הבדלה בתשעה באב שחל במוצאי שבת: סדר ההבדלה לנשים, חולים ומעוברות בהלכה ובמנהג

 

- - - לא מוגה! - - - 

ולא על הבשמים.

מוצאי שבת זה, אם לא יבוא משיח,

אמור להיות תשעה באב.

בכל מוצאי שבת רגיל אנחנו מקיימים מצוות הבדלה.

מה עושים במוצאי שבת זה?

לגבי ברכת בורא מאורע אש, אין לנו בעיה.

הדבר מוסכם בכל הפוסקים ובכל הדעות,

אחרי שגומרים תפילת הלחש,

החזן אומר חצי קדיש, מיד אחרי זה השמש מדליק את הנר.

כולנו מברכים, בורא מאורע האש,

זכר לנר של אדם הראשון.

אבל השאלה היא לגבי מצוות ההבדלה.

הרי במצוות ההבדלה אנחנו צריכים גם לשתות יין,

ובתשעה באב כולנו צמים. מה עושים?

יש שלושה דעות בראשונים.

רב יהודאי גאון, בבעל הלכות גדולות,

מביא שיטה שאחרי שגומרים סעודה שלישית מבעוד יום לפני שקיעת החמה,

לוקחים כוס יין ומבדילים על היין ביום שבת לפני השקיעה. כמו אונן.

נכון.

דוגמה לדבר יש שלמדו מזה הגאון רבי ישמעאל הכהן וזרע האמת, ועוד מאה אחרונים,

למדו מזה לגבי אונן שיודע מראש שלא יוכל לקבור את מתו במוצאי שבת,

אז גם הם התירו שיוכל להבדיל מבעוד יום.

כמובן הוא אומר רק שתי ברכות הגפן והמבדיל לא שייך לברך על האש ולא על הבשמים מבעוד יום.

שיטה שנייה יכולים להבדיל בליל תשעה באב היינו מוצאי שבת,

ואת כוס היין ייתנו לילד קטן לשתות.

הדעה האחרונה,

שמבדילים במוצאי תשעה באב, ראשון בלילה.

עוד דעה, הרמב״ן סובר שבכלל אין הבדלה השנה.

הרמב״ן אומר,

אי אפשר להבדיל על הכוס בליל תשעה באב במוצאי שבת,

כיוון דאידחה ידחה לגמרי.

כדברי הרמב״ן, כך כותב תלמידו הרעה,

כך כותב תלמידו הרטב״ב בסוכה נד, הרשב״א ועוד.

אבל רוב הפוסקים חולקים על זה.

הוויכוח האם נעשה את מצוות ההבדלה בליל תשעה באב וניתן לילד קטן,

או נדחה את זה למוצאי תשעה באב ונעשה את זה בראשון בלילה,

הוויכוח הוא איך ללמוד מהסוגיה בעניין יום הכיפורים.

הגמרא מסבירה למה אין קידוש בליל כיפור אפילו אם חל ושבת,

דיל מעטה למשרח.

אם תיתן לילד הקטן שהוא ישתה את כוס היין,

גם כשיגדל אחרי הבר מצווה הוא עלול לטעות,

לקחת כוס, לעשות קידוש ולשתות יין בליל כיפור.

דיל מעטה למשרח, לכן לא תקנו.

זו אותה הטענה יש גם פה לענייננו,

ולכן לפי דעת רב נטרונאי גאון,

בעל הלכות גדולות,

הראש,

התוספות בפסחים קז,

הסנאג, הרוקח, הגות השירי, הגות מרדכי,

אורחות חיים, הכולבו, המערין, מרן, השולחן הארוך ועוד,

לפי כל הרישולים האלה,

לכן עושים את ההבדלה בראשון בלילה.

אבל החולקים המתירים, המקילים בדבר טוענים,

שם זה דבר קבוע מסודר,

פה זה לא דבר קבוע, ולכן הקלו יותר בדבר. להלכה אנחנו קיבלנו הוראות מרן,

וכמו שאמרנו,

אנחנו רגילים לעשות את ההבדלה בראשון בלילה.

רבנו ירוחם, כשמביא את המחלוקת האמורה,

הוא אומר בשבוע כזה,

אין הבדלה בברכה כלל.

יש מחלוקת, ספק ברכות להקל.

אתה יוצא ידי חובה מן התורה כשאתה אומר אתה חוננתנו.

ממילא, אם כל הבעיה היא דרבנן,

איך תוכל לבוא ולברך בראשון בלילה?

אולי הברכה שלך היא אולי ברכה לבטלה? אולי ההלכה כדעת הרמב״ן הרעה והריטב״א, שאין בכלל הבדלה?

כדברי רבנו ירוחם, כך כתבו גם הרדב״ז בחלק ב״ת סימן תרמ״ב,

גינת ורדים,

צל הכסף ועוד.

אבל המנהג שלנו,

שכן עושים הבדלה בראשון בלילה ומברכים.

כיוון שנהגנו כדעת מרן,

במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל.

על המנהג העידו יד הארון, שולחן גבוה, רבי חיים פלאצ'י בספרי רוח חיים,

בנו רבי יצחק פלאצ'י בספרו יפה ללב ועוד.

אפילו במצרים, המקום שהיה אתרי דהרדב״ז,

כמעט כל הפסקים שם של חכמי מצרים היו על פי הרדב״ז, שהוא היה אתרי דה מראשה.

אבל כאן, בעניין זה, נהגו במצרים לעשות הבדלה בראשון בלילה במוצאי תשעה באב,

כמו שהעיד נהר מצרים בחלק א' דף נז' ועוד.

ולכן המנהג פשוט,

גם ספרדים, גם אשכנזים, כולנו מבדילים ביום ראשון בלילה.

הבעיה העיקרית היא לגבי נשים.

אישה ששומעת את ההבדלה מבעלה, אין שום בעיה, הוא חייב,

הוא בוודאי צריך לברך. כמו שאמרנו, במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל,

יכול להוציא גם אותה ידי חובה, ובזה נפתרת הבעיה.

ולכן כולנו, כששומעים את ההבדלה בבית הכנסת,

יש לנו כוונה נגדית שלא לצאת ידי חובה,

כדי לבוא לבית ולהבדיל,

להוציא את האישה ידי חובה בבית.

הבעיה היא אישה שלא באה לבית הכנסת.

לפעמים האישה הזו הייתה חלשה מדי בגלל הצום,

אין לבעל שיבדיל לה, היא שואלת אותנו במוצאי תשעבי אב,

האם היא בעצמה יכולה לברך ולהבדיל או לא?

בפשטות נראה שהיא לא יכולה לברך.

והסיבה היא,

יש מחלוקת כללית,

בלי קשר למוצאי שבת זה, ליל תשעה באב,

אלא מחלוקת בכל מוצאי שבת, בלי יוצא מן הכלל.

האם הנשים חייבות למצוות ההבדלה,

כמו קידוש,

או שמצוות ההבדלה היא מצוות עשה שהזמן גרמה ונשים פטורות,

כמו שאומר ארוחות חיים.

הרמה, בור החיים סימן רצע תקווה, והעתיק את דברי ארוחות חיים שהנשים פטורות,

נשים אינן חייבות בהבדלה,

כיוון שזו מצווה שהזמן גרמה שנשים פטורות.

אמנם, מרן פסק, כדעת רוב הפוסקים,

שהנשים כן חייבות.

מצוות ההבדלה צמודה לקידוש.

זכור ושמר בדיבור אחד נאמרו.

כיוון שהנשים חייבות בשמירת השבת, חייבות גם בזכירה.

ומצוות ההבדלה נלמדה מהפסוק זכור את יום השבת,

הן אלא בכניסתו וביציאתו מנין תלמוד אמר את יום השבת,

בא לרבות גם את ההבדלה.

