תקיעת שופר בשבת, תפילה ואו סליחות במתנ"ס ובמקומות עראי, ודיני כניסה לכנסיות ומסגדים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשנים רגילות אנחנו מקיימים את המצוות עשה דאורייתא של תקיעת שופר ביום הראשון של ראש השנה, כמו שכתוב יום תרועה יהיה לכם.

השנה הזו יחול יום ראש השנה בשבת בעוד שבועיים.

ולכן השנה הזו אם לא יבוא משיח לא נתקע בשופר ביום הראשון של ראש השנה.

כך המשנה אומרת לנו

במסכת ראש השנה כט והגמרא מפרטת בהרחבה ביבמות צדיק.

והסיבה היא,

כולנו חייבים במצוות תקיעת שופר.

לא כולם בקיאים.

גזירה שמה ייקח את השופר ויעבירנו ארבעה אמות ברשות הרבים.

תודה.

כך גם לגבי הלולב.

בעוד חודש

יום טו בתשרי ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ אדר,

מצוות ארבעת המינים והלולב צריך להיות ביום הראשון, אפילו אחי.

ברוך החכמים והבקיעו לנו את המצווה שהשנה לא ניקח את ארבעת המינים גם כאן,

כיוון שכולנו חייבים אבל לא כולם בקיאים.

גזירה שמה ייקח את הלולב ארבעה אמות ברשות הרבים,

יחלל שבת, יעשה עוון שיש עליו עונש, סקילה.

ולכן בשניהם השנה הזו אין לנו את המצווה מן התורה אלא רק מדרבנן.

כאן אצלנו בדין שופר המשנה מחלקת בין מקום שיש בדין למקום שאין בדין.

במקום שיש בדין אין את הגזירה הזו

ומותר לתקוע גם בראש השנה שחל בשבת.

השאלה היא,

על מה המשנה מתכוונת בדין?

האם הכוונה היא

סנהדרין בדין שהם סמוכים דור אחר דור ממשה רבנו,

אבל בדין שלנו שאינם סמוכים אסור לתקוע,

או על כל בית דין מדובר כי יפתח בדורו כשמואל בדורו?

במחלוקת בראשונים.

הריף נוקט לכולה.

הריף אומר, יפתח בדורו כשמואל בדורו, ולכן גם בדין שלנו בזמן הזה, גם כן יכול להועיל.

אבל דעת הרמב״ם ורוב הפוסקים שרק בדין סמוכים מועיל. הלאה וכי לא.

כך דעת רוב הפוסקים וככה מנהג פשוט,

ולכן אם לא יבוא משיח לא יהיה לנו בדין סמוכים,

וממילא לא נוכל לבוא ולקיים את המצווה ביום שבת,

אלא יום שני של ראש השנה,

יום ראשון בשבוע,

ניקח את השופר ונקיים בו את המצווה כהלכתה,

נברך עליו את שתי הברכות,

כולל גם

גם ברכת שהחיינו.

הדינים שיש הלכות כעד שופר מה שיש ביום הראשון של ראש השנה יש גם ביום השני.

בדרך כלל רוב ההלכות הדברים שווים.

יכול להיות שתיים או שלושה דוגמאות יוצאים מן הכלל שנוכל להקל בהם אבל בדרך כלל הדברים הם שווים.

ילד קטן לא יכול לתקוע בשופר אפילו ביום השני

אין תרא דרבנן ואוציא חד דרבנן כמו שאמרו התוספות במגילה יט.

אבל נער שהגיע לגיל בר מצווה

יום כט באלול היה בר מצווה.

ביום הראשון של ראש השנה הוא לא יכול לתקוע כיוון שזה דאורייתא ועדיין לא בדקו איתו אם הביא שתי שערות או לא.

אנחנו לא סומכים על הרוב על חזקה דרבה כיוון שיש מיעוט המצוי שלא מביאים באותו יום שתי שערות.

