סדר תפילת ערבית, הלכות אכילת כזית פת בסוכה בליל חג הסוכות ודיני יעלה ויבוא בברכת המזון

- - - לא מוגה! - - -

מחרתיים בלילה, בעזרת השם, אנחנו אמורים לקיים את מצוות סוכה. מתחילים שבעת ימי החג, מליל שבת זה שיבוא עד ליל שבת שאחריו שבעה ימים ושבעה לילות. סדר התפילה צריך להיות, בעזרת השם, אנחנו מתפללים ביום שישי את תפילת מנחה, מיד אחרי תפילת המנחה, קבלת שבת. אומרים את המזמר לדוד, אחרי זה הלכה דודי לקראת כלה. אחריהם היה צריך לומר במה מדליקין, אבל הספרדים והאשכנזים לא אומרים במה מדליקין בערב שבת זה. לרמוז את ההלכה שרק בערב שבת אסור להדליק באותם השמנים והפתילות שלא נמשכים יפה אחרי השלהבת. אבל בערב יום טוב מותר להדליק בהם. לרמוז את ההלכה הזו, לכן אנחנו משמיטים. מי זה אנחנו? הספרדים והאשכנזים. אבל התימנים כן אומרים את הפרק בימי מדליקין. אם אדם מזדמן בבית כנסת של תימנים ושמע את החזן אומר בימי מדליקין, אל תצעק עליו, אל תגיד לו, צריך להגיד אמר רבי אלעזר, אלא הם נוהגים לומר כי בסוף סוף יש לך כאן שבת ויום טוב, אז מדין שבת ויש לך את כל ההלכות האלה. ולכן כל אחד, כל העדה עושה כמנהג אבותיה. מסיימים אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינה, קדיש על ישראל. ואחרי זה אנחנו באים לתפילת שבת ויום טוב. אומר חצי קדיש, ברכו, כמו שבכל ערב שבת אנחנו עומדים בשעת אמירת חצי קדיש וברכו, כך גם בערב שבת זה. גם כאן אנחנו עומדים, אם לא מדין יום טוב, מדין שבת. התפילה, אנחנו מסיימים במקום שומר עמו ישראל עד אמן, אנחנו אומרים הפורש סוכת שלום עלינו, ואחרי זה שמרו בעיני ישראל את השבת. אחרי שני הפסוקים האלה אנחנו ממשיכים אלה מועדי השם. חצי קדיש, ועוברים לתפילת הנחש של תפילת ערבית, שאחרי חתימת האל הקדוש אנחנו ממשיכים עתה בחרתנו מכל העמים. מזכירים בתוך התפילה, ותיתן לנו לא רק את יום השבת הזה, אלא גם את יום חג הסוכות הזה, יום תום מקרא קודש הזה, כך גם בהמשך ביעלה ויבוא, וחותם בסוף, מקדש השבת ישראל והזמנים. מסיים את העמידה, עושה שלום מברומיו, יש לנו אחרי זה, ויכולו השמיים והארץ וברכה. והגמרא בשבת כג אומרת לנו שבברכת מעין שבע בשבת כזו חותם רק ברוך אתה השם מקדש השבת במעין שבע לא אומרים ישראל והזמנים משום שכל אמירת מעין שבע היא באה רק בשבת ולא ביום טוב ליום טוב אין ברכת מעין שבע ולכן שם לא מוסיפים את המשפט הזה אומר קדיש תתקבל אחרי זה מזמור לדוד השם רואה לא אחסר אחריהם את המזמור שיר המעלות לדוד שמחתי ואומרים לי קדיש יהיה שלמה ברכו עלינו לשבח ומיד אחרי זה אנחנו הולכים לבית הולכים לסוכה כדי לקיים מצוות עשה מן התורה מצוות דאורייתא כמו בליל הסדר יש לנו שם בערב תאכלו מצות אכילת כזית מצה מצווה מן התורה בליל הסדר כאל זה יש לנו גם בליל שבת זה שיבוא ההבדל הוא שמה אתה חייב לאכול מצה ולא חמץ בחג הסוכות מותר לאכול חמץ כך שיש לנו מצווה מן התורה באכילת כזית לחם בכמה דברים אנחנו משווים עושים השוואה בין מה שנאמר שם למה שנאמר כאן ההשוואה ברוב הדברים ההשוואה היא מדאורייתא יש לנו בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת אחד מהדברים גזירה שווה וכאן נאמר בתורה בחמישה עשר לחודש הראשון פסח אצלנו בחמישה עשר לחודש השביעי סוכות אתה לומד גזירה שווה חמישה עשר חמישה עשר טוטו מחג המצות כמו בפסח נאמר בערב תאכלו מצות צריך לאכול כזית מצה גם פה חייבים לאכול כזית ואחרונים עשו את ההשוואה גם בשאר הדברים דבר הראשון בערב פסח משעה עשירית היינו אדם שרוצה לבוא לאכול ארוחה בשעה שלוש-ארבע אחר הצהריים בערב החג אסור לו גם בערב סוכות זה אדם שירצה לבוא לאכול ארוחת צהריים בשעה שלוש-ארבע גם כן הדבר אסור והסיבה היא כדי שיהיה לו תיאבון לאכול בלילה את המצה גם פה כשיהיה לו תיאבון לאכול כזית מהלחם לכן אוסרים עליו לאכול בערב חג הסוכות בערב שבת זה אוסרים עליו לאכול מהלחם אם הוא טועם קצת פירות זה דבר קל נו זה לא יסתום לו את התיאבון לאכול בלילה אבל אם הוא ירצה לאכול סעודה ממש לשבת ולאכול לחם או פיתה אין לו היתר ברגע שמתקרב זמן מנחה קטנה, בימים האלה