הלכות עירובין וטלטול ברשות הרבים: דיני מעבר בחצר פרטית, גדרות היקף בערים ומושבים, וספקות בטלטול תכשיטים ומפתחות בשבת

 - - - לא מוגה! - - - 

במקום בחוץ, בזור שלהם, של ה... ארוח של הבליעה. יש שני מעברים. יש שם מעבר ארכן, שהוא מבוסס, אבל יש אחת בתוך הבליעה. זה זכותם, נו? בפשטות זה זכותם. בפשטות המקום אף פעם לא היה ממש כיבורי. תמיד זה היה מקום פרטי. והם הענימו עין, אבל לא שהם הרשו לנו, ולא קלינו חזקה בזה. מהרגע הראשון זה היה מגרש פרטי. אם הוא היה רוצה לסגור, מהרגע הראשון היה לו את הזכות. היה לו משהו שהוא נתן רשות, אבל עד גבול מסוים. ולכן, אם זה מפריע להם, זכותם להתנגד. כי לא רק אנחנו עוברים שם, יש עוד הרבה שעוברים. עולה שחורה. כמעט. תתאר לך שהם מנקים, ועד הבית מנקה, בפרט בחורף שהכול בוץ, ואחרי רבע שעה עוד הפעם הכול מנקנק. אז זה הדרך. אז אם הם מקדמים שאלות כזה, צריך להיזהר בין התחומה. ואפילו זה היה מעט לסוגרים? אפילו רק כמו הוא מתנגד. נגיד שהוא לא אותו דבר. כאילו, אפילו אחד מהם, כן. שהוא סוחר, הוא לא בעל הרעיון. אה, בשקילות. אפילו אחד שהוא לא בעל הנכס, אבל רק בשכירות, אבל יש לו את הקניינים, שכירות ליומי, ולכן יש לו גם את הזכות הקודש. אז יש אפשרות, תפתח את הדרך הזו. לבקש מעמיאל, להגיד לו שקרה כך וכך. לבקש מעמיאל שהוא יפתח לנו למטה, אין ברירה, כדי שנוכל לצאת מכאן נכשר לכביש. אין ברירה. אין ברירה. גם המעבר הזה בשבילה. במפלס העליון. במפלס התחתון, בשבילי. זה חלק מהגללה שלהם. כן, רק הם אירשו פעם, רק שלא ידאבו. כדאי לוותר להם שם, שלא יפסוק. הגמרא בעירובין ו', הגמרא עוסקת בדיני צורת הפתח. גמרן עוסק בנושא הזה בסימן שהוא סמך ב'. אם אני רוצה שיהיה לי רשות היחיד להפוך את העיר כולה לרשות היחיד, אני לוקח גדר, בונה גדר מסביב לעיר, שם שערים בכניסה לעיר, סגר את השערים, הפכתי את העיר מראשית הרבים לרשות היחיד, דבר פשוט וכאן. אבל לא רק זה, אלא גם צורת הפתח, במקום שאין ראשית הרבים כמורה דאורייתא, גם צורת הפתח יכולה להועיל. שאלה היא באיזה תנאים? מרן כותב שסמוך בסעיף יו. מרן מביא לנו את הנושא, את הדין של צורת הפתח, וגם את שיטת הרמב״ם. אני קורא את דברי מרן, אם עשה צורת פתח אפילו לפרצה יתרה מעשר, מותר. ואפילו לא נעץ אלה ארבעה קונדסים וארבעה רוחות, ועשה צורת פתח על גביהם, מותר. וענה מילא, בחצר ובמבוי שיש בהם דיורי, לבן ובקעה לא מהנה כשכל הרוחות על ידי צורת פתח. ומהרמב״ם אין צורת הפתח מועיל לפרצה יותר מעשר, אלא אם כן עומד מרובה על הפירוץ, ואז מהנה אפילו בבקעה לכל הרוחות האלה. אז מרן מפרט לנו מתי מועילה צורת הפתח. מרן בסתם כותב שיכול לבוא ולעשות מסביב לחצרות ולבתים, יבוא ויעמיד עמודים, יעשה שני עמודים, אחד מכאן ואחד מכאן, והחוט על גביהם. בצורה הזו, על ידי צורת הפתח, אנחנו אומרים כאילו יש כאן גדר, כאילו זה סתום, ואז זה הופך את הכל לרשות היחיד. אם אפשר להפסיק שיהיה כדי ממש, אני אעשה, יש לי ככה למעלה, אני אעשה שלושה חוטים שהאחד יהיה למטה אחרי שלושה חוטים. טוב, נבוד. אז יש לי פנקל שאין על זה, למה אם כבר המועצה נגיד עושה כבר עוד אחד למעלה. אתה נניח למטה ואתה עושה שלושה חוטים ותראו את כל הבעיה. פי שלוש הוצאה. זה לא רק השאלה פי שלוש הוצאה, אלא למטה בדרך כלל זה נקרא. הילדים יתפסו על זה והילדים יקראו את זה, ולא רק הילדים. כל מכונית, בפרט מכוניות מסע שהולכות גם בדרכים שלא מקובלות, הם יקראו את זה מייד. הדבר הראשון, המשאית באה לפנות השפעה או דבר אחר, לא אכפת להם מהחוט הזה, הם יקראו את זה בקלות. דבר גבוה יחסית, נשמע. גם זה נקרא בדרך כלל. סגר וחומר, אם זה היה, למטה. ולכן הפתרון שלך הוא טוב מבחינת ההלכה, כלבוד, אבל מבחינה מעשית, כן, חילה מעשית, העסק, כמו שאומרים, לא עובד. מספיק אפילו שתי או ערב, לא צריך את שני הדברים, גם שתי וגם ערב, אלא לענייננו כאן, יהיה קל, אפילו שתי או ערב גם כן יהיה מספיק כדי להכשיר את זה. ועם ההלכה עכשיו פתחו את זה, עכשיו יקראו את זה בפעם הישר ושגפו. נכון. אבל פעם זה היה הראשון היחיד. בדיוק, בדיוק. פעם זה היה יותר קל, כמו שנראה תכף. אז אני חוזר לדברי הרמב״ם. הרמב״ם מתנה ואומר שמתי אפשר לעשות את קו העירוב, כשהעמודים האלה כאילו סוכמים את הכול, בתנאי שלא יהיה מרחק בין העמודים עשר עמוד. זאת אומרת, אם נלך לפי ההאמה של רב חיים דהי יוצא, בין העמוד לעמוד צריך שיהיה לא יותר מ-4.80 מטר. בקושך המרחק בין העמוד לעמוד 4.80 מטר זה כבר פרוץ יותר מדי, וצורת הפתח לא מועילה. בדברי הרמב״ם, כך כתבו גם הסמק ועוד ביסודה מהגמרא בעירובין ו, שם, כמו שאמרנו, הגמרא... עוסקת בפרט הזה, גם באחרונים יש שהלכו בעקבות הרמב״ם ופסקו כן להחמיר להלכה ולמעשה החתם סופר בסימן פח, רבנו זלמן כאן בסימן שלנו, שער הציון מסעיף קטן מ״ד ועוד. אבל מרן כשהביא את ההלכה הזו, את דברי הרמב״ם, מרן כתב את זה בשמו המשמעות היא אומר ערוך השולחן שסתם מרן נגד אם מרן היה רוצה לכתוב את ההלכה כדעת הרמב״ם, הוא היה כותב את כל הסעיף כסתם. ומה שמרן מביא אותו בשמו, כמו בכל מקום, סתם, נראה שאומרים ההלכה כסתם, גם פה, סתם והרמב״ם זה לא רק יש אומרים, אולי זה פחות מיש אומרים מרן, הוא כותב את זה כאילו הוא יחידאה בדבר. ולכן דעת מרן להקל שאפילו אם העמודים יהיו קצת רחוקים ולא יהיו במרחק הזה של 4.80 מטר, אלא קצת יותר, גם כן יהיו כשר. וכך כותב גם האגרות משה. הוא אומר שבמתוספת המשמעות היא שמרן נוקט נגד הרמב״ם. הוא מעיד גם שהמנהג נגד הרמב״ם. כך כתבו גם במחזי אברהם, מאר שם, מנחת יהודה, מנחת יצחק ועוד. הבעיה לאחינו התימנים, אנחנו הספרדים, אתה יכול לומר, מרן פוסק נגד הרמב״ם, אנחנו יכולים לשמח להכר. אבל אחינו התימנים, הבלדים, שכל דבר הם עושים לפי הרמב״ם, אצלם כמעט ואין עירוב כשר, כמעט, שלא שייך להכשיר את ההם. אלא אם כן נסביר כך, שגם על יבדי הרמב״ם, מהתורה זה בסדר, כל הבעיה היא רק בדרבנן. וגם בדרבנן, רק כשאתה עושה את העירוב מחוץ לעיר, מקום שאין בניינים. אבל אם זה סמוך לבניינים, אז יכול להועיל גם במרחק גדול יותר. נניח העירוב של הרבנות בדרך כלל הוא רץ, הוא הולך מחוץ לעיר, ולכן איתו יש בעיה קשה. אבל העירוב של הבג״ץ, הוא נמצא ברובו בין הבניינים. בין שכונת מעלות דפנה לשמואל הלוי, שם הוא נמצא, וכן על זה הדבר. ורובו נמצא בתוך העיר, בין הבניינים, אז אולי בזה גם הרמב״ם יודע. כבר הפרי מגדים דן בדבר הזה, שאולי כל מהלך הסוגיה בעירובין ו' בדברי הרמב״ם, כל זה רק מדרבנן, צריך שיהיה בתוך עשר רמות. אבל מהתורה אולי יכול להועיל גם אם יהיה מרחק גדול יותר. מעתיק אותו הביאור הלכה כאן, דיבור המתחיל כשכל, ממילא, יכול להיות שגם התימנים, לפחות העירוב של הבד״ץ, יכול להיות טוב בשבילם. ולכן זה היה מרחק גדול. הרשת כותבת, אני ויהיה בחרציה במאמרו אישי דיורים. הבעיה ודקאה לא מעני ושכונן את הרמב״ם. אז מרן גם דיבר. כך נסביר הליבה דה מרן, ולכן בעירוב של הבד״ץ יהיה לנו קל יותר. למעשה, רוב השטח של עירוב הבד״ץ הוא נמצא בין הבניינים, יש רק קטע אחד שהוא הולך שלא בין הבניינים, בין רמת שלמה ליונסדוק. כשהוא מתפתח בחזרה לסיים את רמת שלמה, הולך בחזרה לשכונת יונסדוק, זה הקטע היחיד ששם אין בניינים כמה מאות מטרים, 200 מטר או 300 מטר, כמה עמודים ששם אין בניינים, השטח מת. אולי גם כשמסיימים את שכונת רוממה הם צריכים להגיע לשכונת גבעת שאוי. אולי גם בקטע ההוא, אולי יש גם בזה שבעתיים מטר, גם שם אולי אין בניינים ליד כביש אחד. יכול להיות אולי, זה הקטע הבעייתי, אבל כשיש לך יותר משלוש רוחות שמקיף והכול בסדר, רק פרצה קטנה שיש שם את הבעיה הזאת, אולי בזה יהיה אפשר לסמך להקל. אבל העירוב של הרבנות והתימנים אין על מה לדבר, זה בכלל לא מתחיל שיטה שהם בוודאי לא יכולים לסמוך להקל, ובוודאי שהם חייבים להחמיר בכל זאת. ואז מאז נאפילו בדקעה בכל המיקרות. אנחנו עושים רק עשר עמוד, גם בדקעה מאז נאפילו לדבר. הראש מסוכה יותר מתייחס