מרק פירות, מיצי פירות וגלידות בהלכה: ברכות ראשונות ואחרונות, דין 'טעם כעיקר', נלעס מול נבלע, ושיעורי אכילה ושתייה ביום כיפור

 - - - לא מוגה! - - -

עובר לסעיף י, פירות ששרען או בשלן במים, אף על פי שנכנס טעם הפרי במים, אינו מברך על אותם המים אלא שהכול. והראש כתב, דאפשר שאם נכנס טעם הפרי במים, מברך בורא פרי העץ. מי שרייה, צימוקים ותהלים ומי בשולם, מברך עליהם שהכול, ויוצא גם להראש. אבל ברכה שלאחריהם יש להסתפק אם יברך בורא נפשות או יברך ברכה אחת מאל שלוש, כהראש, ולכן ירא שמים לא ישתה אלא בתוך הסעודה. מרן מדבר כאן לגבי מרק פירות. הרבה אנשים, כשיש שפע עצום של פירות בסוף הקיץ, אם זה אגסים, אפרסקים, שזיפים, מישמיש וכיוצא בהם, קונים כמות גדולה ועושים מהם מרק פירות. אם האדם הזה רוצה לשתות את המרק פירות עם הפרי עצמו, הפרי לא נמוך, השזיפים שלמים, הוא לוקח שזיף אחד, מברך על השזיף, בורא פרי העץ, אוכל ופוטר בזה גם את המרק. המרק פירות הוא טפל אליו, ובלי כל ספק, בזה הליבד כול עלמא הוא יוצא ידי חובה. או קנה פירות יבשים, הרתיח אותם ועשה מהם מרק פירות שנקרא בשם קומפות. שוב הוא לוקח את הצימוק, מברך על הצימוקים, בורא פרי העץ, ואחר כך הוא שותה גם את המיץ. גם המיץ הזה, לא צריך לברך עליו שום ברכה, הוא טפל אליו. או שלוקח אננס, מברך על האננס, בורא פרי האדמה, ואחרי זה הוא שותה גם את המיץ. גם המיץ שלו טעים מאוד. כל הקונסרבים האלה, הקומפות האלה, המיץ שלהם מוטפל לפרי, והפרי, מברכים עליו, הוא העיקר, והמיץ, שותים אותו המשך ללא ברכה. ומי שייקח את המיץ ויברך עליו אחר כך שהכול נהיה בדברו, הוא מברך ברכה למתנה. איך ייתכן לברך קודם על הפרי, ואחר כך על המיץ, מייד אחרי זה שהכול. הרי זה דבר אחד, ולכן בזה אין ספק. כל השאלה מתחילה, כל הספק מתחיל אם האדם הזה לא אוכל מהפרי, לא נוגע בפרי, אלא לקח את המים שבישלו בהם את המשמיש, מילא בכוס רק מהמיץ, והוא רוצה כעת לשתות את המרק פירות הזה ללא פירות. איזה דין יש על המרק הזה, על המים האלה? האם ברכתו שהכול נהייה בדברו, או נאמר, נלך לפי הטעם? כמו הטעם של המישמיש או השזיפים, יש גם במים האלה אותו טעם. למים האלה יש טעם של מישמיש, אם כן, צריך לברך עליהם בורא פרי העץ, כמו המישמיש, טעם כעיקר. זו המחלוקת שיש בין הראש לבין הרשב״א. הראש אומר באמת, מברכים על זה, על המים האלה, בורא פרי העץ. כמו על המישמיש או על הצימוקים, אתה מברך בורא פרי העץ, גם המים האלה יש להם אותו טעם. מה אכפת לי אם אתה לועס את זה או אתה שותה את זה? היי נוח. סוף-סוף הדבר הזה, כמו שאמרנו, הוא חשוב, טעים, ולכן נברך עליו בורא פרי העץ. ואם האדם הזה הרתיח תאנים, לקח קילו תאנים, שם קצת פחות מליטר מים, הרתיח יחד. כעת הוא לוקח את המים האלה של התאנים, לוקח בכוס ושותה, לפי דעת הראש, יברך בהתחלה בורא פרי