הלכות ימי הדין ועשרת ימי תשובה: ברכת שהחיינו, קריאת התורה, צום גדליה וזהירות במצוות

- - - לא מוגה! - - -

צרה פעמים, צרה צרפן וכו', ואחר כך נגיד את השלום, ולכן עושה את השם ולכיבים. הגפן, אשר מחלבנו וקנאב נקדש את ה... יום ויום הזיכרון, ברכה אחרונה, ברכת שהחיינו. ולא רק ביום הראשון, אלא מברכים ברכת שהחיינו גם בלילה השני. אומנם יש מחלוקת, אבל יש לנו מנהג, ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל, כך העידו על המנהג, הרשב״א, העגור, וכך פוסק מרן בשולחן ערוך, כך דעת המקובלים רבנו ארי ושאר הכוונות ושאר הפוסקים. אבל למרות הכל, למרות שיש לנו מנהג ומעיקר הדין אפשר, כותב הרשב״א, כדאי שיביאו פרה חדש. כך כותב גם העגור, מרן מעתיק את זה להלכה, כדאי שיביאו פרה חדש או בגד חדש, ויניחו את זה מראש על השולחן. בכל ימים טובים, פסח, שבועות, סוכות, או ביום הראשון של ראש השנה לא צריך פרה חדש ולא בגד חדש. רק פעם אחת ויחידה בשנה, שעל זה יש את הוויכוח, היינו שלישי בלילה, ליל שני של ראש השנה, על זה יש את המחלוקת, ורק שם אנחנו מצריכים, מחייבים, שאביא פרה חדש. גמר ברכת שהחיינו, שותה את היין, מייד אחרי זה ייקח את הפרה החדש, אם זה חבוש או דבר אחר, יברך על זה פרי העץ ויאכל, ובזה הוא יצא ידי חובה על כל הפוסקים. לפעמים הוא קנה איזה מעיל יפה, קנה איזה מעיל חדש, יניח את המעיל לידו על הכיסא ויגמור. שתה את היין של הקידוש, מייד אחרי זה ילבש את המעיל החדש, בזה הוא עושה את הדברים בצורה מושלמת לכל הפוסקים, לכל הדעות. אתה אומר שזה כיומה אריכתה, נכון? אם אתה קנה כיומה אריכתה ואסרת את הביצה ומה שניצוד, ואולי גם אין מילה כיומה אריכתה, ואין צורך לברך שהחיינו, כי זה לא בא מחמת ספק. יום טוב שני רגיל, אתה אומר, אולי הראשון היה חול, ולכן עושים את יום טוב שני. אם הראשון היה חול, אז עכשיו הלילה הזה הוא היום טוב וצריך לברך בו שהחיינו. אבל כאן אתה לא אומר, אולי הראשון היה חול, לא? התקנה היא ויכוח ודאי, אולי אם כן, לא צריך שאחיינו, זה הוויכוח שיש בין הפוסקים, ולכן אמרנו את העצה הירוצה, כדי לעקוף את המחלוקת. זה ודאי מדאורייתא, שזה ודאי מדאורייתא. היום השני זה ודאי מדאורייתא. השאלה היא איך חכמים תקנו. היום השני דרבנן, אבל השאלה היא איך חכמים תקנו. השוו אותו ליום טוב שני של גלויות, לא פעלו גרבנן לעניין זה? כמו שבכולנו אתה מברך שהחיינו גם פה, או שכאן יוצא מן הכלל, זה הוויכוח, ולכן אמרנו את העצה של הפרה חדש או הבגד החדש. ימי ראש השנה אנחנו מוצאים ספר תורה ומעלים חמישה עולים. ביום הראשון קוראים פרשת וה' פקד את שרה, וההפטרה, ויהי איש אחד מן רמתיים צופים. שתיהן, חנה הנביאה ושרה אמנו, היו עקרות, ובדרך נס נפקדו ביום ראש השנה, לכן אנחנו קוראים את אותה הקריאה ביום הראשון. ביום השני קוראים פרשת העקדה, עקדת יצחק, למאן דאמר זה היה ביום ראש השנה. יש ארבעה דעות במדרשים ובזוהר מתי הייתה עקדת יצחק. דעה ראשונה, בפסח, דעה שנייה, ראש השנה, דעה שלישית, כיפור, דעה אחרונה, בחשוון. אלה הן ארבעה דעות. תראו תשובה ארוכה בספר יונתוב, חלק א', שם הוא מביא, מלקט את כל המדרשים והזוהר, ואנחנו אומרים, אולי הקדוש-ברוך-הוא עשה, גלגל את הכול, היה כל זה ביום ראש השנה, ולכן אנחנו קוראים באותו יום את פרשת העקדה, שהקדוש-ברוך-הוא יזכור לנו את מה שעשו העבוד במסירות נפש, אברהם ויצחק. אסמיר הגאון, הרב אברהמסקי, כתוב שם בפרשת העקדה, והנה איל אחר נאחז בשיבך בקרניו, והגמרא אומרת שנברא אותו העין מששת ימי בראשית, כך המשנה בהזאת מסיימת. למה צריך להדגיש את זה? אלא אסור לצוד ביום טוב. אם אתה אומר שזה ראש השנה, איך אברהם אבינו צד את העין? מה, חלילה בשביל לעשות מצווה? המצווה באה בעבירה. אלא אומר לך, זה כבר מששת ימי בראשית, והוא כבר היה ניצוד ועומד, היה כבר קשור עם הקרניים שלו, נאחז בשיבך בקרניו, ולכן לא הייתה כאן בעיה של צידה. גם ביום הראשון, גם ביום השני, אפשר להעלות יותר מחמישה עולים. המינימום חמישה, אם רוצים להוסיף גם העולה, אפשר, בתנאי שלא יעשו טורח ציבור. יש גבאים שנמצאים בלחץ מה יהיה עם החשמל, צריכים לשלם 5,000 שקל. החשמל עלה וקופה ריקה. אז יש לו פתרון כאן. ברוך השם, ראש השנה, בית-כנסת מלא פה-ל-פה, יעשה שני סיבובים, ואז כל אחד תורם 20-30 שקל, הנה, יש לו, ברוך השם, את החשבון החשמל. אבל זה צורך ציבור, יותר מדי להחביא את זה לא טוב. יש להם חמישה עולים, ימכרו כנגדם חמישה גם העולה. זה עדיין סביר, אנשים יכולים לסבול את זה. אבל להאריך יותר מדי, בוודאי שזה לא טוב, ולכן יעירו את הגבאי, לפעמים הגבאי נמצא בלחץ, יגידו לו, בסדר, אל תדאג, אנחנו נעזור לך, שיביא כמה מוראות קבע, הרבה חברים ישמחו לעזור לו לחתום על הוראת קבע כדי שחברת החשבל לא ינתקו את החשבל. אצלם אין חוכמות. הם חותכים, אין להם רחמנות. אישה עם ילדים, בלי ילדים, שום דבר לא מעניין אותה. לפני שבועיים במערת שמעון-התודיק היה חוב 6,000 שקל, לא