טעות או ספק בשינויי תפילת עשרת ימי תשובה: דיני "המלך המשפט" ואיך להימנע מסיבוכים

- - - לא מוגה! - - -

שומעים על ועד הארץ תפילת מנחה כאן כל יום בשעה שש, לא בשבע. מי שיהיה אחר יגיע בשבע, תשלחו אותו לנחלת יצחק. נחלת יצחק יש בשבע. פה רק בשש. היינו בסימן תקפ״ב, סעיף א. מראש השנה עד יום הכיפורים אנחנו מוסיפים בתפילה. התוספות הן, לפני שאומרים את הפסוק השם מלך השם הלך, אנחנו מוסיפים את הפסוק השם מהאלוקים. אחרי שתבח אנחנו אומרים שיר הנעלות ממענקים קראתיך השם. בברכה הראשונה אנחנו אומרים זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים. בברכה השנייה אנחנו מוסיפים מי חלמודך אבו רחמן. בברכה השלישית אנחנו מוסיפים ובכן יתקדש שיבך ובכן תן פחדך מוסיפים כמה קטעים ובכן. בחתימה אנחנו אומרים המלך הקדוש בברכת השיבה המלך המשפט. בברכת מודים אנחנו מוסיפים וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך. בברכת שם שלום אנחנו מוסיפים ובספר החיים ברכה ושלום. כשהחזן גומר את החזרה, אנחנו מוסיפים אבינו מלכנו בקדיש במקום עושה שלום אומרים עושה השלום בעברוניו אלה הדברים שאנחנו משנים בכל עשרת ימי תשובה בכל הדברים אם היה לו טעות ושכח בכולם לא חוזר רק לגבי המלך הקדוש המלך המשפט שמה יש דיון בפוסקים אם חוזר אבל שאר הדברים לא חוזר כל הדברים האלה הוסיפו אותם הגאונים אז הגאונים באים לומר לך תאמר קודם השמו האלוקים אם לא אמר השמו האלוקים נזכר באמצע ברכת יוצר אסור לו להפסיק ולומר שם השם האלוקים אלא לאחר שיגמור עושה שלום ממרוניו שמה יוסיף את מה שהחסיר וכן גם לגבי השיר המענות ממענקים אם האדם לא התחיל יוצר יכול לומר התחיל כבר יוצר אמר מלך העולם יוצר אור אין הבה אמנה אשר אמר שיר המענות ממענקים אלא יאמר את זה אחרי עושה שלום כך גם לגבי התאריות האחרות אם לא אמר סמכוני לחיים רבנו יוסף חיים בספרו תורה נשמע מחדש שיכול לומר את זה באמצע השמה כולנו הרי למדנו בעבודה זרה ז' שואל אדם צרכיו ושומע תפילה אז כאן יש אותו שומי יכול לבקר סמכוני לחיים באמצע השמה כולנו אבל אם שכח ולא אמר מי כמוך רב ורחמם את זה לא יכול להשלים באמצע השמה כולנו מי כמוך זה לא בקשה אלא זה שבח שואל אדם צרכיו ושומע תפילה לא שבח ולכן בחיי גווני הפסיד אבל לגבי החתימות המלך הקדוש המלך המשפט שני הדברים האלה נאמרו בגמרא בברכות יב ולכן הלוא אין יש ויכוח קשה בפוסקים מחלוקת קשה אם שכח ולא אמר המלך הקדוש אלא אמר האל הקדוש במקום המלך המשפט אמר מלך אוהב צדקיו המשפט, מחלוקת אם בדיעבד יצא או לא. אני קורא לכם את לשון מרן סימן תקב סעיף א' מה עשית אם תשובה אמר מלך הקדוש או מלך המשפט ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא במלך הקדוש חוזר לראש אם הוא במלך המשפט אם הוא נזכר קודם שעקר את אדמו חוזר לדרכת השבעה הוא אומר משם לא יהיה לך על הסדר אם לא נזכר עד שעקר אגנב חוזר לראש. הדין הזה שמרן כותב מקורי מעריף הראש והרמב״ם ולכן מרן פסק שחוזר אבל יש ארבעה שיטות ארבעה סיכומים להלכה שם בסוגיה הדעה הראשונה מה שאמרנו בשם הראש וסעתו אם נאמר חוזר בשניהם דעה שנייה הרב אברהם אומר בשניהם לא חוזר גם מה שהגמרא אמרה ולכתחילה תגיד המלך הקדוש המלך המשפט אם טעה בשניהם לא חוזר. דעה שלישית רבינו חננאל ורבי יהודה החסיד אומרים שבהמלך הקדוש אם טעה לא חוזר והמלך המשפט חוזר. הסיבה הטעם לדבר הגמרא שם מביאה את הפסוק ויקבע השם צבאיות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה מתי זה ויגבר שם צבאיות במשפט? מתי הקדוש ברוך הוא יושב על כיסא המשפט מלאש השנה עד יום הכיפורים? ואפילו אוכי הפסוק מסיים שם והאין הקדוש נקדש בצדקה. אתה רואה שלא חובה דווקא המלך הקדוש ולכן לפי תוספות רבי יהודה החסיד אם שכח ולא אמר המלך הקדוש בין בתפילת הנחש בין בחזרה יצא. רק לגבי המלך המשפט הוא אומר שחוזר. דעה רביעית תלמידי רבנו אינה הם אומרים אם שכח ולא אמר המלך הקדוש חוזר והמלך המשפט לא חוזר. למה לא? למה שם לא יחזור? הם טוענים מה כל הבעיה הוא לא אמר המלך המשפט אבל במקום זה הוא