העץ, ובסוף ברכה אחת מעין שלוש, על העץ ועל פרי העץ ועל תנאות השדה. למה? זה כמו התאנים, אין שום הבדל בין התאנים לבין המיץ הזה לבין המרק הזה. אבל הרשב״א חולק. הרשב״א אומר, מברכים על המים האלה שהכול נהיה בדברו, ובסוף בורא נפשות רבות. הרי אמרנו קודם, אתה סוחט את התאנים, אתה עושה מיץ תאנים, מיץ רימונים, מיץ תפוזים, תמיד מברכים על זה שהכול הוא בורא נפשות. אז פה הוא בישל את זה יחד עם התאנים. מה קרה? זה אותו דבר. גם פה מברכים על זה שהכול הוא בורא נפשות. עיקר המחלוקת שלהם היא איך להסביר את הגמרא. הגמרא אמרה, אדם שלוקח ירקות, לוקח דלעת, מבשל עם מים. אפילו אם נשתה את המים לבד, מש לקות, מברך בורא פרי האדמה, כי עיקר הטעם של הדלעת נכנס במים. האם יש אדמות זה לזה או לא? דעת הראש, כן, זה דומה, היינו הך, כמו שם עיקר הטעם בדלעת היה במים, ולכן הברכה הדמה, גם פה עיקר הטעם של התאנים נכנס למים, צריך לברך על המים האלה, בורא פרי העץ. אבל הרשב״א אומר לא, שם זורעים דלעת, בשביל מה? לא בשביל לאכול דלעת כמו שהיא, אלא על דעת לבשל את זה, לעשות מזה מרק ירקות. פה לא. פה אדם נוטע עץ תאנה או עץ רימון כדי לאכול רימון, ולא בשביל לבשל את זה עם מים. ולכן, כיוון שאין דרך לעשות כך, זה יורד דרגה, והברכה היא ברכת שהכל נהיה בדברו. כותב הגרף שגם דעת הרמב״ם כדברי הרשב״א. ולכן, כנראה משום זה, מרן בסעיף י' כתב את דעת הרשב״א בסתם, שצריך לברך שהכל. ואחר כך הביא את דברי הראש בשמו, זה כמו סתם ויש אומרים, הלכה כסתם. ואחר כך הביא, הראש אומר לברך העץ. משמע שדעת מרן לברך שהכל. וכך בפירוש, מרן ממשיך ואומר בסעיף יא, הרי שהכל נהיה בדברו פותר את הכול, שהכל פותר את הכול, ולכן אין שום ספק בדבר שלגבי ברכה ראשונה, על המרק פירות הזה הוא לוקח ורוצה לשתות, לברך שהכל. גם על איבד הראש אמה שצריך לברך לכתחילה בורא פרי העץ, אבל הוא מודה אם אמר שהכל יצא, שהרי שהכל פותר את הכול. נשארת הבעיה לגבי ברכה אחרונה. שם עיקר הבעיה, שם סבך המחלוקת, כמו שמרן ממשיך. אם תאמר שהברכה היא כמו הראש, העץ הוא בסוף ברכת על העץ ועל פרי העץ, אם אני אברך בורא נפשות, זו ברכה לבטלה. למה? כי ברכת בורא נפשות אינה פותרת את ברכת מעין שלוש. כך דעת הראש, הטור ומרן השולחן ערוך כאן בסעיף זה. אומנם יש חולקים. גינת ורדים אומר שדעת הריף ורבנו יונה, כמו ברכת שהכל פותרת את הכול, ברכה כוללת, גם ברכת בורא נפשות רבות היא ברכה כוללת על כל סוגי הברכות האחרונות, ואפשר לברך בורא נפשות ופוטר מעין שלוש. אבל רוב האחרונים הלכו כדעת מרן. מכלל גדול בידינו, ספק ברכות להקל. לכן, מהרש פרימו, כהונת עולם, הגאון חידה בברכי יוסף ועוד, כולם אמרו שאסור לברך על הרימונים האלה שבישל אותם עם המים, לברך עליהם בורא נפשות רבות. אולי ההלכה כהראש, שהברכה היא על העץ ועל פרי העץ. לכן, לא יכול לברך בורא