שילמו, באו וחתכו. יומיים היה חושך שם, עד כדי כך. זה שאחראי על משרד הדת, אתם יודעים מי האחראי? עומרי. עומרי, עומרי. אם אתה עומרי, הוא לא שילם, לא מצא ללכות לשלם, כנראה שלא קיבל מדרום-אפריקה, אני יודע מה. תראו איך הם, בלי רחמנות, בלי רגש, בלי שום דבר. יבואו וידברו כמו בן-אדם, נפרוס לכם את החוב, אין עם מי לדבר. המדינה שלנו נהייתה מדינה משוגעת, אין עם מי לדבר, לא בזה ולא בדברים אחרים, יבוא המשיח מחר, ייגאל אותנו במהרה. כבר ייחדוהו שמים. מה, מששת ימי בראשית אני אומר לך. מה, אברהם אבינו לא ידע את המשנה, אתה חושב? רק את סימן תר״ב הגאה ומטענים למחרת ראש השנה והוא טעני ציבור. יום חמישי, ג' בתשרי, צריך לצוא מעמוד השחר לצאת הכוכבים בגלל האסון שהיה עם גדליה בן אחיקם. כל מי שקורא ספר ירמיהו, מלכים ב', רואה שם את הסיפור הנורא. הזהירו אותו, את גדליה בן אחיקם, מאותו ישמעאל, הרוצח, אבל הוא לא רצה לקבל לשון הרע, היה זהיר יותר מדי מלשון הרע, ולצערנו אכלנו אותה. כשהוא נהרג, שארית הפלטה, כולם ברחו למצרים, כולם התפזרו, ובזה היה ההשלמה של החורבן כמכה בפטיש. וקשה הריגתם שמצדיקים לפני בורא עולם כשרפת בית מקדשנו. ולכן תיקנו לדורות שאנחנו חייבים לצום מעמוד השחר עד סט הכוכבים. עמוד השחר ביום חמישי, חמש וחמישה. אדם שעשה תנאי, לפני שהלך לישון אמר, אני רוצה לאכול ולשתות לפנות בוקר, רשאי לאכול ולשתות עד חמש וחמישה. חמש וחמישה צריך למשוך ידו מאכילה ושתייה, זה כבר עמוד השחר. אומנם לגבי תלית ותפילין ולגבי דינים אחרים אנחנו לא מקילים ללכת לפי עמוד השחר הראשון, אלא אנחנו הולכים לפי דברי החולקים על מרן, שזהו שעה ו-12 דקות לפני הנץ. אבל כאן, בחומרה, אנחנו חייבים ללכת כמרן, ומדברי מרן בסימן תנט משמע שעמוד השחר הוא שעה וחצי בפני הנץ. בימים האלה הזריחה והשקיעה כמעט 12 שעות שווה, ולכן אמרנו שחייבים לסיים, לגמור לפני עמוד השחר. צריך להזהיר את אלה שנוסעים לאומן, בדרך כלל הם חוזרים במטוס חזרה במוצאי ראש השנה. כשהם נכנסים למטוס מביאים להם ארוחת ערב, אבל לפעמים המטוס מתאחר. אלה שנוסעים עם הרוסים, לוסים אין זמנים, הם דומים כמו האדמו״רים, מעל הזמן, הם מגדולי האדמו״רים, ועד שיגמור את הוודקה או דבר אחר, לך תדע מה הוא שתה. הוא אומר לך, שעה עשר, בא בשתיים, ולפעמים הסעודה, כשמביאים להם במטוס לאכול, זה מתאחר. צריך להעיר את תשומת לבם, שיזדרזו לאכול מהר, לסיים את הכול ב-17.05. גם האופק שם, מבחינת השיחה והשקיעה, בימים האלה דומה אלינו, ולכן גם הם צריכים להקפיד מאוד בדבר, ולא ישכחו כשיבואו לברך הגומל לחייבים טובות, נסעו עם טייס רוסי והצליחו לנחות בשלום. יש לך הגומל לחייבים טובות, יותר מזה. היה טייס אחד שנחת לא בצורה ישירה, נחת ככה. אמרו מטוס קרב, כל האנשים נפלו אחד על השני, טוב, לך תדבר איתו, צריך לדבר עם הוודקה שלו, מה לדבר איתו, זה השם ירחם עלינו ועליהם, שכולם יחזרו בשלום. טוב, אני לא נוסע, אני נמצא פה, אל תדאג. קוראים בתורה, ספר תורה, ויחל משה, גם בבוקר וגם אחר הצהריים, כשיש לנו רוב מניין יכולים לקרוא ויחל משה. אלה שנמצאים במטוס, אין להם ספר תורה במטוס. מתפללים, גומרים את התפילה עלינו לשבח, כשיגיעו לירושלים ישמעו כאן את קריאת התורה. יש הרבה שתיבלחים בירושלים, אור הצפון, סאטמר, השתיבלחים בית ישראל או השתיבלח במאה-שערים, ילכו לאחד מהבתי-כנסת, מתי הוא יגיע לכאן? שבע, שבע וחצי, שמונה, ייכנסו לשם וישמעו את קריאת התורה. זמן, סוף זמן קריאת התורה בערב, היינו בבוקר, בבוקר לפני הצהריים, עד 1230. אחרי ה-1230, זה כבר עבר חצות היום, הם יפסידו את מצוות קריאת התורה של הבוקר. ולכן, כשהוא בא לבית ויתחיל לפרק את המזוודה, הוא יביא מתנות לילדים. צריך לעשות קודם את החגיגה, קודם כול שירוץ וישמוע קריאת התורה, שלא יפסידו את המצווה, ואחר כך יפרק את מה שהוא צריך. שם, בטרמינל, יש אומנם בית כנסת, אבל הבעיה היא, כשהם יורדים מהמטוס עם השרוול, הם מייד נפלטים החוצה. לא ייתנו להם להיכנס חזרה. אפילו אם יגידו, אנחנו רוצים לקרוא בתורה, השומרים, המגבניקים, לא מבינים כנראה עדיין את ההלכה הזאת, ולא ייתנו להם להיכנס חזרה, אין להם ברירה, אלא כשיגיעו חזרה לעיר, רק פה יקיימו את מצוות קריאת ספר תורה, כדי שלא יפסידו. לא נותנים לעלות לספר תורה, אלא אך ורק לאדם שצם, הן בבוקר והן אחר הצהריים, אבל אם אין שישה מטענים, יוציאו ספר תורה, ולא יקראו בויחל משה, אלא פרשת וילך. זה יום חמישי, ביום חמישי גם יש לנו ספר תורה ממה נפשך, ולכן הגבאי ישים לב, לפני שהוא מוציא את הספר תורה, ישאל, יעשה סקר, ידע עם מי יש לו עסק. אם זה בית כנסת של מושב זקנים, מושב זקנים יעללו, שם הרבה מהם לא מסוגלים לצום בצום גדליה. אומר לך זקן, תראה, אני בן 101, אם אני אצום בצום גדליה אני לא אוכל לצום בכיפור, אז כדאי לוותר על דרבנן כדי שירוויח דאורייתא. נכון, החשבון שלו נכון, הרב פסק לו נכון, אמת ויציב, אבל במציאות אין שם שישה מטענים, אלא