דיני ביטול עבודה זרה בשופר ותשמישי מצווה, תיקון שופר ודיני תקיעה, ויום השנה לרבי עבדאללה סומך זצ"ל

 

- - - לא מוגה! - - - 

לפחות

24 סנטימטר, שלושה טפחים

תקרוב את העבודה זרה,

מה צריך לעשות עם זה?

לקחת ולשרוף.

זה עומד להישרף כשרוף דמה.

כתותה, מכתת שעורה, אין לך כאן שלושה טפחים ולכן זה פסול. כך גם אם אדם תוקע בשופר של עבודה זרה של גוי, גם כן לא יצא ידי חובה.

ההבדל בין שניהם

תודה.

תקרוב את העבודה זרה, אין לה ביטוי,

אבל שופר של עבודה זרה של גוי בינתיים הוא פסול,

אבל יש דרך לאפשר לתקוע בזה.

אפשר לבטל את זה.

איך?

לפני שאתה קונה את זה, אתה אומר לגוי, יש כאן פלייר,

מהצד הרחב של השופר תשבור חתיכה.

ברגע שהוא שבר את החתיכה הזו, זה נקרא שהוא ביטל את העבודה זרה,

ואז אם אתה קונה את זה, עכשיו אתה רוצה להשתמש בו,

מותר, אין כאן את הבעיה האמורה.

כל זה נכון אם הוא ידע את ההלכה.

ולכן, לפני ששילם כסף, לפני שקנה את זה,

אמר לגוי, תשבור חתיכה.

אבל אם הוא לא ידע,

עם הארץ שלא ידעת הדין וקנה את זה, הוא עובר ליד הכנסייה,

הוא רואה שהכנסייה פשטה רגל,

מוכרים שם כל דבר בשקל ושופר שווה אלף שקל,

מוכרים את זה בשקל והוא יתלהם, קנה.

ברגע שקנה,

של מי העבודה זרה? של יהודי.

עבודה זרה של יהודי, אין לה ביטול עולמי.

תשבור חתיכה, לא תשבור,

לא יעזור שום דבר,

תשרוף את זה במדורה של ל״ג בעומר, אין לך שום תקנה.

אבל אם האדם הזה חכם ונבון ויודע את ההלכה,

לפני שיעשה קניין, לפני שיקנה,

ייתן לגויין את הפלייר, יגיד לו תשבור חתיכה, אחרי ששבר חתיכה,

אז יש את הביטול ואז יוכל ליהנות מאותו השופר.

הראשונים דנו.

ליהנות מזה עכשיו,

להתאמן, ללמוד איך תוקעים בשופר, כן.

לתת את זה לילדים, שילמדו איך תוקעים בשופר, כן.

אבל האם אפשר לקיים בו את המצווה ביום ראש השנה?

נכון הדבר שאין בו איסור הנאה,

אבל זה מאוס.

איך אומרים? כשר אבל מסריח.

זה היה בתוך הג'ורה של העולם, העבודה זרה.

אתה לוקח ועושה מזה דבר שהוא מצווה?

הרי התקיעת שופר זה כלפני ולפנים דמה.

ולכן רוב הפוסקים נוקטים שאין מקום להתיר לברך על זה בראש השנה וציוונו לשמוע קול שופר,

אלא כל מה שיש לנו היתר בגלל שאותו הגוי ביטל את העבודה זרה,

ההיתר הזה מוגבל,

אתה יכול לתקוע בו כעת, ללמוד איך תוקעים, תן אותו לילדים,

תהנה ממנו לצורך חול.

אתה צריך כעת תזמורת כלי נשיפה וגם השופר הזה הוא טוב.

למה לא? מותר בהנאה,

אבל לא נוכל להתיר לכתחילה לעשות בזה את המצווה בראש השנה, רק בידי עבד ימתקע, בידי עבד יצא.

יש עוד דוגמאות אחרות וגם בהן יש את החילוק האמור.

מרן מדבר בנושא הזה גם בהלכות בית הכנסת, סימן קנג,

ובעיר הדעה, סימן קלט.

הדוגמה שם,

אני עובר לא רחוק מהכנסייה, באה אליי השמש שלהם.

הרי השמש יודע,

שלעבודה זרה אין כלום, הכל כלאם פאדי,

הכל אפס.

כמוהם יהיו עשיהם כל אשר בוטח בהם, פה להם ולא ידברו, עיניים להם ולא יראו,

הוא יודע את זה.

אז בשעת הפולחן,

עקומה ראי השמיים, הדליקו את הנרות,

אבל עכשיו הלכו, ברגע שהלכו, הוא רואה אותי, אומר לי, תראה, יש לי שם בפנים עשרים נרות.

כל נר, הגובה שלו מטר,

שהם הרבה כסף,

הם שדדו מעם ישראל במשך הדורות, יש להם הרבה.

הוא אומר לי, אתה רוצה לקנות? אני שואל אותו, כמה?

הוא אומר לי, כל אחד בשקל.

למה לא? נר כזה גדול,

אני יכול להדליק אותו עד מאה עשרים,

הרבה שנים.

בסדר, אני יכול, אבל צריך להיזהר.

לא אתה תכבה את הנרות האלה.

תן הוראה לגוי,

הוא השמש יכבה.

כשהגוי מכבה זה נקרא הביטול של העבודה זרה.

איך אמרנו קודם,

שייקח פלייר, ישבור חתיכה מהשופר? כאן במקום לשבור, מכבה את זה.

כי בא, מוציא לך את הכול,

אתה יכול לקחת וליהנות מזה.

יש לך מחר יום הולדת.

הילד נהיה בן חמש,

והיום המנהג לשמח את הילדים,

פעם היה כבוד הורים,

היום צריכים כבוד הילדים, צריך לכבד היום את הילדים.

כך אומרים לנו כל האנשי משרד החינוך, נהיה להפך.

טוב, אתה עושה לו מסיבת יום הולדת,

אז המנהג הוא, אם הוא בן חמש, תביא חמש נרות,

ונותנים לו את הכבוד לחתן המסיבה, שהוא ידליק או יכבה.

אין בעיה, זה מותר בהנאה.

אם היית קונה את זה לפני שכיבה, יש לך בעיה.

אבל אם הגוי קיבה את זה, ואחר כך הלכת וקנית את הנרות האלה,

אתה יכול להביא את זה מחר ליום הולדת,

תיתן לחתן המסיבה, לילד שידליק, הכל מותר.

אבל אם האדם הזה אומר,

אני רוצה להביא את זה כאן,

הלילה ירצה יתשה אל הגאון רבי עבדאללה סומך,

אני רוצה להביא את זה כאן למכור. זה נר אורך מטר, זה מרשים מאוד,

אנשים יתרמו הרבה כסף,

האם אני יכול?

תגיד לו לא.

מרן אמר,

נכון שמותר בהנאה,

תהנה מזה, תדליק את זה בבית שלך,

אבל לעשות מזה מצווה,

נר בית כנסת יורצייט או נר חנוכה,

נר שבת, נר במוצאי שבת,

כל אלה מצוות.

ושוב,

הנר הזה שפעם היה דולק בתוך הכנסייה,

בתוך הג'ורה של העולם,

אי אפשר לקחת ולעשות מדבר כזה,

לעשות מזה מצווה, להדליק מזה לאותם המצוות, אלא מה שאיתרנו יכול לקחת.

מחר יש להם מסיבה בגן, עושים מסיבת יום הולדת אז יביא לשם את החמישה הנרות האלה, ייקח כמה סלים, ירים אותם וידליק שם, רק זה מותר,

נר של חול אבל מה שאין כן לעשות במצווה פיגול הוא לא ירצה. דוגמה נוספת

מכרו שם כל דבר בשקל בין היתר אותה הגלימה של הכומר גם זה בשקל

בת כתיפה יפה קניתי שוב האדם הזה רוצה אחרי שקנה רוצה להביא את זה לעשות כאן פרוכת אומר לך בת שחור יפה אני ארקום על זה לעילוי נשמע אין היתר אפילו אם הוא נתן לפני כן לפני שקנה הכומר גזר איפה השרוול שם הוא גזר וכן הלאה

אין לך היתר לעשות מזה פרוכת פיגול הוא לא ירצה

אלא אם אשתו יודעת לתפור אז אשתו תעשה מהבד הזה תעשה תחתונים לנכדים זה יכול להיות בסדר, אין בעיה, מותר בהנאה, אין שום בעיה אבל לעשות מזה דבר של מצווה חס ושלום גם שם יש לנו את המגבלה האמורה וכן כל כיוצא בזה. זאת אומרת אנחנו מבדילים בין ההיתר שמותר לנו ליהנות

לבין לעשות מזה מצווה בחוק.

לא, לא יעזור.

גמרנו. ברגע שזה של יהודי נעשה איסור הנאה של יהודי שאין לו תקנה אלא שרפה.

