הלכות עירובי תבשילין, הדלקת נרות ביום טוב ושיעור כפרות ומחילה בערב יום הכיפורים

- - - לא מוגה! - - -

 בן שלום. מחר בלילה אנחנו יכולים לקיים מצוות ערובי תבשילין. לאו דווקא ביום רביעי ערב החג, אלא וערב היא בוקר יום אחד, יכולים כבר מחר בלילה שבע ורבע אחרי צד הכוכבים לקיים את מצוות העירוב. אבל כל זה למי שמבשל, מי שאין דעתו לבשל לא חייב במצוות העירוב. יש לנו השבוע הזה שלושה פעמים, אנחנו זוכים לקיים מצוות הדלקת הנרות. יום רביעי בערב, ערב ראש השנה, יום טוב שני, חמישי בערב, ושישי בערב נרות שבת. התלמוד ירושלמי אומר לנו, אסור להדליק ביום טוב נר של בטלה. וכך מרן פסק בסימן תקייד סעיף ה'. מעיר על זה הגאון הרב ויירבך אומר לפי זה, לכולנו היום יש שעון אוטומט. השעון האוטומט מדליק לנו את החשמל, בשעה 1730-1800 כבר החשמל דולק. כשהאישה תבוא בשעה 1830 להדליק, הנר הזה שמדליקים הוא מיותר, נר של בטלה, שרגה בטהרה, מהי מענה? יש לך עוצמת אור פי אלף מהחשמל. מה הנר הקטן הזה יוסיף? ולהרבה פוסקים, נר של בטלה הוא איסור גמור מדאורייתא. אם כן, מה עושים כדי לפתור את הבעיה? בעיה שנייה, בסימן רס״ג, סעיף ח', מרן כתב, על תוספת תורה לא מברכים. שוב, יש לך את החשמל, כאן זה תוספת תורה. אלה הן שתי הבעיות. פתרון קל לפתור את הבעיות. לכולנו יש, כולנו, ברוך השם, יש לנו, בשעון שבת יש את השיניים, אתה יכול שהחשמל יהיה כבוי בין שש ורבע לשש וחצי. כל שן, כל פין, הוא רבע שעה. מי שמתכנת ביום רביעי את השעון שבת, יתכנת אותו שבאותה רבע שעה אין חשמל בבית, האור לא דולק. ואז האישה באה בשעה שש ורבע, מברכת ומדליקה. לבדקו לעלמא, זה מצוין. אין כאן נר של בטלה. באותו רגע אין חשמל. תשב, תקרא לאור זה או פרק תהילים או פרק משניות. זה הדבר הפשוט ביותר. הכי קל גם לגבי היום הראשון, יום חמישי, שאתה מדליק בשביל לכבוד היום טוב שני, וכן גם ביום שישי שמדליקה האישה לכבוד שבת, שתעשה את העצה הזו. זה הפתרון הקל לצאת ידי חובה לבדיקו לעלמא, אחרת אולי מעשה ההדלקה יש בו איסור. כל שכן גם הברכה, אולי הברכה לבטלה. להתחיל את השנה ברגל שמאל, להתחיל ברכות לבטלה בתחילת השנה, זה ודאי לא סימן טוב. אנחנו לוקחים את כל הסימנים הטובים בליל ראש השנה, אומרים שאיתם אויבינו נהיה מלאים מצוות כרימון. עושים את כל הסדר הזה והיא הולכת וברכת ברכות לבטלה ודאי שזה לא טוב, ולכן כל אחד יעשה את הדבר הזה בביתו בזה יחמוק זה יפתור את הבעיה בצורה מושלמת לכל הפוסקים, לכל הדעות, אליבא דקולי עלמא. מה? היהי רצון אחרי. קודם כל תברך ותדליק. הנה חנמה, אם היא לא יודעת את היהי רצון בעל פה, תודה. אם היא עדיין קלה חדשה, עדיין לא יודעת את זה בעל פה, אני מסכים איתך. היא צריכה את האור של הנר. אבל אם הסבתא הזו, בת שישים, כבר אומרת את זה הרבה שנים, היא יודעת את זה בעל פה, זה לא מספיק שתשב ותקרא משהו לאור אותם הנרות. לפי הקבלה, לפי המקובלים, צריך לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום ביום רביעי. יש לנו בשבת זו פרשת האזינו, ולא טוב על פי הקבלה לקרוא את השניים מקרא ואחד תרגום ביום טוב. יותר מהודר, אדם גומר את התפילה ביום רביעי, עם התפילין ילמד את השניים מקרא ואחד תרגום, זה הטוב ביותר. לא הספיק טוב, בידי עבד, גם אחר כך ליל שבת, שבת בבוקר, גם כן, בידי עבד אפשר. אבל אם הוא יכול בקלות רבה, יום רביעי, יותר טוב, יותר מהודר. אתה שואל למה יום טוב לא. אמרתי לך שזה על פי הקבלה. פה אצלנו רק לומדים פשט. יש ברחוב דוד 19, שם לומדים קבלה. תלך שם ב-12.40, תשאל שאלות, יענו לך תשובות. אצלנו עדיין אין מחלקה, דוד עדיין לא הקים. אצל דוד הכל נגמר 10.5. שקים לנו מחלקה לקבלה ותוכל לשאול שם את השאלות האלה. אנחנו אומרים רק מה הסיכום. מה אמרו לנו הבן איש חי ושאר הפוסקים? אנחנו אומרים לכם את הסיכום, את התמצית. למה? תשאל שם, עיין שם. הרב, אולי תשאול בשיש ונבע. התוספות שאלו את השאלה שלך, שיש אור של שמש בשש ורבע, ואם כן, איך אנחנו מדליקים את הנרות, יש כאן כאילו הכנה מיותרת מיום טוב ראשון לשני או מהשני לשבת, תוספות מתרצים. נכון שעדיין השמש לא שקעה לגמרי, אבל כשהשמש יורדת נוטה לשקוע, יש כבר חוסר באור, האור חסר. כשאתה