אז כמו שהן חייבות בקידוש, חייבות גם בהבדלה.

אבל כשיש לנו מחלוקת,

תמיד הכלל בידינו ספק ורחוק להקל,

אפילו נגד מהם.

ולכן הפוסקים עומדים על זה,

איך הנשים יש להן כוח לבוא ולברך בכל מוצאי שבת,

למה אנחנו מכירים, מקילים להן,

לברך גם.

נאמר סבל, ספק ורחוק להקל.

הגאונו והבדלה סומך בזבחי צדק מסביר לנו יפה,

מתרץ על פי דברי הפרה חדש בסימן תפטה סעיף ח'.

שם למדנו כלל,

כל מקום שיש לנו ספק ספקה במצווה שלמאן דאמר דאורייתא אפשר גם לברך.

וגם פה הספק ספקה יכול להועיל.

שם ההלכה שההבדלה דאורייתא,

כפי הגרסה שהייתה בידם בגמרא בפסחים קג,

שמהמילה זכור עת יום השבת, עת באה לרבות הבדלה,

כך דעת השאילתות, הרמב״ם ומרם,

ולפי זה בוודאי שגם הנשים חייבות.

אפילו אם תאמר שאין המצווה דאורייתא אלא דרבנן, והפסוק הזה הוא הספקתא,

שמההלכה כדעת הרב המגיד והמאירי,

שחכמים תיקנו גם לנשים את מצוות ההבדלה,

כל דא תקון רבנן, כי אין דאורייתא תקון.

זה הספק ספקה,

והספק ספקה במצווה שלמדא אמר דאורייתא אפשר גם לברך.

זה הבסיס שעל פי זה הנהיגו את הנשים,

לכן ההלכה היא לא הקידוש,

אלא גם בהבדלה הנשים חייבות.

זה נכון,

כוחו של יסוד זה,

היסוד הוא נכון לכל מוצאי שבת רגיל.

אבל כשהמדובר הוא על יום ראשון,

בזה אין לנו כבר את הבסיס, את היסוד הזה.

הרי הראש במסכת ברכות בדף יח,

הראש כתב שמצוות ההבדלה מדאורייתא רק במוצאי שבת.

אם האדם הזה היה אנוס משום מה לא עשה את ההבדלה במוצאי שבת,

נכון שיש אפשרות מלכתחילה להבדיל מיום ראשון?

כל זה תשלומים מדרבנן ולא דאורייתא.

המצוות ההבדלה ביום ראשון או במוצאי יום ראשון בלילה מה שעושים זה מדרבנן.

אם זה מדרבנן אפילו אם תמצא ספק ספקה,

עדיין ספק ספקה בברכות לא עבדנן.

כל הכוח השפיץ של ההלכה,

למה הצלחנו לחייב את האישה לומר לה לברך במוצאי שבת רגיל,

ספק ספקה במצווה שדמאן דאמר דאורייתא. במוצאי שבת אולי זה דאורייתא אבל כאן במוצאי יום ראשון זה הלבד כולן מה דרבנן אם זה דרבנן מדין תשלומים איך תוכל להתיר לה לברך?

זו הבעיה החמורה שיש לנשים ביום ראשון בלילה אם אין גבר שהוא בעצמו חייב שיוכל להוציא אותה ידי חומה אם אין גבר איך היא תוכל לברך?

הפתרון, העצה לדבר אם אין גבר שחייב אם אין מי שיוציא אותה הפתרון הוא שתיקח ילד ועל ידי הילד תוכל לברך את העצה הזו אנחנו לומדים מדברי הלקט הלכות קטנות כל אבא מצווה ושיננתם לבניך ולא רק האבא אלא גם אני המורה לכל מורה בישראל יש מצווה ללמד את ילדי ישראל ולמה דווקא מורה?

גם המורה יכולה ללמד את ילדי ישראל לברך ברכות ולהבדיל הבדלה שתיקח ילד בן חמש-שש ותאמר לו בוא אלמד אותך איך עושים הבדלה אם תדע טוב אם תצליח במבחן

יקבל טילון, יקבל סוכריה או דבר יותר טוב ואז היא לוקחת את כוס הים והיא אומרת אם אני חייבת אני מתכוונת בהבדלה לעצמי אם היא לא חייבת אין כאן חשש בכך לבטלה למה? כי היא מברכת כדי ללמד את הילד ללמד ילד מצוות הבדלה גם זה דבר שהוא טוב ואין בדבר הזה חשש בכך לבטלה זו העצה כך עוקפים את הבעיה

שלא יהיה חשש ברכה לבטלה אם אין ילד לא תברך תעשה הבדלה בהרהור שם ואלוקנו תאמר כך ברוך אתה תהרהר שם ואלוקנו מלך העולם עבדי בין קודש לחול עד הסוף בסוף בחתימה ברוך אתה עוד הפעם תהרהר שם השם תחתום על עבדי בין קודש לחול ואחר כך בסוף ברכה אחרונה בורא פרי הגפן בשם השם

ותשתה. אז הגפן אחר שנקרא את ההבדלה. אמרנו שקודם המבדיל בהרהור ובסוף הגפן כדי ברכה רגילה הפכנו את הסדר כדי שלא יהיה הפסק בין הגפן לטעימה אם נאמר שהיא לא חייבת אז בין הגפן לשתייה יהיה הפסק לכן הפכנו את הסדר אבל אין לנו אפשרות להתיר לה לאותה אישה בראשון בלילה לברך להגיד שם שמיים למה?

כי יש לנו כלל ספק ברכות להקל זה לא קשור לדיני תשעה באב אלא זה קשור לבעיה הקודמת שדיברנו האם אומרים בעניין ההבדלה ספק ברכות להקל או לא לא יבוא ולא יהיה אישה שהייתה במוצאי שבת אוננת נפטר לה אחד משבעה קרובים

הקבועה לא הייתה במוצאי שבת אלא ביום ראשון

מה אנחנו עושים בכל סעודת הבראה ביום ראשון?

כשאנחנו יודעים שהאבלים לא אמרו את ההבדלה בלילה במוצאי שבת אנחנו אומרים להם ביום ראשון לפני סעודת הבראה קודם כל קורס יין להבדלה זה טוב כשיש גברים אז יש לנו תשלומים במקום הלילה ליום אבל אם אין גברים יש שם לא עלינו רק אישה אחת אבלה שוב אין אפשרות שהיא תברך

את ברכת ההבדלה הגפן והמבדיל מאותו טעם שאמרנו יש לנו כאן ספק ברכות להקל אלא אם כן אם נביא יולד נביא איזה ילד או שלה או של השכנים ילד בן חמש שש שהיא תלמד אותו שוב התחבולה הזו תועיל גם שם אם לא מקום שאין ילד נאמר לה שתיקח את הכוס תהרהר שב אלוקינו ותאמר קודם את ברכת המבדיל ואחר כך בסוף את הגפן

דבר ראשון מה תעשה יולדת אם זה אותו דבר

גם יולדת או שיולדת יש לה פתרון לעשות את הרבדלה למוצאי שבת

כל מקרה היא לא צמה יולדת עד שלושים יום, חולה,

לא חולה אין לי בעיה, חולה גם מחול בבוקר אני אגיד בלילה יצאו לבוקר עשרה בדלה רגילה, אני אישה, לא חולה,

אז לגבי יולדת העניינים היא תעימית עכשיו הרבדלה בלילה אין לה בעיה לשרבדלה בלילה.

הכנסת הגדולה יש לו ספר בעיה חיה שם בחלק ב' סימן עין א'

הוא דן חולה או חולה מה עושים שנה זו לגבי מצוות ההבדלה

והוא אומר שאותם החולים יכולים במוצאי שבת

לקחת כוס יין לברך את ההבדלה שלושה ברכות הגפן,

מאורי האש והמבדיל בין קודש לחול וישתה את כוס הים.