נפשות. אחר כך אתה שואל הפוך. נו, שיברך על העץ? הרי אמרנו קודם, ההלכה היא, כדעת הרשב״ם והרמב״ם, שאי-אפשר לברך על העץ ועל פרי העץ. הם סוברים שהברכה הראשונה של הכול היא ברכה האחרונה, בורא נפשות. אם תפסוק עד שצריך לברך בורא נפשות, אבי יאמר על העץ ועל פרי העץ, זה ברכה לבטלה. מה פתאום? מי התיר לו לברך? מעין שלוש. נמצא ממה נפשך אם יברך כך, חשש וברכה לבטלה. יברך כך, חשש וברכה לבטלה. מה יעשה? מרן אומר, שתי עצות. עצה ראשונה, אל תשתה את המים האלה שהרתחת עם התאנים כעת. לא. תחכה, תאכל ארוחת ערב, אחרי ארוחת ערב תשתה את זה, ואז גם אם שתית רביעית בבת אחת, אין לך בעיה. אתה לא מסתבך עם הברכה האחרונה, ברכת המזון שהוא מברך פותרת ממה נפשך. ברכת המזון פותרת את כל סוגי הברכות האחרונות, בין אם זה נפשות, בין אם זה על העץ, בזה כי טוב פתר. אם האדם הזה אומר לך, תשמע, אני לא אוהב לאכול לחם, זה משמין, אני לא יכול לעשות את העצה הזאת, תן לי עצה אחרת. תגיד לו, תיקח כזית ענבים. כשהוא אוכל כזית ענבים, בוודאי שיתחייב על העץ ועל פרי העץ. אם כן, הוא יצא בזה ידי חובת הראש. תגיד לו, תשתה גם רביעית מים, אחרי ששותים את הדבש הזה של התאנים, בוודאי שהוא נהיה גם צמא. תשתה רביעית מים, ואז אתה מברך שתי ברכות. גם בורא נפשות בשביל המים, וגם על העץ ועל פרי העץ בשביל הענבים, ואז ממה נפשך? פתרת את המים שבושלו עם התאנים, ממה נפשך? אתה מכוסה, יש לך חברת ביטוח שמבטחת אותך לעניין זה, ובזה אתה פותר את הבעיה לגמרי, מכל וכול. זו העצה, הייעוצה, שמייעצים לאדם הזה לעשות כדי לפתור את הבעיה, לעשות את החובה עליבה דכולי עלמא. לכן, בכל דוגמה כזו יעשה את העצה האמורה. אבל כל זה אם הוא ירתיח אחד מחמשת המינים, גפן, תאנה ורמון, ארץ, את שמן ודבש, באחד מהמינים הללו, תהיה הבעיה האמורה, וזה מה שאמרנו, זו העצה. אבל אם האדם הזה לא לקח לא צימוקים ולא רימונים, אלא הוא קנה שזיפים או מישמיש, קנה והרתיח הרבה מהם, בזה אין כאן הרבה ספק. אלא יברך בהתחלה שהכל נהיה בדברו, ובסוף יברך בורא נפשות על איבדיקו לעלמא. למה? מה אתה אומר? אולי ההלכה כהראש. זה לגבי הברכה הראשונה, יש לך בעיה. לגבי הברכה האחרונה בשזיפים האלה, במרק שזיפים, גם הראש מודה שמברכים בורא נפשות. אם היית אוכל כזית שזיפים, מה הברכה האחרונה על שזיפים? בורא נפשות רבות. אז גם המים שלהם לא יהיה יותר טוב. לכן בשאר המינים הרתיח האגסים, יש לו הרבה אגסים עם מים, ועכשיו הוא שותה את זה. אפילו שותה רביעית בבת-אחת, אלא יבדיקו לעלמא יברך בורא נפשות. רק אם לקח תאנים והרתיח עם מים, שם תהיה לו בעיה. מה שאין לגבי שאר הדברים, אין בעיה, ושם אתה לא צריך להטריח אותו לאכול גם כזית מהענבים ורביעית מים. לא, זה עצמו, המים, זה לבד, יכול לשתות רביעית ולברך ברכה אחרונה. אין שום בעיה. צריך להבדיל תמיד בין