רוצה לקרוא את האותיות הקטנות, אתה קורא תרגום, קשה לקרוא את התרגום באותיות הקטנות האלה לאור השמש. כך שאתה כן נהנה לאור אותו הנר, ולכן זה לא נקרא נר של מטלה, אלה דברי התוספות בביצה קפה, ועל פי זה המשיך הרב אורבך. אבל כשיש לך חשמל שדולק, החשמל מאיר לך טוב, גם את האותיות הקטנות אתה רואה. ולכן הוא הצריך את העצה הזו, זה הפטנט הפשוט, שכל אחד יעשה בביתו, יעקוף את המחלוקת, כל שכן לדידן. אנחנו פוסקים כמרן בסימן רס ג' סעיף ח' שעל תוספת תורה לא מברכים, ולכן מן הראוי להיזהר בדבר. אני קורא בסימן תרש ד', מרן מצטט לנו את דברי הגמרא בברכות ח' מצווה לאכול בערב יום הכיפורים ולהרבות בסעודה. התורה אמרה לנו, והניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב. והגמרא שואלת, וכי בתשעה מטענים ולא בעשרים מטענים, אלא מכאן, אדם שאוכל ושותה ביום תשעי מעלה עליו הכתוב כאילו צם תשעי ועשירי. יש מצווה מדי רבנן לאכול ולשמור. והשכר של המצווה הזו הוא שכר גדול. אילו היה כתוב בפסוק, אם הרמז היה שיש מצווה לאכול, אז המצווה, אדם שאכל מקבל כך וכך, כמו שאדם שאכל חמין ביום שבת. אבל כאן הפסוק אמר את זה בלשון טענו, בלשון עינוי. אדם שאכל כאילו התענה, הרי לפום צערה אגרה. אדם שסובל יותר מקבל שכר יותר. וכאן, על האכילה הזו, יש לו שכר כאילו התענה יומיים. זו המצווה שיש לנו מדרבנן. המצווה הזו ביום שישי ט' בתשרי, אבל חמישי בלילה לא קיימת המצווה הזו, כמו שמשמע מדברי רש״י בכתובות דף ד'. ביום שישי המצווה לא רק לנו, אלא גם לנשים. רבי עקיבא יגר דן בשאלה הזו, והוא מצטט לנו את הטעם שהזכירו לנו הראשונים. מדוע ולמה יש מצווה לאכול ולשתות בערב כיפור. המשל שכתבו לנו הפוסקים, מלך שכעס על בנו. הבן הזה גנב, עשה דברים, מעשים אשר לא יעשו, ולכן כנס אותו המלך, יום אחד אתה בצום, יום אחד אתה לא אוכל. בכל אופן, כרחם אב על בנים, המלך חס על בנו שהצום הזה לא יפגע בבריאות שלו. מה עשה המלך? קרא אליו את הטבח. אמר לו, תראה, ביום שבת הבן הזה צריך לצום. כדי שלא יפגע בו הצום קשה, תכין ביום שישי, תעשה מאכלים טובים, שהבן הזה יאכל ויסבע שיעבור את הצום בקלות. הנמשל, עם ישראל, חטאנו אבינו פשענו בכל ימות השנה, והקדוש ברוך הוא נותן לנו את יום הכיפורים למחילה ולשניחה ולכפרה, למחוא בו את כל עוונותינו על ידי הצום. בלי הצום, אם אדם יאכל ושותה, חלילה, לא יתכפר לו. אבל הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, בנים אתם להשם אלוהיכם, כרחם אב על בנים, ולכן ציווה אותנו שנאכל ונשתה ביום התשעי. אם אתה הולך לפי הטעם הזה, הרי גם הנשים חייבות לצום. גברי באי חיה, נשה לא באי חיה, ולכן גם האישה, גם היא מצווה לאכול ולשלוט. הרבה פעמים היא עסוקה להכין לבעל, להכין לבנים, להכין להם את האוכל, והיא שוכחת את עצמה. אבל גם היא מצווה בדבר הזה, שגם היא תאכל מדי פעם. כדי שתגיע בעזרת השם ליום הכיפורים, תעבור את הצום בקלות. אדם שראה חלום לא טוב ביום חמישי בלילה, אסור לו לצום ביום שישי. אפילו אם המדובר הוא על אותם הצומות שמרן כתב בסימן רפח סעיף ה', רעש שנפלו שיניו וכולי, גם אותם החלומות שאנחנו מתירים שאפילו בשבת ויום תום מותר לצום, כאן לא. והסיבה היא, למה שהאדם הזה יעשה צום? הרי כשהוא אוכל, מעלה עליו הכתוב, כאילו צם תשעי ועשירי. אם הוא יצום זה רק יום אחד. כשהוא יאכל, על ידי האוכל כאילו צם יומיים. אז ודאי יותר טוב שיאכל וישתה. יש מי שחולק אבל המחלוקת היא בדרבנן ואין ספק דרבנן לכולם ולכן עדיף יותר. שלא יצום, אלא יאכל וישתה, יעשה הטבת חלום. שני דברים יש כדי למחוק את החלום הרע בשעת ברכת כהנים, כמו שיש בסידורים הגדולים, את הנוסח יאמר ריבונו של עולם, אני שלי חלומותי שלך וכו'. דבר שני, אחרי התפילה יעשו לה הטבת חלום ואחר כך ילך לאכול ולשתות ולא צריך לצום גם תענית חלום מיותר באותו יום. קל וחומר תעניות אחרות. אם אבא שלו נפטר בערב כיפור, אומנם יש מצווה לצום ביורצאית, אבל כאן לא. כאן בדבר הזה עדיף שלא, אלא יקדימי, יום אחד קודם, יום חמישי, ח' בתשרי, יצום זה הזמן, אבל בשום אופן לא יכולים להתיר לו לצום ביום שישי ערב יום הכיפורים. הדבר אסור לגמרי מכל וכהון. מרן לקמאן בסימן תקע מרן כותב שהדבר