סימן אמרנו שזה כדי לעשות נחת רוח לנשמה שאיבדה את הנשמה יתרה ובמוצאי שבת זה לא שייך לעשות נחת רוח זה לא קשור אפילו אם הם אוכלים אוכלים בגלל שהם חלשים וחולים אבל גם הם מתאבלים כמונו על חורבן בית המקדש האם להם זה יום טוב?

האם אצלם זה כבר נבנה בית המקדש?

הם מסכנים הם נאלצים לאכול אבל ודאי שהם מתאבלים כמונו.

גם החולה הוא צריך לנעול נעלי גומי כמונו.

גם החולה אסור לו להתרחץ הוא שומר את שאר הדברים שאר דיני אבילות.

גם החולה לא אומר שלום לאחרים חלים עליו דיני אבילות של תשעה בעל.

רק בדבר אחד שהוא אנוס באכילה אנחנו מקלים עליו.

כאן באי חייה מקל ואומר כך אני מצטט את לשונו

חולה שמותר לאכול כיוון שלא הותרה האכילה יכול להבדיל בכל שעה שירצה בין ביום ובין בלילה ויבדיל במוצאי שבת כמנהג בכל מוצאי שבת זאת אומרת אם זה היה דחויה אז היינו אומרים לו לא אל תבדיל תחכה עוד קצת אתה יכול לצום עוד דקה עוד שעה תחכה עוד אבל הלשון של באי חיי

הלשון הוא ברגע שהאדם הזה חולה ממילא חכמים לא תקנו את הצום מעיקרה לאדם חולה ולכן צריך להבדיל מיד במוצאי שבת.

לכן אישה בהיריון או אישה בתוך חודש להפלה או ללידה שמותר להם לאכול ביום תשעה באב לא צריכות לחכות עד הבוקר עד הצהריים להתחיל אז לשאול מה אני עושה עם ההבדלה

ולהסתבך בשאלות ותשובות שאמרנו אלא שתעשה כמו שאמר באי חיי מוצאי שבת ליל תשעה באב תיקח כוס יין ותעשה את ההבדלה עם שלושה ברכות ואם היא לא רוצה לטעום מכוס יין של ההבדלה תביא ילד יש נשים שחוששות לדברי השלה שאומר שלא טוב שיתעמו בכל מוצאי שבת לא טוב שיתעמו מיין להבדלה אם היא חוששת תביא ילד קטן

ילד בגיל שבע שמונה שיטעם מכוס היין כנראה שכן מצד דברי המקובלים האישה פגמה אכלה מעץ הדעת והאכילה ולכן לפי דעתם יש מקום לחשוש לדבר כי עד שאכל אדם הראשון עץ הדעת היה למאן דאמר גפן ולכן אם יש בקלות אפשרות אם יש אפשרות להביא ילד עדיף שהילד ישנה אם אין ילד טוב שובר מצווה לא ידע דבר רע

הן אומרות שאם היא תשתה מהיין של ההבדלה יצמח לה זקן ככה הן אומרות זה לא נכון זה לא כתוב לא בשלב ולא במקום אחר זה סתם, הן היא הייתה אומרת

אם היא מחנכת ילדה או את הילד כדי להראות לפי מה שכבודו אמר קודם איך היא תעשה את הברכות? הפוך או לפי הסדר הנכון? לפי הסדר אם היא מחנכת ילד לפי הסדר, לא?

נכון, לפי הסדר. כל מה שאמרנו, שתעשה הפוך, כשאין ילד.

מסיים, כנסת הגדולה, בספר בעיה חיה,

הוא מסיים בעוד דוגמה.

כשחלתי שעה באב ביום שבת,

והצום נדחה ליום ראשון.

ויש ברית מילה ביום ראשון, י' באב.

רבנו יעבץ ומרן בסימן תקנט סעיף ז',

כתבו ששלושה בעלי ברית אברהם, עמואל, הסנדק ואבי הבן, אוכלים ביום תשעה באב.

יש להם יום טוב, יום טוב שלהם,

כיוון שתשעה באב דחו, יכולים לאכול, וככה ההלכה.

והשאלה היא, מתי יעשו את ההבדלה?

בזה אומר בעיה חיה,

שכאן אסור להם לעשות הבדלה בלילה,

במוצאי שבת, אלא רק ביום.

ולמה? מנמק הרב ואומר.

כאן לגבי החולה, יתרנו בגלל שהותר לו לגמרי לאכול, ולכן יכול לעשות גם בלילה הבדלה.

אבל בעל ברית הרי אינו יכול לטעום כלום עד אחר המילה.

רק אחרי הברית מילה הוא יכול לטעום, ולא קודם.

בלילה אסור לעשות ברית מילה,

אז בלילה עדיין אסור לו לאכול.

אצלו לא הותר הצום לגמרי,

הוא חייב לצום עד המילה.

ולכן כאן הרב אומר, שיחכה עם מצוות ההבדלה,

רק ביום.

כשהוא בא ועושה את כוס המילה הגפן אשר קידש ידיד מבטן,

יכול גם לשלב,

יכול גם לומר שם את ההבדלה,

אבל לא קודם לכן.

את דברי באי חיי העתיקו להלכה הרבה מגדולי האחרונים.

הגאון רבי יהודה עייש בספרו בית יהודה, ברכי יוסף, זכור לאברהם, שערי תשובה, מועד לכל חי,

כף החיים מסעיף קט,

כך כותב גם המנחה תשחק בחלק י' סימן ל״א,

ישכיל עבדי, יחווה דעת מאוד, וככה הלכה למעשה.

ולכן, אישה חולה או יולדת וכיוצא בהן, שמותר להן לאכול,

ההמלצה היא לא לחכות עד יום ראשון,

שאז היא רוצה להתחיל לאכול, ואז היא שואלת מה עם ההבדלה,

אלא את ההבדלה תעשה מיד במוצאי שבת זה.

ואז אמרנו שיש ספק ספקה במצווה של אמן דאמר דאורייתא,

ההבדלה היא טובה,

אין שום בעיה בדבר.

בסופר ציצי לעזר הוא דן בשאלה הזו, האם יש בזה אין עושים מצוות חבילות חבילות? האם זה דבר אחר?

אלה הן שתי מצוות וזה דבר אחר שאסור לשלב ולחבר אותן,

או לא.

הוא טוען שמצוות קידוש או הבדלה עם כוס המילה,

הוא מוכיח מהפוסקים שזה לא שני דברים,

הוא אומר זה נקרא דבר אחד,

ואין בזה חשש, אין עושים מצוות חבילות חבילות. לפי דבריו,

יש מקום להקל בדבר.

הרב השני שלכם,

של הרב אברהם מורחיב והוא לא יכול לבנות.

הדבר שלו אמר שהוא יברך,

והוא רוצה שבת יוצאת לאכול החולי הזה,

והוא אמר שזה שהוא ישתה את היין בגיל חינוך.

אין שום בעיה,

ודאי.

אז אפשר שאחרים ישמעו את הקידוש?

כשעושים הבדלה לחולה בליל תשעה באב,

או ביום תשעה באב, כשעושים הבדלה ואני נמצא שם, גם אני יכול לצאת ידי חובה.

אני בריא, אני צם, אבל ידי חובת ההבדלה לא חייבים לחכות בדווקא עד ראשון בלילה,

אלא אם יש שם בליל מוצאי שבת חולה או חולה, ולצורך החולה,

בא אחד ואומר את ההבדלה,

אדרבה, כדאי שאני אשמע ואצא ידי חובה ממנו באותו רגע.