אותו דבר גם לגבי הצלב.

הרי יש להם שם בכנסייה יש להם את הצלב הגדול שהם משתחווים לו.

גם זה בכלל עבודה זרה וכשהם מחסלים את הכנסייה זה מוכרים גם את הצלב הזה.

אני שואל אותו עדש בכמה אז יש שם חתיכה גדולה של זהב

הוא אומר לי סכום ממש פעוט כדאי מאוד היום הזהב יקר מאוד שוב תיזהר אל תשלם לו אל תעשה שום קניין אלא קודם כל תגיד לו תן לו פלייר שישבור חתיכה מהצלב

אחרי ששבר רק אחרי זה תוכל לקנות

להתיך את זה ותעשה מזה עגילים תעשה מזה צמידים לאנשים תמכור יש היתר שוב אם אני רוצה לקחת מאותו זהב

ולעשות רימונים לספר תורה גם כן יהיה אסור אותו דבר תגיד אבל אמרנו שמותר בהנאה הרי הגוי שבר פה החתך בפלייר ושבר ונהיה מותר בהנאה בהנאה כן אבל לעשות מזה מצווה לשים את זה על הספר תורה

מה שהיה בתוך הג'ורה של העולם לקחת ולעשות דבר כזה גם שמה תהיה לנו בעיה

המפרשים בחומש בראשית פרשת מקץ נתנו לנו הסבר יפה על פי הדרשה שאמרנו כעת

שמה מסופר שכל העולם באו למצרים לקחת אוכל

האוכל שם בפסוק נאמר בשבר אשר הם שוברים

אבל הדרשנים הסבירו אחרת

הרי הקדוש ברוך הוא תכנן את הכל

כל הסיבה שהיה רעב בעולם ורק במצרים היה אוכל

כדי שכולם יביאו את הכסף והזהב שלהם יקנו אוכל

ויהיה להם למצרים הרבה כסף וזהב

מה נעשה בסוף בכסף והזהב?

את הכל עם ישראל לקח ביציאת מצרים ואחריכן יצאו ברכוש גדול

הקדוש ברוך הוא הכין את כל זה כדי שבסוף עם ישראל ייקח את הכל

אבל שוב על המטבעות של הגויים היה צורה,

היה שם חקוק צורת עבודה זרה אז אנחנו לא נוכל ליהנות מזה העבודה זרה של ישראל אין לה ביטול

ויוסף ידע כבר את התוכנית של הקדוש ברוך הוא אז מה עושים?

יוסף נתן הוראה לכל הפקידים

אל תיקחו מהם את הכסף אתם לא יכולים לקחת ולתת להם אוכל

לפני כן קודם כל תגיד לגוי שישבור את המטבע אחרי שישבור בשבר אשר הם שוברים אחרי ששבר אז תיתן לו אוכל ותיקח ממנו את המטבע מזהב או מכסף ואז העם ישראל יכלו ליהנות מאותו הכסף והזהב כיוון שהגוי ביטל את העבודה זרה

ממילא אנחנו נוכל ליהנות מזה זה היה גם לפני בתן תורה כי בן נוח מצווה על שבעה מצוות אחת מהן נושא עבודה זרה גם לגוי אסור ליהנות מהעבודה זרה לא ידבק בידיכם ומאמין החרב והרי האבות קיימו את התורה כולה

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שזה יהיה כשר למהדרין בהכשר הבדץ

של אוסף הצדיק ככה הם עשו וברוך השם עשו והצליחו

לא צריך מעשה לא מספיק מחשבה מה שאתה אומר אתה אומר נכון אבל זה מחשבה אנחנו רוצים שיהיה גם מעשה ולכן כל דבר חיפשנו את הצעד איך לבטל את זה מבחינה מעשית ולכן ניתן לגוי שהוא ישבור ועל ידי זה ממילא יוכל להתיר

היום כמעט כל הכנסיות בעולם הם נסגרים אחד אחרי השני כאן בארץ פעם לפני 70 שנה היו כאן מאות אלפים נוצרים וכמעט כל הכנסיות היו מלאות בשנים האחרונות אתה רואה אחד אחרי השני הם נסגרים ואין להם קליינטים ואחר כך הם מוכרים את כל מה שיש הם מוכרים את זה לא משנה לי מי לוקח את זה אם אותו הכומר או השמש לוקח את זה לכיס שלו מעבירים לוותיקן זה לא משנה

לנו אבל כמו שאמרתי לפני הקניין ישים לב לבטל את העבודה זרה אבל אם יש שם ספסלים ספסלים, כיסאות, דברים אחרים אין שום בעיה בהם אף אחד לא ישתחווה לא לספסל ולא לכיסא ולכן מותר או בא אליי שמה שאומר במחסן שלהם יש מאה נגדים

במחסן הכל ארוז, עדיין לא הדליקו את זה.

אם לא הדליקו את הנר, עדיין זה לא עבודה זרה.

מתי זה נעשה עבודה זרה? בהדלקה. כאן לא הדליקו.

ולכן שם אתה לא צריך להגיד לו תשבור חתיכה,

מעיקרה זה עוד לא היה עבודה זרה.

אלא מה?

הם קנו את זה לצורך זה.

הכלל בידינו הזמנה למנתיים. מה שהם הכינו את זה לקראת זה,

זה עדיין כלום.

ולכן כל מה שיש במחסן אתה יכול לקנות.

אין לך צורך לעשות את הפרוצדורה הקודמת שאמרנו.

בזה אין לנו שום בעיה.

הוא עדין גם לגבי קישוטים.

הרבה פעמים בחג שלהם הם מקשטים את

ואתה רוצה לקנות.

אם זה קישוטים, פעמונים, רימונים,

שרשראות,

יש גם היום מנורות,

מנורות צבעוניות, נדלקות, נכבות.

את כל זה הוא רוצה לקנות מהכנסייה,

הוא מוכר לו את זה במחיר זול מאוד.

שוב,

הוא חותך את זה, מקלקל משהו,

ועל ידי זה אתה רשאי לבוא ולקנות, מותר לך תחילה.

יש לך מחר יום הולדת לילד,

אתה לוקח את השרשראות האלה,

תולה בגן, כל הילדים בגן, שמחים, כולם מוחאים כפיים,

רוצים שכל יום יהיה יום הולדת. כך הם אומרים בפירוש הילדים, מבקשים מהגננת,

שגם מחר יהיה. טוב, הכל מותר, אין בעיה.

אבל,

אם אני רוצה לקחת את אותם השרשראות, הפעמונים,

להביא אותם לקשט את בית הכנסת לכבוד שמחת תורה,

או כיוצא בזה,

פיגול הוא לא ירצה.

יש לנו בעוד חודש חג הסוכות.

אני רוצה לקשט באותם הפעמונים, הרימונים,

או השרשראות, את הסוכה.

הסוכה היא קודש, צילה דמהימנותה.

אסור לי לקחת את אותם השרשראות שהיו בתוך הג'ורה של העולם,

בתוך הכנסייה,

לבוא ולקשט מהם את הסוכה.

אין היתר בדבר.

אבל,

אם האדם הזה אומר, תראה, הם לא קישטו בזה את הכנסייה,

אלא הארגזים המלאים האלה היו במחסן של הכנסייה.

אני רוצה לקנות את הארגזים האלה שמלאים קישוטים.

תהליך תחילה, אין בעיה.

אמנם,

הסטיקר שיש על הארגז מקרטון,

הם כותבים שזה מיועד לחג המולד שלהם.

כך הם כותבים.

שוב,

כל זה הזמנה למלתאי.

כל זה נעשה בדרום מזרח אסיה, הונג קונג והאזורים ההם,

והכל היום זה עבודת מכונה.

המכונה יש לה מחשבה שיכולה לאסור,

אפילו בעבודת יד מחשבה לא אוסרת הזמנה למלתאי. קל וחומר שזה מכונה,

ולכן אם קנית ארגז כזה לא צריך להבדיל בין אם אתה שם את זה בגן או בסוכה,

אלא גם אם אתה רוצה לקשט בזה את הסוכה, את בית הכנסת וכיוצא בזה,

הדבר מותר לכתחילה,

אין בדבר הזה חשש אסור,

כיוון שכל זה לא נאסר מעיקרה.

אם לא נאסר מעיקרה, ממילא אתה לא צריך לבטל,

אין צורך לבטל את הדברים האלה.

אתה יכול לכתחילה למכור את זה לאנשים, את המנרות האלה,

ואתה אומר להם, זה בשביל הסוכה,

אין לך שום בעיה,

כל זה מותר.

