מדריך הלכתי מעשי לתשעה באב: מדיני סעודה מפסקת ואיסור שני תבשילים, דרך הגבלות לימוד התורה, ועד לפטור לנשים בהריון והיוזמה להנחת תפילין בשחרית

 - - - לא מוגה! - - -

תמיד מזכה אותנו, מלמד אצלנו גם בימים שלישי ורביעי קבוע. זכינו היום לשמוע עוד שיעור נוסף מכבוד הרב, שאין לו כוח חברות להמשיך להגדיל תורה ולאדירה, לעשות חי לעוד כהנה וכהנה. אני מודה לכל החברים שהתפללנו עליי, הנה התפילה שלכם מועילה, הנה אני פה. ברוך השם שהכל בסדר, ונקווה שבעזרת השם נוכל ללמד ביחד, להזכה ללמד וללמד, לשמוע ולעשות ולקיים, עד מאה ועשרים, יחד עם מלך המשיח, כמו שהרב אמר, אמן ואמן. נאמר כמה דברים מההלכות תשעה באב. מרם בסימן תקנב דיבר על הסעודה האחרונה שלפני הצום. הסעודה הזו, בלשון חכמינו, סעודה מפסקת, שיש בה כמה וכמה הגבלות. אנחנו מתנהגים באותה הסעודה כמו שהאבילים יושבים על הקרקע. האבילים אינם יושבים על הכיסא בכל שבעת ימי אבילות, אלא גם באכילה יושבים על הקרקע, כך גם אנחנו נוהגים לשבת על הקרקע. נוסף לזה יש לנו עוד כמה הגבלות. הגבלה ראשונה, אסור לנו לאכול דגים. בימים האלה אנחנו לא אוכלים בשר, אבל מותר לנו לאכול דגים. ולא חשוב איזה דג אם זה דג פשוט או דג יקר הכל מותר אבל בסעודה האחרונה כשאתה בא לאכול סעודה אחרונה שלפני הצום בשעה שש-שבע אסור לנו לאכול דגים אומנם בפוסקים יש שתי גרסאות יש שגרסו בדברי מרן במקום דגים דדיים כך הופיע בדפוס של פרובינציה שם כתוב במקום דגים גדיים. גדיים הכוונה היא בשר לפי זה דווקא בשר אסור אבל דגים צריך היה להתיר ואם החמרנו לא אכלנו דגים אז זה בגדר מנהג ולא בגדר דין אבל אין האמת כן אלא האמת היא שמצד הבין אסור לנו לאכול בשר וגם דגים בסעודה האחרונה הסעודה המפסקת. ההסבר לזה הוא כשיש לנו הבדל של גרסאות בדברי מרן על שולחן ערוך או בבית יוסף אנחנו הולכים לפי הדפוס הראשון הדפוס שמרן הדפיס בחיים חיותו בשנת שכו הסיבה היא בדרך כלל המדפיסים שאינם חכמים מעתיקים את כל הטעויות מוסיפים להם עוד קצת ומוחים לנו כך רוב רובם של המדפיסים לא עושים את ההגעה בצורה נכונה אבל כשיש הבדלים בגרסאות הפוסקים תמיד שולחים אותנו תלך תראה מה כתוב איך הגרסה בדפוס הישן הדפוס הישן ביותר ש׳ שם כתוב שאסור לאכול בסעודה המפסקת דגים לא כתוב שם, שם לא גרוס גדיים אלא דגים וכך המסקנה להלכה ולמעשה שגם דגים אסור לנו לאכול מעיקר הדין בסעודה המפסקת אלא יאכל דברים אחרים. יותר מזה גם לאכול שני תבשילים הדבר אסור בערב תשעה באה בסעודה המפסקת אפילו אם הדברים האלה אינם חמים התבשיל הזה אינו חם אלא אתה לוקח מרגרינה וריבה או מיונז וכיוצא בזק גם בזה ראוי לכתחילה להחמיר. נכון שאני בבית לא בישלתי אבל בבית החרושת בישלו את המרגרינה, בישלו את הריבה, בישלו את המיונז וכשאתה מורח את זה על פרוסה אתה אוכל את הכול בבת אחת אתה אוכל בבת אחת שני תבשילים ולכן גם מזה צריך להימנע שיחליט או שהוא אוכל רק מרגרינה או רק ריבה זהו זה מה שמותר יותר לאור. לגבי מנפפון חמוץ, האם אומרים כבוש כמושל או לא, על מחלוקת ומעיקר הדין יש מקום להתיר אבל עצה טובה לא כדאי לאכול מלפפון חמוץ בסעודה הנפסקת מי שנישא פעם הרגיש צמאון בכל היום בכל ימי הצום אם זה תשעה באב או צומות אחרים זה מצמיא מאוד ולכן לא כדאי אבל מעיקר הדין אם האדם הזה אכל מרק ירקות אם זה הוא רוצה לאכול גם את המלפון חמוץ מעיקר הדין אין בעיה בדבר אבל לגבי זיתים אין הדין כן הזית הוא מבושל ולכן אם אתה רוצה לאכול זיתים תאכל רק זיתים לחם עם זיתים אבל אתה לא יכול לאכול גם מרק ירקות וגם עם זה אתה אוכל זיתים זה נקרא שני תבשילים והדבר אסור. פעם היו עושים את המחלל, את הזיתים, היו עושים את זה בלי לבשל עד שהזיתים מפיגים את המרירות עד שזה נעשה טוב היה לוקח להם הרבה ימים קרוב לחודש עד שהזיתים היו נעשים טובים וזה היה תופס להם מקום במחסן היו צריכים הרבה מחסנים בשביל זה מה עשו הישראלים? יש פטנט ישראלי מיד אחרי שהקופסה נסגרת הכל סדור הרמטי הם מבשלים את זה לוקחים מבשלים אחרי הבישול המים והמלח וכו' גם כובשים את זה בתוך 24 שעות נעשה כבר רוי לאכילה ולכן הם משווקים את זה במקום שישמרו את זה למחסנים הם לא צריכים מחסנים ישר מבית חרושת הם משווקים את זה ישר לחנויות אם כך בפועל הזיתים האלה מבושלים אם זה מבושל לגבי ערב תשעה באב בסעודה המפסקת שאסור לנו לאכול שני תבשילים הזית הוא נחשב כדבר מבושל גם במאן דאמר שכבוש כמבושל לא נאמר לגבי דין סעודה המפסקת אבל כאן זה גם מבושל ממש