דיוק בברכות: הלכות ברכת "בורא פרי העץ", דין היין המבושל והמשוחזר

 

- - - לא מוגה! - - - 

רב, סעיף א', על כל פירות האילן מברך בתחילה בורא פרי העץ

חוץ מהיין שמברך עליו בורא פרי הגפן.

בן חי, בן מבושל, בן שהוא עשוי קונדיטון, דהיינו שנותנים בו דבש ופלפלין.

המשנה במסכת ברכות בדף ל״ה,

המשנה אומרת כיצד מברכים על פירות האילן אומר בורא פרי העץ,

על הירקות וכיוצא בהם בורא פרי האדמה,

דבר שאין גדולו מן הארץ שהכול.

המשנה מפרטת לנו את הכללים האלה.

אומנם ברכת שהכול פותרת את הכול, אף על-פי כן כדאי שאדם ישתדל להודות להשם ולתת שבח להשם על כל מין ומין, תן לו מעין אותה הברכה.

ולכן פיצלו חכמינו את הברכות,

שאדם יוכל לשבח את הקדוש-ברוך-הוא על כל דבר בצורה מדויקת.

להבדיל אלף אלפי הבדלות,

היום בעולם הטכנולוגי יש לך, לכל מיני בעיות יש לך תשובות,

אבל לפעמים התשובה היא בערך ולא בדיוק.

תחפש טוב, תמצא את התשובה יותר בדיוק.

גם בצבא,

לחיל האוויר יש הרבה תשובות על כל בעיה ובעיה.

אבל אם תמצא את הטיל הזה, הטיל הזה הוא בדיוק,

הוא לא בערך,

הוא ידייק יותר טוב ויותר בדיוק.

מחפשים כל דבר היום בצורה מדויקת ביותר.

קל וחומר, כשאדם בא לשבח את הקדוש-ברוך-הוא לא יהיה השבח בערך,

אלא ימצא את הטיל הטוב ביותר שיתביית למטרה ויאמר את השבח לפני הקדוש-ברוך-הוא,

היימן דבעל מהווה חסידה לקיים מילי דברכות.

ולכן מן הראוי לכתחילה שישתדל כל אדם ואדם ללמוד ולשנן, לדעת, לעשות,

לברך את כל הברכות הראויות בצורה מדויקת.

אין הבדל בדינים האלה בין איש לאישה.

מצוות הברכות

איננה בגדר מצווה שהזמן גרמה שנשים פטורות.

לכן מן הראוי שגם הנשים ידעו את ההלכות הללו, כדי שידעו איך לברך על כל דבר ודבר.

כאן, בסימן הזה, מרן מפרט לנו את

נוסח הברכה בורא פרי העץ, על מה מברכים את הברכה הזו.

צריך לברך בורא פרי העץ.

הפה רפויה.

לא כדאי לומר בורא פרי העץ, אלא פרי.

הסיבה היא, אמנם תמיד כשיש לך בתחילת תיבה אותיות בגד קפט,

תמיד אומרים במקום פה, אומרים פה.

למה פה אני אומר פרי העץ?

הסיבה היא,

אחרי אותיות אהבי,

אומרים במקום פה דגושה, פה רפויה.

ופה יש לך המילה הקודמת, בורא, האות האחרונה, א',

ולכן כדאי לשים לב ולומר בורא פרי העץ.

יש אנשים שממהרים, אין להם זמן, פרי, פרי, הוא ממהר, גומר,

אבל בברכותיו של אדם ניכר אם הוא תלמיד חכם או לא, ולכן מן הראוי שידייק בלשונו ויאמר בורא פרי העץ.

כך מברכים על כל פירות האילן.

יש דבר אחד ויחיד יוצא מן הכלל, חוץ מן היין.

היין, מברכים עליו, במקום בורא פרי העץ,

בורא פרי הגפן.

מדוע ולמה? הגמרא מסבירה, היין עלה דרגה.

היין הוא יותר טוב מהענבים ולכן שינו לו את הברכה.

