דיני ברכות על פירות, קליפות וגידולים טפלים: מהלכות עץ הצלף ועד לריבות מקליפות תפוזים

- - - לא מוגה! - - - 

סימן רש בית סעיף ו.

צלף,

פירוש צלף מין אילן שהעלים שלו ראויים לאכילה,

ויש בעליו כמין תמרים.

אביונות הוא הפרי מהצלף,

קפריסין הן הקליפה שסביב הפרי כקליפת האגוזים.

על העלין ועל התמרות ועל הקפריסין מברך בורא פרי האדמה,

ועל האביונות, שהם עיקר הפרי,

בורא פרי העץ.

הפרי הזה, הצלף,

קיים גם בזמננו,

אבל כנראה שבזמן הגמרא,

אז היה הפרי הזה מפותח יותר והיה נותן פרי גדול, רע ועצום.

כך נשמע מדברי הגמרא במסכת שבת בדף קנון,

הגמרא שם מספרת על רבי יהודה ורבי אלעאי,

שפעם סייר בשדה שלו ביום שבת

וראה פרצה בגדר.

באותו רגע שראה את הפרצה,

החליט

שיגדור את אותה הפרצה בחול.

אבל ברגע שזה נזכר שהיום שבת,

ולא טוב לחשוב ביום שבת מה יעבוד, מה יעשה בחול,

לכן כנס את עצמו, אמר,

אני לא אסתום את הפרצה הזו לעולם, שיישאר כך.

למה הוא עשה את המחשבה? למה תכנן בשבת?

לכן אמר, אני אשאיר כך פתוח את המקום הזה.

בשמים עשו לו נס,

וצמח באותו מקום העץ צלף,

וממנה הייתה פרנסתו.

משמע שמעץ אחד כזה היה אפשר להתפרנס,

כנראה זה היה עץ חשוב מאוד.

רבנו הארי אומר שרבי יהודה ורבי אלעא היה גלגולו של צלופחד.

צלופחד, כידוע, קושש עצים ביום השבת ולכן נסכל.

כאן הוא החמיר לאידך גיסה על הקצה האחרון.

לכן גם צמח לו במקום עץ צלף,

צלופחד.

זה רומז, השם צלף, יש בתחילת אותו השם,

כך שאין דבר בחינם שם.

טוב, נחזור עכשיו לעניין של הלכות דרכות.

לעץ הזה יש שלושה סוגים שראויים לאכילה.

העץ העיקרי,

הפרי העיקרי שיש בעץ הצלף, זהו האביונות.

למטרה זו נוטעים את העץ בעיקר, ולכן על האביונות אין ספק שמברך בורף פרי העץ.

גם לגבי עורלץ צריך להמתין שלוש שנים,

ואסור לאכול מהאביונות.

השאלה היא לגבי העלין והתמרות.

הקליפה שלו גם היא ראויה לאכילה.

מה עושים לגבי הקליפה? מה יברך עליה?

ועל זה הגמרא מסכמת,

שרק על האביונות מברכים העץ,

אבל על התמרות

ועל הקפריסין, שני הדברים האלה,

העלין והקליפה, הברכה היא בורא פרי האדמה.

זה יורד דרגה.

לא על דעת זה נוטעים את העץ, זה טפל,

ולכן יורד דרגה, ובמקום העץ מברך בורא פרי האדמה.

רק בדיעבד, אם טעה ואמר בורא פרי העץ, רק בדיעבד יצא.

אנחנו אומרים בכל יום,

יין קפריסין, למה הוא בא? כדי לשרות בו את הציפורן.

הכוונה היא על זה.

מהצלף הזה לוקחים את הפרי קפריסין,

סוחטים אותו, המיץ הזה מכונה בשם יין קפריסין.

לא כמו שאנשים חושבים שהיה יין שבא מקפריסין, זה יין נסך, אסור לשתות.

אלא,

הכוונה היא על הפרי הזה,

שלוקחים וסוחטים אותו, וזה היה עוזר כדי לשרות בו את הציפורן.

מניחים את זה שם, והיה מביא תועלת

שסממני הקטורת, יהיה להם ריח טוב יותר, משובח יותר.

לכן אנחנו לומדים מדין הגמרא בדין צלף

גם לגבי דברים אחרים.

זה כלל יסודי,

כל דבר שהוא עיקר הפרי, הברכה היא העץ.

אבל דברים הנלווים אליו ואינם עיקר הפרי,

יורה דרגה. ולכן

יש אנשים, בעיקר בפרס,

שאוכלים אבטיח ולא מוותרים על שום דבר.

לא רק האבטיח טוב,

אלא גם הקליפה היא טובה,

עושים ממנה כבוש, בחלל.

על הכבוש הזה אתה לוקח ואוכל, אתה לוקח חתיכה,

חתיכה טובה, טעימה.

תודה, אחי.

תברך על זה שהכול נהיה בדברו.

תשאל למה.

הרי הקליפה של האבטיח הזאת צמחה באדמה,

אז כמו אבטיח בורא פרי האדמה,

תגיד גם על הקליפה, על הכבוש הזה, גם כן יברך בורא פרי האדמה.

כשאדם זורע אבטיח,

הוא לא חושב באותו רגע, אני אעשה מהקליפה המחלה על אני אעשה כבוש. לא על זה חושבים,

אלא זורעים אבטיח כדי לאכול אבטיח.

דרך אגב, יש לו גם את הקליפה הזאת,

ולכן גם אם עשה ממנה את הכבוש יברך על זה שהכל נהיה בדברו בלבד.

כך הוא הדין לגבי תפוזים.

בסוף העונה של התפוזים,

מגיעים לשוק תפוזים עם קליפה עבה.

