הלכות יום טוב וקדושת ישראל: איסור בישול והוצאה לגוי, מעמד הגרים והכתות, ותינוק שנשבה

- - - לא מוגה! - - -

התורה התירה לנו אוכל נפש ביום טוב, אך אשר יאכן לאכול נפש ואילו ואדו יעשה לכם, דרשו בביצה כא לכם ולא לנוכרים ולכן יש לנו היתר אך ורק לבשל לצורך היהודי ולא לצורך הגוי. יש אנשים רבים שמחופשים ליהודים, נראים כאילו הם יהודים אבל צריך להיזהר גם בנושא הזה לא לבשל להם ביום טוב וכן גם בנושאים אחרים, לא לצרף אותם לעשרה, למניין או לדברים אחרים ונביא כמה דוגמאות שאנשים לפעמים טועים בהם. אדם שהוא ישראלי, יש לו תעודת זהות ישראלית, זה עדיין לא אומר שהוא יהודי. יש מעל שני מיליון גויים כאן בארץ ישראל, גויים ערבים ישראלים או גויים רוסיים ישראלים. זה לא אומר שאם יש לו תעודת זהות ישראלית, שהוא נחשב כיהודי. יש הרבה מהישראלים שלצערנו הם גויים גמורים ובכלל זה גם הגרים. אנחנו אומרים בכל יום ועל גירי הצדק ועלינו, יהיה מונה רחמך, יש לנו מצוות עשה דאורייתא לאהוב את הגר. כל זה בתנאי שהגר הזה באמת יראתו קודמת לחוכמתו. הגיור, תהליך הגיור היה הכל מאה אחוז. היום יש מעל מיליון בני אדם בעולם שמחזיקים בכיס תעודת גר, אבל וכל רוח אין בקרבו. איך אומרים? לצ'ק הזה אין כיסוי. ואותם האנשים שיש להם את הנייר, את התעודה, למעשה הגיור לא היה בהליך נכון. כדי להתגייר צריך בראש ובראשונה שאותו הגוי מעוניין לקבל עליו עול מלכות שמיים, טבילה, ברית מילה, ובראש ובראשונה התחייבות לקיים את התרייג מצוות, דאורייתא, דרבנן, את הכול הוא מקבל עליו, התחייב, לזה יש תוקף של גיור. אבל אם האדם הזה שקרן, מרמה את בית הדין, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יחזבו לו. האדם הזה אומר לבית הדין כן כן, אבל אנחנו יודעים שהוא שקרן בן שקרן, רמאי בן רמאי, והאדם הזה, אחרי שגיירו אותו, ממשיך לאכול חזיר ביום הכיפורים. איזה מין גיור זה? כל זה מן השפה ולחוץ. כל זה, איך אומרים בערבית, מסחרה, ולכן אין לזה שום תוקף כלל ועיקר. זאת ועוד. הגמרא במסכת יבמות מו, הגמרא דורשת מהפסוק שהגיור צריך להיות דווקא לפני בית הדין. אתה יכול להניח תפילין לבד, אתה יכול לעשות מצוות אחרות לבד, בינך לבין בורא עולם, אבל גיור צריך להיות אך ורק לפני שלושה, אם אותו הגוי ילך ויטבול לבד, ילך למקווה לבד ויגיד שהוא תובע לשם, זה לא יעזור לו, משפט אחד יהיה לכם ולגר. המילה הזו, משפט, הגמרא דורשת, כשאתה רוצה לגשת למשפט, אם זה בדיני גזלות או בדבר אחר, צריך לפחות שלושה דיינים, גם פה, כדי להתגייר צריכים לפחות שלושה. שלושה שהם בדין, יש להם סמכות לגייר. כל אותם הרפורמים הקונסרבטיבים שמגיירים, האם אותם האנשים יכולים להיות דיינים? אפילו לעדות אותם האנשים פסולים הם בחזקת מחללי שבת בפרהסיה, אז קל וחומר שאינם יכולים להיות כדיינים. וממילא, הנייר שאותו הרפורמי כותב, אין לו שום ערך, כמו שאמרנו, לצ'ק הזה אין כיסוי. אפילו אם הוא לא לקח כסף, אפילו אם הוא עשה את זה בלי כסף, בחינם, אבל זה לא משנה. כדי להתגייר, כמו שאמרנו, צריך שיהיה בדין מושלם. תראו בספר משנת רבנו גרשום. המחבר היה הגאון רבי גרשום לפידות, היה מגדולי הדור הקודם, היה ענק בתורה, ושם השאלה היא לגבי גוי שהתכוון ברצינות. עשה את הברית מילה, עשה את הטבילה, הכל היה לשם שמיים, והוא מדקדק במצוות שאומר קלה כבחמורה. השאלה הייתה על הבדין. הבדין האלה אומנם נקראו בשם אורתודוקסים, אבל הם היו קלי דעת. בנושא של הגיורים וכיוצא בזה היו נוהגים בחוסר יראת שמיים. מה דינו של הגר הזה? והרב עונה להם. הרב פוסק ואומר, האדם הזה הוא לא גר, אלא הוא גוי גמור. ולמה? תגיד, הנה הוא שומר תורה ומצוות, הוא כמוני כמוך, למה אתה פוסל אותו? אז הרב חוזר ומדגיש, כדי להתגייר צריך בית דין. אז הוא מצידו, נכון