רק ארבעה-חמישה, ולכן שיוציאו ספר תורה ויקראו בפרשת וילך משה, פרשת השבוע, אבל אחרי הצהריים אין קריאת וילך משה, ואין שם שישה, לא יכולים להוציא ספר תורה, ולכן ינסו להביא תגבורת. הוא יודע מראש הגבאי ששם, במושב זקנים, אין לו הרבה צמים, שיביא כמה נערים, כמה בחורי ישיבה מאיזה מקום, כדי שיהיה להם רוב עניין שיוכלו לקיים את מצוות קריאת התורה כהוגן בצורה מושלמת. אדם חולה, אפילו חולה שאין בו סכנה, פטור מהצום. כך גם לגבי נשים בהיריון, ולא צריכות לשאול שאלת רופא, אלא הן פטורות מזה לגמרי מכל נחול. בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מרבים בתפילות ובתחנונים. הסיבה היא, המשנה במסכת ראש השנה טז אומרת, יום א' בתשרי ראש השנה, כל באי העולם עוברים לפניו כבני מירון, שנאמר, היוצר יחד ליבם, המבין אין כל מעשיהם, זה יום הדין. והגמרא מפרטת, שלושה ספרים נפתחים, ספרם של רשעים נחתמים לאלתר למיטה, ספרם של צדיקים נחתמים לאלתר לחיים, והבינונים תלויים ועומדים. אתה רואה שם בספר שמואל א', פרק כה', אצל נבל הכרמלי, הקדוש-ברוך-הוא חיכה לו עשרה ימים, אלו היו עשרת ימי תשובה, אולי יחזור בתשובה, כך כל אדם שהוא בינוני. והגמרא אומרת, אמר רבה, כגון אנו, בינוניים אנו. אז אם אצל האמוראים היה הביטוי שהם היו בינוניים, מה אנחנו נגיד? ולכן כל אחד ואחד חייב להרדות בימים האלה מצוות, מעשים טובים, להתפלל בדבקות ובכוונה שלמה, כדי שבעזרת השם נזכה להיכתב ולהיחתם בספר החיים והשלום, בעזרת השם. הוא היה בינוני, אבל היה בינוני? הייתה לו אישה כמו אביגיל, נכון? לא שכחת שהייתה אחת משבע הנביאות, אביגיל. אחר כך בסיבוב השני הייתה אשתו של דוד. מן הסתם, היה לו איזה מעשים טובים שהוא למד ממנה. אדם שמתעסק עם ריח טוב, שופך ריח טוב, משהו נדבק ביד. כנראה שהיה לו איזה מעשים טובים, משהו, ולכן הקדוש ברוך הוא המתין, היה לו סבלנות כלפיו. ערך אפיים ורב-חסד, לא כתוב ערך אף, ערך אפיים גם לרשעים. אבל לא היה לו שכל, לא ניצל את אותם הימים, ובסוף כתוב שקדוש ברוך הוא נגף אותו ומת. אומר הרמה שאומרים אבינו מלכנו בכל עשרת ימי תשובה, האשכנזים לא אומרים בראש השנה ובשבת ישובה, אנחנו אומרים, אלא שמחסירים את הקטע, חטאנו לפניך, רחם עלינו. אדם שמתפלל עם האשכנזים, למרות שהם לא אומרים, הוא יאמר. לא צריך להחסיר את אבינו ומלכנו, אלא, כמו שאמרתי, רק אדלג את הקטע, חטאנו, מחול יסלח וכיוצא בזה. כשיש חתן בתוך שבעת ימי חופתו או ברית-מילה, אבי הבן, למרות שלא אומרים את החנון, אומרים אבינו מלכנו. כמו שאמרנו, זה לא קשור לעניינה דיומה, לא קשור אם יש שם חתן או לא, שהרי בשבת לא אומרים וידאו. אפילו, אחי, אתה אומר, אבינו מלכנו, כך הוא הדין גם פה. מסתיים הרמה, אין נותנים חרם וכן אין משביעים אדם בבית-דין עד אחר יום כיפור. לא רק האדם היחיד נידון בראש השנה, אלא העולם כולו נידון. מה שהיה אז, בזמן המבול, כל העולם היה, חלילה, היה חייו, חוץ מנוח ובניו, ולכן הקדוש ברוך הוא הביא מבול, והיה רשם כי רבה רעת האדם וכו', לכן הקדוש ברוך הוא השמיד את העולם. נמצא שהעולם כולו עומד בדין. או לפעמים העולם בסדר, המאזן הוא חיובי, יש 51% לטובה, אבל העיר שנמצאים בה, אין שם תלמוד תורה, אין שם אנשים טובים, כולם רעים וחטאים, כולם אנשים פועלי עוול. חלילה העיר הזאת צפויה להשמדה, זעקת סדום ועמורה כי רע בה. אתה רואה שהקדוש ברוך הוא השמיד את אותה עיר שאנשיה היו רעים וחטאים. נמצא שהעולם כולו עומד בדין, ונמצא שאותם האנשים הרשעים הם לא רק גורמים רעה לעצמם, אלא גורמים רעה לכל עם ישראל. המשל המפורסם שאומר רבי שמעון בר יוחאי, אדם שקודח חור באונייה בחדר שלו, אומר לך, הנה, תראה בכרטיס, זה החדר שלי. הוא לוקח מקדחה וקודח. מה אכפת לך? מה אני עושה? אל תתערב, זו צנעת הפרט. הוא אומר לך כל מיני משפטים שהוא שמע פעם בבית-המשפט, אבל הוא יטביע את כל האונייה כולה. כך גם יהודי רשע הוא גורם נזק רעה לא רק לעצמו אלא גם לאחרים. ולכן, משום זה, כשאדם מתחייב שבועה בבית-דין, בית-הדין דוחה. אולי האדם הזה יישבע על השקר והעונש יהיה גם לנו. ולכן, דוחים את זה עד אחרי יום הכיפורים. כך גם אם אדם עשה איזה עוון וצריך לנדות אותו, להחרים אותו, שוב, גם את זה דוחים. נותנים לו את האופציה, אולי יחזור בתשובה, דוחים את זה, כי מסתכלים לא רק עליו, מסתכלים על עם ישראל בכלל. כמו שאמרנו אתמול, הנסתרות לה' אלוהינו והנגלות לנו לבנינו עד עולם, כל ישראל ערבים זה לזה, יש לנו אחריות קולקטיבית, ולכן גם בדבר הזה אנחנו דוחים קצת. הם מקדשים את הלבנה עד מוצאי יום הכיפורים. לברך ברכת הלבנה צריך לברך בשמחה, ואין אפשרות לברך בשמחה בתוך עשרת ימי תשובה שהם מימי הדין, מאימת הדין אדם בפחד. אפילו אותו הגיבור, דוד המלך, שאמר, גם את הארי גם הדוב היכה עבדיך, מה הוא אמר על יום הדין? סמר מפחדך בשרי וממשפטך יראתי. כולנו בפחד, מי יודע מה יהיה. ראית בשנה הזאת פתאום אנשים, טייפון, סופה אחת, כך וכך