כמו שהלחם הוא טוב יותר מכל פירות האדמה וקבע הברכה לעצמו המוציא לחם מן הארץ,

אתה מפרט את שם הדבר, ולא רק באופן כללי.

גם פה לא אומרים באופן כללי בורא פרי העץ,

אלא מפרטים את שם העצם של הדבר, בורא פרי הגפן.

זה מה שמן הראוי לברך,

וכך כל עם ישראל עושה.

יש שתי גרסאות.

אנחנו הספרדים מברכים.

הגפן,

אחינו האשכנזים אומרים הגפן.

לך אורה הצדק עם אחינו האשכנזים.

הרי ידוע כלל בדקדוק שאומר אותו הרן.

תמיד בסוף פסוק

או באמצע הפסוק כשיש אתנח

במקום סגול, הופך להיות שם קמץ.

כי אפס כסף. אתה לא אומר כסף, אלא כסף.

אומר הרן ראשי תיבות.

אפס ראשי תיבות, אתנח סוף פסוק, כסף.

אם כן, פה אתה מסיים את הברכה.

מדוע ולמה אתה אומר הגפן, צריך לומר הגפן.

התירוץ הוא,

סוף הברכה על ליבה הדרשי זה לא המילה הגפן,

אלא המקדש גמר,

ענו כולם, רק אחרי עניית האמן מותר לו לטעום, ולא קודם.

כי הברכה מסתיימת באמן שאנחנו עונים.

נמצא שאין המילה הזו מילה אחרונה,

אלא זו האחרונה, אחרון אחרון חביב, שיש אחריה עוד תיבה.

ולכן אין הכרח לומר את הגפן.

בוודאי, אליבדיקו לעלמא,

אם האדם אמר במקום הגפן, אמר הגפן, בוודאי שיצא.

או הפוך,

אשכנזי שאמר במקום הגפן, אמר הגפן, בוודאי שיצא.

כל השאלה הזו, מה מהודר יותר ומה עדיף,

אנחנו הספרדים ממשיכים במנהגנו ואומרים בורא פרי הגפן,

זה עדיף יותר.

לא רק יין רגיל, אלא גם יין מגיתו,

מיץ ענבים, גם עליו מברכים את הברכה הזו, בורא פרי הגפן.

זאת אומרת,

לקחתי ענבים, סחטתי אותם, יש לך במקום מיץ,

גם זה דינו כדין יין.

אומנם המעלות הרגילות שיש ליין,

שהוא בריא מאוד לאדם,

לא תמיד יש במיץ ענבים. הגמרא בברכות נא אומרת שזה גורם קלקול מעיים לפעמים, וכן הלאה. לא תמיד יש בהם רק את המעלות. אפילו לא פלוג רבנן, רבותינו, לעשו חילוק בין כמה ימים היין הזה, ברגע שהוא נסחט,

הפך להיות דינו כדין יין גמור. כמו שמסביר רשב״ם במסכת דבריו התראה בדף צדיק ז', הוא אומר,

הרי היין הזה, גם אם סחטנו אותו עתה,

אבל הוא ראוי להיות יין שמשקר, אם היית משאיר אותו עם החרצנים והזגים.

ולכן, בכל מקרה, רבותינו אמרו,

תברך עליו בורא פרי הגפן,

בין אם האדם הזה שותה אותו בחול, בשבת, באמצע הסעודה,

מתי שלא יהיה, יברך עליו את הברכה האמורה.

מרן מדגיש,

בין אם היין הזה מזוג או שהוא חי.

יש מחלוקת תנאים,

יין חי שאין בו תערובת אפילו טיפה אחת מים.

האם מברכים עליו הגפן או לא? והמסקנה היא שכן, גם על זה מברכים הגפן.

אין הבדל אם הוא מזוג עם מים או לא.

דבר שני, מרן אומר,

אפילו אם היין הזה הוא מבושל,

גם עליו מברכים בורא פרי הגפן.