עד שתיים ועשרים יש לו היתר לאכול, אחרי שתיים ועשרים אין לו היתר להתחיל בסעודה, כיוון שמתקרב כבר הזמן האיסור, כי אין מה שנאמר לגבי ערב פסח, המשנה בפסחים צ׳ט אמרה, גם לגבי זה הדבר שווה. דבר שני, אדם שהתפלל מוקדם, הלך והתפלל מנחה בשעה ארבע, סיים ערבית כבר בשעה חמש, סיים את הכל, ורוצה להתחיל בקידוש ובאכילת הכזית מוקדם לפני צד הכוכבים. הוא לא יכול, אלא רק ברבע לשש, רק אחרי צד הכוכבים יכול לאכול את כזית המצה, כמו שהפסוק אומר, בערב תאכלו מצוד, כך הוא הדין גם פה. גם אצלנו, רק אחרי צאת הכוכבים ברבע לשש יכול לאכול כזית מהלחם לקיים את המצווה מן התורה. זו ההשוואה השנייה. דבר נוסף, כמו שם אתה חייב לאכול דווקא דגן. אתה לא יכול לקחת אורז או קמח תפוחי אדמה, לעשות מזה מצה ולאכול, אלא בערב תאכלו מצות דווקא מחמשת מיני דגן. גם פה אצלנו אתה חייב לאכול לחם. אתה לא יכול לקחת ולאכול דברים אחרים. אדם לא יוצא ידי חובת המצווה בלילה הראשון, אם יאכל תמרים, שקדים או דברים אחרים, אלא אך ורק כזית לחם. הירושלמי דן לגבי עוגות. האם בקזית, עוגה וכיוצא בזה, האם יוצאים ידי חובה או לא, נחלקו בזה הראשונים והאחרונים. תראו תשובה ארוכה בספר מהשעל פנדרי, שם הוא מציין את דברי הפוסקים בהרחבה. המסקנה, כמו בכל מקום, גם כאן אנחנו חוששים, ספק דאורייתא לחומרה, ולכן אין אפשרות לקיים את המצווה כשאדם יאכל כזית עוגה. למה הדבר דומה? במקום ללוש את המצה במים, אנילש ביין, זה נקרא מצה עשירה. לא יוצאים בדבר כזה בלילה הראשון של חג הפסח, כי התורה אמרה לחם עוני, וזה לא לחם עוני, זה לחם של עשירים, מצה עשירה. אז גם פה אצלנו, במקום חלה של השהותה במים, במקום זה יש שם הרבה מרגרינה, הרבה סוכר, ואתה טועם את העוגה הזו טעם מתוק. כאן הברכה היא במקום המוציא מזונות, ולא יוצאים בה ידי חובה כזית ראשונה בחג הסוכות. ולכן כשאדם הולך לקנות את החג, בערב החג ישים לב לקנות חלה רגילה שאינה מתוקה בחלה המתוקה ספק אם נצא ידי חובה אכילת כזית הן מצד אכילת כזית מצה בסוכה והן מצד סעודת שבת יש לנו כאן שתי בעיות ביחד ולכן ישים לב לקנות דווקא חלה רגילה אל תשלח את הילד שיקנה לך את החלות אם אתה שולח אותו חזקה על הילד שיביא לך חלה מתוקה בלילה אתה מברך טועם אתה רואה איזה מתוק אתה שואל את הילד למה קנית מתוק? אז הוא אומר לך לא היה חלה אחרת רק זה אצל הילדים יש רק מתוק שיהיו תמיד מתוקים אבל הם אוהבים הרבה מאוד את המתוק וחזקה עליו שהוא יביא לך לבית חלה מתוקה לכן עצה טובה אתה גומר את התפילה בערב שבת ביום שישי שש ועשרה שש ורבע בבוקר תלך בעצמך למכולת אם אין אני נמי לי תקנה את החלות לכבוד שבת לכבוד החג חלה שאינה מתוקה כך עושה אדם חכם ונבון בזה יקיים את המצווה כהלכתה לבדיקו לעלמא או אם הוא קונה פיתה קונה עשתנור פיתה חלבי גם הפיתות הן לחם ומים אין שם מתיקות גם בהן מקיימת המצווה בצורה מושלמת אבל אם הוא ייקח את אותן החלות שקוראים להן חלה אבל החלה המתוקה הזו היא למעשה לא חלה אלא עוגה יש שם 20% סוכר ועוד 20% מרגרינה וכולי אם זה לא עוגה מה כן נקרא עוגה? זה מתוק מאוד תחלק את זה כעת לאנשים האם מישהו יקרא לזה לחם? זה לחם בוודאי שלא ויש לנו ספק אם יקיים בזה את המצווה מן התורה בלילה הראשון אם הוא היה אוכל מזה 210 גרם בלשון חכמינו עבד דירהם נפח של ארבעה ביצים נו יכול להיות שהיה יוצא ידי חובה אבל הנשים מבשלות לנו מנה ראשונה דגים מנה שנייה בשר לקיים ושמחת בחגיך מי ישב לאכול 210 כל כך הרבה מאותה אכלה ולכן עצה טובה שכל אדם ישים לב בכל ערב שבת קל וחומר ערב שבת זה שלא תהיה אכלה מתוקה אלא אך ורק חלה שאינה מתוקה הבעיה הזו קיימת כמעט בכל ימות השנה אנחנו מגיעים לשמחות שבע ברכות אחרי ברכת המזון אם אכלו לחם יש לכם עניין שאכלו לחם בוודאי מברכים ברכת המזון ואחרי זה שבעה ברכות אבל אם האכלה הייתה מתוקה צריך לברך על המחייה אם זה על המחייה אין אחרי זה שבעה ברכות זו בעיה ולכן כשאדם רוצה לזכות לברך את שבעה הברכות כשהוא חותם הסכם עם בעל האולם או אותו אדם שיביא לו את האוכל הקטרינג ידגיש שורה ראשונה על מנת