הלכו, או צונאמי או דברים אחרים, אתה רואה, אנשים ישבו לבטח, איש תחת גפנו, איש תחת תאנתו, פתאום בא איזה משוגע אחד, החליט לגרש אותם, מסכנים האנשים האלה, נעקרו מבתיהם, נעים ונדים, בלי בית, בלי פרנסה. טוב, תסביר למה אין היגיון, אין שכל. להגיד את האמת, שהוא משוגע, אין לו אומץ, הוא פחדן. אבל אף אחד לא יכול להגיד, לי זה לא יקרה, אני בסדר, מי יודע מה יקרה במשך השנה הבאה, מי לחיים הוא, חלילה. לכן אדם צריך להוסיף מצוות, מעשים טובים, כדי שבעזרת השם המאזן יהיה חיובי, ואז מגיע מוצאי כיפור. אנחנו שמחים שברוך השם עברנו את ימי הדין אנחנו בטוחים ברוב רחמיו שברוך השם הכל היה בסדר אתה רואה אדם שהולך לבית המשפט אתה יודע הוא יכול לקבל שם עשר שנים בפנים אתה אומר לו איך אתה הולך ככה אתה מבסוט מהחיים הוא אומר לך השופט חבר של אבא שלי אין לי מה לפחד גם אנחנו אומנם בנים אתם להשם אלוהיכם אבל הקדוש ברוך הוא לא מוותר סתם מי שאומר שהקדוש ברוך הוא וטרן יוותרו בני מאוי אין דבר כזה שאדם סתם ככה יקבל חנינה אלא הוא צריך לבוא ולעשות מעשים טובים כדי שהקדוש ברוך הוא יכתוב ויחתום אותו לחיים טובים ולשלום תראה בפרשת תולדות יצחק אבינו מבקש מעשיו תעשה לי מטעמים ואז הברכה תוכל לשרות והברכה נפשי כך ביקשה רבקה מיעקב אבינו תכין לאבא מטעמים מהגדי עזים כדי שיברך אותך גם אם אנחנו רוצים ברכה מהאבא מהקדוש ברוך הוא אבל צריכים לעשות לקדוש ברוך הוא מטעמים איזה מטעמים מה תעשה נזיד עדשים מה שעשה יעקב אבינו המצוות המעשים טובים כמו שהפסוק אומר אוהב השם שערי ציון מכל משכנות יעקב זה האהבה של הקדוש ברוך הוא מה הקדוש ברוך הוא אוהב מה פירוש הפסוק הגמרא בברכות חטא סבירא הקדוש ברוך הוא אוהב שערים המצוינים בהלכה ארבעה עמות של הלכה זה הדבר שהקדוש ברוך הוא אוהב ולכן כל אדם בימים האלה להשתדל להוסיף מצוות, מעשים טובים, כדי שזה יטה את הקו שנכתב כולנו לחיים טובים ולשלום. ברוך השם, עם ישראל לומדים תורה. אתה הולך לבתי-כנסיות, בתי-מדרשות, בן-פורת יוסף, כולם אמינים בתורה. זה לומד גמרא, זה חומש, זה השקפה, כל אחד לומד. אבל אנשים אוהבים הרבה אגדה, סיפורים. תראה, רב שמספר סיפורים, בית-הכנסת מלא פה ל-פה. אבל לימוד ההלכה אצל הרבה אנשים הוא חלש. כשמגיעים לאיזה הלכה, הוא לא יודע, הוא כמו עם הארץ, צריך לחפש בטלפון את הרב. ואם הרב לא עונה לו, הרב נמצא באמצע השיעור, הוא לא יכול לענות לטלפון, אז מה יעשה האדם הזה? יישאר ככה? אשתו שואלת אותו, נו, אתה הלכת ללמוד, לא? מה אמרו לך שם בשיעור? הוא אומר לה, לא יודע. אשתו אומרת לו, אז בשביל מה אתה הולך לשם? הטענה של אשתו היא צודקת. 20 שנה, 30 שנה הוא הולך לומד, לומד, לומד, בסוף הוא מגיע לתחנה הסופית, ככה נשאר כמו איזה פוסטמה, זה לא בסדר. אלא ישנן את ההלכות ושיננתם, שאם ישאל לך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד שנאמר ושיננתם, כמו שכתוב בקידושין ל'. כיוון שהוא מאחר את המצווה בשביל לעשותיה בצורה יותר טובה, בצורה יותר מושלמת, הזכות של המצווה עומדת לו כבר לפני כיפור. כך הסבירו הפוסקים, ולכן המנהג בירושלים לאחר את ברכת הלבנה עד אחרי מוצאי יום הכיפורים. אם הוא אמר לפני כן, יש לו על מה לסמוך, אבל אנחנו משתדלים לאחר. סימן תר״ג, אף מי שאינו נזהר מפת של גויים בעשרת ימי תשובה, צריך להיזהר. המקור הוא דברי התלמוד הירושלמי, שאמר רבי חייא לבן אחותו רב, אם אתה אכול, תיזהר כל השנה מהלחם של הגויים. אתה לא יכול, לפחות שבוע בשנה. על איזה שבוע בשנה מדובר? אומר רבנו אביה העזרי שהכוונה היא בין ראש השנה לכיפור אותו השבוע, אותם הימים, שישתדל להחמיר באותם הימים. יש אנשים שהראש שלהם לא עובד בצורה מסחרית, אלא או שחור או לבן, אצלו אין משהו באמצע. הוא אומר לך, מה, אני אהיה צבוע? אם אני אוכל כל השנה, גם כעת אני אוכל, מה המשחק הזה? הוא לא מבין. תסביר לו, אם המלך הזמין אותך עכשיו, איך אתה הולך למלך? הוא אומר לך, אני לובש את החליפה של שבת, אני שם עניבה, יש לי עניבת פרפר. תגיד לו, בשביל מה? בלילה אתה ישן עם פיג'מה, נכון? המלך לא יודע איך שאתה ישן עם פיג'מה? אז מה, אתה צבוע? בשביל מה? תלך עם פיג'מה. בחלום, מעמד, מחייב וכו' וכו'. אנחנו באים לימים הנוראים, זה המשל שהקדוש ברוך הוא, מלך המשפט, יושב על כיסא המשפט, ואנחנו צריכים להתקרב על ידי המעשים הטובים, ולכן גם מדבר שנאפה על ידי גוי צריך להיזהר. לכן מי שרוצה לקנות עשתנור הולך לידידנו אליהו הכהן מול מוסאיוף. לפעמים כשיש לחץ גדול, יש תור, הוא מזעיק איזה ערבי. יש איזה ערבי שיודע לאפות יפה את העשתנור, אל תיקח מזה. מת, ערבי מת. טוב, בסדר. אז אם הוא נבדו מצוין, שם אתה יכול לקחת מהידיים שלו, אין לנו בעיה. אבל עדיין יש בעיה במקומות אחרים. היום הרבה מהאולמות, כדי שהלחם יהיה טרי-טרי, חם-חם, הם לא קונים את הלחם מאנג'ל. יש להם במקום, באולם עצמו, תנור, והם אופים את הלחם. שוב, מי אופה שמה? הרבה פעמים הערבים, הגויים האלה, היהודים