הרי אמרנו, הבדלה במוצאי שבת זה דאורייתא,

ראשון בלילה זה תשלומין דה רבנן, אז יותר מיהודר שאני אשמע כבר במוצאי שבת.

לעשות את זה לכולם בדרך קבע אי אפשר,

אבל כאן, בגלל החולה, יש אפשרות.

אז אם יש אפשרות,

בוודאי שאני אעדיף לצאת ממנו ידי חובה,

ולכן כשהאבא עושה את ההבדלה בגלל אשתו וכיוצא בזה, עושה את זה במוצאי שבת,

יכול להוציא את כל בני הבית, כל מי שנמצא שם,

יכול לשמוע את ההבדלה ולצאת ידי חובה.

כמה ילדים יכול לעשות לך?

ילד ששותה צריך לשתות בלכתחילה רביעית,

בדיעבד כמלוא לגמיו. רביעית היינו 78 גרם,

יכולים להביא מיץ ענבים, מיץ ענבים הילד מסוגל לשתות 78 גרם,

זה בערך חצי כוס כזה,

אם לא יכול אפילו רוב מזה 40 גרם, או כמלוא לגמיו של הילד.

מרן, כשכתב בסימן רעיג שכמלוא לגמיו זה רוב רביעית,

זה באדם גדול שהפה שלו גדול.

אצל הילד, כמלוא לגמיו שלו זה הרבה פחות, אז אפילו אם הוא שתה בבת אחת 30 גרם מהמיץ הענבים,

גם בזה יוצאים ידי חובה.

לכן, הדגישו מראש לילד שהוא אמור לשתות,

יביאו מיץ ענבים שיהיה נוח לילד, יין חריף מדי בשבילו, קשה לו, יביאו מיץ ענבים, ובקלות רבה הוא יכול לשתות יותר מ-30 גרם,

ובזה יצאו ידי חובה בצורה מושלמת. אני יכול להוסיף את זה הרבה לפני, נכון? אין בעיה, והוא ישתי הכלל. כן, כן, אין בעיה.

הרב אלמיה, אני אמין את המצוות,

לא עושים כולם הגדלה, שומעת אלימיסטר,

אבל לגבי ההלכה, עוד יש הלכות שאומרים מהעניין,

אפשר להביא את התקע, אפיס את התקע, אפיס את התקע לצבחות,

ולא אפשר לומר משהו במצוות,

ובצד במוצאי שבת אפשר להסביר לו גם, אז אפשר להבין.

תאמר את כל הדברים שאמרת בניחותה, לא בלשון תמה, אלא בניחותה,

כמו שראינו פה דיל מעטה למשרח,

ולא עשינו תקנה קבועה שכולם יעשו הבדלה בליל תשעה באב ומוצאי שבת וישתה ילד דיל מעטה למשרח,

קל וחומר שבכל ענייני חילול שבת,

מה שאסור לי לעשות, אסור לי גם לומר לילד לעשות,

אותם השוטים שכל דבר שאסור להם קוראים לאיזה ילד שהוא יהיה כאילו הגוי שבת שלהם תעשה כך ותעשה כך,

בוודאי שהדבר אסור. אני לא שמעתי שום רב שיאמר שמותר לחלל שבת על ידי ילד, וכל מה שאסור מדי רבנן אסור גם לילד לעשות.

תראה מרן בסימן שמ״ג מרן כתב שאבא מחנך את הבן לא רק בדברים דאורייתא, אלא גם בדברים שהם דרבנן, כמו טלטול מוקצה וכיוצא בזה,

בדברים שיש מחלוקת.

בדברים מסוימים,

בזה יש מחלוקות בפוסקים האם על ידי ילד קטן, מותר או אסור. תראה בסימן רס״ו,

אבל בדבר שהוא מוסכם לכל הפוסקים,

לכל הדעות, שהדבר אסור. לך אסור לעשות, מה פתאום שהילד יעשה? אני ראיתי בעיניי פעם מישהו שניגש לילד ואמר לו,

הילד היה פיקח. אמר לו, למה אתה לא עושה?

לך זה אסור.

אז מה, אני הגוי? אני הגוי שבת שלך?

הילד לא הסכים. היה ילד נבון, היה פיקח, והוא צדק. צדק מאוד.

ודאי שאין היתר לנהוג ולעשות כן. יש תרבות בבית, זה עכשיו האופן במקנה,

על איש לנזון ושום מוציא גויילד ושאלו את הרב עליו שבשביל המצב המצב היום כאילו קיים, בגלל שלא אוכל, דייסטרו, אופיאלים.

אם יש פיקוח נפש זה משהו אחר.

אין לתינוק מה לאכול ויש פיקוח נפש טוב.

אני מסכים, אבל אם אין פיקוח נפש, לא. בספר אשל אברהם של אגרון רבי אברהם מבוצ'אץ',

הוא חי ופעל לפני 165 שנים.

נפטר בשנת תר.

הוא כותב בשם עזר מקודש,

הוא אומר שבמוצאי שבת זה האישה פטורה לגמרי ממצוות ההבדלה.

הוא אומר כך,

נכון שאנשים קיבלו על עצמם את מצוות ההבדלה,

הוא אומר זה לגבי מוצאי שבת רגיל,

אבל השנה הזו,

שגם הגבר לא עושה הבדלה במוצאי שבת,

ממילא לא תקנו לנשים הבדלה,

ואותה אחולה תאכל ותשתה בלי הבדלה.

אלה דברי עזר מקודש ואשל אברהם מבוצ'אץ'.

אנחנו לא פוסקים כך.

והסיבה היא,

הוא, אשל אברהם, הולך בשיטת הרמה,

שהנשים פטורות.

למרות שהן פטורות לגמרי מההבדלה,

שזו מצווה שהזמן גרמה, הנשים קיבלו עליהן כחומרה,

כמו שקיבלו עליהן לברך על הלולב. האשכנזיות מברכות, אותו דבר גם ההבדלה.

על זה אתה אומר, קיבלו עליהן מוצאי שבת רגיל, מוצאי שבת הזה לא.

אנחנו לדידן,

מה שהנשים חייבות בהבדלה זה לא בגלל שקיבלו עליהן בלבד,

אלא חייבות מצד הדין כמו קידוש.

אז אם חייבות,

ממילא אישה חולה,

היא אמורה לעשות את ההבדלה במוצאי שבת, כמו שאמרה הכנסת הגדולה,

כך העתיקו גם שאר אחרונים,

וכך ההלכה למעשה,

ולכן לא פותרים אותה ממצוות ההבדלה.

יש יהודי, ירא שמיים, יהודי צדיק, בבית חולים הדסה,

שבכל ליל שבת עושה קידוש לכל החולים בבית החולים.

גם במוצאי שבת.

מתחיל עם צאת השבת, עושה הבדלה בקומה העליונה,

ונכנס לכל החדרים.

הוא חוזר על ההבדלה אולי 500 פעם. מלמעלה עד למטה.

מתחיל בצאת השבת,

23-24 בלילה, עד שהוא גומר את ההבדלה האחרונה, יישר כוחו.

צריך לומר לו,

גם במוצאי שבת זה שיעשה להם את ההבדלה.

האם החולים האלה יעשו צום תשעה באב? האם הם יצומו עד ראשון בלילה? בוודאי שלא.

כל אלה שמאושפזים שם, אפילו חולה שאין בו סכנה, אוכל ושותה בתשעה באב.

מלמעלה, אם הם צריכים לאכול כדי לאפשר להם שלא יאכלו באיסור,

הם חייבים קודם בהבדלה, ולכן יעשה להם את ההבדלה במוצאי שבת,

ליל תשעה באב.

אם הוא לא יכול לשתות את היין, הוא ברוך השם בריא,

הוא צם,

אז אם הוא צם,

ייתן את זה לחולים.