שיביא לשם פיתות תדגיש את המילה הזו כי אם אתה אומר לו חלה בדידי עבר עובדה אמרנו לו חלה שאינה מתוקה הגענו לשם לאולם היה מתוק הם רגילים עם המתוק וגם אם אתה אומר לא תמיד זה עוזר בפועל אתה מדגיש את המילה אני רוצה פיתות אז הוא ישים לב להביא לך פיתות הפיתה אינה מתוקה בזה תוכל לברך עליבא דקול עלמא את כל השבעה ברכות ואם לאו הגענו לשם והחלות מתוקות מה עושים? תשלח אחד מהחברים שיקנה לך דחוף פיתות או לחם רגיל לפחות עשרה אלה שיושבים על שולחן הנשיאות עשרה יאכלו כזית לחם ואז נוכל עליבא דקול עלמא לברך את כל השבעה ברכות גם שם קיימת הבעיה הזו היום האנשים הורגלו מאוד עם החלה המתוקה נקרא לזה מכת מדינה מבחינה זו וכדי שאדם לא ייכנס בספקות ספק ברכה ולכן אנחנו דורשים בתוקף שיהיה לאדם הזה לחם טוב לחם שאינו מתוק כדי שיקיים את המצווה כהלכתה בצורה מושלמת הנפקא מינה עוד לאותם האנשים חולי ציילק שגם להם יש סימן שאלה הן לגבי ליל הסדר והן לגבי החג הזה, חג הסוכות. אותם האנשים לא יכולים לאכול לחם רגיל, יש חלק מהם שזה יכול לגרום חלילה אפילו סכנת חיים. כאן בארץ יש כחמשת אלפים אנשים כאלה שחולים במחלה הזו. מה הם כן אוכלים בכל ימות השנה? מאפיית אנג'ל הופע להם לחם שעשוי משיבולת שועל. זה מה שהם רגילים לאפות להם, מזה הם אוכלים בכל ימות השנה וזה לא מזיק להם. והשאלה היא, האם באותו לחם נוכל לצאת ידי חובה באותו ליל הסדר אם יעשו מצה מאותה שיבולת שועל, או בליל סוכות זה לחם כזה שעשוי משיבולת שועל, האם אפשר לקיים בו את המצווה מדאורייתא או לא? מחלוקת גדולה בפוסקים. הוויכוח הוא לא על דין שיבולת שועל. בוודאי שעל חמשת מיני דגן, כולל שיבולת שועל, אפשר לעשות לחם ולקיים את המצווה, מצוות ישיבה בסוכה, לברך על זה לשבת בסוכה. השאלה היא לגבי הזיהוי של השיבולת שועל. לפי דעת רב שרירה גאון, הרמב״ם, רבי אברהם בן הרמב״ם, הכפתור והפרח ומעשה רוקח, אין זה השיבולת שועל שאמרו חכמינו, אלא זה מין קטניות. אם אדם ייקח חומוס, ייקח אורז ויטחן ויעשה מזה כמו כמו לחם. האם הוא יוכל לברך על זה לשב בסוכה? בוודאי שלא. אז אולי גם זה, לפי שיטתם, יכול להיות שזה לא נחשב ללחם. על זה אי אפשר לברך לשב בסוכה, אולי הברכה תהיה לבטלה. זו הבעיה לאותם האנשים. ולכן, המסקנה היא, ייתן למישהו אחר שיברך את הברכה, והוא יצא ידי חובה רק בעניית האמן. הוא בעצמו לא יוכל לברך את הברכה להישב בסוכה. ואם הוא נמצא לבד, אדם בודד, שלפחות יאכל גרם אחד מהלחם הרגיל. אנחנו חוששים לתת לו הרבה, שזה יזיק לבריאות. אבל אם הוא לא יאכל הרבה, יאכל גרם אחד או שניים מהלחם שלנו, זה בוודאי לא יזיק לו. ויש לנו אסמכתה מדברי הרמב״ם, פירוש המשניות במסכת אבות, שחצי שיעור מקיימים בו מצווה. והרמב״ם לומד את זה ממה שהתורה מספרת לנו בחומש דברים. אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש. משה רבנו עשה חצי ממה שהיה אפשר לעשות. הרי היה צריך להיות לא רק את בצר שם בעבר הירדן, לא רק שם את השלוש, היה צריך להיות עוד שלושה ערי מקלט כאן, כדש נפתלי, שכם וחברון. המסורת היא שכדש, זו העיר צפת, רק לאחר ששלושה ערי המקלט האלה מוכנים, אז גם קולטות אותם שלושה ערי מקלט בעבר הירדן. כל זמן שכאן אין, גם שם אין. אז מה משה רבנו עושה, דבר שהוא כמעט מיותר? אומר הרמב״ם, משה רבנו אמר, אני אעשה את מה שאני יכול. השתדל משה רבנו לעשות אפילו חצי מהמצווה. אומר הרמב״ם, קל וחומר אנחנו. הוא מכנה את האחרים יחסית למשה רבנו, קל וחומר מי שנצטרעה נפשו, שגם הוא צריך להשתדל, מזה הוכיחו הרבה אחרונים שגם חצי שיעור יש בו מצווה. להבדיל, לא רק לאכול כזית חזיר אסור. גם אם אדם אוכל גרם אחד, למדנו בגמרא ביומה ע' ג', רבי יוחנן אומר, חצי שיעור אסור מן התורה, וכך פסק לנו מרן, בור החיים סימן תר יב סעיפה. אז אולי גם בצורה ההפוכה, גדולה מידה טובה ממידת פורענות, גם לגבי המצוות, גם שם הגרם הזה אולי יכול לחול עליו, הדין יאמור. ולכן נצטרך לומר לו שלפחות יאכל גרם אחד, ואת השאר ישלים בלחם שלו משיבולת שועל. אבל אנחנו, אנשים בריאים, בוודאי שלא נוכל לקחת מאותו הלחם