מותר בלכתחילה

גם המבנה עצמו, אם אתה רוצה לקנות את המבנה של הכנסייה מותר, אלא מה? תעשה שיפוצים

תעשה שם שיפוצים ועל ידי זה תוכל להשתמש במבנה

מי שזוכר את ההיסטוריה כשהמדינה קמה היה בשכונת קטמון, היה שם הכנסייה

חלק מהגויים שהיו שם בקטמון חלק מהם היו נוצרים

ואת הכנסייה הזו

קנה הרב אברהם שרם לצורך ישיבת פורת יוסף

פורת יוסף קטמון, מי שזוכר,

היא הייתה מעיקרה, הייתה כנסייה,

קנה את הכול ועשה שיפוצים, ברגע שאתה משפץ אתה משנה,

אין בעיה, אתה יכול להפוך את המקום הזה למקום קדוש להבדיל אלף אלפי הבדלות גם אצל הרפורמים,

היה להם שלוש-ארבעה דורות

דור הזה כבר אין להם

אם יש עדיין בתי כנסת של רפורמים כמעט כולם זקנים, שמונים, שמונים וחמש והם הולכים ומתמעטים

באים שמה בעלי תשובה, משתלטים על המקום, אין שום בעיה יעשו קצת שיא צבע,

ישתלטו על המקום ויהפכו את המקום הזה על טהרת הקודש,

אין שום בעיה בדבר, רק שישימו לב לספרי התורה יביאו מגיע המקצועי, יראו אם הכול בסדר או לא,

יכול להיות שאולי יש איזו בעיה טכנית בספרי התורה.

בדרך כלל הרפורמים לא ידעו לכתוב ספרי תורה,

זה לא בשבילם, הם ידעו רק לספור כסף,

אלא היו קונים מאיתנו.

ולכן אם יבוא מגיע מקצועי, בודק, אומר לך ספר תורה זה מעולה,

לא תהיה בעיה,

אותם הבעלי תשובה לא צריכים לשבור את הראש לקנות ספרי תורה חדשים,

אלא יכולים להשתמש באותם ספרי התורה,

אין בזה שום בעיה.

נכון שהיו שם איזה רשעים פעם, ובאו הפרצים וחללוה,

אבל אפילו אחי, הספר תורה לא נפסל על ידי זה.

הגמרא מחלקת בין דבר שמחובר לקרקע לבין דבר שהוא מיטלטל.

זאת אומרת,

אם הגוי יבוא וישתחווה עכשיו להר,

לשמש, לירח או להר,

אסור לך יהיה לעלות על ההר הזה? הוא יאסור לנו את זה? חס ושלום. דבר כזה, אם לא יכולים לאסור,

והבניין כולו מחובר לאדמה, כך שהבניין עצמו בוודאי לא נאסר. שוב, להיכנס כמות שהוא,

בוודאי שזה עדיין, כמו שאמרתי, מסריח,

אבל אתה יכול מיד לשפץ ולהיכנס לשם, לעשות את זה.

לא רק בית מגורים, אני אמרתי אפילו ישיבה.

עד כדי כך,

הדבר מותר בשופי, ואין בדבר הזה חשש איסור.

כבוד הרב,

לא באנו לפני שבועיים,

שבמקומות גבוהים, בדרך כלל לא היה מותר לבנות בזבח. למה? כי הגבוהים יושבים במעבודה זרה.

כן. זאת אומרת, נמצא לו בבית דין שיש להם...

רק לבנות מזבח להשם, להקריב קורבן להשם, לא.

אבל, כשאני אבנה שם וילה, כן.

לבנות וילה, כל דבר אחר, קדושת בדק הבית, מותר.

רק מזבח, קורבנות, זה הדבר היחיד שעל זה דן הירושלמי, והבאנו את השאלה והתשובה לגבי הר הבית.

אבל חוץ ממזבח, דברים אחרים, אתה רשאי, אין לך שום בעיה, יהיה מותר בלכתחילה.

אני עובר לסעיף ו'

היה קולו עב מאוד או דק מאוד כשר, שכל הקולות כשרים בשופר.

היום במציאות של ימינו, לצערנו,

יש כמה וכמה בתי חרושת בישראל, בתי חרושת לשופרות.

אין להם, לאותם בתי חרושת,

אין להם שום הכשר, אין שום פיקוח עליהם,

לא מהרבנות ולא מהבדצים, הם עושים מה שהם רוצים.

ולכן, לפני שהאדם הולך לקנות, מן הראוי שיראה קודם כל את השופר לחכם, אם זה כשר,

אם לאו.

תיתן לו בינתיים פיקדון את תעודת הזהות, תגיד לו, תיקח את זה עד שאני אשאל את החכם.

אחרי ששאלת, הרב אמר לך, זה כשר, כן, אם לא, לא.

לפעמים המוכר מנסה לעבוד על האנשים.

בא אליו אדם תימני,

אז הוא אומר לו,

אתה שומע, זה הכול, זה בדיוק, ככה היו תוקעים בתימן, זה שלכם. בא אל המרוקאי.

כל זה קשקוש.

כל הקולות כשרים בשופר, אין שום הבדל בין הצליל שיוצא מהשופר של הספרדים, אשכנזים, תימנים וכיוצא בזה,

הקול לא משמעותי.

אנשים אוהבים לשמוע קול עבה, אבל לא חשוב לנו איזה קול יצא מהשופר, אם הוא דק עבה,

אלא חשוב לנו שהשופר יהיה שלם,

שבו לא תהיה תקלה, כמו שמרן מפרט בהמשך.

אבל הצליל של השופר אין לו שום משמעות בהלכה כלל ועיקר.

אין הבדל אם מעיקרה היה קול עדק ואחר כך נעשה קול עבה, או להפך.

לפעמים אדם לוקח שופר שהוא כבד מאוד,

הוא לוקח ומשייף אותו.

משייף אותו בנייר זכוכית ונעשה דק.

כשהוא נעשה דק ממילא, גם הקול שלו משתנה.

אפילו אחי, מה שהוא השתנה זה מעצמיותו,

ולכן שופר כזה,

כאשר לכתחילה אין בו שום בעיה.

הזכרנו שהלילה היורצייט של הגאון בעבודה לסומך,

הוא היה הרב של בגדד ורבו של רבנו יוסף חיים.

הרב היה גדול, עצום ורב, והנחיל לנו מורשה.

יש לו את הספרים, זבחי צדק,

גם על יורה דעה ועוד גם בשאלות ותשובות.

היה לו כוח גדול בפסיקת ההלכה,

היה מגדולי הדור,

ובעיקר, כמו שאמרתי, היה להם את הכישרון לעשות את זה.

ובאותה השיטה שהרב למד, כך גם לימד את תלמידו רבנו יוסף חיים, שהמשיך את המסורת של רבו בכל מקצועות התורה, בפשט, בקבלה וכיוצא בזה.

הרב היה גדול לא רק בתורה,

היה גדול גם בענווה.

כשהיה תלמידו, רבנו יוסף חיים היה דורש,

היה בא הרב בכבודו ובעצמו היה בא לשמוע את הדרשה.

כשאנשים רואים,

רבי עבדאללה סומך בא לשמוע,

מי לא יבוא לשמוע את הדרשה?

זה משך את כל ההמונים וליכד את כולם.

איך קוראים לזה היום בעברית, לפרגן לתלמיד?

כך עשה הרב הלכה למעשה.

לא מצאנו את זה אצל אחרים,

הרב עשה את זה בפועל הלכה למעשה.

כשהרב נפטר,

הם רצו לקבור אותו במקום שעל פי החוק שלהם היה אסור.

ואז הייתה מגפה, מגפת חולירה,

והיהודים היו בצער נורא על פטירת רבם.

כשהגיעו למקום,

היו שם כמה בחורים צעירים ולא פחדו מאף אחד.

מיד טיפסו על השערים, פתחו את השערים וקברו אותו. עשו את הגבורה והלכו לביתם.

אחר כך באו, הלשינו לפחה של בגדאד. כך וכך היהודים עשו,

קברו בלי רישיון, קברו את הרב שלהם, כך וכך היה.

טוב, אחרי דין ודברים, אחרי כמה ימים,

יצאה הוראה לפתוח את הקבר ולהוציא את הרב משם ולקבור אותו במקום אחר.

היה רעש גדול, תסיסה גדולה,

אבל לא יכלו כנגד הממסד, כנגד השלטון.

אז טורקיה שלטה בכל המרחב,

כולל גם בבגדאד,

לא יכלו לעשות כלום.

אבל כיוון שהייתה מגפה נוראה,

אז משרד הבריאות שלח את האנשים שלו

כשיפתחו את הקבר,

יש לו עלינו, יש ריחות לא טובים.

הרי אחרי שלושה ימים, המת מתחיל להירקע ולהסריח.

הקרס מתבקעת והשם ירחם.

ולכן הם שלחו את האנשים שלהם כדי לחטא את המקום שלא חלילה אנשים יינזקו מזה.

אבל לתדהמת כולם, כשפתחו את הקבר,

הרב היה עם התכריכין,

היה עטוף כאילו הכניסו אותו לפני דקה לקבר.