ל... בנושא של צורת הפתח הוא אומר לא רק לענייני שבת, למדנו את זה פה הוא אומר, צורת הפתח מועילה מדאורייתא, גם לעניין סוכה. כדוגמה, אין לי דיקטיל, אין לי הרבה קרשים. אני בונה סוכה, ארבע עמודים, ועל ארבע עמודים אני עושה את צורת פתח. מה התורה הוא אומר, זה סוכה כשרה, אתה יכול לאכול שם. למה כמו לגבי שבת אתה אומר, צורת הפתח גוד אחיד, כאילו הכל סתום, כך גם לגבי דין סוכה וכך דעת הרן, הרמה ועוד. דנו בזה האחרונים בסימן תר״ל סעיף ב׳, שם דנו הפרי מגדים, החתם סופר, רבי עיר הלכה ועוד. המסקנה היא מלכתחילה, ודאי שאנחנו לא יכולים לסמוך על זה, אלא כל מה שאני מזכיר לענייננו כדי שנבין את המושג עד היכן הדבר יכול להועיל. מכל מקום, בעניין שבת, ברור שזה כן מועיל. בכל מקום שאין רשות הרבים דאורייתא הנהרה כמלית, על ידי צורת פתח הדבר יכול להועיל. והראשונים שהתחילו עם צורת הפתח היו אחינו האשכנזים. הם הראשונים שהתחילו עם זה. צורת הבנייה בכל העולם כולו, עד לפני 500 שנה, כל עיר הייתה מוקפת חומה. ככה זה היה בכל מקום בעולם. ויש לך שער, בשער, אם היה צריך, סמים, נחי או קורה וכו', והיו פותרים את הבעיה בקלות. אצל אחינו האשכנזים, הערים המודרניות התחילו להיבנות בלי חומה וכו'. ושם כבר גדולי האחרונים התחילו לדון אם אפשר לעשות עירוב או לא, והם חזקו שכן, ברוב המקומות לא היה שישים ריבו, ולכן הם התחילו בבניית פערות. אצל הספרדים הדבר לא היה קיים עד לפני 100 שנה. עד לפני 100 שנה, כמעט ולא היה עיר. ברוב המקומות, ברוב הערים, או שהמקום היה בנוי עם חומה, או שבכלל לא היו ערים אחרות, ואם היו, לא היו בנים להם את העיר, ולא הוזכתו לדבר הזה. בירושלים כל כל התושבים היו גרים בעיר העתיקה. כמעט כולם היו ברובע היהודי וחלקם ברובע המוסלמי, או מה שנקרא היום עיר דוד, בסילואן גם שם היו יהודים גרים ולכן היה הרב הראשי, אז הראשון לציון היה יעקב שמול אל ישר, למנוע תקלה ומכשול, היה שולח את ההשמה שלו שבצהריים כשאנשים יוצאים לטייל, שיושב ליד שער יפו, היה יושב שם עם שולחן וכל מי שהיה יוצא היה מרוקן את הכיסים, שם לו, מפחיד את זה אצלו, כשהיה חוזר היה לוקח את זה. אז התחילו לבנות את שכונת נחלת שבעה ליד כיכר ציון לפני 110 שנים, אז התחילו את הבניינים הראשונים מחוץ לחולש. באו האשכנזים ורצו לבנות את קו העירום, לחבר את שכונת נחלת שבעה עם העיר העתיקה כדי שאי-אפשר לטלטל בשופי. וראשם עמד אז תלמידו של החתם סופר, הגאון חבר עקיבא יוסף שלזנגר, יש לו ספר לב העברית ואת יוסף החדש, והוא עוד היה דברה רבה, וחלק מחכמי הספרדים הפריעו לו. אנחנו לא מסכימים שתעשו את זה. למה אם טענו לו מדברי הרמב״ם, מדברי הפוסקים כאן, ואמרו לנו העירוב לא ברור שזה יכול להועיל, ואולי אם זה לא יועיל, כשהם יראו אשכנזי יהודי, זקנו עטבורו, אדם נשוא פנים, הולך עם הסידור ביד, הולך עם חפצים, אז הילדים שלנו ילמדו מהם וממילא יהיה לנו תקלה ומכשול. אתם רוצים לתקן, אתם מקלקלים, זו הטענה. אז הוא ענה להם ואמר כך, אלה שבאים מהונגריה, אלה שבאים מחוץ-לארץ, שם היה כבר הערב. ממילא, בגלל ששם כבר היה הדבר הזה, הם באים לכאן עם לא יודעים שאין, והם היו רגילים מטלטל, הם היו נכשלים, ובצלם כן הייתה תקלה. אז אמרו, בואו ונשאל את הראשון לציון, כולם הלכו ביחד, והגאון ויעקב שאול אלישר שטחו לפניו את הטענות ומצד אחד ייצג את האשכנזון בעיר. יש מושב בני עייש, ויום רוב התושבים שם הם תימנים, אבל בני עייש, הוא הכיר, זה על שמו, הוא יסוד, הוא היה מתנחל גדול מה שנקרא, הוא היה מהמייסדים של פתח תקווה ועוד כמה מקומות, עייש ראשי תירות עקיבא יוסף שלזינגרד, זה השם שלו, שמע, בצורכם, שמעתם מי, היום יש ארבע הרבה תימנים, כן, הוא היה אדריכל, לא? יכול להיות. אז כשהלכו לרב הוא עשה ברכה, הוא שמע את הטענות של הספרדים והאשכנזים, והוא פסק, אמר, האשכנזים צודקים, והם כבר נכשלים, להם יש כבר בעיה. אתם אומרים, שם הילדים שלנו ילמדו. לא, אי-אפשר למנוע בעדם שיעשו את העירוב ונתן להם רשות, כי הסמכויות אז בתקופה ההיא, השלטון הטורקי לא הכיר ברב הראשי האשכנזי הרב שמואל סלנט. הכיר רק בחכם באשי הספרדי, רק הוא היה לו את הסמכויות. בכלל היו צריכים את האוקיי ממנו, והוא נתן להם את ההסכמה ואמר להם, אני אעשה ברכה, תלכו לבתי-הכנסת ותודיעו. היו אז בעיר העתיקה 55 בתי-כנסת שהיהודים היו מתפעלים בהם, כמעט כולם היו ספרדים. אז הם הלכו מבית-כנסת לבית-כנסת באותה השבת וסיפרו מה היה. אמרו, אחינו האשכנזים יעשו עירוב, אבל תדעו, זה רק בשבילם, אנחנו משתדלים להחמיר על פי מה שכתוב כאן וזה מה שהתחיל לפני כמאה ועשר שנים. אבל כמו נבואה נזרקה מהם, היום אתה הולך ברחוב ואתה רואה, כולם מטלטלים, מה זה כולם? גם הספרדים מטלטלים. מי יודע להבחין שאולי לנו, לדידן, יש חומרות יותר, יש בעיות יותר, אף אחד לא מסתכל על הדברים האלה וכולם מטלטלים. אבל להידך גיסא, יבורכו הידיים שעשו את העירוב, אחרת בלי העירוב מה היינו עושים? לא רק האשכנזים, אלא גם הספרדים. יש להם הרבה פעמים שעת הדחק, אנשים, נשים, ילדים. המציאות מראה שיש כורח גדול לפעמים מטלטל. אנחנו בקושי יכולים להחמיר, בוודאי שהן לא מסוגלות. ולכן, טוב עשו שעשו את העירוב, אבל... להשתדל, כמו שאמרנו, לשכנן את זה. אילו היה לנו תקציב, כוח, משאבים ויכולת, אז היינו אולי מחמירים כרמב״ם לעשות את העמודים כמה שאפשר שיהיו יותר קרובים. כשהעירוב הוא מרחק גדול בין העמוד לערוב, ממנה אתה צריך עמודים גדולים, רחבים וחזקים. אבל אם יהיה מרחק בין העמוד לעמוד 4.80 מטר, אתה יכול לעשות את העמודים דקים מאוד. אתה לא צריך עמודים כבדים וגדולים, אלא גם עמודים דקים, דקה מן הדקה, גם כן יכול להועיל. כן, היה אפשר להיעזר בכל מיני דברים קלים יותר. זאת ועוד. אילו היתה המדינה מעוניינת בכל הנושא הזה לשתף פעולה, אם לא היה להם שנאה נגד אדם, אז לפחות מקום המדינה והלאה, כל העמודים של קו הטלפון של בזק, היינו יכולים להשתמש בהם, להיעזר בהם לקו ה... גם היום נעזרים בהם והם מערימים עין, אבל אין שיתוף פעולה עקרונית, כמו שהגמרא דנה שם לגבי אם צורת הפתח לא באה מעל העמוד מלמעלה אלא באה מהצד, אם זה מועיל או לא. נמרן מייד בסעיף הבא אומר שזה לא מועיל, אם זה מהצד זה לא מועיל, ולכן רוב האחרונים פסלו את קו הטלפון, כיוון שבדרך כלל חוטאי הטלפון באים מהצד. אילו אני הייתי שר התקשורת, הייתי נותן לראה פשוט מכאן ולבא שהחוט יהיה למעלה, הכבל יהיה תמיד למעלה על העמוד, ואז היינו יכולים להיעזר. בכל מקום שיש קווי טלפון הם היו יכולים להשלים לנו את קו העירוב בצורה טובה, בצורה יפה, וזה היה חוסך לנו הרבה משאבים. אבל לצערנו יש נתק מאז ומתמיד, למרות שלפעמים שרי התקשורת היו או דתיים או מסורתיים, בקטע הזה אף אחד לא עשה שום דבר, והעניין נשאר כמו שהוא. כך שאנחנו צריכים להתחיל מאלף לבנות את קו העירוב, וזה בונע הרבה משאבים, והרבה מיליונים, לא בכל מקום יש את זה, ויש בעיות. יש הרבה מושבים שאין להם בכלל עירוב, והם נכשלים, בפרט הנשים שלא מבינות הרבה את ההלכות האלה, הן יוצאות עם העגלה, מה תגיד לה? שהיא תישאר במעצר כל יום שבת, לא תצא עם העגלה עם הילדים וכולי. התיק, התיק גם. התיק גם וכולי, כן. ולכן, אנחנו, איך אומרים, מברכים את אלה שעשו את זה, אלא שצריך להשתדל לשכנע את זה. ישרים דרכי השם, צדיקים אל חובם. אני אבוא ואעשה את קו העירוב יחד עם הטלפון. ומי אומר שידברו, אתה בטוח? אתה חושש, אולי ידברו. אבל אם דיברו בקו הזה, האם הקו הזה נפסל בשביל קו העירוב? יש לך במציאות צורת פתח. אם מישהו בא ועשה מזה, ישתמש בזה גם לצורכו בחילול שבת, אז אולי יפסול את קו העירוב. איך הם עשו את זה? גם אחרי הטלפון יהיה. לצורך הראשון, עשו לצורך הראשון, אבל מי אומר שישתמשו באיסור? אולי יחזור בתשובה. אני לא בונה... הרי אפשר להגיד שאם אצל ערתה בשבת, היא לא פוסלת. אם אצל ערתה בשבת, היא לא פוסלת. כן, מהתורה זה לא פוסל, אין לך בעיה. מה, בעיר הביטה, יש שום