אכילה לבין שתייה. אכילה בכזית מתחייבת ברכה אחרונה, הן בורא נפשות או על העץ. לגבי שתייה, לא מספיק 30 גרם כזית, אלא צריך רביעית 87 גרם. זה א. ב. לגבי הזמן. הזמן שאדם אוכל כזית, ענבים וכיוצא בזה, יש לו רווח עד שבע דקות. לכתחילה ימהר לאכול את זה בתוך ארבע דקות. בדיעבד, אכל את זה בתוך שבע דקות, גם כן יכול לברך. מה שאין כן לגבי שתייה, הוא לא יכול לשתות את הרביעית מיץ במשך שבע דקות. אם ישתה כוס מיץ בשבע דקות, אין לו בורא נפשות, ואם יברך זה ספק בריכה לבטלה. אלא כמה זמן לוקח לאדם ממוצע לשתות כוס מיץ או כוס מים רביעית? לאדם ממוצע, חצי כוס כזה זה רביעית, זה לוקח לאדם ממוצע בערך שלוש שניות, לא יותר. לכן, אם האדם הזה רצה להתמתק עם המיץ הזה, רצה לשתות את זה להנאתו, שתה את זה יותר משלוש שניות, לא יכול לברך כלום. יש בעיה לגבי מאכלים שאינם נלעשים, מה דינם? בזה דנו גדולי האחרונים, הרב רבי אליהו ישראל וספרו כל אליהו ושאר האחרונים, ודייקו מדברי הרמב״ם שהכלל הוא כך, אם אתה לועס, זה אוכל. על זה אתה מברך ברכה אחרונה בכזית, אפילו אם אכלת את זה בכמה דקות. אבל אם אתה לא לועס, אין ברכה אחרונה בכזית. כגון, קניתי גלידה, לקחתי כפית, או בלי כפית, עם הלשון, ליקקתי את הגלידה. גלידה לא לועסים. ולכן, כיוון שזה לא נלעס, אי-אפשר לברך על כזית גלידה בורא נפשות. מה תאמר? טוב, אני אלקק את זה, ואני, ברוך השם, מילאתי כוס מלאה מהגלידה. היה כאן יותר מרביעית. בסדר, כמות היה, אבל בכמה זמן גמרת את הגלידה הזו? הוא אומר, ארבע דקות. ארבע דקות זה לא שווה. צריך שייקח את הגלידה ויגמע אותה, נניח אם הגלידה נמסה. קראו לו לטלפון, עד שחזר, גמר מהנודניק ההוא, הגלידה נהייתה מים. אז הוא לוקח שהכול נהיה בדברו. בבת-אחת שתה רביעית, או אספרסו וכיוצא בזה, טוב, על זה יברך בורא נפשות. הלאה, אחי, על דבר כזה, על גלידה, ארטיק, גבינה רזה, דייסה, כל הדברים האלה, אי-אפשר לברך עליהם בורא נפשות רבות, משום שאין לך אפשרות לגמוע בבת-אחת רביעית. גבינה קשה, כן. אתה לועס, ממילא דינה כדין אוכל, אכלת כזית, תברך עליה ברכת בורא נפשות רבות. אבל מה שאין לגבי הגלידה, הגלידה הזאת אינה נלעשת, ולכן הברכה על הגלידה בהתחלה שהכול, ובסוף אין שום ברכה כלל ועיקר. דברי כל אליהו הובאו גם במעשי אברהם, כף החיים, בן-איש חי, נתיבי עם ושאר החונים, וכך המסקנה למעשה, ולכן כל אדם יהיה זהיר באותם הדברים, לא לברך כלל. גם לגבי הלבן, אנשים לוקחים כפית ושותים את זה לאט-לאט, אין על זה ברכה אחרונה. אלא אם כן האדם הזה אוהב את הלבן שזה דליל. לפני שהוא פותח את הפקק מעליו, מנער אותו טוב-טוב, מוציא את הפקק, מברך שהכול, וגומע את זה בבת-אחת. טוב, שעתה רביעית בבת-אחת, בבקשה, תברך בורא נפשות. אבל אם האדם הזה עשה חור קטן ולאט-לאט מצץ ושתץ... כמו שרגילים הנהגים לעשות, אז בזה בחיי