לא בליל סוכות, וגם לא בליל פסח מאותה המצה. יש מאפייה מיוחדת בבני ברק, שאופה להם את המצות בערב פסח מאותו דגן שנקרע שבו לתשועל. אבל כמו שאמרנו, גם שם יש לנו את... והמחלוקות גם לגבי הנושא של הברכות זה לא רק להם יש את הנפקא מינה גם לנו יש נפקא מינה הרבה אנשים אוהבים לאכול את הגרנולה בגרנולה הזו יש גרגירים של שיבולת שועל ושוב השאלה היא הם כותבים שם מכיל שיבולת שועל כל הכבוד למה שהם כתבו על החבינה הרמב״ם חולק על מה שהם כתבו ולפי אותם הראשונים שאמרנו רב שרירא גאון הרמב״ם ורבי אברהם בן הרמב״ם זה לא שיבולת שועל אז אם כך הברכה הראשונה בורא פרי האדמה אבל אין ברכה אחרונה על מי שאכל כזית מהגרנולה למה אם תאמר כי הרמב״ם וסיעתו צריך לומר על זה בסוף ברכה אחרונה בורא נפשות אם תלך לפי המסורת לפי החולקים שזה כן נחשב לשיבולת שועל אז אולי צריך לברך על זה ברכת מעין שלוש מי ספק אני לא יכול לברך לא זה ולא זה זו הנפקא מינה בכל ימות השנה לענייננו כאן בנושא חג הסוכות אדם שאוכל אבטיח אוכל בננה יכול לאכול את זה גם בבית אין חובה מדאורייתא לאכול את הבננה דווקא בסוכה קטניות אני אוכל חומוס עלי בדקול עלמא אני רשאי לאכול 100 גרם חומוס גם מחוץ לסוכה אין חובה מדאורייתא לאכול את החומוס דווקא בסוכה אבל כשאני רוצה לאכול גרנולה אם אני אוכל יותר מחמישים גרם מהגרנולה אני חייב מספק לשבת בסוכה אולי באמת זו השיבולת שועל אולי זה מחמשת מיני דגן אבל לברך אין הבה אמנה לברך וציוונו לשב בסוכה תמיד אנחנו בענייני ברכות חוששים מאוד כמו שאמרנו הכלל בידינו ספק ברכות להקל ולכן מן הראוי להיזהר בדבר תמיד כשאדם רוצה לאכול מזה במשך ימות השנה כדאי שאוכל יחד עם זה עוד דבר אכלת אם זה בננה או תפוז אכלת כזית מדבר אחר יש לך בלאו הכי ברכת בורא נפשות על הדבר השני אולי זה יפתור גם את זה זה מה שצריך לשלב ולעשות שניהם ביחד כדי לחמוק מהבעיה של ספק ברכה או כאן אצלנו אם הוא רוצה לאכול את זה בסוכה ייטול ידיים יאכל קבצה לחם ואחר כך יאכל מהגרנולה כמה שירצה ישלב את זה יחד עם אכילת הלחם כדי שתהיה לו אפשרות לברך לשבת בסוכה אבל על הגרנולה לבד בוודאי שלא ניתן לברך לשבת בסוכה. נפקא מינה גם לגבי אנשי חוץ לארץ בצפון אירופה או בצפון אמריקה בימים האלה מגיע להם הרבה מהתבואה החדשה הגרנולה שם, השבונת שועל זה לא דבר שזרעו אותו לפני שנתיים אלא זרעו אותו לפני ארבעה-חמישה חודשים וזה דבר שהוא שוב ספק איסור דאורייתא כי התורה הזהירה אותנו עד עצם היום הזה, עד אביאכם את קורבני אלוהיכם, ספק דאורייתא אולי זה חדש ולכן אדם שמזדמן כעת באותם המקומות לא יוכל לאכול מהגרנולה, אולי זה אסור מדאורייתא. לצערנו יש מזלזלים בדבר הזה, אפילו חלק מההכשרים של הרבנויות שם מעלימים מזה עין, אבל לפי מרן בסימן תפט סעיף י' וביורד אה סימן רצה דג', יש בזה בעיה, כמו שאמרנו, איסור דאורייתא שחדש אסור מן התורה, ולכן אם שמה יביאו לך את הגרנולה אל תאכל מזה עד אחרי פסח. אחרי פסח זה כבר יהיה מהישן אבל מה שיש כעת מן הראוי להיזהר בדבר שם אתה מסופק על הזיהוי אם זה באמת שיבולת שועל או לא זה כבר ספק דאורייתא וספק דאורייתא לחומרה שם אנחנו חוששים בכל אחד מהדברים, בכל אחד מהצדדים שאמרנו. אני ממשיך השוואה נוספת בין מה שיש לנו בליל הסדר לבין אותו לילה הראשון, מחרתיים, ליל שבת שיבוא עלינו לטובה. אתה חייב לאכול את המצה מהר, בלשון חכמינו, כזית בכדי אכילת פרס. גם בליל שבת זה מן הראוי שאדם יאכל מהר את הכזית ולא יאכל לאט. כי אם האדם הזה אכל את הכזית במשך רבע שעה, נכון שהוא אכל כזית, בתוך הבטן יש לו כזית אבל הוא אכל את זה יותר מדי לאט, בקצב הזה הוא לא קיים את המצווה, הן לגבי כזית מצה והן לגבי הנושא שלנו, כזית לחם בליל סוכות בלילה הראשון לא יקיים את המצווה. זו ההשוואה, טוטו מחג המצעות. מרן מדבר פעמיים באהבה תע״ה ואצלנו בסימן תר״ט בשני המקומות מרן דן בנושא הזה. ויש לנו בגמרא את המחלוקת, כמה זה כזית בכדי אכילת פרס, שלושה או ארבעה ביצים. מחלוקת בראשונים, הרמב״ם וראשי. ולהלכה האחרונים מנסים לתרגם את אותם הדברים לשפה