משהו שם, עשה הלכה. עכשיו, יש שם פרצה גדולה בכניסה לשעריה פה. פעם לא הייתה הפרצה הזאת. כשבנו את הכביש, במילא, יש שם פרצה גדולה, ולכן, כן. ואז עשו צורת פתח, יש שם מחות. תשים לב ליד המשטרה, ליד הקיש לשם, יש שם צורת פתח, יש שם מחות, כדי להכיר שבתוך העיר העתיקה, זה מה שהם עשו. ליד הקיש זה ממש קטן, בין שני בתים. נכון, ויש שם במעל זה, יש שם בניין, בהמשך יש בניין. אבל כדי להתיר גם את הקטע שלפני הבניין, אז עשו גם צורת פתח שם, כך שבתוך העיר העתיקה, כמעט אליבדיקו לעלמא, אפשר להתיר. להוציא מרשות לרשות, יש לנו צדדים להקל בדבר. הצדדים הם בעייתיים מצד מה שטענו בשבוע שעבר שרשות של גוי פוסלת, מבטלת וההיתר שלנו בגלל שלמשרד הביטחון יש סמכות להפקיע בשעת חירום אנחנו רואים שהסמכות הזו היא חלשה מאוד יש שם לצערנו הרבה כנסיות. נתאר לך שמשרד הביטחון רוצה להפקיע את כנסיית הקבר כלומר אני עושה שם עמדה, אני רוצה עכשיו להפקיע כפי שהוא ייתן לו, כל העולם יעמוד על הרגליים ויהיה מהומה גדולה ואף אחד לא יעז לעשות גם דברים יותר קטנים מזה. המדינה שלנו לא מעיזה, הממשלה לא מעיזה, הם פחדנים, קל וחומר בדברים כאלה. ולכן לכאורה הכוח שלהם, הסמכות שלהם באותן הכנסיות, באותם המקומות היא סמכות רחבה ולנו אין את היכולת. ולכן זו הבעיה העיקרית בתוך העיר העתיקה. אבל נעזור לרגע את הבעיה הזו מדאורייתא. יש לך מחיצות טובות, אחרונה וכולי, ולכן מדאורייתא אין שום בעיה נטלטל בתוך העיר העתיקה, שם בוודאי שהעירוב כן יכול לראים צורת הפתח בכניסה. אבל מחוץ לעיר העתיקה, כמו שאמרתי, ירושלים בכלל היא הבעייתית, ולפחות אנחנו יכולים לסמוך בשעת הצורך, בשעת הדחק, על צורת הפתח של הבדץ. חברים מגדים להסתפק. באופן או משהו צורת הפתח מועילה מדאורייתא, כמו שאמר הראש בסוכה יטא. אולי נאמר גם לחומרה, ולא רק לכולה. באמצע הרחוב אני אעשה צורת הפתח, זה יהפך להיות הרשות היחיד. מי שיוציא ויכניס לרשות הרבים, פה יש לך רשות הרבים, ופה שמתי את אב העמודים עם צורת הפתח. זה כבר רשות היחיד. מי שיכניס לכאן יהיה חייב סגילה. זה מה ששואל הקוראים מגדים, אליבא דהראש וסיעתו. אם אתה אומר צורת הפתח, דוד אחיד, זה הפך להיות רשות היחיד, ולא רק לכולה, כדי להתיר ולטלטל בכל ירושלים. אלא תעשה את זה גם לחומרה. אם תעשה דבר כזה באמצע הכביש, אז זה יהפוך להיות רשות אחרת, ואז מי שיעביר מכאן לשם, אולי יהיה חייב סגילה. הוא לא פושט כדרכו, הוא פותח... את הנושא, ולא פושט את הנושא, כך שהנושא נשאר עדיין במחלוקת הסוכה. אני יכול להעמיד בה צורת דוטי, צורת פתע, על צורת מארבעה קונדוסים לעבוד חוץ, ולשים סתם תגיד, אז אין לי בעיה של... כך אומר הראש, מהתורה זה מספיק, כן? אין לי בעיה של... לא צריך שום מחיציה, שום דבר. לא צריך צפנות, לא צריך שום דבר. מהתורה זה מספיק, כן? אבל, כמו שאמרתי, בידי רבנן מאה, בוודאי שאנחנו צריכים את זה, כולנו עושים סוכות כשרות, לא מסתפקים בצורת הפתע. זה יכול לענות? זה סוכה בצורת הפתע? לא, זה הלבד הראש. בדעת הרמב״ם יש שאומרים אחרת. מה עם באר שיש, כשיש מושגים תיומים וסבירים אדיר ושיש כום מהבאר? כן. עכשיו זה לא יכול להיות לרשות היחיד? הגמרא דנה בזה. הגמרא דנה, אם זה הפך להיות רשות היחיד גמורה או לעביר סוגיה בגמרא, באיזה צורה זה היה עכשיו משוייך לזה. הגמרא דנה בהמשך, בדף יא, בעירובין יא, לגבי דין כלאיים. היסוד בכלאיים הוא שלא יהיה מעורבב, אבל אם הכרם ניכר לבד, עץ הגפן ניכר בפני עצמו והחיתים ניכרים בפני עצמם, גם אם יהיו קרובים מאוד ואתה בטוח שיש ימיקה, התורה לא אסרה. התורה, מה שאסרה, לזרוח חיטה שעורה וחרצם לבפוד את יד, היינו, התורה אסרה את הערבות. ולכן, אם יש לי גדר, אפילו היא לא גדר אבנים, גדר תיל דקה מן הדקה, גדר שקופה, אבל היא גדר. פה יש לך צמוד לגדר עץ ענבים. מיד אחרי הגדר, מרחק שני סנטימטר, אתה זורע חיטים. אם האחים מהתורה מותר, הם שום שאלה, מותר לך תחילה לעשות, כי אין כמו שכתוב ברגע הסימן רץ צדק כבר. שאלה היא, במקום גדר אני אבוא ואעשה רק צורת פתח, כדי להחריד בין הכרם לבין שדה החיטה והשערה. זה הדיון של הגמרא שם, האם משווים את צורת הפתח לכולה בדין שבת. גם לכולה בדין כלאיים, או ששם בדאורייתא זה יותר חמור. והמסקנה היא, לחומרה, לעניין כלאיים אנחנו לא יכולים לסמוך על צורת הפתח. חקלאי שרוצה להתחיל ולזרוע חיטים צריך להרחיק ארבעה אבות מהכרם או לבנות גדר. צורת הפתח, לא תוהי לא שם, אנחנו לא יכולים להקל. למה לגבי שבת הקלנו? אתה אומר שבשבת אתה מקל רק בכרמלית לעשות את צורת הפתח, אז אתה שובר את האיסור דה רבנן של הכרמלית, אבל לא בדאורייתא. אם תהיה לך רשות ערבים בדאורייתא, לא יועיל. למה אין לנו רשות ערבים בדאורייתא? כמו שהסברנו בשבוע שעבר, או שאין שישים מריבו, או שאין לך מפולש, כל הקולות שהזכרנו בשבוע שעבר, כן, אבל עקרונית, במקום שיש לך בעיה בדאורייתא כמו פנאיים, לא יכולים לסמוך לעקר צורת הפתח, ברור שההלכה היא להחמיר. לא, בעצים אין איסור כלאיים, אתה יכול לנטוע עץ ליד העץ. אני נוטע עץ ושקר, ועץ, אפרסקים, שניהם ביחד, אחד ליד השני, ולא צריך להחליט. אבל הרכבה, הרכבה אסורה מדאורייתא. גם גפן עם עצים אחרים, ועיקר עדיף לפחות. אני חוזר לנושא, איך פרדיסים שוטפים את העיר במקום המחיצה? איך? פרדיסים שנקיפים את העיר, לפעמים כן, למה לא? מדאורייתא ודאי שגם זה יכול להיחשב מחיצה. הרי לגבי סוכה, בת' ל' אתה רואה שם שמשך העצים מבין העץ לעץ פחות מ-24 סנטימטר, פחות משלושה טפחים, זה כלבוד, ואתה יכול לעשות אותה מחיצה גבורה, אין שום ספק. אבל שתיים מושבים, זה מושבים, זה מושבים, לפעמים כן, צריך להביא מורה הוראה שיבדוק, לפעמים יכול להיות שכן. אני חוזר לנושא הנפקא מינה עוד בנושא של צורת הפתח לגבי דין פורים. האם רמות ושכונת הדסה עין-כרם, האם הם חלק מירושלים או לא? בואו נאמר שהעירוב של הבד״צ יתחבר גם אליהם. האם נוכל להחשיב אותם כעיר אחת על ידי זה או לא? ויאנת קמינא גם לבאסון. והבד״צ מודעים למחלוקות שיש, בכוונה הם מזהרים שלא לחבר את שכונת רמות, אלא בקצה הצפוני רמת שלמה ורכז שעפאט, בגלל הקצה שהם מגיעים אליו. יש למעשה ברמות א', רמות פונים וסביבותיה, יש שם עירוב מצוין, עירוב משוקלל. אז כדי להתחבר לרמת שלמה הם לא צריכים להשקיע הרבה. בין רמת שלמה לרמות א' המרחק הוא קצר. הם יכולים להתחבר, אבל ברגע שהם יתחברו הם יתחילו לסבך את העניין לגבי פורים, מתי יעשו את זה. ולכן הם מעדיפים להשאיר את זה מרתק. א', כדי שהם יוכלו להמשיך לעשות את הפורים שם בי״ד, שלא ייחשבו כפרוור של ירושלים. דבר שני, ברגע שאתה מחבר אותם אתה מסתבך עם העניין של שישים ריבות. ככה אתה אומר שזו עיר אחרת, זה לא העיר ירושלים. בירושלים אין שישים ריבות. ברגע שאתה מחבר את רמות אתה מייד מקבל אוכלוסייה של עוד 40,000 תושבים, ואז אתה מגיע מייד לשישים ריבות, אתה מסתבך. ולכן הבד״צ בינתיים נזהרים בדבר הזה, ובינתיים הם לא מתחברים לרמות, למרות שמבחינה טכנית זה קל מאוד, יש להם את העירוב שלהם עד רמת שלמה. מרמת שלמה עד רמות א', כמו שאמרתי, המרחק הוא 200 מטר, אולי פחות, בסך הכול שניים-שלושה עמודים הם יכולים לפתור את הבעיה, והם בכוונה נזהרים מזה, לא בגלל הבעיה של הכסף, אלא בגלל הבעיה של ההלכה, הן לגבי שבת, שנגיע לשישים ריבות, והן לגבי פורים. ולכן המסקנה היא, אנחנו לא סומכים לגבי קו העירוב של הרבנות, לחבר אל שכונת רמות ירושלים. אמרנו שיש בזה הרבה בעיות, ולכן אנחנו מחשיבים את רמות כעיר בפני עצמה, ואנחנו אומרים להם לקרוא את המגילה בי״ד, כך נוהגים גם רוב... רוב אחינו האשכנזים מהחוג של העדה החרדית, שהם קוראים שם את המגילה בי״ד. אני שואל אם זה דבר באמצע, במקומש לבן הרב. אני באמצע בין רמות לבארקן. אני חושב שזה שלב כאילו במקומש לבן הרב... לא, אין. אין שום דבר באמצע, ולכן אדם שהולך לטייר... אם תציב אוהלים וקרוונים בין רמת שלמה לבין רמות א', שבכל 34 מטר יהיה קרוון, אז תוכל לחבר