גוונה בוודאי שאין על זה ברכה אחרונה, כי זה לא דבר הנלעש, ולכן בחיי גוונה יברך על זה רק שהכול ואין בסוף ברכה אחרונה. אלא אם כן האדם הזה לוקח תפוז או אשכולית והוא לא אוהב את האשכולית עצמה. מה הוא עושה? לוקח את הפלח, שם את זה בין השפתיים ומוצץ לאט-לאט. זה נחשב כאוכל. כאן יש לו את הפרי עצמו. נכון שהוא שאב את זה ולא אכל את הכול, אפילו אחי, כאן, אם לקח שלושה-ארבעה פלחים, יש לו כזית, יברך בורא נפשות. שם זה משהו אחר, שם הוא צריך גם קצת ללעוס את זה משהו. אבל מה שאין כאן פה, בגבינה הרזה הזו, אין כאן מה ללעוס, ולכן בחיי גוונה אין על זה ברכת בורא נפשות. דווקא מינה שנייה, הרמב״ם דן בהלכה הראשונה, בהלכות ברכות, בדוגמה שאמרנו, וכך הוא אמר. דוגמה שנייה, בהלכות מאכלות אסורות, דן לגבי אדם שלקח חלב ואכל. צריך לתת מלכות, פלקה, לאדם כזה, אבל בתנאי שיאכל שיעור. אם האדם הזה לקח חלב מוצק ואכל, השיעור הוא בקזית, אבל אם הוא המיס את החלב, השיעור שלו ברביעית. שוב, ההגדרה היא לעיסא. מזה אתה למד, גם לנו, נפקא מינה, אומנם אנחנו לא נותנים מלקות, פלקה, אבל יש לנו נפקא מינה בעניין יום הכיפורים. חולה שיש בו סכנה, רופא אומר שהוא חייב לאכול. הוא בא ושואל אותך, אני חייב לאכול על-פי הוראת הרופא, ומחר בבוקר אני אמור לאכול. איך אני אוכל? אתה אומר לו. אתה אוכל, כל עשר דקות פרוסה, שלא יהיה יותר מכה כותבת, עד 30 גרם, הפרוסה והלחם יחד 30 גרם, תאכל כל עשר דקות. לא, זה בסדר. הוא שואל אותך, תראה, אני לא אוכל הרבה לחם, אסור לי לאכול הרבה לחם, אלא האוכל שאני אוכל, הרופא אמר לי לאכול אשל, לבן. זה מה שאני אוכל. איך אני אוכל את זה? תענה לו שמעיקר הדין, כיוון שהלבן הזה הוא לא נלעס, אפשר מעיקר הדין לשתות בכל ארבע שניות, יכול לשתות עד 43 גרם. יש כאן כולה עצומה. א', אתה לא מוגבל על ה-30 גרם, אלא השיעור הוא בשתייה כמלוא דוגמב. 44 גרם אסור, עד 43 מותר. ב', הזמן של השתייה מעיקר הדין הוא לא עשר דקות, אלא כדי שתייה. כמה זמן לוקח לשתות 44 גרם? בשלוש שניות בוודאי שכולם גומרים. עבר שלוש שניות, אוכל עוד הפעם, עוד סיבוב שני. זה מה שאפשר לעשות עם האדם הזה, ולא יהיה כאן חשש איסור כרת. לחומרה, תאמר לו, כדאי להחמיר, שישתה בכל עשר דקות ישתה מעט. טוב, זה לחומרה, אבל מעיקר הדין היה צד לומר את החילוק הזה שאמרנו כאן, גם שם. דווקא מילה נוספת. קורה לפעמים שאיזה אדם חולה נופל, מתעלף, בבית-הכנסת ביום כיפור. אז מייד מביאים לו מים. טוב, אחרי המים זה לא נגמר בסיפור הזה. אתה חושב שאם שפכת עליו מים הוא נהיה בריא כבר? צריך לתת לו מייד לאכול. זה סימן שהאדם הזה חלילה קרוב לסכנה אם לא יאכל. מה תיתן לו לאכול? הדבר הכי קל, הכי פשוט. תיכנס לעזרת נשים, תשאל, למי יש בקבוק של הדייסה, של התינוק? תביאו לי. תיקח, תיתן לו. עכשיו, זה רך מאוד, זה לא אוכל