שהוא היה בסדר, אבל לא היה כאן בית דין, הליצנים האלה, הם לא יכולים להיות חברי בית הדין, אומרים אלא אם הוא יתגייר לבד בינו לבין עצמו, הגיור הזה לא תפס, אלה הדברים של הרב. אמנם יש מחלוקת בראשונים איך להסביר את הגמרא שם, מילות טבע לקריו, אבל אנחנו קיבלנו הוראות מרן, ומרן ביוראי דעה סימן רס ח פוסק שהגיור בפני בית הדין הוא לעיכובה, ולכן מחלון וחיליון, שאומנם גיירו את רות ועורפה, אבל לא היה שם בית דין במואב כדי לגייר, ולכן הגיור לא תפס, לכן הפסוק אומר, ויקחו להם נשים מואביות, היו נוכיות ולא נחשבו ליהודיות, הגיור לא תפס, אלה הדברים. שהיו אז היה ולצערנו גם הווה ולכן לא רק הגיורים שנעשים בחוץ לארץ על ידי הרפורמים וכיוצא בהם לא רק שהם אין בהם ממש אין להם שום אחיזה במציאות ואותו האדם שטועה וחושב שהוא יהודי אין לו שום קשר לעם היהודי עדיין ואסור לצרף אותו למניין אסור לבשל בשבילו ביום טוב אלא לצערנו גם הגיורים שנעשים בארץ ישראל גם מה שנעשה פה לא תמיד נעשה על פי כללי ההלכה ולכן אם אותו האדם אותו החבר מביא לך תעודה אתה אומר לו התגיירת בטח הוא הוציא לך תעודה הנה חתומים על זה עוד מעלת הרב הראשי לצה״ל אני התגיירתי בצבא שלושה דיינים אבל הדיינים האלה שוב אין להם את הסמכות לבוא ולגייר על פי ההלכה כי כמו שאמרנו צריכים להיות דיינים כשרים והם אינם באותה חזקה אין להם את הסמכויות האלה מבחינת ההלכה ולכן כל אותם האלפים שיש להם תעודות כאלה שקיבלו משם את התעודות אין להם שום סמכות מבחינת ההלכה לא רק לחומרה אלא גם לכולה אם אתה צריך גוי שבת יש לנו היתרים שבות היא שבות במקום מצווה מותר לך לומר ביום שבת תאמר גם לאותו האדם שנדמה לו שהוא גר אתה יכול לומר לו אין בזה חשש שאתה מכשיל אותו כי אין כאן ספק הדבר הזה הוא בגדר ודאי שהאדם הזה הוא נחשב לגוי גמור לכל דבר ולכן בין לכולם ובין לחומרה אנחנו מתייחסים לאותם האנשים מתוך המיליון גרים שיש בעולם שחושבים כאילו הם גרים יש בקושי כמה אלפים מהם כמה אלפים בודדים שבאמת התגיירו בבית דין שהבית דין היה טוב הם עצמם מדקדקים במצוות קלה כבחמורה ראיתי בני העלייה והם המועטים אבל הרוב הגדול אינם כאלה אז לכן גם לגבי הנושא של בישול ביום טוב צריך לשים לב שאדם מבשל אך ורק ליהודי ירא שמיים ולא חלילה לאותם האנשים שהם גויים אפילו שהם מחופשים ונראים כאילו הם יהודים עוד דבר שגם ממנו אנחנו אמורים להיזהר גם הוא סימן שאלה לגבי אותם הקראים גם לגבי הקראים יש סימן שאלה גדול אם הם נחשבים כיהודים או לא העלייה רבה הגאון רב חיים סולובייצ'יק בריסק הם אומרים שהקראים הם ספק יהודים ממזרים ספק גויים אלה הדברים שהם מנסחים ושוב הבעיה איך אתה מגיע לנקודה הזו שאולי הם גויים הרי הקראים הם אומרים שהם מאמינים בתורה שבכתב ובתורה שבכתב כתוב לא תתחתן בם הם לא התחתנו עם הגויים אז למה אתה אומר שהם גויים? שוב, הבעיה היא, אולי במשך הדורות, אולי הייתה איזו תקופה שהם קיבלו גרים. אז אם הגיורת הזו שהם חושבים שהיא גיורת, מי גייר אותה? הבית דין שלהם. הבית דין שלהם אלה כולם פושעים, פסולים לדון. כולם ריקים ופוחזים. ממילא, אם הגיור לא היה טוב, אותה גויה נשארה גויה, והבנים שלה הם לא יהודים קראים, אלא הם גויים גמורים לכל דבר. זה החשש. אמנם בדורות האחרונים הם טוענים שלפי הדת שלהם אסור להם לקבל גרים, כך הם טוענים. אבל קשה לנו לדעת מה היה בכל הדורות. הכת הקראים קיימת 1270 שנה, וקשה לנו לדעת מה קרה בכל התקופה מההתחלה ועד הסוף, ובפרט הקראים שבאו מרוסיה, עליהם הסימן שאלה עוד יותר. ולכן גם שם מן הראוי שאדם יהיה זהיר בדברים האלה, ולא ימהר לצרף אותם למניעה. אלא אם כן, אם הוא יעשה גיור. אם הקראי הזה הלך לבית הדין, ראו בית הדין שהאדם הזה חזר בתשובה שלמה, שומר תורה ומצוות, קלה כבחמורה, ועשו