כל חדר שהוא נכנס,

יש בידו מיץ ענבים, ישאל מי יכול לשתות מיץ ענבים?

אמרנו אפילו 40 גרם, כי אם לא נוגמה מספיק, מי יכול?

ויתחיל וייתן לכל חדר את ה-40 גרם בדרך הזו,

יקיים את המצווה כהלכתה, יזכה את כל החולים.

רב, מעיקר הדין עליה אסור לשתות את זה.

בדיוק.

אתה יודע.

האם בשעת הימים, במקום חולי, האם אפשר, כלומר אדם שהוא צריך לשתות יין,

הוא צריך להתפלא שזה עוזר להם לעיכול או משהו חריף,

אם מותר לשתות. כלומר, כשהוא לא שותה את זה להנאה.

כן.

במנהל הזה, אחינו האשכנזים,

גם כשעושים הבדלה במוצאי שבת זה לחולה,

הם לא לוקחים יין, לוקחים או בירה לבנה, לוקחים שיכר, חמר מדינה.

בגלל מה שהערת, שהם נזהרים לא לשתות יין.

אבל אנחנו לדידן פוסקים ההלכה כדברי בעי חיי

ושאר האחרונים שיעשו את ההבדלה על יין או על מיץ ענבים.

אנחנו לא מחמירים בזה.

והסיבה היא, האיסור לשתות יין, דווקא יין רגיל.

יין של מצווה, אין בעיה.

אם כעת יש סעודת מצווה, סיום מסכת,

או סעודת מילה,

אתה אוכל בשר, אוכל בשר ושותה יין.

גם היין של ההבדלה, גם הוא יין של מצווה.

ולכן לדידן אין בעיה.

תראה, באוכל לציון חלק ג', כך הוא מדייק,

מדברי הפוסקים האלה שקראנו עתה,

ולכן המסקנה היא שיעשו את המצווה כהלכתה עם יין.

מרן כתב, מתי אפשר לעשות הנחמר מדינה? כשאין יין בכל העיר.

פה, ברוך השם, יש יין בירושלים.

עדיין לא נגמר היין, יש הרבה אנשים, יש להם יין ביתי, משובח, מהודר,

ולכן אין ספק שיעשו את המצווה כהלכתה על יין.

אם הם אשכנזים, טוב שיעשו הנחמר מדינה, להם יש מנהג אחר.

נשים בהיריון בתשעה באב אינן צמות,

אלא חייבות לאכול ולשתות,

כדי לא לגרום לעצמן הפלה.

יש חלק גדול מהרופאים שטוענים שבעקבות הצום,

הצום של תשעה באב הוא כ-25 שעות,

לפי דברי החזאי נביא השקר,

הוא אומר שצפוי עומס חום כבד ביום תשעה באב.

אפילו במזג אוויר רגיל קשה להן,

קל וחומר, כשיש מזג אוויר כל כך חם,

זה גורם היובש התכווצויות,

ההתכווצויות גורמות הפלה או לידה מוקדמת.

זו הטענה.

יש מחלוקת בין הרופאים על איזה חודש מדובר.

יש אומרים על ההתחלה,

חודש הראשון, השני, יש אומרים על הסוף, יש אומרים על האמצע,

וכאן אצלנו הוויכוח לגבי תשעה באב,

ספק דה רבנן.

וספק דה רבנן לכולה זה לא רק ספק דה רבנן,

אלא ספק נפשות להקל,

ולכן אין לנו אפשרות להרשות להן לצום, אלא מן הראוי שתעשה את ההבדלה ואחרי זה תאכל ותשתה כדי קיום הבדלן.

רק לא תענג את עצמה,

אבל עקרונית היא חייבת לאכול ולשתות. מהחודש הראשון? מהחודש הראשון עד החודש האחרון,

כל חודשי ההיריון, בגלל החשש שמטפיל.

החודש הראשון בתנאי שהיא יודעת בוודאי שהיא בהיריון.

עשתה בדיקת דם, שתן,

או אם זה בחודש השני,

עשתה אולטרסאנט,

מוניטור,

סקירת מערכות, יש בדיקות שהיא יודעת בוודאי,

אבל אם היא בספק,

וספק לא נוכל להתיר להם.

מה לגבי ילד שהוא לא מכבר עשה בר מצווה?

תמו עין שלוש.

הוא חלש. ילד אחרי הבר מצווה או ילדה אחרי גיל 12, אחרי גיל הבת מצווה,

חייבים לצום.

שיתחיל, שינסה לצום.

אם באמצע היום הוא רואה שהוא חלש מאוד,

דינו כדין חולה שאין בו סכנה, אם הוא הגיע למדרגה כזו מחמת החולשה,

אז אין ברירה,

ניתן לו כוס מיץ ענבים שיעשה הבדלה, יבדיל, ואחרי זה יאכל וישתה.

אבל בדרך כלל ילדים חייבים לצום החל מגיל הבר מצווה או ילדה מגיל 12. מה דעת הרב לגבי הולדת שהיא סוגרת? אישה שהפילה או ילדה בתוך חודש ללידה או להפלה, דינה כדין חולה שאין בו סכנה ומותר להם לאכול ולשתות,

ולכן יעשו את ההבדלה במוצאי שבת, ליל תשעה באב, יאכלו וישתו.

אם זה אחרי חודש,

תלוי במציאות אם היא מניקה בפועל או לא.

אם היא לא מניקה בפועל,

אלא הילד אוכל מטרנה, עשה מילה.

דברים אחרים, היא יכולה לצום, אין בעיה.

אבל אם אין לילד מזון אחר כי אם, יהיה ניקה חלב אם,

אין ברירה, כיוון שהוא עוד תלוי בה,

לכן מן הראוי שתאכל ותשתה כדי שיהיה לה כוח להניק אותו.

אם היא בעצמה תצום,

המעיין יתייבש, לא יהיה לה מה להניק.

הרב אמר, היא יכולה להצביע,

היא לא חייבת.

אמרנו עוד פעם,

מניקה שהפסיקה להניק,

חייבת לצום, כיוון שהיא בריאה, הכל בסדר.

מצד הילד, הילד ברוך השם אוכל דברים אחרים, מטרנה וכיוצא בזה, ולכן היא חייבת לצום כמונו.

גם היא, אחרי החודש מעל ידה, כבר מרגישה טוב, הכל בסדר,

ולכן חייבת לצום.

כל חולה שצורך אנטיביוטיקה הוא

חזקת חולה שאין בו סכנה ולכן צריך לאכול ולשתות.

עיקר הבעיה זו השתייה.

אולי האכילה זה פחות בעיה.

אם לא יאכל, כן יאכל, זה לא כל כך בעיה,

יותר הבעיה היא השתייה.

הוא חייב לשתות הרבה, לשטוף את הכליה,

אחרת האנטיביוטיקה יכולה להרוס לו את הכליה.

ולכן גם אחד כזה, אין לו ברירה, כי אם,

להבדיל, כדי שיהיה לו היתר לשתות.

אתה לא ידחת את הטיפול הזה ליום שני,

אם הוא אמור לקחת את זה יום אחד?

לא. אי אפשר לדחות את הטיפול ליום שני אחרי תשעה באב.

כשהרופא נותן אנטיביוטיקה, פירוש הדבר שיש זיהום.

כשהזיהום הולך ומתגבר,

אחר כך ספק אם האנטיביוטיקה תועיל.

זו סכנת חיים.

אנטיביוטיקה לא נותנים על דבר של מה בכך,

ולכן לא כדאי לשחק עם הבריאות.

אם הרופא רשם לאנטיביוטיקה, שיתחיל מיד ולא ידחה טיפול רפואי כזה,

זה דבר שהוא לפעמים בגדר ספק נפשות.