הזה אינו מדאורייתא, החובה לאכול ולשתות היא רק מדרבנן. הפסוק שהבאנו הוא אסמכתה. עיקר הדרשה והניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, עיקר הדרשה מדאורייתא בא לומר שנוסיף מחול על הקודש, כמו שנראה לקמאן בדברי הגמרא, ביומה פה א', שולחן ערוך, סימן תרח. זו עיקר הדרשה. מה שאמרנו כאן זה דרבנן. מכל מקום בדרבנן כל אדם ישים לב ובעיקר לשתות. הצום, אנחנו לא אוכלים ולא שותים, אבל האוכל, אכלת פחות, אכלת יותר, זה לא משמעותי כל כך. הרופאים מדגישים, אנחנו מאבדים ביום הצום קרוב לשני ליטר, כשהאדם שתה הרבה בערב יום הכיפורים, ממילא יעבור את הצום בקלות. ולכן, שים לב, לשתות, ישתה מיץ ענבים, שוקו, דברים אחרים, ישתה דברים מתוקים, הם יכולים להועיל לו מאוד כדי שיעבור את הצום בקלות רבה. אני עובר לסעיף ב'. אדם שיש לו אבן בכלייה צריך לשאול רופא. רוב המקרים, 99% מהמקרים, צריך לצום. אבן בכלייה זה לא סכנה. אפילו אם יהיה לו חלילה התקף, זה כאבים נוראים, שלא יבוא ולא יהיה, רק על שונאי ישראל, אבל סכנה אין בזה. הרופא נותן לו כדור, תיקח את הכדור, אחרי כמה דקות זה נרגע, אבל סכנה אין. ככה זה בדרך כלל. אבל אסור לאדם להמר בדברים האלה, צריך לשאול שאלת רופא. ילך מחר לרופא. הרופא שיש לו את הבדיקות האחרונות, יודע בדיוק מה המצב שלו, אם רק זה הבעיה, אולי יש בעיות אחרות, תלוי גם מה גודל האבן. אבן קטנה, הקטנה היא גדולה. טוב, צריך לברך אותו, לא יהיה בכיסך אבן ואבן, גדולה או קטנה. תעשה לו מי שברך, יגמור מהסיפור הזה. סייף ב' אין נופלים על פניהם בערב יום הכיפורים. כמו שבערב יום טוב לא אומרים וידוי, גם יום הכיפורים הוא יום טוב לעם ישראל, שבו מוחלים את כל העוונות שלנו. אין לך יום טוב מזה. ולכן, יום שישי בבוקר לא אומרים את הוידוי. תודה. למה רק צריכים לקחת צום קל? הגמרא מביאה את מה שטענו הצדוקים. גם הקרעים הולכים בעקבותיהם. אתה יודע מה הם עושים הקרעים? כדי לענות את עצמם יושבים בשמש, שמש חמה. או יש להם אבנים אז מרימים כל אבן 40 קילו, זהו, ככה הם מענים את עצמם המשוגעים האלה. רבותינו לא הסבירו לנו כך. יש חמישה עינויים ורק הם, ועד רבה, בערב כיפור יש לנו מצווה לאכול ולשתות, התורה היא תורת חיים וחי בהם ולא שימות בהם. ישרים דרכי השם. צדיקים אין חובם, זה אנחנו, ופושעים ייקשנו בם, זה אותם הצדוקים והקראים. ולכן, אל תשווה אותנו אפילו משהו, אנחנו רחוקים מהם כמתחה וקשת, ולכן כל אדם מצווה, כמו שאמרנו, לאכול ולשתות, ובעיקר השתייה יכולה להועיל הרבה, שאדם לא יסבול בצום. כותב הרמב״ם, אין אומרים בערב כיפור מזמור לתודה. אלה דברי הרמב״ם, אבל מר״ן לא סובר כך. מר״ן לא דיבר על זה פה אצלנו, אלא למעלה בסימן ת״כ״ט. שם המדובר היה על ערב פסח או ימי חול המועד פסח. וגם שם, האם מזמור לתודה כנגד קורבן תודה? קורבן תודה יש בו חמץ, ואסור להביא בימי הפסח או בערב פסח להביא קורבן תודה. אם כן, אחרי שאתה גומר מלך מהולל בית ישבחות, ימשיך יהי כבוד. זו השאלה, זו הטענה שהאשכנזים טוענים, וכך הם עושים, כך הם נוהגים, הם מדלגים. מר״ן עונה על זה, מר״ן אומר שאנחנו כן אומרים משום מזמור לתודה זה לא כנגד קורבן תודה, אלא אנחנו מזמרים, אומרים שיר ושבח ותודה לבורא עולם, ואין קשר בין זה לבין קורבן תודה. כמו שם, הוא הדין גם פה. גם כאן, לפי דעת הרמ״ק, כך נוהגים האשכנזים, שלא אומרים מזמור לתודה בערב כיפור. כי אי-אפשר להביא קורבן תודה בערב כיפור, אתה ממעט את זמן האכילה. קורבן תודה נאכל ליום ולילה עד חצות, וכאן ייכנס כיפור, אתה לא יכול לאכול, יצטרכו לקחת את זה לבית השרפה כדי שלא יבוא לאכול. לכן הם נוהגים שלא לומר מזמור לתודה. אבל אנחנו נוקטים להלכה כדברי מרן, שכל זה לא כנגד קורבן תודה, אלא שיר ושבח ותודה לבורא עולם. ולכן כותב שולחן גבוה המנהג שלנו כדברי מרן, שאנחנו כן אומרים מזמור לתודה. גם אדם שמתפלל בשטיבלח אצל האשכנזים, אין לו בית כנסת של ספרדים סמוך, הולך ומתפלל אצלם בשטיבלח, יאמר בלחש מזמור לתודה. הוא לא קשור לחזן, אם החזן אמר או לא אמר, אין שום קשר בין הדברים, ולכן מן הראוי שיאמר בלחש את מזמור לתודה. לא אמר, גמר את התפילה, אחרי עלינו נשבח, אז הוא נזכר לבוא לרב