דיני נידוי, איסור "לפני עיוור" והנהגות צדיקים

 

- - - לא מוגה! - - - 

אשר ידעתי, אף הם רב לאחד האמצעות, מרן כותב לנו כאן בסימן ש״לד סעיף מ״ג את כל אותם עשרים וארבעה דברים שבית הדין יש להם סמכות לבוא ולנדות.

אחד הדברים,

אדם ששוחט באימה,

באימה דקה, באימה גסה,

צריך לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה.

אם הכהן הקצב הזה גונב ולא נותן לאחיו הכהנים,

צריך לעשות לו נידור. יש מחלוקת באחרונים אם דווקא בדוגמה הזו כהן קצב

הוא הדין גם כל ישראל אחר שיגנוב ולא ייתן את הזרוע לחיים וקיבה.

ולכן,

צריך להאיר את תשומת ליבם של אותם האנשים שיש להם או אזכרה או איזה נדר ושוחטים כבש.

אפילו אם המטרה שלהם מטרה קדושה, לחלק את הכבש הזה לעניים,

אבל חייבים

לבוא ולתת מייד אחרי השחיטה והניכור,

קודם כל לחלק לכהנים את הזרוע לחיים וקיבה.

אין להם רשות לבוא ולגנוב משבט הכהנים כדי לתת לעניים,

אלא מן הראוי לעשות את ההלכה בצורה מסודרת,

קודם כל זרוע לחיים וקיבה,

ואחר כך יחלקו לעניים מה שליבם חפץ,

אחרת הם עלולים להסתבך בהלכה שקראנו עתה,

שאולי יהיו בנידוי.

עוד דוגמה, אדם שמחלל יום טוב שני של גלויות חייב נידוי.

אצלנו כאן בארץ יש לנו רק דוגמה אחת ויחידה,

הדוגמה היא ראש השנה, יש לנו יום טוב שני.

חוץ לארץ יש להם שישה ימים טובים בשנה, ראש השנה,

יום טז בתשרי, יום השני של חג הסוכות,

כג תשרי, יום השני של שמחת התורה,

אחרי זה יש שני ימים טובים של פסח,

ראשון ושביעי, וחג השבועות,

אם הוא מזלזל במזיד, שוב, גם על זה צריך לנדות אותו.

דבר נוסף, אסור לעשות עבודה מלאכה בערב פסח אחרי הצהריים, זה זמן הקרבת קורבן פסח והוא כיום טוב,

ולכן אדם שהולך במזיד ועושה מלאכה,

צובע,

מסייד או עושה עבודות נגרות, שולחן, ספסל או כל דבר אחר,

גם בזה חייב נידוי.

דבר נוסף, אדם שמזכיר שם שמיים לבטלה או לשבועה בדברי הוואי,

עובר על לא תישא את שם השם אלוהיך לשווא או עושה את הדברים במזיד,

גם בזה צריך לנדות אותו. ולכן,

אותם האנשים שיודעים הלכה,

הוא למד את המשנה בברכות פרק ד', משנה א',

הוא למד את השולחן הערוך סימן נח'

או סימן פט'.

תודה.

שם כתוב את לוח הזמנים,

מתי אנחנו יכולים להתפלל שחרית, עד מתי אפשר לומר ברכות קראת שמע,

לאותו אדם, למרות שהוא יודע...

מאוד בקי בכל זה,

הוא הולך ומתפלל בשעה 12, 12 וחצי אחרי חצות, אחרי זמן מנחה.

אז מי ששומע אותו, אם האדם הזה הוא מזיד,

צריך לעשות לו נידוי.

י״ד המביא את הרבים לידי איסור אכילת קדשים בחוץ, גם את זה הגמרא אומרת פעמיים באהבה,

בברכות י״ט ובפסחים נ״ג. ושם הגמרא מספרת שתודוס איש רומי

הנהיג את הקהילה שלו לאכול גדי שלם צלוי ראשו על קרעיו ועל קרבו בליל פסח, ליל הסדר.

ושלחו לו חכמים, אלמלא תודו סטה גוזרנו עליך נידוי,

שאתה גורם חלילה תקלה שאנשים יבואו לידי איסור אכילת קדשים בחוץ.

אנשים מעמי ארצות קוראים חומש והם לא יודעים שדווקא בתוך בית המקדש לשכנו תדרשו ובאת שמה,

רק בתוך בית המקדש אפשר להקריב קורבן פסח.

אלא הם יטעו שגם ברומא,

גם שם יעשו את הפשע הנורא,

שייקחו את העגל ויגידו שזה קדוש לקורבן פסח.

יקדישו את זה,

ומי ששוחט קדשים בחוץ, אוכל קדשים בחוץ,

חלילה אנוש כרת,

כדי שלא יבואו לכל זה,

לכן שלחו לו את ההתראה שייזהר שלא יעשה כן,

ואכן הוא חדל מהמנהג הזה.

מה פירוש אלמלא תודוס אתה?

הגמרא מסבירה שאותו תודוס היה תלמיד חכם.

והגמרא מביאה ראיה, מנה עיננו שהוא היה חכם,

היא מביאה את הבריתר שהוא דרש.

ועוד זאת דרש תודוס איש רומי.

מה ראו חנניה, מישאל ועזריה שזרקו עצמם לתוך כבשן האש?

נשאו קל וחומר מהצפרדעים.

הצפרדעים לא רק הייתה להם את האופציה, את האפשרות, ללכת למיטה של פרעה,

אלא ובתנורך ובמשארותיך.

מתי התנור חם?

כשהעיסה מוכנה משארותיך,

ואפילו אחי, גם לתוך התנור החם זרקו הצפרדעים את עצמם.

הם שלא חייבים, קל וחומר אנחנו.

אז מהבריתא הזו מוכח שתודוס איש רומי היה תלמיד חכם,

ולכן לא מיהרו לעשות לו את הנידוי, אלא שלחו לו קודם את ההתראה, ובאמת הוא תיקן את הדברים מיד.

יש גם לשון מעין זו במקום אחר, במסכת

תענית כג.

שם הגמרא מספרת, יש דפים שלמים על העצירת הגשמים כשהיו לעם ישראל בהיסטוריה,

וגדולי חכמי ישראל התפללו והצליחו, ואיך הצליחו,

יש שם דף שלם על חוני המעגל ונכדו אבא חלקיה.

והוא היה עג עוגה ונשאר צמוד בתוך העוגה הזו, והיה מתפלל לפני בורא העולם,

לא אזוז מכאן עד שירדו הגשמים.

ולפעמים היה מתחיל לרדת גשם,

אבל גשם חלש,

לא גשם חזק כמו שהוא רצה,

או יותר מדי חזק,

ואז הוא היה פונה ישר לריבונו של עולם,

לא כך ביקשתי, כך ביקשתי.

זה לא יפה לדבר כך עם הקדוש ברוך הוא.

לכן שלח לו ראש הסנהדרין שמעון בן שטח

אלמלא חוני אתה גוזרנו עליך נידוי אבל מה נעשה שאתה כמו בן שמתחטא לאביו ילד בן שנתיים אבא שלו מביא לו סוכריה אומר לו לא אני רוצה קרמבו אני רוצה טילון אני רוצה שוקולד אז אבא לוקח אותו בסבלנות אז גם אתה כמו הבן ש...

אבל סוף סוף אנשים שומעים את המילים האלה שהוא אומר וזה לא יפה

כשיש לאדם תפילה יאמר את התפילה בלשון תחנונים כל אחד כעבדה כבמראה צריכים להכיר את מיעוט ערכנו כדי שבאמת הקדוש ברוך הוא יקבל את תפילותינו ברצון אבל גם שם חוני המעגל היה בראש ובראשונה תלמיד חכם גדול היה ירא השם כוונתו הייתה לשם שמיים אלא מאי?

הסגנון שלו לא מצא חן בעיני החכמים ולכן שלחו לו את אותה ההתראה

מי שמכיר בארצנו הקדושה טמונים חוני המעגל וגם נכדוע בה חלקייה חצור הגלילית מי שנמצא שם יכול להתקרב ולהתפלל שם לפני אותם הצדיקים

וחלק מהסגולה בזמן הזה כשחסר גשם יש לנו בצורת

אם הצדיקים הולכים לשם מתפללים לפני אותו הציון הקדוש של חוני המעגל או נכדוע בה חלקייה אז הרבה פעמים אנחנו נהנים ברצון

הסגולה הזו קיימת לפי המקובלים גם כשמקיפים את הקבר של

רבי אלעזר ברבי שמעון בר יוחאי שם במירון.

היה פעם שמרן לבית יוסף

הלך בחול המועד סוכות עם ארבעת המינים הקיפו את הציון והתחיל לרדת גשם.

אומנם זה לא הזמן של הגשם עדיין אנחנו לא אומרים אז ברך עלינו אבל כל כך הכוח העצום של רבי אלעזר ברבי שמעון ברגע

שהזכירו בהושענות את בקשת הגשם את התפילה על הגשם מיד התחילו לרדת גשמי רצון ורחם נדמה ולכן בכל הדברים הללו אנחנו צריכים להתפלל וכולי אבל לא מספיק כוונה טובה אלא צריך גם שהסגנון שהביטוי שאנחנו מתפללים לפני בורא עולם שהכול יהיה בלשון תחנונים בלשון יפה.

דבר נוסף שגם עליו צריך לנדות אדם

שמביא את הרבים לידי חילול השם עושה עבירה ולומדים ממנו גם האחרים זה נקרא חילול השם

האנשים מבינים את הפשט של הפסוק מה זה חילול השם

אדם שאומרים לו או לעבוד עבודה זרה או למסור את נפשו

והוא לא עומד בניסיון ועובד את העבודה זרה הם מבינים שזה נקרא חילול השם נכון גם זה חילול השם וגם על זה התורה מתכוונת ולא תחללו את שם קודשי אבל לא רק זה

אלא כל עבירה שאדם עושה בפרהסיה והאנשים לומדים ממנו וגם הם עושים את אותה העבירה, כל זה בכלל חילול השם. מזה נבין הפוך.

מה זה קידוש השם? כשאדם עושה מצווה ולומדים ממנו האחרים, הוא גורר את האחרים לעשיית המצווה,

זה נקרא קידוש השם. קידוש השם לא רק אדם שהפיל את עצמו לכבשן האש על קידוש השם,

אלא גם כשאדם חי ועושה את המצווה ומצליח להביא עמו עוד שיעשו את זה.

מצווה גם זה נקרא בגדר קידוש השם

תראו את הראיות על הדבר הזה בספר אור ישראל

אור ישראל חיבר הגאון רבי ישראל מסלנט ויש שם בסוף הספר קונטרס מהתלמיד שלו מהגאון רבי יצחק בלאזר שם הקונטרס כוכבי אור

ושם הוא מוכיח מראשי ביומה שהכוונה של חילול השם כשאדם עושה עבירה ואחרים לומדים ממנו וגם הם עושים

שם הגמרא מביאה כמה דוגמאות איך ידמה חילול השם כגון אני שהולך ארבעה עמות בלי תפילין או שהולך וקונה בשר מהקצב ולא משלם לו מייד במזומן

וראשי מפרש ומדברי ראשי לומד הרב את הכלל את היסוד שאמרנו כי אנשים יגידו אם רב יוסף הולך ארבעה עמות בלי תפילין אני בכלל לא צריך להניח תפילין ככה אנשים מעמי ארצות ילמדו ויעשו

ולכן הוא אמר על עצמו להתאונן בסגנון הזה משם אנחנו לומדים את הכלל הזה גם לכל מקום

לגבי טוטו זה היה את הנוכחה,

ואיך הוא לא חשש שהוא יכול להחשג את ה... טוב, הוא לא עלה בדעתו, הוא חשב אדרבה אני עושה זכר לבית המקדש, הרי שם ברומי מנותקים, אנחנו כאן קרובים לבית המקדש,

כדי ששם יזכרו שיש בית המקדש ולא יהיו מנותקים אז הוא חשב שאדרבה הוא עושה דבר טוב, זכר למקדש

אתה מנענע את הלולב גם בחול המועד זכר למקדש, אז הוא חשב שהוא הדין, גם זה דבר טוב, זו הייתה המחשבה שלו, הייתה לו כוונה טובה לשם שמים אבל חכמינו ראו גם את הצד השני ולכן הזהירו אותו בסימן תסט למדנו שאפילו לומר בשר זה לפסח אסור קל וחומר לעשות מעשה גדי שלם ראשו על קריו ועל קרבו שבוודאי צריך להיזהר מכל זה.

הגמרא בברכות סג מביאה עוד דוגמה של

אפשרות לנדות המחשב שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ, הרי הפסוק אומר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, רק פה בית הדין הסנהדרין הסמוכים יכולים לקבוע מתי בדיוק יהיה ראש חודש ומתי עושים הדר א' והדר ב' או לא

וכשהוא העז לעשות בחוץ לארץ שלחו לו חכמים שחלילה יכולים לעשות לו נידוי ואז הוא הקשה גם רבי עקיבא

היה מעבר שנים, מחשב שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ,

אמרו לו שענר רבי עקיבא שהיה גדול הדור ולא הניח כמותו בארץ ישראל.

אמר להם גם אני לא הנחתי כמותי,

אז הם תיקנו אותו שהתלמידים שלו לשעבר נהיו גדולי תורה.

אמרו לו את זה בלשון יפה, במשל

גדיים שהנחת נעשו טיישים בעלי קרניים

ואכן הוא חדל מהדבר הזה.

אם לא היה מפסיק, היה ממשיך, היה מתעקש, חלילה היו יכולים לנדות אותו.

עוד דבר שבית הדין צריך לנדות, אדם שמכשיל את העיוור

בחומש ויקרא פרשת קדושים, התורה הזהירה אותנו ולפני עיוור לא תיתן מכשול. אדם שעובר על הלאו הזה צריך לנדות אותו.

יש דברים שעליהם אין ויכוח, אין מחלוקת, הלבה דקולה עלמא,

אדם שעושה את זה עובר בליו ולפני העיוור. כגון.

מוכר נבלה, טרפה, חזיר, מוכר ליהודים, מכשיל אותו.

אני בדיקו לעלמא,

לאו גמור מדאורייתא, על כגון זה חייב נידוי.

אבל,

אם האדם הזה יתקוטט עם איזה עיוור,

והוא שם לו רגל, שם לו אבן כדי שיפול,

האם גם בזה יש את הלאו מדאורייתא?

האם נאמר אין מקרא יוצא מידי פשוטו, גם זה,

או שבזה אין את הלאו מדאורייתא? אלא יש כאן עשה, ואהבת לרעך כמוך, דברים אחרים,

ואין כאן את הלאו ולפני עיוור.

ספר החינוך הוא שדן בנושא הזה,

הוא מצדד לומר שמקרא יוצא מידי פשוטו.

אבל הגאון עבי דוד פרדו בספרו משכיל לדוד,

הוא אומר שאין מקרא יוצא מידי פשוטו,

וגם בזה וגם בזה, גם מי שישים את המכשול לעיוור,

גם בזה יש את הלאו מדאורייתא, וגם על זה צריך לנדון,

כך שלגבי הפשט יש מחלוקת,

לגבי הדרש אין מחלוקת,

לגבי אדם שמכשיל את הרבים בעשייה או באי עשיית מצווה, בשני הדברים,

כל הדברים האלה בוודאי עליבדיקו לעלמא שחייב עליהם נידוי.

יש מקום אחד שעליבדיקו לעלמא מקרא יוצא מידי פשוטו,

זה מה שאמרה התורה בחומש דברים בסוף פרשת כי תצא.

חלילה ישבו אחים יחדה ומת אחד מהם ובן אין לו.

לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, אלא יבמה יבוא עליה לקחה לו לאישה וייבמה.

וההמשך,

אחרי שהתחתנו והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת.

בזה הגמרא, הזוהר, כולם אומרים,

לא צריך לקרוא לבן הבכור שיוולד על שם המנוח,

מקרא יוצא מידי פשוטו,

אלא הגמרא דורשת,

שם אין ויכוח. פה אצלנו יש ויכוח אם המקרא יוצא מידי פשוטו או לא.

מכל מקום, לנושא השני של אדם שמכשיל יהודים או גויים באיסור,

בוודאי שעובר על הדבר הזה וממילא צריך לנדות אותו.

מרן בשולחן ערוך בעשרות מקומות כותב לנו דוגמאות שנאמרו בש״ס או בפוסקים.

אני אציין חלק מאותן הדוגמאות שמצויות לנו מאוד.

בראש ובראשונה,

גם בגוי שייך את הלאו הזה, את האיסור הזה.

כך הגמרא אומרת במסכת עבודה זרה ו׳

אדם שמושיט כוס יין לנזיר,

הרי הנזיר אסור לו לשתות יין, אז הוא מכשיל אותו ונותן לו יין,

עובר בלאו ולפני עבר.

או אדם שמושיט עבר מן החי לבין נוח.

קראנו בפרשה הקודמת, אך בשר בנפשו דמו,

גם אבר מן החי, גם דם מן החי אסור,

גם לגויים לבין נוח,

גם בזה עובר ולפני עבר לא תיתן מכשול.

הגוי מצווה על שבע מצוות בני נוח,

וכשאני מכשיל אותו עוזר לו לעשות את העבירה,

עובר בלאו דאורייתא.

והרמב״ם, פירוש המשניות במסכת שביעית,

הסביר לנו יפה איך הקשר בין המילים שאמרה התורה ולפני העבר לא תיתן מכשול לבין המציאות, לבין הלאו הזה שאמרנו.

הרמב״ם אומר.

אדם שבולמוס התאווה מעוור את עיני השכל שלו ורוצה לחטוא

אסור לך לסייע בעדו, אסור לך לעזור לו לעשות את העוון וזה מה שהתורה אומרת ולפני עיוור לא תיתן מכשור ולכן הגוי מצווה על השבע המצוות אם הוא רוצה להיכשל לעבוד עבודה זרה אני כצורף אסור לי לבנות לו, ליצוק לו את השתי בערב

אסור לי לעזור לו לעשות את העבודה זרה

או סתם גויים בחזקת רוצחים

ולכן המשנה בעבודה זרה אומרת שאסור למכור לגוי כלי נשק

ומרן כותב את ההלכה הזו

ביורד דעה סימן קנא אין הבדל אם זה נשק חם, נשק קר,

אתה מוכר לו חרב, סכין, שבריה או אקדח ושמה הוא קונה את זה? צעצוע?

לראות, לשים את זה בסלון כדי שיהיה לו סלון יפה? לא,

הם קונים את זה כדי להשתמש בזה להלכה ולמעשה

והרי הגוי מצווה לא רק שאסור לו להרוג אותנו, את היהודים,

אלא גם את הגוי גם כן אסור לו להרוג,

זה אחד משבע מצווה בן אנוח

כשאני נותן לו או מוכר לו את הרובה אז אני שותף באותו המעשה

ממילא יש בזה את הלאו ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

לפני 15 שנים, לצערנו,

מדינת ישראל מכרה להם, או נתנה להם, יותר נכון, נתנו להם בחינם רובים,

עשרות אלפי רובים יש להם, ולצערנו מאות יהודים נהרגו באותו רובה, באותם הרובים.

צעקנו אז, אל תיתנו להם רובים,

לצערנו לא שמעו לנו אותם האנשים.

מי שעשה את זה, א' עבר מיד בנה ולפני העיוור, ב' הם שותפים אותם האנשים,

כל אותן הרציחות, כל מי שקיפח את חייו מאותו נשק, מאותם הנשקים, בוודאי שהם ייתנו את הדין על הדבר הזה.

הם לא יכולים לומר,

ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו,

אלא אם עברו על דברי המשנה, עברו על דברי מרן,

בוודאי שכל זה היה אסור לגמרי מכל וכול.

הירושלמי, עוד דוגמה אומר, ומעתיק את זה חבות יאיר,

מובן שם ביורא דעה בפתחי תשובה.

אני ואתה הולכים לשופט הגוי.

יש בינינו איזה ויכוח, ואני רוצה לתת לו שוחד.

או אני הולך עם הגוי לבית המשפט שלהם בשווייץ,

ואני רוצה לתת לשופט שוחד.

אומר החבות יאיר,

הרי אסור לגוי לקבל שוחד. הם מצווים לעשות את כל פסקי הדין שלהם על פי החוקה שלהם.

כשאתה נותן את השוחד אתה מעקם את ההלכה,

ואותו הגוי עובר על מצוות הדילים.

ממילא יהודי שנותן להם שוחד עובר על, ולפני עיוור לא תיתן מכשול. אין היתר בדבר, אלה דברי החבותיה. יש מי שחולק,

אבל המחלוקת עוד פעם בדאורייתא הוא בוודאי מן הראוי מלך התחילה להיזהר,

לא לתת את השוחד.

לא חשוב אם זה שוחד של מעטפה או דבר אחר.

הגמרא בשבת, כשמספרת בשבת קט שכן נתנו, שמה זה היה כדי להמחיש שאותו השופט בזוי ורשע כדי שאף אחד לא ילך אצלו.

ולכן, מה הם עשו האח והאחות?

היה להם כאילו סכסוך בעניין ירושה,

והאחות נתנה לו מנורה שוחד,

והוא נתן אחר כך את החמור שוחד.

היום יש מכוניות, נותנים מכונית, אבל אז היו נותנים חמור.

ואז כשהגיעו לפני הפסק דין,

אז היא רוצה לרמוז לו על השוחד שהיא נתנה,

אמרה לו, תאיר את הפסק דין שלך כמו המנורה.

אז הוא עונה לאחיה בקול רם,

בא החמור ובעט במנורה.

אז הוא אמר שהוא נתן חמור, והחל על זה הדרך.

שמה זה היה מטרה כדי שאבק,

שהאדם אין לו את המטרה הזו,

אלא בסך הכל הוא רוצה לזכות במשפט ולתת איזו מעטפה,

לפי דברי החוותי הירש, בזה את הבעיה של ולפני עיוור לא תיתן מכשול שאין היתר בדבר.

כך הוא הדין.

הגוי מצווה לא לגנוב

אחת משבע המצוות בני נוח,

ואסור לנו לבוא ולעזור לו שיגנוב.

איך ידמה?

איך אנחנו עוזרים לו?

אלה שקשורים לעולם הפשע,

אתה לא שואל עליהם איך ידמה.

אני מדבר עלינו, אנשים רגילים.

הרבה פעמים אנחנו עלולים להיכשל בזה בלי לשים לב. כגון,

האדם הזה צריך לתקן את הרכב.

או הגיר או חלקי חילוף אחרים יתקלקלו,

וצריך להחליף אותם. אז הוא שואל,

במוסך של היהודים אומרים לו 5,000,

אבל הוא מרים טלפון.

יש מוסך בבאדי ג'וז?

אמרו לו 2,000 שקל, שמה בזול.

אז מה עושה יהודי שלא למד הלכה, שלא יודע בין ימינו לשמאלו?

זה חיסכון של 3,000 שקל, ודאי שהוא ירוץ לשם.

הוא אומר לך, מה, אני מדפיס כסף? שאני אזרוק את הכסף שלי?

אני לא יכול, זה הפרש עצום.

הוא הולך שם ומתקן שם.

אם הוא הולך לשם, הוא עובר בלאו גמור מדאורייתא,

ולפני העבר לא תיתן מכשול.

למה?

מה הקשר בין הלאו הזה לבין תיקון המכונית?

ההסבר הוא כך.

למה המחיר שם יותר זול?

כי הגויים האלה גונבים רכבים, לוקחים את הרכב למשחטה,

מפרקים אותו,

ואת אותם חלקי חילוף מאותם הרכבים הם שמים ברכב שלך.

ולכן, כמעט לא עולה להם החלקי חילוף האלה,

אולי עולה לו 10 או 20 שקל,

אז שכר העבודה הוא לוקח 2,000 שקל ויותר.

זה מה שהוא עושה.

אצל היהודי שהוא לא גונב,

אז חלקי החילוף הוא מביא דרך היבואן, עולים כך וכך,

ולכן אצל היהודי עולה 5,000. והכלל הוא, לאו עכברה גנב,

אלא חורה גנב.

לא רק הגנב עושה את הפשע, אלא מי שמדרבן אותו.

תראה, תשים לב, לפעמים היו עשרה מכוניות שם,

הוא לא גנב את הפייאט, הוא לא גנב את הרכב הזה, גנב רק,

למה?

אז הוא אומר לך, היה לי נס.

אבל זה לא במקרה, אלא הם עובדים לפי הזמנה.

הם צריכים חלקי חילוף של מרצדס או וולוו או עוד...

אז הם גונבים רק את אותן המכוניות, זה הולך לפי הזמנה ואתם יודעים, יש לנו המשטרה הכי טובה בעולם מה יותר טוב משוטר שישן בלילה וכל לילה גונבים כמה מאות מכוניות ברחבי המדינה יש לך שוטר יותר טוב מזה?

אני מתפלא, למה לא נותנים להם פרס נובל לאותה משטרה? תראה איזה משטרה יפה, שומרים על המכוניות שלנו

לכן, גם אדם שבשבילו זה הפסד גדול, הוא אומר לך, זה הפרש עצום,

אין היתר, אסור לאדם ללכת לשם,

אלא, כמו שאמרנו, ילך למוסך של יהודי,

כאן יותר יקר, כאן יותר זול, ימצא לו את המוסך של היהודי שיהיה זול יחסית,

אבל ללכת ולתקן את המכונית אצל הגנבים האלה,

אין היתר בדבר וכן כל כך יוצא בזה.

אז אנחנו אומרים את זה, אפילו בגוי,

שגם הגוי מצווה על האיסור גניבה.

קל וחומר, אם המוסכניק הזה הוא יהודי,

וגם הוא שותף לעולם הפשע, גם הוא גנב, וגם אצלו זה בזול מאוד.

אז קל וחומר, גם בזה בוודאי יש כאן את האיסור, את הלאו,

ולפני עיוור לא תיתן מכשול, שאין היתר בדבר בשום אופן לבוא ולתקן אצלו מכונית, קטנוע, אופנוע או כל דבר אחר,

כל הדברים האלה יש איסור גמור בדאורייתא.

זה עליו שאמרנו, ולפני עיוור לא תיתן מכשול,

ועל זה גם יש נידוי. זה אחד מ-24 הדברים שאמרנו שבית הדין מנדה עליהם.

הוא הדין גם אדם שנותן צדקה לאדם שאינו עני.

גם בזה הוא עובר על הלאו, ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

כגון,

עני, רבותינו הגדירו לנו בדיוק,

אם אין לו 200 זוז, בזמננו זה 15,000 שח.

אני מכיר את האדם הזה, ואני יודע שיש לו ה-15,000 שח, הוא לא עני.

הוא בא ומבקש ואני נותן לו,

אז אני מכשיל את אותו האדם.

אותו האדם, אסור לו לאסוף צדקה.

כשהוא בא ואוסף צדקה ומתחפש,

מתחזה לעני,

הוא גונב, הוא עובר על איסור גניבה,

שהוא גונב את ממון הצדקה,

ואסור לי לסייע לאותו האדם שמתחפש לעני,

מתחזה לעני, אסור לי לסייע בעדו.

מי שנותן לו, אתה נותן לו את השקל או עשרה שקלים,

מי שנתן עובר בלאו גמור מדאורייתא ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

הגאון הרב אוירבך בספר צדקה ומשפט,

הוא דן בהלכה הזו,

והוא אומר, אולי נציע הצעה ונאמר כך,

אני יודע שהאדם הזה לא אני,

ואני אומר מראש, אני לא מתכוון לתת לו את זה לשם צדקה,

אני נותן לו את זה במתנה.

האם בזה יועיל הדבר?

מותר לתת מתנה גם לעשיר.

הרב עונה ואומר, עדיין

יש כאן איסור גמור של ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

והוא מסביר ואומר את הדברים על פי הגמרא במסכת קידושין בדף פ״א.

שם הגמרא שואלת

על הפסוק

מה שאמרה התורה בחומש במדבר פרשת מטות

אישה הפרם והשם יסלח לה

אם הבעל עשה התרה עשה לה הפרה על הנדר למה צריך והשם יסלח לה? למה היא צריכה כפרה?

הגמרא עונה

מדובר שהאישה הזו לא ידעה שבעלה הפר לה נכון שבעלה הפר לה במציאות יכלה דבר יותר אבל התורה אומרת אישה הפרה והשם יסלח לה

כי היא לא ידעה ואכלה את זה לפי דעתה באיסור.

הגמרא מסכמת מזה לומדים אדם שרצה לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה בשר כשר צריך כפרה אלה דברי הגמרא

הרב מקשר את הסוגיה שם לעניין שלנו

אותו הנבל שבא ואוסף ממון כאילו הוא עני

הוא לא יודע שאני יודע שהוא לא עני

אלא הוא חושב שהוא מצליח לרמות אותי

אז הוא מתכוון לשם גניבה כדי לקחת חזיר בסוף עלה בידו בשר טלה בסוף קיבל מתנה אבל הוא לא ידע

ולכן יש בזה עדיין איסור של והשם יסלח לה וממילא אם אני נותן לו אני הוא שמכשיל אותו באיסור והשם יסלח לה אני הוא שעובר גם בלע ולפני עבר לא תיתן מכשול כך שגם התחבולה

לבוא ולתת לו במתנה לא תועיל אלא אם כן

אם אתה אומר לו בפירוש זה השקל הזה מתנה בשבילך אתה מדגיש לו את המילה מתנה

אם הוא מבין אם האדם הזה לא טיפש אתה רואה אותו מחייך מאוזן לאוזן הוא הבין שאתה תפסת אותו ואתה יודע שהוא לא עני שהוא עשיר ולכן אתה אומר לו את המילה מתנה אבל זה טוב עכשיו אתה יכול להגיד לו אבל אם אתה נמצא באמצע התפילה באמצע קרית שמע ואותו הגנב הגיע

פשוט אתה צריך להתעלם ממנו,

לא לתת לו,

כי יש כאן איסור גמור של ולפני העיוור לא תיתן מכשול.

לכן כשאדם נותן צריך לשים לב שלא יליך את כספו למקום לא טוב.

איך אמרו באהבה בתרא טז,

ירמיה הנביא קילל את אנשי הענתות שהתעללו בו והיו רשעים,

אמר בעת הפיכה עשה בהם,

הגמרא אומרת איך שילם בבני אדם שאינם מעוגנים.

אדם שהקדוש ברוך הוא זיכה אותו שיהיה לו ממון שייתן לצדקה,

שהוא יהיה צינור שמוביל, מוליך את השפע,

ישתדל גם להגיע למטרה הסופית, היינו שייתן את הממון הזה אך ורק לאנשים שהם עניים מרודים.

אדם שלא מכיר, לא יודע,

ייתן לחכם, יעביר את הכסף לרב, לחכם.

החכם ברוך השם יודע, מכיר טוב את העניים,

אלה שהם מתביישים לפשוט יד,

משפחות ברוכות ילדים וכיוצא בהם,

אז הוא יעביר את זה לכתובת הנכונה.

אבל שייתן לאנשים ארחי פרחי,

הוא רואה איזה נרקומנים בתחנה המרכזית או מקום אחר,

אז מה בכך שהם פשטו יד?

לא בגלל שהוא פשט יד, הוא נעשה בפועל עני.

אין הצמדה בין פשיטת היד לפשיטת הרגל. אם זה היה צמוד שהוא פשט רגל ואחר כך הוא פושט יד,

אז הייתי אומר הוא בחזקת עני.

לצערנו זו מחלה, יש הרבה אנשים שאוהבים לאסוף וגם כשאין...

להם שום קשר עם העניות,

ולכן אנחנו צריכים להישמר מהם.

אם יש לו דירה, ואין לו מה לאכול.

אם יש לו 15,

הדירה של 15,000, אתה תסיים.

הדירה לא בחשבון.

לא אומרים לו למכור את הדירה,

לא אומרים לו למכור את השולחן, או ארבעה כיסאות, או המיטה, דברים מינימליים, עליהם אנחנו לא מדברים. אנחנו מדברים שיש לו גם יותר מזה, ושם אתה בוחן את האדם.

אם יש לך ספק, אתה לא יודע, פלוני אלמוני,

תשאל את החכם.

האם ההון הזה שיש לאדם פלוני אלמוני,

יש לו 200 זוז, אין לו 200 זוז, וכן הלאה. גם בעיי הצדקה בדרך כלל שמים לב.

יש להם את האפשרויות לעקוב ולהתבונן אחרי האנשים, יכולים לדעת.

לא מזמן שאלנו מנהל בנק.

הוועד של הצדקה, אחד מחברי הוועד, היה מנהל בנק.

אמרנו לו, תבדוק, פלוני אלמוני, אנחנו נותנים לו.

השאלה אם הוא עני או לא, אז הוא בדק בחשבון שלו.

הוא אמר, ברוך השם, החשבון שלו מצוין,

הלוואי על כולנו,

ואז הורידו אותו מיד מהרשימה.

אז כשיש לך גבאי צדקה כאלה,

אנשים טובים, אנשים ישרים ונאמנים,

לאלה אתה יכול לבוא ולתת, איתם אנחנו יכולים לעשות את העסק,

לזכות במצוות הצדקה, שהם יעבירו את הכסף למקומו הנכון.

אבל כשאתה מכיר את האדם הזה שהוא מחופש,

כאילו הוא עני,

אבל במציאות, בפועל, אתה יודע שברוך השם יש לו,

אז בחי גבנה, לא רק שאין חובה לתת,

אלא לפי הסיכום שדיברנו,

יש בזה גם את הלאו של ולפני עיוור לא תיתן מכשול.

דוגמה נוספת, דן הגאון רבי יוסף חיים בספרו תורה לשמה.

אדם שחושד בעוזרת בית שלו או בפועל שהוא גונב.

מה עושים היום האנשים?

הולכים למשטרה, והמשטרה נותנת להם עצה פשוטה מאוד.

תשים לו פתיון.

אל תנעל את המגירה, אל תסגור את זה במפתח ותשים שם שטרי כסף, תסמן אותם.

איך לסמן? הוא רושם את כל המספרים.

הוא שם חמישה שטרות ומסמן את המספרים.

או הוא שם את כל השטרות ביחד ויש שם את התמונה של הרצל.

אז הוא עושה בסיכה, הוא עושה חור בעין של הרצל. בכולם אותו מקום בדיוק יוצא.

ואז ברגע שהיא תגנוב אנחנו נבוא,

הנה רואים את השטרות האלה שהם מסומנים. לכולם יש חור בעין של הרצל, הכל אותו דבר.

מיד ייקחו אותה, בזה אנחנו נגמור את העניין.

אבל הרב אומר, תורה לשמה אומר, אסור לעשות כן.

ולמה?

כשאני משאיר את המגירה לא נעולה, פרצה הקוראת לגנב,

אתה מכשיל את אותה העוזרת בית,

אתה עובר על ולפני העיוור לא תיתן מכשול.

אם כן, גם בגוי. אם האדם הזה פיני-פיני ואני חושד בו,

גם הגוי אסור לו לגנוב.

ואמרנו, גם בגוי יש כאן את האיסור ולפני העיוור לא תיתן מכשול.

דיברנו קודם על חלקי החילוף של המכוניות.

אותו דבר, גם פה, שניהם אותו דבר. ולכן,

גם אם אתה חושד באותו הפועל,

אסור לך להציב את המלכודת בצורה הזו.

אם כן, באיזה צורה אני כן אוכל לתפוס אותו?

תלך ותזכור ממשרד חקירות פרטיות.

תזכור מהם.

מצלמה נסתרת

תביא אותם בשעה שהעוזרת בית לא נמצאת,

הם ישימו לך מצלמה למקום שלא נראה והם יצלמו, הם יעשו את הדברים ברגע שפותחים,

פורצים את המגירה הזו או דבר אחר זה מפעיל מיד את המצלמה והכל ייראה שם בדרך הזו מותר אבל שאני אשים ואני אשאיר את זה פתוח בזה אין לנו צד היתר אלא דברי הרב בספרו תורה לשמה

מרן דיבר בנושא הזה גם באורח חיים סימן קסג אסור לתת לאדם לא דתי אדם שלא מברך או אדם שאוכל לחם בלי לטון ידיים אסור לתת לו לאכול אלא אם כן אם אתה מפקיר את האוכל שהוא לא שלך אבל אם אתה משאיר את זה בחזקתך ושוב אתה מכשיל אותו עוזר לו לעבור על איסור שם האיסור דרבנן לאכול בלי נטילת ידיים זה דרבנן לאכול בלי ברכה ראשונה זה דרבנן

גם בדבר שאין בו דאורייתא אלא כל האיסור מתחיל בדרבנן גם בזה שייך את האיסור ואסור לי להכשיל יהודי אחר קל וחומר שאני אתן לו בשר עוף בחלב תגידו האדם הזה לא דתי בלאו הכי הוא לא שומר תורה ומצוות אין דבר כזה גם אדם לא דתי אסור לנו לבוא ולהכשיל ולכן

בעל חנות סופרמרקט או כל חנות אחרת שמוכר מצרכי מזון

הוא חייב להיות זהיר מאוד ולמכור אך ורק מצרכי מזון שכשרים שמותרים באכילה

אבל אם אותו האדם כדי לחסוך קצת ממון לקנות יותר בזול אז יש כל מיני ריבות למיניהן

מיובאים מחוץ לארץ או ינות שמיובאים מחוץ לארץ אתה יכול לקנות בקבוק יין שבא מצ'ילה במחיר זול מאוד שם הענבים

קילו ענבים מה שאצלנו עולה בשקל או בחצי שקל שם עולה חמישה אגורות שם עולה בזיל הזול ולכן בקבוק יין שם עולה שקל אחד או שקל וחצי אז מביאים את זה לכאן לצערנו את היין נסך הזה ומוכרים את זה יחסית בזול אבל לנו הדבר אסור בשתייה ובהנאה יש כאן איסור חמור אז כשהיהודי הזה מוכר את היין נסך הזה ליהודים אחרים הוא מכשיל אותם אפילו אם הוא אומר תראה החנות שלי זה

ברמת אביב ג' שם אין הרבה דתיים שם האנשים בלאו הכי לא דתיים

אין דבר כזה גם להאכיל אדם לא דתי להאכיל אותו חזיר יש בזה ולפני עיוור גם לתת שתייה למכור שתייה כזו לאדם לא דתי יש כאן את האיסור שאני מכשיל אותו ולפני עיוור לא תיתן מכשול ולכן אין לו יותר להכניס לחנות דברים כאלה אלא כשהוא בא לקבל מהספק שמביא לו סחורה שיבדוק היטב

כל דבר ודבר יש על זה הכשר בדץ הכל בסדר מצוין אם אין הכשר בשום אופן לא יכניס את החנות שלו כשהוא מוכר לגויים דברים שכאלה אליבא דיקולה עלמא אין היתר בדבר כשהוא עושה את זה בקבע אצל היהודים אפילו אם זה ערעי גם כן הדבר הזה אפילו אם בטעות

הספק לא שם לב בטעות באו כמה חבילות שאין עליהן הכשר לא יגיד טוב בדיעבד אין דבר כזה לא לכתחילה

ולא בדיעבד אלא אסור לו למכור יחזיר את הסחורה הזו ש...

אלא בטעות, יחזיר אותה למוכר,

אין לו היתר למכור את זה, אם הוא מוכר חלילה וחס נכשל בעוון הזה.

קל וחומר, מסעדות, בתי מלון, אולם שמחות,

שמביאים לשם ירקות שיש בהם גם חשש תולעים.

אם דיברנו לגבי יין נסך שהוא דה רבנן,

כאן כל תולעת ותולעת חייב חמישה מלקיות,

כל מי שאוכל מאותם הירקות הנגועים.

לצערנו, רוב רובם של הירקות בעונה הזו הם בחזקת נגועים בתולעים.

העונה הקשה ביותר מבחינה זו אלה הימים האלה.

מזג האוויר בחודש תשרי חשוון, מזג אוויר נעים.

החסה הזו גדלה,

היה לה את כל התנאים שהתולעים יתרבו שם, ישרצו שם.

כשחם יותר מדי, קר יותר מדי, קשה להם לתולעים והתרבות.

הם מתים מיד, לא מתהווים מעיקרם מרוב הקור.

אבל כאן, בימים האלה, ימי הסתיו,

מזג האוויר נעים. לא רק לנו נעים,

אלא גם להם נעים והם מתרבים ושורצים.

אז אם אותו בעל המסעדה בא ושם את הסלט שם עם כל מיני ירקות שיש בהם חשש תולעים,

כוסברה, חסה, באדונס, נענע או כל דבר אחר,

יש בזה את האיסור מדאורייתא,

שהוא מכשיל את האנשים שאוכלים ושותים אצלו, ולפני הווה לא תיתן מכשול.

לפעמים כוס תה, מביאים לו תה ושמים בתוך התה כמה עלים של נענע או שיבא.

גם בזה יש את הבעיה של תולעים ואידך זיל גמור.

אז כל אחד מהדברים האלה,

בין אם האדם הזה נותן את זה בחינם,

שבוודאי זה דומה לתרי עברי דנערה שיש כאן ולפני עבר דאורייתא.

אפילו אם זה לא בחינם,

אלא הוא מוכר את זה בבית הקפה,

את הכוס תה הזה עם הנענע או מאכלים אחרים כיוצא בהם,

אותו בעל האולם יישא את עוונו.

אפילו אם הוא אומר, תראה, אני דתי,

אני לא אוכל מהאוכל הזה, אני נזהר.

אז אם אתה לא אוכל, למה אתה נותן ליהודים האחרים שיבואו ויאכלו מכל זה?

ולכן, בכל אחד מהדברים הללו צריך להעיר את תשומת ליבו של בעל האולם.

אם לא, אם הוא לא שומע,

כמו שאמרנו הרגע,

יש סמכות לבית הדין לנדות אותו עבור הדבר הזה.

לגבי כהן שאנחנו אמרנו לגבי מוסר שלא ילך אליו, אם יש לי רופא שיניים והוא מומחה,

אני יודע, ברור לי שהוא מומחה, טוב, שמה יותר קל.

לא, והוא לוקח יותר זול מה... שמה יותר קל, שמה יותר קל. שמה אין כל כך את הבעיה של הגנבות.

הוא הדין גם בעל מסעדה או בעל אולם שמחות, שבאים אליו אנשים לא דתיים

ואומר לו אותו החתן לעתיד

אני לא דתי, אני לא רוצה שתביא לי בשר חלק,

אלא בשר הכשר הוא יותר זול, אני רוצה שתביא לי בשר כשר.

צריך לענות לו בשום אופן לא.

ולמה לא?

תגיד, הרי לאחינו האשכנזים, הרמ״ה כתב,

שאם יש סרחה, מותר להם. אז למה אנחנו כל כך מחמירים בדבר?

הבעיה היא שהרבנות עצמה, בחוברת שהיא מפרסמת,

היא מדגישה ואומרת שהבשר הקפוא שבא מחוץ לארץ,

שכתוב על זה כשר,

יש בו פעמים רבות תערובת של חן.

חלק מהשומן שם שהוא חלב, אסור באכילה מדאורייתא,

ומי שאוכל עובר על עונש שיש בו כרת.

החוברת הזו של הרבנות מוצאים אותה מדי שנה בשנה לפני פסח,

הרבנות שלנו כאן בירושלים,

כל השנים זה היה מופיע בעמוד 88. השנה הקדימו, כתבו את זה בעמוד 87. כתוב את הסעיף הזה,

הם בעצמם מודים שהבשר הזה שנקרא כשר יש בו לצערנו גם חלב.

אז אם האדם הזה אומר לך אני רוצה כשר,

פירוש הדבר הוא רוצה להאכיל את כל האורחים שלו, שיאכלו טרף,

שיאכלו חלב.

איך אני יכול לתת יד לדבר כזה? מי שעושה דבר כזה עובר בלאו דאורייתא,

ולפני האבן לא תיתן מכשול.

אם הוא לא ידע ועשה את זה,

צריך לעשות הגעלה לכל הכלים.

זה לא דבר של חסידות וחומרה שאני לא מחמיר על החלק.

זה לא עניין של חומרה, זה דין. איסור חלב, שהתורה כפלה את זה כמה וכמה פעמים בחומש ויקרא והלאה,

בוודאי שאסור בהאכילה מדאורייתא,

ולכן בעל האולם, בעל המסעדה או המלון לא יכול להתפשר בדבר הזה. לצערנו, הבשר הכשר הזה נמצא גם בצבא, צבא, משטרה.

הם לא קונים בשר חלק,

יש להם את ההובי לחסוך בדברים האלה,

והם קונים תמיד את הכשר הזה. ולצערנו,

אין שם בדיקה יסודית בדברים הללו. מן הראוי לעקוב אחרי כל זה.

יש חיילים שמבקשים, אני רוצה בשר חלק.

יש מקומות מסוימים שמביאים להם מנה סגורה,

שזה לגמרי נפרד, זה לא בושל במטבח שלהם שם.

הרבה פעמים הוא יכול לקבל את הבשר החלק,

לעקוף את כל הבעיה הזו, וכך צריך לעשות.

כל חייל ירא שמיים צריך להיזהר בדבר,

כדי שלא יסתבך בבעיות הללו.

ברוך השם, זכה, מגלגלים זכות על ידי זכאי,

כך שאסור להתפשר בדברים האלה.

זה לא תלוי במחלוקת האם הכשר מותר או לא.

כאן, איסור חלב, כמו שאמרנו, דבר שהוא אסור,

אליבא דקול עלמא,

וכולנו אמורים להיזהר ממנו.

גם חלב עקום, גם זה דבר שאסור, אליבא דקול עלמא.

אלא מאי? אבקת חלב עקום.

בזה יש מחלוקת.

ואנחנו נזהרים גם מאבקת החלב.

שם, אם מישהו מכר מחלוקת בדי רבנן,

אז אנחנו לא נעשה לו נידוי. שם זה לא עד כדי כך.

אבל לגבי הנושא של הכשר,

שקוראים לזה כאילו כשר,

אבל בפועל יש בתוך זה חלב,

כאן הדבר חמור מאוד,

ולכן כאן אותו בעל האולם אסור לו להתפשר. הבעיה היא לא רק על ירושלים.

החוברת הזו נמצאת כאן אצלנו בירושלים, ברחוב החבצלת 12. אני אומר לכם איפה היא כדי שתיקחו אותה.

אבל זו בעיה ארצית. בכל הארץ הבשר הכשר הזה, שנקרא כשר,

הוא מופץ והמחיר שלו זול מאוד.

הצבא משלם על קילו בשר כזה 9 שקלים סך הכול.

מחיר זול ולכן הם לא קונים את החלק שהוא יקר הם קונים את הבשר הזה שיש בו גם את החלב והם מאכילים את החיילים שלנו זה האסון זו הצרה לצערנו

ולכן אדם מראשמיים בן תורה צריך להיזהר לא לאכול בכל אותם המקומות כדי שלא יחטא ולא יטמטם את נפשו וגופו כמו שדרשו חכמינו אל תטמאו בהם ונטמטם בם אם הוא אוכל נבלות וטרפות

זה מטמטם את נפשו של האדם אחר כך יבואו ויגידו לו בואו נעשה שלום ניתן להם רובים הוא יגיד כן כן בטח ניתן להם רובים למה הוא אוכל נבנות וטרפות הוא לא יודע מה שהוא עושה הוא נהיה מסומם מבחינה רוחנית ואלה הפאשנות שהוא יעשה לצערנו

הלילה היא אורציית של האימא

רחל אמנו

הלידה יום ההולדת של בנימין היה באותו יום

אבל גם הפטירה שלה נפטרה בקיצור ימים ושנים זה הלילה הזה ויעקב אבינו

כותב בפרשת ויחי שם הוא אמר לבנו יוסף ונסתני ממצרים וקברתני בקבורתם

וראשי על המקום מביא דברי רבותינו שלכאורה יוסף ובנימין היה להם קצת תרעומת למה לאה נקברה במערת המכפלה

ולמה לא זכתה רחל אמנו להיקבר במערת המכפלה?

אז אתה מבקש ממני לקחת אותך למערת המכפלה ממצרים?

למה היא ת'אימא שלי וזה לא היה מרחק גדול מרחק של 25 קילומטר מקבר רחל עד מערת המכפלה ואתה אומר לי להביא את יעקב אבינו ממצרים מרחק של 400 קילומטר?

אומר ראשי שם את דברי רבותינו שכל זה היה לטובתם של עם ישראל

בזמן החורבן של נבוזרדן הרשע עיגלה את עם ישראל.

עם ישראל היו במצב נורא.

חטאו בעבודה זרה, בדברים אחרים, ולכן גלו מפני חטאנו, גלינו מארצנו ונתרחקנו.

אבל הקדוש ברוך הוא הקדים רפואה למכה ונתן במוחו של יעקב אבינו,

ולכן והקבריה שם בדרך אפרת היא בית לחם.

יש כקילומטר לפני בית לחם הישנה העתיקה,

זה הקבר של רחל אמנו.

ואז כשעם ישראל ירדו לגולה, עברו דרך בית לחם, דרך הקבר של רחל אמנו, והתפללו שם. זה מה שהנביא אומר.

קול ברמה נשמע, נאי בכי תמורים.

ואחרי התפילה שעם ישראל התפלל,

אז רחל אמנו בכתה והתפללה על עם ישראל.

עד שהקדוש ברוך הוא ניחם אותה ואמר לה,

מנעי קולך מבכי, עינייך מדמחי,

ושבו בנים לגבולם,

זו הנבואה שתהיה בעזרת השם במהרה בימינו.

כשביקר הגאון רב חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר במקום,

אז הוא קרא את הפסוקים האלה,

אבל אחר כך הוא אמר, אמא רחל, תמשיכי לבכות, שניגאל מהר גאולה שלמה במהרה בימינו, אמן. אמן. בכבוד שלמה, יעלה ויבוא וימכור.

לכבוד אמא רחל אמנו עליהם שלום וחוזר ידידינו עלינו.

זה לכבוד אמא רחל אמנו עליהם.