כל כך היה, גדול, עצום ורב,

ורכב עצמות קנאה. אדם שיש בו קנאה נרקב. אדם שאין בו קנאה, כמו הרב הקדוש הזה,

ולכן היה שלם.

הפחה, סיפרו לו את זה,

ירד מהסוס,

ובעצמו ליווה את הרב יחד עם האנשים בכבוד הראוי לו. כך היה הרב,

גדול, עצום ורב.

אנחנו נהנים מתורתו, לא רק מהזבחי צדק,

אלא גם מהספרים שחיברו תלמידיו.

המשיך את המסורת הזו רבנו יעקב חיים סופר בעל כף החיים.

כף החיים למעשה זה כמו העתק של הזבחי צדק.

העתיק את מה שיש שם, והוסיף על זה.

אבל אף טיפוס, מי שנתן את הכיוון,

זה היה הזבחי צדק.

תלמידו עצי היער התחיל בעשייה של אורח חיים.

ושוב,

רבנו יעקב חיים סופר המשיך את המסורת גם בכף החיים.

יש לנו עשרה כרכים כף החיים, שמונה מהם אורח חיים ושניים יורי דעה.

כמו שאמרתי, הראשון שהתחיל בדבר הזה היה רבי עבדאללה סומך, שכתב לנו את ההלכות.

אסף לנו את כל דברי הפוסקים, בעיקר את דברי האחרונים,

בהתאם לסדר של השולחן ערוך,

הלכה אחרי הלכה, בצורה מסודרת,

כדי שנוכל להבין, לדעת ולזכור כל דבר ודבר.

בעבדאללה סומך, כמו תלמידו רבנו יוסף חיים,

הם קבורים שם בבגדד,

אבל רבנו יעקב חיים סופר קבור כאן,

בהר הזיתים.

המעשה שהיה,

הוא בא לארץ ישראל כדי להשתטח על קברות הצדיקים,

מה שנקרא בערבית זיארה.

אז הם תכננו להיות כאן כמה ימים ולחזור.

הגיע לירושלים, ראה את חכמי בית אל, ראה את הישיבות כאן, מצא חן בעיניו,

הודיע לכולם, אני לא חוזר.

אשתו הייתה שם, אשתו והבן היו שם בבגדד,

אני לא חוזר.

פה אשב כי הבאתיה.

הגיעו לשם,

ואז סיפרו לה לאשתו,

ברוך השם בעלך חי וקיים,

אבל הוא לא רוצה לחזור, הוא נשאר לירושלים.

מה היא תעשה? בצר לה פנתה מיד לבן איש חי, רבנו יוסף חיים.

הוא אמר לה, תראי, כתוב במשנה,

במסכת כתובות ק.י. הכול מעני לירושלים.

כך מרן פסק בוועזר סימן ע' סעיף ג.

הוא צודק.

את רוצה, תישאי אליו.

הוא אמר, אבל הוא לא השאיר לי כסף בשביל נסיעות,

הוא היה עני מרוד.

אז הרב אמר לה, תראי, יש לו הרבה ספרים הוא השאיר כאן,

יהיה לך כסף לנסיעות. וכך היה, היא באה לכאן, וכמו שאמרתי, כאן הוא חיבר לנו את הספרים.

מי שמכיר את בית הכנסת של שנים לדוד בקומה השנייה,

שם באותו בית הכנסת, זהו המקום בית היוצר.

זה הבית חרושת הרוחני,

ששם הרב ישב מהבוקר עד הערב וחיבר לנו את החיבורים האלה,

שאנחנו נהנים מאוד לאורם,

זכותם יגן עלינו.

בכבוד יעקב יעלה ויבוא וימכור.

תזכו למצוות.

נראה לכבוד רבי עובדיה. השם בעברית עובדיה. בערבית אומרים עבדאללה.

חמישים שח.

מאה ואחת אומר.

נראה לכבוד רבי עבדאללה סומך, מאה ואחת.

תזכו למצוות רבותיי. מצרה גדולה, עוד מעט ראש השנה, הרוצאות גדולות.

כל הנותן מוסיפים, כל המוסיף מוסיפים לו.

מאה ואחת אומר. נראה לכבוד רבי עובדיה סומך. מאה ואחת.

מאה ואחת. פעם ראשונה.

נראה לכבוד רבי עובדיה סומך. מאה ואחת.

פעם שנייה.

נראה לכבוד רבי עובדיה סומך.

101. מי שבירך אבותינו הקדושים והתורים אברהם, יצחק ויעקו, משה ואהרון, דוד ושלמה הוא יברך וישמור וינצור את ידידנו אהובינו יחיאל בן יחיא שזכה בנר לזכות רבנו עבדאללה סומך זכות הרב הצדיק הגן ועדו ועד כל בני ביתו שבעזרת השם יזכה לבריאות יתנה נוערה מעליה יזכה להגדיל תורה ולאדירה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים נראה נחת מכל יצא חלצה בנים ונכדים ונינים

תלמידי חכמים, גדולי תורה ויראי שמים, ברבצים תורה ברבים,

יזכה להקביל את פני מלח והמשיח במהרה, אמן ואמן, בכבוד יעלה ויבוא וידליק.

אני עובר הלאה, סימן תקפו סעיף ז,

מראה מדבר שופר שיש בו חור.

שופר כזה מעיקר הדין הוא כשר,

אין בו בעיה, מעיקר הדין מותר לתקוע בו.

אפילו אם על ידי החור נשתנה קולו, קודם היה לו קול עבה,

על ידי החור יש בריחת אוויר והקול נעשה יותר דק, אפילו הכי מעיקר הדין כשר, כיוון שנשתנה קולו מעצמיותו של השופר ואין כאן תערובת של צליל אחר ולכן זה כשר בלכתחילה.

אבל חומרה,

אנחנו מחמירים וסותמים את החור.

וילקוט הראובנים מביא רמז יפה.

והשם אלוהים בשופר יתקע,

כמו השופר של הקדוש ברוך הוא שלם,

גם השופר שלנו,

גם הוא צריך להיות לכתחילה שלם, ולכן כדאי לתקן אותו.

איך מתקנים? מרן ממשיך לנו ואומר לנו,

תנאי בל יעבור, צריך לתקן אותו במינו.

אתה לא יכול להביא לא דבק מגע,

לא דבק פלסטיק או דברים אחרים.

באיזה צורה אני כן מתקן?

אני לוקח את הצד הרחב, מכניס אותו לתוך מים רותחים.

זה מתרכך, אני יכול לחתוך חתיכה.

אתה גוזר חתיכה,

תשים את החתיכה הזו על האש, זה נמאס מיד.

מיד נעשה כמו מסטיק.

אתה לוקח, מכניס את זה בתוך החור,

ועל ידי זה אתה סותם את הנקב ממינו,

מאותו השופר עצמו,

מאותו דבר אתה לוקח ועושה את הטלאי.

התיקון הזה הוא טוב, הוא כשר בלכתחילה,

ואז השופר הזה חוזר להיות כשר בלכתחילה.

בבתי חרושת לשופרות יש בדרך כלל הרבה שאריות.

מכל שופר הם חותכים, גוזרים,

ויש להם בסוף היום הרבה שאריות.

אם הוא לא דתי, אם בעל בית החרושת אדם שאין לו דת,

יכול לעשות דבר כזה.

לוקח את כל השאריות האלה, ממיס אותן,

ויעשה מהן יציקה חדשה,

שופר חדש.

השופר הזה פסול מדאורייתא.

והסיבה היא?

התורה אמרה תעבירו שופר, לשון יחיד, לא שופרות.

כאן השופר הזה הוא יציקה מכמה וכמה שופרות,

ולכן הוא פסול.

זאת ועוד.

גם פה בדוגמה שדיברנו כשהיה לשופר הזה חור.

אם אני לוקח וגוזר, חותך חתיכה משופר אחר,

אני ממיס, וממנו אני עושה את הטלאי,

גם זה לא טוב, גם זה גרוע מאוד.

למה? הקול שיוצא, יוצא גם מאותו הטלאי שהוא בא משופר אחר.

לעקוף את הבעיה הזו, לכן אמרנו,

את הצד הרחב של השופר תשים בתוך מים פותחים,

תגזור חתיכה ותעשה את התיקון ממינו מאותו השופר עצמו,

בזה הוא יהיה כאשר לכתחילה הוא חוזר להיות אותו השופר,

חוזר להיות גם מהודר.

היום רוב השופרות שיש בעולם,

בדרך כלל הם עשויים מכבש אבל לא כולם.

יש חלק שעשויים גם מעז או דברים אחרים,

ועליהם יש לנו מחלוקת.

ולכן,

בלכתחילה כשאדם רוצה לקנות, עדיף שיקנה שופר שעשוי מכבש,

איל,

לרמוז את מה שנאמר בפרשת העקדה שהייתה ביום ראש השנה,

והנה איל אחר נאחז בשבח בקרניו.