מוצק, אלא זה נוזל. בזה תוכל לתת לו 43 גרם בכל ארבע שניות, ואין כאן חשש כרת. ואז נגמר לך הבקבוק הראשון, הוא צריך עוד, עדיין לא חזר 100%, עדיין הוא חיוור. תבקש, מי עוד יש לה? תביא בקבוק שני. ואם היא צריכה להאכיל את הילד שלה, תגיד לה, כשתלך לביתה, עשה דייסה חדשה. עשית שתי מצוות, הרווחת קודם כול, החולה נהיה בריא, מצווה שנייה, שלחת שתי נשים הביתה. אלה, מה לגבי אדם שלוקח את הכוס, ותגיד לי את האדם, עכשיו את השרים האלה, עודף את זה לארבע, והוא רוצה לשחוט את המיס, רק כשהוא שרד. העץ, העץ. העץ? העץ כאן. הוא לא סוחט את זה במסחטה, אלא הוא מוצץ מהפלחים האלה, ולכן הברכה היא העץ, ובסוף, בורא נפשות. שהכל נהיה בדברו. אם תרצה לקנות שני ביסקוויטים כאלה, מה המחיר של הביסקוויטים? המחיר הוא בזיל הזול. אפשר לקנות דבר כזה ב-20 אגורות, נכון? נכון. פחות. פעילו על ה... הסטה הזו, כמה אתה משלם? חצי שקל? כמה עולה? זה יקר. אם כן, אדם משלם לא בשביל הביסקווית. אל תסתכל בקנקן, אלא מה שיש בו. ולכן אמרנו למעלה שהברכה היא שהכל, אבל לגבי ברכה אחרונה, הוא לא יכול לומר, אני אכלתי הרבה יותר מכזית, גלידה. דברים בטלים. לוקקים את זה ולא לועשים, ולכן בחיי גוונה אין ברכה אחרונה. אני חוזר לדוגמאות של הסעיף הזה. דיברנו לגבי מרק פירות. השאלה היא לגבי קומפות. היינו, פירות יבשים אני לוקח ומבשל אותם. לקחתי מעט סימוקים, מעט שזיפים, כמה סוגים, הרתחתי אותם עם מים. הילד שלי כבר אכל את הפירות, השאיר לי רק את המים. אני בא, לוקח כוס מאותו המיץ של הקומפות, ואני רוצה כעת לשתות. ברכה ראשונה, אין לך ספק. אתה מברך שהכל נהיה בדברו, יוצא ידי חובה, ניבד לכולו עלמא. אחרי שכמבתי לשתות רביעית בבת אחת, אני שואל, הרי בקומפות הזה היו הרבה סימוקים. האם אברך על זה עכשיו, על הגפן, על העץ ועל פראי העץ, או בורא נפשות, האם זה קשור למחלוקת שאמרנו קודם, בין הראש והרשב״א או לא? אומר הבאח, לא, כאן זה לא קשור. כנא לבדי כולה עלמא, תברך על זה ברכת על הגפן. למה? הוא טוען, שם אדם קונה אגסים כדי לאכול אגסים. לזה הוא בא לשוק, למטרה זו זה מיועד. אבל פה, פירות יבשים, מביאים את הפירות היבשים לבשל אותם, לעשות מהם קומפות. לזה זה מיועד. ולכן, כאן זה לא ירד דרגה, זה נשאר בורא פרי העץ. כך דעת חתנו התז. אבל לעומת זה, מגן אברהם ורוב האחרונים חלקו, אמרו לו, אין הבדל. לא חשוב לי אם זה פירות טריים או פירות יבשים. אני לא מסתכל איך מביאים את זה לשוק. אני מסתכל, האנשים נוטעים פרדס, נוטעים קרן. על דעת מה? על דעת לעשות מזה קומפות? מי חושב על הקומפות? בהתחלה חושבים על דעת לאכול פירות, אני רוצה שיהיו לי פירות א'-א', אם אפשר לייצא, לקבל מטבע קשה. זו המטרה העיקרית. לפעמים יש עודף יותר מדי, אי-אפשר לשווק את זה. טוב, אין ברירה, הופכים את הפירות האלה לפירות יבשים. אז