הלכות יום טוב ושבת: חימום בדיעבד, רחצה, טבילה ואיסור עישון ביום טוב

- - - לא מוגה! - - -

התורה התירה לנו אוכל נפש ביום טוב. אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם. אך אשר יאכל לכל נפש, המילה יאכל, כוללת לא רק אכילה אלא גם הנאה, כמו שלמדנו בפסחים בדף כא, שם הגמרא דנה באיסור לא יאכל חמץ, וחמץ אסור לא רק באכילה אלא גם בהנאה. פה אצלנו הפוך, לא רק לצורך אכילה מותר לנו להבעיר אש, אלא גם לצורך הנאה. ולכן המשנה, הגמרא, מרן השולחן ערוך בסימן תקי״א סעיף א', התירו לנו מותר לעשות מדורה, להתחמם כנגדה, שגם בזה הדבר מותר בלכתחילה. נכון שאני לא אוכל את המדורה, זה לא אוכל ממש, אבל אני נהנה. אתה נהנה מהחום של המדורה, ולכן הדבר מותר. בדרך כלל, החגים שלנו, ראש השנה, סוכות, פסח ושבועות, בדרך כלל מזג האוויר הוא קצת חם. בדרך כלל לא צריך לא תנור ולא מדורה. אבל לפעמים, יום טוב הראשון של חג הפסח, לפעמים הוא מעט קר, והאדם הזה רוצה לקחת תנור גז או תנור נפט, רוצה להעביר מהנר, להעביר מאש לאש, והשאלה היא אם הדבר מותר או לא. החיי אדם מסביר לנו את דברי הגמרא, ואומר, מדובר שהאדם הזה יש לו קור אפס מעלות, ולכן הוא רוצה להדליק את התנור, בזה ההנאה שווה לכל נפש, ולכן מותר. אבל, אם יש עשר מעלות ועשרה מעלות, לא כל האנשים הולכים להדליק תנור. יש הרבה אנשים שאינם מפונקים, תובשים סוודר. בזה הם פותרים את הבעיה. ולכן, הרב מגדיר את זה, הנאה שאינה שווה לכל נפש, ולכן, לפי דעת הרב, במקרה הזה יהיה אסור להעביר מאש לאש להדליק את התנור. אבל רוב ככל הפוסקים חנקו עליו בדבר הזה, כך משמעות הגרע ושאר הפוסקים. טעמם ונימוקם הדין הזה הוזכר במשנה, בגמרא. איפה המשנה והגמרא? איפה אותם החכמים היו? האם הם היו בסיביר, באוקראינה? הם היו פה, בארץ ישראל. ובארץ ישראל, בעונות, בתקופה של החגים, אין שלג, אין אפס מעלות, אלא בדרך כלל מזג האוויר הוא אביבי, ולכן, אם בכל זאת מרן אומר שמותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה, מדובר על העונה הזו שמזג האוויר הוא, גם אם יהיה קצת קר, יהיה עשרה מעלות או קצת יותר. אף על פי כן התירו, כיוון שאני נהנה מהחום של המדורה המותר, ולכן המסקנה על ההלכה למעשה שגם כשאין אפס מעלות, אלא גם בעשרה מעלות, אנחנו נוקטים כדעת מרן להקל בדבר הזה בלכתחילה. אדם שרוצה להתרחץ ביום שבת, הדבר אסור. יש לנו בגמרא במסכת שבת בדף מ', יש לנו את הגזירה של מרחצאות, והדבר אסור. בזמנם, בדורותם, לפני שהייתה הגזירה הזו, האנשים היו גומרים לאכול ביום שבת את החמין, היו הולכים אחרי זה ישר לבית המרחץ. מי החמין לחמם. לא היה להם מספיק זמן במי החול, היו הולכים ביום שבת. כשבאים קהל גדול, קהל עצום, להתרחץ, ולא היה מספיק מים חמים כדי שכולם יוכלו להתרחץ בהם, היו הבלנים, מנהלי בית המרחץ, הבלנים, היו נכשלים באיסור דאורייתא, היו מבשלים את המים לצורך האנשים. ולכן, חכמינו סתמו את הפרצה הזו, ואין יותר להתרחץ במים חמים ביום שבת. לגבי יום טוב, הגמרא אומרת שיש הבדל בין אם המים האלה יתחממו בערב יום טוב או ביום טוב עצמו. אם המים האלה יתחממו מערב יום טוב, אתה רוצה להתקלח במים האלה, אפילו כל הגוף מותר. אבל, כשהאדם הזה רוצה לחמם על