ולכן יש לנו מקום להחמיר בדבר אם הוא רוצה לאכול לחם וזיתים כמו שאמרתי מותר זה תבשיל אחד אבל ברגע שהוא אוכל עוד דבר אחר אין היתר בדבר לאכול מרק ירקות הדבר מותר למרות שלמרק ירקות יש שם גזר, אפונה, קישואין, דלת, יש שם כמה וכמה סוגים אבל הדרך לבשל את הכול ביחד בכל ימות השנה כיוון שכך הדרך לבשל זה נחשב כתבשיל אחד ומותר לכתחילה לאכול מהמרק ירקות גם בסעודה המפסקת כך גם בתבשיל שנקרא בערבית מג'דרה לוקחים עדשים, אורז או דברים אחרים הם מבשלים את הכול ביחד שוב גם זה נחשב כתבשיל אחד ומותר לכתחילה לאכול את התבשיל מג'דרה בסעודה המפסקת כך הוא הדין לגבי ביצים ועגבניות שנקרא בערבית שקשוקה גם זה מותר הדרך בכל השנה כולה מערבבים ביחד את הביצים והעגבניות ואו מבשלים או מטגנים גם זה נחשב כדבר אחד ומותר לכתחילה לאכול את השקשוקה מותר לאכול את הביצים והעגבניות האלה זה נחשב כמין אחד וכן כל כיוצא בזאב אדם שאכל מרק ירקות אחרי שגמר רוצה גם לשתות כוס חלב קר מותר אין שום איסור בדבר למרות שהחלב שלנו שאנחנו מקבלים יש בו עובר פסטור, הפסטור הוא 84 מעלות. תודה אחי, אבן ישחיים ושאר האחרונים הקלו, התירו בדבר. והסיבה היא, תבשיל פירושו של דבר, דבר שקודם לא יכולת לאכול, כעת אתה יכול לאכול ואתה נהנה מזה בגלל שזה התבשל. אין שום הבדל בין החלב שעבר פסטור או חלב שלא עבר פסטור. הטעם הוא אותו דבר. הפסטור לא שינה את טעמו. ולכן רבנו יוסף חיים אומר שהחלב הזה אין עליו דין תבשיל, ולכן אם אחרי שגמר מרק ירקות רוצה לשתות כוס חלב, מותר. זה פסוי הרבה בנשים שמניקות שהן זקוקות להרבה חלב, אז היא רוצה אחרי מרק ירקות גם לשתות כוס חלב. מותר, אין שום הגבלה, מותר לה מלכתחילה לשתות גם חלב. לגבי שאר מצרכי חלב, לבין אשל, שמנת, גבינות למיניהן. צריך לבדוק כל דבר ודבר, אם הוא מבושל או לא. אם זה עבר תהליך בישול, נניח שיש לך שני סוגי גבינות. יש להם לכל אחד טעם אחר. זה גבינה עם 2%, זה גבינה עם 4% שולם, ויש הבדל בטעם. אם שניהם, דרך הכנתם, דרך עשייתם, הייתה על ידי בישול, יהיה אסור לאכול בסעודה מפסקת את שני סוגי אותם הגבינות. אבל אם לא, אם זה לא עבר תהליך בישול, אלא עשו מהחלב גבינה בצורה אחרת, אז אין הגבלה ויכול לאכול גם כמה סוגי גבינות וכיוצא בזה. לא ביקרתי במחלבה בזמן האחרון, בשנים האחרונות. הייתי במחלבה לפני 40 שנה, לפני הרבה שנים, מאז בוודאי דברים השתנו. צריך לשאול את אותם האנשים, אנשי מקצוע, הם יכולים להגיד לך מה עובר תהליך בישול, וממילא יש בו את הבעיה של שני תבשילים, ויהיה אסור לאכול יותר מאשר סוג אחד, אבל דברים אחרים שאינם עוברים בישול, בהם לא תהיה הגבלה. אדם שרוצה לאכול פירות חיים או ירקות חיים, אין הגבלה, מותר הדבר בלכתחילה. רוצה לאכול אבטיח, עגבנייה, גזר, מנפפון, אוכל אותם כמות שהם חיים, הדבר מותר בלכתחילה. אבל אם הוא לוקח את העגבנייה והמלפפון, חותך אותם דק דק ועושה מהם סלט. היה צריך לכאורה להתיר, סוף סוף זה דבר חי, זה לא עבר בישול. אף על פי כן, כותב בן איש חי בשם האחרונים, כיוון שהדבר הזה מאכל חשוב, הסלט הזה הוא דבר משובח. אנחנו רוצים שאותה סעודה תהיה סעודה ענייה ושפלה, וכאן אתה מכבד את הסעודה הזו, עושה לה מעלה גדולה, ולכן שוב ואל תעשה יותר טוב להימנע מאכילת הסלט. כך גם לגבי השתייה. יש אנשים בכל השנה כולה לא שותים מים, שותים קוקו קולה. שוב, עכשיו אתה רוצה? בבקשה, תשתה קוקו קולה, תשתה מה אתה רוצה. אבל בסעודה מפסקת גם כן כדאי להימנע מהקולה או כל כיוצא בזאב. יש אנשים רבים שרגילים לשתות אחרי הסעודה כוס קפה או כוס תה. בזה נחלקו גדולי העולם, הרב זרע אמת עם הגאון חידה, אם הכוס תה והקפה הוא נחשב כעוד תבשיל או לא. ולכן כדאי בלכתחילה להחמיר בדבר. שעת הדחק יש מקום להתהים. יש אנשים, אם הוא לא ישתה קפה לפני הצום, כל היום הוא ירגיש לא טוב. רק הקפה הוא שמיושב את דעתו, רק זה מה שעוזר. שעת הדחק, שאנ'ה. אבל אדם שלא צריך את זה, אדם שבשבילו זה דבר כמעט מיותר, כדאי שיחמיר על עצמו. אכלת נרק ירקות, לבריאות שיהיה לך, זה מספיק. לא כדאי אחרי זה להוסיף את הקוסטר או כוס קפה, ובלכתחילה טוב הדבר להחמיר, כדאי להימנע בדבר. הטור מביא לנו את דברי הנביא, פותח בפסוק צדיק אוכל לסודא נפשו ובטן רשעים תחסר. על מי הפסוק הזה רומז, ובטן רשעים תחסר? אז הטור אומר, אותם האנשים שיושבים ואוכלים סעודה מפסקת בשעה חמש. בשעה חמש יושב ואוכל סעודה מפסקת, אבל הוא אומר, לא, זה לא סעודה מפסקת. אני אוכל עוד פעם, בשעה שבע אני