ולכן רק אם נבדק

מישהו ראה אותו במקווה יודע שבוודאי הביא שתי שערות או בין הרגליים או תחת הזרוע רק אז נוכל לתת לו להיות תוקע ביום הראשון אבל אם לא נבדק לא.

יום השני של ראש השנה הוא רק מדרבנן

בדברים שאינם דאורייתא אלא דרבנן אנחנו כן סומכים על חזקה דרבה ולכן אם אותו הנער הגיע לגיל הבר מצווה ביום כט אלול

הוא רוצה לתקוע ביום שני של ראש השנה שהוא דרבנן

בזה אנחנו כן נוכל לסמוך על חזקה דרבה שמסתמה הביא שתי שערות

נוכל להקל בזה.

או הדין השני של מצוות צריכות כוונה מחלוקת בגמרא ובראשונים מחלוקת גם בדעת מרן האם במצווה דרבנן מצוות צריכות כוונה או לא.

מחלוקת והמסקנה היא

בין לכתחילה לא רק במצוות דאורייתא אלא גם במצוות דרבנן מצוות צריכות כוונה.

שאלה על דעבד,

בדעבד נחייב או לא נחייב אז יכול להיות שלגבי היום השני שזה דרבנן אולי נוכל לומר ספק דרבנן לכולה ולא יוכל לחזור עוד הפעם ולברך וציוונו לשמוע קול שופר אלא בדעבד מהי דאבא אבל אלה הדברים שיכול להיות שיהיה הבדל בין היום הראשון ליום השני אבל

לגבי שאר הדינים

אדם ששומע קול שופר

דווקא קול שופר מוציא אותנו ידי חובה ולא הברה אם יש לך הברה והד לא מועיל

הדוגמה של הגמרא הייתה בזמנם

היו הגויים גוזרים גזרות קשות על עם ישראל שלא יתקעו בשופר בראש השנה

מה היו עושים לקיים את המצווה?

היו מתחבאים בתוך המערות והבורות כדי לתקוע

בור ריק יש בדרך כלל הד הברה אז אלה שבתוך הבור בכל מקרה שומעים גם את קול השופר אבל אלה שמחוץ לבור אם שמע קול הברה לא יצא ידי חובה

וזה הדין הזה של שמע העברה לא יצא ידי חובה נשייך גם ביום הראשון וגם ביום השני, אין הבדל בדבר הזה.

היום בדור שלנו, בזמננו,

יכול לקרות דבר כזה במקלט.

יש בתי כנסת שנמצאים במקלטים,

לפעמים יש שם את ההד, את ההעברה הזו.

או יש מקומות, יש שכונות,

שאין שם בית כנסת.

מה הם עושים, אותם המסכנים?

הם סוכרים את המתנ״ס,

יש שם אולם הספורט של המתנ״ס,

ושם הם מתפללים ותוקעים בשופר.

התקרה של אולם הספורט היא גבוהה מאוד,

שמונה-תשע מטר,

והרבה פעמים יש שם את ההעברה, את ההד.

ולכן,

אלה שבתוך המקום, בתוך האולם, כן יצאו ידי חובה,

אבל אם יש אנשים שהיו בפרוזדור,

ושמעו את קול השופר,

הם שומעים קול הבהרה, הד,

ואולי הם לא יצאו ידי חובה,

זו הבעיה שיש,

גם ביום הראשון וגם לגבי היום השני.

ולכן, מן הראוי שאנשים מראי שמיים לא יזכרו מקום כזה, לא יארגנו תפילות

באולם הספורט של המתנ״ס,

וכיוצא בזה.

אפילו אם נאמר, הם עשו שם טיח מיוחד, כוסטיקה מיוחדת,

שאין שם הד, אין שם הבהרה.

עדיין יש מקום לדון אם מותר להתפלל במקום כזה.

בספר ציצי אליעזר דן בהרחבה בנושא הזה לא רק לגבי התפילות של ראש השנה וכיפור,

אלא לגבי כל השנה כולה.

והמסקנה שלו, אסור להתפלל באותו מקום.