יש זן מיוחד שהקליפה עבה מאוד,

אז האדם הזה רואה שקנה קילו תפוזים,

אבל התפוזים עצמם היה בקושי חצי קילו.

חצי קילו היה לו קליפות.

אז הוא אמר, במקום שיזרוק אותם לזבב,

יעשה מהקליפות ריבה.

שוטף את זה יפה,

שופך על זה רבע קילו סוכר,

מערבב את זה, מבשל,

וזו נעשה ריבה טובה.

אחרי שזו נעשה ריבה הוא שואל אותך מה הברכה על הקליפות הללו.

תאמר לו, הברכה היא שהכול נהיה בדברו.

יש שעושים את זה מעץ החושחש,

מה שנקרא בערבית נרינג',

גם שם עושים אותו דבר, וגם על זה הברכה שהכול נהיה בדברו.

שונה מהם

פרי האתרוג.

לאחר חג הסוכות

אנחנו לוקחים את האתרוג, מבשלים אותו.

שם הפרי עצמו,

האתרוג כולו, מבושל,

ועל דעת זה נוטעים את האתרוג.

כי האתרוג הוא קצת חמוץ,

ולכן הנטיעה של האתרוג, על דעת זה, לעשות מזה אחר כך ריבה.

שם אתה יכול להקל, לומר בואה פרי העץ.

אבל תפוז, אדם נוטע פרדס,

שאל אותו, את הפרדסן,

אתה נוטע פרדס, בשביל מה אתה נוטע?

בשביל לעשות מהקליפה ריבה?

הוא יצחק עליך, מה לא ולריבה?

הוא נוטע פרדס בשביל למכור תפוזים,

אם אפשר לייצא את התפוזים האלה לקבל דולרים, מטבע קשה,

ואם הוא לא יצליח,

אז והניחו יתרם ועולליהם,

ייתן לנו את זה שאנחנו נקנה ונאכל.

אבל הוא לא חושב על הריבה, מה אתך?

אף אחד לא חושב על הריבה.

ולכן אי-אפשר לתקן עליו ברכה כזו,

אלא הברכה היא שהכול נהיה בדברו.

יש על הדבר הזה,

על הקליפה של התפוז,

מחלוקת בפוסקים.

לא כל הפוסקים הסכימו פה-אחד שהברכה היא שהכול.

אם נשווה את זה לסעיף שקראנו עתה,

הרי מרן אמר, על הטמעות מעל הקפריסין בורף פרי האדמה.

אז למה אני אומר שהכול?

אלא ההבדל הוא כך,

יש דבר שהוא משובח וטוב.

נכון הדבר שבשעה שבאו לנטוע את עץ הצלף

לא מתכוונים בעיקר על התמרות או על הקפריסין, אלא בעיקר על האביונות,

אבל אי-אפשר לומר שרק על האביונות.

הם יודעים שיש גם תמרות וקפריסין,

אז הם מתכוונים בעיקר לאביונות וגם לתמרות והקפריסין.

כמו שמתכוונים גם לזה, לכן זה יורד רק דרגה אחת.

מה שאין כן, כאן בקליפה של התפוז זה גרוע יותר.

אנשים לא חושבים בכלל על הקליפה.

אילו היה פרדסן שבאמת היה מחפש

זן מיוחד של תפוזים לשתול,

שבכוונה תהיה לו קליפה עבה שממנה יהיה אפשר לעשות ריבה,

הוא אומר לך, אני שותל את הפרדס הזה לשני המטרות,

גם תפוז וגם קליפה לעשות ריבה.

אז באמת היה מקום לדמות לסעיף שקראנו עתה,

ועל הריבה מקליפת התפוזים היה אפשר להתיר לברך אדמה.

אבל היות שאנשים לא חושבים על זה בכלל,

מתוך מיליון טון תפוזים, כמה קילו היה הריבה מאותן הקליפות? אני לא יודע אם היה שני קילו, ואולי גם זה לא.

לכן, בחי גוונה,

בכל הדברים הללו,

זה מעוטה דמיעוטה,

בוודאי שלא עושים על דעת זה,

לכן זה יורד שתי דרגות.

במקום בורא פרי העץ,

שומרים על עיקר הפרי, על התפוז,

על קליפת התפוז שעשית ממנה את הריבה,

תברך רק

שהכול נהיה בדברו.

אם טעה ואמר העץ יצא, משום שזה נכון, זה לא שקר, זה צמח על העץ.

אבל לכתחילה, אם האדם הזה שואל,

עונים לו שיברך על זה שהכול נהיה בדברו,

על קליפות מעין אלה שעושים מהם דברי ריבות בשעריך,

וחי גוונה זה יורה דרגה,

וההברכה היא תמיד שהכול נהיה בדברו.

אתה לוקח את הענבים עצמם ומרתיח אותם עם סוכר? כן.

לוקח את הענבים, ואחר כך יש לך ריבה שאתה רואה את הענבים בתוכה.

כאן הפרי שלם, לא נמוח.

לכן,

תחפש ענב אחד שלם שם,

ענב שניכרת צורתו,

תשלוף אותו ותברך עליו בורא פרי העץ, ותפתור גם את שאר הריבה.

כך הוא הדין גם בכל סוגי הריבות, כמו שנראה תכף בסעיף הבא.

שם זה לא דומה לדוגמה שדיברתי עתה לגבי הקליפה.

כאן, עיקר הפרי, יש לך, ברוך השם, את הענבים, ולכן אני מתיר לך לברך העץ.

פה אני דיברתי לא לגבי פרי,

אלא קליפה של התפוז,

ולכן יש הבדל עצום בין הפרי לבין הקליפה.