לא יודעים את המקצוע הזה, אפילו אנשים כבר שכחו איפה הגבהים ילמדו. ממילא הם אופים על-ידי הגויים, ולכן אדם שמזדמן לאותו אולם שמחות, שוב, בעשרת ימי תשובה, ימשוך ידו מהפת. אפילו אם נאמר, יש שם משגיח טוב. המשגיח אומר לך, יש פה נפה חשמלית, הכול בסדר, אין חשש לתולעים, אין שום דבר. אבל מי הכניס את הלחם לתנור? זו הבעיה העיקרית. בפרט כשיש על זה הרבה סומסום, פרק, לפעמים שמים גם סומסום וגם פרק, כדי שיהיה טעים. הסומסום הזה לא נאכל כמו שהוא חי, להרבה פוסקים. אז אם כן, אם לא מהלחם, מצד הסומסום יש מקום לאסור מעיקר הדין, יש הווה אמן על האסור. ולכן, ימשוך ידו מהפת, יאמר לבעל הסעודה, אני אטעם, אני אוכל דברים אחרים. הבשר, בהכשר הבדץ, אני אוכל מהבשר, זה בסדר. אבל מהלחם ימשוך את ידו, זו העצה טובה לכל השנה כולה, קל וחומר לעשרת ימי תישובה. יש אולמות קטנים שאין להם את הבעיה הזאת, אולמי אורח חיים עדיין אין להם מאפייה בעולם. גם בהיכל דוד יש אולמות שאין את הבעיה הזאת בעיקרה. אבל האולמות הגדולים, אתה הולך ליהלום שבכתר או אולם אחר, יש שם, לצערנו, הבעיה האמורה. לא תמיד מספרים לך, לא אומרים לך את הכול. אומרים לך, הכול בסדר, הכול בהכשר של הרבנות. מה הרבנות התירה להם? את ההיתרים, זה לא מספרים לך, לא אומרים לך, ואתה אוכל אותה אחר כך. לא רק בדבר זה, אלא הוא עדין גם בדברים אחרים. אדם צריך לשפר את מעשיו, וגם אם הוא מקל בכל השנה כולה בדברים מסוימים, סומך על ספק ספקה וכיוצא בזה, אומר הגאון חידה, בימים האלה אוסר את ימי תשובה, מן הראוי שלא להסתמך על ספק ספקה. ולכן, כל אדם שקם בבוקר ישתדל להתפלל מוקדם. אם אפשר, ייראוך עם שמש לפני ריח דורדורים. עכשיו הנץ? קל מאוד. היום יהיה 0628, קל מאוד לקום, לא צריך להיות מהמשכימים של הדור. ולכן השתדל להתפלל מוקדם. לא הצליח לפחות שיתפלל קריאת שמע בזמנה, אלה שקמים ב-10, 10 וחצי, השם ירחם עליהם. מה עם קריאת שמע? מה עם הברכות של קריאת שמע? ספק ברכות ובטלה, צריך לגעור בהם באותם אנשים שלפחות ועשרת ימי תשובה השתדלו להקדים. אז הוא עולה לך תירוץ. הוא אומר לך, אני סומך על רבנו זמנן והגרא. לפי שיטתם, אפילו אם אני אקרא קריאת שמע ב-9.25, עדיין זה בסדר, עדיין קיימתי את המצווה. אבל יש חלקים, איך אתה בא ומכניס את עצמך בתוך המחלוקת. נכון שיש ספק ספקה, אבל למדנו בימים האלה עשרת ימי תשובה, לא סומכים עליו ספק ספקה. נראה לכם מנאוי שהשתדל להקדים. אם הוא כל כך אוהב לישון, שישן מוקדם. אין עוון לישון מוקדם. לא ראיתי עוון כזה בשום מקום בתורה. איך אמר שתבוא המלך לאותם האנשים? עד מתי העצל תשקע? מתי תקום משנתך? אתה אומר לעצל, לך לישון. הוא אומר לך, מה אכפת לך אם אני ישן באחת או בשתיים? עונה לו שלמה המלך, מתי תקום משנתך? אם תשאל מאוחר מתי תקום. יקום בעשר, ילך למוסיוך, יעשה מניין לאחרון. זה לא יפה, אוי לאותה בושה, בכל השנה כולה צריך להיזהר מזה. קל וחומר, בעשרת ימי התשובה, כך הוא הדין שאדם צריך להיזהר מאותם הירקות שיש בהם חשש תולעים. פעם היה לנו עם הירקות האלה בשפע, היית הולך לירקן, היה אומר לך, יש חסה, כמה אתה רוצה תיקח. והמחירים היו יחסית בזול, והיו לנו שם בגוש-קטיף הרבה חממות שהיו נקיות מתולעים. לצערנו, המשוגע הזה הלך והרס את הכול בלי חשבון. ולכן היום יש קצת מחסור. יש אנשים שלא עומדים בפיתוי וקונים חסה רגילה. הוא אומר לך, אני בודק את זה. השאלה, איזה מין בדיקה הוא עושה? השם ירחם עליו ועל התולעים שהוא אוכל. ולכן, מן הראוי שייזהר מאוד. הוא הולך לאולם שמחות או כל מקום אחר, גם אם הוא רואה ירקות, בימים האלה צריך דרישה וחקירה. לא יכול לקחת ולהכניס לפה. אפילו אם כתוב על האולם הזה, בהכשר הרבנות ירושלים למהדרין. אני אומר לך, כתוב למהדרין. יכול להיות שזה מהדרין ויכול להיות שלא. יכול להיות שהמשגיח הלך הביתה, אולי הוא עייף, ובינתיים הכניסו חסה עם תולעים. לך תדע מה הם עושים, בעלי האולם. יש הפרש גדול עכשיו במחיר. המחירים קפצו בגלל שיש מחסור, ולכן בגלל המחיר היקר הם לא קונים. בעלי האולמות קונים סתם חסה מהשוק וצוחקים על האנשים. לכן כל אחד ואחד ייכנס קודם למטבח, תחקור, תדרוש, תראה מי יש לך עסק, כדי שלא ייפול בפח, אחר כך חלילה יענש על כל תולעת ותולעת חמש מלקויות. אם יש על זה הכשר טוב, אם אתה רואה שיש על זה הכשר של הרב ויה או הכשר של הרב יואל שבץ, וכיוצא בהם, זה בסדר. אבל התחילו לזייף. בגלל שיש מחסור יש גם זיופים, ולכן כל אחד צריך לבחון את הדברים בעין חדה כדי שלא ייכשל. האם אנחנו אומרים לגבי 200 גרם, 400 גרם של הבית, קל וחומר, שם באולם השמחות, בחודש מה הם קונים? הם קונים מאות קילו של הירקות האלה. בשבילם ההפרש במאות קילו הזה זה הפרש של עשרות אלפי דולרים, זה הפרש עצום. ואם האדם מזהם לו יראת שמים, למה שהוא יקנה מהירקות האיכרים? זה החשש שלנו. ולכן התעודה הזו שכתוב בה כאילו כשר למהדרין, הרבה פעמים לא שווה את הנייר שעליו. סיפרתי לכם פעם, היינו באיזה