האש מים ביום טוב, רק לצורך פניו, ידם ורגליו מותר, כל גופו אסור. שוב, הנאה שווה לכל נפש, יכולים להתיר. רוב האנשים לא טורחים לבוא ולהכין מים, ולבשל מים, ולחמם מים בשביל לרחוץ את כל הגוף. זה רק המפונקים. ולכן, במים שהתחממו ביום טוב עצמו, אין יותר לרחוץ את כל הגוף. אבל פניו, ידם ורגליו, זו הנאה שווה לכל נפש, בחיי גוונה הדבר מותר. ולכן, אדם שרוצה להשאיר מערב יום טוב את הבוילר דולק, משאיר את הכפתור דולק, והוא רוצה לבוא ולהתקלח במים האלה ביום טוב. מתי המים האלה יתחממו? ביום טוב עצמו. במים האלה אין היתר להתרחץ ביום טוב. אבל, אם הוא הדליק את הבוילר, הדליק את החימום בערב יום טוב. ערב החג, לפני השקיעה, בשעה שבע, הלך וחיבה. נשארו מים חמים בבוילר, והוא רוצה בליל יום טוב לבוא ולהתרחץ באותם המים. כאן זה יותר קל, כיוון שהמים האלה יתחממו מערב יום טוב. זה לא דומה לדוגמה של שבת, כאן הדבר קל יותר. יש מקום להקל בדבר. חכמי דורנו דנו לגבי דוד שמש, זאת אומרת, לא היה לו מים חמים בדוד, אלא ביום החג עצמו השמש חיממה את הקולטים ונעשה לו מים חמים. האם מותר לו להתקלח באותם המים או לא? תת הגאון הרב אוירבך שיש מקום להקל בזה באמבטיה, אין איסור בדבר. טעמו ונימוקו. כמו המים שהתחממו מערב יום טוב בהיתר, מותר לך להתקלח בהם ביום טוב? גם פה השמש חיממה את זה. אני לא עשיתי שום מעשה, לא היה כאן איזה מלאכה, אלא הכל היה באופן אוטומטי על ידי השמש, ולכן דעת הרב להתיר בדבר. זאת ועוד, הרב מוסיף ואומר, עד לפני חמישים שנה, בזמנם ובדורותם, רוב האנשים לא היו מתרחצים כל יום במים חמים. זו הייתה הנאה שאינה שווה לכל נפש. אבל היום, בדור הזה, לכולנו יש דוד שמש, רוב האנשים כל ערב מתקלחים במים חמים. רוב האנשים כן מתרחצים במים חמים מדי יום ויומו, וממילא זה נחשב כהנאה שווה לכל נפש, שלפחות בדוגמה של הדוד שמש נוכל להקל בדבר. גם שאר אחרוני דורנו, תראו בחזון עובדיה, מנחת שלמה, עוד מאחרונים הלכו בדרך הזו והתירו את המקלחת של מים חמים מהדוד שמש ביום טוב, בין אם זה בליל יום טוב או ביום טוב עצמו, הדבר מותר, אין איסור בדבר. עוד ארבעה חודשים בדיוק, ראש השנה יחול בימים חמישי-שישי. אם תרצה לומר אסור, יש לך מערב ראש השנה עד מוצאי שבת, שלושה ימים, שבעים וכמה שעות רצוף, שאסור להתקלח, וזה קשה מאוד, בפרט במקומות שמזיעים הרבה, באזור מישור החוף, שיש שם הרבה זיעה, שם בוודאי שזה כמעט לא נסבל. ולפי הכלל שאמרנו כעת, שבדוד שמש יותר קל מבוילר, בדוד שמש יהיה הדבר בחזקת היתר, כאן יהיה הדבר קל יותר להתיר להם, לאותם האנשים. מי שירצה, יהיה לו היתר לבוא ולהתקלח ביום טוב, ביום הראשון של ראש השנה, קל וחומר ביום השני, יהיה לו היתר להתקלח. אין בדבר הזה חשש איסור, בתנאי שלא יסחט לכולנו יהיה שערות בראש ובזקן. אחרי שהוא גומר להתקלח, ייזהר לא לתפוס את הזקן ויסחט אותו. בחיי גוונה יש איסור דה רבנן. נכון שאין איסור דה אורייתא בסחיטת השיער, אבל איסור דה רבנן מה יש, ולכן ייזהר שלא לעשות כדבר הזה. דבר שני היזהר לא להשתמש בסבון שיש בו חשש איסור ממחק. היזהר לא להשתמש בשמפו, יש כאן חשש איסור דרבנן של ממרח, תולדה של ממחק. הדוגמה של הגמרא לגבי שמן אב. הגמרא אומרת שאסור להשתמש