לא מסתכלים איך זה מובא לשוק, על דעת מה, אלא על דעת מה נטעו את האילן ועדיין המחלוקת במקומה עומדת, כך שעל אותו מיץ הקומפות, כיוון שהרוב היה שם צימוקים, לא תוכל לברך לא בורא נפשות ולא ברכת על העץ, לא תוכל לברך לא זה ולא זה, אלא יצטרך לעשות אחת משתי העצות שכתב מרן, או ברכת המזון יפתור, או יאכל כזית ענבים, כזית צימוקים, אם הבן שלו ישאיר לו חלק מהצימוקים ויאכל לפחות כזית, יברך על העץ ועל פרי העץ, אבל על המיץ לבד, על המיץ בפני עצמו, לא ייתכן כדבר הזה. כל זה בתנאי, כל הבעיות האלה, כשיחס הכוחות שווה. היינו, קניתי קילו תאנים ולקחתי קצת פחות מליטר, הרתחתי את שניהם יחד. רק בדבר הזה, בדוגמה הזו, שייך לומר, אולי צריך למרח על זה בורא פרי העץ. אבל אם שמתי קילו תאנים, ואם שמתי חמש ליטר מים, אז בזה ודאי הברכה של הכול. כי כאן הטעם של המים הוא טעם חלש, אין כאן טעם כעיקר, אלא בתנאי שהרוב יהיה מהפירות, על זה יש מחלוקת. ולכן, אם האדם הזה רוצה להימנע מהמחלוקת, בכוונה מראש לא ישים הרבה תאנים, אלא אם הוא שם קילו תאנים, בכוונה ישפוך שתי ליטר מים, אם זה ירתיח, ואז על הריבה הזו, בזה הוא פותר את הבעיה לגמרי. אדם שקונה ריבת תאנים, כך כתוב על הצנצנת, הוא לוקח ואוכל, אחרי שאכל 50-60 גרם מהריבה הזו, הוא בא ושואל את החכם, אני אברך ברכה אחרונה או לא? החכם יענה לו שכן, למה לא? תברך בורא נפשות רבות. אומר החכם, זה תאנים, תאנים זה משבעת המינים, השתבחה בהם ארץ-ישראל על העץ ועל פרי העץ. יענה לו החכם, אמת, נכון הדבר, אם היית עושה בבית ריבה תאנים, והיית אוכל מהתאנים כזית, הייתי מסכים. אבל הריבה של התאנים הזו שקנית מהשוק, אמנם על הצנצנת מצויר שם, יש שם ציור יפה של תאנה, וזה מושך את העין. אל תחשוב שאכלת... השישים גרם האלה, שישים גרם, תאנים. מסתבע היה ארבעים גרם מזה, סוכר וכל מיני תערובות. הלוואי שיהיה כזית, עשרים גרם מזה, יהיה תאנים. זה מיעוט. הרוב זה לא זה. ולכן אי אפשר להטיל לו לברך על זה, על העץ ועל פרי העץ, אלא כיוון שהתערובות הן מהסוכר והדברים האחרים. הנה כן המר, יברך על הריבה הזו של העש, יברך עליה בורא נפשות. אלא אם כן, יש היום סוג שני. יש סוג ריבת תאנים א'-א', ששם אתה רואה את התאנים ממש. שם אתה רואה ואוכל. אומנם יש גם קצת דברים אחרים, אבל הרוב שם אי-אפשר לזייף. על זה משלמים הרבה יותר כסף, זה יותר יקר, מי שיש לו, למה לא? אז אכלת דבר כזה, לקחת משם שני תאנים, יש לך כזית, בבקשה. תברך על זה את ברכת על העץ ועל פרא העץ, אם אין בזה תולעים. אבל מה שאין כן, בריבת תאנים רגילה, אין לך דבר כזה, או שאר הריבות וריבות בשעריך. שוב, גם בריבה צריך להבדיל בין ריבה שהיא קשה קצת, צריך ללעוס אותה, לבין ריבה בימות הקיץ. הריבות שלנו הן נמסים יותר, בפרט הריבות הפשוטות האלה. אין לך מה ללעוס בהן, אלא כולו נמס, אתה לוקק