לו עכשיו את הגיור. אז ממה נפשך? אם תאמר הוא היה יהודי, מצוין. אם הוא היה גוי, הנה כעת הוא יתגייר. אז את הבעיה של ספי גוי פתרנו לגמרי, וזה מה שצריך להמליץ להם. שילך כמה דקות, ילך לפני בית הדין. אם זה הבד״ץ כאן, עדה חרדית, אם זה בית דין של הגאון רבי ניסים קרניץ וכיוצא בזה. יש לנו כמה בתי דין טובים, מצוינים, שעושים את הגיור בצורה נכונה על פי כללי ההלכה. ולכן, אם אחד כזה שחזר בתשובה מתקרב לאבינו שבשמים, בא ושואל אותנו ומתייעץ, זו ההנהגה, זו העצה שעלינו, לייעץ ולומר לא. יש עוד קבוצה שעליהם אין ספק, אלא הדבר ודאי שהם גויים גמורים, והם נקראים בשם שומרונים. השומרונים האלה נמצאים מחציתם בחולון ומחציתם בשכם. אלה שבשכם גרים שם בשכונת השומרונים, יש להם תעודת זהות ירוקה. אלה שבחולון, תעודת זהות כחולה. אבל מבחינת ההלכה, שניהם אותו דבר. אלה ואלה נחשבים לגויים גמורים. ההיסטוריה שלהם עתיקה מאוד. תראו בספר מלכים ב', פרק יז', פסוק כה', שם הפסוק מתאר את ההיסטוריה של השומרונים. כשסנחריב כבש את השומרון והגליל והגלה את עשרת השבטים, הם רצו ליהנות, לאכול מפריה ולשבוע מטובה ארץ זבת חלב ודבש. ולכן הביאו את אותם הגויים מכותה. על שם העיר כותה הם מכונים בשם כותים. כשהגיעו לשומרון, באו האריות והתחילו לאכול מהם. באותה התקופה, תקופתו של חזקיה מלך יהודה, יהודי ירושלים, שבט יהודה נשאר כאן, הם לא גלו. כאן לא היו באים אריות, האריות היו רק שם, ולכן הם באו ושאלו, ולמה רק אצלנו באים האריות? מה, הבשר שלהם יותר טעים? מה, יש להם איסור כניסה לאזור הזה? זה שטח צבאי סגור? מה קרה? למה הם לא באים לכאן? ועל זה ענו להם במה שאמרה התורה, ולא תקיע ארץ אתכם וטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי. ארץ ישראל פולטת את אותם הזיפתים, אותם הרשיים, ולכן האריות באים ואוכלים מהם. מפחד האריות הלכו להתגייר, ולכן הם מכונים בלשון הגמרא גרי אריות. אבל הפסוק שם כבר מתאר שמהרגע הראשון הגיור שלהם לא היה גיור אמיתי. הפסוק שם מסיים שגם אחרי הגיור המשיכו לעבוד את אלוהיהם, את אותה דמות יונה שיש להם בהר גרזים. ועד היום הם עובדים את אותה היונה, ולכן להלכה הם נחשבים כגויים גמורים לכל דבר. מרן באבן העזר סימן מ' ד' חשש רק לגבי נושא ניסויים, אם הוא קידש היו דייה אשר לחומרה משום חומר איסור אשת איש צריך גט. אבל חוץ מזה, מרן כתב בין לכולם בין לחומרה, הם גויים גמורים לכל דבר. תפתח יורד העז סימן קנט תראה. אם אדם רוצה להלוות ליהודי, לא תיקח מאיתו נשך ותרבית והראתה מאלוהיך. אבל לנוכרי תשיך. ולכן אם באותו השומרוני מבקש הלוואה, אפשר לתת לו הלוואה בריבית גם ללא היתר עסקה, אין צורך בהיתר עסקה, וכן בשאר המקומות מרן החשיב אותם כגויים גמורים לכל דבר. וזה לא משנה אם אותו השומרוני התגייס לצה״ל או לא. הוא אומר לך, תראה, אל תראה אותי שאני לובש סתם חולצה. אני סגן אלוף בצבא, אני שירתתי איתו מולדת. בסדר שיהיה סגן אלוף, אבל זה לא עושה אותו יהודי. יש גם אלוף דרוזי, יש גם קצינים צ'רקסים ויש גם גויים רוסים שמשרתים בצבא, יש מעל 20% מהחיילים בצבא שהם לא יהודים. לא כל מי שלובש מדי צה״ל אז הוא נעשה באופן אוטומטי יהודי, ולכן כל הכבוד לו שהוא קצין בצבא, זה דבר אחד, ואילו לצרף אותו למניין, לבשל עבורו ביום טוב או כל הדברים האחרים, כאן הוא צריך להיות כיהודי, והם, כמו שאמרנו, אותם השומרונים הם בחזקת גויים לכל דבר, ולגבי, כמו שאמרתי קודם, אין הבדל אם הם משכם, אם השומרוני הזה בא משם, או שהוא בא מחולון, בקטע הזה אין הבדל ביניהם. עוד קבוצה שעליה יש סימני שאלה, וגם שם אנחנו נחייב אותם מעיקר הדין לומר להם שילכו להתגייר, הקבוצה הזו מכונים בשם כת בני ישראל. גם עליהם יש לנו ספק גדול. גילו אותם לפני כמאה שנה יהודי