אם האדם הזה הולך לבית החרושת או לחנות לקנות שופר,

לפעמים המוכר רואה לפניו יהודי תימני ואומר לו, אני אמכור לך שופר תימני,

יש לי שופר ענק, גדול,

זה בשבילך מצוין, אתם התימנים תוקעים בזה,

המחיר הוא

אלף שקל.

לא יקנה, תגיד לו, אל תקנה בשום אופן,

יגיד לך למה לא, מה הבעיה,

תסביר לו.

יש אפשרות לעשות שופר כזה מהחיה הטהורה דישון,

ומהדישון אי אפשר לעשות מהקרן הזו שופר,

ולכן לא כדאי לקנות.

אם כן, תשאל מה עם השופרות שהביאו מתימן, אותם השופרות הגדולים?

גם עליהם יש ויכוח, חלק מהאנשים אומרים זה מהדישון ולכן זה פסול.

אבל הגאון הרב צוברי היה הרב של התימנים בתל אביב,

הוא טען ואמר שהיה להם בתימן היה מצוי כבש מדברי,

כבש ענק,

שהקרניים שלו היו גדולות,

גדולות מאוד,

וממנו הם עשו את השופרות הגדולים האלה,

אבל עדיין זה כבש,

ולכן הוא הכשיר את אותם השופרות בלכתחילה.

אז אם אדם אומר לך, אני הבאתי את השופרות האלה מתימן,

בסדר, אני יכול להחריש,

לומר לו, אולי הוא צודק, כמו שאמר הרב צוברי.

אבל הבעיה היא, כשאתה הולך עכשיו לקנות מהבית חרושת,

האם בית החרושת הזה הביא את השופרות הגדולים האלה מהכבש המדברי או מהדישון?

מי אמר לך שהוא הביא את זה מהכבש המדברי?

יש להם שם בטורקיה כבש מדברי? אינני יודע.

הם בדרך כלל מייבאים את השופרות האלה או ממרוקו או מטורקיה.

אלה הם המקומות שמייבאים את השופרות,

וכאן

בבית החרושת בארץ מעבדים את הקרן,

עושים מהקרן הזו, עושים ממנה שופר יפה.

אבל השופר הגדול הזה,

אין לנו זיהוי מוחלט,

ויכול להיות, אולי זה לא מכבש, אולי זה מהדישון,

ולכן אמרנו, אל תקנה לכתחילה שופר כזה.

גם התימנים שכן היו תוקעים באותו השופר הגדול, הענק,

כמו שאמרתי,

אותו השופר שהביאו מתימן,

שם יכול להיות שזה היה מהכבש המדברי, שם זה היה מצוי.

אבל מה שמביאים לך היום בבתי החרושת לשופרות,

אולי זה בא מהחיה שנקראת דישון,

כך אומרים הרבה מהמומחים,

כך דיבר אחד מהם,

אחד מבעלי בתי החרושת, הוא אמר בפירוש,

אנחנו לוקחים את זה מהדישון,

כך הוא הודה בפה מלא.

אם כך,

בוודאי שלא נוכל להתיר לאותו היהודי התימני לעשות דבר כזה,

הרי לפי הרמב״ם רק שופר מכבש אפשר לקיים בו את המצווה.

אם זה לא מכבש,

הברכה חלילה לבטלה, לפי הרמב״ם זה לעיכובה.

ולכן יגידו לו שלא יקנה דבר כזה.

השופר כשנופל,

בדרך כלל הוא נסדק ולפעמים גם נשבר.

אם הוא נשבר,

יתפרק, אין לך הרבה מה לעשות.

אבל אם הוא נסדק,

הוא בא ושואל אותנו,

לפי ההלכה,

אם הוא נסדק מעט,

לא ברובו אלא רק במיעוטו,

עדיין הוא כשר. עדיין יכולים להכשיר את זה.

זה לא מוסכם, יש מחלוקת גדולה בפוסקים אם אפשר לתקן את השופר הזה אם לאו.

הבעיה היא,

כשאני תוקע בשופר הזה בכל תקיעה,

הסדק הולך ומתרחב.

אם היום הסדק הוא 3-4 מילימטר,

אבל אם מתקיעות במשך הזמן,

בעוד כך וכך זמן,

הרוב הגדול כבר יהיה סדוק ויהיה פסול.

האם בינתיים הוא כשר,

או שנאמר כל העומד לי ישדה כסדוק דמה?

מחלוקת בין רבנו יונתן הראש ושאר הפוסקים,

מחלוקת גדולה בפוסקים.

מרן דעתו להכשיר.

אבל הבעיה היא,

אנחנו צריכים לברך על זה ברכה,

וציוונו לשמוע קול שופר ושחיינו.

האם נאמר בזה, ספק ברכות להקל נגד מרן?

או שנאמר, כיוון שהמחלוקת במצווה ולא בברכה,

אז לא נורא, אנחנו לא חוששים גם לגבי הברכה.

מחלוקת גדולה בכל הנושא הזה.

ולכן,

עצה טובה קודם כל לתקן,

ואחר כך לתקוע בו.

איך אני מתקן?

אם נאמר שהמקום שהתחיל הסדק הוא בצד הרחב של השופר.

אני מרתיח מים,

מכניס את השופר באותו מקום.

באותו מקום אני מכניס את השופר.

המים הרותחים הם עושים מהשופר, שזה יהיה רך מאוד.

אחרי שזה מתרכך,

אני לוקח מספריים וגוזר בצורת

חצי עיגול,

כמו ירח.

אני גוזר את המקום הזה, ארבעה מילימטר, שזה...

הסדוק אני גוזר, ברגע שגזרתי אין המשך

אם היה נשאר כמו שהוא כל תקיעה זה היה ממשיך את הסדק עוד ועוד

אבל כאן ברגע שגזרתי את המקום הסדוק בהמשך אתה עצרת את הרכבת עצרת את הסדק שלא ימשיך ולכן הוא יהיה כשר ומהודר בלכתחילה

אותה בעיה יש גם לגבי לולב

אני הולך לקנות לולב, אני מסתכל על התאומת על השפיץ

אני רואה את חילי פתח קצת

כמה? 2-3 מילימטר זה הכל

הרוב הגדול סגור, בעיקר הדין זה כשר

אבל האם נאמר

היום זה עדיין כשר,

תגיע ליום האחרון או שענה רבה,

כל פעם שאתה נוגע בו זה הולך ומתרחב הסדק הזה,

זה יגיע לרוב,

הרוב יהיה כבר פתוח,

מה יהיה, האם בינתיים אני יכול להכשיר את הלולב הזה או שנאמר כל העומד יסדה כסדוק דמה?

המחלוקת כאן יש גם שם, ולהלכה לפי מרן פה כשר, גם שמה לפי דעת מרן זה כשר.

כל הוויכוח הוא בשנים רגילות, שנה זו זה יותר קל,

התורה כשאמרה לנו ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר,

המילה הדר נלמדת לא רק לגבי האתרוג, אלא גם לגבי הלולב.

אם אנחנו פוסלים לולב שרובו נסדק,

אתה פוסל אותו מדין הדר.

דין הדר יש רק ביום הראשון.

ביום הראשון המצווה דאורייתא,

ועל זה הפסוק מדגיש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר.

אבל בשאר הימים, לפי דעת מרן בסימן תרמ״ט,

אין את הדין של הדר.

השנה הזו,

יחול יום הראשון של מצוות הלולב, יום ט״ו בתשרי יחול בשבת,

ואין לנו אפשרות לקיים את המצווה שמא ייקח את הלולב ארבעה עמוד ברשות הרבים, יבוא לידי איסור חילול שבת,

שיש על זה עונש סקילה.

ולכן הגמרא אומרת ביבמות צדיק,

שחכמינו הפקיעו את המצווה בשנה כזו,

אלא יום ראשון ט״ז בתשרי אנחנו נקיים את המצווה מדרבנן.

עם כל זה דרבנן, חכמינו לא החילו את הדין,

לא אמרו שגם ביום השני יהיה דין הדר.

ולכן אם זה סדוק,

מעיקר הדין זה כשר.

קל וחומר, אם זה סדוק מעט,

לא סדוק הרבה, שלא נצטרך לחשוש ולומר כל העומד להיסדק כסדוק דמה,

ולכן המסקנה הלולב הזה כשר.

אבל כשר לא מהודר, זה מוריד משהו מההידור.

הנפקא מינה לדיני ממונות.

יש אנשים הולכים לקנות לולב.

אתה שואל את המוכר,

כמה זה? אומר לך, 100 שקל.

אתה מסתכל טוב, אתה רואה למעלה, זה קצת פתוח.

תיגש, תגיד לו, אדוני,

זה פתוח למעלה, זה לא שווה 100 שקל.