אדוני היושב-ראש, יש שאלה לגבי איזה משגיח שעומד בעולם.

ויש איזה אירוע בשתי שעות הימים,

יש כאלה נוהגים, נגמר כירונים, אוכל בשר,

אז היו חישובים שעושים את הבשר הזה, והמשגיח הזה ספרדי.

הגבר שלום הוא מצטרף, פתאום הוא נתקע פה שמש, לא נתקע פה שמש.

אסור לו לאכול בשר, הוא לא שייך להיתר.

כל מה שמותר לאכול בשר דווקא למשפחה,

קרובי המשפחה, אחים החיות,

או אדם שהוא חבר, ידיד נפש, כמו דוד ויונתן.

אנשים כאלה, הם שייכים לסעודה.

אבל הוא, יש לו זכויות מצד דיני ממונות.

מגיע לו כאילו מנה מצד דיני ממונות,

זה הזכות שלו בגלל שהוא שמש.

אבל מצד זה עדיין אין לו היתר לאכול בשר ולא לשתות יין,

אלא יאכל רק סלטים, דברים אחרים.

הוא נקרא שמה של בעל הבית, של הבעל הסודף, או של בעל האולם? אין הבדל. בין כך ובין כך אסור לו.

אין את ההגדרה אני יכול לתת לכם. תגדיר אותו בין כך ובין כך, הוא לא שייך לאוכלי הבשר.

אוכלי בשר הכוונה היא כמו שתיארתי.

או האחים והאחיות, קרובי משפחה קרובים ממש,

או חברים בלב הנפש.

אבל כאן, אם הוא לא יהיה מולצר,

הוא לא יהיה מוזמן,

הוא לא קשור לבעל הבית.

ולכן הוא לא שייך לסעודה הזו,

הוא אסור באכילת בשר. כן. גם הצלם, גם ה... הוא עדיין, נכון. גם הצלם, או התזמורת, גם אותם אנחנו תמיד מכבדים.

בבקשה, תתכבדו, תאכלו,

חוץ משבוע כזה.

שבוע כזה אין להם היתר לאכול מהבשר. יכולים לאכול מהדגים, מנה ראשונה, יכולים לאכול מהבורקס, מהדברים האחרים,

אבל לא מהבשר, מצד המנהג, הם אמורים להימנע.

באיזה פעם שצריכים לאכול, הם אוכלים שיעורים או שעושים כרגיל? חולה שאוכל ביום תשעה באב אוכל כרגיל.

רק יום כיפור, שם זה דחויה ולא הותרה.

ולכן, בכיפור שייך את הכלל שאוכל בכל עשר דקות פחות משלושים גרם.

מה שאין כן כאן אצלנו.

כאן, לגבי תשעה באב,

אמרנו את הלשון של הכנסת הגדולה בספר באי חיי,

שהותרה. אם הותרה, לכן מותר לו לאכול כרגיל,

ואינו חייב לצמצם את עצמו.

אלא אם כן,

אם החולה הזה יש לו אזכרה,

יום תשעה באב יש לו אזכרה של האבא שלי,

והוא רוצה לעלות לספר תורה,

למרות שהוא חולה, למרות שהוא חייב, לא יכול.

אז הוא מתחכם.

הוא אוכל פחות פחות מכשיעור, על ידי זה יהיה רשאי לעלות לספר תורה,

כמו שכותב בשאלות ותשובות מרחשת. העתיקו אותו הרב אוירבך כשמירת שבת כהלכתיו ועוד מאה פוסקים,

אז במקרה יוצא דופן הזה יהיה הדבר מותר.

הלא וכי, אם האדם הזה,

אם אותו האדם אכל רגיל,

לא יכול לעלות לספר תורה,

לא בבוקר,

לא בשחרית ולא אחר הצהריים, במנחה.

הרב, לגבי אדם שלוטה, הוא לא ידע שזה לא קשר לזה, לא על סכן נפשות.

הוא חייב לצום בתשעה באב שהוא יהיה פשוט. הרי אמרנו שלגבי תשעה באב,

אפילו חולה שאין בו סכנה אוכל ושותה.

הקנה מידה כאן זה לא כיפור, זה לא דאורייתא.

חכמים תקנו לי ולך, אנחנו אנשים בריאים,

אנחנו חייבים בצום של תשעה באב. חולה לא.

ולכן, אפילו אם תתעקש להגדיר כמו שאמרת,

עדיין הוא צריך לאכול ולשתות.

מה הטעם שלו? אני שואל מה שאתה, כי לי יש בעומקה הזו דלקת

במועית הזרם.

זאת אומרת, הרופאה מייקרת אינטיביוטיקה. זאת אומרת, שאלה אינפה אמצעים, כי בדלקת הזו כבר אתה הרבה זמן, עוד לפני שעד אחרי, איך אין דבר על זה? הניסיון מראה באנטיביוטיקה כשאדם לוקח רצוף. נניח הרופא נתן לו,

הוא לוקח את כל הימים רצוף, זה מתרפא.

מפסיק באמצע יום או יומיים,

זה עוד הפעם מסתבך.

החיידק עוד הפעם מרים ראש,

מתאושש, ואז צריך כמות כפולה של אנטיביוטיקה,

ואולי יצליח, אולי לא.

ולכן, בדברים האלה לא עושים משחק.

הרופא נתן את הכדורים להמשיך בצורה רצופה,

לא להפסיק, למרות שאנחנו לא רוצים לקלקל לו את הצום של תשעה באב, אבל אין ברירה. כאן, במקום חולי,

אדם שלוקח אנטיביוטיקה בלי שתייה, זה יכול לקלקל את הכליה. כשהיית בחוץ אמרנו שזה יכול לסבך דבר אחר,

ולכן אין ברירה אלא לשתות ביום תשעה באב.

מה הטעם שאנשים ש... רק שתייה, רק שתייה או גם אכילה?

אם הוא רוצה לא לאכול, שלא יאכל. האכילה היא לא מהווה בעיה, עיקר הבעיה היא השתייה.

מה הטעם שאנשים שתמים הם אלה שאוהלים את ספר תורה?

מה, אני רק רוצה להשמיע... ביום ראשון אין קריאת ספר תורה.

למה קוראים בתורה ביום ראשון? בגלל הצום.

ולכן רק מי שצם יכול לעלות לספר תורה, מי שלא צם לא יכול לעלות לספר תורה, הן בשחרית והן במנחה. אפילו אם יש שם כהן יחיד והכהן הזה לא צם,

שלא יעלה לספר תורה, אלא יעלו ישראל במקום כהן.

על פי הטעם הזה ביום שני יהיה מוכר. היא התחלשה ביום שני? מחלוקת.

מחלוקת, אילו היה חל ביום שני, מחלוקת אם היה אפשר להעלות לספר תורה,

בימי צום שחלו בשני וחמישי.

להלכה, אפילו בשני וחמישי עדיף שלא יעלו.

כי סוף סוף מה אתה קורא? אתה קורא קיתולית בנים.

או מה אתה קורא במנחה ויחל משה. אתה קורא קריאה של צום.

אתה לא קורא פרשת השבוע ואתחנן.

ולכן, מן הראוי, לא כדאי להיכנס בספק ברכה לבטלה.

עדיף יותר לתת אך ורק לאנשים שצמים,

שרק הם יקראו בתורה.

אין חינוך לילדים קטנים בצום תשעה באב.

לגבי כיפור,

גם כשיבוא משיח יישאר לנו צום יום הכיפורי.

ולכן מחנכים אותם.

אבל כאן, אם יבוא משיח, לא יהיה יותר תשעה באב.

אתה מחנך את הילד הקטן כדי שכשיגדל שנה הבאה, יצום.

מי אומר ששנה הבאה יהיה צום?

אולי יבוא משיח?