בבל משפחת ששון, חדורי כשהגיעו לשם, להודו ראו, פגשו את האנשים האלה והם טענו שהם יהודים אז הם שאלו אותם אתם יהודים אתם צמים בכיפור הם לא ידעו מה זה ראש השנה מה זה כיפור מה זה פסח לא היה להם לא ספר תורה ולא דבר אחר ידעו רק לומר שהם יהודים וידעו לומר שמע ישראל שאלה הטענה הזו שהם אומרים שהם יהודים זה אמת זה לא אמת אנחנו יהודים עם ישראל יודעים כתוב בתורה לא תתחתן בם נזהרים מנישואי תערובת שאלה הם במשך הדורות לא היה להם ספר תורה מי אומר שלא היו בהם בתוכם נישואי תערובת ולכן אותם היהודים הבגדדים שלחו מיד את השאלה להגאון רבי יעקב חיים. רבנו יוסף חיים נפטר בדיוק לפני מאה שנה באלול תרסט. מלך אחריו רבנו יעקב חיים. ואז הם שלחו לו את השאלה יורנו מורנו אם הם יהודים או לא. הרב מיד הפנה את השאלה החמורה הזו לבתי הדין. גם בתי הדין שם בבבל וגם פה בירושלים אז היה הגאון רבי דוד פפו ראש בית הדין יחד עם שאר הדיינים ומאז ועד היום. כמאה שנה יש מחלוקות. יש ספקות בדבר הזה. חלק מהפוסקים מגדירים אותם כגויים. חלק מהפוסקים מגדירים אותם כיהודים אבל אומרים שהם ספק ממזרים. כך שגם בהם יש לנו סימן שאלה גדול. ולכן שוב אחד כזה שחזר בתשובה אתה אומר לו עצה טובה עצה הוגנת לעקוף את כל המחלוקת לצאת ידי חובה עליבה דכולה עלמא בצורה הפשוטה ביותר. תלך ותתגייר. ייקח את כל המסמכים ברוך השם הוא שומר תורה ומצוות קלה כבחמורה כך שמבחינת הפרוצדורה בבית הדין לא ייקח הרבה זמן תוך זמן קצר הוא יכול לקבל את התעודה ואז ממה נפשך אם הוא היה יהודי מעיקרא הנה מתון אם לא הנה הוא תבע לפני בית הדין הכל בסדר הכל מאה אחוז ואז נוכל עליבה דכולה עלמא לצרף אותו למניין לומר את תפילת החזרה חונן הדעת הרוצה בתשובה לומר את כל הברכות ולא ניכנס לספק כל דהוא של ספק וחשש ברכה לבטלה או בנושא שלנו לגבי בישול ביום טוב גם בזה יהיה לנו את הצעד להתיר בשופי בכל העניין הזה בכל הנושא הזה. היו חלק שעשו את זה כבר יש 30 אלף מאותם האנשים חלק מהם כבר עשו את הדברים האלה שמעו לה עצה של החכמים ועשו את זה אבל לא כולם יש חלק כן חלק לא ולכן צריך לומר לו לאותו האדם לייעץ לו את העצה הטובה ביותר. עוד קבוצה שגם עליה דנים גדולי הפוסקים נקראים הפלאשמורה באים כעת מאתיופיה, הרבה מהם מאותם הפלאשמורה, שוב גם בזה להלכה אנחנו לא יכולים להחשיב אותם כיהודים, גם את האדם הזה מספק נצטרך לשלוח אותו שילך לבית הדין לעבור את הגיור לחומרה. היה לנו כמה קטעים שהיה קשר לאותה המדינה, לאתיופיה, לחבש, אבל היו גם תקופות שהיה נתק. הראשון שבא וסיפר מה קורה שם היה אלדד הדני, הוא היה בתקופת הגאונים לפני כאלף שנה, יש לו ספר ארץ ישראל, התוספות מזכירים אותו בחונין דף ב' ועוד. הוא סיפר ששם באתיופיה, בחבש, הם היו שומרים תורה ומצוות, לא רק זה, הוא טען שיש להם שם רבנים סמוכים ולכן הם היו נותנים מלכות, הורגים את מי שהיה מחלל שבת וכולי, היו עושים את כל הדברים האלה. אבל מהתקופה שלו עד דורו של הרדב״ז לא היה קשר. ולכן, לפני כ-500 שנה כששאלו את הרדב״ז, לא ידעו איך להתייחס, אז נוצר הקשר. הוא ענה להם שהם מבני בניהם של שבט דן, הם נחשבים כיהודים לכל דבר. גם תלמידו, רבנו יעקב קסטרו, מעריקה, שגם הוא הלך באותה הדעה. אבל שוב, אחרי אותה התקופה היה נתק, ולא ידענו מה היה במשך אותם השנים. גם לגבי יהודי אתיופיה, גם שם לא היה להם ספר תורה. אדם, יש לו ספר תורה, יודע, כתוב, לא תתחתן בעם, או דברים אחרים. לא היה להם ספר תורה כמונו, ולכן גם עליהם יש לנו ספקות מה היה בכל אותם אלפי השנים שהם היו מנותקים מאיתנו. אתה אומר, הם גלו בזמן סנחריב, אלפיים חמש מאות שנה. האם בכל הדורות הם נזהרו מנישואי תערובת? לא הייתה התבוללות? אולי כן? שוב, גם על זה יש לנו סימני שאלה. ולכן, מי ספק ששואלים