אז מה עונה לך? טוב, 90 שקל.

תגיד לו, לא 100 ולא 90. שלושה שקלים מספיק לך.

שזה לא מהודר מספיק לו שלושה שקלים ותולה אם הוא לא רוצה אל תקנה

תלך בערב החג בשעה ארבע אחר הצהריים תתקנה דבר כזה לא בשלושה אלא גם בשני שקלים תוכל לקנות דברים כאלה ולכן אל תבזבז הרבה כסף אם הדבר הזה הוא לא מהודר

הוא לא סגור יפה יש בו את כל ההידורים אתה רוצה להדר למה לא גם השנה הזו מותר וטוב

וכדאי להדר אבל ברגע שזה פתוח התחיל להיפתח למעלה קיימת הבעיה האמורה ולכן מן הראוי לייעץ לאנשים שלא יניחו את מעותיהם על קרן הדולב שלא יקנו דבר שאינו מהודר במחיר מופקע במחיר מהודר

אותה הבעיה יש גם לגבי רצועה של התפילין

רבנו יוסף חיים ברב ברכות

בספר הזה הרב חיבר כשהיה עדיין צעיר לימים ושם הוא דן בשאלה הזו לגבי הרצועה של התפילין

יש אנשים גברתנים כשבאים לקשור את התפילין על הזרוע קושרים חזק

קשר חזק והתחיל קצת להיקרע

המינימום רוחב הרצועה צריך להיות לפחות

11 מילימטר

לאדם הזה הרצועה הרוחב 15 מילימטר

כמה נקרע? נקרע מילימטר אחד

האם בינתיים זה כשר או לא?

בכל אורך כן, תגיד יש לך 14 מילימטר שלם, זה בסדר אבל

כל יום כשהוא יבוא לקשור עוד

כל יום הוא יקרע עוד רבע מילימטר

מה יקרה בעוד שנה?

לא יישאר לך 11 מילימטר

האם בהווה בינתיים זה כשר?

או שנאמר כל העומד להיקרע כקרוע דמה

כמו שאמרנו קודם כל העומד להיסדק כסדוק דמה

אותה הבעיה, המחלוקת בראשונים שם הוא עדין גם פה

הפתרון שאמרנו לשופר שייך גם לגבי הרצועה של התפילין

מה אמרנו לגבי השופר?

תניח אותו במים רותחים, תגזור את המקום הסדוק

עצרת את הרכבת שלא ימשיך הסדק, זה טוב,

גם פה,

תיקח איתם קצה ציפורניים,

הוא גוזר בצורה עגולה אתה גוזר את המילימטר הזה ואז אין המשך

בהמשך אין לך קרע ואין מה שימשיך להיקרע ובזה אליבא דקולה עלמא הרצועה הזאת תהיה כשרה,

תוכל להמשיך ולברך עליה זה הפתרון הטכני שאפשר לעשות עם אותה הרצועה.

אבל אם אותו אדם עם הארץ לא בא לשאול וכל יום

המשך נמשיך לקרוע עוד קצת עד שנקרע נהיה תשע מילימטר, שמונה מילימטר,

אמרנו אין מה לעשות,

תעביר את זה לסופר שישים לך, יניח שם רצועות חדשות כדי שתוכל לקיים את המצווה כהלכתה,

הרצועות האלה אי אפשר להשתמש בהן.

אם הרצועות האלה היו ארוכות,

ארוכות מאוד. לפעמים האדם הזה גובה שלו מטר תשעים בלי עין הרע

גמל הרצועות ארוכות מאוד.

אז אפשר לחתוך שם ולהשתמש במה שנשאר מהרצועות

לעשות מזה רצועות לילד קטן. ילד בגיל בר מצווה כל היד שלו קטנה מאוד אז זה יכול להספיק בשביל הילד די ויותר אז לא צריך לזרוק את זה לגניזה את הכל אלא באותו מקום שנקרע

תוציא משם את היוד עם הקשר לגניזה ומאותו מקום והלאה תעשה יוד חדשה בשביל התפילין הקטנות של הילד אותו נער הבר מצווה כך שעדיין הוא יכול להשתמש ברצועות האלה אבל הוא לא יכול להשתמש אלא יניח רצועות חדשות ילך ויקנה רצועות עבודת יד כדי שימשיך לקיים את המצווה כהלכתה

אבל אם השופר הוא פוקח יש לו הפסקה של שנה או רק פילין יש לו הפסקה של יום זה לא דבר רציף אם אתה אומר כל העומד אין הכוונה שעומד להיות בעוד חמש דקות או בעוד יום אלא זה תהליך שבוודאי יימשך אז גם אם זה יהיה בעוד חמש שנים או עשר שנים גם כן יהיה אותו כלל לגבי הלולב יכול להיות שאם אני בטוח שזה יחזיק מעמד עד שמחת תורה

הרי כל אחה כולו

שישה ימים מראשון עד שישי זה מה שיש לנו השנה אז אם אתה בטוח שזה ישרוד שישה ימים אני מסכים איתך שם יש אב אמן על המהלך שלך אבל לא לגבי הנושא של הרצועה שם המציאות היא שונה אתה יכול לקחת מעט דבק פלסטיק לטפטף שם בשפיץ ובזה אתה עוצר שלא ימשיך להיפתח שהסדק הזה לא ימשיך

ובוודאי לפחות ששת הימים יכול להישאר כמות שהוא האמת היא שיש הבדל בין הספרדים והאשכנזים

אצל האשכנזים כשהם מנענעים בלולב

הם מנענעים ומשכשכים

ממילא כאן בשפיץ זה מתחיל להיפתח כל יום נפתח עוד קצת

אנחנו הסגנון שלנו בנענועים הוא לא כך אלא אתה מנענע את הידיים בצורה הזו

והלולב נשאר עומד ישר אז אצלנו אולי זה לא ייפתח, אצלם כן

אז האשכנזי תיעץ לו שישים שם טיפה דבק פלסטיק

כדי שלא יהיה את הבעיה של כל העומד להיסדק יסדוק דמה.

נדידן יכול להיות שאין את הבעיה הזו מעיקרה.

הנפקא מינה עוד לגבי כוס

כוס שעשוי מפלסטיק

שאתה מקפל אותו, מעך אותו

עוד פעם אתה פותח ומקבל סדק

כוס שיש בו חור ניקב ככונס משקה ופסול

כאן עדיין הסדק הזה אין אפשרות שייכנס בו המשקה,

אין בו חור ככונס משקה

אבל לעתיד לבוא,

הסדק הזה יימשך על כל אורך הכוס ולעתיד תהיה בו חור ככונס משקה

האם אפשר, האם ניתן ליטול ידיים מאותו הכוס או לא?

גם שם דנו האחרונים על פי המהלך של הראשונים פה,

האם אומרים בזה כל העומד יסדה כסדוק דמה או לא?

וגם שם מן הראוי לא ליטול בזה את הידיים.

נכון שמצוות נטילת ידיים היא דרבנן,

והמחלוקת בדרבנן אתה יכול לומר ספק דרבנן לכולה.

זה היה טוב אם לא היית מברך וציוונו על נטילת ידיים.

אבל כשאתה בא לברך,

אולי חלילה הברכה לבטלה,

ולכן משום זה אנחנו מקפידים ולכתחילה תחפש לך כוס אחר.

ברוך השם, היום יש שפע בעולם,

לא חסרים לנו כוסות, כלים,

יש בכל מקום בשפע, תיקח דבר אחר ומזה אל תיטול את הידיים. שאל תדחק, אין לו משהו אחר, אין לך למה,

תיטול מזה את הידיים ולא יברך.

בשעת הדחק, כן.

אני חוזר לדברי מרן.

אם נעשה חור בשופר ואני בא לתקן, אמרנו חייבים לתקן אותו במינו,

אבל אם נסדק, מספיק שאני גוזר.

אם האדם הזה בא לתקן שופר, מרן אומר לנו שלושה תנאים יש.

דבר ראשון, לתקן אותו במינו.

דבר שני, שלא ישתנה קולו.

דבר שלישי, שנשתייר רובו.

אם יש את כל השלושה תנאים האלה, זה חוזר להיות כשר לכתחילה,

אבל אם יש שניים מתוך השלושה, כשר בדיעבד.

איך אני יכול לדעת אם השתנה קולו או לא?

לפני שאני בא לתקן,

תיקח את הקלטת ותקליט.

אחר כך, אחרי שתיקנת את זה, עוד פעם אתה מקליט,

אתה עושה השוואה. אתה רואה איזה אותו צליל, אותו קול,

ואז נוכל לומר שהשופר הזה,

הוא יהיה כשר לכתחילה.

האם אותם בעלי בתי חרושת שמתקנים ועושים את הדברים האלה,

האם הם יודעים את ההלכות האלה? האם הם צמודים להלכות האלה? הם עושים את התיקונים כאהבת נפשם, אף אחד לא מפקח עליהם.

