אם אתה רוצה
ללמוד את זה ולהשאיר את זה בידיעה ולא לעשות,
אז פירושו של דבר שאפילו את ההשפעה של זה כבר לא תוכל לקבל.
כי אם אתה כבר יודע וההתפעלות הראשונה פגה,
אז אתה גם לא תגיע לידי מעשה.
כי כשאדם מתלהב, בדרך כלל אם הוא מנצל את ההתלהבות,
אז הוא יכול לעשות משהו עם זה, אבל גם זה עבר לו,
הוא כבר מכיר את זה,
אה, זה כבר שמעתי על זה, כן.
אבל לא יעשה שום דבר.
החוכמה זה להגיע לידי עשייה.
מספרים על הפילוסוף המפורסם, אריסטו,
שתפסו אותו בכלכלתו,
שאלו אותו בתימהון איך הוא מתאים את ההנהגה הפחותה שהוא מתנהג כרגע לאיש,
פילוסוף גדול כמוהו,
מה הוא ענה להם?
הוא ענה להם, בשעה זו אני לא אריסטו.
יש אריסטו הפילוסוף ויש אריסטו הבהמה.
כשהוא לומד אז הוא אריסטו,
וכשלא הוא סתם בהמה.
זאת אומרת,
אצלהם זה לא להפוך את הידיעה לחיים,
אלא ידיעה לחוד, חיים לחוד.
התורה אומרת לא ככה מוטה.
תורת חיים,
זה תורת חיים, ככה צריך לחיות.
בצדיק, באמונתו יחיה את האמונה שלו. מה שהוא מאמין, צריך לחיות את זה.
זו לא ידיעה, זו לא אוניברסיטה.
מוציאים תואר ביהדות וזהו, אתה יודע שיש לך תעודה, הולכים להתפרנס. זה לא ככה.
זו תורת חיים, זה צריך לקיים.
לכן, הוא אמר, בשעה זו אני לא אריסטו.
השכל שלו בעולם אחד והגוף בעולם אחר.
מאות ואלפים מאלה הנאורים לא עמדו במבחן זה לחיות על-פי השכל.
אפילו שהשכל שלהם הכריח משהו, הם לא חיו על-פי שכלם.
והם הם התלמידים של בלעם הרשע שעליו כתוב נופל וגלוי עיניים.
מחזה שדיי יחזה,
נופל וגלוי עיניים. אפילו בשעה שהוא רואה מחזה שדיי נופל.
זאת אומרת, לא נשאר במדרגתו אף פעם, וכידוע מה היה הסיפור שלו עם האתון.
זאת אומרת,
זה כבר בשיא של אלה שהגיעו עם השכל שלהם לאן שהגיעו.
כל זה הגיע להם בגלל שלא רצו לשדד את אדמתם,
לתקן את הטבע שלהם, להסיר את הקוצים של המידות המגונות והתאוות הפחותות.
אין השכל ראוי לשמו אם אין ביכולתו לפעול על הנהגת הגוף.
זאת אומרת, אדם לא יכול להגיד שיש לו שכל אם הוא לא יכול להשפיע עם השכל על הגוף.
אם הגוף משפיע על השכל,
אז סימן שהגוף שלו ברמה יותר גבוהה מהשכל שלו.
אבל השכל צריך להיות המנהיג ולא המונהג.
אתם מתארים לכם,
סוס רוכב על אדם.
רוכב, יושב על סוס, השכל
יושב על הגוף.
אבל אם זה לא כך, אז הגוף יושב
על השכל.
ואז האדם נמצא בדרגה פחותה מבהמה.
זאת אומרת,
ידע שור קונהו
וחמור אבוס בעליו.
ישראל לא ידע עמי לו את בונן?
ידע שור קונהו.
ידע שור קונהו.
השור יש לו רמה שכלית
כביכול יותר מהחמור. הוא יודע מי קנה אותו. הוא מכיר ומזהה את הבעלים.