המקור של דברי מרן ודברי התוספות והראש במסכת דבבה ותראה בדף צ״ז אומרים שהבישול של היין לא הורס את היין,

לא מוריד אותו דרגה. אדרבה, הבישול משפר אותו,

נעשה יותר מתוק, יותר טעים,

ולכן מברכים עליו בורא פרי הגפן,

וכך דעת הרב המגיד ומרן הבית-יוסף בדעת הרמב״ם.

לכן יש לך שני עבודי הוראה,

הראש והרמב״ם,

כך דעת רוב הפוסקים, מרן ועוד, ולכן מרן פוסק, גם פה, גם לכמן בהלכות קידוש,

שעל יין מבושל אפשר לברך הגפן,

דינו כדין יין גמור,

הלבדל מרן, אפשר גם לקדש עליו בשבת או לצאת בו ידו חובת ארבע כוסות. כמו שמרן כתב, הוא סימן תעב.

אבל יש רבים מגדולי הראשונים שחולקים.

בתשובות הגאונים כתוב שעל יין מבושל מברכים שהכול נהיה בדברו.

כך דעת רבנו נסים גאון, רב צמח גאון, רב היי גאון,

כך דעת הריף בתשובה,

ורבים מהראשונים חששו לזה.

מרן לא ראה את תשובת הריף.

אפילו, אחי,

גם אם מרן היה רואה את תשובת הריף,

אין הכריח שמרן היה חוזר בו, משום.

כי יש לך כאן, אליבא דמרן, הראש והרמב״ם נגד הריף.

ולכן עדיין שני עמודי הוראה אומרים שצריך לברך על יין מבושל, הגפם,

וכן מסתבר שמרן היה נשאר...

אלא שלעניין קידוש הדבר הרבה יותר חמור,

כמו שכותב הגאון רבי יוסף מיוחס,

הוא אומר אם מרן היה רואה את תשובת הריף אולי מרן היה חושש לו,

אולי הברכה מקדש השבת בקידוש,

אולי תהיה ברכה לבטלה, לכן שם בוודאי שמן הראוי להיזהר לא לקחת יין מבושל.

אבל לגבי דין ברכת הנהנין הדבר יותר קל.

מה תאמר? עדיין כלל בידינו.

ספק ברכות להקל, ואפילו נגד מרן.

אם כן, למה אני לא חושש?

התירוץ הוא,

הכלל ספק ברכות להקל, נאמר.

כשיש מחלוקת בין מרן ושאר הפוסקים,

שאר הפוסקים אומרים, זו ברכה לבטלה.

פה בעניין זה אומר הפנים מהירות.

גם אליבא דה-גאונים שאמרו שראוי לכתחילה לברך על זה שהכול,

אם בדיעבד ברך הגפן, אליבא דכל עלמא יצא, אין כאן ברכה לבטלה.

הוא מסביר ואומר, הפנים מהירות.

כאן, כשאמרתי על היין המבושל בורא פרי הגפן,

אני שיקרתי?

זה בא מפרי הגפן.

הרי ענבים,

כולם מודיעים שצריך לברך על ענבים בורא פרי העץ.

אם האדם הזה טעה ואמר,

במקום בורא פרי העץ, אמר בורא פרי הגפן.

מרן כותב לקמן, שיצא.

למה זה לא שקר?

הענבים האלה הם באמת פרי הגפן.

אז אם על ענבים כך,

גם היין הוא אותו דבר. נכון שהיום הוא מבושל ולכתחילה היה ראוי שהכול,

אבל מהותו, מאיפה הוא בא,

האבא שלו זה היין,

ולכן אין כאן חשש ברכה לבטלה.

אז מעיקר הדין, אם האדם הזה ירצה לברך על זה בורא פרי הגפן,

לא יהיה איסור שיעשה כן. ובפרט

אם נצרף את דברי המאירי והתשבץ.