את זה. ממילא, אי-אפשר לברך על זה בורא נפשות, כי צריך לגמוע רביעית בבת-אחת. מי יכול לגמוע מהריבה הרביעית בבת-אחת? רק עוג מלך אבשן. לכן בחיי גוונה אין על זה ברכה אחרונה כלל ועיקר, אלא אם הוא רוצה להימנע ממחלוקת, שיאכל את זה באמצע הסעודה. אתה כעת באת? נכנסת כעת? מתי באת? יש לנו ארבעה טפים פה, תבחר איזה אתה רוצה, תשמע. אתה רוצה נחזיר עכשיו את הסרט אחורנית, מה אני רשם קול? אני טפיר קורדר. שמעת? לא שמעת, זו בעיה שלך, מה אתה רוצה ממני? אנחנו יושבים חצי שעה, מסבירים, אומרים, זה בא ברגע האחרון, רוצה להחזיר אחורנית. מה זה פה? יש באמת חשש תולעים באותם התאנים. בריבת תאנים מרוסקת אין חשש תולעים. למה? יש לנו ספק ספק להתיר, כמו שאמרנו פעם בפלאפל, אולי לא היה תולעת, אפילו אם היה, התרסק בטל בשישים. הבעיה שאני אומר שכן יש חשש בריבת תאנים שהתאנה שלמה. שם יש חשש גדול יותר, שם יש בעיה. לכן, אם האדם הזה רוצה לקנות ריבת תאנים, אני ממליץ שיקנה את הריבה הפשוטה. בריבה העיקרה, כיוון שהתאנים שלמים, שם יש בעיה. והבדיקה היא קשה, קשה מאוד לבדוק, לא תמיד הדבר ניתן. לכן כדאי להימנע מזה, כחומרה כדאי להימנע. אתה רוצה לראות את הפירות כמו שהם שלמים, תקנה ריבת דובדבנים. תראה את הדובדבן בפנים, שם אין חשש תולעיים, וכאן זה הדרך. אבל באותם הפירות שמצוי בהם הרבה תולעיים, התאנים מצוי בהם הרבה מאוד תולעיים. ואין הרבה יהודים שמתעסקים בדבר הזה. בעיקר משתמשים בזה, מגדלים את זה ערבים. הם לא מרססים, ממילא יש בתאנים שלהם הרבה תולעיים. בגידולים שהיהודים מתעסקים, בדרך כלל מרססים ומקדימים רפואה למכה, אין תולעיים. שם אני לא כל כך אפחד, אבל לגבי הפירות של הערבים, המצב הוא נורא. לכן, אדם שקונה מהערביות האלה, הימים האלה, קונה מהם תאנים, צריך להיזהר בדבר, שמך, חלילה וחס, יש בהם תולעים, כדי שלא ייכשל בספק איסור דאורייתא. בסברס אין חשש תולעים, לא. שם זה לא מצוי. אין חובת בדיקה בסברס. אתה קונה ממנו, אתה רשאי לברך בורף פרי עץ, בתנאי שאכלת את זה כבר פעם, כי עכשיו לא מברכים על זה שהחיינו. אנחנו מחמירים. סברס בורף פרי העץ, נכון. עכשיו נוהגים בין המצרים לא לברך שהחיינו עד אחרי תשעה באב, לכן לא יאכל את זה עכשיו, אלא עד אחרי תשעה באב תמתין, אז תקנה את הסברס ותאכל. טוב, מי שרוצה להקל בשבת יש לנו מי לסמוך. גם התמרים מרוסקים, מרוסקים, מרוסקים שהכול. נכון. אז פה גם התמרים מרוסקים. אני מדבר לך על זה עד ועד כאן. היא גופה מחלוקת. גם על זה מחלוקת, על התמרים המרוסקים. זה לא מוסכם. גם על התמרים המרוסקים מחלוקת. אני אומר לך, על זה ברכה הראשונה וברכה אחרונה. נכון. גם על זה אמרנו אתמול מחלוקת, ולפי דעת מרן, על הדברים המרוסקים, העץ, ובסוף על העץ ועל פרי העץ, גם זה מחלוקת. בטח. כן, ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.