ביום שבת בשמן אב, זה נקרא איסור דרבנן של ממרח. השמפו שלנו דומה לשמן עב שנאמר בגמרא, ולכן גם בו יהיה אסור להשתמש. אלא אם כן, אם הוא ייקח כף מהשמן, מהשמפו הזה, וידלל אותו במים. אתה לוקח כף, אתה שם עימו הרבה מאוד מים, ואז ברגע שהוא נעשה דליל, אין כאן בעיה של ממרח, בחיי גוונה יהיה הדבר מותן לכתחילה, בזה אין מה לגזור, בזה אין מה לאסור, בחיי גוונה יהיה מותן מלכתחילה. אבל לקחת את השמפו עצמו, בזה, כמו שאמרנו, עדיין יש מקום להחמיר, לאו דווקא לאדם שמתרחץ, אלא גם לאדם שרוצה רק לשטוף ידיים. הוא יוצא מהשירותים, רוצה לשטוף ידיים. אם הוא לוקח את השמפו הסמיך, כמו שאמרתי, יש כאן את הבעיה של חשש איסור דה רבנן, ולכן עדיף שידלל את זה. ברגע שהוא מדלל את זה במים, אין כאן שום בעיה לכל הפוסקים, לכל הדעות, הדבר מותר לכתחילה. בזה אין שום גזירה, אין שום איסור בדבר. עוד פעם אני מסכם. מעיקר הדין, יש מקום להתיר להתקלח במים של הדות שמש, בתנאי שייזהר לא לסחוט את השערות, ייזהר לא להשתמש בסבון בחשש איסור ממחק, לא להשתמש בשמפו רגיל מחמת חשש איסור דה רבנן של ממרח, אלא אם כן לדלל את זה. אם הוא מדלל את זה, בזה הוא פותר את הבעיה. מחלוקת גדולה יש בין גדולי הפוסקים לגבי טבילה במקווה חם ביום שבת. הזכרתי את הסיפור של הגמרא בשבת דף מ', שהיו באים האנשים בהמוניהם להתרחץ, וזה היה גורם תקלה שהבלענים היו מחללים את השבת, ולכן אסרו חכמים להתרחץ במים חמים ביום שבת. השאלה היא, כאן הטבילה במקווה טהרה, אני לא בא ליהנות מהחיים, אני לא בא להתרחץ, אלא כל כוונתו לשם מצווה, תוספת קדושה וטהרה. האם גם בזה גזרו חכמים? האם גם בזה אסור, או שיש מקום להתיר? מחלוקת גדולה בפוסקים, והגאון רבי יוסף אירגז כתב להתיר בזה, כך כותב גם הגאון רבי חיים ניצאנז, הוא מעיד שהמנהג להקל בדבר. תראו בזה תשובה ארוכה בספר ציצי לעזר, שם הוא מביא ארבעה נימוקים למתירים, למקלים בדבר, הוא מעריך שם, מפלפל בכל אותם ארבעה הטעמים. ולמסקנה, גם אותם כשמחמירים בשבת, שלא טובלים במים חמים, ביום טוב הדבר קל יותר. יש מקום להתיר ביום טוב לבוא ולטבול גם במקווה טהרה שהמים חמים. עצה טובה לגבי שבת. יכולים לסמוך להקל אם המים אינם חמים הרבה, אלא רק פושרים. אם המים הם פושרים, יש לנו ספק ספקם בדי רבנן, ואז ההיתר הזה יהיה קל. עד חום 37 מעלות זה נקרא פושר. מ-37 מעלות ויותר זה כבר נקרא מים חמים. ולכן, אם הבלן הוא אדם שיודע הלכה, מה עושה מנהל המקווה, הבלן? עושה דבר פשוט. בערב שבת הוא מחמם טוב את המקווה. מקווה של מים נקיים, מחמם את זה טמפרטורה של ארבעים וכמה מעלות. אחרי שגמר לחמם, הוא מכסה את זה בקנקל. הוא מכסה את המקווה כדי שהמים לא יתקררו. באים האנשים בארבע בבוקר לטבול, מרים את המכסה, ואז המים מערב שבת עד שבת בבוקר, המים יתקררו קצת. במקום שהיו ארבעים וחמש, ארבעים ושבע מעלות, כעת יש בהם 35 מעלות. המים הפושרים האלה, בזה יהיה אפשר להקל, ולכתחילה, כמו שאמרנו, יש לנו מחלוקת בראשונים אם גם במים פושרים יש את הגזירה, ובצירוף, שכאן זה צורך מצווה, מקווה טהרה, ולכן בדרך הזו יהיה הדבר מותר אפילו בשבת, קל וחומר לגבי יום טוב. אבל, הרבה פעמים מנהל בית המרחץ, הבלן, אדם שלא לומד הלכות. אולי הוא לומד