ולכן אמרנו, לפני שאדם קונה שופר,

שיגש קודם כל לחכם,

כדי שלא ייכשל בשופר שאינו כשר או לפחות שאינו מעודר.

פעם היה מישהו שבא לשאול אותי על השופר,

הוא אומר לי, אני קניתי שופר.

אמרתי לו, שילמת? הוא אומר, כן, שילמתי.

טוב, הוא מתחיל לתקוע,

אני רואה יש שם מדבקה, סטיקר, המחיר של השופר.

אמרתי לו, תביא רגע.

הורדתי את הסטיקר, היה שם חוב.

אמרתי לו, לך תחזיר לו את זה.

הוא הלך לשם, אותו הנוכל לא רצה להחזיר לו.

הוא אמר לו, אני לא מכיר אותך, מי אתה?

אחרי שאדם משלם את הכסף,

לא תמיד הרמאים האלה יסתכלו עליך.

אבל אם האדם לפני כן, כמו שאמרתי, הולך, שואל את החכם,

ואז הרב ישים לב אם באמת השופר הזה הוא כזה.

כמו שאמרתי קודם, השופרות הישנים שיש לנו בבתי הכנסת בארץ הם בדרך כלל רובה דרובה יותר מ-51% עשויים מהקרניים של הכבש, עיל שהם כשרים לכתחילה,

יש להם חזקת כשרות.

הבעיה יותר אלה השופרות החדשים שלצערנו בעלי בתי החרושת לא משתפים פעולה עם הרבנים ועושים מה שליבם,

היה צריך שהרבנות תכפה עליהם, הרבנות, הבדצים,

כדי שיתחילו לייצר שופרות בצורה נכונה,

שהחכם ישגיח עליהם להדריך אותם שהייצור של השופרות,

הכול יהיה כשר בצורה שההלכה,

הכול מתיישם, יהיה מיושם שם להלכה ולמעשיהם.

אלא אותו השופר שבנייה פה,

אמרנו שכשר,

אבל לא מהודר.

אתה יכול לתקן אותו,

אבל אם אתה בא ועושה לי ארון חדש,

המחיר, סיכמנו,

עשרת אלפים שקל,

אבל אם היה חור בארון ותיקנת את זה,

גם אז המחיר עשרת אלפים? לא, אתה משלם מחיר אחר.

אז גם בשופר, בלי ספק, אם היה בזה חור,

זה רמאות לקחת ממנו אלף שקל, זה היה בוודאי גזל,

אבל את הנעשה אין להשיב. איך אומרים בעברית? הוא אכל אותה. ולכן אדם צריך להיות חכם ולראות את הנולד, ולא יניח מעותיו על קרן השופר,

אלא קודם כל ישאל שאלת חכם.

אם האדם הזה הפך את השופר,

כמו שאדם הופך את המעיר לו את הסוודר, לא יצא.

או שהפך את הצד הרחב לצד הצר,

והפוך, גם זה פוסל את השופר.

אבל אם היה השופר ארוך יותר מדי,

וקיצר אותו, חתך ממנו כשר לכתחילה.

או היה כבד מאוד,

לקח נייר זכוכית ושייף אותו, עשה אותו דק,

ואפילו אם השתנה קולו,

גם כן כשר לכתחילה.

כשבאים לעשות שופר, הטכניקה היא כך.

אתה חותך במסור חשמלי מהגולגולת,

אתה חותך את השופר.

אחרי השחיטה,

שחטו את הכבש,

אתה לוקח את הגולגולת, את הראש, ומנסר.

יש שם, בתוך הקרן, יש שם את העצם.

אתה מניח את הכול בתוך מים רותחים,

ואז השופר מתרחב.

מתרחב,

אתה שולף עם הפלייר, אתה שולף את העצם מבפנים, זה נקרא זכרות.

אתה גוזר מהשפיץ, מהקצה השני,

ויש לך שופר,

זו הטכניקה.

אבל אם האדם הזה ייקח מקדחה,

הוא לא יוציא את העצם,

אלא יעשה בתוך העצם הזה, יעשה חור על ידי המקדחה,

דבר כזה פסוי לגמרי מכל וכול.

אסור לכתחילה לצפות את השופר,

לא בכסף ולא בזהב,

וקל וחומר,

לא בפלסטיק ולא בלק,

אין היתר לעשות.

גם אם נאמר הוא מצפה את זה בזהב כדי לייפוד את השופר, תגיד זה אליוון ואוהו,

אבל הרבה פעמים זה משנה את הצליל של הקול של השופר,

זה נותן קול אחר, קל וחומר אם הוא מצפה אותו במקום שהפה בצד הצר,

שהפה נוגע שזה יכול לפסול את השופר.

ולכן, גם בדיעבד אדם שעשה כדבר הזה,

עדיין לא מאוחר, ילך מחר לצורף, ילך לריבי מאיר נקי שיוריד לו את הציפוי של הזהב והכסף,

ויחזור השופר כמו שהיה.

היום בעלי בתי חרושת לא חשודים לצפות לנו את השופרות בכסף וזהב,

אבל דבר אחר הם כן עושים,

כדי שהשופר ייראה יפה הם צובעים את השופר בצבע לק,

והצבע הלק הזה משנה את כל השופר.

קודם השופר הזה היה בו נקבוביות,

היה יכול להשמיע לך קול יפה,

ואילו כעת זה אוטם את הכול ולכן זה פוסל את השופר.

מה הפתרון הטכני לדבר הזה?

תרתיח מים,

תכניס לכמה דקות את השופר בתוך המים הרותחים,

מייד הדבק הפלסטיק, מייד נמס,

אתה לוקח נייר הזכוכית, משייף את הכול,

והשופר הזה חזר לאיתנו הראשון,

חוזר להיות כשר.

זה טוב אם הרגשת בדבר כעת,

ואתה בא לתקן אותו כעת, השופר הזה יכול להיות כשר לכתחילה, אליבדקו לעלמא.

אבל אם אותו התוקע לא למד הלכות, לא יודע.

אני מגיע ביום ראש השנה, אני מסתכל על השופר של התוקע,

אני רואה זה מסופה בלק,

מבריק יפה.

אני אומר לו, אדוני, הלק הזה פוסל.

טוב, אז הוא אומר לי, אין בעיה,

יש לנו דוד מים חמים,

הגבאי השאיר לנו לכבוד ראש השנה את המים הרותחים,

אני אכניס את זה שם ואני אוריד כעת את כל הלק.

אין דבר כזה. המשנה בראש השנה הלמ״ד אומרת לנו,

שופה של ראש השנה אין מחללים עליו יום טוב, אפילו בדבר שאינו דאורייתא אלא רק מדרבנן ושום שבות.

אלא עכשיו אני יכול לתקן את זה להוריד את הלק ולא ביום ראש השנה.

ולכן

בכל בית כנסת יש להם תלמיד חכם, הרב של בית הכנסת שאחראי על כל העניין.

אם מביאים תוקע חדש,

תשלח את התוקע הזה עם השופר לחכם.

שקודם כל החכם יבדוק לו את השופר אם זה טוב או לא.

ב.

גם יבדוק אותו אם הוא יודע לתקוע נכון על פי כללי ההלכה,

וכמובן נראה בסימן תקצ״, שם מרן מפרט לנו בהרחבה את ההלכות, את הדינים של תקיעת שופר.

לצערנו לא כל התוקעים מיישמים את הדברים האלה בצורה נכונה ולכן הגבאי לא יסגור איתו שום הסכם.

לא יגיד לו סגרנו אתה אצלנו בראש השנה אלא קודם כל ישלוח אותו לחכם.