אוכל עוד פעם. מה הוא עושה? בשעה חמש אוכל דגים, אוכל שני תבשילים, אוכל הכול. הולך להתפלל מנחה, חוזר בשעה שבע ורבע, יש לו ביצים שבישל אותן, לוקח, מטבל אותן בעפר, והוא מחשיב רק את זה, סעודה מפסקת. מה שאכל בחמש וחצי, שש, הוא אומר, זה לא היה סעודה מפסקת. הטור קורע לאותם האנשים שעושים כן, בטנם בטם רשעים. כמו שאמרנו קודם, בטם רשעים תחסר, זה לא טוב. מן הראוי שאדם ירשמים לא יעשה את האוונטה הזו, לא יעשה את הרמאות הזו. אלא, אם האדם הזה חלש, אין הברירה. הוא מוכרח לאכול טוב כדי שהצום לא יזיק לו? בבקשה, שיקדים. אשתו תרשא לו כל מה שהוא רוצה בשעה 12-01 בצהרן, יאכל ארוחה דשנה, יאכל דגים, יאכל שני תבשילים, הכול מותר. אז אם הוא אכל ב-12-01, רוצה עוד הפעם לאכול בשעה 17, זה באמת ייחשב רק בשעה 17 הסעודה המפסקת, ואם הוא לא אכל ב-12 זה לא נקרא הסעודה המפסקת, הוא יכול לאכול דגים, הוא יכול לאכול שתי תבשינים, זה מה שצריך האדם לעשות. יש אנשים לא מסודרים, והרבה פעמים, לעיתים קרובות, יוצא להם כשאוכלים ארוחת צהריים בשעה 16-17, האישה עובדת עד שהיא מגיעה, עד שהיא מכינה. כל זה בכל עונות השנה, לא אכפת לי מתי תאכל צהריים. אבל ערב תשעה באב, צריך להדגיש לה, לאותה אישה, שתקדים. תעשה את הדברים בצורה חכמה, מוקדם יותר, ב-12-12 וחצי כבר האוכל, ארוחת צהריים, תהיה מוכנה, ואז יהיה מותר, אז יהיה מותר לו לאכול דגים, יהיה מותר לו לאכול שני תבשילים, לא יחולו עליו כל ההגבלות שאמרנו קודם. אבל אם משום מה לא הצליח, ועד שהוא מגיע לסעודה, בא לאכול ארוחת צהריים בשעה 17-15, הגיע הזמן מלחה קטנה והוא מתחיל לאכול ב-17-15, הוא מסתבך, אולי חלילה יהיה בכלל מה שאמר עליו הטור, אולי בטנות יהיה בטן רשעים. אנחנו לא מחפשים את התואר המפוקפק הזה. ולכן, יהיה מראוי להקדים את ארוחת הצהריים בערב תשעה באב, כדי שלא ייכנס לחשש האמור. ביום הכיפורים עלינו להקדים, חצי שעה לפני השקיעה אנחנו מקבלים עלינו תוספת מחול על הקודש. בתשעה באב אין את זה. בתשעה באב אתה רשאי לכתחילה להמשיך ולאכול עד שבע וחצי, אין שום בעיה. כך גם לגבי רחיצה. ברחיצה במים חמים אנחנו הספרדים מקלים עד יום שישי ובעד בכלל מים חמים עם סדון, איך שאתה רוצה, הכול מותר. משבת והלאה אסור לנו להתרחץ במים חמים, אלא רק במים קרים. יום תשעה באב, כולנו אבלים על חרבם את המקדש. הדין שלנו כאבל בתוך שבעה ימי אבלות. כמו שאבל לא מתרחץ, גם עלינו לא מתרחצים. אפילו להושיט אצבעות במה. גם כן הדבר אסור, אבל בערב תשעה באב, אמרנו שמותר, יכול להתקלח במים קרים, אין שום בעיה בדבר. וגם בזה, גם לגבי איסור החיצה, ומתי זה מתחיל? מהשקיעה. אין כאן דין תוספת מחול על הקודש, מה שנאמר לגבי ערב כיפור, ערב יום טוב, ערב שבת, פה אין תוספת. עד השקיעה, יכול להתקלח, יצא מהמקלחת, ינגב את עצמו בשקיעה, מותר הדבר בלכתחילה. כך הוא הדין גם לגבי צחצוח שיניים. כותב רבי יהודה הנשיא את ברצלני, אסור לאדם לשטוף את הפה ביום תשעה באב. גם מי שהתיר בשבא עשה בתמוז או בצומות אחרים, פה הדבר אסור. והסיבה היא, יום תשעה באב אסור ברחיצה. יש לך הנאת רחיצה גדולה מזו שהאדם הזה רוחץ את הפה שלו וצחצח את השיניים ביום תשעה באב? בוודאי שיש כאן איסור דה רבנן של רחיצה, בוודאי שהדבר אסור, וכך ההלכה היא למעשה שאין יותר לצחצח שיניים ביום תשעה באב עצמו, בלילה וביום. אין הבדל בהלכות האלה בין איש לאישה. גם בנשים יש את כל הכללים האלה, כל ההלכות האלה שאמרנו. אבל אם האדם הזה רוצה לצחצח שיניים לפני שקיעת החמה, הוא בא בשעה שבע וחצי, מותר. אין כאן, אין דין תוספת מחול על הקודש, ולכן יכול גם בשעה וחצי לבוא לצחצח את השיניים, הדבר מותר מלכתחילה. אין בזה שום חשש כלל ועיקר. יום תשעה באב, כמו שאמרנו, אנחנו נוהגים ממגע אבלות. כמו שהאבל אסור בשמחה, גם אנחנו אסורים בשמחה. והגמרא והשולחן ערוך ויורד דעה סימן שפו ד' אמרו לנו על פי הפסוק פיקודי השם ישרים משמחי לב. לימוד התורה משמח את ליבו של האדם, ולכן אסור לאדם לעסוק בתורה ביום תשעה באב, או בכל שבעה ימי אבלות אין יותר לעסוק בתורה, כי התורה משמחת. לפעמים האדם הזה אומר, אני ברוך השם עשרים שנה ויותר, אני לומד כל יום דף יומי. הוא רוצה ללמוד דף יומי, מסכת שבועות, גם ביום תשעה באב, או אדם שקרא לאסון חדש, בתוך שבעה ימי אבלות הוא רוצה ללמוד דף יומי. אין היתר בדבר בשום אופן. גם אם הוא רגיל בזה, הדבר אסור. כי מסכת שבועות זה לא בכלל דברים ארעים, ואין כאן שום כולה, שום היתר