לשאול, שיגיד את זה אחרי התפילה. אבל מלכתחילה צריך לומר את הכול כרגיל, ולא ישנה, לא יחסיר, כל אחד הולך לפי המסורת של אבות אבותיו. הרמ״ה כותב שלא אומרים אבינו מלכנו בערב כיפור בבוקר, שמה יש חתן ולפניך רחם עלינו וכולי. אבל אנחנו כן אומרים אם רק שמדלגים את הקטעים אותנו לפניך רחם עלינו או מחול וסלח כמו שאנחנו עושים בראש השנה ובשבת ישובה כך אנחנו עושים גם בערב כיפור בבוקר שניהם שווים לעניין זה אני עובר לסימן תרח מה שנוהגים לעשות כפרה בערב כיפור ולשחוט תרנגול על כל בן זכר ודובר על הפסוקים יש למנוע מנהג משום דרכי האמורי אלה דברי הרמב״ן והרשב״א אבל רוב הפוסקים חולקים על זה נכון הדבר שאנחנו קיבלנו הוראות מרן אבל כאן רבנו ארי חולק על דברי מרן רבנו ארי אומר שמותר לעשות את הכפרות ואין בזה משום דרכי האמורי דרכי האמורי יש במנהג שאין בו טעם אלא הוא או שמץ עבודה זרה או שמץ פרצות זה דבר שיש בו טעם לפי מארי קולונה בתוסף והרמה אין בו חשש ולכן גם הרמה כאן משיגה על דברי מרן והרמה אומר שאפשר לעשות את הכפרות ראשי בשבת פה א', ראשי מביא שבזמנם המנהג היה לעשות את הכפרות לא על תרנגולות אלא על עציץ היו זורעים עציץ היו שמים שם דבר שצומח מהר ערב ראש השנה לוקח את העציץ וסובב אותו על ראשו זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי והיו זורקים את העציץ בנהר ככה שאומר אתה רואה שראשי סבר שאין בזה משום דרכי האמורי אם בעציץ מותר מותר גם בתרנגולים גם בתשובות הגאונים יש את ההיתר הזה לעשות הכפרות אלא שבתשובות הגאונים בזמנם היו רגילים היו עושים את הכפרות על כבש כל אחד היום מביא כבש היום אין לנו כבשים אבל עושים את המנהג הזה בכפרות שעל ידי התרנגולים כך היה נפוץ המנהג אצל הספרדים ולכן בזה אנחנו לא חששנו לדברי מרן הנפקא מנהג גם לחולה שיש בו סכנה לפעמים יש בו סכנת חיים והרב אומר להם תעשו לו כפרה לפי מרן אסור אבל אנחנו נוהגים להקל בדבר וכך המסקנה לאתר אבל בדור האחרון חכמי הדור ביטלו כמעט את מנהג הכפרות והסיבה היא בזמנם בתור דם היה להם הרבה שוחטים היו גומרים את הכפרה בערב כיפור היה להם שוחט שהשחט להם בצורה כשרה מהודרת הכל היה בסדר היום התמעטו השוחטים פעם היו מלמדים בישיבות את הנושא כל ישיבה הייתה מלמדת גם מסכת חולין והלכות שחיטה ורובם היו יוצאים שוחטים מדי שנה בשנה היו יוצאים עשרות אלפי שוחטים בכל העולם כשהייתי ילד ברחוב שאני הייתי גר היו שם שלושה שוחטים וכל אחד היה יותר טוב מהשני היה להם הרגש נפלא סכין חלקה הכל היה מצוין היום הפסיקו בישיבות ללמד את השחיטה ולכן יש מחסור בשוחטים מה התוצאה תהיה אם תמשיך במנהג הזה שכל אדם שלא מוכר לנו יתנסה לאמור אני שוחט יוציא סכין יתחיל לשחוט מי אומר לך שהאדם הזה יודע לשחוט ואולי הסכין שלו פגומה ואנשים תמימים ייתנו לו שישחט ויבואו בערב בערב כיפור לאכול נבלות וטרפות. אז כאן לא יהיה דרכי האמורי, תהיה כאן שחיטה של אמורי ויאכלו בערב כיפור נבלות וטרפות. זה מנהג טוב, עיניו אמנה להתיר בדרך הזו. ולכן הנהיגו החכמים שבמקום לעשות את הכפרות על תרנגולים, ייקחו את הכסף ששווה את אותו המחיר. כמה שווה עוף? עשרים שקל? ייתן על כל נפש מנפשות ביתו, ייקח את הסכום הזה. יש לו עשרה נפשות, ייקח איתה 200 שקל, יאמר, זה הכסף לצדקה, ילך ואכנס אני לחיים טובים ולשלום, כך יעשה גם עם כל נפשות ביתו. בדבר הזה אין שום תקלה, נותן את זה לישיבה, לבית הכנסת. זה דבר נפלא, זה דבר טוב, שמזה אין ממה לחשוש. אבל אותם שמתעקשים ועושים דווקא על התרנגולים, יש בזה הרבה תקלות. גם אם נאמר, תצליח להשיג שוחט ממולח, שוחט טוב, אבל אתה רואה איך משאירים את התרנגולים האלה בשמש יומיים-שלוש בלי אוכל, בלי משקה. האם אין בזה איסור צער בעלי חיים, מה שעושים אותם האנשים? אז הם רוצים לגרוף הון, רוצים להרוויח כסף על האנשים. לפעמים אוף אחד, מאה אנשים עשו עליו כפרות, ואנשים לא יודעים, הוא חושב שהוא הראשון. כבר זרקו עליו את כל העוונות, הן הראשונים שלפניך. כל זה דברים, מעשים אשר לא יעשו. היה צריך לבטל את כל הדברים האלה, לעקור אותם מהשורש. לא תמיד יש לנו השפעה על אותם האנשים. יש אנשים מרובעים. מה שהסבא שלא עשה, הוא חייב להמשיך ולעשות. אם הוא לא יעשה את