דברים אחרים. הוא לומד נביא וחומש, הוא אלוף התנ״ך, הוא גם בקיא אפילו במדרשים. הרבה דברים הוא יודע, מחשב את ישראל, אבל לא חלק לו השם בבינה ללמוד הלכה למעשה. והרבה פעמים הוא נכשל ומכשיל גם את הרבים. מה הוא עושה אותו הטיפש? יש לו שעון שקע, והוא מחבר את מערכת החימום לשעון כדי שבליל שבת ב-01-02 בלילה יתחיל לחמם את המקווה. כשאנשים יבואו ב-04 בבוקר, המקווה יהיה חם. כאן הדבר חמור שבעתיים, כיוון שהמים האלה יתחממו באיסור ביום שבת עצמו. וכאן בוודאי שזה לא רק בגדר חומרה בעלמא, אלא כאן יש מקום לאסור מעיקר הדין, אין יותר לטבול באותו מקווה. ברוב המקוואות יש בדרך כלל שתי בריכות. בריכה אחת של מים חמים, בריכה שנייה של מים קרים. אז אם אתה יודע שאותו האדם, אותו הבלן, הוא עושה את הפשע הזה ומחמם ביום שבת את המים, אז אם כך, למה לך להיכנס לבריכה של המים החמים? קפיצה לבריכה של המים הקרים, בפרט כעת שמזג האוויר הוא חם, בקיץ זה קל מאוד, ייכנס לבריכה של המים הקרים, המקווה הזה הוא גם יותר נקי ויותר טוב, בזה הוא יעקוף את המחלוקת, לא ייכנס לשום חשש. אבל צריך למחות בידו של הבלן, להסביר לו שאין לו היתר לחמם את המים. לפעמים הבלן הזה אומר לך, תשמע, באים לשם לטבול זקנים והזקנים האלה שהגוף שלהם קר, הם צועקים עליי המיקווה קר, אני פוחד מהם. תגיד לו, תפנה אותם לחכם, תגיד לו לאותו הזקן, קיבלתי פסק הלכה מהחכם, אסור לחמם את המים ביום שבת, אלא כמו שאמרנו, מערב שבת יכול לחמם כמה שהוא רוצה ויכסה את זה כדי שלא יהיה קר לגמרי. אבל לחמם ביום שבת עצמו, הדבר אסור. לא מבעיה כשהוא עושה את הדברים האלה במכוון, מתכנן את זה במזיד. אף פעם אם קרה הדבר הזה בשוגג, גם בזה אין מקום להקל בדבר. במתחם של שמעון הצדיק יש לנו שם מקווה טהרה. והיה פעם תקלה, בערב שבת, שכחו את המקווה דולק. הגוף חימום נשאר גם בליל שבת דולק. כמובן, זה לא היה הרבה חם, אפילו אחי זה ממשיך לחמם. ולכן הרבנים שם פסקו להם שלא יטבלו באותו המקווה. סגרו להם את המקווה באותה השבת, אמרו להם תלכו למקוות אחרות לטבול, ולא הרשו להם לטבול, ובצדק. נכון שזה לא היה במזיד, זה היה שכחה בעלמא, אבל במציאות, המים האלה יתחממו ביום שבת, ולכן עשו. כל זה נלמד מדברי המשנה. מעשה, באנשי טבריה הביאו סילון של צולן לתוך אמה של חמין. אמרו להם חכמים, אם בשבת, כחמין שוחמו בשבת, אסורים ברחיצה ובשתייה. אם ביום טוב, אסורים ברחיצה ומותרים בשתייה. אתה רואה מדברי המשנה דוגמה לכל מה שאמרנו, ולכן אין היתר בדבר לאותו הבלן לתכנת את השעון או בדברים אחרים כדי לחמם את המים. כל זה בכלל גזירת מרחיצאות, והדבר אסור. קל וחומר אם אותו הבלן לא רק דואג לחמם את המקווה, אלא הוא רוצה שאנשים גם יוכלו להתקלח, שגם המקלחות יהיו של מים חמים. ודאי שאינה ואמנה להתיר, בוודאי שיש בזה איסור גמור, עליבדי כולי עלמא, ולכן צריך למחות בידו. אם המקווה הזה נמצא תחת ההנהלה של המועצה הדתית או גוף אחר, צריך לפנות להנהלה, כדי שהם ייתנו לו הוראות שלא יעשה שטויות, הוא רק מכשיל את הרבים במעשה הזה שהוא עושה. בוודאי שאין לו היתר מלכתחילה לעשות כדבר הזה. אין כאן חשש שהאדם הזה שטובל בא לתאר... את עצמו שיראה כמתקן, הגמרא אומרת בביצה יח אדם נחזק