בדבר, אלא הגברה מפרטת לנו שיש יותר ללמוד באותם הדברים ארעים, וזה גם מה שמותר לנו ביום תשעה באב. הדברים ארעים הם, אנחנו בכל תשעה באב מוציאים ספר תורה וקוראים פרשת קיתונית בנים ובני בנים. גם זה בכלל דברים ארעים. כך גם כל מגילת איכה, או ספר איוב, או דברים ארעים שבירמיה. ספר ירמיה לא כולו דברים ארעים. יש חלק מספר ירמיה, דברים יפים, דברים מתוקים. נבואה לעתיד לבוא, נבואה של הנחנה שהקדוש ברוך הוא יחזיר, ישיב שביתנו כבראשונה, יחזיר עטרה להושנה, ולכן את אותם הפרקים בוודאי שאסור ללכור. אבל רוב רובו של ספר ירמיה הוא מתאר שם, על פי הנבואה של הקדוש ברוך הוא, מתאר את כל מה שקרה באותו הדור, דור שלפני החורבן, איך הוא אמר להם את נבואות הזעם, ולצערנו לא שמעו לו. הוא כתב את מגילת איכה לפני החורבן, ולצערנו כל מה שכתוב במגילה הכל יתקיים בהם באותם הדורות. על פי ציווי השם הוא לקח את המגילה והלך למלך, מסר לו את המגילה, הוא לקח ושרף את זה. לעין לא יראת שמיים, אותו המלך הרשע יהויקים וכולי, דברים קשים שכל אדם שקורא אותם, בוודאי שזה לא משמח את ליבו של האדם, ולכן הדבר מותר, כולל גם אם ירצה ללמוד את המדרשים על זה. אם זה ילקוט שובנים או מדרשים אחרים, כך גם כשהוא לומד את איוב, הוא רוצה להבין את הפסוקים שהוא קורא. רוצה לקרוא מפרשים על ספר איום, גם זה מותר לכתחילה, כמו שכתב מרם, אין בדבר הזה חשש איסור, הדבר מותר לגמרי, מכל וכול יש לנו יותר גורף לכל זה. כך גם לגבי הסוגיות. יש לנו הרבה דופים בגמרא, שגם הם דברים רעים שאין בהם שום חשש. אדם שקורא מסכת גיטין בדופים נ״ו נ״ז, שם הגמרא מתארת את החורבן של בית שני. חורבן של בית ראשון, כמו שאמרתי, ירמיה הנביא מתאר. אבל חורבן של בית שני לא כתוב בתנ״ך, אלא כתוב בגמרא במסכת גיטין בדף נ״ו. הגמרא שם מתחילה בעמוד ב״ת את הרקע. מה גרם, מה הביא את האסון של הגלות לעם ישראל? הקמצא עובר הקמצא, חרוג ירושלים. הגמרא מתחילה עם הסיפור הזה, אחר כך הגמרא מתארת איך התגלגלי הדברים, איך השמידו את אותם מחסני חירום שהיו יכולים לספק אוכל ועצים שבע שנים לאנשי ירושלים על-ידי הקטטות, על-ידי המחלוקות, שנאת חינם. תראה מה קרה, כל הדברים האלה שהאדם קורא, ודאי שזה לא משמח. בסוף הסוגיה שם הגמרא מתארת גם את חורבן ביתר, 52 שנה אחרי חורבן בית קודשני. עוד פעם היה מרד. יחד עם בר-כוכבא כבשו את רוב ארץ-ישראל, רוב ארץ-ישראל הייתה בידינו, הייתה בהתחלה הצלחה גדולה, אבל כשאמר מה שאמר אותו בר-כוכבא נכשל בלשונו, ולצערנו עוד הפעם מגלגלים חובה ליום חייו. אותו היום, יום תשעה באב, שוב נחרבה ביתר, ומיליונים מעם ישראל הוכחדו באותם הימים, ולכן אנחנו מתאבדים. אותו דבר שאתה קורא, אותה הסוגיה, זה בוודאי גם משמח, ולכן שני הדפים עד דף נח, באמת מותר לכתחילה לקרוא בהם במסכת גיטין. כך גם הגמרא במסכת מעט קטן, מדף יז' והלאה. שלושה עשר הדפים האחרונים של מסכת מעט קטן, הגמרא שמה עוסקת בהלכות אבל, אונן, מנודה, מוחרם, כל הדברים האלה כתובים שם בגמרא, ואת כל זה אדם יכול ללמוד גמרא עם ראשונים ואחרונים, יכול ללמוד את הכל בעיון, אין שום בעיה בדבר. כך גם מסכת תענית מדף כו עד סוף המסכת, ארבעה דפים מלאים וקדושים בהלכות תשעה דואה. כל הסוגיות האלה, גם בהן אדם יכול לעסוק, בין אם האדם הזה באבילות חדשה בתוך שבעה ימי עבדותו, או שזו אבילות לשנה כמו יום תשעה דואה, הדבר מותר דלכתחילה. פסק ההלכה על אותן הגמראות, על אותן הסוגיות, מרן כתב לנו בסימן, באורח חיים, מסימן תקמ״ט עד תקס״ב. יש לנו אינטריסר סימנים, מניעים וקדושים. כל אדם שרוצה יכול לעסוק בתורה ביום תשעה באב בהלכות האלה, ילמד טור בתוסף, שולחן ערוך ושאר המפרשים. גם זה לא משמח את ליבו של האדם, וגם זה מותר לכתחילה גם לאבל באבילות חדשה וגם ביום תשעה באב. כך גם לגבי הלכות אבלות. אדם שרוצה ללמוד הלכות אבלות, ביורה דעה מסימן ש״מ עד ת״ג. גם זה דבר שלא משמח את ליבו של האדם, הלכות אבלות רק מביא לאדם עץ. ולכן יהיה מותר בלכתחילה, יום תשעה באב או האבל שיושב בתוך שבעה ימי אבינות, מותר לו לעסוק באותם הדברים, יכול ללמוד גם לעומק, טורו בית יוסף וכיוצא בזה. כך גם סימן ש״ל״ד, דיני מלמודי ומוחרם, כל הדברים האלה נקראים בשם דברים ארעים ועליהם אין לנו שום בעיה בהם יכולים בוודאי להתיר. יש מחלוקת לגבי מוסר, האם לימוד מוסר מותר או אסור. והמסקנה היא, כיוון שהמאירי אומר שלימוד המוסר גם כן מעציב את ליבו של האדם, גם זה מותר מלכתחילה. במה דברים אמורים? לימוד