אומר לו הרב יבחן אותך, יבחן

את השופר תביא לי פתק מהרב שהכל בסדר אני בוחר אותך שתהיה התוקע שלנו בראש שנה

לכן החכם ישים לב לכל הדברים כדי שבאמת הציבור כולו יזכו לקיים את המצווה הזו כהלכתה

הרי כותב לנו הטור בסימן תקפח

ראשי תיבות שופר אין שטן ואין פגע רע

הם תקעו בשופר עשו את המצווה כהלכתה

בעזרת השם באותה השנה לא יהיה שטן ולא פגע רע לא מפרס ולא ממקום אחר

אבל בכלל הן אתה שומע עליו אם חלילה באמת לא תקעו בשופר השופר היה פסול והקולות שיצא הכל היה אפס

חלילה וחס מי יודע אולי יהיה להם פגע רע יהיה להם או שפעת החזירים או דבר אחר

ולכן משום זה מן הראוי כמו שאמרתי שגבאי ירא שמיים

אין לי טענות על הגבאי אם הוא עדיין לא בקיא מספיק בהלכות

אבל ברוך השם יש לו חכם יש לו רב והרב הוא שאמור לדעת א' אם השופר כשר ב'

אם התוקע כשר שיודע את ההלכות שבקיא היטב בכל דבר ודבר

אסור לכתחילה לצייר על השופר

מרן אומר המציירים ושופר צורות בביני צבעונים כדי לנע אותו לא יפה הם עושים הרבה פעמים הצבע הזה משנה את הצליל של השופר ולכן גם זה לא רצו

מה שכן מותר אני לוקח את השופר משייף אותו יפה בנייר זכוכית

אתה עושה אותו חלק מבריק יפה זה מעצמיותו של השופר וזה הדבר מותר לכתחילה לבדי כולם

אבל אין היתר לבוא ולצייר אותו בציורים כל המוסיף גורע יש לו כוונה טובה לייפות אבל לא תמיד זה עומד במבחן ההלכה ויכול להיות שהוא עלול להפסיד את המצווה לגמרי שהאנשים ישמעו קול משונה לא ישמעו את הקול הטבעי של השופר ולכן גם בדיעבד

שהלכו ועשו בשופר הזה כל מיני ציורים יפים מן הראוי להוריד את אותם הציורים שוב במה דברים אמורים אם הוא לוקח צבע אדום צבע כחול ומצייר

אבל אם האדם הזה לקח את השופר שם את זה בתוך מים רותחים

והיה לו יציקה שטנץ שעל השופר נהיה צורה כמו קבר החיל או הכותל המערבי

או דברים אחרים זה מגופו של השופר הוא עשה את החקיקה הזו זה לא פוסל

בזה אין לנו בעיה כאן הקול של השופר היה ונשאר הצליל לא ישתנה על ידי הצבע הלורד האדום או דברים אחרים התוספת הזו שיש בה ממשות מילימטר אחד או שניים בעובי זה יכול לשנות את הצליל של השופר

אבל כאן זה מעצמיותו כמו שלמדנו למעלה שאם הוא שייף

גירד את השופר אפילו אם נשתנה קולו

קשור לכתחילה, כי אין כאן תערובת של צליל אחר,

אותו דבר יהיה גם פה לענייננו,

ולכן אם הוא ירצה לעשות את היציקה הזו,

שעל הצד של השופר יהיה גם איזה צורה יפה,

אין לנו בעיה,

בזה הדבר מותר בלכתחילה, בזה אין איסור בדבר.

כן, גם כן יהיה מותר, כן, גם בזה החריטה הזו,

רק שייזהר לא לעשות חור.

הרבה פעמים,

אם הוא עושה את זה במקדחה,

הוא בא לחרוט,

הרבה פעמים הוא יכול לחורר את השופר ויכול לקלקל.

אבל בשטנץ הזה, כמו שאמרתי, הוא נותן חקיקה מסוימת, שם לא יהיה חור,

ובזה אין לנו בעיה, וזה הדבר מותר.

לגבי מצה, הגמרא אוסרת לעשות דבר כזה. במצה,

שאתה בא ועושה עם השטנץ צורה של קבר רחל, מערת המכפלה, אוקיי, יוצא בזה אסור.

עד שהוא בא לעשות את זה, בינתיים העיסה תחמיץ.

אבל כאן לא שייך הטעם הזה,

ולכן פה אצלנו יהיה רשאי לעשות כדבר הזה.

כמובן, לא ביום טוב, אלא כעת.

המשנה אוסרת לחלל יום טוב או שבת על השופר,

ולא רק בדבר דאורייתא, אלא אפילו בדבר דרבנן,

כגון להוריד את זה מהאילן.

או,

פעמים רבות החיילים שנמצאים בצבא,

הרבה פעמים יש שם תקלות,

ולא תמיד הרבנות הצבאית

דואגת להם כמו שהיה ראוי.

מבטיחים להם לחיילים, אומרים לחייל הדתי, אל תדאג,

תישאר, אתה יכול להישאר במוצב,

נשלח לכם, יהיה לכם עניין, יבוא חזן, יבוא תוקע,

מבטיחים הכול.

בפועל,

הגיע לשם תוקע,

אבל התוקע בא בידיים ריקות, בלי שופר.

אמר, מה, הרבנות לא שלחה לכם שופר?

לא, לא שלחו לנו.

טוב,

אין לנו ברירה, אנחנו מתפללים בלי שופר.

אבל לפעמים,

פעמים רבות,

אתה מתפלל שחרית, באמצע השחרית אתה שומע,

המוצב השני, שם אני שומע קול שופר.

האם אני יכול ללכת לשם להביא את השופר או לא?

אם בקו אווירי מהמוצב השני עד פה אין 960 מטר, אתה יכול ברגל ללכת, הם יגמרו לתקוע,

תביא את השופר למוצב שלנו ותתקע פה.

אבל אם יש מרחק יותר מ-960 מטר,

אין היתר לבוא ללכת ברגל. תגיד תחומין גם לרבי עקיבא שזה דאוריית רק בי' ב' מיל',

אבל כאן זה רק אלפיים אמה.

אין מקום להגיד טענה כזו,

כי המשנה אוסרת עלינו לחלל את היום טוב אפילו בייסוד רבנן, ולכן גם אלפיים אמה אני לא יכול.

באיזה צורה כן יהיה מותר?

כתבו לנו הרמב״ם ומרן, אם זה שבוד ישבוד במקום מצווה, מותר.

הכיצד?

אחד מהחיילים של המוצב שלנו הוא גוי,

גוי דרוזי, גוי רוסי, לא חשוב לנו איזה מין גוי זה. אני יכול לומר

תשמע, לך תביא משם, לא חשוב לי אם הוא ילך ברגל, באופניים, או שייקח את הג'יפ,

לא חשוב, זו בעיה שלו,

הרי הנסיעה בג'יפ ביום טוב אינה דאורייתא אלא דרבנן, הולדת אש חדשה,

כל זה לפי דעת הרב המגיד, הבית יוסף, בסיוון תקב, והרוב המסכים, רק דרבנן.

כשאני אומר לגוי,

יורד עוד ארגז, ישבוד, ישבוד, במקום מצווה מותר,

אתה אומר לו, לך תביא מהם את השופר,

הדבר יהיה מותר בלכתחילה,

זה הפתרון לשעת חירום.

אנחנו אומרים לשעת חירום,

אבל בלכתחילה,

כל חייל ירא שמיים,

אם הוא בסדיר,

בקבע, מילואים, לא חשוב מה,

לפני ראש השנה יודיע לקצין השלישות,

אני צריך להיות בבית כנסת ברוכוף,

שם יש שופר טוב, יש שם תוקע טוב,

שם אני אצא ידי חובה.

הוא יגיד לך, גם אצלנו,

תגיד לו, אולי אצלנו יהיה, אולי לא, יש לנו ניסיון לא טוב עם הצבא,

הם יודעים להבטיח בנושא הרוחני, תמיד הם מבטיחים לנו הרבה,

ולא תמיד לצ'ק שלהם, להבטחות שלהם, יש כיסוי.

ולכן לא כדאי שיסתמך עליהם,

אם אין אני למי לי, שאבוי יהיה כאן.

אם הוא צריך לעשות תורנות,

יכול לעשות תורנות לפני כן, אחרי כן, בימים האלה.

אפילו אם הקצין הזה יגיד לו, טוב, אתה הולך לראש השנה לבית,

כיפור אתה אצלנו.

יגיד לו, בסדר,

עדיף שיהיה פה בראש השנה,

ושם יישאר בכיפור.

בכיפור אין לך בעיה עם השופר.

מה שאנחנו תוקעים במוצאי יום הכיפורים בשופר,

זה לא דין, אלא זה בגדר מנהג.

זכר נתקעת שופר של שנת היובל במוצאי כיפור אנחנו עושים,

זכר למה שהיו תוקעים ביום הכיפורים של היובל.

ולכן,

תישאר שמה, אדרבה, תארגן להם את המניין,

שיתפללו כל החיילים במניין, תהיה התעוררות.

בזה אין לנו בעיה כל כך, אבל לראש השנה יש לנו בעיה אמיתית,

ולכן מן הראוי ולכתחילה שידע מראש מה צפוי לפניו,

כדי שלא יבוא אחר כך לבכות לרב,

הפסדנו את מצוות שופר, מה יהיה?

במקום זה ידע מראש מה שקרה לחיילים האחרים יכול לקרות גם לך,

כי לצערנו הרבנות הצבאית לא מתפקדת כהוגן,

והרבה פעמים יש להם מחדלים גדולים,

ולכן מן הראוי שכל חייל ידאג לעצמו.

מרן מסיים.

גוי שהביא שופר מחוץ לתחום,

תוקעים בו,

ולא רק אם מביא את זה מחוץ לאלפיים אמה,

גם אם מביא את זה מחוץ ליודבית מיל,

אומר שער הציון, יש לנו ספק ספקה להתיר לתקוע באותה שופר.

רבי חנניה בן עקשי האומר.

אמן.