ספר בני ציון על פרשת ואתחנן

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

דהיינו, מהב' של בראשית

עד הל' של עיני כל ישראל,

כל התורה היא דבק אחד של אותיות רצופות,

סרט שלם של אותיות,

שאתה יכול לחתוך את זה בכמה פנים.

הוא אומר שכל התורה זה צירופי שמותם,

כמו בראשית

ברא השם וכו',

אז הוא אומר בראשית ברא,

שזה שמות,

וככה זה הולך וממשיך וכו' וכו', זה צירופי שמותיו של הקדוש ברוך הוא.

זה אחד מהפירושים.

אז פעם שאלו אותי, אבל יש שינויים קלים היום, של כמה אותיות שנשתנו בנוסחאות כאלה וכאלה.

אז הסברנו שזה נעשה מן השמיים כדי שהתורה לא תהיה בקדושתה כמו שהיא באמת, שאם היה עולה אדם רשע על ספר תורה בקדושת התורה כמו שהיא בצירופי שמותיו,

היה או מת או מתייבש, משתתק וכו' וכו'.

אז מן השמיים בדור מסוים כבר עשו את השינוי הזה בשביל להוריד את הפן האחד מתוך שבחים פנים,

בשביל שלא יהיה חס ושלום חילול השם גדול וכו'.

עכשיו בואו תראו על זה הכיוון אותו דבר.

אומרים חכמים, זיכרונם לברכה, צריכים לדעת שהתורה הקדושה כפי שהייתה בשורשה למעלה בשמיים,

היא לא הייתה כתובה באותם צירופי אותיות כפי שהיא כאן לפנינו,

אלא היא הייתה כתובה בצירופי אותיות אחרים, עליונים ונשגבים יותר,

שאינה מושגת ומובנת כלל לאנשים כמונו, קרוצי חומר.

אך מכיוון שרצה הבורא, התברך שמו,

לתת את התורה הקדושה דווקא לישראל,

לכן בכל עת ובכל זמן שנתהווה איזה עניין בעולם,

למשל עניין אדם וחווה,

אז נצטרפו אל האותיות ונתהווה הצירוף של מעשה אדם וחווה.

וכך לגבי כל מעשה ומעשה כפי שאנו מכירים בתורה הקדושה, כל דבר נצטרף

לפי המעשה שהיה במציאות

וצירופי האותיות הסתדרו לפי המעשה ולפי מה שקרה.

נמצא מכאן שכאשר הגיע הזמן פטירתו של משה רבנו,

אז נתהווה כל צירופי התורה מבראשית עד וימות שם משה,

שהרי באותו הזמן כבר נתהווה כל המעשים שנזכרו בתורה,

מלבד מיתת משה רבנו שהרי עדיין היה חי.

ולכן בשמונת הפסוקים האלה שבתורה,

וימות שם משה ועד לעיני כל ישראל,

עדיין לא נצטרפו האותיות באותן התיבות כפי שהן כתובות לפנינו עתה.

וכיוון שהיה משה רבנו מוכרח לכתוב את כל התורה כולה,

כולל שמונת הפסוקים הללו שעוסקים במיתתו,

לכן נכתיב לו הקדוש ברוך הוא כפי הצירוף שלהם בשמיים מעורבים שלא לפי הסדר ואחר כך כשמת משה רבנו מייד נצטרפו האותיות לסדר כפי שהן כתובות לפנינו בתורה הקדושה, וימות שם משה עד לעיני כל ישראל.

אז בשעת הכתיבה זה לא היה כתוב ככה,

זה היה מצורף בצירופים אחרים כמו שיש בשמיים,

רק אחרי שהוא הסתלק אז הסתדרו הצירופים כמו שבאמת קרה.

זה מה שאומר רבי שמעון בגמרא, לא כרבי יהודה.

בבא בתרא טו, עד כאן הקדוש ברוך הוא אומר,

ומשה כותב את התורה כפי שאנו מכירים.

מכאן ואילך,

מימות שם משה ועד לעיני כל ישראל, הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע.

אז מה זה התירוץ הזה שהוא כותב בדמע?

אלא דמע פירושו לשון ערבוב.

דהיינו שהאותיות היו מעורבבות,

כמו שיש דין מדומא.

מה זה דין מדומא?