אותנו, אתה אומר לו, תשמע, יש לך פתרון קל מאוד. ברוך השם, ברית מילה, האדם הזה עשה כבר. ילך, יעשה את הטבילה לפני בית דין כשר, כמה דקות הוא עושה את הטבילה הזו, ואז במאה אחוז הוא יהודי כשר. גם בצירוף למניין ירצה לעלות לספר תורה, אתה נותן לו עלייה וכו', ואידך זיל גמר. למה לא להישאר בספקות? יגיע לגן עדן, אולי הוא יהודי, אולי ייתנו לו שכר הרבה, ואולי לא. מדוע ולמה יישאר בספקות? גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה, ולכן תמיד אומרים לו את העצה הטובה ביותר. זה לא חייב להיות בפרהסיה לעיני כל ישראל. אל תעמוד ותאמר לו את זה לפני כולם, אולי הוא ירגיש לא נוח, לא נעים. אבל כשזה לא ליד האנשים, בינך לבינו, בארבע עיניים, בדרך כלל קל מאוד לשכנע אותם, וזה מה שרצוי לעשות גם בקבוצות הקודמות שאמרנו. לעולם כשיש לנו ספק, יש לנו פתרון קל לגבי הספק הזה. את הבעיה של ספק ממזרות לגבי דוגמאות אחרות, שם אתה לא יכול לפתור את הבעיה הזו על ידי טבילה. ממזר שטבל, הוא נשאר ממזר. את הנושא הזה אתה חייב להתמודד בדרך אחרת לפני בית הדין, שיפתרו את הבעיה אם הוא ממזר או לא. אבל לגבי הספק אם הוא גוי או לא גוי, את הבעיה הזו בקלות רבה אנחנו יכולים לפתור על ידי גיור, וזה מה שאנחנו ממליצים לאותם האנשים. יהודי שחוזר בתשובה, אפילו היה רשע גמור, חזר בתשובה, אתה מיד מצרף אותו למניין. כך למדנו בגמרא במסכת קידושין מ״ט. אדם שמקדש את האישה ואומר לה, הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור. אפילו אם היה רשע גמור, גם כן חיישנה ספק מקודשת, שמא הרהר תשובה בליבו. למה? ברגע שהוא באמת שינה כיוון, המחשבה שלו, ברוך השם, נהיה לו שכל ישר, אז הוא נעשה בעל תשובה גמור, אין לנו בעיה. אבל כל זה אם הוא יהודי. אבל גוי שאומר אני חזרתי בתשובה, הוא חזר בתשובה אבל הוא נשאר גוי. כדי ליצור את המהפך בחיים הוא צריך קודם כל להתגייר. ולכן גם לאותם הישיבות בעלי תשובה שזוכים ברוך השם ומקרבים רחוקים. פעמים רבות שאותו הבעל תשובה מוכר להם. יודעים מי זה, יודעים מי אבא שלו יהודי, אימא שלו יהודייה, הכל בסדר. אלא מה? הוא התחלק, היה שבבניק וברוך השם חזר בתשובה. אין לנו בעיה, אנחנו מקבלים אותו מיד לישיבה ופותחים דף חדש עם אותו אדם. אבל לפעמים באים אנשים שלא מוכרים לנו או מהארץ או מחוץ לארץ ופעמים רבות יש סימני שאלה. אז כדאי, טוב הדבר שאותו ראש הישיבה שמקבל אותו, שיבדוק, שינסה להתחקות אחרי השורשים של אותו האדם. אם הוא נותן לך את המספר תעודת זהות, אתה יכול לבדוק בבית הדין. היום יש מחשב, דרך המחשב אתה יכול לגלות כמעט כל דבר ולמצוא את כל המסמכים של השורשים של המשפחה שלו כדי לדעת אם באמת האדם הזה יהודי או לא. אם הוא יהודי, למה לא? מצוין, אין לנו בעיה, נקרב אותו שילמד בישיבה. אבל והיה, אם ראו שבאמת האדם הזה הוא לא יהודי, אין לו שום קשר לעם היהודי, ממילא מה שהוא אומר, חזרתי בתשובה, זה כלום. חזרה בתשובה שלו, מספיק שישמור שבע מצוות בני נח וזהו, אבל הוא לא שייך לעם היהודי, ולכן עדיף יותר שאפנו אותו למקום אחר, שילמד אצל הגויים, לא שייך שילמד אצלנו, לא שייך לתת לו חלק ונחלה בלימוד התורה, כי התורה אסרה לנו לבוא וללמד את הגויים תורה, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים ולדאום, או תורה ציווה לנו משה מאורשה, מאורסה וכולי, הגמרא דרשה מהפסוקים שאין היתר לבוא וללמד את הגויים תורה, ואם יתברר לראש המשפטים, ראש הישיבה, שהאדם הזה שנדמה לו, הוא טועה, הוא חושב שהוא יהודי בדקנו וראינו שזה טעות, הוא גוי גמור, אז עדיף יותר, כמו שאמרנו, למצוא לו מקום אחר. אבל, אם זה ספק, לפעמים יהיה צדדים לכאן ולכאן, בית הדין לא נתן פסיקה חד משמעית שהוא יהודי, אלא הדבר נשאר ספק, ספק יהודי. שוב, גם כאן מספק אתה מסביר לו את העניין, אחרי שברוך השם הוא מבין הכיר את בוראו, מבין את הכול, להפנות אותו בהקדם לבית הדין, כדי שיעשה את הגיור הזה, ואז ממה נפשך הוא יהיה יהודי כשר, ואז נוכל להתיר, גם לצרף אותו למניין, לצרף אותו לזימון, בכל הדברים אנחנו נחשיב אותו כיהודי כשר לכל דבר, כולל גם בנושא שלנו, לבוא ולבשל לו ביום טוב. כמו שאסור לבשל ביום טוב לגוי, כך אסור גם לבשל ליהודי רשע שהוא מחלל שבת בפרהסיה שתינוק כגוי, כמו שכתבו הפרי מגדים ומהרם שיק. אלא אם כן, אם הוא יהיה בגדר תינוק שנשבה. אם הוא תינוק שנשבה, כן, הלאה וכי לא. פעם היה קל מאוד להגדיר את החילונים שהם בגדר תינוקות שנשבו. נולדו בבית להורים שאינם דתיים, לא ידעו כמעט כלום מהתורה ומהמצוות. מה היה לפני 70 שנה לאותם הקיבוצים של השומר הצעיר? בקיבוץ לא היה ריח של דת. היו לומדים בבית ספר כמובן לא דתי. ההורים שלהם הקיבוצניקים, אין שם לא דת ולא דין. גם כשהיו מגיעים לצבא, הצבא של הקיבוצניקים אז היה הפלמ״ח. הפלמ״ח כמעט ולא היו דתיים, ולא היה להם שום קשר עם הדת. אבל היום המציאות היא שונה לגמרי מן הקצה אל הקצה. היום, קודם כל, יש לנו תקשורת. גם הקיבוצניקים שומעים רדיו מורשת, לא רק אנחנו שומעים. יש עוד תחנות רדיו, ואפילו יש תחנה, טלוויזיה, הידברות, שגם את זה הם מדי פעם רואים, שומעים וצופים, ואם הוא לא חוזר בתשובה זה כבר עניין אחר. הוא הולך אחרי התאוות שלו, ולכן הוא לא חוזר בתשובה, ולא מחמת חוסר ידיעה שהוא תינוק שנשבע. כך גם בגלל הקרבה שלהם לדתיים בתקופת הצבא. הם מגיעים לגדנע כבר בגיל 16, כשהוא מגיע לגדנע הוא פוגש דתיים. אז אולי בקיבוץ לא ראה, אבל כשהמדריך שלו בגדנע היה יהודי דתי, הוא רואה שהיהודי הדתי הזה נבון וחכם. כל מה שהוא יודע הוא יודע, ונוסף לזה הוא יודע גם את התורה. זה דבר שהוא מסקרן אותו באופן טבעי לדעת מהי הדת, מה זה הדתיים. כל וחומר כשהוא מגיע לצבא, והיום יש יחידות קרביות שיותר מ-51% מהחיילים והקצינים הם דתיים, שומרי שבת וכו', הוא רואה מה זה תפילין, הוא רואה את כל הדברים לא פעם הם סקרנים גם לדעת מהי קבלת שבת, סעודת שבת הם אוהבים לראות את הדברים האלה, הם באים ואם אחרי כל זה הוא עדיין נשאר חילוני עדיין הוא לא חזר בתשובה זה לא אומר בגלל שהוא לא יודע אלא כמו שתיארנו בגלל התאוות שלו ולכן הנושא של תינוק שנשבה פעם היה קיים הרבה כאן, בדור שלנו, הדור הזה הולך ונחלש כאן בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט. אם אתה מדבר על היהודים שנמצאים ברוסיה, יש שם כמיליון יהודים, אולי מתוכם יש 50 אלף שיודעים מה זה דת. זה בזכות התלמוד תורה של לב לבייב. לב לבייב הקים שם תלמודי תורה, נתן לחבדניקים, נתן להם תקציב ויש ברוך השם עשרות אלפי ילדים שלומדים שם אז הגרעין הזה הם יודעים מה זה דת אבל כשאתה מתרחק צפונה מוסקבה או אזורים אחרים שאין את זה אז היהודי הזה בקושי יודע שהוא יהודי הוא נולד להורים קומוניסטיים ולא ידע מימיו מה זה דת מימיו הוא לא היה בבית כנסת אפילו יום הכיפורים בשעת נעילה הם לא יודעים מה זה ולכן אחד כזה שייך להגדיר אותו תינוק שנשבה גם בארצות הברית מתוך ה-6 מיליון יהודים שיש שם גם שם יש 3-4 מיליון שאין להם שום ידיעה עליהם אנחנו לא מסופקים בוודאי שאותם היהודים הם בגדר תינוקות שנשבו אבל כאן בירושלים זה לא כך בירושלים יש לנו לצערנו עדיין קבוצה של יהודים שעדיין לא זכו לחזור בתשובה והם כן יודעים אני לא אומר שהם יודעים יש להם ידיעה רחבה שתוכל למנות אותו מחר הרב הראשי לישראל לא אמרתי שהם כל כך גדולים בתורה אבל את המינימום שצריך לדעת הם כן יודעים הרבה מהם היו בסמינר לבעלי תשובה הרבה מהם שמעו את מורנו הרב אלבז אם זה במקום כזה דרך הרדיו או בצורה אחרת ולמרות שהם שמעו נשארו במחשבתם נשארו עקשנים ולכן קשה לנו לסמוך להקל ולכתחילה בדבר הזה אלא הפתרון היחיד אם בא אחד כזה ואתה כן רוצה להכין לו כוס קפה הפתרון העצה היחידה היא שגם אנחנו נשתה גם אנחנו גם המשפחה המים האלה יהיו מיועדים גם לאנשים טובים וכוס אחת אתה נותן גם לו בזה יש לנו צד כולה צד היתר בדבר הזה אבל אם אתה עושה במיוחד רק לו יש לנו בעיה כל זה אנחנו יודעים מדברי הגמרא ומרן מצטט את זה כאן בסעיף ב׳ מרן אומר לגבי החיילים היום אנחנו משלמים מס, מהכסף של המס נותנים אוכל לחיילים בזמנם זה לא היה מאורגן כך אלא כל פלוגה הייתה אוכלת באותה שכונה שהם נמצאים אז אנחנו צריכים להאכיל את החיילים הגויים האלה. מה יהיה? אז הגמרא נותנת לנו עצה. בני החיל של כותים שנתנו קמח שלהם לישראל, לאפות להם פת. אם אינם מקפידים כשישראל נותן ממנו לתינוק, מותר לאפות להם. אז גם פה אתה מרתיח ועושה מים חמים בשביל הקפה, גם לנו, גם לאותו האדם, בזה אין לנו כל כך בעיה, יהיה הדבר מותאם מלכתחילה. כל זה טוב לגבי הקפה, אבל לגבי התה הבעיה יותר חמורה. אתה מניח את השקית תה בתוך הכוס ואתה שופך על זה מים רותחים בשבילו. כאן יש בעיה. הרי אתה מבשל, בפרט אם נאמר שעלי התה זה דבר שהוא מקלה הבישול, וכאן אתה מבשל רק בשבילו. הכוס הזה מיועד לו. לכל החברים, לכל המשפחה, יש להם לכל אחד ואחד את הכוס. כאן כבר יהיה צריך להימנע. ולכן, תביא לו את הכוס מים, תניח את השקית תה בצלחת, שהוא יעשה לעצמו שירות עצמי אם מותר, ואז לא תהיה לך שום תקלה. אבל להניח את זה בתוך הכוס ולהראות על זה מים רותחים, אם זה לצורך הגוי או יהודי שמתנהג כמו גוי, בזה, כמו שאמרנו, יש צד חומרה בדבר גם לגבי יום טוב, כיוון שעליו לא יחול ההיתר של בישול ביום טוב. הגמרא ממשיכה שם בביצה כא, ולבדו יעשה לכם, לכם ולא לכלבים. כמו שאסור לבשל לגוי, כך אסור גם לבשל לכלבים. לאו דווקא כלב, הוא עדין גם שאר בהמה חיה ועוף, רק לצורך יהודי יר השמיים מותר לבשל, ולא לבהמות ולא לחיות. ודווקא מינה, יש יהודים שלא רואים, לא עלינו, השומא, הסגה נהור, יש לו כלב שלוקח אותו. הוא לא רואה את הרמזור, אם זה אדום או ירוק. הכלב שמאולף תום, הם כן רואים ולוקחים אותו ממקום למקום. בדרך כלל הם רגילים לבשל להם. הדוקטור הווטרינר אומר, לא כדאי לתת להם בשר חי. כשנותנים להם לאכול בשר חי לא מבושל, הוא נעשה יותר חייתי, ואז יהיה לו תיאבון לאכול רק את הבשר החי, אלא גם את הבשר החי שלנו יבוא לנשוך. ולכן הם ממליצים תמיד לבשל להם, אבל ביום טוב אין יותר לבשל. ולכן אותו העיוור שרוצה להכין את האוכל לכלב, שיכין את זה יום קודם. יום קודם, בערב יום טוב, יבשל לו, יכין לו את זה, ואז לא תהיה הבעיה האמורה, לא יבוא לידי תקלה, לא יבוא לידי איסור של לכם ולא לנוחים, לכם ולא לכלבים. לא רק לגבי בישול, אלא מדגיש לנו הרמה. גם ההיתרים לגבי מלאכת הוצאה, גם שם יחול אותו כלל ואותו דין. התורה הזהירה אותנו בחומש שמות. איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו כך נאמר בפרשת בשלח שם למדנו שאסור לאדם להוציא לרשות היחיד, לרשות הרבים, בשבת ביום טוב אוכל נפש ולכן אם אני רוצה להניח בתוך הכיס, רוצה להניח סוכריות, שקדים, פיצוחים וללכת, ביום טוב אין איסור, הדבר מותר לא רק אם אני לוקח לעצמי אלא גם אם אני לוקח לבית הכנסת אני לוקח עוגה בשביל החברים שיושבים לומדים אוכל נפש, גם אם אתה עובר דרך רשות הרבים, אפילו במקום שאין עירוב, אין שום בעיה, הדבר מותר מלכתחילה. אבל, אם האדם הזה רוצה להוציא לצורך הכלב, היינו, האוכל של הכלב בבית של העיוור נגמר. יש לו עוד חבר שיש לו כלב, אז הוא הולך לשם ולוקח. לוקח, אם הוא מעביר את זה דרך רשות הרבים, אסור. כמו שמלאכת הבישול הותר לי ולך לבשל, אבל לא בשביל הכלב, אז גם ההוצאה מרשות האחיד לרשות הרבים, לצורך הכלב או לצורך הגוי, גם זה יהיה אסור בלכתחילה. אלא אם כן, אם יש שם עירוב. כאן, בשכונות שלנו, בירושלים, חלק מהשכונות האלה, יש לנו עירוב שכונתי. העירוב השכונתי הוא טוב, הוא משוכלל, ולכן עליו אתה יכול לסמוך. אבל במקומות אחרים שאין את העירוב הזה, אם הוא גר, אותו אסומה, בשכונת קריית מנחם, עיר גנים, מקומות, שלצערנו קו העירוב שם הוא נמצא בסימן שאלה, ולכן יקדים. ביום חמישי ילך ויביא דרך רשות הרבים, יעלה ויבוא ויביא את מה שצריך, ולא ישאיר את זה ליום טוב, כי כמו שאמרנו, מלאכת ההוצאה, כמו לגבי מלאכת הבישול, גם היא מלאכה שהותרה רק בשבילנו, אוכל נפש לנו, לא לצורך הגוי וגם לא לצורך הכלב, ולכן צריך להאיר את תשומת ליבו של אותו האדם השומע, כדי שלא יבוא חלילה תקלה ביום טוב על ידו, אלא הכל יהיה על צד היותר טוב בצורה המושלמת ביותר. ביום טוב יש לנו היתר להעביר מאש לאש, אסור לנו לכבות. הכיבוי ביום טוב הוא דבר שאסור גם אם יהיה לו הפסד. מרן כותב לנו בסימן תקיוד שאפילו אם חלילה וחס פרצה שרפה, הוא יכול להפסיד את כל ממונו. גם בזה הדבר אסור. הלשון של מרן אפילו רואה ביתו שנשרף, אם אין סכנת נפשות אסור לכבות. ולכן צריך להיזהר מאוד להקדים רפואה למכה, שלא יבוא חלילה לידי שרפה, לא בשבת ולא ביום טוב. אלה ששמים, אלה שמניחים את הנרות שבת על השולחן, פעמים רבות הם גורמים תקלה, גורמים שרפה. לפעמים האבא, בעל הבית, הלך להתפלל יחד עם הבנים. האמא נמצאת בחדר השני מתפללת והילדה בת שנתיים לפעמים מושכת את המפה שעל השולחן, הפמוטים נופלים ואז האש מתחילה לשרוף את השולחן, מתחילה להיות שרפה. התקלה הזו גורמת לא מעט לחילולי שבת ולפעמים גם סכנת נפשות. תשאל את אותם אנשי מכבי אש, מה אתם עושים בכל אל שבת בין שמונה לעשר בלילה? אומרים לך, אנחנו מסתובבים לכבות את השרפות מאותם נרות שבת. ולכן העצה היא להימנע מלהניח את אותם הנרות על השולחן. טוב יותר שיהיה להם מתקן מיוחד, גבוה, כמו שיש לנו את המתקן, חנוכיה המזוגגת, שאין הילדים יכולים להתקרב אליה, כך יהיה גם לגבי השבת. יניחו את זה קצת גבוה מעל הישג ידם של הילדים, ואז לא יבוא חלילה על ידי סכנה. היום, בהווה, לא רק ביום טוב, אפילו בשבת, אם יש שרפה, לפעמים יש חובה לבוא ולכבוד. מה הסיבה היא? החשמל שלנו הוא עטוף בבידוד, ולכן אין לנו בעיה של התחשמלות במקום הזה. אבל הבידוד הזה, שעשוי מפלסטיק, ברגע שיש שרפה, הוא נשרף ונמס, ומאותו רגע יש סכנת התחשמלות. בכל בניין יש גם גז. שוב, כשהבניין עולה בלהבות, הגז מתפוצץ, ויש סכנה גדולה לכל אלה שנמצאים מסביב. בגלל השיקולים האלה, לכן בשרפה גדולה אין לנו ברירה אלא לכבות, ואם אתה לא מצליח לבד לכבות, אז אין ברירה אלא גם להזעיק את מכבי האש. אם נפל כאן נר, סך הכל נר אחד נפל על הרצפה, תרחיק את הספסלים, תרחיק את השולחנות, שהנר הזה ינוח בשלום על משכבו עד שידעך, עד שיכבה מאליו. אבל כשהדלקה הזו דלקה גדולה, לפעמים האישה הזו, עד שגמרה להתפלל, הנרות הפמוטים האלה, כבר כל השולחן בוער, כל הבית, הספה. אין ברירה אלא לחלל את השבת, ואם היא לבדה לא מצליחה לכבות, אז מותר גם להזעיק את המכבי האש. כמו שאמרנו, היום בהווה זה נחשב לפיקוח נפש, ופיקוח נפש דוחה את השבת. אין ספק שמותר להזמין את המכבי האש. אבל הדגשנו עצה טובה כמשמעלה, להקדים רפואה למכה, למנוע את הסכנה ואת החילולי שבת. לא טוב להניח את הנרות על השולחן. פעם היו צריכים לאכול לאור הנרות, לא היה חשמל, ולכן היו נאלצים להניח את הנרות על השולחן. היום יש לנו, ברוך השם, את החשמל שמאיר לנו יפה, ולכן עדיף להגביה את הנרות מעט, כדי שלא יבואו חלילה לחלל את השבת ואת היום טוב. והגמרא מסיימת בשבת ק״ח. אם עם ישראל ישמרו שתי שבתות כהיל חתן, בעזרת השם נזכה לגאולה הקרובה במהרה בימינו.