הכפרה על התרנגול, הוא בטוח שימות. עוד שעה אחת הוא ימות. זה הדמיון שלו. טוב, אנשים כאלה, אין לנו שליטה עליהם. צריך להביא פסיכיאטר דחוף שיטפל בהם. אבל אדם ירא שמים, בן תורה, צריך לייעץ להם את העצה האמורה. זה מה שרצוי וטוב לנהוג ולעשות. כאן הגבאים שלנו. מי שירצה לתרום להביא את הפדיון כפרות, גם היום הם מוכנים לקבל, יעשה את הפדיון, ייתן להם את זה כדי שיוכלו לשלם עבור החשמל, עבור הדברים האחרים. אין שום בעיה בדבר, גם בזה אתה מקיים את המצווה. ובכל זאת, אדם שנהג כל השנים היה עושה את הכפרות על תרנגולים, ורוצה לעבור לכסף, יש אומרים, על-פי דברי המקובלים, שצריך התרה. ולכן כדאי שיעשה התרה. ההתרה היא קלה מאוד. אתה מספר לרב, אותו החכם שיהיה עמנו ביום שישי, ערב ראש השנה, אתה מספר לו שאתה רוצה לעשות התרה מנהג הכפרות בתרנגולים, וכשהוא אומר יחד עם הציבור מותרים לך, בזה אתה פותר את הבעיה של אותו המנהג, ומכאן ולבא באותה השנה והלאה יוכל להמשיך לעשות את המנהג, הכפרה תהיה על הממון, על הכסף, וגם זה יכול להועיל לו. זה מה שרצוי ללמד את האנשים, כך ראוי לנהוג ולעשות. כך גם לגבי אותו החולה. חולה שיש בו סכנה שואל אותנו, אני רוצה לעשות כפרה. בעיקר הדין מותר. כאן אתה לא יכול לאסור עליו כדברי מרן, כמו שאמרנו, אנחנו נוהגים על פי דברי רבנו הארי להתיר, עושים את הכפרות וכך הדין. אבל זהו חכם, הוא רואה את הנולד. כן, תעשה חקירה ודרישה. אחרי שתעשה את הכפרה, מי השוחט? מי זה שישחט לך? הרבה פעמים הוא אומר לך שם, ואתה יודע שהאדם הזה אין לו הרגש טוב, אין לו יראת שמיים, והשחיטה שלו תהיה, כמו שאמרתי, שחיטה של אמוראי. חלילה וחס יהיה נבלות וטרפות, אתה גרמת תקלה ומכשול, ולכן עדיף יותר, תגיד לו שעשה את הכפרה על הכסף. אבל אם הוא אומר לך, השוחט שלי, זה הרב ראובן, הרב שמעון, ואתה מכיר אותם אישית, אתה יודע, הם שוחטים מצוין, יש להם הרגש נפלא בסכין. טוב, אם זה כך, אין בעיה, תוכל להתיר גם לחולה שיש בו סכנה, שיבוא ויעשו לו את הכפרה, אין איסור בדבר. אבל איפה שאתה יכול לתקל במשפחה היתה תקלה? כן. לפני 80 שנה, במרוקו, כשראו את התקלות הגדולות שיש, גם שם רצו לבטל. אבל הם ידעו שהפנאטים לא יסכימו לבטל את התקנה הזו. אנשים מרובעים, כמו שאמרתי, נהגו תרנגולים, זהו זה. אם הרב יגיד, לא ישמעו לו. ולכן הם צמצמו את הבעיה. הם אמרו, במקום שעל כל נפש יביאו תרנגול, תרנגול אחד על כל המשפחה. כך הם עשו שם, במרוקו, את התקנה. אבל היום, ברוך השם, בארץ אנשים שומעים לחכמים, וכמעט ואין את המנהג של הכפרות על התרנגולים, חוץ מאנשים בודדים שהולכים ליד בנק דיסקונט בכיכר השבת, הולכים שם, יש שם לולים, ודווקא מתעקשים לעשות. אבל אתה רואה את התקלות שנגרם כתוצאה מזה, ולכן היה טוב יותר לעקור את הדבר הזה כדי שלא יבואו לעשות צער בעלי-חיים או דברים אחרים. היה טוב שיעברו למנהג של הכפרות בכסף. זה עדיף יותר. כן. אני הגבר, רעה עוני, אותי נהג ויולח, חושך ולא אור וכולי. אתה מכיר טוב את הדרשה, מסכנים התרנגולים, שהם אומרים את הדבר הזה, אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום, אבל אין מי שישמע לאותם התרנגולים, אותם הטיפשים ממשיכים את הדבר הזה. טוב, מאי דאבה הבא, אבל לפחות אנשים שכן, ששומעים לנו, אנשים שיש בהם את השכל וההיגיון, צריך להסביר להם את הדבר, שעדיף יותר לשנות מכאן ולהבא. כפרה בדג או שטח? לאו דווקא. כפרה בדג, זאת אומרת, איך? כפרה בדגים. כפרה בדג, גם בזה מעיקר הדין מותר, אבל בתימן לא היו בכלל עושים כפרות, לא בדג ולא בתרנגול ולא השמים ולא הבלדים. בתימן לא נהגו בזה, רק הספרדים נהגו בזה, אז אתה פטור גם מהדג. אני קורא סימן תר״ו עבירות שבין אדם לחברו אל יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו ואפילו לא יקניתו אלא בדברים צריך לפייסאו. הגמרא במסכת יומא בדף פה״ה, הגמרא מביאה את הפסוק מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו מה זה לפני ה'? המשנה מדגישה עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. לא יתפלל מנחה או דבר אחר, שום נזק לא גרמת לך הבעיה היא רק שלך, את זה הקדוש ברוך הוא מוחק על ידי הצום, על ידי הווידוי שאתה מתוודע ביום