את רמת שלמה עם רמות, ואז תהיה לך, עליבדי כול עלמא, אפשרות לקרוא את המגילה ברמות בית טו. עליבדי כול עלמא פתרת בעיה אחת של פורים, של מחלוקת אחת, אבל אתה מסתבך עם הבעיה של שבת. ולכן אני הייתי ממליץ לא לעשות את הדברים האלה בדרך קבע. אתה רוצה אולי לחבר אותם לפורים, דברי שלום ואמת, שיהיה שלום בין החכמים, אז תביא קרוונים, תביא חמישה קרוונים, כל 34 מטר תציב קרוון בין רמת שלמה לבין רמות א', כדי לחבר אותם לירושלים. יקראו את המגילה בטו, מייד במוצאי פורים טו בערב, מייד תפרק, תוציא את הקרוונים, תוציא את הקרוונים כדי שלא יהיה רשות ערבים דאורייתא, אליבא דיקולא עלמא, תן לנו עדיין ליהנות מן הספק, לפחות מהעירוש של הבג״ץ, לכן אני לא ממליץ לעשות את זה בדרך קבע. דרך אריית, כדאי מאוד לעשות את זה, כדי שיהיה אליבא דיקולא עלמא, יהיה אפשר לקרוא את המגילה שם בטו, כי יש מחלוקת בתוך הבתי כנסת. חלק אומרים כך, חלק אומרים כך, אתם יודעים שיש גם רבנים שאומרים להפך, לא כולם אומרים כמו חכם ממציון ואהבה, לקרוא שם את המגילה בי״ד. יש רבאים שעומדים בפני מחלוקת, הם אוהבים תמיד לעשות את רצון הציבור. וחלק אומרים כתבה, וחלק אומרים י״ד, איך תוצא את זה לחובת כל האנשים. אז ראיתי גבאי מתכנסת שהוא דמוקרט אמיתי. הוא אומר, בית הכנסת פתוח, תראו, תקראו מתי שאתם רוצים, אז יש שם... מניין בי״ד, יש שם מניין מט״ו, יש שם אב קול, מי שרוצה יעשה מה שלבו חפץ, אתם רוצים, תברכו, מה אני אגיד לכם מה לעשות, אני לא רב, אני לא חוסק, הנה המפתחות, יש כאלה שעושים את זה, אבל יש גבאים שלא עושים את זה, נרתעים יותר, יש להם דעה בנושא, וזה מסבך, לפעמים באים לידי מחלוקות לידי מריבות, ולכן כדאי היה לפתור את הבעיה לגבי פורים, אבל כמו שאמרתי לגבי שבת, רצוי להשאיר אותם מנותקים מאיתנו, שיחשבו כעיר בפני עצמם, כדי שבינתיים לא נגיע ל-60,000. אני אומר בינתיים, בינתיים זה עוד שנה, עוד שנתיים, עוד שנה-שנתיים בלי רמות אנחנו נהיה פה 600,000. היום יש בירושלים כבר 620,000, אז בלי רמות יש לך פחות קצת, אבל עוד שנה-שנתיים בין צורת יוסף, האוכלוסייה בירושלים גדלה, כל שנה לפחות 20,000 ויותר. יש ברוך השם ברית תדעי וכולי, אז זה בינתיים פתרון, שאתה מבודד את המון, כדי שאנחנו לא נהיה 60 ריבו איתם. אבל עוד מעט, גם בלעדיהם אנחנו נהיה 60 ריבו, ואז הבעיה תהיה יותר קשה. אני מעדיף לא לענות, לא לפתוח פה לשטן, לא לחשוב על זה, לא יקום ולא יהיה, לא תקום פעמיים צרה, מספיק מה שהיה, מספיק צרות צבענו, ואתה שואל אותי מה יהיה כשיהיה חורבן בית השלישי? איזה שאלה זו? אני לא מוכן להתייחס לשאלות כאלה, אנחנו מאמינים שהיום יבוא המשיח ובעזרת השם יגאל אותנו, וניקח מהם גם את יריחו ברמאללה, הכל יש לנו. למה אתה... הרב, להפצות אותה לארוח רבות, את ירושלים הלאומית. יכול להיות, יכול להיות שזה יהיה פתרון, כן. שכונות שהן רסמי, תחת רשות ראשונות. זהו. לעשות את זה, במקום שיהיה עירוב אחד לכל, כמו שיש פה בשכונות האלה, כל ועד שכונה מארגן בפני עצמו עירוב, היה צריך לבודד את השכונות ולעשות הר נוף גבעת שאול לקריית משה שעשו עירוב אחד. לעשות את זה רבעים רבעים, זה לא לעשות עירוב אחד לרבעים. זה יהיה הפתרון. הביקורת תהיה גם כן קלה. כן, הביקורת תהיה יותר קלה, אם נקרע מקום אחד, אז שכונה אחת, יש להם בעיה, ולא כל העיר... בדרך כלל לא עוברים משכונה לשכונות. לא עוברים, כן, פחות עוברים משכונות לשכונות, מגבעת שאול לא באים הרבה לרוברה, יש פחות תל אביב. כן, זה מה שהיה צריך להיות, אבל כמו שאמרתי, בינתיים אנחנו נהנים מהספר. זה מאוד קשה, לא יכלו לעבור מרובע לרובע, ואנשים לא ידעו. לעשות גם וגם. לעשות גם וגם. זאת אומרת, שהעירוב הטוב, המשוכלל, על-פי ההלכה, העירוב השכונתי. בזה אין לנו את כל הפתרונות על-פי ההלכה. עכשיו, החיבור של רחוב יפו או רחובות אחרים, יש בו מחלוקת. מי שרוצה, שיסמוך על זה. יעשו גם שם את העירוב, אבל שם כבר העירוב יהיה בעייתי יותר. מי שאין לו ברירה, טוב שיסמוך על זה, אבל אנחנו לפחות נוכל ליהנות שבתוך השכונות, אין לנו צדדים להקל, כמו שעשו בשכונות האלה, שכונת עזרא תורה, גוף שמונים, בבעת משה. יש שם עירוב משוכלל. הם גבו כסף מהתושבים, כל אחד תרם 200 דולר, ועשו שם עירוב משוכלל. שכונת בית ישראל, מאה שערים, בכל השכונות הוותיקות, בכולם יש את הדבר הזה. הראשון שיצא בקריאה בנושא הזה היה בזמנו הגאון רבי שמשון פולנסקי. היה אחד מגדולי הדור שגר בשכונה והיה רב של שכונת בית ישראל בשנת תרפ״ו. הוא הוציא קול קורא שכולם יתרמו כדי לעשות את קו העירוב בשכונת בית ישראל, וכך היה. אנשים תרמו והוא ארגן ועשה את כל העירוב שהיה אז. ומאז עד היום, ברוך השם, יש את העירוב באותה השכונה, וכן כיוצא בזה. אז זה היה הפתרון הטוב. אבל יש שכונות שאין שם מבע שידאג לזה, ועד שכונת קטמון או המנהלת של קריית יובל, לצערנו, זה מעורב, אי אפשר. לצערנו הם לא דתיים. ברובם הם אנשים לא דתיים, מזמנו טדי קולק, הם החצי דתיים לא מאמינים לזה. הם עובדה מבינים את כל המצרכים האלה, תגיד להם לעשות קו, מה זה בשביל מה זה? מה אם לא מתארים לזה? זה לא אש ולא... אש, כן. לצערנו עדיין לא מבינים את זה. האלף-בית הזה של ההלכה, ולכן שם באותן השכונות יש בעיה חמורה והפתרון הוא כשאדם נזקק ללכת ברגל לשם שילך עם כיסים ריקים, אין לו יותר לטלטל שום דבר עכשיו רוצים לעשות שווים כמו מלי פעקס ולחלב גם מנהרה לא, לא מנהרה, שווים, כאמורו אולכי רגל מה, גשם? גשם? לא, לא, לא שווים נו, לא שווים, תגיד אולכי רגל עם רבים, מה בעליך? יש לנו, יש, כלומר, העירוב של משועת הכל או אינסטורי? אני לא יודע, אני לא יודע את המפה, איך בדיוק מתחברת סנדרייה המורחבת עם הרכס, איך הקו של העירוב של הבד״צ, איך זה מתחבר. צריך יהיה לראות את קו החיבור. אם קו החיבור יהיה, אם השביל הזה, אתם תהיו בתוך קו העירוב, אז יהיה בסדר. אבל אם השביל הזה יהיה מחוץ לקו העירוב, תהיה בעיה. אני מתאר לי שהבד״צ יהיו ערים לדבר הזה, ואני משער שברגע שיסללו את המעבר הזה, מן הסתם, סביר מאוד שהם ישתדלו שהעמודים של קו העירוב יקיפו את הקו הזה כדי שאנשים לא ייכשלו. הנפקא מינה עוד לגבי דבים תכונים. אתם עוסקים, הדפים של מסכת עירובין, מ' ו', מ' ז', מ' ח', כל הדפים שם עוסקים באיסור יציאה מחוץ לתחום. התורה בפרשת בשלח אמרה שווה ישתחתיו אל יצא איש ממקומו, לפי רבי עקיבא, תחומין דאורייתא. זאת אומרת, מדאורייתא אסור לאדם לצאת 12 מיל מחוץ לעיר. אם הוא יוצא 12 קילומטר, הוא עובר על איסור דאורייתא. אפילו אם הוא יצא עם כיסים ריקים, עצם ההליכה מחוץ לעיר 12 קילומטר, יש בה איסור דאורייתא, כי מחנה ישראל היה יב' מיל, אז כמו שמה על יצא איש, אז מעין זה גם לנו. באו חכמים וגזרו שלא רק יב' מיל, אלא גם אל חיים אמר, גם מיל אחד אסור מדרבנן לצאת מחוץ לעיר. במיל אחד, הלבד כול עלמא זה דרבנן. בי״ב מיל יש את המחלוקת, ת״ד פסק את דעת הרמב״ם, שתחומי זה איסור דאורייתא. נפקא מילה לענייננו. איך אני מודד את השיעור הזה? במקום שאין עירוב, אין לך שום שאלה, שום שחק. אתה פשוט, מהבית האחרון אתה מודד 960 מטר, בדרך כלל קו אווירי. הגמרא בעירובי ל״ח מתארת איך מודדים בקו אווירי כשיש מדרון תלול ועלייה, שם המשנה והגמרא עוסקת בנושא הזה, מודדים בקו אווירי, 2,000 אמה 960 מטר מהבית האחרון. אבל פה הבית האחרון, 100 מטר אחרי זה יש את קו העירוב. אם תאמר שקו העירוב הוא טוב, דוד אחיד זה כאילו הוא סגר, אז אני יכול למדוד את האלפיים אמה לא מהבית האחרון, אלא מקו העירוב. האם העירוב שווה משהו, מועיל או לא מועיל? המחלוקות שלמדנו, נפקא מינה גם בזה. לדוגמה, קבר שמואל הנביא נמצא בשאלה הזאת. האם מותר ללכת ברגל לקבר שמואל הנביא? הבתים האחרונים של שכונת רמות ד' הם קרובים מאוד משם עד קבר שמואל הנביא. אין מרחק גדול, יש סך הכול קילומטר אחד, זה הכול. נכון, כן. ואם תאמר שמצרפים את קו העירוב, אז יהיה מותר מלכתחילה, בכיסים ריקים, ללכת