אמר את המילה המלך הוא אמר מלך אוהב צדקה ומשפט גם כאן יש לו מלך גם כאן יש לו מלך ולכן גם זה רק לכתחילה בדיעבד אם לא אמר יצא. זו הדעה הרביעית. כמו הדעה הרביעית כך דעת הרמה. הרמה למעלה בסימן קייח כך הוא סיכם להלכה וכך נוהגים החלו בני ישראל לאשכנזים שאם טעה במלך המשפט לא חוזר אלא ספק ברכות להקל. חלק מאחרוני הספרדים הכנסת הגדולה הבן ישחי ועוד אמרו שכך ההלכה. נכון שמרן פסק שגם במלך המשפט חוזר אבל אומרים ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן זו הדעה האחרונה שהרבה מגדולי האחרונים הלכו בדרך הזו אבל מרן לא פסק כך מרן הלך כמו הראש ולמה מדוע באמת חוזר? הרי הוא אמר מלך מלך אוהב צדקה ומשפט מדוע ולמה אתה אומר לו שהחזור? מרן בבית יוסף הביא דברי בעל הדיברות אבל מרן כתב בקצרה הדברים ארוכים יותר על פי מה שמרן עצמו כתב בשם המדרש בסימן קי״ב בבית יוסף. המדרש שם מספר את ההיסטוריה של הברכות מתי נתקנו הברכות שאנחנו מתפללים בעמידה המדרש הזה הובא גם באורחות חיים הכל בו ומרן מעתיק את כל זה ובית יוסף סימן קי״ב. כשאברהם אבינו הופל לכבשן האש בעור כשדים וניצול אמרו מלאכי השרת ברוך אתה ה' מגן אברהם. כשיצחק אבינו נעקב על גבי המזבח וירד חי אמרו ברוך אתה ה' מחיי המתים. כשעקב אבינו התגושש עם הסמוך מים וניצח והקדישו את קדוש יעקב ואת אלוהי ישראל אמרו ברוך אתה ה' מאל הקדוש כשיוסף הצדיק למד בלילה אחת שבעים לשון אמרו ברוך אתה ה' חנין אביי כשראובן בלבל את שועה אביו נכשל וחטא ואחר כך חזר בתשובה אמרו ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה כשהודה נכשל עם תמר ובסוף אמר צדקה ממני אמרו ברוך אתה ה' חנון המרבה נסלוח כשמת פרעה ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו בטען שבעתיו ואז הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו בעזרת ה' וגאלתי אתכם אז אמרו ברוך אתה ה' גואל ישראל כשאברהם אבינו נימון שלח הקדוש ברוך הוא את המלאך רפאל שירפא אותו אז אמרו רופא חולה עמו ישראל יצחק אבינו זרע והיה לו ברכה כמו שכתוב ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים לברכו ה' אז אמרו ברוך אתה ה' לברך השנים כשהכה אבינו פגש את יוסף במצרים אז התאחדה המשפחה עד אז היו 11 שבטים איתו בארץ קנן הגיעה למצרים כל תריסר שבטיה כל המשפחה היו איתו אז אמרו מקבץ נדחה עמו ישראל כשניתנה פרשת ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם אמרו מנה חורים צדקה ומשפט כשטבעו המצרים בים סוב אמרו שבו רב הוא מכניע עזדים כשיוסף הצדיק הבטיח לאביו ואנוכי העלך גם עלו יעלה את ארונו ושכבתי עם אבותי ולשנתנו ממצרים וקבורתנו בקבורתם כשיוסף נשבע והתחייב עלו נשען ומבטח לצדיקים וכן הלאה שם המדרש ממשיך מה אנחנו לומדים מדברי המדרש? התוכן של החתימה מלך אוהב צדקה ומשפט היה כשעם ישראל קיבל את פרשת ואל המשפטים אם כיהן הקב' מלך אוהב שאנחנו עם ישראל נעשה צדקה ומשפט שאנחנו עם ישראל נקיים את ואל המשפטים, נקיים את חושן משפט. לעומת זה אומר בעל הדוברות המלך המשפט התוכן הוא אחרת הקב' יושב בעשרת ימי תשובה הוא המלך הוא המשפט ולכן זה לא חוזר עלינו זה חוזר על הקב' אם כך, זה לא בגלל שאמרת את המילה מלך או שלא אמרת מלך אלא כאן אתה שינית בתוכן ולכן לפי הראש וסיעתו אם לא אמר צריך לחזור וזה מה שמרן פסק לנו בשולחן ערוך אלה הם ארבעה הדעות אחד מחכמי דעינו הגאון הרב יצחק רצבי כתב בנושא הזה תשובה ושם הוא בודק איך הגרסה הנכונה בעריף הרמב״ם גם לא מרמה כתבי יד אבל היום אתה יכול להגיע כמעט לכל הכתבי יד שבעולם פעם היה קשה, היום זה הולך בקלות איך אתה יכול לדעת מה הכתב יד הזה או הכתב יד אחר דרך האינטרנט אתה משלם כמה שקלים אותו הספרן מצלם ויעביר לך מיד בפקס את הצילום של אותו הספר אם אתה רוצה לדעת אם הגרסה הנכונה בדברי עריף הרמב״ם אם את האבא מלך המשפט חוזר או לא חוזר אתה יכול לקבל את כל הגרסאות שיש בעולם אולי הוותיקן הם הטמאים שאולי לא נותנים הכל אבל חוץ מהספריות של הוותיקן כמעט כל הספריות בכל העולם לא ייתנו לך אף פעם את