שלנו, לדעת כמה דקות זה. האם זה ארבע דקות, כמו שאמר לנו הרב כף החיים, או שזה שש דקות, שבע וחצי או תשע דקות, כמו שאמר החתם סופר. יש לנו מגוון דעות כמה זה כזית בכדי אכילת פרס. ואחרונים, המנחת חינוך ותורת חסד מלובלין. כשדנו במחלוקת הזו הם שואלים שאלה יפה. כל רב ניסה ויצא לו דבר אחר. הרב הזה ניסה, החתם סופר ניסה, יצא לו תשע דקות. הרב כף החיים מנסה, יוצא לו ארבע דקות. מה זה ויכוח? מחלוקת במציאות? האם מישהו כעת יתווכח איתך בחוץ אם זה כעת לילה או יום? אתה רואה איזה חוסר. אז איך ייתכן מחלוקת כל כך קשה מן הקצה אל הקצה בין ארבע דקות לתשע דקות ושניהם עונים ואומרים הסבר נפלא הם אומרים כל חכם אותם הרבנים כל אחד נישא בלחם שלו אצל החתם סופר הלחם הנפוץ היה הלחם הכהה מה שנקרא אצלנו לחם אחיד לאכול לחם כזה לוקח קצת זמן זה לא לחם רך זה לחם קצת קשה ולכן נצל לו כזית בכדי אכילת פרס תשע דקות לעומת זה רבנו יעקב חיים סופר בעל כף החיים במה הוא נישא? הרב הלחם שלו היה עשתנור הפיתה של הבבלים של העיראקים לאכול פיתה רכה כזו אפילו אדם שאין לו שיניים בריאות יכול בקלות רבה לאכול כזית בכדי אכילת פרס בתוך ארבע דקות ולכן המסקנה שלהם שכל דבר ודבר הולכים לפי המציאות שלו אתה לא אומר לעולם חמש דקות או שבע דקות או עשר דקות אלא תלוי מה אתה אוכל בדרך כלל מה אנחנו אוכלים בליל סוכות רוב ככל האנשים אוכלים חלה החלק הפנימי של החלה הוא רך מאוד כמו העשתנור וכמעט כולנו מסוגלים לאכול אותו מהר מאוד בתוך ארבע דקות לפי הפרשנות הזו אסור לאדם לדבר צריך להיזהר מיד אחרי ברכת המוציא לאכול מהר בתוך ארבע דקות לסיים את הכזית הזו הלחם הזה הוא רך מאוד ובזה אם הוא יאריך באכילתו במקום ארבע יאכל את זה בשמונה ותשע דקות ספק אם יקיים את המצווה כהלכתה ככה העתיקו להלכה כדבריהם עוד רבים מגדולי האחרונים ולכן כל אדם על שולחנו יסביר את ההלכות האלה יאמר להם את כל הדינים בפרט לזכרים הבנים החתנים הנקבות הנשים לא חייבות במצוות סוכה אבל אנחנו בוודאי חייבים יסביר להם את ההלכה הזו כדי שנקיים את המצווה הזו כהלכתה הבעיה היא בכל ימות השנה לאו דווקא בליל חג הסוכות אדם שאוכל כזית בכדי אכילת פרס לכל הדעות לכל הפוסקים צריך לברך בסוף ברכה אחרונה אבל אם האדם הזה מתארח אצל חברו חברו מכבד אותו בבננה פתח את הבננה ולעש חתיכה קטנה בירך בורא פרי האדמה ולעש חתיכה קטנה והוא מדבר עם חברו עד שגמר את הבננה בינתיים עברה שעה שלמה הוא לא יכול לברך אחרי זה בורא נפשות רבות האכילה כאן הייתה הרבה יותר מזמן של כזית בכדי אכילת פרס שוב אתה אומר לו תאכל מהר כמה זה מהר לאכול בננה זה לא כמו תפוח עץ או גזר גזר ייקח לך תשע דקות לאכול כזית בננה אתה אוכל את זה בתוך דקה או שתיים ולכן נשתדל. כזית הראשונה בלי דיבורים. קודם כל תגמור את הכזית. אתה יודע בוודאי שאתה חייב כעת ברכה אחרונה, בורא נפשות. הלאה את ההמשך, מה שהוא יביא לך תאכל לאט לאט, זו ההנהגה של אדם חכם ונבון שבקיא בהלכות ברכות. אדם שיודע מהברכות שלו ניכר אם הוא תלמיד חכם או לא, כך ינהג אדם ויעשה, כך גם לענייננו, כמו שאמרנו, אדם משתדל לאכול דווקא, להזדרז ולאכול בתוך ארבע דקות. אבל אם הוא אכל לחם אחר, הוא לא אכל מהחלה, אלא הוא אכל לחם כהה, ולקח לו יותר זמן, לקח לו שבע, שבע וחצי דקות, טוב, יסמוך על דברי הגאון רבי חיים פלצ'י וביקורי יעקב, רבי יעקב אטינגר, שהם אמרו שכזית בכדי אכילת פרס זה שבע דקות וחצי, יסמוך עליהם בדיעבד, אולי יצא ידי חובה. אבל ולכתחילה, כמו שאמרנו, אם הוא אוכל לחם רך, ישתדל להיות זריז. הרבה אנשים, בכל דבר דאורייתא, מחכים לצאת הכוכבים דרבנותם. כך עשינו שלשום, מוצאי כיפור. לא אכלנו בשעה שש בצאת הכוכבים, אלא חיכינו עד רבע לשבע. רק ברבע לשבע התחלנו לאכול ולשתות. למה? אולי רבע לשבע זהו צאת הכוכבים, כפי שאמרו רבנותם, ועוד ארבעים ראשונים. זו החומרה בדאורייתא. אז יבוא הפנדי הזה, יגיד לי אשתו, גם בליל סוכות המצווה היא דאורייתא, אני לא מתחיל, אני לא עושה קידוש, לא מתחילים מוקדם בשעה שש, אלא אני מחכה עד רבע לשבע. לפעמים בני הבית האבים