ברגל לקבר שמואל הנביא, ואין לך מה לחשוש. אבל אם תאמר לא, העירוב הוא אפס חלילה, כיוון שיש לך את הבעיה שהעמודים רחוקים זה מזה יותר מ-4.80 ממילא, מהבית האחרון, בינתיים עדיין יש מרחק של קילומטר אחד. אם יבנו עוד איזה בניין אחד או שניים הם יתקרבו. הם ממש נמצאים על הקו, מה שנקרא. הם יבנו עוד. צריך להביא מודד מקצועי לדעת איך המחסן נמצא בקבע, ולפי זה לדעת. יכול להיות אולי שכן אפשר. לא יושבים אבל נמצאים שם כל הזמן. יכול להיות. ייתכן והמחסום הזה גם יכול להיות, כדאי להביא אבל מודד מקצועי שיבוא וימדוד, מודד שילמד את הגמרא עירובין נח. לא סתם מודד שלמד באוניברסיטה הנדסה, אלא שילמד גם את הסוגיה, מיד אחרי שילמד את הסוגיה ילך ומודד. אני משער שאין שם קילומטר, אני משער שיש שם רק 950 מטר ואפשר ללכת ברגל, גם אם לא ניקח בחשבון את קו העירוב, אני משער שפה, אבל אי אפשר לפסוק הלכות על פי השערות, לומר נדמה לי, ואני חושב שכן, ולהגיד לאנשים מותרים לכם, מותרים לכם, אלא כדי להתיר, לומר את המילה מותר, לעמוד אחרי המילה הזאת, אז מן הראוי שאותו ועד הגבאים של שמואל הנביא, שם בקבר יש שם ועד, יש שם מניין, כל בוקר בנצח המים, יש שם כולר, אותו ועד יזמינו מודד מקצועי ירא שמים, יבקשו מהמודד שילמד קודם את הנושא בקצרה לפחות, יקבל הדרכה מחכם וילך וימדוד בקו אווירי, כי הכביש עולה ומתחתל, הכביש ומתחתל. אני, כשנסעתי ברכב, בדקתי בספילומטר של הרכב, ולא היה 960 מטר, מהבית האחרון של רמות ד' עד, אני הלכתי בכביש ירושלים תל-אביב, הלכתי בכביש הראשי, ולא היה את זה, היה 950 מטר, לא היה 960 מטר, אז סביר להניח שבקו אווירי מהבית האחרון עד שם, אני משוכנע שזה פחות מ-960 מטר. אבל כמו שאמרתי, אני משער, אני משוכנע, אבל לא מדדתי. כדי להגיד מותרים לכם בצורה ודאית, כדאי שיביאו מודד ויבדוק, ואז יהיה אפשר לדעת מהבית האחרון של רמות ד' עד הבית הראשון של הערבים שם, יש שם כמה בתים לפני, גם את הבתים האלה יכולים להכשיר, אני משער שאין מניעה, יהיה אפשר להגיע ברגל בלי חפצים בכיס, יהיה מותר. אנחנו מסבירים על המלאבה אוויר, תל-אביב חמישי ממה או... אנחנו צריכים לקדל או להריאה, אבל זה יכול להיות נאמן שיהיה, גם חמישים אמן מידה, וגם שיהיה אפשר לקדל לקדל, אבל בכל מקום להריאה, נכון, פרינדים, תערור או לא, נכון, החבל של חמישים אמן מתאים, כדי, כן, כדי שלא יהיה, איך אומרים, שלא יזייף, טוב, אם יהיה הבדל על חוט הסערה, אז אתה צריך לדקדק, חוט תשתם וכו', אבל אם יבוא המודד ויגיד לך, אם סך הכל 800 מטר, אז אם תביא חוטפישתן, אולי תמצא במקום 800, תמצא 802. כבר לא יהיה כבר נפקא מינה, ברגע שהמודד יגיד לך את המידה המדויקת, ואז נוכל לדעת בערך איפה אנחנו עומדים, אולי כבר לא נזדקק לכל הדברים האלה שאתה אומר, אולי לא, אבל יכול להיות שכן. לכן אני לא ממהר לומר להם את המילה, הם באו ושאלו אותי, עניתי להם, לאותם הגבאים, תביאו מודד, שלא יהיו טמאים, לא יחספו כסף, יביאו מודד מקצועי ויעשו את הדברים האלה, אם כן, שימשיכו את המניין שלהם בנצח המה, לא רק בחול, שיארגנו את המניין גם בשבתות. יש בזה בוודאי תועלת, צריך יותר רבים, להמשיך שם גם בשבתות. כי אנחנו חוששים בדבר אחר, אם אדם מודד, שהחוט לא יזייף. נניח צמר, צמר יכול להתקדם, או שיימתח יותר מדי, במקום חמישים, אמר, נהיה אחת. הפישתן הוא יציב. חבל, חבל כדם הוא יציב. גם הצורה, איך אדם תופס, הוא וחברו, תתפוס את זה בצורה שווה. אנחנו מהיר. כן. צריכה להיות המדידה, מדידה מדויקת. בדרך כלל מודד מקצועי, מודד בדרך כלל מדויק, פחות או יותר, קרוב לזה. לא אגיד בדיוק כמו חוט משתן, אבל קרוב לזה. ולכן אני אומר, אם הוא יאמר שיש לנו ברווח פחות מהשיעור הזה, זה יהיה טוב. אנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים, נכון, יש פתרונות. יש פתרונות לכל הדברים האלה, אבל שקודם כל ינסו לבדוק מה קורה בשטח, ואחר כך נוכל להגיד להם ספית, השערה שלי. כשהמודד יאמר שאין 960 מטר, יש הרבה פחות, כך אני משאל. טוב. ריבוי אדום מותר ללכת? כן. ירושלים כולה אחת, אז יהיה אפשר ללכת ברגל מקבר רחל, מבית לחם, בית לחם כולה עיר אחת מבחינה זו, עד קבר שמואל הנביא, כל זה יהיה ירושלים אחת. כי בין שכונת גילו לבין בית לחם יש סך הכול 300-400 מטר, אין מרחק גדול. בין הבית האחרון של גילו לבית הראשון של בית לחם, של... כמעט. כמעט, כן. 300-400 מטר, יש מרחק קטן. אז כל זה יכול להיחשב כעיר אחת. אם אתה רוצה ללכת לטייל, יש לך, תתחיל בליל שבת, תגמור במוצאי שבת, אין בעיה, יש לך ירושלים היום, גדולה מאוד. אז עיקר העירוב הוא בלי חפצים. כל זה בלי חפצים. אני מדגיש, כי עדיין אין הווה אמנה שיהיה עירוב בין כאן לנביא סמואל. אפילו הרבנות עוד לא הגיעה לנביא סמואל, כך שעל זה אין הווה אמנה. אלא גם אם נרצה להתיר, להתיר לאותם אנשים מרעי שמים שלקועים כסים רכים. שישאירו את הטליתות שלהם, את הסידורים. יש שם הכול, יש שם סידורים חדשים, יש הכול. נפתח לאחד? איך? נפתח לאחד. אז יש שם חיילים, יש שם הרי את הבסיס של הצבא, יכולים להפקיד בידם את המפתח, זה לא בעיה. לפחות את החצר הגדולה הרחבה שמסביב לנביא סמואל, שם יעשו עירוב קטן כדי להתיר טלטל בחצר ויפקידו את המפתחות שם. יש שם גדר, לא? כן, יש גם גדר מסוימת, חלק מזה מגודר. יכולים למצוא פתרונות קלים לגבי המפתח, לא זו הבעיה. המפתח אין הבעיה, היא בינתיים עקרונית להגיע. בינתיים בהובר לא הולכים. בינתיים ההוראה של הרבנים היא לא ללכת גם רגלי לנביא סמואל. אבל כמו שאמרתי, אם נרצה לקחת בחשבון את קו העירוב, אז יכול להיות אולי שאחרי הבית האחרון של עולמות ד' יש לך הרי את קו העירוב. אם משם אתה לוקח את זה, כן אפשר להקל. דן בזה הגאון חכם לנציון באור לנציון חלק א', והיא מסכמת. לגבי תחומי דאורייתא, אני לא מודד את זה. את השתים עשרה מיל מהקו של העברה היום. זאת אומרת, אם יהודה יהודה, יהודה דרך הכביש של הלכה. כן, אפילו שזה מתפתל, אפילו שזה מתפתל, אפילו שהכביש של הלכה. הכי אפשר. כן. יש שם כן מלכה. כן, כן. המקור לזה רבנו עובדיה מברטנוע. רבנו ארי לא התייחס לקברות באיזור יהודה, הוא דיבר בעיקר בגליל. ושם הוא סימן לנו כשבעים קברות של התנאים וכו'. הוא גילה את כל הקברות של הקלעים שיש בגליל. אבל משום מה באזור שלנו אומר רבנו ארי לא התייחס. אבל המסורת, יש מסורת מתקופת רבנו עובדיה מברטנוע, לפני 500 שנה, שזה קבר שמואל הנביא, ונמצאים שם גם אביב אלקנאב, חנה הנביאה, גם הם כמובם שם באותה מערת, הם גם נמצאים באותו מקום. יש מסורת. יש מי שטוען אחרת. יש מי שטוען שזה לא קבר שמואל הנביא, זה מסתכלים היום, אבל נושאים זה קבר, זה קבר, יש חלק מהם דברים אמיתיים. מי שרוצה לראות את הדברים בצורה מפורטת מאוד, יש בספר שער הגלגולים, שם הרבנו הריק שגילה, ושם לא רק שהוא אומר יש קבר, אלא הקבר נמצא בצד זה וזה, ליד כפר זה וזה, מאה אמה ממקום זה וזה, מדויק מאוד. יש שם פרק שלם כשבעים קברים, יש שם לא רק את קבר השביעי וכו', אלא יש שם עשרות קברות של תנאים ומומאים, שרבנו הריק גילם ברוח הקודש וכולם מסיימנים היום במפה. יש עוד איזה קברים בודדים שגילו אותם באחרונה, שטוענים שגם הם וכו'. טוב, עליהם כבר יש ספר קודש. מה שרבנו הריק גילם ברוח הקודש, עליהם יש ספר. אבל קבר שמואל הנביא, כמו שאמרתי, לא התייחס לזה, אבל יש מסורת קדומה, מרבנו הריקה ברטנורה, כשהוא בא הוא אמר שיש שם ברמות, יש שם ברמאי, יש שם את הקבר של שמואל וכו'. הם בנו מסגד, אז מה קרה? אם הם בנו מסגד, אז מה, הם יכולים לטמא את המקום? הם בנו מסגד גם מעל הר הבית. כל השיקוצים האלה ייעלמו במהרה בעזרת השם. אבל לא זה משנה את המהות. אז אם יש שם מסגד אז הוא ברח, שמואל הנביא ברח מהקבר בלילה, רק ראה את המסגד. זה לא מפריע כמובן. לא, לא מפריע, אנחנו יכולים להיכנס. יש מי שחושש, יש מי שחושש למה שאמרת, אדמו מכנזנבורג הקודם. הוא טוען, כמו שעשוי להיכנס לכנסייה, עשוי להיכנס גם למסגד. ואפילו