הכתב יד הכתב יד עצמו שווה מיליונים אבל צילום ייתנו לך בקלות אותם משלם כמה שקלים אתה מקבל את הצילום ולכן הוא אסף את כל הכתבי יד שבעולם הכתבי יד הקדמונים ביותר מדורו של הרמב״ם והלאה כך גם לגבי הריף יצא לו רובה דרובה של הכתבי יד הגרסה הנכונה אינו חוזר והרמב״ם זה לא מפתיע אותנו כי הרמב״ם עצמו בתשובה בסימן ל' כתב שאינו חוזר לכן הכנסת הגדולה ועוד מהאחרונים שאלו לכאורה סתירה בין היד החזקה לתשובה והעריכו לזה הפוסקים מהי אותה התשובה לפי הגרסה הנכונה מה שכתב הרב עצמו שרוב רובם של הכתבי יד הנכונים שביד החזקה היה אינו חוזר אם כך זה מסתדר מצוין אם התשובה בסימן ל' זו הטענה של הרב מדוע מרן פסק חוזר מרן הולך תמיד בעקבות הריף הראש והרמב״ם שלושה עמודי הוראה או הרוב מתוכם כאן הרוב מתוכם שני עמודי הוראה הריף והרמב״ם לפי הגרסה הזו אומרים אינו חוזר אם תחבר אותם עם שאר הפוסקים יש לך רוב הפוסקים אומרים שאינו חוזר ולכן הוא טוען איך נוכל לחייב אותו לחזור הרי כלל גדול בידינו ספק ברכות להקל הרב מייעץ לנו עצה כדי לחלץ אותנו מהבעיה הזו הוא אומר אם האדם הזה הגיע לתשכון ושמה נזכר שהוא טעה לא אמר המלך המשפט אלא אמר מלך אוהב צדקה ומשפט מה יעשה? הרב אומר עצה פשוטה תחזור במחשבה בהרהור מהשבעה יחזור במחשבה בהרהור ואחר כך יגיע לברכת תשכון ימשיך משם והלאה על הסדר בפה אלה דברי הרב כך הוא כותב בספרו שולחן ערוך המקוצר אבא מצטט אותו מספרו חזון עבדיה ומתקיף אותו קשות כותב עליו דברים קשים מתקיף אותו איך אפשר שיחזר בהרהור והרי לפי דעת הרעה המערן מפראג המגן אברהם ועוד הרהור אליו כדיבור דומה הרהור זה אפס אם כן הוא צריך עוד הפעם לחזור להשיבה זה היה קושייה ולכן האבא דוחה אותו אבל אין קושייה על הרב רצבי הרב רצבי הוא תימני בלדי והבלדים הולכים בעקבות הרמב״ם הרמב״ם השמה כדי רבנו שעיה סוברים הרבהור כדיבור דומה לא יודע מה אתה מקשה עליו אתה אומר הרעה כתב אחרת בסדר כל הכבוד להרעה אני תימני אני הולך כמו הרמב״ם והוא הלך לפי אותה השיטה ולכן הוא ייעץ את העצה הזו לחלץ את עצמו מסבך המחלוקת בספק ברחוב במקום שיחזור בפה יחזור במחשבה מהשיבה עד תשקול וימשיך הלאה תשקול בפה לכן עליו אין קושייה לתימנים אם ישאל אותך תימני יש לך פתרון אתה יכול להגיד לו תראה אתם הולכים לפי הרמב״ם כך וכך האפשרות אתה יכול להרהר אבל אם יבוא אליך הספרדי מה יעשה מה תשיב תשובה לאותו הספרדי הרמב״ם למרות שהרמב״ם פוסק הרהור כדיבור דמה מרן בכמה וכמה מקומות מרן פסק הרהור אליו כדיבור דמה מרן כתב את זה גם בהלכות תלמוד תורה ברכת התורה בסימן מ' ז' סעיף ד' שבהרהור לא חייב ברכות התורה מרן חזר על זה בסימן ק' א' לגבי תפילה לגבי ברכת הנזון בכל המצוות כמעט מרן סובר שהרהור אליו אדם שערהר את הקידוש, גם בדאמן לא יצא ידי אחורה וכן הלאה. לנו, האם הפתרון לזה הוא טוב או לא טוב, לנו יש בעיה. הרי אמרנו שמרן בהקדמה לבית אוסף אומר, איך השיטה שלנו בהלכה? לפי שלושה עבודי הוראה. נכון שמרן היה לו גרסה בדברי עריף הרמב״ם חוזר, למה אמר את המלך המשפט חוזר, אבל כמו שאמרתי מרן היה לו חלק מהכתביה. מרן לא ראה את כל כתבי היד מה שהיום אנחנו יכולים לראות. מה היה קורה אם מרן היה רואה את כל הגרסאות האלה, שרוב רובן של הגרסאות שאימנה אמר המלך המשפט אינה חוזר, אולי מרן היה חוזר בו? מי אומר לך שמרן היה נשאר בדעתו? אולי גם מרן היה חושש לאותן הגרסאות? וכמו שאמרנו, כלל גדול בידינו, ספק וברכות להקל. זו הבעיה, זו המבוכה הגדולה שלנו, של הספרדים, האם בעניין זה מה שמרן אמר זהו זה, נמשיך בדברי מרן, או שניאלץ לשנות בגלל אותם כתבי היד העתיקים הישנים, זו הבעיה שיש לנו בעניין זה. אם האדם הזה בא לשאול אותנו אחרי התפילה, סיימתי עושה שלם, ואז הוא בא לשאול, יש לנו פתרון קל מאוד, הן לגבי טעות בהמלך הקדוש והן לגבי טעות בהמלך המשפט, תגידו שיחזור. אבל איך הוא חזור? יעשה תנאי ננדבה. יאמר כך, אם אני חייב, תהיה תפילתי לשם מנחה. הוא אומנם תהיה תפילתי ננדבה. אין בעיה, יש רק כאן חברה שמבטחת אותו מפני סיכוני לא תישא את