מוסר כמו ספר שר, זה מותר. אבל בדור שלנו זכינו, יצאו מאות ספרי מוסר, אבל יש שם גם סיפורים, משלים, מעשיות, דבר כזה בוודאי שעשוי לקרות ביום תשעה הבאה, קל וחומר מאבלות חדשה. יש לנו כאן במקום הקדוש הזה את ראש ישיבת כף החיים, הגון רבי יעקב חיים סופר. הוא אומר דבר מוסר, תסתכל, תשים לב על התוכן, הוא אומר דברים קשים מאוד. אבל אם הוא יגיד את זה בסגנון של ספר שבט מוסר, אני מסופק אם יהיה לו מניין, אם יבואו לשמוע אותו. מה הוא עושה כדי שהדברים כן יישמעו, שאנשים לא יברחו? הוא עוטף את זה עם הרבה סוכר. אתה נותן לחונה את הגלולה המרה, אתה עוטף את זה עם סוכר כדי שהוא יוכל לקחת את התרופה. להבדיל, כך הוא עושה מבחינה רוחנית. ולכן, אדם שירצה ביום תשעה באב, אומר לך מוסר מותר, אז אני שומע את אהב ספר, לוקח דיסק, לוקח קלטת ושומע את החכם. בשום אופן לא, תגיד לו אסור. תגיד לך למה, אתה אמרת רגע שמותר לקרוא מוסר, זה מוסר. נכון שזה מוסר, אבל הוא אומר בתוך המוסר, סיפורים, משלים, הוא אומר לך גם בדיחות. אתה רואה שאנשים יוצאים מכאן, לא ראיתי אף אחד בוכה. ראיתי כל האנשים ששים ושמחים, שומעים את הבדיחות, שומעים את הסיפורים, ולכן דברים מעין זה בוודאי שאסור, אלא כשאמרנו שיש מקום להתיר בקריאה ספרי מוסר, הכוונה היא ספר כמו שבט סופר, וכיוצא בזה שבט מוסר, שהוא כשמו כן הוא, מכה על גופו של האדם. אדם יודע, קורא כמה דברים משם, ויחרד האיש לא יילפת, בחיי גוונה הדבר מותר, אבל בדברים שיש בהם עוד תוספת דברים אחרים, מן הראוי להימנע בדבר. מחלוקת נוספת יש לגבי קריאה ולימוד תהילים, האם הדבר מותר או לא. בספר מלאכת יושר כותב, לא רק שהוא דעתו להתיר, אלא הוא בעצמו קרא בתהילים. ולכן, כיוון שהרב שהיה אחד מהראשונים דעתו להתיר, יש אמור צד כולה בדבר, הן לגבי אבלים בתוך שבעה ימי עבדותם, והן לגבי יום תשעה באה, מותר הדבר, בדרך התחילה מותר מעיקר הדין לקרוא תהילים. יכול להיות שאם האדם הזה לא קורא, לא גורס את התהילים, אלא הוא לוקח את התהילים ופותח את כל המפרשים, ויש היום ילקוט מעם לעז על התהילים, פותח את זה וקורא. שמהרבה דברים יפים, בזה יהיה צריך להימנע. אבל אם הוא גורס גרסה בעלמא, אין לנו שום דבר, גם ביום תשעה באב הדבר מותר לכתחילה. כך הוא הדין גם לגבי זוהר. יש אנשים שכל יום גורסים שלושה-ארבעה דופים מהזוהר. אתה אומר לו, הבנת משהו? לא, לא, אני לא מבין ארמית, לא מבין שום דבר. אם הוא לא מבין, מותר לכתחילה, גם בתוך שבעה ימי אבלות, גם ביום תשעה באב, הדבר מותר, כיוון שהוא לא נהנה, הוא לא מבין את מה שהוא קורא, הדבר מותר. אבל ברוך השם, בימים האלה יש לנו שני פירושים על הזוהר, לא רק הפירוש של הרב האשלג, אלא יצא פירוש חדש לפני כמה שנים, מתוק מדבש, כי שמו כן הוא. אז אם האדם הזה לא גורס סתם ככה את הזוהר, קורא קטע, קורא שניים-שלוש שורות, ואחר כך הוא מסתכל על הפירוש. זה בפרטן שמשמח את ליבו של האדם. יש קטעים בזוהר שהם דברי אגדה, כמו עין יעקב, שמשמחים מאוד את האדם, וכאן הוא קורא את הפירוש. גם אדם שלא מבין את הארמית, אבל כשהוא קורא את הפירוש הוא מבין את הכול. ולכן אין היתר לקרוא זוהר על ידי הפירושים האלה, גם זה משמח את ליבו של האדם. גם אדם שרגיל מדיום ביומו לקרוא, ללמוד חוק לישראל, אין לו היתר בדבר. גם זה משמח את האדם, הוא יבוא ויקרא חוק לישראל, פרשת ואתחנן, יום שלישי. גם זה משמח מאוד את ליבו של האדם, וגם זה אסור בלכתחילה. אבל על פי הקבלה יש מעלה גדולה לכל אדם שישתדל ללמוד מדי יום ביומו את כל מקצועות התורה. תורה הנבואים כתובים, משנה, גמרא, זוהר, הלכה ומוסר. זה מה שצריך להיות על פי הקבלה. שואל אותך האדם הזה, תן לי עצה, אני רוצה גם ביום תשעה באב. או לא יבוא ולא יהיה, אותו אדם יושב שבעה, הוא רוצה לזכות בכל אותם המקצועות של התורה. יש לה עצה פשוטה מאוד. יש ספר, סידור, איש מצליח. בסוף הסידור הזה הגאון הרב מזוז כתב לנו חוק לישראל מיוחד ליום תשעה באב. מה הוא עשה? במקום לקחת חוק לישראל, פרשת ואתחנן, יום שלישי, במקום זה הוא עשה חוק לישראל חדש. התורה, הפסוקים של התורה, כי תודית בנים ובני בנים. זה דבר שהוא מותר. אמרנו קודם, דברים הרעים מותר. גם את הנביאים הוא לקח מההפטרה שיש ביום תשעה באב, מסדר רמיהו, אסוף אסיפם, כתב את ההפטרה. כך הוא עשה גם בהמשך. המשנה הוא לקח ממסכת מעט קטן, פרק אינו מגנחים. הגמרא, משנה, הלכה, את הכל הוא עשה מאותם הדברים הרעים, ולכן שם אין לנו שום בעיה. אז מי שירצה לזכות גם