אולם, אני והרב שלמה רפול. ישבנו והגיש המלצר באותו מגש, יש שם בצד אחד דגים, בצד השני שניצלים, והרוטב מתגלגל מכאן לכאן. הוא שואל, מה אתה רוצה, דגים או שניצל? אמרנו לו, לא זה ולא זה. מה, אתה יכול לנגוע בזה? יש כאן את הטעם של הבשר והדגים, הכול ביחד. יצאנו, חיפשנו את המשגיח. אמרנו, צריכים להעיר את תשומית ליבה של המשגיח, אולי מסכן הוא לא יודע. חיפשנו, לא מצאנו אותו במטבח. בסוף מצאנו אותו, הוא היה במשרד רואה טלוויזיה, היה משחק כדורסל, הוא אומר, אני לא יכול בלי זה. אבל האנשים אוכלים כאן בשר ודגים ביחד. זהו, זה נקרא מהדרין. אז מה נגיד על אלה שהם לא נקראים מהדרין? ולכן כל אחד יהיה זהיר מאוד בימים האלה, כדי שלא יבוא חלילה לידי איסורי מאכלות. הרב, לצד פה, לפחות זיוף קטיף והרקטים של מפורי דרום. הנה, הנה, זו דוגמה. הנה, אתה רואה מקרה של זיוף. הנה, הוא מספר מקרה, לצערנו גם שם יש ירידה חדה. החליפו את הבעלים שם כנראה, ולכן יש שם גם משבר בנושא הכשרות. ובכלל זה הדרך. כל אדם צריך להיות זהיר, איזהו חכם הרואה את הנולד. ואם אשתו הולכת לקנות, הוא, אין לו זמן ללכת, שיסביר לה, יאמר לה את הדברים, יושבים ואוכלים ארוחת ערב, במקום לדבר שטויות, מה יעשו המשוגעים של הליכוד? יצביעו בעד המשוגע מס' א' ובעד המשוגע מס' ב', במקום לדבר שטויות, מה נפקא מינה בשבילך, אם המשוגע הזה יהיה או המשוגע השני. במקום זה תדבר לעניין, תאמר לאישה שתקנה את הירקות הכי טובים, כדי שכל בני הבית יאכלו את הכשר והטוב ביותר. כותב הרמל, ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעציו ולשוב מהם בתשובה בעשרת ימי תשובה. כל אדם צריך לבדוק, סור מרע ועשה טוב, לא רק להיזהר מאותן מחלות אסורות וכו', אלא גם לבדוק במעשים הטובים שלו. ברוך השם, כולנו דתיים, כולנו מתפללים, אבל לא כולם מתפללים כמו שצריך להתפלל לפני דורא עולם. אדם צריך לבוא מוקדם, עשרה ראשונים, להיכנס לבית-הכנסת עם התפילין, אבל יש אנשים שבאים קצת מאוחר. חלק באים, הודו לה' קראו בשמו, חלק ברוך שאמר. אני לא רוצה להגיד, יש גם המעזים להיכנס. התפללתי ביום שבת, באו אנשים, 17, לא התביישו, נכנסו באמצע השבוע הישראלי להתפלל אתנו. לא יודע, פעם לא היה דבר כזה. מי היה מעז להיכנס באמצע? אנשים היו יותר מתורבתים, הייתה להם תרבות של תפילה בזמנה, היו באים מוקדם. היום, לצערנו, גם בדבר הזה יש משבר, צריך כל אחד ואחד לתקן את עצמו. אולי יכול לומר לך, רבי יוסף חיים אמר, סדר קיצור, אני עושה את הסדר הזה. זה פתרון לשעת חירום, פעם בשנה קרה לו אסון. אבל לא כל יום, אלא כל יום הוא צריך לקום מוקדם, להתפלל בצורה מסודרת, יתחיל ברכות השחר, פרשת העקדה יאמר את הכול בצורה מסודרת, כדי שהקדוש-ברוך-הוא ישמע את תפילתנו ברצון. התפילות הן כנגד הקורבנות. אתה יכול להביא חצי קורבן, אתה יכול להגיד, אני אביא רק את הזנב, אין לי כסף לקנות את כל הקורבן, צריך להביא קורבן שלם. גם התפילה צריכה להיות תפילה מושלמת בכוונה שלמה, וכן בשאר כל המצוות. כולנו, ברוך השם, לומדים תורה, ועמך כולם צדקים. השאלה היא איך לומדים. יש אדם, בא ונכנס לבית-המדרש, הוא עייף, אין לו כוח. יושב בצד, אחרי שתי דקות, בלי קריאת שמה על המיטה, נרדם, זהו. והחבר שלו מרחם עליו, לא מעיר אותו. אומר, בטח הוא עייף, הוא עבד קשה במשך היום. וכן הלאה. אז הוא מגיע הביתה כאילו למד, כאילו היה שם, אבל אם הוא נרדם, מה ההבדל אם הוא נרדם במיטה או נרדם ליד ספר פתוח? היינו הך. יש אנשים שכן באים, אבל באים באמצע. הרב התחיל את כל השיעור בצורה מסודרת. הוא נכנס באמצע, הוא לא מבין טוב מה הרב אומר. ולפעמים האדם הזה חשוף, יש לו גם אומץ לשאול שאלות, להקשות קושיות על החכם. הוא לא שמע את ההתחלה והוא מקשה קושיות. הרב, לפעמים אין לו אומץ להגיד לו, עיין קלטת, אתה באת מאוחר, אלא לפעמים הרב עוד הפעם חוזר, וכל האנשים בינתיים מפסידים, היו יכולים להתקדם עוד כמה הלכות, בגלל אותו הטיפש צריכים עוד הפעם לחזור אחרונית. צריך האדם להיות חכם ונבון. אתה יודע שהוא מתחיל ב-1600, ב-1700, אתה צריך להיות מהראשונים, תשב עם הספר, תתחיל מההתחלה עד הסוף, כולהי ואולי, הלוואי ונזכה, ובעזרת השם, כל אותם הדברים, נבין אותם טוב, נזכור אותם היטב, ואז לימוד התורה הזה יהיה מושפע כדי שנטה את המאזן, בעזרת השם, ישפיע עלינו לטובה ביום ראש השנה, בימי הימים הנוראים, יום הכיפורים, כדי שנזכה להיחתן בספר החיים והשלום. תלמוד תורה כנגד כולם. אומנם כל המצוות הן דברים חשובים ואנחנו חייבים בכולם, אבל מה העלית ואתה עלית על כולנה? זה לימוד התורה, וכל אדם צריך להתאמץ ולהשתדל, ובפרט בימים הללו. אני לא אומר שאין אונס, לפעמים יש אונס ואדם נתקע באיזה פקק, אז שיהיה לו ברכב, תמיד לוקח עמו ספר. המכה של הפקקים לא התחילה לפני שתי דקות. ברוך השם, מדינת ישראל דואגת לנו שתהיה לנו הרבה סבלנות, שנישאר בפקקים הרבה שעות. אז כל אדם יודע שיש פה ושם, מספרים לך סיפורים, רוצים לעשות