שם ה' אלוהיך לשעל, יכול בקלות לחזור, ואין לו כאן שום חשש, שום ספק, ברכה לבטלה. אבל כשהאדם הזה נזכר בברכת תשכון, שם הבעיה. הרי תפילת ננדבה כנגד קורבן ננדבה. אם אתה מביא קורבן ננדבה, צריך שכל הקורבן כולו יהיה ננדבה. האם יעלה על הדעת שאדם יביא חצי-חצי? נגיד, מהראש של הכבש עד הבטן, עד הכרס, חובה. מהכרס עד הזנב, יהיה ננדבה. הייתכן? אפשר לעשות דבר כזה? אי אפשר. אז כמו שאתה לא יכול להביא חצי קורבן ננדבה, אי אפשר גם להביא חצי תפילה על ננדבה. שם אתה צריך ללכת על עיקר הדין. ועל עיקר הדין אנחנו נבוכים מאוד, אנחנו מסופקים האם צריך ללכת כמו שמרן כתב בשולחן ערוך, או שאולי מרן עצמו היה חוזר לו אם היה ראה את כל אותם כתבי היד. לכן יש מחלוקת גדולה גם בין אחרוני הספרדים. אומנם, הדאון רבי אהרון בן שמעון בספרו נהר פקוד, והדאון רבי יוסף עדיד בא על ברכת יוסף, שניהם מעידים על המנהג בירושלים, שבירושלים נהגו מי שטעה ולא אמר המלך המשפט חוזר. ככה הם מעידים על המנהג. הרי הכלל בידינו. ספק בלכות להקל בתפילה או בכל דרכה לא אמרנו שיש לך מנהג. יש לך מנהג, ובכל מנהג לא אומרים ספק בלכות להקל, כמו שכתב תרובת הדשן, מרן השולחן ערוך וכל הפוסקים. כאן יש לך מנהג. אבל עדיין, המנהג הזה הוא מנהג מאוחר ולא מנהג קדמון. הרי אמרנו פעמים רבות לדברי הגאון בעל החיקר לבן, נכדי רבי חיים פלאצ'י, שרק מנהגים קדומים מלפני 300 שנה הם מחייבים אותנו. אבל מנהג מאוחר לא. הרבנים האלה, רבי אהרן בן שמעון ורבי יוסף עדוד היו כאן בירושלים לפני 100 שנה. הם לא היו כאן לפני 500 שנה. אם כן, המנהג הזה הוא מנהג מאוחר. כך שגם אם אתה רוצה להטות את הכף לצד שכן יחזור בגלל המנהג, המנהג עדיין לא מספיק חזק כדי לחייב לחזור. אולי לגבי הבבלים, אולי גם שמה תוכל לטעון טענה כאין זו. רבי נשחי כתב שאם לא אמר המלך המשפט אלא חוזר. אבל הגאון רבי עקב הלל שהיה אב בית הדין בדורו של רבי נשחי העיד שהמנהג בבגדד היה לחזור. כך אמר בשמו הגאון רבי אפרים הכהן, רבי אפרים הכהן היה כאן ראש המקובלים, האבא של חכם שלום ראש ישירת פרות יוסף שיבדו לחיים. אז גם שם היה מנהג. שוב, גם שמה, מתי היה המנהג? מתי היה רבי יעקב הלל? היה לפני מאה שנה. כל זה מנהג מאוחר. לא ראינו מנהג קדמון בדבר הזה כדי שיחייב אותנו מצד המנהג שיבנה עליו המלך המשפט ונזכר באמצע התפילה שיהיה חזור. אלא הבעיות, זו הבעיה הכללית שיש לנו בכל עשרות אמת תשובה. יש פתרון כאן לבעיה. הפתרון הוא שאדם ייזהר לא להתפלל בעל פה, אלא רק מתוך הסידור, להתפלל בנחת ולא יטעה. סיפר לנו תלמיד חכם אחד, הוא אומר, למדתי טוב את ההלכות האלה וראיתי כמה העניין מסובך. הוא אומר, אף פעם אני לא מתפלל בעל פה בעשרת ימי תשובה. תמיד אני מתפלל מתוך הסידור. מאז עד היום אפילו פעם אחת לא טעיתי. תמיד אמרתי המלך המשפט, תמיד היה בסדר. כשאדם אומר מתוך הסידור, איך הפתגם, אמר עם הספר ישו מחשבתו הרעה. זה הדבר הכי טוב, כך כדאי שכל אדם ואדם ינהג ויעשה כדי לחלץ את עצמו, להקדים במפואל המכה. אל תהיה חכם, תהיה צודק, כך כדאי לנהוג ולחשוב. אני אגיד לכם דוגמה מתי על בטוח שהאדם הזה יטעה. אנחנו מתפללים מנחה ביום שישי, באים אנשים, חלק מהם כת עצלים באים מאוחר. אלה שבאים מאוחר עומדים ליד הדלת מתפללים. אנחנו כבר הגענו על הצדיקים ועל החסידים, הצדיק הזה נכנס והוא מתפלל מהר, רוצה להגיע על הקדושה. לא תמיד יש סידור ליד הדלת, האנשים האלה, תשאל אותם אחר כך, מה אמרת? הוא טעה גם במלך הקדוש, גם במלך המשפט. כשמתפללים מהר בחופזה, קרוב לוודא שהאנשים האלה איתו. לא כך מתפללים. גם אם האדם הזה נולד במלזן של עצל, מותר כמה פעמים בשנה להקדים, לבוא מוקדם. אם לא הגיע לפתח אליהו, נסלח לו. לפחות שהוא יגיע למנצח הלגיתית, יתפלל כמו בן אדם. אם לא בעשרת אמת שהוא ראה, מתי? ולכן ישתדל כל אדם להתפלל, יהיה צמוד לסידור, כדי שבעזרת השם לא יבוא לידי טעות ולא ייכנס למערבונת הזו, שספק אם ידע איך לצאת ממנה. מה היית עושה בסוף? אם יכוח על מטרה שיתפקח ניגון ותגיד לו אדם שסיים את התפילה ואומר לך, טעיתי