כמקר, נראה כאילו בא להתקלח ליהנות מהמים ולא נראה כמתקן ולכן בזה איננו שום חשש את דברי הגמרא עמרן מצטט לנו בתק יא סעיף ג' אדם מותר לטבול בתרומתו ביומתו וככה המסקנה בזה אין לנו מלח שורש הגמרא בכתובות ו', הגמרא עוסקת בדין מוגמר והגמרא אוסרת לעשות באותו מוגמר מהו המוגמר? כשיש ריח לא טוב שבא מבחוץ, מה אנחנו עושים היום? יש לנו מטהר אוויר, קל מאוד היום להתמודד אז בזמנם לא היה להם את המטהר אוויר, במקום זה מה היו עושים? לוקחים את המנגל, את המחתה מפזרים על הגחלים הבוערות, מפזרים עליהם בסמים. העשן, הכתורת שהייתה עולה מהם, הייתה נותנת ריח טוב מאוד לבית. ועל זה הגמרא מדברת שאסור לעשות כדבר הזה, אין היתר לעשות כדבר הזה ביום טוב. ולמה? נכון שהתורה התירה לנו את ההנאות אך אשר יאכל לכל נפש ולבדו יעשה לכם, אבל התורה הגדילה, התורה אמרה, אך אשר יאכל לכל נפש. לכל, בא לומר, דווקא ההנאה שווה לכל נפש מותר, אבל אם ההנאה הזו אינה שווה לכל נפש, הדבר אסור. וכאן, מי עושה את הדבר הזה? מי עושה את המוגמר? מיעוט של בני אדם. רוב בני אדם לא הולכים לטרוח ולעשות את המוגמר, ולכן הדבר אסור. את דברי הגמרא מצטטים לנו הפוסקים ומראינו שולחן ערוך כאן, לסימן תקי״א סעיף ד׳, וכך המסקנה שאין היתר לעשות מוגמר. הדוגמה של המוגמר היום בדור שלנו כמעט ואינה קיימת, אבל יש דבר דומה לזה שהפוסקים למדו דבר מתוך דבר. כאן, על המקום בסוגיה הזו, כתבו גדולי האחרונים, רבי אלעזר בן ארחא, הקורבן נתנאל, דרכי נועם, אביו של עגינת ורדים, ועוד כתבו שאסור לעשן ביום טוב. הם לא כותבים את המילה לעשן סיגריות, בזמנם לא היו הסיגריות, אלא היה נרגילה, ולכן הם כותבים בלשון לשתות הטוטון, זה הסגנון. גם בערבית אנשים אומרים תשרב סיגרה, מה זה תשרב? הסגניות שלנו הוא מוצק, הוא לא שתייה, אבל פעם כולם היו מעשנים את הנרגילה, ועל זה הדיון היה של הפוסקים, והנרגילה והסיגריות הכל דבר אחד מבחינת ההלכה, הם טוענים, כיוון שרוב בני האדם, יותר מ-80% מבני האדם אינם מעשנים ממילא, גם פה זה דומה לדוגמה של המוגמר. שגם כאן ההנאה הזו אינה שווה לכל נפש, ולכן הדבר אסור. הקורבן נתנאל הוא שכתב את ההלכה הזו בסגנון החריף ביותר. הוא ממשיך ואומר, מי שיעז להקל, להתיר, לעשן ביום טוב, הרי הוא גס ליבו בהוראה שדינו הרי הוא שותה רשע וגס רוח. הוא ממשיך, הוא אומר, אז שמעתי שיש מי שאומר יש לו ראייה מהש״ס שמודר, הוא עונה ואומר. זה מהש״ס של היצר הרע. אלה הדברים הקשים שהרב כותב שם, וכך הסכימו גם רוב הפוסקים, כך כותב גם הגאון הרב הלר בספרו עמודי אור, הוא מוסיף שהסיגריות הן מזיקות. הראשון שנגע בפרט הזה היה הגאון הרב הלר, כבר לפני 130 שנה, הוא טען שהעשן מזיק, ולכן גם הרב אסר בתוקף. לעומתם יש חולקים שכתבו להתיר. לפני כ-50 שנה רוב רובם של האחרונים, אחרוני דורנו, כתבו להתיר. רובה דרובה. והסיבה הייתה, בדרך כלל רוב האנשים היו באותה התקופה היו מעשנים. מה אתה טוען? שזה דבר שאינו שווה לכל נפש? יותר מ-51% מבני האדם היו מעשנים. מי גרם למצב ההוא שהיה? צבא הגנה לישראל. אז מי שזוכר, בצבא היו מחלקים סיגריות בחינם. אז הייתה סיגריה אל על וכיוצא בזה, היו מחלקים בחינם. אז גם אדם שלא היה רגיל לעשן, אם מחלקים בחינם, אתה