רכבת, כל מיני סיפורים, אבל המכנה המשותף, לא בנו כבישים בארצנו הקדושה. את הכסף לקחו שם על הכיסים בכל מיני מקומות, וכבישים אין. ממילא אתה תקוע בפקק. במקום לאבד את הזמן בשטויות, בשהה פהה, כל אחד ייקח ביד מחזור לראש השנה. יהיה לו ביד את המחזור כדי שיכין את התפילות של ראש השנה. אחרי ראש השנה ייקח בידו מחזור ליום הכיפורים. אתה בינתיים מחכה עד שהפקק יזוז עשר דקות, עשרים דקות. בינתיים קראת כמה קטעים, כמה פסוקים, הבנת את הפסוקים האלה, ראית את הפירוש, ואז יגיע ביום ראש השנה, לא רק שיקרא יפה, יבטא היטב את הפסוקים, אלא גם יבין מה הוא אומר, ולא חלילה יתפלל בשפה עילגת. אדם שצריך לדבר עם המלך, הוא מכין את הנאום וחוזר על זה שניים מקו אחד תרגום, איך הילד לבר-מצווה, איך הוא מתארגן, איך הוא מכין את זה חודש קודם, אז קל וחומר, האדם שהולך למלך. כאן אנחנו עומדים בתפילה לפני בורא עולם ביום הדין. האדם יבוא, עומד לפני המשפט וידבר בצורה עילגת כזו, או גם אם הוא קרא בסדר, הצליח לבטא היטב, אבל לא יבין מה הוא אומר, לא יבין את המילים העמוקות שיש שם. לכן כל אחד ואחד ישים ברכב שלו את המחזור, כדי שיוכל לאט-לאט לעבור על הכול מההתחלה עד הסוף. את הזוהר של התשליך, בסדר, אנחנו מוכנים לו. אם הוא לא הבין את הזוהר, לא נורא. את ההתחלה הוא יודע שאסור לתפוס בזקן וכו', והיידי הושיט ידו. בסדר, חוץ מזה הוא לא הבין. בסדר, נסלח לו, והוא אחום יכפר המון. אבל הפסוכים שאדם קורא זה עברית, אדם צריך להבין את העברית שהוא קורא, ולכן כל אחד ואחד ישתדל, כדי שבעזרת השם התפילה שלו תהיה מושלמת ותתקבל לפני בורא עולם. תודה רבה. הלשון של הרמה כפול ומכופל, לחפש ולפשפש. כמו שאמרנו, גם סור מרע, וגם לגבי המעשים הטובים, שהמעשה הטוב יהיה מושלם. אדם מתפלל, בורא מהתפילה שלו מלאך. אם התפילה הייתה חסרה, אז גם המלאך הזה חסר עין, חסר יד או דבר אחר. אוי לו לזה שנעשה סנגורו כתקורו. ולכן כל אחד ואחד ישים לב גם בשאר המצוות שהוא עושה. עושה מצוות צדקה. אפשר לעשות, לתת לו לפני כולם, אבל לפעמים האדם הזה ביישה נורא. אם אתה יכול לעקוף, לתת לו את זה בארבע עיניים, תשתדל לעשות את זה בצורה שאותו העני לא יתבייש ויקבל את מה שמגיע לו, אבל בסבר פנים יפות, בצורה שלא יתבייש. חצי שעה מפקד, הוא מגיע וכל התפילה אומר מי אלוקינו אל תשתבח, זה בעיה שלך? אין שום בעיה, מותר. לכן לפני שיוצא מהבית הוא יודע מראש מה צפוי לו, שאניח תפילין בבית וישב ליד ההגה עם הטלית והתפילין וכשהגיע ליד הרמזור, שם יתחיל מפרשת העקדה, יגיע לבית הכנסת, כבר נמצאים בהשתבח. תראה אוטובוס שמגיע בבוקר לכותל, יש אוטובוס קו-2, קו-1, בן-קורת-יוסף, מלא וגדוש, יש שם מאה מתפללים. הם כולם כבר בתוך האוטובוס, מתעטפים, טלית, תפילין, מתחילים כבר את התפילה שם. לפעמים הזמן התאחר קצת ואומרים קדיש לפני קדוי, לפני הודו, הנהג עוצר להם, אומרים שם הקדיש, ואחר כך הוא ממשיך, ממשיכים את הודו. מותר, אין שום בעיה, אין שם נשים. בבוקר אין חלילה נשים פורצות. הנשים הצדקניות שבאות, יושבות בצד האחורי של האוטובוס, אין לנו שום בעיה, אז גם ברכב אתה יכול לעשות את הדבר הזה. העיקר הוא שתאמר את התפילה בנחת, מילה במילה, בצורה מסודרת, כדי שהתפילה תתקבל ברחמים וברצון לפני בורא עולם. מסיים הרמה, וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט האדם כשיודע שעשה משאינו יודע, ולכן קורבן השם תלוי, הוא צריך להיות יותר ביוקר מקורבן חטאת. אדם שנכשל, עשה עבירות, צריך תיקון. מנין לנו, מאיפה אנחנו יודעים שצריך תיקונים? כבר בחומש בראשית, שם הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו, כחלי עגלה משולשת עז וכו', על מה מדובר שם? הגמרא בביצה כז מספרת שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, שבעזרת השם, בזרעך אתן את הארץ הזאת. שאל אברהם אבינו, במה אדע כי ירשינה? אולי יבוא איזה משוגע אחת ויגרש אותה? אולי יעשו איזה עבירות וחלילה וחס? אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, תיקנתי להם את אותם הקורבנות, יבואו ויקריבו, ובזה יתכפר להם הכול. אמר אברהם אבינו לקדוש ברוך הוא, תנח בזמן שבית המקדש קיים. בזמן שבית המקדש קיים, מהי? אמר הקדוש-ברוך-הוא לאברהם, תיקנתי להם סדר מעמדות, זאת התורה לעולה, למנחה, לחטאת, לאשם. כשאדם קורא את פרשת החטאת, כאילו הקריב חטאת, וכן בשאר הדברים. אתה רואה שם כבר את הנושא של התיקונים, גם בהמשך, חומש ויקרא, פרשת ויקרא. נפש אחת יחטא בשגגה מעם הארץ. יאמר האדם, זה היה בשוגג, למה אני צריך תיקון? בסך הכול היה בלי כוונה. אתה רואה שהקדוש-ברוך-הוא מדקדק עם עם ישראל, צריך להביא קורבן גם על עבירה בשוגג. זה מסביר הגאון, רבי יעקב אל-גזי. מדוע צריך באמת לכפר על זה? נפש כי תחטא, תדע לפני זה מה היה, ומעלה מעל בהשם. פעם היה לו במזיד, לכן הקדוש-ברוך-הוא לא שמר אותו מהשוגג. האדם שנזהר תמיד אף פעם לא עובר עבירה במזיד, גם אם במקרה בתוך התה שלו