בהמלך הקדוש או בהמלך המשפט, אל תמליץ לו שיאמר לחזן כוון עליי, אלא יותר טוב שהוא בעצמו יתפלל על ידי תנאי לנדבה. הסיבה היא, אם הוא רוצה לצאת יד החובה מהחזן, הוא צריך להיות כל הזמן מרוכז לשמוע טוב טוב את החזן ולא תמיד האדם יכול להיות מרוכז אולי... חלום חלומות באמצע, נקנה מחר עגבניות או נקנה ביום שישי לכבוד שבאר. כל מיני מחשבות השטן מתחיל להכניס לו בראש ואז הוא לא ישמע טוב את החזן, ספק אם ייצא ידי חובה. ולכן עדיף יותר שהוא בעצמו יעשה את התנאי מין דבר ויתפלל עוד פעם, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה כשהוא שאל אותך אחרי. איפה אתה מסתבך? אם האדם הזה נמצא בברכת תשכון, או את צמח תביא לעבדך, שם הבעיה. ואין הבדל בהלכות העולם בין איש לאישה. האם האישה נותרה לברך ברכות ונטלה? האם רק אנחנו צריכים לומר, המלך הקדוש המלך המשפט, מה לאישה יש שולחה לארוח אחר? גם היא יש לה את אותן הבעיות וגם לה צריך להמליץ. שחרית, מנחה וערבית, אך ורק מתוך הסידור. כולהי ואולי, נקווה שבזכות זה, וסייעתא דשמיא לא יהיה לאדם הזה שכחה ויאמר כהוגן את המלך המשפט, יאמר את הכל כמו שצריך. ואלב אחי, תצטרך להגיד לו, אין ברירה, שיחזור בעירבו. אולי העצה של שולחן ערוך המקוצר, אולי העצה, אין לך ברירה. הרי מרן עצמו כתב לנו בסימן סב, מרן כתב סעיף ראשון, אדם שירהל עד קראת שמע לא יוצא ידי חובה גם לדאבל. אבל מרן מביא לנו דוגמה שאם אדם מהרהר מקיים מצוות קריאת שמע. הדוגמה היא כך, האדם הזה לא מרגיש לו. וברמינן מחובר למכונת הנשמה. הוא לא יכול להגיד בפה שום דבר, הפה שלו מלא עם המכשירים. אבל המוח שלו צלול. מרן אומר שיהרהר את קריאת שמע ויקיים בזה את המצווה מדאורייתא. כך אמר דוד המלך, אמרי האזינה השם בינה הגיגי. כשאני יכול, אמרי האזינה השם, כשאני לא יכול, בינה הגיגי. אם כן, כשאדם אנוס, אנוס על פי הדיבור אתה אומר לו הרהור כדיבור דמה. למרות שמרן פסק הרהור לאו כדיבור דמה כשאין ברירה, שעת הדחק אומרים לו שגם בהרהור יוצא ידי חובה. גם פה האדם הזה נמצא בשעת הדחק הוא נמצא לא אונס ברוך השם הוא לא נמצא לא מחובר למכונת הנשמה גשמית. אבל מבחינה רוחנית, כאילו יש לו בעיה. הוא לא יודע כן יחזור, לא יחזור, אנוס על פי הדיבור. ולכן, בלית ברירה, יצטרך אולי לא לחזור אלא להרהר. לחזור בפה אולי לא נוכל להתיר לו, אלא רק להרהר משם עד תשכון, ואחר כך ימשיך הלאה בפה עד תשכון. לגבי המלך הקדוש ודאי חזר. שם יש לנו מילה קדוש, עכשיו אין לך הרבה מה להסתפק. אבל לגבי המלך המשפט, שם אנחנו נתקלים בבעיה. אתה רואה שגם בין אחרוני הספרדים יש מחלוקת קשה בדבר הזה. הצדדים נאמר שבוודאי צריך לחזור, לא כל כך פשוטים. להגיד הפוך, גם לא פשוט. ולכן, אין לנו ברירה אלא נצטרך לסמוך על מאן דאמר, שאולי האירוע הזה אולי ייחשב לו כדיבור, אולי בזה יציל את המצב. אולי עמדנו בלערכות ראש חודש, אותה ציבור כתב, כולם הוא יעלה ויבוא, יגיע עד לדודים ויאמר את ההמשך, נכון, גם שם אמרנו את הצדדים האלה, אמרנו את הספק ספיקה, אולי הבהור כדיבור דומה, כמו שאמר הרמב״ם, עשה מגבי רבנו שהיה, גם אם תאמר שלא, אולי באונס, אולי כן, גם שם הזכרנו את הצדדים האלה. יש לנו בעיה קשה בנושא הזה. הצד לומר ולפסוק כדעת הראש וסיעתו, שאם לא אמר המלך המשפט חוזר, למה לא נאמר בזה ספק ברכות להקל? האחרונים, כשהעריכו בדבר, הביאו לנו את דברי התלמוד ירושלמי. ובדברי התלמוד ירושלמי למדנו שספק ברכות להקל בתפילה לא ימרנן. אני אצטט את דברי הירושלמי. התלמוד ירושלמי מתחיל. אדם שקורא קריאת שמע, אמר את הפסוק, וכתבתם על מזוזות בתיך ובשעריך. ואחר כך התחיל להסתפק. מה אמרתי? אני אמרתי את הפרשה הראשונה והשנייה, צריך להמשיך ועמיים שמוע תשמעו, או שאמרתי וכתבתם השני וצריך להמשיך למען ירבו עמכם. מה עושה? לפעמים הוא צמוד לחזן. שומע את החזן למען ירבו עמכם, גם הוא ממשיך. קל מאוד. אבל אם האדם הזה לא צריך להתפלל אצל הספרדים, הלך להשתיב לך. אצל השתיב לך החזן לא אומר בקול רם את הכול. רק הוא צועק, הללויה, הללויה, השבן ערכים באמת, זה