עליה לקברות צדיקים, כניסת כהנים למקומות הקדושים ופתרון 'פותח טפח'

- - - לא מוגה! - - -

אבל הפוסקים כולם ישבו, הסבירו לנו יפה את דברי הפוסקים בדבר שכוונתו של המהרעיל. כשאדם מולך לקבר הוא לא מתכוון חלילה שהצדיק יושיע אותי. אני מתפלא לקדוש ברוך הוא, מבקש את הישועה מהקדוש ברוך הוא. אלא מאי? מי אני האיש הקטן שהקדוש ברוך הוא ישמע לי? אנחנו מבקשים שאותו הצדיק יהיה המליץ בינינו, אותו הצדיק הוא שיעמוד בתפילה גם על עמך ישראל בכלל ועליי בפרט. כשאדם מנסח את הדברים בצורה הזו, בסגנון הזה, אין שום בעיה בדבר. הדבר מותר לא לכתחילה. אין בזה חשש של ודורש אלא מתים. בחיי גוונה יוכל ללכת, ואכן הרבה מעם ישראל הולכים, בעיקר אחי נבני ישראל הספרדים והאשכנזים החסידים, שנמשכים בעקבות רבנו ארי, הולכים לשם ומתפללים. לפי דעת רבנו ארי יש טוענת רבה ועצומה כשאדם הולך לקברות הצדיקים, ובפרט כשאומר שם דברים, דברי תורה, שאמר אותו הצדיק. לדוגמה, אתה הולך לקבר שמעון הצדיק, נמצא כאן, לא רחוק מאיתנו, בשייח'-ג'ראח. אתה הולך שם ואתה אומר את מה שהוא אמר, אותו התנא במסכת עבוד פרק א', משנה ב'. כשבעל הצדיק היה מישאר הכנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלושה דברים העולם העומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. כשאתה נכנס אתה אומר את זה. או אתה הולך לבירון, אתה הולך לרבי שמעון, אתה לוקח את מה שאמר רבי שמעון במשניות, בגמרא, בזוהר וכיוצא בזה. אתה אומר את אותם הדברים שהוא אמר, יש בזה תועלת רבה ועצומה, וכן גם בשאר התנאים והאמוראים. אומנם משפצי צדק אדם, מי אמר שיש מצווה ללכת לאותם קברות הצדיקים? ולכן הוא מפקפק בכל העניין הזה, אם הדבר הזה הוא בגדר מצווה או לא, אבל רוב ככל הפוסקים הלכו בעקבות הרן. הרן בדרשותיו כותב שהמקום שהצדיק נמצא בו, מנוחת הנפש שלו, המקום הזה מקום קדוש, והתפילה נשמעת שם יותר. ולכן אנחנו מטריחים את עצמנו, טורחים והולכים באותם קברות הצדיקים. איך קוראים לזה בערבית? זיארה, הולך או בערב ראש חודש או בזמנים אחרים. כדאי, יש בדבר הזה תועלת. כמו שאמרתי, התפילה היא לא בסגנון שהצדיק הושיע אותי, אלא התפילה היא בסגנון שהצדיק יהיה גם כמליץ יושר, גם הוא יתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, לפני בורא עולם. הם יושבים עם הערבים בחוץ. עכשיו, לנו, לישראלים, אין בעיה, אנחנו נכנסים גם בפנים. אתה נכנס, אתה יורד לתוך מערת שימעון הצדיק או כל מערה אחרת, כל מקום שהצדיקים נמצאים שם. אתה שואל משבט הכוהנים, עליכם יש מחלוקת קשה אם מותר לכוהנים להיכנס לאותם המקומות אם לאו. הוויכוח הוא האם צדיקים במיטתם קרויים חיים כפשוטו, חי לא מטמא גם הצדיק לא מטמא, או שאין הדברים כפשוטם, אלא כמו אדם שהוא חי, ממשיך להתרומם, ממשיך להתעלות, מה זרועו בחיים, אף הוא בחיים, הכוונה היא שהוא ממשיך להתעלות שם בגן עדן, אבל גם בצדיקים אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אולי גם להם אסור לכוהנים להיכנס. יש בזה מחלוקת קשה, מחלוקת גדולה בין הראשונים. התוספות במסכת בבא מציעה בדף קי ד', דעת התוספות שאסור לכוהנים גם בזמן הזה להיכנס לקברות הצדיקים. אבל לעומתם רבנו חיים הכהן שובא בתוספות במסכת כתובות קג, דעת הרמב״ן בפירושו על התורה ועוד, שיש לפעמים צדדים של היתר גם לאחינו בני ישראל הכוהנים להיכנס. הבסיס של ההיתר, שם נאמר בגמרא בכתובות קג, אותו היום שנפטר רבנו הקדוש, היה היתר לכוהנים להיכנס, להתקרב לארון של רבנו הקדוש. והסיבה היא, התורה התירה לשבעה קרובים, אבא, אמא, מותר לכוהן להיכנס כשהם נפטרו. כאן רבנו הקדוש היה נשיא הסנהדרין רבם של כל ישראל וכמו האבא שלנו. זו הסברה, זה ההיגיון. ולכן הוסיף ואמר רבנו חיים הכהן לא רק נשיא הסנהדרין באותו הדור אלא בכל דור ודור. גדול הדור הוא דומה לאותו רבנו הקדוש. ואמר רבנו חיים הכהן אילו הייתי בשעת הלוויה של רבנותם הייתי נטמע לו. עד כדי כך הגדיר רבנו חיים הכהן את רבנו תם, שהוא היה אגדון הדור שהיה דומה לאותו רבנו הקדוש. והבסיס של המתירים על פי מה שנאמר במדרש ילקוט שמעונים משלה. שם מסופר, כשנהרג רבי עקיבא על קידוש השם היו רבי יהושע הגרסי ואליהו הנביא מרמים את הארון שלו. שאל אותו רבי יהושע את אליהו הנביא אמש אמרת אני שאתה כהן איך אתה מרים אותו? איך אתה נטמע לו? ענה לו חייך רבי יהושע אין טומאה בצדיקים ולא בתלמידיהם אלא דברי המדרש שעל פי זה כמו שאמרתי הרמב״ן ועוד אמרו שאין את הטומאה אין את האיסור. והסברה של העוני כשאדם רגיל מת מלאך המוות שוחט אותו ואז הוא עושה אותו נבלה ולכן המת הנפטר הוא אבי אבות הטומאה אבל הצדיקים לא מתים בצורה הזו אלא הנפטרים הולכים לעולמם במיתת נשיקה מיתת נשיקה שלא על ידי מלאך המוות לא שייך בה העניין של טומאה כלל ועיקר זו הסברה של הרמב״ן וסיעתו ולכן הם אומרים שלפי זה אין איסור להיכנס גם בזמן הזה לאותן הקברות של הצדיקים. תראו תשובה לשאלות ותשובות של מהרן בן חביב. רבינו משה בן חביב היה כאן מחכמי ירושלים לפני כ-350 שנה. יש לו ספר על מסכת סוכה, כפות מרים, חיבור על הלכות גיטים מסימן קט' והלאה, ספר גט פשוט, שאלות ותשובות קול גדול ועוד. והרב דן בשאלה הזו מזכיר את המחלוקת בראשונים והרב מסכם אם יש לך בידוד לטומאה פותח טפח זה מוריד את הטומאה מדאורה איתה לדרבנן ואז יהיה צד היתר בדבר לצורך התפילה מותר גם לכהן להיכנס שם. הגמרא אצלנו היא מסכת ברכות בדף י״ט. הגמרא אומרת מדלגים היינו על גבי ארונות. איך אפשר? איך לכהנים היה מותר? הגמרא מסבירה בין הגופה לבין החלק הסוגר של הארון היה יותר משמונה סנטימטר יותר מטפח כיוון שיש כאן פותח טפח לכן לצורך כדי שיוכל לראות את המלך הגמרא התירה אז כמו שהיה לצורך מצווה כזו גם לצורך מצוות התפילה וכיוצא בזה גם כן התירו בדבר. הרב מסיים שכך הוא המנהג המנהג היה להתיר בדבר מעתיק אותו הגאון או בחיים סיטיון