הם כותבים, המאירי והתשבץ,

שגם עליבא דה הגאונים שיין מבושל ברכתו של הכול,

כל זה כשהאדם הזה בישל את היין הרבה,

בישל אותו, היין התאדה ונעשה סמיך.

בזה אמרו הגאונים שהברכה היא של הכול.

אבל אם הוא חימם אותו קצת, בזה בוודאי גם הגאונים מודים שאפשר לכתחילה לברך על זה הגפן.

וכך המסקנה יש לנו, אם כן,

ספק ספקה כדי להתיר.

אולי ההלכה, כדעת התוספות הראש ומרן,

שאפשר לברך על יין מבושל הגפן.

אפילו אם תאמר כי הגאונים,

אולי גם הגאונים ידעו שאם זה לא מבושל הרבה אפשר לברך על הגפן.

ולכן,

אם יש לאדם מיץ ענבים תירוש,

יכול לברך על זה בורא פרי הגפן, משום שאומנם המיץ הענבים הזה עבר תהליך פסטור,

אבל הפסטור הזה, סך הכול 70 מעלות,

הוא לא מגיע לנקודת רתיחה שנשאר על האש והתמעט, נעשה כריבה. לא, הוא לא עובר תהליך כזה,

אלא סך הכול הוא עובר דרך צינור חם, מגיע ל-70 מעלות, ומייד הוא זורם קדימה. ולכן בחיי גוונה אפשר לברך עליו את ברכת הגפן.

אם אדם יכול להדר, לקחת יין ביתי שאינו מבושל, אינו מפוסר, למה לא?

המחמיר תבוא על הברכה. תמיד זה טוב.

אבל בזה, מעיקר הדין, יש לנו הרבה צדדים להקל בדבר,

כך שיהיה רשאי האדם הזה גם לברך על יין מפוסטר כזה.

גם שאר העיינות של כרמל מזרחי, רובן ככולן,

עוברים תהליך של פסטור מחשש של חיידקים וכיוצא בזה,

וגם בהם יש אותה בעיה, והמסקנה היא שגם בהם יהיה אפשר, מעיקר הדין,

לבוא ולברך עליהם את ברכת בורא פרי הגפן.

אבל יוצא מן הכלל,

יין משוחזר העין-גדי,

יין זה פסול לברכת הגפן, אלא

אם אתה שותה רביעית בבת-אחת,

תברך על זה שהכול נהיה בדברו, והברכה האחרונה,

בורא נפשות רבות.

ההבדל בין שניהם הוא כך,

צורת העשייה של יין משוחזר,

כשיש להם עודף עצום ליין, מה הם עושים?

מרתיחים את היין הרבה, עד שזה נעשה כמו ריבה.

שומרים את זה בחביות.

לפני פסח, כשיש קצת צורך רב,

צריכים הרבה יין,

הם מוציאים את הדבש הזה מהחביות.

ומערבבים את זה עם מים.

שמים 20% מהריבה הזו,

מוסיפים עוד 80% מים, צבע מאכל,

זה נקרא, ויקרא שמו בישראל, יין משוחזר עין גדי.

יש כאן כמה וכמה בעיות.

אמנם בטעם, אם אתה טועם את היין הזה, יין משוחזר,

והמיץ ענבים תירוש, זה דומה קצת אחד לשני.

אבל לא הטעם קובע לנו.

אם אני אקח פטל,

אני אערב כמה תערובות של פטל ואני אעשה חיקוי אמיתי של יין.

יעלה על הדעת שאני אברך על זה, בורא פרי הגפן? זה שקר, זה לא גפן ולא פרי.

סך הכול זה פטל, צריך לברך עליו שהכול.

אם כן, הטעם לבד ולא אומר לנו הרבה,

בפרט בדור כזה,

שהחיקויים הם רבים ועצומים.

אלא צריך שהדבר הזה יהיה באמת

פרי הגפן.

וכאן,

ברגע שבישלו אותו, עשו ממנו דבש,

פקע מעליו שם יין.

מי אומר לנו את זה?

כך משמע מדברי רשב״ם.