אנחנו מקווים שיבוא המשיח. ולכן,

לא תקנו חכמים חינוך בילד קטן ביום תשעה באב.

אני חושב שיש לי פחות בעיה מזה, כי העשור הוא יותר מוצא שבת ומשוער.

אני צריך לקחת כדור אחד ביום,

תביא לאנטיביוטיה.

אז אני יכול לקחת כדור כל אה אחר כדי הבוקר, אני יכול ללכת גם בלילה, תקבל צורך. עוד פעם אני חוזר.

הבעיה היא לא רק הכדור, מתי תיקח את הכדור,

אלא אדם שלוקח אנטיביוטיקה ולא שותה,

יכול חלילה להיפגע בכלייה.

אתה לוקח הרבה ימים אנטיביוטיקה,

אתה צריך כל הזמן לשתות הרבה.

זו החובה.

ולכן, אפלים, את הכדור תיקח לפני הצום.

תיקח בשעה שבע ועשרים ביום שבת את הכדור,

ואני ממליץ שכך תעשה.

את הכדור שאחריו תיקח במצעי תשעה באב בשעה שמונה.

את הכדור, פתרת את הבעיה,

אבל מצד החשש לפגיעה בכלייה,

מצד זה אתה חייב לשתות במשך יום תשעה באב.

ולכן אין לך אפשרות השנה הזו לצום.

אביב, לא מחזים אותו בטעם, זה היום.

ענינו, אמרנו כבר לגבי אישה שמניקה, עין קלטת.

אם לא מחזירים אותו בצום, אז מה, לא מחזירים אותו בצום, או עוד ארץ הוא סבל, גם נעלי בית. לגבי הדברים האחרים, שלא פוגעים בבריאותו של הילד, כן מחנכים.

רק לגבי אוכל ושתייה, שזה יפגע בבריאותו, לא תקנו.

אבל ודאי שנותנים לו ללבוש נעלי גומי,

בוודאי שלא נותנים לו לאכול מעדונים,

כמו שמרן אמר בסימן תקנד לסעיף ה',

בדברים שזה לא פוגע בו, למה לא?

אבל בדבר שיכול לפגוע בבריאותו, כמו הצום, שם לא תקנו חכמים.

חייבת לשאוב ולעשות את כל זה.

היא לא חייבת.

מצד הדין אין עליה חובה.

אני קורא סימן תקנז בתשעה באר, ואומר בברכת בוני ירושלים,

נחם השם אלוהינו את אבני ציון,

ועננו ושומע תפילה.

אם לא אמר לא זה ולא זה, אין מחזירין אותו.

אגב, והמנהג פשוט שאומרים נחם רק בתפילת מנחה של תשעה באב,

לפי שאז הציתו אש בהיכל ולכן מתפללים אז על הנחמה.

מי שאכל בתשעה באב יאמר נחם בברכת המזון.

התלמוד ירושלמי אומר לנו שצריך לומר מעין המאורע ביום תשעה באב בתפילות.

מה זה מעין המאורע?

היינו אמירת נחם.

מחלוקת בפוסקים, מתי אומרים את נחם?

לפי דעת הריף,

הראש,

מרן ורוב הפוסקים צריך לומר נחם בכל התפילות. ערבית שחרית ומלחה,

כך כותב להלכה הפרה חדש וכך המסקנה כדאי לומר את נחם בכל התפילות.

האשכנזים נוהגים לומר נחם רק בתפילת מנחה של תשעה באב,

טעמם ונימוקם.

הרי אין מנחמים את האדם בשעה שמתו מוטל לפניו.

והרי כל זמן שלא נשרף בית המקדש,

הייתה סכנה גדולה לעם ישראל, שמא חלילה הקדוש ברוך הוא ישמיד את עם ישראל.

אבל מזמור לאסף, כמו שהגמרא אומרת,

הקדוש ברוך הוא שפך חמתו על העצים והאבנים, ואז עם ישראל ניצלו מההשמדה.

ולכן, אז שייך לומר את נחם,

זו התקנה של חכמי אשכנז,

שרק במנחה אומרים את נחם ולא קודם לכן.

כך דעת הרקב״א והרבה מגדולי הראשונים,

וכמו שאמרנו, כך דעת הרקב״א גם לגבי ברכת המזון.

חולה שצריך לאכול ביום תשעה באב,

שוב, לפי המהלך הזה,

בבוקר לא יאמר נחם בברכת המזון, אלא רק אחרי הצהריים,

כך מסכם ההלכה, בנשחי.

אבל למרן, כמו שאמרנו, אין הבדל בין בלילה לבין ביום, צריך לומר מעין המאורע.

יעלה ויעבור ביום ראש חודש.

אנחנו אומרים בכל התפילות, גם פה אומרים בכל התפילות.

לפי המהלך הזה, אותו החולה שאוכל, גם בשחרית, יאמר נחם בברכת המזון.

אבל היא גופה המחלוקת,

אם אומרים בכלל נחם בברכת המזון, אם יש תקנה כזו או לא,

ולכן שב ואל תעשה. תראו בכף החיים על המקום,

הוא מביא דברי הבן איש חי וחולק עליו. הוא אומר,

שב ואל תעשה עדיף.

יותר טוב שהחולה בכלל לא יאמר את נחם,

אפילו אחר הצהריים,

בזמן תפילת מלחה,

אם הוא אוכל,

יאמר את ברכת המזון בצורה רגילה,

ולא יזכיר נחם כאבלים.

אני יכול להרחם בלבו אולי.

בסדר, שיאמר את נחם הרהור בלבו, אין בעיה.

אומרים את ברכת נחם,

אומרים את התוספת הזו בברכת תשכון,

וחותם אחרי שגומר ולכבוד יהיה בתוכה, ברוך אתה ה' מנחם ציון בבניין ירושלים. זה נוסח החתימה שכתבו כנסת הגדולה, עוד התלמיד, מטה יהודה, שלמי ציבור, זכו אל אברהם, בן איש חי ועוד.

יש שחותמים מנחם ציון ובוני ירושלים.

והמחלוקת היא, האם זה דומה למה שנאמר בברכות מ״ט,

אין חותמים בשניים.

השאלה, ובוני ירושלים, זה כאילו עוד דבר?

אבל כשאתה אומר בבניין ירושלים, הלחמה בבניין ירושלים זה שניים שהם אחד.

זה הוויכוח שיש.

חלק מהתימנים אומרים, ברוך אתה ה' בוני ירושלים.

בכלל לא מוסיפים את המילה מנחם ציון.

אבל, בלכתחילה אנחנו נוהגים כדברי הכנסת הגדולה,

ולכן יותר מהודר לומר מנחם ציון בבניין ירושלים.

טעה ואמר, הוא בונה ירושלים,

או ברוך אתה ה' בונה ירושלים, בדיעבד יצא.

כך הוא הדין.

אותה הבעיה והמחלוקת יש לגבי אבלים בשבעה ימי אבלותם.

הם אומרים נחם באמצע ברכת המזון.

באמצע ברכת המזון חייבים לומר את נחם,

ומסיימים, מנחם, ברוך אתה ה' מנחם אבלים בבניין ירושלים, אמן.

ואחר כך ממשיך את הברכה האחרונה לעדה אל אבינו.

שוב, גם שם הנוסח הוא מנחם אבלים בבניין ירושלים ובונה ירושלים,

גם שם יש לנו את הנוסחאות,

וגם שם ההמלצה היא. ולכתחילה יאמרו מנחם אבלים בבניין ירושלים,

בדיעבד ייממר מנחם אבלים ובונה ירושלים יצא,

או בדיעבד אם אמר בוני ירושלים אמן, גם בזה, בדיעבד יצא ידי חובה.

מחלוקת שנייה בראשונים, מתי אומרים עננו.