ביום תשעה באב, בבקשה, שייקח סידור, איש מצליח. יש שם בשני הדפים האחרונים את החוק לישראל של יום תשעה באב, יוכל לצאת לידי חורת המקובלים. אבל לקרוא חוק לישראל, פרשת ואתחנן, יום שלישי, אין יותר בדבר. גם אדם שכל חייו רגיל בזה לא יוכל לעשות את זה, לא באבילות חדשה וגם לא באבילות ישנה. כל זה לגבי ליבוד התורה במשך כל היום. אבל לגבי התפילות, אדם צריך ורשאי להתפלל את כל התפילות, ערבית, שחרית ומנחה, ולא יחסיר שום דבר. אנחנו רגילים בזה מדי יום ביומו, אין בזה כל כך שמחה, וכיוון שהדבר הזה הוא חובה עלינו, בוודאי שאסור לדלג. לכן יאמר את ברכות השחר, חוץ מברכת שעשה לי כל צורכי, אותה יאמר בהרהור במחשבה, ואחרי זה ימשיך הלאה את כל התפילה. יניח תפילין, אחרי הנחת תליתו תפילין אנחנו אומרים את הפסוקים, נהרסתיך לי לעולם, קדישני כל בכור. אמנם בספר גדולות אלישע של הגאון הרב אלישע, דן גור אומר שלא לומר קדישני כל בכור. טעמו ולימוקו הוא אומר, התפילה עצמה, תקנו אנשי כנסת הגדולה, כתוב בגמרא אתה חייב, אבל כאן לא כתוב בגמרא לומר קדישי כל בכור. כל מה שאנחנו אומרים, קדישי כל בכור, זה רק על פי דברי הרמב״ם, כל זה בגדר מנהג. ולכן דעתו של הרב, שלא לומר. אבל חברו, הגאון, עובדנו יוסף חיים, בעל הבן אישך, חולק על... זה הרב כן מתיר, כך ראוי לנהוג על פי הקבלה שלא רק בכל יום נאמר את קדשתי כל בכור אלא גם ביום תשעה באב או לא יהווה ולא יהיה אדם שהוא בתוך שבעה נאמר את קדשתי כל בכור ואין צורך לדלג את הקטע הזה כך גם יאמר את כל התפילה כולה מפרשת העקדה כולל גם פרק עזור מקומן יאמר גם את שירת הים וכן על זה הדרך יש סידורים יש קהילות שמשנים ביום תשעה באב במקום שירת הים אז השיר משה במקום זה הם אומרים שירת האזינו השמים ואדברה רבנו יוסף חיים בספרו מביא שכך היה המנהג בבבל כנראה שהרב לא יכל להתווכח איתם ששנו את המנהג ולכן לא התווכח איתם השאיר אותם במנהגם הרב מסיים הוא אומר אני לעצמי אומר שירת הים כרגיל אדם שרוצה לומר האזינו למה לא אחרי שיגמור עלינו לשבח יגמור את כל התפילה יגיד גם האזינו השמים ואדברה אבל בתוך התפילה מי ברוך שאמר עד ישתבח יש לך פסוקי דזמרה אל תחסיר שום דבר לא תגרע ממנו ואל תוסיף עליו ולכן גם ביום תשעה באב אנחנו אומרים את שירת הים כרגיל כך גם בהמשך יש כאלה סידורים שכתבו ביום תשעה באב במקום למען נקדישך ונעריצך הם אומרים לקדש את שומך בעלמך או במקום ברכת שים שלום טובה וברכה כיוון שאנחנו אסורים באמירת שלום ביום תשעה באב הם אומרים שלום רב העלמך ישראל תשים לעולם או בסוף התפילה אחרי כווה הם מדלגים לא אומרים את פיתומא כתורם גם בזה דעת הפוסקים והמקובלים אנחנו הספרדים צמודים לענייני להלכה גם ובפרט בתפילה אנחנו הולכים לפי מה שאמרו לנו חכמי הקבלה לפי הקבלה אל תשנה אל תחסיר שום דבר תאמר נקדישך ונעריצך גם ביום תשעה באב תאמר שים שלום טובה וברכה תאמר את פיתום הקטורת שיש לה סגולה נפלאה כדי לעצור את המגפה מעם ישראל בוודאי שלא כדאי לשנות כל המשנה כל אדם שמחסיר ידוע לתחתונה ולא כדאי לשנות אלא יאמר את כל התפילה כרגיל זה מה שרצוי לנהוג ולעשות כך גם צריך לומר לגבי אותם האבדים רק משמיטים את הוידוי יענך השם ביום צרה תפילה ליבים רק את זה הם משמיטים אבל חוץ מזה את כל התפילה אנחנו אומרים הכל כרגיל מבלי לשנות כלל ועיקר אדם חולם אפילו חולה שאין בו סכנה פטור מעצור צום תשעה באב אינני דהורייתא אלא רק מדי רבנן חכמינו מעיקר תיקנו את כל הצום הזה לנו לאנשים בריאים אבל לאדם חולה לא צריך ללכת לרופא שיגדיר שיש סכנת חיים אם הוא יצום לא אפילו בלי פיקוח נפש הדבר מותר בלכתחילה כיוון שהוא חולה שאין בו סכנה אפילו מי שעושה לכל שפעת וכיוצא בזה מותר לו לכתחילה לאכול ולשתות במקום חולי לא גזרו חכמינו ולכן גם אישה בהיריון מתחילת ההיריון ועד סופו יש לה היתר גורף לאכול ולשתות הניסיון מראה אלה שצמות אם זה בתשעה באב או בכיפור הרבה פעמים באות לידי הפנה תסתכל ותראה בבתי חולים בדרך כלל בכל יום יש להם מספר כך וכך חמישה עשר עשרים הפנות או עשרים לידות ואילו במוצאי תשעה באב תלך ותראה במקום עשרים יש מאה מאה ועשרים מה קרה למה נהיה כל כך הרבה לידות לפעמים זה לידה מוקדמת את הילד לוקחים מיד האינקלטור הילד הוא פג מה קרה למה הייתה הפלה למה הייתה לידה מוקדמת הרופאים ברובם הגדול מסבירים שהצום היובש הוא שגורם לזה תשאל את כל אותם אנשים שילדו ביום תשעה באב או במוצאי תשעה באב המכנה המשותף שלהם שבדרך כלל הם צמו הצום הזה גורם