הכיפורים, הכל נמחק לו, אבל עבירה שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיבקש מחברו מחילה ושניחה וכפרה, אחרי שחברו מחל נשאר החלק השני עבירה שבין אדם למקום ואת זה יום הכיפורים מכפר. לא רק אם היה חטא בממון גזל מחברו, לקח ממנו ריבית או הונאה או דבר אחר, אלא אפילו אם לא היה בכסף אלא רק הקנית אותו בדברים, צחק ממנו, עשה ממנו מסחלה, גם בדבר הזה הוא עבר על ולא תלו איש את טעם איתו, גם בזה יש איסור דאורייתא ולכן נבקש ממנו מחילה. אחרי שהחבר מחל לו ואז השלב השני יגיע יום הכיפורים, כשהוא מתוודה ואומר, מבקש מחילה ושניחה וכפרה, יום הכיפורים יכול להועיל, אבל על אבחים לא ביקש מחילה מחברו, כמו שאמרנו, יום הכיפורים אין בכוחו לכפר בזה. אם הוא הלך לבקש מחילה מחברו אבל החבר הזה אינו מתפייס בראשונה, הוא אומר לו לא, אין לך מחילה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, לא רוצה למחול לו, אז יבקש משלושה אנשים, ייקח משלחת של שלושה אנשים מכובדים שאולי הם ישפיעו עליו, ועל ידי זה ושב ורף אדום. אבל אם אותם האנשים טרחו והלכו לאותו האדם שלושה פעמים ולא עזר ולא הועיל כלום, אותו האדם כלפי שמיהו נקי, אם זה לא היה לשון הרע או רכילות אלא זה היה סתם פגיעה, אמר לו איזה מילה, צחק עליו וכו', עכשיו הוא מבקש מחילה וסליחה וכפרה, אחרי ששלושה פעמים באו אליו המשלחת והוא לא סלח, יותר הוא לא זקוק לו, בזה יום הכיפורים כן יכול לכפר כיוון שהוא עשה את חובתו. רבנו יוסף חיים דן, האם דווקא שלושה גברים או גם נשים מצטרפות לעניין זה? הרב אומר, יש לנו את התועלת שאותו האדם יתפייס וימחל. מה אכפת לך אם הוא ימחל בגלל שדיברו איתו גברים או נשים? הרבה פעמים האדם הזה אוהב את האמא שלו אהבת נפש. איך אומרים? הולך עליה כפרה. כאן האדם הזה שנכשל בלשונו הולך לאמא שלו, הולך ומבקש את המחילה ואומר כך וכך קרה, תדברי עם הבן שלך, אני מתנצל, אני מבקש מחילה וסליחה וכפרה. אני דיברתי איתו אתמול, אתמול הוא לא הסכים, לא רצה לראות אותי, לא רצה למחול לי. לפעמים האמא אומרת לו שני מילים, עם האמא אין ויכוח, בזכות האמא הוא מוחל מיד. אז מה אכפת לך שלא הביא שלושה גברים משלחת? האמא השקולה כנגד כולם, והנה הוא מחל, בזכות האמא הוא מחל. ולכן כאן זה לא הגדרה דווקא של שלושה גברים, זה לא הלכות זימון, אלא גם אם ידבר עם האמא שלו, לפעמים אחותו, לפעמים אשתו, לפעמים האישה יש לה השפעה גדולה על בעלה, היא מדברת עם בעלה, תמחל לו, הוא ישמע לה. הנה חנמה, יש בזה גם את התועלת וגם בזה יום הכיפורים יוכל לכפר. אדם שהשאיר את המכשיר הטלפון שלו פתוח ובאמצע התפילה הטלפון שלו צפצף באמצע הפסוק שמע ישראל או באמצע הלימוד והוציא את האנשים מהריכוז יש כאן עבירה כפולה לא רק עבירות שבין אדם למקום אלא גם עבירה שבין אדם לחברו ולכן אותו אדם צריך לבקש מחילה מכל האנשים קודם כל הרמב״ם כותב לנו בהלכות תשובה פרק ב' מהי התשובה? קודם כל עזיבת החטא. יעזוב רשע דרכו ואיש אבן מחשבותיו אז מכאן ולהבא ישים לב שהוא עצמו יהיה מתוקן, שהמכשיר שלו יהיה סגור ויגיד גם לאחרים שישימו לב לדבר הזה. אבל הרמב״ם ממשיך. אם האדם הזה אומר בפה שהוא חוזר בתשובה אבל המכשיר הטלפון שלו ממשיך לצפצף כל פעם הרמב״ם מדמה אותו את הטיפש הזה לאדם שהוא טמא הולך למקווה לטבול אבל קשה לו להיפרד מהעכבר המת אז הוא לוקח איתו את העכבר וטובל עם העכבר טובל ושרץ בידו. האם האדם הזה יהיה טהור? כך גם אותו האדם שהוא ממשיך בחטאים בעוונות רק אומר בפה אני בעל תשובה אני חזרתי בתשובה. זה דברים בטלים ולכן גם פה בדברים האלה צריך להעיר לאותו האדם אם אותו אדם הערת לו וקיבל את זה נו הנה בטוב לפעמים יש איזה טיפש כמה שאתה מדבר יותר כמו שאתה מדבר לקיר אז עדיף שהצבאים הולכים למשטרה יוציאו נגדו צו ההחלטה שונה לזה בבית-הכנסת יעשה שאלת חכם יכול להיות שלפעמים חייב ולפעמים פטור תלוי מה היה העוון תלוי מה היה החטא כי כל האיסור הונאה שהתורה הזהירה אותנו לא תלוי איש את עמיתו בהונאת דברים מה זה עמיתו בהונאת דברים דווקא אדם יורשמים אבל אם הוא קינטר את שרון הוא הלך ודיבר עליו וקינטר אותו וצחק עליו שרון לא היה אדם דתי לא היה מאמין ולכן עם אחד כזה אתה לא צריך