גם בזה המסקנה היא מלכתחילה,

אומרים עננו בכל שלושה התפילות.

בדיעבד, אם לא אמר לא זה ולא זה, בדיעבד יצא.

אדם שלא אמר נחם וברכה תשכון,

אם נזכר באמצע אשמה קולנו עדיין יכול להשלים.

אחרי שגומר את עננו,

בכל העת צרה וסוכה, ימשיך הלאה ויאמר נחם ויגמור ולכבוד אהיה בתוכה,

כי אתה שומע תפילת כל פה, ברוך אתה ה' שומע תפילה.

לא נזכר גם שם, יאמר את נחם באמצע רצה.

יגמור ולכבוד אהיה בתוכה, ימשיך ואתה ברחמך הרבים.

אבל אם חתם, ברוך אתה ה' מחזיר שכינתו לציון,

אין לו תקנה,

הפסיד את אמירת נחם.

אין אפשרות לתקן בתוך התפילה,

אלא יאמר באמצע אלוקי נצור.

האדם הזה רוצה לומר את נחם במקום שאומרים על הניסים,

לפני ועל כולם.

הוא לא יכול, הוא לא רשאי לומר שם.

והסיבה היא,

שם הברכה ברכת מודים היא על העבר.

נחם זה דבר שבעתיד,

ואי אפשר לשלב את אמירת נחם שם.

ולכן, שב ואל תעשה, לא כדאי לומר שם.

על הניסים גם זה דבר שהוא על העבר, ולכן שייך לשלב את זה בברכת מודים.

כאן ברכת רצה, ואשב העבודה זה על העתיד. שם כן מתאים לשלב את אמירת נחם.

מה שאין כן לגבי ברכת מודים.

אנחנו נוהגים לשבת בלילה וביום בבוקר עד הצהריים, יושבים על הקרקע.

לפי הקבלה לא טוב לשבת ממש על הרצפה,

אלא ישים איזה נייר,

קרטון או שטיח או בד שיחצוץ. כך גם בכל יום שאומרים תיקון חצות, גם כן כדאי שלא יושב על הקרקע ממש.

אפשר לשבת עם הטלית והתפילין גם כשיושבים על הקרקע.

בזמנם, עד לפני 200 שנה,

תמיד היו יושבים בבתי הכנסת על הקרקע.

עד היום, תלך לבתי כנסת של התימנים, עד היום. אין שם לא ספסנים ולא כיסאות, יש שטיחים יושבים על השטיח.

תלך תנקר בתימן, תראה, יושבים על השטיח מרבה.

כך היו רגילים.

האם אז בזמנם לא הניחו תפילין בזמן רבותינו, בזמן אבותינו? ודאי שכן.

זה לא קשור אחד לשני.

עכשיו, בשעת הנחת התפילין אנחנו נוהגים על פי הקבלה לשבת.

תפילין שליד יושבים, תפילין של ראש עומדים.

אז שישב בכמה שניות, נניח תפילין שליד, יעמוד. נכון שזה קצת טרחה,

אנחנו לא מתורגלים בזה כל כך, אפילו יתאמץ.

זה חלק מהעינוי של תשעה באב.

נתנו את הצורך לשבת על הקרקע, לא לכיף,

נתנו את זה כדי שנתענק קצת, שנסבול קצת.

תודה רבה.

המילה שכתוב להניח תפילין, זה בעמידה וישיבה?

אלה שלא, איך הניחו תפילין?

אין לי שום תמונה,

אין לי צילום וידאו איך הניחו תפילין לפני אלף שנה.

אנחנו נוהגים על פי הקבלה,

תפילין של יד וישיבה, תפילין של ראש בעמידה,

כך אנחנו נוהגים.

מסתמה, כך עשה משה רבנו.

רבנו ארי, שהיום זה יום היורצייט שלו, היה לו רוח הקודש,

והוא ידע בדיוק,

לי אין מצלמת וידאו, רבנו ארי היה.

אז אם הוא אמר לעשות כך, כך אנחנו נוהגים ועושים.

לגבי מנהל שכתוב שירגיש את קושייו,

כבר היום הנעליים של היום. נכון, ולכן יש מחמירים,

ולכן יש מחמירים, לא נמשיך עם נעלי ספורט.

בנעלי ספורט זו חומרה שקרובה לדין,

ההשערה היא שיש בפנים גם רצועות אור.

נעלי ספורט היקרות של 200 שקל או יותר,

בדרך כלל מחזקים אותם מבפנים על ידי רצועות אור.

כשהוא בועט בכדור הסוליה יכולה להיפתח מהפנים.

כדי לחזק שלא ייפתח, הם בדרך כלל תופרים את זה מבפנים ממש ברצועות אור.

אז אם יש אור אפילו מעט,

זה יורשה לנעון נעליים כאלה,

הן בתשעה באייב כיפור או לאבלים ונראה לי שלא ייקחו נעליים כאלה.

חלקה ואימור כן מותר, לא? איך? חלקה ואימור כן מותר.

מחלוקת, וגם שמה כדאי להימנע.

אבל לכאורה התקנה הייתה כדי שהיא תהיה בצער, לא?

אבל היום, אם זאת התקנה, התקנה הייתה להרגיש את קושי הארץ? בסדר, אנחנו מסכימים שצריך שירגיש את קושי הארץ,

אבל קשה לנו לחייב מעיקר הדין.

והשאל פנדרי טוען את הטענה שלך, ולכן הוא אסר נעלת נעלי גומי לגמרי מכל וכו'.

יש שחלקוה אמרו סוף-סוף, בגומי אדם מרגיש קושי מסוים.

העור סופג את הזיעה,

ולכן הוא נוח מאוד לנעילה.

מה שאין כן כשהסוליה והחלק העליון כולו גומי או פלסטיק, זה לא סופג את הזיעה.

נעל כזו היא לא נוחה כל כך,

ולכן שמה לא גזרו חכמים, לכן אין בכוחנו לבוא ולאסור.

אפשר לב לגבי ההבדלה שאני רוצה לעשות, במוסד ההבדלה רגיל? כן, שלושה ברכות. הגפן, מעורי האש והמבדיל. זה סדר ההבדלה שעליך לעשות במוצאי שבת.

אין בשמים.

בדרך הזו כך דעת הטורבא שולחן ארוך וכך הוא המנהג שעושים את ההבדלה במוצאי תשעה באב ראשון בלילה.

יש עוד דעה,

דעה שלישית, דעת הרמב״ן.

הרמב״ן אומר,

כיוון שאי-אפשר לעשות את הקידוש בליל תשעבי אב, כי אסור לשתות מהיין,

הואיל ונדחה, יידחה.

אז אין בכלל במוצאי שבת זה, אין בכלל הבדלה.

לא במוצאי שבת ולא בראשון בלילה.

כך כתבו להלכה גם הרשב״א,

הרעה תלמידו,

תלמידו הריטב״א,

כולם הלכו בדרך הנורה שבכלל אין הבדלה.

לפי זה, הרדב״ז, כשדן בהלכה זו בחלק ב׳, הוא אומר,

אלה שכן רוצים לעשות הבדלה לחוש למאן דאמר,

אסור להם להזכיר שם שמים.

כלל גדול בידינו כשיש מחלוקת בענייני ברכות,

ספק ברכות להקל.

כך כתבו עוד מהפוסקים בספר בצל הכסף ועוד.

אבל רוב הפוסקים לא הסכימו עם המהלך הזה של הרדב״ז,

אלא הם מעידים שהמנהג הוא כדעת רב מטרונאי גאון, המנהג כדעת מרן שעושים את ההבדלה במוצאי תשעה ואב ראשון בלילה,

אם יש מנהג במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל.

כך אמרו, כך העידו