התכווצויות וגורם לידה מוקדמת, הפלה מוקדמת ולכן מן הראוי שלא יחמירו על עצמם אלא שיאכלו ויושתו ביום תשעה באב כדי שלא יגרמו נזק לעובר. אפילו אם היא אומרת אני מרגישה טוב וגם שנה שעברה הייתי בהיריון צמתי ולא קרה שום דבר מי מבטיח לה שהפעם זה יקרה עוד פעם היה לה נס פעם הקודמת מי אומר שהפעם יקרה לה נס והגמרא אומרת בשבת ל-ב אדם שעושים לו נס מנקים מזכיותיו שנאמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת ולכן שלא תספר לנו סיפורים מה היה אומרים לה בהווה שאין לה רשות אסור לה לעשות חומרה דעתה לידי כולה שחלילה וחס אולי חלילה ייגרם לה הפלה הדבר הזה לא מוסכם יש במעשה מחלוקת גם בין הרופאים וגם מחלוקת בין החכמים הראשון שכתב בזה להתיר אפילו ביום הכיפורים היה הגאון רבי יעקב ישראל פישר בספרו אבן יעקב חלק ט'. על פי מה שאמר למנהל המחלקה דאז לפני ארבעים שנה דוקטור מייטרופ הוא אמר את הסטטיסטיקה שאמרנו שתמיד בכל מוצאי צום יש הרבה לידות הרבה הפלות ולכן הרב דעתו הייתה להתיר הרב שמה נתן היתר גורף אפילו לגבי כיפור קל וחומר לגבי תשעת האב שהרב נתן את ההיתר ואין לנו מה לחשוש כלל ועיקר הדבר מותר בלכתחילה לגבי תשעה באב. אומנם לגבי כיפור החמרנו בדבר אמרנו לפני עשרה חודשים שכל אישה בהיריון שבועיים קודם תלך לרופאה תעשה את הבדיקות אחרי שהרופאה תאמר לה תשובה סופית אם מותר לה לצום או לא אחרי זה תלך לרב תסכם עם הרב את הדברים אבל שם זה ספק דאורייתא וספק דאורייתא לכן הלכנו והטרחנו את אותה האישה בהיריון שתלך ותשאל ותעשה את הבדיקות כדי שנדע מכוח ודאי אם היא יכולה לצום אם היא יוצאת מן הכלל או לא אבל כאן אצלנו תשעה באב זה ספק דרדנן וספק דרדנן לכולה בוודאי שאנחנו יכולים להסתמך על דברי הרב אבן ישראל וסיעתו עשרות מגדוני הפוסקים שהקלו והתירו את הדבר הזה וכך ההלכה כדבריהם מי שחולק בתוקף על הפסק הזה זה הרב ציצי אליעזר הוא טען על פי תשובת רבי עקיבא איגר בסימן ס׳ הרב אומר דבר שהוא סכנה קרובה אתה יכול לחלל עליו שבת או כיפור אבל כאן זו סכנה רחוקה אחת מאלף יהיה לה הפלה על סכנה רחוקה כזו לא ניתן לחלל את יום הכיפורים ולפי דעת הרב חייבת אותה האישה לצום ביום הכיפורים ועל פי דברי ציצי אליעזר גם הגאון הרב וירבך ועוד מאחרוני דורנו חלק מהם החמירו בדבר לגבי כיפור אבל הרופאים לא מודים לדבר הזה דיברנו עם מנהל המחלקה הגינקולוגית בבית חולים ביקור חולים שמו דוקטור ציון טל רופא ירשמיים יהודי ירשמיים שזכה יש לו בנים חתנים תלמידי חכמים והוא אמר לנו שבחודשים מהשביעי עד הסוף יש כאחוז אחד זה לא אחד מאלף אלא אחת ממאה או שייגרם לה עלידה מוקדמת או סיבוכים אחרים אז אם יש כאן סכנה לא של אחד מאלף אלא סכנה של אחוז אחד בוודאי שאנחנו צריכים לחשוש בדבר, ולא רק הוא, גם רופאים אחרים, גם כן אומרים לנו כדברים האלה, ולכן אמרנו שיש יותר גורף. כל אישה בהיריון, מתחילת ההיריון ועד סופו, מותר לה לאכול ולשתות ביום תשעה באב, אלא שמרן הזהיר בסימן תקנד סעיפה, מרן מצטט לנו את דברי התוספתא שלא תאכל דברים מעדנים אלא תשתף את עצמה לצער הציבור, תאכל מה שנחוץ לה. לאכול את הטילון והממתקים האחרים, תשאיר את זה ליום אחר, לא מתאים ביום תשעה באב, אלו הדברים שמרן קטן, וכך צריך לומר לאותן אנשים בהיריון. אישה אחרי מודה, עד חודש דינה כדין חולה שאין בו סכנה, ולכן גם כן פטורה מהצום, היא יכולה לאכול ולשתות כרגיל. אפילו אחרי הפלה היא לא מניכה כלל, אף על פי כן היא עדיין חלשה מאוד, הגוף עבר הפלה אחרי ארבעים יום, ולכן בלי ספק שהיא פטורה מהצום. אחרי זה, אחרי חודש, אם ברוך השם מתאוששה והיא מרגישה טוב, חייבת לצום ביום תשעה באב. אפילו אם היא אומרת, אבל התינוק לא מקבל, לא מטרנה ולא דברים אחרים, ואף על פי כן מחייב אותה לצום. הסיבה היא שיש לנו היום פתרון קל מאוד לפתור את הבעיה. היא יכולה בשבוע הבא בימין ראשון שני לשתות הרבה חלב הרבה שוקו יהיה לה עודף יהיה לה גודש היא תחלוב את זה ואת החלב הזה היא תקפיא יום תשעה באב תפשיר את החלב הזה תחמם ותיתן לילד מה צריך הילד? חלב אם? הנה יש לך חלב אם היא יכולה בקלות רבה לתת לו התינוק לא ינזק היא לא תצטרך להעניק אותו בפועל וממילא לא יבוא לידי הנזק לא התינוק ולא היא ולכן חייבנו גם את האימא שתצון ביום הכיפורים למרות שסך הכל חודשיים שלוש אחרי הלידה היא אף על פי כן חייבת לצום. יש מקרים בודדים, מקרי יצא מן הכלל אולי אחת מעשרת אלפים שמתיר לה לכתחילה לאכול ולשתות ביום תשעה באב כמו שכותב בספר