חמור יודע רק את האבוס. הוא לא יודע מי הביא לו את האוכל.
הוא יודע אבל לפחות איפה אוכלים.
ישראל לא ידע עמי לו את בונן.
יותר גרוע מבהמות.
אלוקים חיים,
מנהיג את הבריאה, ילד בן שלוש שואל מי ברא את העולם, מי בעל הבירה,
מציץ עליו בעל הבירה. אין דבר כזה שאדם שחיפש את השם יתברך לא מצא אותו.
והנה אברהם אמינו,
שאל מי בעל הבירה,
הגיע למסקנה מי בעל הבירה,
התחיל לחיות לפי זה,
הציץ עליו בעל הבירה וזכה לכל מה שזכה.
אז אם אנחנו נזכה להשכיל,
להבין,
לעשות ולחיות על פי מה שהשגנו בשכלנו,
בעזרת השם יציץ עלינו בעל הבירה.
הבהרה קטנטנה, תודה על הזכות להאזין לנציב יום של היום בשופר קול, בשידור החוזר. ערב טוב אנו מבקשים למסור תודות מעומק הלב בראש ובראשונה - לכבוד הרב, על הזכות להאזין לנציב היום של היום 🙂. אשמח להעביר תודותינו לכל העוסקים במלאכת הקודש... על ההענות, היחס, המסירות והסבלנות... לא ברור מאליו. תהיה משכורתכם שלימה מן השמים. אמן. תודה ושבת שלום💐 משפחת ...
רבנו הטהור והקדוש! אני בהלם. ב"ה בהריון חודש 9 ואחרי 3 חודשים רצופים שבהם השתעלתי ללא הפסקה (ל"ע) עם שיעולים שההרגשה שנקרע הבטן בכל שיעול. לא היה לי יום ולא לילה. יום רביעי ביקשתי מרבנו שיברך: שיעלמו לי השיעולים והכאבים. ותודה רבה לבורא עולם שהעתיר לברכת הצדיק וגם עשיתי כעצת רבנו ושתיתי תה עם דבש והשיעולים פחתו באופן פלאי ממש!!! וגם אם יש שיעול אחת ל... זה לא כואב כפי שכאב. - אין מילים בפי. לא ברור לי איך לא פניתי לפני לרבנו שיברך. אני מודה לבורא עולם ולך רבנו היקר!! תודה על הברכה היקרה מפז! שתהיה שבת שלום ומבורכת לרבנו ולכל משפחתו💐💐 (אמן).
כבוד הרב היקר ב"ה אני באמצע בישולים לשבת קודש שומעת שו״ת ביוטיוב ועצרתי להקליט את הקטע הזה שריגש עד דמעות, כמה הרב איש חסד ועזרה לזולת, איך אכפת לו מכל יהודי. ושמחת את הבחור שלא היתה ידו משגת לתפילין והוא ממש הודה שמעו את השמחה שלו! איך הרב מתקתק את הענינים בכיתי מהשמחה של הבחור, והנדיבות של הרב והאכפתיות שיהודי יניח תפילין וגם הגדיל ודאג לו לתיק!! יה"ר שנזכה לדבוק בך ובאורחותיך תמיד לנצח! ישר כוח לרבנו הצדיק והיקר שהשי"ת ישמרהו אמן התרגשתי ממש!! זכינו בזכות גדולה שקשורים לכבוד הרב!!🌹
כבוד הרב היקר שליט"א שלום וברכה! רציתי לשתף לתועלת הציבור, היה לנו מקרה שהבת שלנו בכיתה ב' חזרה מצוברחת ושיתפה אותנו שיש ילדה שמציקה לה ואף שוברת לה את חפציה האישיים ועוד... (ל"ע) ב"ה בזכות כבוד הרב היקר שליט"א שלימד אותנו 'וקנה לך חבר...' - החלטנו לקנות מתנה קטנה בצירוף שוקולד קטן עטוף יפה באריזת מתנה עם פתק שהבת כתבה: "לחברה הכי טובה שלי" והיום מסרה את המתנה לילדה ה "מציקה"... - הילדה הייתה בהלם מוחלט וב"ה מאותו רגע השתנה בהתנהגות כלפי הבת שלי 360°, במקום שנאה מצאנו דרך להרבות אהבה! תודה רבה לכבוד הרב היקר שליט"א שמלמד אותנו חכמת התורה, הדבר הכי יקר בעולם!!!!!
כבוד הרב, יישר כוח על המסירות וההשקעה בהדרכת הציבור. כל מי שמבין את הדרך האמיתית של התורה והערכים שלה, יודע שכבוד הרב הוא חלק בלתי נפרד מכבוד התורה וזיכוי הרבים. לעיתים מופיעים כותבים או פעולות מתוך עין צרה, אך המסר החשוב נשאר – ב"ה הרב מוביל בדרך נכונה, חכמה ומחנכת, ומאיר את הדרך לכלל הציבור (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
פששש, רבנו הטהור והקדוש! ב"ה מהרגע הראשון הרב ידע כיצד להתמודד עם השאלה המאתגרת מצד הבחורים, ומצליח להאיר את החכמה הגדולה שלו לכל הנוכחים. בזכות הרב, גם כאשר מופיעה עזות פנים או חוסר הבנה, ניתן ללמוד כיצד להבחין ולכוון את הלבבות בדרך התורה. גאווה גדולה להיות חלק מהדרך שהרב מתווה לנו, וללכת בעקבות חכמתו והדרכתו (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
תודה לרבנו היקר על מסירותו הבלתי נלאית למען הציבור ולמען התורה. ב"ה הרב מקדיש מזמנו הפרטי והאישי כדי ללמד, לעודד, לחלק ספרי קודש ולחנך – לעיתים כמעט 20 שעות ביממה למען כולם. הסיפור עם הבחורים שמתקשים להבין את המסירות הגדולה שלו ממחיש עד כמה רב ההבדל בין העשייה הגדולה של הרב לבין התנהגות חסרת ניסיון או חוסר הבנה של צעירים. הרב ממשיך להוות דוגמה חיה של מסירות, השקעה ונחישות למען התורה והציבור (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
שלום וברכה, יישר כוח לכבוד הרב על המסירות וההשקעה בהדרכת תלמידי הדור. גם כאשר מופיעות שאלות או התנהגויות לא מכבדות מצד צעירים, ב"ה הרב ממשיך להאיר את הדרך בחכמה ובסבלנות. מי ייתן ונראה עוד רבים לומדים להעריך את כבוד הרב ולשאוף בעקבותיו בדרך התורה והיראת שמים (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
שלום וברכה לכבוד הרב שליט"א, תודה על ההדרכה וההרצאה המרתקת (פתח תקוה 8.12.25) גם כאשר הופיעה קנאה או חוסר הבנה מצד צעירים, ב"ה הרב ממשיך במסירות ובחכמה לקרב יהודים רחוקים לאביהם שבשמים. נאחל לרב שכל מה שעבר יהיה לתועלת ולכפרה. ויה"ר שימשיך בכל הכוח ובבריאות איתנה, ושהקב"ה ישפיע עליו שפע וברכה, כפי שהיה לרבי יהודה הנשיא זצוק"ל ואף יותר (אמן) תודה על המסירות, החכמה וההשקעה בחינוך ובהדרכה (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
תודה לרבנו על ההדרכה הנבונה ועל היכולת לענות גם לשאלות שמקורן בחוסר בשלות ובהשפעות חיצוניות. במקום שבו צעירים מושפעים ממראית העין ומתפיסות חיצוניות, ב"ה הרב מצליח להאיר את הדרך ולהעמיד את הדברים על דיוקם. אשרינו שזכינו לרב שמכוון, מחנך ומיישר את הלבבות בדרך טובה ובהירה (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).