אם תרומה נפלה בתוך מאה של חולין,

אז זה נקרא מדומא, מעורבב ביחד,

ואז יש דין, האם זה נחשב תרומה או זה נחשב חולין. אם יש כנגד זה מאה,

אז זה עדיין נקרא תרומה. אם יש פחות ממאה. אם יש מעל מאה,

אז זה כבר יוצא, דהיינו מדין תרומה.

ואם זה בפחות, זה נקרא מדומא, מעורבב ביחד.

אז מכאן ואילך, משה כותב בדמע, הכוונה מדומה,

מעורבב. האותיות מצורפות בצירוף אחר, מעורבב.

דהיינו שמונת הפסוקים האחרונים של התורה,

מביימות שם משה ועד לעיני כל ישראל.

הכתיב הקדוש ברוך הוא למשה את הכל מעורב, לא לפי הסדר.

ומכאן ברור שמשה נתן ישראל את התורה מושלמת.

העניין הזה,

שהתורה הייתה בשמיים,

בצירופי אותיות רוחניים שאין אנו יכולים להשיג,

מובא גם בספר מעשה רוקח,

על הכתוב בהתחלת התורה.

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

אומר בעל מעשה רוקח,

את השמיים, את,

רומז אותיות התורה מאלף ועד תו.

אלף עד תו בשמיים.

ואת הארץ, א' עד תו בארץ.

יש א' עד תו של השמיים,

איך נכתבה התורה בשמיים?

מאלף עד תו, כל האותיות,

ואיך נכתבה בארץ? מאלף עד תו בארץ.

זה כתוב בתחילת התורה. בראשית ברא אלוהים,

איך ברא את השמיים התורה שנכתבה באלף עד ת׳ בשמיים ויש אחר כך כשירדה לארץ האלף ט׳ בארץ

לכן אומר מעשה רוקח

את השמיים רומז על צירופי אותיות של התורה כפי שאין בשמיים

לפני שירדו למטה להתלבש בתורה כפי שאנו מכירים

ואת הארץ מרמז על צירופי אותיות כפי שירדו

למטה בארץ להתלבש במצוות גשמיות.

זה מה שאמרו חכמים זיכרונם לך במדרש ויקרא רבי יג' ג'.

אמר הקדוש ברוך הוא,

תורה חדשה מאיתי תצא.

חידוש תורה מאיתי תצא.

לכאורה קשה כאן המדרש.

שהרי אחד מעיקרי האמונה זה שהתורה הזו לא תהיה מוחלפת

אלא אומרים המפרשים כי לעתיד לבוא כשיזדכך העולם הגשמי ויזכו ישראל לעולם הבא

אז שוב יוכלו להשיג את התורה לפי הצירופים הכתובים בשמיים לפני הבורא יתברך שמו ויתעלה אלפיים שנה לפני בריאת העולם.

על זה אומר הקדוש ברוך הוא תורה חדשה מאיתי תצא, מאיתי דווקא,

כפי שהיא כתובה לפניי, לפני בריאת העולם.

אלא שעתה בעולם הזה אין לנו כוח להשיג את הצירופים הגדולים והנשגבים הללו.

הדבר הזה פותח לנו פתח להבין את מה אמר חכמים זיכרונו לברכה בגמרא,

מסכת שבת פח.

אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה רבנו למרום לקבל את התורה,

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם,

מה ליילוד אישה בינינו?

אמר להם לקבל תורה בה.

אמרו לפניו מלאכי השרת, חמדה שגנוזה תתקעת דורות לפני בריאת העולם,

אתה מבקש ניתנה לבשר ודם?

מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו?

על מה זוכה זה האדם?

תנא אותך על השמיים,

תשאיר את אותך, את התורה, בשמיים.

ותמו המפרשים על דברי המלאכים,

וכי לא השכילו המלאכים להבין מעצמם שרוב מצוות התורה הן מצוות מעשיות,

כגון שבת, מילה, תפילין,

ולהם אין בכלל שייכות למצוות אלה.

אז איך הם נתעבו לקבל את התורה ואומרים לקדוש ברוך הוא, תנא אותך על השמיים?

אלא אמרו חכמים, זכרו וברכה, כוונת המלאכים הייתה לקבל את התורה כפי הצירופים הרוחניים,

הנעלים שהיו בשמיים.

לפני שהיא ירדה למטה להתלבש בלבוש התורה, כמו שאנחנו מכירים.

וצריכים אנו לדעת

שבכל עולם ועולם מצטרפות אותיות התורה לפי המובן לאותו עולם.