אם אנחנו קדמנו אותם עד כדי כך, ולכן לא רק לקבר שמואל הנביא הוא עושה, הוא עושה גם להיכנס למערת המכפלה. הוא אמר ועשה, זה ניסיון קשה לא להיכנס, הוא היה בא למערת המכפלה והיה נשאר עובר בחוץ ולא היה נכנס בפנים בגלל ה... אבל כל חכמי ישראל כמעט חלקו עליו, ואתה רואה שהמנהג הוא שכולם נכנסים גם למערת המכפלה וגם לטבע שמואל הנביא, כי המקום שלנו, אברהם אבינו, הוא קנה את המקום. אז בא איזה שודד ובנה לך איזה מסגד שם במערת המכפלה. בגלל שהם שדדו אותנו אז הם יכולים לטמא את המקום, הם טוענים חזקה, אבל אנחנו יודעים שקרקע אינה נגזלת וחזקה שאין עמה טענה אינה חזקה. לא רק בשלוש שנים, גם בשלושת אלפים שנה. מה זה חזקה שלוש שנים? יש לי טענה, קניתי ממך. איפה השטר? או איפה השטר? שלוש שנים אדם שומר, אחרי שלוש שנים אדם לא שומר, זה נקרא חזקה שיש עימה טענה. אבל כאן אין להם שום טענה ערבים. איזה טענה יש להם? אנחנו יודעים, כתוב בקושייר שלנו, בטאבו שלנו, אברהם אבינו שילם 400 שקל כסף, עוזר לסוחר וכו', והיהודים היו מחזיקים בזה דורי דורות, זה לא היה דבר שהיה בו סימני שאלה. עכשיו הם השתלטו על המקום, הפושעים הפרחחים האלה, ואותנו מגרשים משלך כתירש בברכה. לכן צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא, ריבונו של העולם, גרש את האומה הזו והלבנה. אני בעד לכול העלמא, לכן הבעיה היא ככה, לא רק קברי האבות יש שמה, בקברי האבות יש מחלוקת על פי הגמרא שם ברמת רן נח. אם הצדיקים מטמאים או לא, יש מחלוקת בפני עצמה בראשונים, בראשונים, באחרונים, אבל נוסף לקברי האבות יש שם עוד, עוד. לפני עשרים שנה ניסו להגיע לקומת הביניים. כמי שמכיר את וערת המכפלה כיום, יש שם שלושה קומות. קומת הקרקע שם נמצאים הקברות, קומת הביניים, והקומה השלישית ששם אנחנו עומדים, נמצאים ומתחללים. אז ניסו לחדור לקומת הביניים. מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כשכבשו, ניסו והיה ניסיון קל. הביאו ילדה בת תשע, אז היה משה דיין שר הביטחון, הורידו אותה והיא שהסתובבה ונתנה להם את המיפוי. אבל אחר כך הם ניסו ביתר שאת והצביחו, עשו כבר את הניסיון בגדול יותר. כדי שהערבים לא ירגישו שהם קודחים כדי להיכנס, אז הם ארגנו בכל מוצאי שבת שירת הבקשות. הם ביקשו שלא ידידו בלחש אלא בקולי קולות, ואז הקונגו נאכל, קדחו ונכנסו. בכל מוצאי שבת הם היו באים, נכנסים ויוצאים וניסו את המקום ומצאו שם שלדים. הם מיד פנו לרבנים. אמרו כך וכך העניין, פנו גם לרבנים וגם לארכיאולוגיה המחוזית, דלכו מה יש. אמרו יש שם כדי חרס, כך וכך, יש שם כל הממצאים באותה קומת הביניים, מה לעשות. הרבנים אמרו להם לא לנגוע באותם השדדים, באותם העצמות. כנראה שבאיזה תקופות אולי הביאו איזה אנשים וקברו שם. אנחנו לא יודעים מי העצמות האלה, אם היו אנשים שהיו גויים יהודים, אם היו אנשים צדיקים או לא. אתה יכול לדבר על אברהם אבינו, צדיקים בבדיקתם קרועים חיים. אבל על העצמות שיש בקומת הביניים, מזה מי אומר. ולכן ההנחיות של כל הרבנים, וזה יוצא מן הכלל, לא להיכנס, כהנים שלא ייכנסו לשם. יש שם כולל במקום, בבניין, בבערת המכפלה, כולל בראשות הרב עידו אלבא, אבל התנאי הראשון לקבלה בכולל, אם הוא יכול להתקבל, שואלים אותו אתה כהן, אם הוא כהן, כניסה לכהנים אסורה, הוא לא יכול להתקבל לכולל. המכפלה צריכים לפתוח לו סניף אחר, במקום אחר לכן הכהנים שם במערת המכפלה, להם יש בעיה לצערנו אחר כך המוסלמים שמעו מזה והתחילו לצעוק הם אמרו להם תבואו גם אתם תיכנסו, מה אתה פוחד? להם היה מסורת, מי שנכנס לא יוצא הם פחדו מאוד, אמרו הנה אנחנו נכנסים ויוצאים אז המופתי שלהם נכנס והם נכנס למרות שנכנס ויצא והכל לא נחת דעתם הם הביאו בתום מזוין וסגרו את הפתח הזה היום הוא סגור לגמרי וסגרו אותו, אטמו את הכול לחלוטין, כמו כל דבר, זה המוח המטומטם שלהם, מוח סתום ודרכם בסתימות. בקבר רחל, בעיקרה כשבנוי את הקבר בנוי זעים, פותח טפח כך מספר הגאון רבי יצחק אלפייה ומעפיק אותו להנחת סיצל עזר ועוד מהחולה דורם. לכן גם מי שמחמיר בזה יוכל לסמוך להקל. זאת אומרת, המבנה, הציון שם והבניין כולו לא בנוי בצורת קבר רגיל אלא יש בידוד לטובה. אז כשיש פותח טפח אין איסור באורייתא. אומנם איסור דה רבנן יש, אבל לצורך מצווה להתפלל על הקבר של האימא, לכן לא גזרו חכמים. מעיד על המנהג הזה מהרן בן חרים בתשובה, הוא אומר שאין לנו מה לחשוש בחיי גוונה. מעתיק אותו בספר ארץ חיים לרבי חיים סיטון בסימן שעים ד' באירועי דעה, ולכן בקבר רחל יכולים לסמוך להקל. היום כששיפצו ושינוי את המבנה האורגינל לא נגעו בו. רק מסביב, הכול מסביב, הרחיבו הכול. אבל המבנה, המצבה, אף אחד לא נגע, לא במצבה ולא במבנה. איך? למטה. למטה. עמוק. וכמו שאמרתי, כשבנה מנטיפיורי, הוא שבנה את המבנה הישן, זה היה משה מנטיפיורי לפני מאה ועשר שנים, לדעתי הוראת החכמים, הוא בנה את זה אז בתאומים החכמים, ואמרו לו שיעשה את הבידוד הזה, פותח טפח. ולכן, קבר רחל, עליבתי כל העלמה המותר. נערת המחדלה, עליבתי כל העלמה המותר. הוויכוח הוא מרון וכיוצא בזה, על זה יש את הוויכוח אם לכהנים יש רשות או לא. שמונה לויגים עצמך? שמונה לויגים עצמך? שוב, תלוי במחלוקת. שוב, גם כן, תלוי במחלוקת האמורה. תלוי במחלוקת זה אמורה, והמנהג להקל. אמרה מן חביב מעין שהמנהג להקל. בכל קברות הצדיקים הוא רואה שהמנהג להקל בירושלים. דוד המלך, יש סימן שאלה אם זה נכון בכלל, אם זה קבר דוד. אתה רואה שהחכמים לא הולכים לשם, נראה שזה לא קבר דוד. כך השעריי, קשה לומר דברים בוודאות. גם לפני, יש כמה... טוב. גם הערבים אמרו, לא נכון ביום עשרה, היה כבר עוד עשרה. בסדר, היה הולך, הוא היה הולך מספק. השאלה אם זה ודאי, אני לא יודע. טוב. זה לא בגדול היה הרבה. טוב, הרב מוצפי ודרזי, שניהם ישראלים, הם לא כהנים. תשאל אותם על כהנים. כן, אבל בגדול, לא מבחינת ספק, לא מבחינת ספק. יכול להיות, יכול להיות. אני הייתי פעם אחת בחיים שם, זכיתי להיות פעם בחיים. יותר מזה לא הלכתי, בגלל הספק, אני לא הולך, אין הרבה מה ללכת. במקום שנלך למקום שהוא ספק, נלך למקום שהוא ודאי. טוב, נחזור לנושא. הנושא של צורת הפתח נוגעת לא רק לכל הדוגמאות שהבאנו, נוגעת לעוד דבר. יש היום בעיה חמורה כמעט בכל הבתי מלון בעולם. אני שוחה חדר במלון. אני קם בבוקר, או אני רוצה לאכול, או כל דבר אחר. אין לי כיור בחדר. הכיור נמצאה, אמבוקיה ושירותים יחד, ושם יש גם כיור. השאלה היא, המים האלה, יש עליהם רוח רעה? אפילו אם הם נקיים מבחינה טכנית, יש עליהם רוח רעה. האם אתה יכול להיכנס לשם, לטול ידיים? מה לעשות? קניתי מלון חדש, עכשיו אני רוצה לתקן את המלון. לעשות בכל חדר כיור זה בעיה. כי המים מלכלכים את החדר. כל שעה לבוא לנקות זה בעיה, ולכן הם נמנעים מלעשות כיור בחדר. בכוונה הם משאירים את הכיור רק שם, בחדר האמבקיה. גם לזה אומר חכם אל ציון באור לציון, פתרון טכני קל וטוב. בואו ונאמר ששם יש את האמבטיה וכו' ופה נמצא הכיור. אני עושה צורת פתח, עבוד כאן ועבוד כאן ומסילה למעלה. עשיתי צורת פתח, אני מבודד בין האסנה והאמבטיה לבין הכיור, זה כאילו שני חדרים, אני יכול כאן לטול את הידיים, המים כשרים, אני יוצא לחדר, לברך וציוונו על נקודת כאלה. אני עשיתי את זה אצלי באמבטיה, יש לי גם כיור באמבטיה, ובודדתי, עשיתי אותה צורת פתח, משהו יפה, לא הבאתי עמודים של העירוב, משהו יותר יפה ועדין, כדי שהמקום ייראה עדין. כן, כן, אלמיניום, גלסמי, לא, אבינון לבד הוא מחיצה שהולכת ובאה ברוח מצויה. הברזל שלו. או הברזל שלו, שמתי את הברזל שלו למעלה, אבל צריך שיהיה לא רק הברזל הזה, זה פס אחד למעלה, ומתחתיו, בדיוק שיהיה מתחתיו מדויק, העמוד הזה כאן, העמוד השני בקצה. ועד הרצפה? כן. אז בזה פתרתי את הבעיה. אחד מהשומעים בשיעור, קבלן במקצועו, אמר לי, אני רוצה לבוא לראות איך עשית כדי שהוא יעשה גם בבתים של הדתיים. למה לא? זה הפתרון הטכני לכל הבתי מלון של הדתיים, אם הם שואלים אותנו, כדי לפתור את