אומר לו, תביא לי שתי קופסאות. אם זה בחינם, אתה תביא שתיים. מהאנשים, גם אלה שלא היו רגילים לעשן, היו מתרגלים. גם אנשים, גם נשים, היה יותר מרוב, יותר מ-51% שהיו מעשנים. ממילא אותם הפוסקים באו בטענה צודקת ואמרו, בזמנו של הקורבן נתנאל, זו הייתה הנאה שאינה שווה לכל נפש. אבל עכשיו אתה רואה שהרוב מעשנים, ולכן אותם הרבנים אז פסקו להקל בדבר. תראו תשובה בספר יביע עומר, חלק ה'. שם בספר, האבא כותב להתיר. הספר הזה נתפס תשכח לפני 42 שנים. וכמו שאמרתי, בתקופה ההיא, בעידן ההוא, היו באמת הרוב מעשנים. אבל בשנים האחרונות נוצר מהפך. רוב האנשים הפסיקו לעשן. כולם יודעים שהסיגריה הזו יש בה הרבה מרעין בישין, יש בה הרבה מחלות, ולכן המצב הוא היום שפחות מ-20% מהאנשים מעשנים. אולי אצל ערבים מעשנים הרבה. טוב, להם, אם הם רוצים לעשן, אני אתן לו גם סיגריה בחינם. אבל אצלנו, אצל עם ישראל, אחוז העישון ירד. ולכן אם זה פחות מ-20% עוד הפעם חזרנו זו הנאה שאינה שווה לכל נפש ולכן יש מקום להחזיר עטרה ליושנה יש מקום לאסור ובאמת גדולי הדור כתבו לאסור בשנים האחרונות לפני שנתיים התפרסמו מודעות פליירים בשם רוב ככל חכמי הדור גם אותם הרבנים שפעם כתבו בספרים שלהם להתיר חתמו ואמרו שהיום בזמן הזה יש מקום לאסור בדבר כיוון שזו הנאה שאינה שווה לכל נפש ולכן הדבר אסור. זאת ועוד, עד שאתה דן על יום טוב יש מקום לדון בכל ימות השנה שיש צעד לאסור את עישון הסיגריות. הרי הגוף שלנו הוא לא שייך לנו אלא הכל שייך לבורא עולם והקדוש ברוך הוא מצווה אותנו שאדם צריך להיות זהיר על הבריאות ועל החיים שלו ונשברתם מאוד לנפשותיכם. זאת ועוד, הפסוק כופל ואומר רק כי ישמר לך ושמור נפשך מאוד. הגמרא במסכת שבועות המדבר הגמרא אומרת אדם שעובר על זה עובר בלאו דאורייתא רק כי ישמר לך הכל ישמר פן ועל אין אלא לא תעשה כמו שכתוב במנחות צדיק דת אדם שעובר על לאו דאורייתא לוקה ארבעים יקנו אלה דברי הגמרא. ממילא אדם כזה שהוא יודע מכיר את המחקר הרפואי יודע הכל שזה מביא הרבה מרעין בישין ולמרות הכל במזיד הוא הולך ומעשן יוצא לפי דברי הגמרא שלא רק שהוא עושה עוון אלא זה לאו גמור מדאורייתא שלוקה. הדוגמה של הגמרא אדם שמקלל את עצמו עובר על רק כי שמר לך ושמור נפשך מאוד ולכן לוקה. כמה אנשים מתו השנה בגלל שקללו את עצמם? אינני יודע כמה אבל בודדים לא הרבה. לעומת זה, מנזקי העישון מתים מדי שנה בשנה פה בארץ ישראל עשרת אלפים בני אדם. המספר הזה מדהים. אם אנחנו שומעים על איזה פיגוע שאיזה אדם נהרג, כולנו כואבים את הכאב הזה בצורה מחרידה ובצדק. נפש אחת מישראל זה עולם מלא. וכאן אנחנו שומעים מספר של עשרת אלפים כל שנה שהולכים לעולמם בגלל נזקי העישון. אם זה מחלות הסרטן לסוגיו, או מחלות לב, אירוע מוחי וכיוצא בהם, כולם נגרמים כתוצאה מהעישון. איך אנחנו יכולים להסתכל בשוויון נפש? איך יכולים לשתוק לאותם האנשים שממשיכים לעשן, ממשיכים לחבל בבריאות? פעם לפני חמישים שנה עולם הרפואה היה מפגר, היה פרימיטיבי, לא היו את כל המכשירים החדישים שיש היום והיה ויכוח, חלק מהרופאים אמרו זה מזיק, חלק לא מזיק, היה ביניהם ויכוח. אבל היום יש מכשירים משוכללים מאוד ואתה רואה בצורה מוחשית איך העשן של הסיגריות משחית