כלומר,

בעולם של חיות הקודש צירוף האותיות כפי הבנתם ומדרגתם.

בעולם של שרפים ואופנים הצירוף לפי ערכם.

בעולם התחתון שלנו נצטרפו אותיות התורה לפי מה שאנו מכירים,

כגון מעשי מצרים, המרגלים וכו'.

ולכך נתכוונו המלאכים כשאמרו,

תנא אותך על השמיים,

אשאר לנו את התורה בשמיים בצירופי אותיות שאנו מכירים ואל תיתן אותה למשה.

על כך ענה להם משה שהקדוש ברוך הוא בחר דווקא בישראל,

שיש להם יצר רע בהיותם אנשים חומריים וקשורים בענייני העולם הזה,

ולמרות כל זאת הם מתגברים על יצרם הרע ומקיימים במצוות התורה,

על ידי זה הם עושים נחת רוח לבורא.

אבל המלאכים שאין להם יצר רע, אין להם יתברך כל כך נחת רוח מעבודתם.

זה כמו רובוטים.

זו בעיה שהם יעשו רובוט, מפעילים אותו, עושים לו תוכנה והוא עובד.

אין לו את הנחת.

אלא שנעשה רצוני.

מעשה רצוני.

אדם יש לו בחירה,

הוא יכול לא לעשות והוא כן עושה.

והנה אומר הרמל מפאנעו, זכותו יגן עלינו אמן, בספרו עשרה מאמרות.

משה רבנו רצה מאוד להמשיך לחיות ולהיכנס לארץ כדי לקיים את מצוותיה.

ומאחר שמשה עלה לשמיים לקבל את התורה,

ככתוב, משה עלה אל האלוהים,

השיגו את התורה כפי הצירופים הרוחניים שהם למעלה בשמיים לפני השם יתברך.

אולם לאחר שקיבל את התורה,

ראה שכתוב בה, ויעמוד שם משה.

כשהוא ירד עם התורה הוא ראה שכתוב, ויעמוד שם משה.

והבין מכך שבצירופי האותיות האלה הוא מת ואינו נכנס לארץ.

לכן, התחנן אל השם יתברך,

כמו שכתוב, ויתחנן אל אדוני.

אדוני, אלוהים,

אתה חילות להראות את עבדיך,

את גודלך ואת ידך החזקה.

יעברה נא, ויראה את הארץ הטובה.

מה אמר לו?

כוונת משה בתפילתו הייתה שמונת הפסוקים, מבימות שם משה עד לעיני כל ישראל,

יהיו כתובים בתורה בצירופי אותיות כפי שהם בשמיים,

ולא ישתנו לאחר מכן,

ואז לא יצטרכו למות.

ויש לומר שבשמונת הפסוקים האחרונים שבתורה, מבימות שם משה ועד לעיני כל ישראל,

ישנן 112 מילים בדיוק כמניין הביה אלוקים.

86 פלוס 26.

ולכן התפלל משה ואמר ואתחנן אל השם, אדוני אלוהי,

דהיינו תפילתו הייתה על שמונת הפסוקים הללו,

שמספר תיבותיהם בגימטרייה וכמניין אביה אלוהי,

ואמר אתה אכיל לא אותה.

כלומר במתן תורה הראית לי את שתי הבחינות של צירופי אותיות התורה,

את גודלך,

את צירופי התורה מאלף עד תו כפי שהם בשמיים,

שהם גדולים ונשגבים, את גודלך גדולים ונשגבים,

וכן את ידך החזקה,

את צירופי התורה מאלף עד תו כפי שהם למדת בארץ,

כשהם נתונים בתוך דין ויד חזקה.

על כן אני מתפלל לעברה נא,

שאזכה להעביר את הצירוף של שמונת הפסוקים של וימות שם משה עד לעיני כל ישראל,

ובמקום זה אכתוב את סדר הצירופים כמו שהם בשמיים,

וממילא לא אמות,

מה זה, ראה את הארץ הטובה.

על כך ישיב לו הקדוש ברוך הוא,

שכלל ישראל למטה עדיין אינם ראויים שיתגלו להם צירופי אותיות התורה של שמונת הפסוקים הללו,

כפי שיתגלו להם צירופי אותיות התורה,

כן,

עדיין אלה לא יתגלו כפי שהם בשמיים, מכיוון שהם סודות גדולים ונוראים,

שלא יוכל שכלם של ישראל לסבול אותם עדיין להבינם.

רק לעתיד לבוא יזכו ישראל להשיג צירופים אלה, בבחינת תורה חדשה מאתי תצא.

אז זה מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא. עלה ראש הפסגה,

עלה לשורש התורה בצירופים של למעלה,

ושא עיניך,

התבונן בכל הצירופים שיש בשורש התורה,

וראה,

כי לא תעבור.

אתה תיבחר לדעת שעדיין לא הגיע הזמן שיתגלו הצירופים של התורה של מעלה,

וממילא לא תוכל עדיין לעבור את הירדן.

לכן אמר משה לישראל,

ויתעבר אדוני בי למענכם ולא שמע אליי.

רק בגללכם יתעבר השם בי ולא שמע אליי לכתוב את שמונת הפסוקים האחרונים לפי הצירופים של מעלה,

וזאת כיוון שאינכם ראויים עדיין להשיגם.

אולם אומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

כי לא עתיד לבוא.

כשיבוא משיח צדקנו,

נזכה להשיג את התורה לפי הצירופים של מעלה.

ואז יזכה משה להיכנס לארץ ישראל,

ויביא עימו את דור המדבר,

כמובאר במדרש, במהרה בימינו. אמן.

הפלא ופלא,

על פי אורת תורה של הרב הקדוש פנחס פרידמן,

פנחס פרידמן,

בית חנן,

עוד דקדוק.

חכמים עומדים על הדקדוק של הלשון,

מה שאמר משה רבנו להשם יתברך, אתה חילות להראות את עבדיך.

משמע מכאן שהקדוש ברוך הוא התחיל להראות לקדוש ברוך הוא את הארץ.

אתה חילות להראות לעבדיך.

נראה לי לפרש על פי חידוש גדול שמביא לנו אתנא הקדוש יונתן בן עוזיאן בפרשת יתרו,

בפסוק, אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים,

ואשא אתכם על כנפי נשארים ואביא אתכם אליי.

אתם אונים קראו לעלייה שלהם כנפי נשארים.

למה? הם ידעו את רבי יונתן בן עוזיאן.

לכן הם קראו,

זה שהם עלו במטוסים והגיעו לארץ, קראו לזה כנפי נשארים,

על שם הפסוק הזה.

מה אומר תרגום יונתן בן עוזיאן על הפסוק הזה,

ואשא אתכם על כנפי נשארים ואביא אתכם אליי?

וטעניתי יתכון על עננים,

העמסתי אתכם על עננים,

והוביליתי יתכון לאתר בית מוקדשה למעבד תמאן פסחא.

ולקחתי את כל עם ישראל ביחד לבית המקדש לעשות שם את הפסח.

ובאו לאליה עטיבית יתכון.

זאת אומרת, הייתה טיסה מהירה לעשות את קורבן הפסח, ובאותו לילה חזרו בחזרה למצרים

כדי לאכול שם קורבן פסח, ובאותו לילה חזרו בחזרה למצרים. כלומר, עוד לפני יציאת מצרים.

בלילה שלפני.

אז הקדוש ברוך הוא הוביל את עם ישראל בענני הכבוד ממצרים לארץ ישראל,

כדי לעשות את קורבן הפסח בארץ ישראל במקום המקדש.

ועוד באותו לילה חזירם בענני כבוד בחזרה למצרים.

לכן אומר, אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואייסע אתכם על כנפי נשארים ואביא אתכם אליי.

שואלים כל חכמי ישראל,

מדוע היה צריך השם לעשות נס כזה,

לקחת את כל עם ישראל על ענני כבוד כדי להקריב את קורבן פסח דווקא בארץ ישראל.

עונה על הר המוריה,

עונה האיגרא דה פרקה,

כאשר אדם יורד מארץ ישראל לפי שעה לזמן קצר לחוץ לארץ,

ואחר כך חוזר לשוב לשבת בארץ,

טועם האדם בא בארץ ישראל קדושה יתרה בפעם השנייה יותר מבראשונה.

כשבן אדם יוצא לבית מלון סוף שבוע וחוזר הביתה, הוא אומר, אין כמו הבית,

אין כמו הבית, אני אומר לך.

כשהוא טועם פעם שנייה, כשהוא חוזר, רק אז הוא מבין את המין, אין כמו הבית.

כשמגיעים לארץ ישראל פעם ראשונה, לא מתפחלים כמו שבאים בפעם השנייה ומרגישים את הקדושה יותר בפעם השנייה.

מבואר מכאן שאין אדם יכול להרגיש את קדושת ארץ ישראל כשנכנס בה בפעם הראשונה,

אלא אחרי שיצא ממנה ושוב חזר אליה שנית,

בבחינת יתרון האור מן החושך,

שרק מתוך החושך של חוץ לארץ אפשר להבחין במחלת האור של ארץ ישראל.

ובאמת מי שמגיעים במטוס ויש להם טיפה רגש,

מרגישים שמגיעים לארץ.

לא רק שמודיעים, כן, שהקפטן מודיע.

לפי פירוש זה יש לנו לשאול,

הרי תכלית יציאת מצרים הייתה כדי להכניס את ישראל לארץ ישראל,

זאת התכלית.

זאת אומרת, אם לא היה חטא המרגלים, היו נכנסים תכף ומייד.

ואם כך, איך היו מרגישים ישראל, קדושת הארץ,

כשהם נכנסים בה בפעם הראשונה.

לכן אומרים חכמי ישראל,

בגלל זה עשה השם את ברך נס כזה.

לקחת את כל עם ישראל על ערני הכבוד לארץ ישראל,

כדי להקריב שם את קורבן הפסח,

אחר כך להחזירם למצרים,

כל זאת כדי שאחר כך, כשייכנסו שוב לארץ,

יזכו להרגיש יותר את קדושת ארץ ישראל,

בבחינת יתרון האור מן החושך.

והם היו אמורים להיכנס תוך שלושה ימים במקום אחת עשרה יום.

אבל כיוון שהם חטאו, אז זה מראה ומגלה שבאמת רצון הבורא היה להכניסה מייד,

כי הם התעכבו ארבעים שנה בגלל חטא המרגלים.

לכן הקדוש ברוך הוא כבר, טרם צאתם ממצרים, דאג שיתעמו את הפעם הראשונה, יחזרו,

כדי שתכף ייכנסו,

יהיה להם הפעם השנייה.

מעתה מובן לנו היטב מה שאמר משה רבנו לקדוש ברוך הוא.

אתה החילות להראות את עבדיך.

כלומר,

בפעם הראשונה כשהכנסת את כל ישראל בחרב פסח,

בענני כבוד,

כדי להקריב את קורבן הפסח,

החילות להראות לי את ארץ ישראל,

אשר מאל בשמיים ובארץ,

אשר יעשיך מעשיך וכגבורותיך להוביל עם שלם על ענני כבוד בשמיים לארץ ישראל.

הם לא ייכנסו לארץ בסוף, כל גבוה נקרא.

נמצא מכאן שכבר הייתי פעם בארץ ישראל,

יחד עם עם ישראל.

למה לא היו אדם על זה?

אולם, זה, זה, זאת אומרת, לא היו, אבל האבנים,

האבות הם חסום,

אבל האבנים הם לא היו חסום, הם נולדו במלפן.

נכון, או מה אתה רוצה?

הדור שיצא ממצרים היו כבר בארץ ישראל.

אבל לא זה ארץ ישראל, לא הבנים של דור ארץ ישראל.

הבנים נכנסו בעצמם.

כן, אבל לא היו פעם אחת, זאת פעם ראשונה משלהם.

בסדר, אז לכן אני מסביר. כל הכוונה הייתה בשביל אלה שהם היו אמורים לצאת ולהיכנס מייד.

אולם בפעם הראשונה הרי אי אפשר להרגיש את קדושת הארץ,

לכן מה התחנן?

מתחנן אני לפניך,

בורא עולם,

אעברנא ואראה את הארץ הטובה, אעברנא בפעם השנייה לארץ ישראל,

כדי לראות ולהרגיש את קדושת הארץ שטובה היא.

אז לכן בקשתו של משה רבנו הייתה,

כשאמר לו, אתה אחילות להראות את עבדיך,

אז את הפעם הראשונה כבר אמרתי,

אבל את הטעם השני אני מבקש שתשלים לי,

כדי שאני אוכל לראות טובה הארץ וכו'.

למה התפלל משה רבנו, תקטו תפילות?

למה צריך 515 תפילות? הוא לא הבין אחרי 20-30 שהשם לא שומע את מה שהוא אומר.

למה צריך להגיע ל-515?

כמניין ואתחנן.

עד שאמר לו השם רב לך, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.

משה היה רועי נאמן של ישראל,

ולא החשיב עצמו לכלום.

והאיש משה ענה מאוד מכל האדם של הפני האדמה.

אז איך ייתכן שאחרי שהתפלל כמה תפילות,

הוא רואה שהשם לא שומע, לא קיבל עליו את הדין,

אלא המשיך להתפלל עוד.

מה זה, ענבה?

לא עונה לך.

תבין.

ברוך הוא אדוני, אלוהינו מרח עולם, שהכול נהיה עוד כבר.

אבל המגלה העמוקות אומר לנו,

משה רבנו לא התפלל תקטו עליו.

עיקר תשוקתו להיכנס לארץ ישראל הייתה בשביל ישראל.

הוא ידע והרגיש ברוח קודשו כמה צרות יחברו על ישראל עד שיגיעו למנוחה.

הוא ידע כמה צרות יעברו על ישראל,

כמו שעברו חכמים במדרש בויקרא רבא כזן זן.

מלמד שראו הקדוש ברוך הוא עד אחרית כל הדורות.

דור דור ושופטיו, דור דור ומלאכיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ושוטריו,

דור דור ופרנסיו,

דור דור וחומסיו, דור דור וגוזליו, דור דור ונביאיו.

לכן ישתוקק כל כך משה רבנו להיכנס לארץ,

לשמור על רצון קדושים בני ישראל שלא יסטו מדרך הקדושה כדי שיוכל להתפלל עליהם תמיד ולחלצם מכל צרה וצוקה.

כשראה שאין הקדוש ברוך הוא רוצה להכניסו לארץ ישראל התפלל תקטו תפילות כמניין ויתחנן על כל הצרות והאירועים שיהיו לישראל עד ביאת המשיח ורצה לרכך את מידת הדין ולהפוך אותה למידת חסד בכל אופן להמתיק את תוקף הדין

ומשה רבנו בא בתחינה לקדוש ברוך הוא, אם אין אני יכול להיכנס לישראל, על כל פנים עזור לישראל שיוכלו לעמוד בקשיים ובצרות הקשות שיהיו להם עד בוא המשיח.

ואכן הקדוש ברוך הוא נעתר לבקשתו ואמר לו,

עלה ראש הפסגה

ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך

כי לא תעבור את הירדן הזה.

אומנם אתה לא יכול להיכנס בפועל לארץ ישראל,

אך על כל פנים עלה ראש הפסגה ושא עיניך,

תרים את עיניך הקדושות להסתכל מרחוק אל העתיד ותחדור בעיניך הקדושות

לכל מה שיקרה לעם ישראל עד סוף כל הדורות,

ובכך תשפיע מעין טובך עליהם שפע קדושה וברכה.

סלום הקדוש ברוך הוא אמרו לעצור את הארץ, זה היה רגע שהוא מתקן אותנו. יותר מזה כבר היה מתבטל כל הגזרות.

למעשה הוא כבר היה בארץ ישראל,

הרי הוא טעם לעם ישראל מן הים עד הפרת,

אז הוא היה כבר,

החלק מהישראל זה אמור,

מהיום עד הפעם.

הוא לא רצה להיכנס לתוך ארץ ישראל.

הסברנו למה.

תימאנה זה דרום.

עכשיו, זה לא כתוב בכל מקום, זה כתוב בכל מקומות.

כתוב בכל מקום.

מכל מקום תשמעו מה כתוב.

אז הפסוק מה אומר? ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו,

ראש הפסגה אשר על פני ירחו,

ויראהו אדוני את כל הארץ,

את הגלעד עד דן,

בעת כל נפתלי,

ואת ארץ אפרים ומנשה.

ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון. למה צריך להגיד לו את כל זה? תגיד, הראה לו את כל הארץ, וזה נגמר. למה אתה אומר מאיפה עד איפה ואיפה עד איפה?

ואת הנגב ואת הכיכר, בקעת ירחו, עיר התימרים, עד סוער.

למה צריך להגיד את כל זה?

כן, אומר על זה הערב רבי יונתן מלעוזיאל

וסלה כמו שם מן מישרה מואב לטברה דנבור אשר רמתה דעלה פי רחו.

ואחווילי ממרד אדוני היות כל תקיפי הרעה.

הראה לו הקדוש ברוך הוא מראש את כל הגיבורים שיהיו, כל החזקים שיהיו.

היות גבורן דעתיד למחבד יפתח דמין גלעד.

למה הוזכר גלעד?

הוא הראה לו תפתח, שינצח.

שהוא מן הגלעד.

ונצחנין דשמשון בר מנוח

דמין שבט דן.

כמו שכתוב, ראה ראש הממשלה, את הגלעד עד דן,

את הגיבורים שינצחו וילחמו.

ויות אלוף סרחון מדווד נפתלי דמתחברין עם ברק.

ויות מלכיה עד העתיד למקטל יהושע בר נון דמין שבט אפשר.

וגבורן דגדעון בר יואש דמין שבט מנשה.

ויות כל מלכיה דישראל ומלכותה דבית יהודה דשליטו בארעה

עד דאצטדי בית מוקדשה בתראה.

ויות מליך דרומה דמתחבר עם מלך ציפונה לחבילה יתבי הרעה.

ועמונאי ומואבואי יתבי משרה דמחיקין לעוני ישראל.

ויד גלבת תלמידי אליהו דגלן מן בקעתד יריחו.

ויות גלבת תלמידי אלישע דגלו מן קרבת דקליה על יד אחוהון בית ישראל מתן אלפין גוברין.

ויות עקת כל דור ודור ופורענות

ארמילוס רשיעה

בסדרי קרבה דגוג ובעידן צערה רבה ההוא מיכאל יקום בדרועה לפרוקה.

הראה לו את כל המלחמות שיהיו עד מלחמת גוג ושתהיה צרה גדולה לישראל ויבוא מיכאל,

שר ישראל,

ויציל אותנו מידם.

כל זה הוא הראה לו הקדוש ברוך הוא מראש.

ולכן הוא עלה ראש הפסגה, הוא ראה.

מה הוא ראה? למה אתה אומר לי מה ראה? תגיד, ראה את הכול.

הוא אומר, לא, לא, לא.

ספציפית את כל המלחמות והניצחונות והגיבורים ומה שיהיה,

עד הים האחרון, עד היום האחרון.

הוא הראה לו הכול מסודר,

הכול רמוז.

הוא לא רק מלחמות,

הוא שילבה את חנן, על מה הוא התחנן?

הוא התחנן.

שמה? שעם ישראל יעמדו בכל המלחמות ובכל הצרות שעומדות לעמוד עליהן.

כל הדאגה שלו הייתה, לפי מה שפירשנו עכשיו, על מה?

על הצרות. הוא רואה שעם ישראל רצה, לכן הוא רצה להיכנס.

הוא ידע שאם לא היה הוא במדבר,

היו השם אירחים כבר נעלמים מזמן.

כי הקדוש ברוך הוא רוצה לחלל אותם בגלל העגל, בגלל כל מיני דברים.

אז לכן הוא רצה,

אם אני לא נכנס לפחות, אז לפחות אני אשפיע עד כמה שאני אוכל, והטחינות היו כנגד זה. ככה אומר המגלה עמוקות שתפילותיו היו,

כי זה לא מסתדר עם הענווה, אתה לא מבין, לא עונים לך.

אז תשתחרר מהעניין.

עד שהשם לא אמר לו רב לך, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה,

עד אז כל הזמן שהשם מאפשר, אז הוא מבקש רחמים, מבקש, מבקש על עם ישראל.

כך דרכו של רוחי נאמן.

אתה מבין?

דואג גם מה יהיה אחריו.

לא אומר מה אכפת לי, עשיתי עד עכשיו מה שעשיתי,

אחר כך שישברו את הראש.

זה משה רבנו עליו השלום.

עכשיו,

עוד נקודה אחת

שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד.

בפרשת ואת חנן נפגשים לראשונה, הפרשה הראשונה של קריאת שמע,

שאנו מצווים לקרוא אותה פעמיים ביום,

בערב ובבוקר, ודיברת פעם בשוכבך זה בערב, ובקומך זה בבוקר.

כידוע, רבנו הקדוש בחר להתחיל תורה שבעל פה דווקא במצוות קריאת שמע,

כי המשנה הראשונה בתורה שבעל פה מתחילה, בברכות ב',

ממתי קוראים את שמע בערבין?

ממתי זמן שאפשר לקרוא קריאת שמע בחרב?

ומשיב,

משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן.

שואלים המפרשים, מה ראה רבנו הקדוש להתחיל את התורה שבעל פה דווקא מקריאת שמע,

של ערבית?

דבר הוא.

עונה על כך חידושי הרים ואומר,

כיוון שקריאת שמע של ערבית היא מצווה ראשונה שיהודי מתחייב בה,

שכן ידוע שנער שהגיע למצוות ומלאו לו 13 שנים יום אחד בתחילת הלילה,

אז מתחיל היום, ויהי חרב ויהי בוקר.

מתי מתחיל עכשיו המצוות? מבערב.

אז מה המצווה הראשונה שהוא נתקל מן התורה?

קריאת שמע.

לכן בחר רבנו הקדוש להתחיל את התורה שבעל פה דווקא בקריאת שמע של ערבית.

ואנחנו, מקובל אצלנו שכל דבר אינו במקרה אלא בכוונה תחילה.

ולמה מסובב כל הסיבות הבורא יתברך סיבב כך?

למה המצווה הראשונה לחתן בר מצווה תהיה דווקא מצוות קריאת שמע?

על כך עונים חכמי ישראל.

שנינו במשנה בברכות י״ג.

אמר רבי יהושע בן כורחה, למה קדמה פרשת שמע לפרשת והיה אם שמע?

כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה ואחר כך מקבל עליו עול מצוות.

קריאת שמע, פרשת שמע זה קבלת עול מלכות שמיים.

שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד.

ואילו פרשה שנייה,

מה היה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי? זה קבלת עול מצוות.

לפי זה יש לומר שאכן הטעם לכך שהקדוש ברוך הוא סיבב שהמצווה הראשונה של חתן בר המצווה תהיה קריאת שמע.

כי כשמגיע הנער

לגיל 13 שנים מתחייב בעול מצוות.

מן הראוי שיקרא קריאת שמע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה.

ורק אחרי שקיבל עול מלכות שמיים יקבל עול מצוות.

אז עד פה ברור למה המצווה הראשונה שנתקל בה הנער הישראלי היא דווקא קריאת שמע.

למה? שיקבל עול מלכות שמיים קודם כל בתחילת העבודה ואחר כך עול מצוות.

החתם סופר אומר,

ואמרתי שזו המצווה הראשונה שמקיים הנער בכניסת שנת 14 בצאת הכוכבים,

כשהוא שש ושמח.

על שזוכה לקבל עול מצוות השם אלוקיו.

והשמחה היא מצוות עשה דאורייתא,

לעובדו בשמחה וטוב לבב מרוב כל.

אז הוא מקיים את המצווה של קבלת עול מלכות שמיים בשמחה, כי הבר-מצווה הוא שמח

כשהוא נכנס בעול מצוות.

אז איך הוא מקיים את זה?

מקיים את זה בשמחה.

המצווה הראשונה הוא מתחיל אותה בשמחה.

יש לומר רעיון נכבד על דברי החתם סופר.

על פי מה ששנינו בגמרא בשבת קל,

תניא.

רבן שמעון בן גמליאל אומר,

כל מצווה שקיבלו עליהם ישראל בשמחה,

כגון מילה,

עדיין עושים אותה בשמחה.

בכל מצווה שקיבלו עליהם בקטטה, עדיין עושים אותה בקטטה.

לפי זה יש לומר שמטעם זה נחוץ מאוד שהמצווה הראשונה של חתן בר-המצווה תהיה קבלת עול תורה ומצוות מתוך שמחה,

כדי שהיסוד של קיום כל המצוות במשך כל ימי חייו,

לאחר הבר-מצווה, יהיה דווקא מתוך שמחה.

ועל ידי כך הוא יזכה שבכל חייו יקיים את כל המצוות מתוך שמחה. רק צריך להזכיר לו את זה,

להסביר לו את זה בבר-מצווה.

שהרי כלל גדול הוא בידינו,

שכל מצווה שקיבלו עליהם ישראל בשמחה, עדיין עושים אותה בשמחה.

רוב הדרשנים מדברים לחתן הבר-מצווה על מצוות תפילין.

כמעט ולא שמעתי אף אחד שמדבר על מצוות קריאת שמע,

שהיא המצווה הראשונה,

ובשמחה, כמו שאומר החתן סופר.

ואנחנו עומדים תכף להגיד קריאת שמע, בעזרת השם יתברך, כמו שאומר הרמב״ם,

שעיקר קריאת שמע זה דווקא לפני הנצח המה,

שזה הלכתחילה מצווה מן המובחר.

אחרי זה זה כבר לא מצווה מן המובחר.

אז לכן אנחנו זוכים להתפלל בנץ ואומרים קריאת שמע בשמחה. רבי חנניה בן הקדשי אומר, רצה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל לפי כך,

הרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר אדוני חפץ למען צדקוי.