לחפש אותו בשביל להיקש ממנו מחילה וסליחה וכפה וכן כן יוצא בזה אנשים מסוג זה שאינם דתיים עליהם לא מדובר אבל אם האדם הזה שהוא פגע בו אדם דתי אז בחיי גוונה חייב ללכת לפני יום הכיפורים כדי שימחל לו יש מנהג טוב אצל אחינו בני ישראל הבבלים בכל הבתי כנסת של הבבלים לפני שהחזן מתחיל קל נדרה הוא אומר קודם כל רבותיי תמחלו זה לזה והקהל כולו עונה לו במקהלה מחלנו אין לך דבר יפה מזה ואז אותו השטן הוא היצר הרע שאין לו רשות להסטין ביום הכיפורים כשהוא בא לתת דיווח מה עושים עם ישראל אז הוא אומר עם ישראל דומים למלאכים כמו מלאכי השרת אין ביניהם קנאה ושנאה ותחרות כך עם ישראל כולם מחלו כולם אוהבים זה את זה כמו מלאכי השרת לבנים גם אנחנו עם הטליתות לבנים כמו מלאכי השרת אין ביניהם אכילה ושתייה כך גם אצלנו עושה את כל ההשוואות, אנחנו דומים באותו היום כמלאכי השרת ולכן אנחנו אומרים... גם ברוך שם כבוד מלכותו וקול רם ולא אומרים את זה בלחש ולכן כדאי שהחזן יבקש, יאמר את הדבר הזה כדי שמכאן ולהבא כולם יהיו, יחיו יחד באהבה ואחווה, שלום ורעות לא כל אדם שהוא נראה כדתי, שיש לו כובע, הוא נקרא דתי באמת. יש הרבה אנשים שיש להם כיפה, יש להם כובע, אבל המעשים שלהם אינם תואמים את מה שאמרה התורה. תראה בחושן משפט סימן רכז, שם מופיע הדין הזה, ואם אותו הנבל, אותו האדם, יש לו כיפה, אבל כל הזמן הוא מדבר על חכמי ישראל, מבזה תלמידי חכמים, אין לו חלק לעולם הבא. אדם שהוא מבזה חכמים, אין לך רשע גדול מזה, ובזה הגאון בעל החפץ חיים כתב לנו ספר מיוחד על שמירת הלשון, כתב פרק שלם שבחיי גוונה הדבר מותר מלכתחילה. אין איסור לדבר על אדם כזה. אדם כזה בוודאי שלא בכלל מה שאמרנו. אבל עדיף להימנע מסיבה אחת, אין תועלת בדבר, יש בזה ביטול תורה. חבל על הזמן. אותו אדם לא שווה שתבזבז בשבילו זמן. במקום שתדבר עליו, תדבר דברי תורה, דברי אלוקים חיים. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות מלכתחילה. כן. אם אדם שהוא מדבר לשם הרע כתוב, אבל אני מוכן לו, לא רוצה לדבר איתו. הוא קורא בגלל שאני לא מדבר איתו. אין בעיה בדבר, בחיי גוונה מותר. מותר לך תחילה, אתה יכול, אתה רשאי, לנהוג ולעשות כן. הגמרא מספרת לנו את המעשה עם רבי חנינה ורב. מזה אנחנו לומדים את התשובה למה ששאלת. רבי חנינה ורב, היה ביניהם דבר שנפגע רבי חנינה מרב שלא נכנס לבית המדרש. אבל כשבא רב לבקש ממנו מחילה, לא רצה למחול לו. הגמרא מקשה, איך זה שרבי חנינה לא מחל? הגמרא עונה, היה מעשה מסוים שבגללו רבי חנינה לא רצה למחול. הוא ראה בחלום, רבי חנינה, שתולים את רב. הפתרון של החלום הוא שרבי יהיה ראש הישיבה. אז בזמנם כולם היו יושבים על הקרקע, אמר רבע, והחכם היה יושב על הקרים כדי שכולם יראו אותו. אז כמו אדם שתולים אותו הוא גבוה, גם כאן. אז הפתרון לחלם הזה הוא פתרון טוב, אבל זה על חשבון רבי חנינה. רבי חנינה היה ראש הישיבה, פירוש הדבר שהוא ימות, ילך לגן עדן, ובמקומו יבוא רב. ורבי חנינה רצה להמשיך לחיות, מה לעשות? אז בלב שלו הוא מחה לרב, בפה הוא לא מחה לו. כשלא נתן לו את המחילה בפה, לרב לא הייתה ברירה, אלא עזב את המקום ונסע לבבל. כשהגיע לבבל, שם היו צריכים ראש הישיבה. מיד מינו את רב ראש הישיבה. אז החלום מתקיים, הרב נהיה ראש ישיבה וגם רבי חנינה המשיך לחיות. אז כאן הייתה סיבה, היה לו תועלת, שאלה של חיים, פיקוח נפש, ולכן בחי גוונה היה מותר לרבי חנינה לעשות את ההצגה הזו כאילו לא מוחה לו, אבל ודאי שבלב הוא מחה לו. כך גם לגבי מורה עם התלמידים. הרבה פעמים יש תלמיד שאומנם הוא דתי, הוא ירא שמים, אבל הוא שובב גדול ומשגע את המורה, מאבד להם זמן בשאלות מטופשות וכן הלאה. הוא בא בערב כיפור, תסלח לי. אחרי שהוא יסלח לו, נו, מה יהיה? עוד פעם הוא ימשיך בשיגעונות שלו, ישגע את המורה ואת התלמידים. אין הדבר סוף. לכן, טוב יעשה אותו המורה בלב שלו ימחל לו. כלפי חוץ יגיד לו, אין לך מחילה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, אתה מפריע לי בשיעור, אתה כך, אתה כך, ואז התלמיד הזה ייזהר, ייבהל קצת, יודע שהמורה אולי לא יסלח לו, מי יודע אם יום כיפור יסלח לו, מי יודע אם יישאר בחיים או ימות. ולכן, בדברים האלה, לפעמים