הבעיה, וזה פתרון טכני מבחינת ההלכה. נכון שזו מחלוקת, אבל לגבי דין דרבנן, הדבר הקל מאוד, יש מקום להקל בדבר הזה. יש בנושא הזה תשובה, בלי צורת הפתח, אם המים כשרים או לא, יש תשובה ארוכה בספר מנחת אהרון. כתב בזה הגאון רבי אהרון שווקה, כתב בזה מאמר, גם אבא ואביהו אומר חלק ג', ועוד מאחרוני דורנו יוצא אצל העסק, הרבה הערך הוא בזה. יש שיקלו, יש שיחמירו, לא ממצוא דעתו להקל בדבר. אז תודה אחי, הוא מסיים. מה שיש לנו פתרון קל, על הצד היותר טוב, תעשה צורת פתח ותפתור את הבעיה, עליבת הכול העניין. אם אתה נכנס עד צורת הפתח, לא צריך נטילה. עברת את צורת הפתח, נכנסת יותר בפנים, אז אתה מסתבך. אבל עד צורת הפתח אתה נכנס לשם ויוצא לקחת משהו, להניח משהו, כאילו זה חדר בפני עצמו, זה הכולה. אפילו בני בידות. אפילו בני בידות. אפילו שאני רואה. אם אני יושב כאן ורואה במרחק מאה מטר איזה אסלה, האם אני צריך לטון ידיים בגלל שאני... אפילו שאני קרוב מאוד. העניין לא מטמא את הידיים. יואי, איך היא צורת הפתח משני צדיה? הקיאון נמצא ביניהם. האם יואי פה צורת הפתח? כן. וגם פה? כן, כן, יש פה בכל הערים מצוין. אתם נגד זה. ריטן אומר... רק רגע, הוא אומר נגד זה, אבל על כל הדברים האחרים שאמרנו, למה כן? הרשימות אי אפשר. מה עם זה? מה עם הקבינה? למה כאן פשוט דבר דח? לא טועים. למה בדברים אחרים הוא כן מכן? למה כן? למה יש כאלה? לא. לגבי ברכה, כמו בכל מחלוקת, אנחנו חששים לשחק ומתחות לעכב, גם פה לחשוש, אולי צורת המתח, לא טועים. רק כשהמים ייחשבו לי מים כשריים, נטלתי את העיניים, אני אצא לחדר ואברך בחדר. זה מה שרואים. אבל לברך שם, לא. איך? במקום צורך. אלא אם רוחצים תינוקות, זה גם במערכת. לא, לא. אם רוחצים תינוקות זה כבר גם, נכון. כן. ועכשיו בבלון קיבלנו את הנושא של השירותים. לא מספיק, לא מספיק. אחר מן ציון אומר שמו העיר, אבל לא כולם מסכימים איתו בדבר. זה חינוך נועד. לא יודע. הבעיה היא רכושה. אם אפשר שירד למטה... בחדר האוכל ירד למטה ואיתו למטה אליי, זהו, זה הפתרון הכי טוב גם בזה יש בעיה, יש מחלוקת, אור לציון אומר שזה מוכר בשוק, עבודה שחוקית, טוב אמרת שלא מבינת עליהם. אתה מתרונן, לי עדיין מחדשתה. אני פעם נשימה. משולה תזמין לו, שילמד על החוק, כן. אז אם פעם רצו בזה, לא פעם, אתה אומר, לא, לא, פעם אחת זה קורה. לא, לא, פעם פעם פעם רצו. הוא היה קצת לעשות מורגז על הכוח הזה. אין בעיה, אני מדבר כשממשיכים ללחוץ בקרב. טוב. אני חוזר לנושא. עוד דוגמה נוספת, המחלוקת של צורת הפתח, מה כוחה ומה היא גורעת. האם תשעה שנמצאים במקום אחד והעשירי נמצא אחרי צורת הפתח, אם הוא מצטרף למניין? מי שמכיר את ישיבת תפקדת ושומרים, זו הדוגמה המוחשית שילך לשם ויראה, יש שם צורת פתח. הם בנו את המקום בצורה כזו שיהיה להם כמו חדר אוכל, בשעת האוכל הם סוגרים את התריסים, אחרי האוכל, בשעת הלימוד והתפילות, הכול פתוח, אבל יש צורת פתח, יש משימה בצורת פתח. וגם פעם אחת, יש שני חדר פתח ויש מקום של איפה, בדיוק. האם צורת הפתח עושה את זה חדר אחר? שם יש תשעה, פה העשירי, אז זה לא מצטרף. אין כאן במקום אחד עשרה. או שנאמר לא, צורת הפתח זה כלום, זה הוויכוח שלמדנו עתה. יש מקומות, יש מקומות שיש כיפות כאן, ככה, אבל זה ליופי, זה ליופי. אז הסיכום בצורת הפתח יהיה אם יהיה לך בישיבה תפקדתי שוברים תשעה בבית המדרש ליד האחד והעשירי נמצא שם אסור לך להתחיל את תפילת החזרה כי אנחנו נוקטים שצורת הפתח כן מועילה אם כן זה חדר אחר בפני עצמו לא רק להתיר לאכול שזה לא נקרא בית כנסת אלא גם אולי הברכות שהחזן הזה מברך מגן אברהם מחיי הנוקים אולי הברכות האלה הן ברכות לבטלה ולכן אסור להתחיל. הרבה פעמים יש לנו את הבעיה הזו במניין של הנץ החמה אז כשיש דבר כזה אני רץ מיד וקורא לאדם שעומד שם, חוץ ממי שבא אחרון מתבייש להיכנס לפני, אז אני קורא לו שייכנס כדי שנוכל להתחיל את תפילת החזרה נאמר קדוש הקדושה כי אותו אדם שנמצא מעבר לצורת הפתח לא מתחבר. קל וחומר לגבי בית כנסת ברוכוף. מי שמכיר את בית כנסת ברוכוף הישנה, שהיו שני חדרים נפרדים. פרצנו את הקיר. אתה נכנס לבית הכנסת, יש לך בצד שמאל את ארון החשמל. זה היה חלק מהקיר. פרצנו ועשינו עמודים. עדיין רואים את הקיר, אז כל מי שמסתכל, שנייה אחת, מה זה היה פעם, אומרים לך, זה היה שני חדרים, עשיתם את זה אחד. אם היינו רוצים לגמרי, לא היה נשאר כלום משרידי הקיר, אז זה היה נחשב כחדר אחד. פה חמישה, שם חמישה, יכולים לחבר את כולם. כיוון שנשאר חלק מהקיר ליד ארון החשמל, המהנדס אמר, אי אפשר לנגוע בזה, זה קיר תומך, זו סכנה, השארנו את זה. ולכן, אם יש פה חמישה ליד האחד, וחמישה מעבר לעמודים, אסור להם להתחיל את תפילת החזרה, זה ברכה למתנה. כל זה דברי מרן בסימן נ'ה, חצר שנפרצה וכולי, שם בסעיף... פה, החדר שלנו, מה היה לפני שבאנו לכאן? זה היה חדר, זו הייתה דירה פרטית של האדון עמיאל עליו השלום הוא הקדיש את הבית שלו, ברוך השם, למעלה למטה, על כל מקום של תורה ואיפה שהנאון, החשמל, שם היה מרפסת פה זה היה פרוזדור ושם היה מרפסת, נכון? אנחנו היום עשינו את הכל אחד השאלה היא אם זה באמת אחד או שיש עדיין רושם למה שהיה. כאן זה עמוד פעם. לא היה בנוי, אבל השאלה, מה היה לפני שהוא הקדיש? הוא הקדיש את זה לפני 26 שנים. מה היה לפני שהוא הקדיש אם היה כאן קיר או לא? אפילו אם הוא אמר היה קיר, אבל הוא הרס לגמרי, הוא הרס לגמרי, נשאר רק החגורה, חגורת הביתו נשארה, אבל מהקיר לא נשאר זכר. אם לא נשאר זכר, מרן אומר שהכול אחד. מצד השני יש פה אייציה, יש פה הרבה פעמים, כשבאים מהמרפסת יש פה קיר, מפה זה רבה חלק, ומצד השני יש פה קיר. טוב, אז רצוי שיתקרבו, רצוי שבשעת החזרה שיכנסו יותר קרוב, יכול להיות, יכול להיות. המרחק בין העמודים לבית כנסת ברוכהוב מדדתי לראות, רציתי לצרף לסניף את הרמב״ם, מדדנו וראינו שהמרחק בין העמודים הוא רק 4.5 מטר. אילו היה 5 מטר, אז לפי הרמב״ם, המרחק הזה, זו הייתה פרצה גדולה, זה היה יכול לאחד את הכול. דווקא כאן יצא לך לחומרה, דברי הרמב״ם, שהפרצה היא קטנה, ממילא, כיוון שהמרחק בין העמודים הוא פחות מעשר עמוד, ממילא זה נחשב כשני חדרים, ולכן כאן לא הועיל לנו אלא אדרבה, ולכן צריך לומר להם שייכנסו, גם פה רצוי להחמיר מלכתחילה. אני לא אומר שזה דומה ממש, שכאן אולי זה נפרץ לגמרי, אבל כדאי שייכנסו לכאן, כשמתחילים בתפילת החזרה, כדי לא להגיע למחלוקת, לבעיה שתהיה. שאומרים לא שם מה שירים, כלום קורה מדמרי, לא שקרו. אבל בנו את המסילות החדשות עם התריסה. דבר חדש, אבל הם עשו את זה כהמשך לישן, כדי שיהיה מותר להם להמשיך ולאכול שם. הם לא במקרה עשו את זה, אלא מיד, איך שגמרו להרוס את הישן, בנו את זה כדי שיהיה מותר לאכול. מותר לאכול? כן, זה חדר בפני עצמו בגלל צורת הפתח. צורת הפתח הזו הופכת את המקום, זה לא בית כנסת, אלא זה חדר בפני עצמו. לא הקדישו את זה לבית כנסת ובודדו את זה מבית הכנסת על ידי צורת הפתח. אז לא רק להתיר לאכול, ספק לרבנן נקודה, אלא גם ספק ברכות להקל, תבוא לאידך גיסה ותאמר שצורת הפתח הזו בעייתית. לא רק זה, אתם יודעים למה יש להם, מאה היא שמה, הם לא צריכים אותי. אם אני מתפלל אחרי צורת הפתח, ושמה אין לי עשרה, אני מתפלל ביחיד כאילו, ואני לא מתפלל במקום שיש עשרה. בבירוך אוף בלילה יש לך הרבה אנשים. בבירוך אוף יש 50 איש פה, 50 אישה, אז בכל מקום יש עשרה. אבל בצהריים שמתפללים תפילת מנחה בשעה 14, אז אין הרבה אנשים. יש כ-10 אנשים או 18 אנשים, ואין עשרה פה ועשרה שם. אז אפילו אם נאמר ליד היחד יש מיליון, הם לא זקוקים לי. אבל אם אני רוצה להתפלל תפילה בהידור המקסימום במקום שיש עשרה, ואני נמצא עם מן באותו חדר, אתה נמצא בחדר אחר בשעה שהציבור מתפללים, זה גם נקרא תפילה טובה, אבל זה סוג ב', זה לא סוג א'. ולכן העולם אדם, אפילו שהוא רואה, לגבי קדיש הוא מצטרף, אבל לא לגבי חזרה. ולכן, כמו שאמרתי, זה נקרא סוג ב', אז למה לך הגעת כבר לבית הכנסת, טרחת