לא אכלו במשך היום. אמרנו קודם שאסור לאכול ארוחת צהריים מאוחר. ולפעמים גם הוא הזמין אורחים. גם האורחים לא אכלו, וגם הם רעבים, והפנדי הזה רוצה לעשות חומרה על חשבונם. זה לא טוב. לא כדאי לעשות כן. ברוך השם, הגעת לבית מוקדם, אתה כבר בשעה שש נמצא בבית. מיד, איך שאתה נכנס לסוכה, תזמין את האושפיזין. זוהר הקדוש אומר בפרשת אמור, אדם צריך להזמין אותם בפה. עולו אושפיזין אלאים, הלילה הראשון האושפיזין שלנו זה אברהם אבינו, שהוא ייכנס יחד עמו, יצחק ויעקב וכולי, יאמר את כל הדברים האלה ויתחיל מיד. שלום עליכם, מלאכי השרת, אשת חיל, הזמר בשבחים, יאמר את הכל מהר ויתחילו מיד בקידוש ובסעודה. אלא מאי? הוא רוצה לצאת ידי חובת רבנותיו? יש לנו עצה פשוטה מאוד בשבילו. אני לא אומר שיוותר על החומרה הזו, אלא אתה אוכל, אל תאכל הרבה בהתחלה. אלא ישאיר מקום בבטן, יגיע שש וארבעים, צד הכוכבים דרבנותם, יאכל עוד כזית לחם. אם מה שאכל קודם היה לפני הזמן, עדיין היה פלג המנחה לרבנותם, הנה כעת הוא אוכל את הכזית השנייה. אז הוא לא צריך לעכב את כל בני הבית בגלל החומרה. שלא, לא יעשה חומרה דעתה לידי כולה על חשבון האורחים, אלא יתחילו בזמן. אלא מאי, שש וארבעים, צד הכוכבים דרבנותם, יאכל עוד כזית לחם ובזה יעשה את ההידור כמו שראוי. עוד השוואה בין מה שאנחנו אומרים בליל הסדר בכזית מצה לבין ההלכה שלנו כאן בכזית לחם בליל חג הסוכות, כמו לגבי המצה, אוכלים כזית בלי תערובת, אתה לא מניח במצה לא סלט ולא חרוסת, אתה לא מערב דברים אחרים. למה? אם תערב, הטעם של החרוסת תקלקל את הטעם של המצה. בלשון הגמרא, עטה רשות ומבטל מצווה. גם פה אצלנו, אל תטבל את הלחם לא בחילבה ולא בסלט ולא בדברים אחרים, אלא את הכזית הראשונה שאנחנו אוכלים אחרי צד הכוכבים, יאכל כזית לחם בלבד, בלי תערובת של דברים אחרים. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות כדי לצאת ידי חובה לבא דקולה עלמא. שוב, אנחנו חייבים במצוות סוכה ולא הנשים. אם האישה רוצה לטבל את זה בחילבה, שהיא תעשה. לה מותר, לנו, לגברים, שאנחנו חייבים במצוות סוכה, לנו יש את ההגבלה הזו, כמו שנאמר שם לגבי כזית בליל חג המצות, ליל הסדר. כך גם הכזית הזו, זו ההשוואה שיש בין הדברים. כך ראוי לנהוג ולעשות. אנחנו משתדלים לאכול לא רק מהדגים, כמו בכל ליל שבת, אלא גם מעט מהבשר, לקיים מצוות שמחת החג. ובסוף אנחנו מברכים ברכת המזון. ברכת המזון בשבת זו, אנחנו כוללים בה, יעלה ויבוא ורצה וחליצנו. רצה וחליצנו, כמו בכל שבת. נוסף לזה, אתה חייב לומר גם יעלה ויבוא, בגלל קדושת חג הסוכות. שכח ולא אמר רצה וחליצנו, חוזר. שכח ולא אמר יעלה ויבוא, גם כן צריך לחזור, שהרי כאן יש חובה לאכול כזית מהלחם. זה לא דומה לאדם שלא אמר יעלה ויבוא בראש חודש. בראש חודש אתה לא חייב לאכול לחם. אם אתה רוצה, אתה יכול לאכול בראש חודש בננה וגזר וירקות. אתה לא חייב לאכול דווקא כזית לחם. ולכן שם, אם הוא אכל כזית לחם ובברכת המזון שכח יעלה ויבוא, שם בדיעבד יצא ידי חובה, כמו שכתב מרן בסימן קפח. אבל כאן אצלנו יש לנו חובה מדאורייתא לאכול כזית לחם, וממילא זה מחייב ברכת המזון עם אזכרת מעין המאורע יעלה ויבוא, ואם שכח חייב לחזור. ולכן, טוב יעשה כל אדם כדי שלא יבוא לידי שכחה שיאמר את ברכת המזון בתוך המחזור או הברכון. אם הוא אמר רק ברוך אתה השם. ועדיין לא חתם בונה ירושלים, יש לנו פתרון קל מאוד. לא יסיים, לא יחתום בונה ירושלים, אלא יאמר למדני חוקיך. ואז יוכל לחזור אחרונית ולהזכיר מעין המאורע, יעלה ויבוא אור את צבע חליצינו, מה ששכח יוכל לתקן. אבל אם הוא גמר בונה ירושלים, אין לו את האפשרות הזו, הפסיד את האמירה של יעלה ויבוא אור את צבע חליצינו, אבל במקום זה מרן כותב לנו בסימן קפח יש לו תקנה. בין ברכה לברכה יכול להוסיף. בכל שבת התוספת היא אומר ברכה בשם המלכות מלך העולם אשר נתן שבתות. גם פה אצלנו, אם הוא שכח רצה יאמר את אותה הברכה. או אם הוא שכח יעלה ויבוא. אז אומר מועדים, לא רק מוסיף את המועדים באופן כללי, אלא מפרט את חג הסוכות הזה, את יום טוב מקרא קודש הזה, ויחתום