הדבר שמואל כל זה לא בשבילה אלא בגלל התינוק. הדוגמה היא כך יש תינוקות שמפנקים את עצמם אותו התינוק לא אוכל שום דבר רק חלב אם ואפילו חלב אם אם תיתן את זה בבקבוק הוא לא ייקח אלא הוא דוחף את זה עם הלשון מוציא את זה החוצה זה לא אוכל בקבוק זה לא נקרא אוכל הוא זועק זעקה גדולה ומרה מרעיבים אותו מה נותנים לו אוכל אלא מה הוא אוכל? רק ישר מהאימא זהו יש כאלה תינוקות זה לא מצוי כמו שאמרתי זה אחד מעשרת אלפים אז אם האימא הזו זכתה יש את התינוק הזה מפונה כזה טוב אין ברירה אם היא תצום לא תאכל עשרים וחמש שעות לא תאכל ולא תשתה יגיע יום תשעה באב בחמש שש בערב מה היא תיתן לה לתינוק הזה? לא יהיה לו מה לאכול המעיין יתייבש ולכן בחיי גוונה מקרה חריג כזה אחת מעשרת אלפים נוכל להתיר לה לאכול ולשתות לא בגללה למרות שהיא ברוך השם בריאה נתיר לה לאכול כדי שיהיה לתינוק מה לאכול אבל בריאות התינוקות עדיין לא זכוי להגיע לדרגת הפינוק הזה לא יודעים אם נפנק את עצמם בדרך כלל הם יכולים לאכול בצורה שאמרנו או מטרנה או דברים אחרים בקלות רבה התינוק הזה יכול לאכול גם דברים אחרים וזה מה שראוי לנהוג ולעשות בראשונים ובאחרונים יש לנו שלושה דעות לגבי מצוות הנחת תפילין ביום תשעה באב וברם בשולחן ערוך כותב שמניחים תפילין במנחה אנחנו כאן הספרדים בירושלים נהגנו כדברי הפוסקים והמקובלים שמניחים תפילין בשחרית אבל רוב העולם, רוב עם ישראל מניחים במנחה לא רק האשכנזים אלא אפילו הספרדים המרוקאים, העיראקים, החלבים רוב רובם של הספרדים ורוב הקהילות בעולם מניחים תפילין במנחה אבל בדור שלנו היה מן הראוי לשנות לא רק על פי דברי המקובלים אלא יש תקלה גדולה שלא תמיד הגבאים מודעים לה, לא תמיד שמים לב. הבעיה היא אותם הנערים שמסתובבים בלילה ערים אחרי התפילה בבוקר הולכים לישון. הרבה פעמים הם נרדמים ולא מתעוררים למנחה עד שהוא קם אחרי שמונה נהיה לילה ולא זכה להניח תפילין נשאר באותו היום קרקפתא ולא מנח תפילין. אחר כך הוא בא אלינו, בא לרב שהרב ייתן לו תיקון על מה שלא הניח תפילין. פעם זה לא היה הדבר הזה. פעם היה חושך אפלה בלילה אחרי שגובלים אחד לקינות היו הולכים לישון. מי היה נשאר ער, מי שילך להסתובב בלילה יכול ליפול לשבר את העצמות. ולכן כולם היו ישנים בלילה. אתה רוצה גם לישון ביום, אדם ישן שעה-שעתיים. לא היו מגיעים למצב כזה שישנים גם בזמן מנחה. תסתכל בהרבה בתי כנסת, בבוקר היו לנו מאה אנשים שהתפללו. אתה מסתכל במנחה, יש לך רק שבעים איש, שמונים איש. איפה האחרים? הרבה מהם יושבים, הרבה מהם חשבו לקום, ואונס שנה הם נרדמים ולא באים לתפילת המנחה. אם האדם הזה זכה, יתפלל איתנו בבוקר בשחרית והניח תפילין, אז אפילו אם תאמר הוא הפסיד את המנחה, יש לו אחרי זה בשעה שמונה כשיקום, יש לו תשלומין ערבית שתיים. אבל על התפילין אין מה לעשות. האדם הזה איבד באותו יום את מצוות העשה של התפילין. ולכן צריך לומר לכולם, גם לאשכנזים, גם לתימנים, התימנים הבלעדים הם בדרך כלל שמרנים מאוד. על כל מיני הגם שומרים אם לא משנים בשום אופן. תאמרנו, המציאות השתנתה. שם בתימן אף אחד לא היה מסתובב בלילה, אף אחד לא היה נרדן אחרי הצהריים במנחה. אלא אם היו בבוקר מאה איש, גם אחר הצהריים באים מאה איש. לא היה את התקלה הזו שחלילה יקר כפתע בלא מנח תפילין. כאן בארץ, שיש לנו ברוך השם תאורה יפה גם בלילה, אלה הדברים שקורים לעיתים קרובות. וחובה על כל גבאי למנוע, להקדים רפואה למכה, למנוע שלא יקרה האסון הזה שאותם הנערים, אותם הצעירים, לא יניחו תפילין בר מינן באותו היום. ולכן, נראו שהגבאי הודיע לילה קודם, בליל תשעה דעה, שאנחנו נוהגים, אנחנו מנהיגים להניח תפילין בשחרית. לא באנו לעקור מנהג, הם נהגו להניח במנחה. שימשיכו במנהג הזה. בוודאי שימשיכו להניח תפילין במנחה, אין שום ספק בדבר. אבל אנחנו רוצים להוסיף גם לשחרית, כדי לזכות את אותם הצעירים, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה. אדם לא עובד באותו היום, יום תשעה דעה ואסור במנחה, ינצל את היום הזה לתורה ולקדושה. כאן, ברוך השם, יש לנו יום שקולי תורה. גם הרבנים מגיעים ואומרים כאן דברי תורה, דברי אלוקים חיים. ואדם שמקיים את כל הדברים האלה, סימכו את ירושלים ושישו איתה משוש, כולם מתאבלים עליה. כל צופייך נשאו קול. אדם שהרים את קולו בבחייה בקינות, יקיים גם את סוף הפסוק, יחדיו ירננו. נזכה שכל ההלכות האלה יישארו רק בתיאוריה להלכה ולא במעשה. נזכה לשמוח יחד עם מלך המשיח וימויה בימינו, אמן ואמן.