ובאת, למה לך שהכול יהיה סוג ב'? אתה רוצה, אם כבר, אז כבר, שהתפילה תהיה א'-א', ולכן אדם מתקרב, לעולם לא יושב שם מעבר לצורת הפתח חרנית, אלא יתקדם כנראה. אבל אם יש עשרה פה ועשרה פה זה עכשיו כאילו קורה במניין? כן, כן. ואפילו שהחזן שם? אפילו שהחזן שם זה לא נורא. למה יש לי כאן שכינה גם? יש לי פה עשרה, פה יש שכינה, אז בזה אין בעיה כאילו זה עשרה טמחים, עשרה טמחים. עכשיו, יש לנו עשרים אמרתי. עשרים אמרתי. עכשיו, יש לנו מקומות שהבניין, נניח קומת עמודים, הבניין בנוי, שם הצורה... קומת הפתח אין לה שום ערך, שום חשיבות. למה? זה קומת עמודים ולא נעשה לצורת פתח. עובדה, התורה מחייבת אותנו וכתבתם על מזול בתיך ובשעריך בקומת העמודים המילה שם מזוטה. למה? זה לא נעשה לפתח אלא זה נעשה לתמוך את הבנייה. ולכן בין אם יהיה קומת העמודים, עמודים ישרים ומרובעים בין אם זה יהיה בצורת קשתות לא חשוב לי איך זה בנוי בין כך ובין כך אין קיובי מזוזה זה לא נחשב לגבי זה פתח וגם לגבי זה. יש להבדיל בין עמודים שתומכים לעמוד תומך. אתה לוקח את זה מהלכות מזוזה, משם אתה למד לכאן, זה מה שהיה בהם. רבי, אם חדר פתוח כזה בלי כיסה, בלי כיסה, לא בלי כיסה, בלי כיסה, אז אנחנו עושים לו אנשים מסביב למעלה אס כיפור ועמוד כאן בצד למעלה מבצד. יכול להיות, יכול להיות, יתכן, יכול להיות. יתכן וכן, צריך לראות את זה. אני לא יכול לומר בלי לראות, אבל אני יכול לראות. אני עובר הלאה, סעיף מודלף. מהו צורת פתח? קנה מכאן וקנה על גביהם, אפילו אינו נוגע בהם אלא שיש ביניהם כמה אמות. בלבד שיהיה גובה הקנים שמכאן ומכאן עשרה טפחים, זה המינימום. אז לפי החזון איש זה כמטר ולפי רבי חיים נאי 80 סמטימטר מספיק. יהיו מכוונים כנגד קנה העליון. היום יש דווקא מילה בהגדרה הזו, כי לפעמים צמרת העצים הולכת וצומחת ומגיעה לחוץ של העירוב. לדוגמה, קו העירוב של הרבנות שיורד ממבשרת ירושלים יורד לבית זית, ומבית זית יורד עד הדסה עין-כרעי. זה עובר בין העצים, וחלק מהעצים ממשיכים לצמוח, אף אחד לא עוצר אותם, ולפעמים זה מגיע קרוב מאוד לקו העירוב. אז אם אתה סומך על רבך אולי 80 סמטימטר, אולי אין 80 סמטימטר. אני מתאר לפי החזונים, יש הרבה מקומות שיש פחות ממטר, וספק אם קו העירוב יהיה... יש בו את העשרה טפחים. מרן ממשיך, ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון, ואם חיבר הקנה הלא משני הקנים או לאחד מהם מן הצד, לא מענה. זה הדיון של הגמרא, וכמו שאמרנו, עוד הפוסקים אמרו שמן הצד לא מענה. האחרונים, לפני כמאה שנה, דנו לגבי קו הטלפון, כבר לפני מאה שנה. חשמל עוד לא היה, הטלפון היה כבר, הוא הראשון שהתחיל בעולם, הטלגרף וכו', ולכן דנו האם זה מועיל או לא. רוב הפוסקים סיכמו להלכה שעמודי הטלפון, בגלל שהחוט נמצא כאן ולא מעל, אין זה צורת פתח, על-פי הגמרא בעירובין יא. כך כתבו להלכה, הצוכנת פענח, יד דוד, תורת חסד, בית שלמה. העתיק אותם כף החיים על המקום בסעיף קטן, קח. השואל ומשיב מכשיר, כך אומר, נפש חיה, אבל דחו אותו כולם, כל גדולי הפוסקים. יש בזה גם, בירחון המאסף, כתב בזה מאמר הגאון רבי בן-ציון קוונקה, אז היה חבר בדין הגדול, ועון, ואמר שם, ושאר החולים דחו בשתי ידיים את דברי השואל ומשיב, ולכן המסקנה היא, כמו שאמרנו קודם, שחוטאי הטלפון בינתיים בהווה באשר הוא שם לא יכולים להיחשב כצורת פתח. אבל הפתרון יהיה, כמו שאמרתי, אם יעשו את החוט מעל, או יש עמודי חשמל, בעיקר בקו מתח גבוה, שהגביע המחרס שנמצא על העמוד, לפעמים בדיוק נמצא על מרכז העמוד מלמעלה. יש גם מהצד חוטלים, אבל לפעמים יש גם כבל אחד מלמעלה. יש הרבה מקומות שקו החשמל הוא כזה. אם יהיה דבר כזה, אנחנו יכולים מעיקר הדין להתחבר לקו החשמל, לעשות את העירוב יחד. הבעיה היא טכנית. אתה מחבר לאותם העמודים את הקו של העירוב, שעשו בדרך כלל ממתכת, וזה יכול חלילה לגרום חשמול ולכן הם לא מסכימים. כל חוט שתחבר יבואו הפועלים בהזדמנות ראשונה, יקראו לך את זה. אבל בבזק הם מעלימים עין. בירושלים יש איתם הסכם והבג״ץ משתמש הרבה... שבע עמודי הטלפון שלהם, פשוט מעל עמוד הטלפון הם שמים עוד חוט של העירוב מלמעלה. אם הטלפון עצמו מחללים בו שבת, אתה לא רוצה, אז הם שמים חוט בפני עצמו מעל זה. בבזק לא מנתקו. פעם היו מנתקים, בזמן האחרון הם מעלימים עין, זה לא מפריע. זה לא מפריע. שם אין סגנת רישנות, אין להם מה להפסיד, לא אכפת להם, הם משאירים את זה. אבל בחברת החשמל יש להם בעיה. אילו זכינו בשר התקשורת, בשר האנרגיה, כולם היו יראי שמים, היו עושים ביחד שיתוף מעונק, אלה נעזרים בעמודים שלהם, בכבלים שלהם, היינו יכולים לעשות קו עירום בזיר הזאת, אם היינו זוכים. אבל בינתיים ארץ נטמעה ביד, אבל עכשיו אנחנו עושים תעלות. כן, אין רק מזה תעלות, אז לא לנהל גם את העמודים האלה, הכול נפל פליטה בדירה. אבל כמו שאמרנו, אלה שמופקדים על קו העירום משתדלים לשכנן. היום בארץ, כמו שאמרתי, בירושלים יש לנו את הבד״ץ. גם בבני ברק קו העירום הוא משוכלל. מבחינת ההלכה הוא משוכלל, ובמקום צורך אדם יכול לסמוך על זה, לפחות לטלטל בשינוי. יש מקום להקל שם לגבי בני ברק. יש עוד כמה מקומות בארץ שקו העירום הוא תקין וטוב. יש בצפת קו עירום שהוא טוב. יש מקומות בודדים שהרבנים הם יראי שמים משתדלים. גם בפתח תקווה, באופן כללי, קו העירום הוא שם הטוב. שם, אגב, הוא ממוחשב. הם בודקים אותו על ידי נורה, אם הנורה דולקת, כיוון שהכול מחובר. זה המקום היחיד בארץ שהכול שם עובד על המחשב. זה יותר יקר מתחילת ההתנתק. יש הרבה חילונים. הרבה חילונים, אבל היסוד היה, הבונים, שטמפר וחבריו, היו כולם יהודים מרעי שמים, ולכן התשפית הייתה טובה, ובנו שם קו עירוב טוב. עד היום קו העירוב שם הוא יעיל. אבל התפשט לא. התפשטה, אז הוסיפו את קו העירוב, עבד ויעיל מבחינת ההלכה. יש מקומות בודדים, כמו שאמרתי, בארץ שהוא טוב. אבל לצערנו, רוב הארץ, רוב השטחים, קו העירוב הוא גרוע מאוד, ואדם בחזקת שקו העירוב הוא לא טוב, ואסור לו לטלטל עד שיוודע לו שזה בסדר. הוא לא יכול ל... מסתמא הכל בסדר, אלא להפך, את היסוד הזה אומר החזון איש בספרו היבונה וביטחון הוא שמדגיש, אומר, בדרך כלל קווי העירוב הם בעייתיים מבחינת ההלכה ואולי זה גם קרוע בפועל וכולי הוא שכבר עורר את הדברים האלה בזמנו לפני 80 שנה, קל וחומר היום ולכן, אם אתה הולך לקריאת ספר, קריאת ספר יש שם גדר כל הערים ביהודה ושומרון מגודרים מבחינה ביטחונית הם חייבים להיות מגודרים הגדר הזו עוזרת מאוד לקו העירוב הם משלימים רק עושים השלמות אז גם בביתר, גם בקריאת ספר שם העירוב הוא תקין גם הקריה החרדית בבית שבש, גם שם קו העירוב הוא טוב, גם שם זה יעיל קל וחומר עמנואל וכיוצא בה שם יש שם גדר מסביב, אתה רק בונה צורת הפתח בכניסה, נגמר יש גם כן דלת עזאזיה עם השמלאים וכולי אז באותם המקומות יש שעה ואמנה שהעירוב הוא טוב אתה שואל את הרב של המקום, הוא אומר לך, כן, הכול מסודר, אתה יכול לסמוך עליו, אבל בסתם מושבים, בסתם ערים, הזמינו אותך שבת חתן, שבת מילה וכיוצא בזה, אתה נמצא, תזהיר את הגברת, שום דבר לא לקחת לא עגילים, לא צמידים, לא שום דבר, כל הדברים שנאמרו בגמרא הכול בתוקף, מרן פסק את הכול בשולחן ערוף, סימן של ג', כל פרק בבי אישה נמצא שם לא רק לנו, גם לנשים, אין שום הבדל האם אישה מותר להדליק אש, בדיוק כמו הדלקת האש, ייצור הוצאה, גם התיק שלה, תשאיר את זה בבית. ולהגיד אם זה לא נוי? נוי, אבל יש גזירת דילמה של פעם מחמיאה, ולכן כל התכשיטים, תשאיר אותם בבית. טוב, מחלוקת, מחלוקת בראשונים, ולכן אנחנו בדרך כלל, כשהולכים למקומות כאלה, אדם יוצא מהבית, צריך להחמיר, לומר את כל החומרות האלה, יאמר לה לאשתו, לא כשיגיעו שם, נלמד איתה כבר היום את ההלכות האלה, דברי תורה על השולחן, את לא יכולה לצאת עם העגלה של התינוק, לא יכולה זה, למה כי במושב שם אין ערעין וכולי, ברוב המושבים לצערנו יש בעיה. מקווה שיבוא משיח יתקן עולם למלכות שדי, במהרה. אני חייב להקשר מאוד.