ומקלקל. אם תכניס את האדם הזה המעשן, תכניס אותו למכונת שיקוף. היום במכונה הזו הוא יכול לראות את הסימפונות, לראות את התאים שיש בריאות, מגדילים אותם פי אלף במיקרוסקופ וכיוצא בזה. וכשהוא מעשן, בכל מקום שהעשן נכנס אתה רואה שאותם התאים מתים, הוא שורף את התאים. עד כדי כך. היום אין שום רופא בעולם שיגיד לך שאפשר לעשן, הסיגריות לא מזיקות. כולם מודים שזה מזיק. השאלה רק כמה מזיק. אם האדם הזה ימות וחצי ימיו יעזבן ובחריתו יהיה נבל, האם זה יקצר הרבה שנים או פחות? תלוי גם כמה הוא מעשן, אם הוא מעשן הרבה, מעשן כבד או פחות. אלה הדברים שכולנו יודעים, אבל לא כולם יודעים להתגבר על התאוות שלהם. הפתרון הכי קל הוא שאדם יחליט. אם הוא בעל נפש, יחליט לבד, לפעמים בלי מכון גמילה הוא יכול להתגבר על התאווה הזו ולהפסיק מהרגע והלאה להרשים. יש אנשים שאין להם אופי חזק, קשה לו לבד להחליט, אז שילך למכון גמילה. במכון גמילה יש שם פסיכולוגים שיכולים לסייע בעדו, יש להם ניסיון עשיר לעזור לו כדי להיגמל, ובוודאי שהוא חייב לנהוג ולעשות את הדברים האלה. לא רק הסרטן לסוגיו נגרם כתוצאה מהעישון, אלא גם מחלות לב, גם הן באות כתוצאה מהעישון. האדם הזה ששואף את העשן לריאות, אותו העשן והפיח מתערבב עם הדם והנוזלים, והדם הזה חודר דרך הוורידים והעורקים גם ללב. לאט לאט הפיח הזה סותם. כשנסתם העורק של הלב, זה מביא מייד את ההתקף לב. לפעמים הוא מקבל את השבץ ומת. לפעמים צוות החייאה, צוות הצלה, נמצאים לידו, עושים לו החייאה, לוקחים אותו ישר לבית החולים. האינסטלטור, הרופא, עושה לו מייד צנתור. לפעמים הוא מצליח, משחרר את הסתימה, והאדם הזה ממשיך לחיות. לא תמיד. לפעמים הוא מצליח, ולפעמים לא. גם אם הוא מצליח, הוא לא חוזר לאיתנו הראשון להיות בריא ושלם כמו שהיה. אחרי התקף כזה, הוא נשאר במידה רבה מוגבל ונעשה קצת נכה. ולא רק התקפי לב לסוגיו, אלא גם האירוע מוחי, גם הוא נגרם כתוצאה מהעישון. העשן הזה... מחלחל דרך הורידים והעורקים ואותם הורידים והעורקים שמוליכים את הדם למוח הם נסתמים במשך הזמן כשאין זרימת דם למוח אדם מקבל שבץ מוחי ומת במקרה הטוב שהיו לידו צוות החייאה עושים לו החייאה והשאירו אותו בחיים אבל הוא נשאר משותק בחצי גוף ואז המשפחה צריכים להרים אותו הוא רוצה לבוא לבית כנסת אנחנו צריכים להרים את העגלת נכים שלו כדי שיגיע לבית כנסת כל זה בגלל סיגריה מסריחה? האם אדם נבון וחכם עושה שטויות כאלה? אתה שומע מספר מדהים כזה? עשרת אלפים שהולכים לעולמם בכל שנה כאן בארץ ישראל ועדיין הוא ימשיך לקחת את הסיגריה? עדיין הוא ימשיך להעשן? ימשיך לעבור על מה שאמרה התורה? מה כי שמר לך ושמור נפשך מאוד? שלמה המלך אומר בקהלת למה תמות בלוא עיתך? יש אנשים חושבים, אנשים טיפשים אומרים תראה אם כתוב לי בשמיים אני צריך לחיות עד מאה ועשרים אני אחיה אעשן לא אעשן הכל אפשר זה לא נכון, זה טעות אדם יעמוד עכשיו על הגג הוא אומר אני קופץ מהג אם כתוב שאני אחיה עד מאה ועשרים אז גם אם אני קופץ מהקומה המאה לא יקרה לי כלום וזה לא נכון זה טעות, הרמב״ם מדגיש לאדם הזה היה כתוב שיחיה מאה ועשרים שנה והוא בגיל עשרים קפץ והתאבד, הוא חתך לעצמו את החיים, בפי העליון לא תצא הרעות והטוב, לא הקדוש