הכול. אז הוא לא יודע, מה יעשה? הירושלמי אומר שהחזר מספק והיה עם שמוע. למה? קריאת שמע דאורייתא, ספק דאורייתא לחומרא. הדין הזה מופיע גם בתלמוד אצלנו, גם בבבלי, וכך פסק מרן לשולחן ארוך. הירושלמי ממשיך עוד הלכה. מביא את רבי עיסא בשם רבי אלעזר שאדם שמסופק באמצע התפילה חוזר. הספק הזה מצוי מאוד בהושענה רבה. לילה ארוך, האדם הזה לא ישן כל הלילה. עומד בתפילה, באמצע התפילה נרדם. בעמידה. יש אנשים מסוגלים לישון גם בעמידה. אחרי זמן מה, פתח את העיניים, הוא לא יודע איפה הוא נמצא. הוא זוכר ברכת דתא חונן, הוא אמר בוודאי. מה אשיבנו והלאה? הוא מסופק. מה יעשה? לפי התלמוד ירושלמי, חייב לחזור עוד הפעם לברכת אשיבנו. תגיד למה, אולי הוא אמר את זה, ספק ברכות להקל. למה מספק אתה אומר לו שיחזור להשיבנו? שוב, הסיבה היא ספק ברכות להקל בתפילה לא אמרנן. מתי אתה אומר ספק ברכות להקל? כגון, לגבי ברכת אשר יצר. האדם הזה הלך לשירותים, יצא, לא ברך. אחרי רבע שעה עוד הפעם נכנס. מתל ידם ויצא. מרן כותב בשיבור רבי יצחק אברהם בסימן זין, צריך לברך פעמיים אשר יצר, כיוון שפעמיים הלך לשירותים. רבע פוסקים חונקים, פסק נמר הגאון חידה, שם בסימן זין, ספק ברכות להקל אפילו נגד מען. אם אתה תחזה פעמיים, אולי הוא יעבור על איסור דאורייתא, לא תישא את שמש שמונה ללכת לשווא, ולכן מי ספק לא יאמר פעם השנייה אלא רק פעם אחת ולא ישנה לו. אבל כאן, כשחכמינו תיקנו לנו את התפילה, כל תשעה עשר הברכות כולן צמודות, הכול אחד. ואם חיסר אחד מכל סבבה נח, חייב איתה. אם הוריד ברכה אחת, אם האדם הזה הגיע מקבץ נדחי עמו ישראל, לא אמר השיבה. הנה, המשיך הלאה. אחרי זה, למינו ולמנשימים. לא רק שחסרה לו ברכה, כל התפילה כולה לו בטלה. אם תאמר שהאדם הזה שינה ממטבע שתבוא חכמים בברכות. במקום לומר המלך על משפט אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, אם כן, כל הברכות הכול לבטלה. איך הוא יוכל להמשיך הלאה? הוא ממשיך ואומר, תשכם, הוא אומר, ברוך אתה ה' בונה ירושלים. ברוך אתה ה' מצמיח קרן יהושע. איך אתה ממשיך? איך אתה תאמר את הברכות האלה? אולי הכל הם מפריע ברכות ובטענה? זו הטענה של האומרים שחייבים לעשות כדברי הראש הטוב על שולחן ערוך ואנחנו לא יכולים לסטות ימין או שמאל. ולפי דבריהם יש עוד כמה וכמה דוגמאות. דוגמה שנייה, האדם הזה אמר את המילה במהרה בימינו. בעמידה יש לנו פעמיים באהבה במהרה בימינו. פעם ראשונה, במהרה בימינו ברוך אתה השם שובר אביו מכניע שדים. פעם השנייה, במהרה בימינו ברוך אתה השם בונה ירושלים. כשאמר את המילים במהרה בימינו מישהו צעק יעלה ויבוא. כשיש לאדם סידור אז הוא יודע איפה הוא נמצא. אם הוא מתפלל בעל פה הוא לא יודע איזה במהרה בימינו אני. הראשון או השני, מי ספק על פה ירושלמי הזה, חוסר לראשון. צריך להמשיך ברוך אתה השם שובר אביו ומכניע שדים. כך יוצא לפי זה. או תיקח דוגמה אחרת. האדם הזה אמר הגדול הגיבוי והנורא. יש פעמיים בברכות יוצר את המשפט הזה. בברכה הראשונה הגדול הגיבוי והנורא קדוש והוא וכונן מקבלים. בברכה השנייה בברכת אהבת עולם הוא אומר הגדול הגיבוי והנורא בטחנו נגילה ונשמחה בשועתך. שוב אם הוא מסופק הוא לא יודע איפה הוא. אם הוא מתפלל אצל הספרדים צמוד יחד עם החזן איפה שהחזן אומר להמשיך איתו אין לנו מה להסתפק. אבל אם האדם הזה לא זוכר להתפרץ אצל הספרדים נמצא בשטיבלך שם הוא לא יודע איפה הוא נמצא. מה יעשה? יחזור מספק או לא? עוד פעם יש לך אותה הבעיה ואותה המחלוקת. דנו הפוסקים באריכות בדברי הרשב״א. אם האדם הזה ידלג לאמה יוצר המאורות, התחיל ולא סיים, הדרכות לבטלה או לא לבטלה, אין ברירה, תאמר לו שהחזר בהרהור הגדול הגיבוי והנורא קדוש הוא, משם עד הגדול הגיבוי והנורא בטחנו, יחזור במחשבה בערבו. לי קשה לנו לומר שיחזור ויאמר את הברכה ברוך אתה ה' לצור המאורות. עוד דוגמאות שמרן עצמו כשהביא מחלוקות מרן הלך לפי הכלל הזה. כגון, אחרי זין בחשוון אנחנו מתחילים ואומרים ברך עלינו. אדם שלא נזכר, שלא אמר כהוגן אלא אמר במקום ברך עלינו אמר ברכנו. הגיע