בסוף. אם הוא שכח את רצה וחליצינו, חותם, ברוך אתה ה' מקדש השבת. אם הוא שכח, רק יעלה ויבוא חותם, מקדש ישראל והזמנים. ואם הוא שכח את שניהם, לא אמר לא זה ולא זה, ישלב בברכה את שניהם, ויחתום בסוף, ברוך אתה ה' מקדש השבת, ישראל והזמנים. בדרך כלל בסידורים הגדולים, הברכה הזו מופיעה בין בוני ירושלים לברכת לעד האל אבינו, זה מופיע שם במקום, שייקח את הסידור מיד ויברך את הברכה כדי להציל את הברכות הראשונות, שלא יהיו ברכות לבטלה. אם אין לו סידור גדול, יש לו משנה ברורה חלק ב', סימן קפח, יפתח את השולחן ערוך, גם שם מופיעה הברכה הזו. גם בכף החיים חלק ב', יפתח ויראה וישלב מיד את הברכה כדי להציל את ברכת המזון. אבל אם הוא סיים, אמר, לעד האל אבינו מלכנו ושמה נזכר, כמו שאמרנו אין לו ברירה אלא חייב לחזור לראש. לא רק על רצה והחליצנו אלא לנו לגברים גם על שכחת יעלה ויבוא. הנשים, להן הדבר קל יותר. הן חייבות לחזור רק על שכחת רצה והחליצנו. אבל אם היא אמרה רצה והחליצנו שכחה את אמירת יעלה ויבוא, האישה לא חוזרת. הרי אמרנו קודם שהאישה אינה חייבת בכזית אכילה בסוכה. התורה פתרה אותן, כמו שכתוב כל האזרח בישראל, ולכן האישה לא תצטרך לחזור. גדולי הראשונים והאחרונים דנו עם האדם הזה אתחיל. אמר, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, דעתו הייתה להמשיך לעד האל אבינו. אבל כשהגיע לתיבת מלך העולם, נזכר, לא אמרתי, ארצה ואחליצנו, או יעלה ויבוא. האם רשאי להמשיך במקום לעד האל אבינו לומר אשר נתן שבתות, או לא? מחלוקת, והמסקנה היא שכן. תראו תשובה בספר פקודת הלימוד. עזר של הגאון רבי אלעזר בן טובו, הרב היה אב בית הדין לעדת המערבים כאן בירושלים לפני כמאה שנה ושם בסימן קפח הוא דן באריכות. המסקנה היא במקום להמשיך לעד האל אבינו יגמור אשר נתן שבתות כדי להציל את ברכת המזון. כל זה טוב אם הוא עדיין לא אמר את המילה לעד האל אבינו אבל אם הוא התחיל בברכה האחרונה הטוב והמטיב אין לו ברירה אלא לחזור לראש. לפעמים האדם הזה עייף מאוד ועושה טעות אחר טעות כגון בברכה הראשונה שבירך ברכת המזון שכח לא אמר את צבע החליצנו אבל אמר יעלה ויבוא שאל רב הרב אמר לו תחזור עוד הפעם בפעם השנייה עשה הפוך אמר את צבע החליצנו שכח יעלה ויבוא עכשיו עוד הפעם חוזר לרב האם יצאתי ידי חובה או לא? מחלוקת גדולה בראשונים התוספות חכמי פרובינציה ועוד אלה שהם מקילים אומרים לך משל יפה לסבר את האוזן למה מדוע כן יצא ידי חובה יש לי שני רכבים שניהם תקועים שניהם לא יכולים לנסוע לאחד נגמר המצבר השני הלך הגיר לפחות מהשניים אני יכול לעשות אחד שייסע גם בעליות אני מוציא את המצבר מרכב האחד מחליף עכשיו הרכב הזה יכול לנסוע גם בעליות אז משניים אתה עושה לפחות רכב אחת טוב אז נאמר גם כאן בראשונה הוא אמר יעלה ויבוא בשנייה ארץ צבע החליצנו ביחד אז יש לו ברכת המזון יצא ידי חובה החולקים אומרים לא אדם שלא אמר מעין המאורע לא אמר ארץ צבע החליצנו הברכות שלו מדרבנן הכל אפס הכל ברכות דבטלה או בפעם השנייה הוא לא אמר יעלה ויבוא גם כן הברכה שלו הכל אפס הכל ברכות דבטלה אפס ועוד אפס אפס אז אם כך צריך לחזור פעם שלישית זה הוויכוח הקשה שיש בראשונים דיברנו במחלוקת הזו לפני עשרה חודשים לגבי ראש חודש כסלו אדם מתפלל בראש חודש כסלו ושכח בפעם הראשונה לומר ברך עלינו ותן טל ומטר אבל אמר יעלה ויבוא שואל את הרב הרב אומר לו תחזור למה? כי מי שלא אומר בראש חודש כסלו ותן טל ומטר אם הוא לא מבקש גשם ומים חוזר פעם השנייה אמר ברך עלינו שכח יעלה ויבוא שוב נחבר את שתי התפילות היה לו בסך הכל גם ברך עלינו וגם יעלה ויבוא בדיעבד יצא או לא? גם שם יש לנו את המחלוקת הקשה הזו בראשונים שם יש לנו עצה יש לנו פתרון קל הפתרון הוא כך אתה אומר לו לפני שאתה חוזר בפעם השלישית את התפילה תאמר אם אני חייב תהיה לשם תפילת שחרית ואם לא חייב יהיה לשם תפילת נדבה יש לנו קורבן נדבה כנגד זה תפילת נדבה בזה אתה פותר את הבעיה, הוא חוסך מעצמו את הסיכון של איסור ברכה לבטלה, הוא חומק מהבעיה הזו לגמרי מכל וכול, נתנו לו עצה איך לחמוק ונקווה שבפעם השלישית