ברוך הוא גזר עליו, הוא עשה לעצמו, הוא גזר לעצמו את הדבר הזה ולכן גם פה יכול להיות שבשמיים כתבו לו לחיות מאה ועשרים שנה והוא על ידי הסיגריות האלה הוא מקצץ בנטיעות, הוא חתך לעצמו את החיים ובוודאי שהוא עובר על איסור דאורייתא והחובה שלנו. מי שאוהב אותו יוכיח אותו, הוכיח תוכיח את עמיתיך, תסביר לו את כל הדברים בנחת, תגיד לו אתה רואה על הסיגריות כתוב משרד הבריאות מזהיר הסיגריות מזיקות, אתה רואה שהם עצמם מזהירים מאוד מאוד. לפעמים אותו אדם שומע לך הוא שמע לך ומאותו היום נגמל נו אשריך אתה נהנה לראות אותו שמכאן ולהבא הוא שורד נשאר בריא וחזק לפעמים אותו אדם שטוף בתאווה הוא לא שומע לך לפעמים הוא מזלזל הוא אומר לך אל תבלבל את המוח כך הוא עונה לך גם במקרה הזה אתה לא צריך להצטער, תדע? בכל מקרה מה שאתה אמרת יש לך שכר גדול לפני בורא עולם כותב ספר חסידים אדם שהוכיח את חברו וחברו לא שמע לו כל המצוות שלו באות אליי וכל העבירות שלי הולכים אליו מצטט את זה הגאון חידה והוא אומר על הפסוק הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא הוא אומר בדרך דרוש מה זה לא תישא עליו חטא כשאתה בא להוכיח אל תתכוון לעשות את העסקה הזו לא תתכוון להלביש עליו את העוונות שלך לא תישא עליו חטא תתכוון להצליח שישמע לך זו הדרשה שהרב כותב על פי מה שאמר ספר חסידים כך שממה נפשך שמע לך הנה מה טוב לא שמע בכל מקרה ידך על העליונה ואתה יוצא ברכוש גדול ולכן יש עלינו חובה להוכיח בכל ימות השנה קל וחומר אם אתה הולך ברחוב ורואה אדם חובש כיפה אדם שחסותו מוכיחה עליו שהוא אדם ירא שמיים והוא תופס בידו סיגריה ומעשן ביום תום שכאן האיסור הוא כפול קודם כל הוא עובר על מה שאמרה התורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם דבר שני לא רק האיסור דאורייתא שקיים בכל השנה אלא כאן ההנאה הזו שהוא נהנה כאילו מהסיגריה זה דומה להנאת המוגמר שרוב בני האדם לא רגילים בזה והתורה אמרה אך אשר יאחל לכל נפש הנאה שווה לכל נפש והנאה זו אינה שווה לכל נפש ולכן אין לו היתר בדבר צריך להוכיח אותם להסביר להם פעם אחר פעם עד שישמע לך הגמרא בערכין כ' בדף טז מביאה לנו את ההלכות של תוכחה והגמרא אומרת שם החובה בתוכחה עד הכאה יש מחלוקת אם עד קללה או לא והוויכוח הוא איך ללמוד ממה שהוכיח יונתן את אביו שאול הוא שאל את אביו מדוע הוא רודף את דוד למה יומת מה עשה ואז שאול המלך קודם קילל אותו בין נעמת המרדות ואחר כך גם זה רק עליו את הכידון להרוג אותו האם רק בקללה כבר אני פטור או עד שיכה הרמב״ם פוסק לחומרה גם בזוהר הקדוש מובא לחומרה עד הכאה זאת אומרת אם הוא יקלל עדיין אתה לא פטור מלהוכיח אלא רק אם יש חשש שהאדם הזה ירים עליך יד אבל לפעמים אותו אדם המעשן בגלל הסיגריות אין לו הרבה כוח הסיגריות התישו את כוחו איך אומרים בעברית קלה? הוא לא שווה מכה אז להרים על היד הוא לא יכול, אני יותר גיבור ממנו אז אחד כזה שלא מסוגל להרביץ לך בוודאי שאתה חייב, יש עליך את המצווה מדאורייתא הוכיח תוכיח את עמיתיך ויש לנו את האווירה של החג שאדם אומר את הדברים בנעימה ואז בעזרת השם הקדוש ברוך הוא ייתן לנו חן שדברינו יהיו נשמעים ואותם האנשים יחדלו מאותה מחלת האישורים. רבי חנניה בן עקשי העולם