עשים שלום. צריך לחזור כדי לתקן. להיכן חזר? מחלוקת בראשונים. מרן פסק חוזר לברך עלינו וימשיך משם והנה על הסדר. אבל הרבה ראשונים אומרים לא, לא צריך לחזור עד כדי כך, עד ברך עלינו. מספיק שיחזר לברכת שמע כולנו, ברכת שומע תפילה, ושמה יאמר, שמה יוסיף ותן איתנו ואתה לברכה. יעשה שם את התיקון שלו, יאמר, ותן תם ומתן לברכה, וימשיך משם והלאה על הסדר. כך הרבה פוסקים אמרו. לאן רנדו אמר כך, לאן רנדו אמר שאחזור לברך עלינו, על כרחנו, שספק ברכות להקל בתפילה, לא אמרנו. כי אם ההלכה שחזר לברך עלינו, והוא לא עשה את זה, כל התפילה שלו הכל לבטלה. דוגמה נוספת, אדם שלא אמר, בבין שבת רצה ואחל יצאנו. האדם הזה היה בברכה הרביעית, הוא מטיב לנו, הוא מטיב לנו, ואז הוא נזכר. לא, אמרתי, רצה. מה מרן כתב בסימן קפחת? חוזר לראש. גם שמה זה לא מוסכם, גם שמה הרבה ראשונים אמרו. אין צורך לחזור לראש. תחזור לברכה, רחם, תוסיף שמה את רצה ואחל יצאנו ותגמור. לאן מרן לא אמר כך? לאן מרן לא חשש? ספק ברכות להקל. אלא ודאי. שאם יעשה כך, לדעת רוב הפוסקים, הברכות האלה הן לבטלה. ברכת המזון, כל הדברים האלה, כולם צמודים זה לזה. אתה רואה שמרן עצמו חשש באותם הדברים, ומרן לא הלך בכלל של ספק ברכות להקל באותן הדוגמאות. וכן, אף אני נאמר גם פה, גם לגבי המלך המשפט, נאמר גם כאן את הטענה הזו. זהו סלע המחלוקת. הוא ילך כיסא. יש לנו ראיין לדברי מרן בסימן תקפד סעיף ב', שכן אומרים ספק דורכות להקל גם בתפילה. שם הדוגמה של מרן היא כך. התוספות למדו מהלכות העדות שאם האדם הזה תיקן את הטעות תוך כדי דיבור, מועיל. כגון. הוא אמר כך, ברוך אתה השם, מלך אוהב צדקה ומשפט, המלך המשפט. מיד. כמה זמן זה כדי דיבור? שלום עליך רבי. בתוך שנייה אחת הוא תיקן. זה מעיל. מאיפה אנחנו יודעים את זה? מהלכות עדות. אדם שאמר בבית דין עדות שראובן חייב מיליון שקל. אחרי שעתיים הוא חזר, סליחה כבוד בית הדין. לא מיליון, היה שני מיליון. מה בית הדין יעשה? לא שומעים למה שהוא אמר בפעם השנייה אלא בפעם הראשונה. כיוון שהגית שוב ונחזיר ונגיד, מתי כן נכונים לשמוע לו אם האדם הזה תיקן מיליון? אם הוא אמר מיליון, שני מיליון. עדיין לא עבר שנייה, לא עבר כדי דיבור, והוא תיקן מייד. בחיים גרמנר יכול בית הדין לשנות. כותבים בפרוטוקול, לא כותבים מיליון, כותבים שני מיליון. כמו שם אפשר לתקן תוך כדי דיבור. גם אצלנו מרן אמר שאם האדם הזה תיקן תוך כדי דיבור זה טוב. אבל גם זה שנוי בספק של הגמרא במסכת ברכות יב. שם הדוגמה של הגמרא. אדם שלקח כוס פטל או שיכר, כשם היה ברוך אתה ה' אלוהו כאלו, היה על דעת לו מה באופרי הגפן. בסוף כשהגיע מונח העולם והסתכל טוב, הוא ראה שזה פטל וסיים כהוגן, אמר שהכל נראה לדברו. יצא או לא יצא, הגמרא מסופקת שם, בעיה גדולה ופשיטה. הספק הוא כך. מהו עיקר הברכה? עיקר הברכה זה שם שמיים. כשהוא אמר שם שמיים היה על דעת לו אמר טעות, על דעת לו אמר הגפן, וזה שקר. הפטל הזה הוא לא פרי גפן. אילו היה מסיים כך, היה חייב על ידי כול עלמא לחזור. האם נלך אחרי מה שחשב בשעת הזכירת שם שמיים, או לפי מה שסיים והוא סיים כהוגן ואמר שהכל נהיה בדברו? זה הספק. מה אנחנו עושים מספק? בערד אלה ופשיטה, ספק ברכות להקל, מי ספק אינו חוזר. אבל כאן אצלנו, אם תומא ספק ברכות להקל בתפילה לא אמרנה, אם כן, אם האדם הזה תיקן תוך כדי דיבור, גם כן מייעיל. למה? אולי כיוון שבשעה שאמר ברוך אתה ה' היה על דעת לומר מלך אוהב צדקה ומשפט. נכון שבסוף הוא תיקן תוך כדי דיבור ואמר המלך המשפט? אני הולך אחרי המחשבה. אם מרן אמר שיצאה, אם כן, סימן שמרן סובר שספק ברכות להקל גם בתפילה מעינן. זו הראיה שהביא מרן החכם מן ציון בדברי מרן, שמרן סובר שבכל מקרה אומרים ספק ברכות להקל. אתה רואה ראיות לכאן, ראיות לכאן, ואנחנו באמצע נזכן אותו אדם שהסתבך וטעה ולכן אמרנו כדי לא להגיע לכל השאלות והתשובות האלה כדי לא להסתבך כל אדם מתפלל מתוך הסידור ואז בעזרת השם נקווה שלא יבוא לידי הטעות. סיפר לנו אחד מגדולי החכמים הוא אמר בדקתי למדתי טוב את הנושא וראיתי כמה