---

15-7-12
...רבי אלעזר בן עזריה ברבי עקיבא, אמר להם רבי טרפון, דעו שחכם גדול הוא רבי ישמעאל ובקי בהגדות, אל יכנס איש מכם לתוך דברי חברו. כשנכנסו מיד צידק רבי ישמעאל על עצמו את הדין, ואמר על עצמו, רבו עוונותיו, דחפוהו אבליו, הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה. מועד קטן כ"ח.
במדרש אלה אזכרה מובא שרבי ישמעאל כרבי עקיבא חברו, היה אחד מעשרת הרוגי מלכות שנהרגו ע"י מלכות רומי הרשעה. הם לא נהרגו בתקופה אחת אלא במשך כמה שנים. וההרוגים הם רבן שמעון בן גמליאל, רבי חנינא בן חכינאי, רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, רבי עקיבא בן יוסף, רבי יהודה בן בבא, רבי חנניה בן תורדיון, רבי חוצפית התורגמן, רבי ישבב הסופר, רבי אלעזר בן שמוע, ורבי יהודה בן דמא. יש דעה שאומרת שהוא לא היה מעשרת הרוגי מלכות אלא היה זה סבו של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול שחי בסוף ימי בית המקדש השני.
כשברא הקב"ה את האילנות, היו מתגאים בקומתם ומגביהים עצמם למעלה למעלה. וכיון שברא הקב"ה את הברזל היו משפילים עצמם ואמרו, אוי לנו שכבר ברא הקב"ה דבר שיכרות אותנו. כך גם אחר חורבן הבית היו פריצי הדור מתגאים ואומרים, מה הפסדנו בזה שנחרב הבית? הרי יש בינינו תלמידי חכמים שמדריכים את העולם בתורתו ובמצוותיו, מיד נתן הקב"ה בלב הקיסר של רומי ללמוד את תורת משה מפי חכמים וזקנים, והתחיל בספר בראשית, והיה לומד עד שהגיע לאלה המשפטים, וכיון שהגיע לפסוק "וגונב איש ומכרו" מיד ציוה למלאות פלטרו מהמנעלים, לרמוז שהשבטים מכרו את יוסף אחיהם בעבור נעליים. ושלח לקרוא לעשרה מחכמי ישראל, ובאו לפניו בהשיבם בקתדראות של זהב. אמר להם עומק הדין יש לי לשאול מכם, ואל תאמרו לי כי אם את הדין, את האמת והמשפט, אמרו לו אמור, אמר להם מי שגנב איש מאחיו של בני ישראל והתעמר בם ומכרם מה דינו? אמרו לו התורה אמרה מות יומת. ענה ואמר להם, אם כן אתם חייבים מיתה, אמרו לו אמור לנו למה? אמר להם על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו. ואם הם היו בחיים הייתי דן אותם, ועתה שאינם בחיים אתם תשאו עוון אבותיכם. אמרו לו תן לנו זמן שלשה ימים, אם נמצא זכות על עצמנו מוטב, ואם לאו עשה מה שתחפוץ. ונתרצה להם בדבר זה. יצאו מלפניו וחילו פני ישמעאל כהן גדול שיזכיר את ה' הגדול ויעלה לרקיע ויחקור אם נגזרה גזרה לפני השי"ת. וטיהר רבי ישמעאל את עצמו בטבילה ובקידושין, ונתעטר בטלית ובתפילין והזכיר את ה' המפורש בפירושו. מיד נשאתו הרוח והביאתו למעלה עד הרקיע השישי, ופגע בגבריאל המלאך ואמר לו, אתה הוא ישמעאל שהקב"ה משתבח בך בכל יום שיש לו עבד בארץ שדומה לקלסתר פניו? אמר לו אני הוא. אמר לו למה עלית לכאן? ענה לו לפי שמלכות רומי הרשעה גזרה עלינו לאבד עשרה מחכמי ישראל, ועליתי לידע אם הגזירה חתומה היא מאת הקב"ה. אמר לו גבריאל, אם הגזרה לא חתומה, האם תוכל לבטלה? אמר לו הן, אמר לו במה? אמר לו על ידי אמירת שם ה' המפורש, מיד ענה גבריאל ואמר, אשריכם בני אברהם יצחק ויעקב, שגילה לכם הקב"ה מה שלא גילה אפילו למלאכי השרת. אמר לו גבריאל, ישמעאל בני, חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד שעשרה מחכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות רומי הרשעה. אמר לו רבי ישמעאל, למה? אמר לו על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו, שמידת הדין מקטרגת בכל יום לפני כסא הכבוד ואומרת, כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה? הרי השבטים שמכרו את יוסף ולא פרעת עדיין מהם ומזרעם, לפיכך נגזרה הגזרה על עשרה מחכמי ישראל למסרם להריגה ביד מלכות הרשעה. אמר לו רבי ישמעאל, עד עתה לא מצא הקב"ה פריעה במכירתו אלא בנו? אמר לו גבריאל, חי נפשך ישמעאל בני, שמיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים, לפיכך הקב"ה פורע מכם.