לא ישכח, בפעם השלישית הכל יהיה בסדר. אבל כל זה נכון לגבי התפילה. האם בברכת המזון כאן נוכל להגיד לו בליל שבת זה תעשה תנאי לנדבה האם אדם יכול להתנדב את ברכת המזון לחזור עוד פעם? אין דברים כאלה לגבי ברכת המזון אדם לא יכול להתנדב את ברכת המזון כאן אתה צריך לפסוק להלכה או כן או לא אין כאן תנאי לנדבה והכלל בידינו הזכרת מעין המאורע אינה דאורייתא אלא מדרבנן כמו שכותב התשבץ. אז אם יש לנו מחלוקת אולי נאמר ספק ברכות לאכן אולי לא יוכל לחזור את ברכת המזון זו הבעיה שדנו בה גדולי הראשונים והאחרונים יש עוד עשרה דוגמאות שבהן האחרונים תולים במחלוקת הזו בדוגמאות אחרות להלכה, מה אנחנו אומרים לו? הבן הגדול שלך עדיין לא בירך ברכת המזון יש לך בן בן שמונה עשרה בחור כארז הוא יברך בקול רם ונקווה שהבן לא ישכח יאמר את רצה בחליצנו ויעלה ויבוא יוציא אותך ידי חובה מדין שמיע כעונה אבל אם כל בני הבית אצלו כולם בירכו אצלו הכל נגמר מה יעשה? ילך לשכן אם יש לו שכן חסיד סטמר הסטמרים מתפללים מאוחר בכל ימות השנה כולל גם בליל סוכות הם מתחילים את ערבית ברכו את השם המבורך רק בשעה שש וארבעים עד שהוא יבוא לבית ויגיד קידוש ויאכל וינגן עד שמגיעים לברכת המזון זה לוקח הרבה זמן אז אם יש לו שכן כזה ילך וידפוק בסוכה של השכן יגיד מה קרה יגיד לו אתה מברך ברכת המזון תכוון לפטור אותי אבל אם האדם הזה לא זכה להיות שכן של חסיד סטמר אין לו אחד כזה שיוציא אותו והבנים שלו כבר גמרו את ברכת המזון מה הפתרון? העצה היא שיעשה עוד פעם נטילת ידיים בלי ברכה יברך המוציא ויאכל עוד כזה עית לחם ויחזור ויברך את ברכת המזון זו התקנה לאדם שמבלבל את עצמו, מבלבל את ברכת המזון שלו על ידי שאומר בעל פה אדם רוצה להיות בטוח שיאמר את הכל בצורה מסודרת ייקח את הברכון או את המחזור ויאמר את הכל בצורה מסודרת מבפנים כדי שלא יטעה על הבעל שם טוב מספרים בתחילת דרכו היו הרבה מתנגדים שהיו עושים ממנו חוכבי תלולה ואחד מהליצנים ראה שהוא דורש בליל ראש חודש רצה להראות כאילו הוא אמר את שאל אותו כבוד הרב, אם אדם שכח, יעלה ויבוא, מה הדין? אז הרב ענה לו תשובה קצרה. אמר לו, השאלה הזו לא לי ולא לך. אני אף פעם לא שוכח. ועתה, גם אם תשכח ותחזור, עוד הפעם תשכח. כולם צחקו על התשובה, והרב המשיך בשיעור. למחרת אותו האדם שכח, חזר עוד הפעם, וגם בפעם השנייה שכח. אז הוא נזכר בתשובה של הרב, שהרב ראה את הנולד מראש. ואחרי התפילה הלך לבקש ממנו מחילה על מה שהתלוצץ עליו לילה הקודם. גם על האנשים האלה אנחנו יכולים להתלוצץ מהרגע הזה, ללעוג עליהם שעושים תיקון, ובתיקון השני עוד הפעם עוד שגיאה, ועוד הפעם יוצר לעצמו בעיה קשה, מסבך את עצמו. וכן אשראי אדם שמקיים את הרמז הנפלא שאמרו חכמינו, אמר עם הספר, שומה חשבתו, ייקח את הברכון או את המחזור, ויאמר בצורה מסודרת, רצה וחליצנו, יעלה ויבוא בלילה, וכן בשאר הסעודות, ובעזרת השם, בזכות זה נזכה כולנו לחגוג את חג הסוכות בשמחה ובצהלה.

הלילה הזה היא הורצעית ליל פטירתו של הגאון רבי עקיבא איגר. כל אדם שלומד תורה, בכל מקצועות התורה, כשאדם לומד את המשניות, יש שם את אותן התוספות של רבי עקיבא איגר. אתה לומד גמרא, יש לך גיליון השס על הגמרא. אתה לומד שולחן ערוך, בכל מקום, בכל מקצועות התורה, הוא מאיר את העיניים שלנו. ומדי פעם גם הוא שולח לנו הערות קושיות. וכשרבי עקיבא איגר מסיים ב'צריך עיון', לנו מאוד קשה לפצח ולומר תירוץ, על הקושיות של רבי עקיבא איגר. אבל לא רק שהיה עמקן גדול והקושיות שלו, קשה מאוד למצוא להם תירוץ, אלא הייתה לו גם בקיאות מדהימה. לא רק בקיאות בכל הספרות, בכל דברי האחרונים-אחרוני האשכנזים, שהיו מצויים מאוד שם, אלא שאתה רואה, הוא מציין בגיליון על שולחן ערוך על איזה הלכה, הוא מציין גם את כל אותם הפוסקים חכמי ספרד, את כל אותם גדולי האחרונים היה בקיא בכולם ידע את כולם שלט וכל מכמני התורה ידע את התורה כולה בעמקות זכותו יגן עלינו. בכבוד שלמה, יעלה ויבוא וימכור. בכבוד יעקב. תזכו למצוות נר לכבוד רבי עקיבא איגר רבותיי. נר לכבוד 101 אומר. בכבוד רבי עקיבא איגר, 101.