העניין מסובך ומאז אני מתפלל מתוך הסידור הוא אומר מאז עד היום אפילו פעם אחת לא טעיתי במלך המשפט תמיד אני אומר המלך המשפט הוא ידע שאם הוא יסתבך, שאם הוא יטעה הוא ידע כמה הדבר מסובך כמה זה חמור אשרי אדם שיהיה כמו אותו החכם שלא יבוא לידי טעות כי יש לנו בעיות קשות אם תגידו לו לחזר אולי הברכות שהוא חזר למטלה אם לא יחזר גם כן אולי למטלה מה שלא יעשה הוא נמצא בצרות צרורות מבחינה רוחנית האם בעשרת אמת תשובה אנחנו מחפשים כל מיני מצוות כדי להתעלות כדי שנזכה להיחתן ביום הכיפורים לחיים טובים ולשלום ככה מתפללים? זו תפילה שאדם יסבך את עצמו עם טעויות כאלה? בוודאי שלא ולכן ייקח סידור, יתפלל בנחת, יתפלל טוב ושיהיה לנו סעתה לשמרה שאף פעם לא נשכח ואף פעם בואו נבוא בידי טעות. אמרנו שיהרהר, אין בירה, תעשה את העצה הזו. אבל אם הוא לא זוכר מה הוא אמר. מרן כתב, אם האדם הזה מסופק האדם הזה נמצא באמצע עתה חונן והוא מסופק, מה אמרתי? אמרתי האל הקדוש או אמרתי המלך הקדוש? מרן אומר מספק חוזר. ולמה? תגיד, ספק ברכות להקל? הסיבה היא, כאן זה לא ספק של חמישים אחוז, אלא כל השנה כולה, שלוש מאות חמישים וחמישה ימים בשנה, אנחנו אומרים, חייל הקדוש. רק עשרה ימים אתה חותם המלך הקדוש, ולכן על פי רבו אמר טעות, על פי רבו אמר האל הקדוש, כאן זה לא שקול אלא על פי רבו אמר טעות, ולכן חייב לחזור. מתי לא יתחייב לחזור? אם קרה הדבר בימי ראש השנה וכיפור. מה ההבדל בין ראש השנה וכיפור לבין שאר הימים? שם אנחנו מוסיפים ואומרים, ובכן, התקדש עמך, אתה מוסיף כמה קטעים ובכן. אחרי שהאדם אמר את כל הקטעים האלה, ובכן, הרגל המשון אחרי זה אדם, אומר ברוך אתה ה' המלך הקדוש. כאן זה הפוך, כאן הספק לא יהיה ספק שקול אם הוא אמר המלך הקדוש שלו. כאן, אחרי ובכן, הסתמא והוא אמר כהוגן. לפי זה, אחינו בני ישראל התימנים הדלדים, הם אומרים ובכן לא רק בראש השנה וכיפור. כל עשרת תימת שבה הם אומרים ובכן. אז אם כך, אם יהיה להם ספק, מי ספק, הם לא חוזרים, הם לא דומים לנו, כיוון שהוא אמר ובכן, נסתמא והוא אמר כהוגן ואמר המלך הקדוש, זה מה שצריך להורות לאותו האדם, שאמשיך לשם והלאה. הרבה פעמים אדם שלא למד הלכות מתחיל להסתבך באמצע התפילה. אתה יכול לשאול את החכם שאלות כעת. באמצע התפילה, מה תעשה? תפסיק לדבר באמצע התפילה? או תלך לארון הספרים. אפילו אם נותר לו ללכת, כמו שאמר החיי אדם, נמצא בספר את מה שהוא רוצה, את כל הספרים. ספר כזה כתוב כך, ספר כזה כתוב אחרת, אולי הוא יהיה לו ביד או בן ישחי או ספר אחר. עסק ביש, ולכן אמרנו שייזהר, אבל אם כמה לא ידבר, כמו שאמרנו, חייב לחזור מי ספק, יחזור עוד הפעם לראש, אבל מה שאין כן לגבי ראש השנה וכיפור, כיוון שאמר ובכן, מי ספק אינו חוזר. הרב לומד עדיין. הפרי חדש דן, אדם שבכל ימות השנה היה לו טעות. זה מצוי הרבה מוצאי כיפור. מוצאי כיפור, התרגלנו עשרה ימים לנער המלך הקדוש, והאדם הזה טעה, אמר המלך הקדוש, המלך המשפט, הרב אומר שבדיעבד יצא ידי חובה. מחלוקת באחרונים, המסקנה היא, בגיעבד יצא ידי חובה, בכלל מתי ימנה. אבל גם שם, אדם מתפלל עם מוצאי כיפור, לא טוב שיתחיל עם טעויות שם, אלא יאמר שם כהוגן, יאמר האל הקדוש, מלך ראוי בסדה קרב משפט, ככה הוא ינהוג ולעשות. מלך ראוי בסדה קרב משפט, שם ותעשק את הראוי בסדה קרב משפט. ברוך הבא נראה בעזרת השם יתברך להמשיך מה שפתחנו בימי אלול המקודשים, ימי הידידות, האהבה והרצון ההתכוננות לקראת ימים נוראים, ראש השנה עוד שבועיים כמו שלימדוני רבותינו מה צריכים לחשוב ולהתכונן. נקרא פרק אחד בספר שמואל א', פרק י״ז. ויאספו פלישתים את מחניהם למלחמה ויאספו סוחו אשר ליהודה ויחנו בן סוחו ונעזקה באפס דמים. האומה הזו, המרושעת פלישתים, שטומאת פלישתים לצנות, כמו שאומרת הגמרא, ערלים שונאי ישראל, נלחמו רבות בשנים עם ישראל, וכאן מתאר הנביא בספר שמואל מלחמה נוספת. הם באו, אספו את הצבא, עומדים במלחמה עם ישראל. ושאול ואיש ישראל, שאול המלך עליו השלום, יחד עם אנשי ישראל, נאספו, ויחנו בעמק האלה, ויערכו מלחמה לקראת פלישתים. האויב