לפני כמה שנים מנוול נצרי עשה סרט על ימח שמו וזכרו, איך צלבו אותו כאילו היהודים. וזה היה רב מכר וכל העולם צפו מיליארדים. וזה הגדיל את האנטישמיות בעולם. כל כך חרי אפי בדבר הזה, אמרתי לא יהיה כדבר הזה, ניסיתי ליצור קשר עם במאי יהודי בהוליווד שיעשה סרט על רציחתם של עשרת הרוגי מלכות על ידי הרומאים, מה עשו להם, אבל לא הצלחתי.
מיד ירד רבי ישמעאל והגיע לארץ, והגיד לחבריו, שכבר נגזרה הגזרה ונכתב ונחתם בידי הקב"ה. והיו מתאוננים בימין על שנגזרה עליהם גזרה קשה כזו, ושמחים בשמאל על ששקלם הקב"ה בצדקות ובחסידות נגד עשרת השבטים. והיו יושבים זוגות זוגות, רבי ישמעאל ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנניה בן תורדיון, רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא, רבי חצפית התורגמן ורבי יהודה בן דמא. נכנס הקיסר וכל גדולי רומי אחריו. אמר להם מי יהרג תחילה? ענה רבן שמעון בן גמליאל, אני נשיא בן נשיא מזרעו של דוד מלך ישראל ע"ה, אני יהרג תחילה. ענה רבי ישמעאל כהן גדול ואמר, אני כהן גדול מזרעו של אהרן הכהן, אני יהרג תחילה, ואל אראה במיתת חברי, אמר הקיסר זה אומר אני יהרג תחילה וזה אומר אני יהרג תחילה, אם כן הפילו גורלות ביניכם. ויפול הגורל על רבן שמעון בן גמליאל, וציוה הקיסר הנוצרי לחתוך את ראשו תחילה, וחתכוהו, ונתן רבי ישמעאל את ראשו של רבן שמעון בן גמליאל ונתנו בין ברכיו וצווח עליו במר נפש ואמר, אה תורה ואה שכרה. הלשון שהיתה מבארת התורה בשבעים לשונות, איך עתה לוחכת את העפר? והיה בוכה ומתאונן על רבן שמעון בן גמליאל. אמר לו הקיסר, מדוע זקן כמוך בוכה על חברך? היה לך לבכות על עצמך. ענה לו רבי ישמעאל, אני בוכה על עצמי שחברי גדול ממני בתורה ובחכמה, ועל שקדמני בישיבה של מעלה.