נפל איזה יתוש, הקדוש-ברוך-הוא מאיר את עיניו והוא ראה את היתוש, רגלי חסידיו ישמור. ולכן גם על העבירות שהן בשוגג, סימן שפעם היה לו כי יפול הנופל ממנו, פעם היה איזה משהו, ולכן צריך תיקון. התיקון שהתורה נותנת שם, א', על ידי הקורבנות, ב', מה שאמר הקדוש-ברוך-הוא לאברהם על ידי לימוד התורה, כמו שהפסוק אומר, דוב התורה לעולה למנחה. ולכן כל אדם צריך לעשות חשבון הנפש מה היה במשך השנה כולה כדי לתקן. לפעמים הייתה לו תקלה, אבל זה היה בין השמשות של ערב שבת. זה לא היה מאה אחוז שבת, אז הוא, אין לו נקיפת מצפון. הוא אומר, משתנה זה היה עדיין יום, אולי נלך, יש לנו ספק ספיקה, ואז הוא מתקן את עצמו כאילו. אבל הקדוש-ברוך-הוא, כשנתן את סדר התיקונים, קורבן אשם תלוי שהוא על הספק, הוא צריך להיות הרבה יותר יקר מהקורבן חטאת. ולמה? שם, כשאדם יודע בוודאי שנכשל וחטא, ליבו נוקפו וחוזר בתשובה שלמה במאה אחוז. אבל כשהדבר הזה הוא ספק עבירה, אין ליבו נוקפו, ולכן צריך להיות הקורבן יותר ביוקר. כך הוא הדין גם לגבי כל החטאים והפשעים שאדם שגה בהם, נכשל בהם, במשך השנה כולה. צריך לעשות תיקון על הכול, גם על הדברים שהם ספק, קל וחומר על הדברים שהם חלילה עבירה ודאית, שימהר ויתקן את הכול. אמנם ימינו של הקדוש-ברוך-הוא ימינו פשוטה לקבל שווים, אבל לא כל חטא, לא כל עוון, נמחק מייד כשאדם חוזר בתשובה. הגברה, הרמב״ם, בהלכות תשובה, פרק א', הלכה ד', הדגישו לנו. רק לגבי עשה, שם נאמר הכלל הזה, אדם חוזר בתשובה, הכול נמחק, כמו שכתוב, שורו בנים שאוהבים, הרפא משובתכם. שכח יום אחד תפילת מנחה. תמיד הוא מתפלל כאן בשעה 14. אותו היום היה ברית מילה, הוא לא התפלל מנחה, ובשעה 18-18 שש וחצי שכח. טוב, והוא רחום, יכפר עוון. חוזר בתשובה, מקבל עליו שתמיד ישים נב, שלא תהיה לו עוד פעם תקלה כזו, פשלה כזו, ואז מייד מתכפר לו. אבל אם הוא נכשל בעבירות חמורות יותר, עבר איסור ביקום ועשה, אכל נבלה, טרפה, תולעים או דבר אחר, אפילו אם הוא חזר בתשובה, עדיין לא יועיד לו. אלא תשובה תולה, רק יום הכיפורים יכול לכפר. אז זה נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לתאר אתכם. ואם הוא עבר על עבירות חמורות שיש בהן כרת או מיתת בית-דין, תשובה, יום הכיפורים שניהם תולים, וייסורים הם עריקים, שנאמר, ופקדתי בשבט נשעם ובנגעים עוונה. ואם חילל את השם, חלילה יקיים בו מה שנאמר בספר שמואל א' עד יבוטון. כל כך הדברים חמורים, ולכן כל אחד ואחד צריך לתקן את הדברים עוד לפני שיגיע יום הכיפורים. למה הדבר דומה? אדם שנפל, התחלק, נפל, החומצה התלכלכה. הוא עומד ואומר, אני מתחרט שרצתי, ואני מתחייב יותר, אני לא ארוץ, אני אהיה זהיר. אני מאמין לו, הוא אומר את הדברים במאה אחוז. אבל אחרי שהוא עבר את הדברים האלה, האם החולצה נעשתה נקייה? לא. צריך לכבש אותה, יתלכלך. לכן המילים לבד, הכוונה הטובה לבד, לא מספיק. כך גם כשהנשמה מתלכלכת צריך לנקות אותה על-ידי קורבנות, תפילה, תלמוד תורה או התיקונים האחרים שאמרו לנו חכמי ישראל, הפשטנים והמקובמים. לפעמים האדם הזה יתחלק על הגריז, לא שם לב שיש שם גריז, יתחלק, כל החולצה שלו, ריח ניחוח, יש שם ריח של גריז, הכול נהיה שחור, הוא חוזר בתשובה שלמה, אני אזהר פעם אחרת. אבל החולצה נשארה מלוכנכת, ואפילו אם נכניס את זה למכונת הכביסה עם סבון, גם אם תכבשי בנתר תרבי לך בורים, נחתם עוונך לפני, הגריז לא מתנכל, לא בסבון ולא בדברים אחרים. אולי אקונומיקה, אולי צריך מי אש, אולי המי אש יקרע לו את החולצה, אני יודע מה יהיה בסוף. אז כך גם אדם שעשה את אותן העבירות החמורות שחייבים עליהן, או מיצות ודין או כרת. גם זה דומה לאותו פגם שהוא פגם בחולצה עם הגריז, כאן הנשמה שלו מלוכלכת בשחור משחור הזה. וככל שהעוון היה קשה יותר, עמוק יותר, כך גם התיקון יותר ויותר קשה. לכן כל אדם ואדם בימים האלה יעשה, כמו שאמרנו, את החשבון נפש, את המאזן, ויעשה את התיקונים כדי שיגיע בעזרת השם ביום ראש השנה, יום הדין, שהכול יהיה זך ונקי. כל אחד ואחד ישתדל, והקב' ברוך הוא יעזור לו, שיהיה לו סייעתא דשמיא, שיוכל בעזרת השם לצאת מכל אותן הבעיות, שייצא בעזרת השם, הנשמה שלו, החלוקה ברבנן שלו יהיה נקי וטהור, יבוא עם חלוק לבן והכול יהיה זך ונקי. אומנם בהתחלה זה קשה, אבל אחר כך הקדוש ברוך הוא עוזר לו, ההמשך הוא קל, נקרא בפרשה הבעה בעזרת השם, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבביך לעשותו. אומנם חכמים הסבירו את זה גם על לימוד התורה, אבל הפשט של הפסוק מדבר על התשובה. אל תחשוב שקשה לחזור בתשובה, לא בשביים היא, לא מעבר לים, אלא כי קרוב אליך צריך את ההתחלה. פיתחו לי פתח כחודו של מחל, ואז הקב' יפתח לנו גם פתח כפתחו של היכל, אבל צריך את ההשתדלות, את המאמץ הראשון, שהוא יעשה את הצעד הראשון, ירוץ מייד בבית הנדרש, יתחיל, ובעזרת השם הקב' יעזור לו, שבאמת יוכל להגיע לתחנה הסופית, ובעזרת השם נזכה להיכתב ולהיחתם בספר החיים והשלום, אמן ואמן.