להטיל, לזרוק מראה בתלמידים, לפעמים, כמו שנהג רבי חנינא, כך גם לפעמים אותו הרב או אותו המורה, לפעמים חייב לנהוג כלפי חוץ, שיהיה קשוח. אם אותו האדם דיבר עליו לשון הרע, לא חייב למחול לו, אפילו בתוך ליבו, לא חייב למחול לו כלל ועיקר, כאן הוא פטור לגמרי. אבל אם זה לא היה עוון של לשון הרע, אלא קינטור וכיוצא בזה, בדברים אחרים, אז יש לנו את הדרך האמורה. מה הוא העיר לרב שעליו? מבחינתו הוא היה אפילו אלף פעמים. הוא מחל לו, כמו שאמרנו, בליבו מיד הוא מחל, אלא כלפי חוץ. וכלפי חוץ, כמו שאמרנו, כשרב הלך לשם הכל הסתדר, גם כלפי חוץ לא הייתה בעיה. הרי אז הוא אמר לאנשים, אני מוחה לו. אחרי שרב הלך לבבל, כבר לא הייתה בעיה, לא הייתה סיבה, יכול היה גם להגיד ברבים שהוא מוחה לו. אבל כשרב היה לידו הייתה סיבה, כמו שאמרתי, פיקוח נפש, ולכן לא הייתה ברירה. משם למדו הפוסקים, גם לפעמים יש תועלת, כמו שאמרתי, שהרב לא ימחל לאותו התלמיד כדי שאותו הנודניק לא ימשיך לשגע אותו. לפעמים הוא שואל שאלות מטופשות, במקום ללמוד שעה, עם השאלות המטופשות שלו לומדים רק חצי שעה. הרב אומר לו, די, אל תשאל, וזה לא עוזר. כשהרב יגיד לו, לא מוחה לך, אז הוא ישתוק. יותר לא יהיו שאלות מטופשות, והרב יוכל לנצל את כל השעה. זה לא רק שאלה של הרב, זה גם שאלה של התועלת של כל החברים. ולכן בחיי גוונה אסור לרב להיות ותרן, לפעמים הרב צריך להתנהג בקשיחות. לפעמים התלמידים, הגבאים, מרחיקים את האדם הזה, אומרים לו, די, אל תשאל, משתיקים אותו. אבל לפעמים הרב ענוותן, הוא שותק, והגבאים שותקים, והתוצאה היא, מאבדים את הזמן עם כל מיני שאלות מטופשות של אותו האדם. ולכן אין ברירה לרב, לפחות אם הוא בא לבקש מחילה בערב כיפור, שהרב יתנהג איתו בקשיחות ולא יהיה ותרן כדי שיוכלו ללמוד כהוגן. זו ההנהגה, כך צריך לנהוג ולעשות עם אותם האנשים. בחומש בראשית, שם מסופר הסיפור על יוסף הצדיק ואחיו. אחרי שהוא נמכר, יוסף הצדיק לא ליקק דבש, בלשון המעטה. היה בהתחלה עבד, עמד בניסיון הנורא עם זילחה אשת אדוניו, אחרי זה היה בבור, היה בבית הסוהר. בית הסוהר לא היה כמו בתי הסוהר שלנו, מלון חמישה כוכבים שנותנים להם, למחבדים, אפשרות שילמדו השכלה גבוהה. נכנס חמור, יוצא משם דוקטור, יוצא משם עם השכלה גבוהה. שם בתי הסוהר לא היו בדברים האלה. יוסף סבל שנים רבות. אפילו אחי, כשהם באו לבקש את המחילה, הננו לך לעבדים וכו', מחה להם יוסף, התחת אלוהים עני, אתם חשבתם עלי רעה, אלוהים חשבה לטובה, למען עסוק אלי החיות, כאמריו. כל זה הקדוש ברוך הוא מספר לנו בתורתו הקדושה כדי שאנחנו נלמד מהדברים האלה. כמו שיוסף נהג עם אחיו, כך גם כולנו צריכים לנהוג אחד עם השני. והגמרא מספרת מעשה עם רפפה ורמונה בראי דרב יהושע. הוא היה מסוכן, הוא הלך לבקר אותו, ראה שהוא כבר גוסס אחרי הגסיסה, רוב גוססים למיטה. רחל אמר להם שיפנו לחברה קדישה לסדר את הלוויה מיד. אבל היה נס וחזר לחיות, חזר להיות בריא ושלם. מאותו רגע והלאה הוא השתדל לברוח ממנו שלא להיראות לו. במקום להגיד להם תקראו עליו תהילים, תעשו פדיון נפש, תגידו אל מלך יושב על כיסא רחמים, יג מידות, במקום זה הוא אומר להם תביאו חברה קדישה. הוא הרגיש לא נוח במה שאמר. אבל באחד הימים נפגשו פנים אל פנים בקרן זווית ואז הוא פנה אליו, אמר לו, למה אתה בורח ממני? מה שאמרת היה נכון, הוא כבר היה רגל וחצי שם, באמת היה צריך להביא חברה קדישה. אלא בגלל שהוא היה דרכו, כל החיים היה מוותר. לא היה מעמיד על מידותיו אלא גם אם פגעו בו היה מיד צולח להם, אז גם בשמיים נהגו עמו מידה כנגד מידה. נושא עוון ועובר על פשע. למי נושא עוון? למי שעובר על פשע, כיוון שהוא כך וכך נהג, בשמיים גם נהגו עמו. אז אותו האדם שמוחל ומוותר נראה כאילו הוא מוותר. איך אומרים הצעירים? מה אתה פראייר? אתה מוותר לו? אבל אתה לא מוותר לו, אתה מוותר לחיים שלך. בזכות זה תזכה לחיים טובים וארוכים פי כמה וכמה. ולכן ינהג כל אדם כמו שנהג יוסף הצדיק עם אחיו, כך גם אנחנו נוהגים. לא רק יוסף, אתה רואה את זה גם במקומות אחרים, אתה רואה את ההנהגה הזו. תפתח ספר שמואל ב' מלכים, אתה רואה מה עשו גדולי ישראל וחכמיהם. ספר שמואל ב' מלכים וחכי יוסף צדיק עם אחיו,