עוד הוא מדבר ומתאונן ובוכה, נשקפה בתו של הקיסר בעד החלון וראתה יפיו של רבי ישמעאל כהן גדול שאמרו עליו על רבי ישמעאל כהן גדול, שהיה משבעה יפים שהיו בעולם. והיו פניו דומות למלאך ה' צבאות. נכמרו רחמיה עליו ושלחה לאביה ליתן שאלה ובקשה אחת. ושלח לה אביה הקיסר ואמר לה, בתי, כל אשר תאמרי אעשה, חוץ מרבי ישמעאל וחבריו. שלחה לו, זאת אני מבקשת ממך להחיות את נפשו, שלח לה, כבר נשבעתי, שלחה לו, אבקש ממך אם כן שתצווה להפשיט את עור פניו כדי שאוכל תמיד להסתכל בו. מיד ציוה הקיסר שיפשיטו את אור פניו, כשהוא חי, לפחלץ אותו. כיון שהגיעו למקום הנחת התפילין שבראש, צעק צעקה גדולה ומרה, ונזדעזעו שמים וארץ, צעק פעם שניה ונזדעזע כסא הכבוד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, צדיק כזה שהראית לו כל גנזי העולם, רזי עליונים ורזי תחתונים, יהרג במיתה משונה זו ע"י הרשע הזה? האם זאת תורה וזה שכרה? אמר להם הניחו לי שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו. אמר הקב"ה, מה אעשה לבני, גזרה היא ואין מי שיפר אותה, יצאה בת קול ואמרה, אם אשמע קול אחד אהפוך את כל העולם כולו לתוהו ובוהו. כששמע רבי ישמעאל כך שתק. אמר לו הקיסר, עד עתה לא בכית וצעקת, ועתה אתה צועק? אמר לו לא על נשמתי אני צועק, אלא על מצות תפילין שהולכת ממני, אמר לו הקיסר, עדיין אתה בוטח באלהיך? אמר לו הן יקטלני - לו אייחל, למרות שהקב"ה הורג אותי אני מייחל לו. מיד יצאה נשמתו של רבי ישמעאל, פתח הקב"ה ואמר עליו, זכר צדיק לברכה. פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו, זכרו לחיי העולם הבא. פתחו חיות הקודש ואמרו, תנוח נפשו בצרור החיים. כל זה מובא במדרש אלה אזכרה.
מעשה בבנו ובבתו של רבי ישמעאל בן אלישע, שנשבו לשני אדונים. לימים נפגשו שני האדונים ב מקום אחד, זה אמר יש לי עבד שאין כיפיו בכל העולם, וזה אמר יש לי שפחה שאין כיפיה בכל העולם. אמרו זה לזה, בא ונשיאם זה לזה ונתחלק בולדות. הכניסום לחדר, זה ישב בקרן זוית זו וזו ישבה בקרן זוית, זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה? וזו אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים ואנשא לעבד? ובכו כל הלילה, כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זו, ונפלו זה על זו, וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתם. ועליהם קונן ירמיה במגילת איכה, על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים. הציון של רבי ישמעאל כהן גדול מצוי ליד טבריה, בכפר הדרוזי סג'ור שבגליל העליון, הלא הוא שזור, בצד כביש עכו צפת, כחמישה קילומטר לעיר כרמיאל.
הוא היה אומר, מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרים גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה. ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזרות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצוות, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו. אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, בבא בתרא ס'. אז הוא אומר שעל פי דין היו צריכים לעשות את הגזרות האלה. אבל בגלל שגזרה זו לא יכולים לעמוד בה הציבור, לא גזרו אותה. אבל הגזרה שלא לשמוע דברי שיר וכלי שיר, זה כן נגזרה, וזו גזרה שהציבור כן יכול וחייב לעמוד בה, וזה הלכה בשו"ע סימן תק"ס.
והכללים של רבי ישמעאל בדרשותיו לתורה, רבי ישמעאל אומר, דברה התורה כלשון בני אדם, מובא בספרי במדבר קי"ב. עוד אמר רבי ישמעאל, אין מוקדם ואין מאוחר בתורה, מכילתא בשלח.
עוד אמר בסוטה ג', כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. רבי ישמעאל אומר, כתובות ה', מפני מה אוזן קשה והאליה - התנוך רכה, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכופף את האליה לתוך האוזן.
רבי ישמעאל אומר, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה. ברכות י"ט.
רבי ישמעאל אומר, אין הברכה שורה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, בבא מציעא מ"ב.
רבי ישמעאל אומר, אם פגע בך מנוול זה, יצר הרע, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, קידושין נ"ד. עד כאן מרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר...