בס"ד 30/07/2012 ספר דברים - פרשת ואתחנן ספר בני ציון על פרשת ואתחנן מעלת שמירת השבת

... זרזיר עורב, השבת כנגד זרזיר עורב לבטלם על ידי קדושת שבת ניתן לבטל את הקליפות, שבת {נוטריקון} 702, זרזיר 702.

על פי הקדמה נפלאה זו יאיר לנו להבין את הכתוב בפיוט שהיה האר"י זכרונו לברכה אומר כולל שבת, כמו שכתב תלמידו המהרח"ו בשער הכוונות בדרוש קידוש ליל שבת.

שם כתוב: "ואחר האכילה היה נוהג מורי זכרונו לחיי העולם הבא לומר פזמון אחד בקול נעים בכל פרטי הכוונות של שבת,

מה הוא היה אומר?

"ימינה ושמאלה ובנייהו כלה בקישוטין"

שכן ימינה הן 35 אומות וישמעאל עליהן, ושמאלה הן 35 אומות ועשו עליהן, ובנייהו כלה בקישוטין - זה שבת כלה המלכה העומדת בקישוטין בקישוטא ביניהן בתווך.

והנה כידוע יש לישראל מצות תוספת שבת, שבה צריכים אנחנו להמשיך להשפיע מקדושת השבת על יום שישי, וכן להמשיך להשפיע מקדושת השבת גם על יום ראשון,

לא כמו אלה שמתפללים מוקדם במוצאי שבת כדי להוציא את השבת מוקדם,

דהיינו מוצאי שבת נחשב כבר ליום ראשון, יש לומר שהעניין הזה של תוספת השבת מלפנים - מיום שישי, ומאחרי יום ראשון הוא כדי לבטל את שתי הקליפות: ישמעאל ועשו שהם השורש של 70 אומות העולם.

שכן על ידי המשכת קדושת השבת על שני הימים הללו שישי וראשון, מכח קדושה זו אנו מחלישים ומכניעים את עשו וישמעאל שהם כאמור שורש של 70 אומות העולם, וממילא לא יוכלו שום אומה לשלוט על ישראל. זאת אומרת צריך להחדיר את השבת לעם ישראל חזק כי בכוחה של השבת להחליש את כל אומות העולם.

על פי האמור יאיר לנו לבאר מאמר דברי חכמנו זכרונם לברכה בשבת קיח', "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: "כל המענג את השבת - נותנים לו נחלה ללא מיצרים, שנאמר: "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך".

צריכים להבין למה התכוונו חכמים באומרם "נחלה בלא מיצרים"?,

נקדים להביא את דברי הב"ח באורח חיים סימן רעא' כתב: "תוספת שבת על יום שישי לומדים מהפסוק "זכור את יום השבת לקדשו",

תוספת שבת על יום ראשון לומדים מהפסוק "שמור את יום השבת לקדשו"

ובעניין הזה המגן אברהם ביאר בפירושו "זית רענן", אמר: כי מילת "זכור", שייכת דוקא לתוספת שבת של יום שישי, כיוון שצריך לזכור את השבת לפני בואה, ואילו מילת "שמור": שייכת תוספת שבת של יום ראשון כיוון שצריך לשמור על קדושת שבת שלא תסתלק כל כך מהר אז לכן זכור שייך ליום שישי ושמור שייך ליום ראשון.

יש להוסיף את הכתוב בספר "תיבת גומא" פרשת ואתחנן שכתב: שאת מצות תוספת שבת אנחנו לומדים מהמילה "את" שכתוב בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו", למה? ששמה תוספת כאמור על יום שישי שצריך לזכור את יום שבת עוד לפני בואה, וכן מהמילה "את" שכתוב "שמור את יום השבת לקדשו" שם לומדים תוספת כאמור על יום ראשון, כי כידוע המילה "את" היא לרבות להוסיף עוד, מאיפה מוסיפים? מיום שישי ומיום ראשון, אז רואים פה שזכור ושמור יש להם תוספת מהמילים "את".

ומעתה יבואר היטב מאמר חכמים זכרונם לברכה: "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: "כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מיצרים", שהרי לפי דברי "מגלה עמוקות" כלל ישראל נמצאים בתווך בין 70 אומות העולם אם כן יוצא תמיד שישראל הם בין המיצרים, כלומר שאומות העולם שמצירים ומציקים לישראל מימין ומשמאל, אולם כל המענג "את" השבת, כל המענג "את" השבת דהיינו לא רק את השבת אלא "את" השבת שזה תוספת שבת מלפנים ומאחור שלומדים את זה מהמילה "את", הנה על ידי זה הוא מבטל את קליפת ישמעאל, מצד ימין שזה ו' יום שישי, וכן מבטל את קליפת עשו צד שמאל שזה יום ראשון ועל ידי כך הוא מכניע אומות אלה שהם מצירים לישראל מצד הקדושה משני הצדדים, ממלא נותנים לו מידה כנגד מידה נחלה בלא מייצרים, אז לא יוכלו להצר עליך בכלל!

והנה בברכת המזון בשבת קודש אנחנו אומרים: "רצה והחליצנו ה' אלוקינו במצוותך ובמצוות יום השביעי ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו"

לכאורה יפלא מאוד הדבר מדוע מתפללים רק בשבת ש"לא תהי צרה ויגון במנוחתנו"? התפילה הזאת היינו צריכים להגיד אותה בכל יום ויום לא רק בשבת,

מתרץ עניין זה "הבני יששכר": במאמר ז' סימן יג' אומר: על פי מה שכתב אור החיים הקדוש: אמרו חכמים זכרונם לברכה בשבת קיט': "כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכלו" מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית"

יש לתמוה על המאמר הזה של חכמים זכרונם לברכה: וכי מי שמע כזאת שיבוא האדם וייעשה שותף לעשייה שכבר הסתיימה?

ותרץ אור החיים הקדוש חידוש גדול במצוות שבת ואמר: צריכים אנו לדעת שבשעת בריאת העולם לא ברא ה' יתברך כח וחיות לעולם אלא רק לששת ימי המעשה, וברוב חוכמתו יתברך ברא יום אחד שהוא יום השבת אשר ביום הזה חוזר ה' ומשפיע חיות לעולם כולו לעוד שישה ימים, ובגמר ששת הימים בשבת שלאחר מכן מושפעת עוד חיות לששת ימים הבאים, וחוזר חלילה עד סוף הבריאה, ואלמלא יום השבת היה העולם נחרב בגמר ששת הימים והיה חוזר לתוהו ובוהו.

לכן, "ביום השישי ויכלו השמים והארץ וכל צבאם", וכלשונו הקדושה של אור החיים הקדוש אכן מצינו: כי הקב"ה גילה את הדבר במה שאמר בעשרת הדיברות, בשמות כ' יא': "כי ששת ימים עשה ה' את השמים" הרי גילה לנו ה' יתברך כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים לטעם הנודע לו, ונחכם ה' וברא יום אחד יום השבת בו ביום חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור שמתקיים עוד שישה ימים, וזולת זה היום היה העולם חרב בגמר ששת ימים והיה חוזר לתוהו ובוהו.

ומוסיף שם אור החיים הקדוש ואומר: אולם צריכים אנו לדעת, אומנם החיות שנמשכת לעולם לעוד שישה ימים - היא רק על ידי ישראל השומרים את השבת, ומיום שברא הקב"ה את האדם לא היה חסר העולם "צדיק יסוד עולם" ששמר את השבת כהלכתה ובזכותו המשיך העולם להתקיים, אדם הראשון שמר שבת, ואחריו בנו שת ואחר כך מתושלח, ונח ושם ואברהם אבינו, ויצחק ויעקב, ואפילו בעבדות מצרים שמרו ישראל את השבת,

ויפה אמרו חכמים זכרונם לברכה: "כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכלו", מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית", שכן על ידי שמירה השבת כדת וכדין - יש לאדם חלק בחיות המושפעת לעולם לעוד שישה ימים, לכן מעלה עליו הכתוב: כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, כי המעשה בראשית ממשיך בזכות שמירת השבת.

נמצא לפי זה כי ששת ימי השבוע מקבלים את חיותם משבת קודש, שהיא השורש של ששת ימי המעשה, ועל כן אנו מתפללים "רצה והחליצנו ה' אלוקינו במצוותך והמצוות יום השביעי ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו" שכן אם לא תהא צרה ויגון ביום השבת שהוא כאמור השורש של כל ימי החול, ממלא לא תהא צרה ויגון בכל ששת ימי החול, שהכל הולך אחר השורש.

על פי דברי אור החיים הקדוש מבאר "הבני יששכר": את הטעם למצוות מצוות עונג שבת, כמו שכתוב בישעיה נח' יג': "וקראת לשבת עונג",

צריך להבין מה עניין עונג במאכל ובמשתה של שבת קודש?

ביאור הטעם הוא לפי המבואר במדרש: שיעקב ועשו חילקו ביניהם נחלת העולם הזה והעולם הבא, ונטל עשו את חלקו בעולם הזה, ויעקב נטל את חלקו בעולם הבא, כמו שכתוב במקרא בילקוט שמעוני ד' ה: שהיו יעקב ועשו במעי אימם

אמר יעקב לעשו: "אחי! שני עולמות לפנינו; העולם הזה והעולם הבא, העולם הזה יש בו אכילה ושתיה אישה וילדים ומשא ומתן, אבל בעולם הבא אין בו המצוות הללו, רצונך טול אתה את העולם הזה ואני ייטול את העולם הבא?",

אותה שעה נטל עשו חלקו בעולם הזה ויעקב נטל חלקו בעולם הבא,

לפי זה יש לשאול: איך רשאים אנו ליהנות מתענוגי העולם הזה אפילו בשבתות וימים טובים והרי העולם הזה הוא בחלקו של עשו?.

תרצו המפרשים על פי הגמרא בפרק פח': שכל העולם היה תלוי ועומד עד שישי בסיון יום מתן תורה, שאם יקבלו ישראל את התורה – מוטב, ואם לאו - יחזיר הקב"ה את העולם לתוהו ובוהו,

והנה ידוע שלפני מתן תורה הציע הקב"ה לשאר האומות העולם ולא רצו לקבל את התורה, עד שבאו ישראל ואמרו "כל אשר אמר ה' - נעשה" וקבלו את התורה, אם כן נמצא שהעולם היה בסכנה גדולה וישראל הצילו את העולם מחורבן.

והנה אמרו חכמים זכרונם לברכה גמרא בבא קמא פרק ד': "המציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר אף על פי שהוא של חברו - לעצמו הציל". אם אדם מציל אבדה מזוטו של ים, מקרקעית של ים- זה אין אדם מתייאש אין, נפל לו ארנק לים סחב אותו אין הוא מתייאש נגמר, מי שמציל אפילו בפניו כן, משלוליתו של נהר מקום של סכנה - אפילו הוא של חברו לעצמו הציל,

לכן, כיוון שישראל הצילו את העולם מתוהו ובוהו-הנה לעצמם הם הצילו, ועל כן העולם הזה שייך לישראל, גם העולם הזה של עשו שייך לישראל, ואדרבא: כל מה שאומות העולם נהנים בעולם הזה זה גזל! שהם לוקחים את שלנו!.

לפי זה אומר "הבני יששכר", בכל שבת ושבת העולם עומד בסכנה גדולה כיון שאם לא ישמרו ישראל את השבת העולם יחרב, שכן אי אפשר להמשיך חיות לעולם, אלא על ידי שישראל שומרים את השבת כראוי, אם כך על ידי שמירת השבת מצילים ישראל את העולם מחורבן, ולכן דינם הוא כמו שלמדנו: המציל מזוטו של ים לעצמו הציל, לכן גם העולם הזה שייך לישראל.

על כן אמר הנביא ישעיה בנח' יג': "וקראת לשבת עונג", שצריך לענג את השבת קודש במאכל ובמשתה, כדי להראות שעל ידי שמירת השבת גם העולם הזה הוא חלקנו, ולכן מותר לנו ליהנות ממנו",

עד כאן על פי ההוראה של תורת הרב הקדוש הרב פנחס פרידמן.

ויש לומר עוד,

שאלה: (ולא שומעים)

הרב: כן

שאלה: (ולא שומעים)

הרב: זה מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה, בבא קמא קיד': "המציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר לעצמו הציל"

-        מסביר את הכתוב בשירת הים: "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ השם עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ", שכן לכאורה יש לשאול מדוע נקט הכתוב בלשון קניין עם זו קנית? למה כאן דוקא אחרי שאמר "עד יעבור עמך ה'" אחרי שישראל עברו את ים סוף, למה זה נאמר?

אלא לפי הכתוב בגמרא מובן הדבר היטב: שכן המציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר לעצמו הציל, והנה הקב"ה הציל את בני ישראל מזוטו של ים, ועל כן לעצמו הציל לכן כתוב שמעתה ישראל הם קניינו.

הרי שאלנו: "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית", למה נקט בלשון קניין שעם ישראל נקנו על ידי הקב"ה דוקא אחרי שהם עברו את הים?

כי בים הם היו אבודים, בים הם היו אבודים, ומציל מזוטו של ים לעצמו הציל, אז ברגע שהוא הציל אותם בים נהפכו להיות קנין שלו, לכן גם שם נאמר "עם זו קנית", דוקא עד אחרי "עד יעבור", אחרי שהם עברו אז נהיו קניין של הקב"ה.

יוצא מזה שהשבת הקדושה מקיימת את העולם,

יוצא מזה שבזכות השבת אנחנו מקיימים את העולם והעולם שלנו, כי אנחנו מצילים מזוטו של הים כי העולם היה חרב,

יוצא מזה שאין טענה לעשו ועשו גזלן, לכן אנחנו נקבל עוד מעט בבוא המשיח את כל העולם בחזרה לידנו,

ולכן אם אנחנו שומרים שבת אנחנו מקיימים את כל העולם, ואם אנחנו לא רוצים מיצרים לא מימין ולא משמאל לא מישמעאל ולא מעשו צריכים תוספת שבת ואז נחלה בלי מיצרים, אם נשמור את השבת עם "האת", "זכור את", תוספת ליום שישי, "ושמור את" תוספת ליום ראשון אז אנחנו משרים את הקדושה מיום השבת לכל ימות השבוע, וממלא לא יוכלו להתקרב אלינו, אבל מה שעם ישראל לא שומרים את השבת -הוא הגורם, ואם היינו שומרים שתי שבתות -אז מיד היינו נגאלים.

אז לכן חובה על כל אחד להרבות כמה שיותר אנשים שישמרו שבת ויבינו כמה מעלתה לסגולתה ושמירתה, אפילו הרשע חיים נחמן ביאליק שהתפרק, שהיה בתחילה בחור ישיבה מוולוז'ין אמר את האימרה הידועה: "יותר ממה שישראל שמרו את השבת, השבת שמרה עליהם", זו האימרה שלו, אתם שומעים,

והוא כעס מאוד שבארץ ישראל לא שומרים את השבת! אפילו שהיה כבר כופר, והוא כעס מאוד וכתב על זה דברים קשים שמדינה שלא שומרת את השבת לא יהיה לה הצלחה, אי אפשר בלי השבת

כי על זה הוא אמר: "כי יותר ממה שישראל שמרו את השבת, השבת שמרה עליהם",

זה לא רק הוא גם ברל קצנלסון אמר אותו דבר על השבת,

היו עוד כמה מראשי הציונות שהתפקרו שאמרו את הדברים האלה ידעו את ערכה של השבת,

היום? ה' ירחם! לא יודעים שום דבר,

אשתו של רומני שהגיעה אתמול של מי שמיועד להיות נשיא ארצות הברית, מי שהולך להיות הראש של עשו בקדנציה הבאה אפשר - היא צמה בתשעה באב, אני לא יודע אם ביבי צם, אבל היא הגויה צמה בשביל להשתתף בצערם של ישראל, אתם שומעים?

אומרים בקהל שהיא יהודיה...

הרב: לא! היא לא יהודיה, היא החליטה שהיא רוצה להשתתף בצערם של היהודים,

שואלים (לא שומעים)

הרב: לא משנה לא משנה כן, כל הכבוד ויכול להיות שהיא אכלה מבלי שנרגיש וופלים, אבל לא משנה היא אמרה, היא אמרה שהיא צמה, בכל אופן מודעות יש.

שואלים (לא שומעים)

הרב: נו, אבל שבת? שבת! אנחנו צריכים כף אחת, אם שבת גם נהנים גם אוכלים גם שרים גם הכול..... וגם מרחיקים את כל האויבים מכל הצדדים, אז איך אנחנו לא עושים?

רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם בתורה ובמצוות שנאמר ה' למען צידקו יגדיל תורה ויאדיר.