בספרו ארץ חיים ביורד דעה סימן שעד סעיף י״א ושאר האחרונים וכך המסקנה בכל מחלוקת שיש לנו אנחנו תמיד הולכים לפי המנהג. כשרב מדבר על המנהג התכוון הרב על רוב הקברות שיש לנו. על מערת המכפלה הרב לא דיבר והסיבה היא בזמנו לפני שתיים מאות וחמישים שנה לא הייתה כניסה ליהודים ממערת המכפלה. הישמיונים האלה כשהיה בידם הדבר לא נתנו לנו להיכנס רק עד המדרגה השביעית היו מרשים לעלות ותולה. אחד ויחיד הצליח להיכנס היה רבנו יוסף חיים. הוא נתן שוחד, אמרתי שהוא היה עשיר גדול, הוא נתן שוחד למי שצריך ובשקט הרשו לו ונכנס בפנים. חוץ מזה אף אחד לא נכנס. אם כך מה שהוא מעיד על המנהג מעיד על קברות אחרות והשאלה היא האם גם במערת המכפלה גם שם נוכל להקל או לא כי מהגמרא במסכת דבא בתרא בדף נח משמעות הגמרא שם במעשה של רבי בן נהר שגם שם אין היתר לכהנים להיכנס גם שם זה יכול לגרום להם טומאה אבל כל הוויכוח הזה היה בהווה מותר לכתחילה לאחינו בני ישראל הכהנים להיכנס לתוך שטח מערת המכפלה. מה קרה? למה אני אומר היה והיום לא? הסיבה היא יצרו שם היתר על ידי בידוד הטומאה מה שנקרא פותח טפח. בזמן הגמרא הבניין הזה שאנחנו רואים עוד לא היה קיים. בזמן הגמרא מה שהגמרא מספרת על רבי בנה לא היה קיים הבניין הזה. לאחר מכן בנו את הבניין. הבניין הזה הוא שלוש קמות. אנחנו, שעומדים למעלה, מתפללים, אנחנו בקומה השלישית. בקומה השנייה, קומת הביניים, שם קדחו ועשו את הפותח טפח, לשחרר את הטומאה, לבודד את הטומאה. עשו את זה לפני כשנה. בדרך כלל, כל דבר שעושים היום מייד משדרים באינטרנט, ברדיו, בטלוויזיה וכן הלאה. כאן את הנושא הזה שהם עשו, בהכוונת הרב של קריית ארבע, הגאון רבי דוב לאור, הם עשו את זה בשקט. והסיבה היא, יש בדור הזה אנשים משונים שלא אוהבים אותנו, אוהבים את הערבים. לא ידעתי למה. זה אולי פסיכולוג יכול להסביר לי, אני לא יודע למה. האנשים האלה יבואו, ישמעו שכך וכך עשינו, והם יבואו ויסתימו לנו את זה, סיתימו פלישתיים וימלאו עפר. כדי שלא יהיה ריב ומדון עם האנשים המשונים האלה, ולכן שיתקו, לא אמרו מה שעשינו, הודיעו, העבירו את הנושא מפה לאוזן, כמו שאומרים, כדי שידעו ויגידו גם לאחינו בני ישראל הכהנים. מי שרוצה להיכנס למערת המכפלה, רוצה לומר שמה ברכת כהנים, לברך אותנו בבוקר, וכן אין זה הדרך, יש היתר בדבר. אבא כתב בזה בכמה מקומות. רבי עומר חלק ד', תורא דעה סימן ל'ה', בחזון העובדיה על הלכות ימים נוראים בהתחלה, גם בספר החדש, חזון העובדיה על דיני אבילות ב', גם שם הוא כתב בזה, ובכל המקומות הוא כתב, לא אחמיר ולא ידע שתיקנו בזמן האחרון שיש שם פותח טפח, אלא המציאות השתנתה, ולכן הן בקבר החן והן במערת המכפלה, גם המחמירים בקבעות אחרים ידעו שהדבר מותר. יש ספר שלם שחיבר הרב לעידו אלבה, שם הספר מערת המכפלה. שם הוא מסביר בספר הזה את כל הצדדים, מדוע ולמה יש מקום להתיר לך תחילה בכל זה. רבי חנניה אדונא הקבשיה אומר...