רשב״ם אמר, למה מיץ ענבים אפשר לברך עליו הגפן? כי הוא יכול להיות יין המשכר.

פה הריבה הזאת אף פעם לא תהיה יין המשכר.

גמרנו, איבד את הקריירה, הוא סיים.

ממילא בחיי גוונה הוא לא טוב.

דבר שני, מרן כותב בבית-יוסף בשם ארוחות חיים.

על אירופי מברכים שהכול.

מה זה אירופי?

מסביר לנו כנסת הגדולה. הכוונה היא יין כזה שעשו אותו כמו ריבה.

אם כן, הברכה היא שהכול.

השתית הרביעית, הברכה האחרונה, בורא נפשות.

כך העתיקו להלכה גם שאר האחרונים,

מהרה אזולאי, הגאון חידה בברכי יוסף ושאר הפוסקים.

אם כן, אחרי שהוא הפך להיות ריבה וברכתו שהכול,

איך תצליח לעשות יצירה חדשה שתהפוך את זה משהכול ליין?

בזכות מה?

הוספת עליו 80% מים,

אז בזכות המים זה יהיה הגפן?

איך ייתכן?

לא ייתכן כדבר הזה.

ולכן,

היין הזה הוא לא יין, אינו כשר לא לכתחילה ולא בידי עבד ולא בשעת הדחק,

אלא צריך לברך עליו שהכול, ובסוף הוא בורא נפשות.

ולכן, גם אדם שקנה דבר כזה, יש לו בבית ארגז שלם,

בסדר? שישתה את זה בכל יום בצהריים במקום שיקנה טמפו, קנקל,

במקום זה ישתה את היין המשוחזר הזה,

ישתה וייהנה, ייתן לילדים, זה טעים, זה מתוק.

אבל בשביל קידוש הבדלה, חס ושלום, ודאי לא תהיה כזאת בישראל.

הדבר הזה פסול לגמרי מכל וכול.

יש בזה תשובה ארוכה להגאון רבי שלמה זלמן ערבך בספרו, מנחת שלמה,

וגם הוא הולך בדרך זו.

אומנם לפי דברי רבי יהודה עייש בספרו בית יהודה, ייתכן אולי למצוא צד להקל בדבר.

לכן, אדם שטעה וברך עליו הגפן,

קשה לומר לו שאחזור עוד הפעם ויברך שהכול.

אולי נאמר ספק בברכות להקל.

אבל להתיר לך תחילה לברך על זה הגפן?

חס ושלום, בוודאי שהדבר אסור,

בוודאי שחייבים ללכת כפי שיטת רוב ככל הפוסקים,

ולכן הברכה על יין המשוחזר שהכול נהיה בדברו.

גם לגבי ברכה אחרונה, מה תאמר?

תתפוס אותי עכשיו ותאמר, הרי הליבת בבית יהודה אולי זה יין, אם כן צריך לומר, על הגפן.

איך הוא יאמר בורא נפשות?

יש לי ספק ספקה,

ולכן אני לא פוחד לומר לו שיברך בורא נפשות.

הספק הראשון,

אולי ההלכה כהגאונים, שיין מבושל, פסול.

אפילו אם תאמר, הלכה כדברי החולקים, פה זה היה ריבה. אולי ההלכה כדבריה רוחות-חיים,

שעל האירופאים מברכים שהכול.

ועוד, אולי ההלכה כהכנסת הגדולה,

שאם אדם טעה וברך בורא נפשות במקום על הגפן יצא?

כמו שברכת שהכול ברכה כוללת, כך גם ברכת בורא נפשות.

אומנם התוספות חולקים,

אבל אני מצרף את דברי הכנסת הגדולה לסניף,

ולכן, משום זה,

כיוון שדעת מרן הוא כך,

אז בספק ספקה, בוודאי שאפשר לעלות דרגה וגם להורות לכתחילה כדעת מרן,

שיברך על זה את ברכת שהכול,

כולל ברכה אחרונה, בורא נפשות רבות.