למה הדבר דומה?

אדם שילך חלילה להתפלל בשירותים,

יש הווה אמנה שתועיל גם בשעת הדחק,

שהאדם הזה נמצא בבית הסוהר ושם אין לו מקום נקי, רק אסור לו, אין דבר כזה להתפלל מקום כזה. התורה אומרת, והיה מחנך הקדוש.

גם להתפלל בג'ורה הרוחנית,

בתוך כנסייה,

תלך להתפלל.

מישהו יגיד לך שאפשר שם להתפלל?

שם הקדוש ברוך הוא ישמע את התפילה שלנו? חס ושלום.

שם עובדים עבודה זרה, אין הווה אמנה.

המשיך הרב ואומר,

הוא הדין גם לאותו אולם,

אולם הספורט שמשחקים שם בחורים ובחורות ביחד.

יש שם משחקים של כדורסל,

איך הבחורות משחקות שם בבגד ים או פחות מזה?

אז איך אדם יעשה?

במקום כזה יבוא לעשות מצווה, להתפלל?

אתה חושב שהתפילה במקום הזה תגיע לשמי מרום?

בשמיים ישמעו את התפילה כשאתה מתפלל ממקום כזה?

בוודאי שלא.

אין הווה אמנה.

הוא מביא את הדיון שהיה ב...

עוסקים לגבי מקום שנעשה שם עבירה

אם המקום הזה נפסל או לא והרב מפרש ואומר לנו

הוויכוח הוא על העבר היה היה ונגמר היום ברוך השם המקום הזה נקי

על זה יש ויכוח ועל זה יש שהתירו

אבל כאן אולם הספורט זה לא רק עבר זה גם עתיד

אנחנו לוקחים את המקום הזה לשבוע מראש השנה עד כיפור

מה יהיה אחרי כיפור?

יבואו עוד פעם אותן הפרוצות, אותם הפרוצים ועוד פעם ימשיכו לשחק

אור וחושך משמשים שם בערבוביה,

הייתכן להתפלל במקום כזה?

ולכן דעת הרב שבכל ימות השנה אין יותר לזכור מקום כזה ולהתפלל שם

כך הוא הדין גם לגבי קולנוע

יש שכונות שאין שם אפשרות לארגן מניין בבית כנסת כי אין להן בתי כנסת גדולים

אז הם שוכרים את הקולנוע ושם מארגנים את המניין

הקולנוע הזה ממשיך לתפקד לדבר עבירה

אחרי כיפור ימשיכו לעשות את כל התועבות יביאו לשם סרטים כחולים, אדומים, ירוקים, ורודים,

ימשיכו

איך תעשה במקום כזה תפילה?

התפילה שלך תעלה לשמי מרום

ולא רק שלא יועיל אלא גם יזיק

ולכן אין הבה מנה לזכור מקום כזה לעשות שם לא סליחות ולא תחנונים

לא תפילה ולא תקיעות אין דבר כזה אין היתר בשום אופן לארגן דבר כזה שם

יותר מזה אם אותו המקום משמש לתפילה זמנית

אסור להם לומר ברכת מעין שבע בליל שבת

רק בבית כנסת אפשר לומר מהנשמה חלב אחי לא

כך הוא הדין גם לגבי האיצטדיון

גם באיצטדיון יד אליהו גם שם משחקים הנשים וכיוצא בהן משחקות כדורסל בלבוש מינימלי ושוב יש שם את הפריצות וכולי

האם יש שם הפרדה בין גברים לנשים?

האם הנשים שם לבושות

כמו חווה אחרי החטא?

הן לובשות שם כמו חווה לפני החטא

ולכן אם יש שם את הדברים האלה לא רק בעבר אלא גם בהווה ובעתיד

אין הווה מנה לעשות שם לא סליחות, לא תחנונים,

לא תפילה ולא דבר אחר זה מה שצריך להנחות את אותם הגבאים יחפשו לעצמם מקום טוב שלא יהיה דומה לא לכנסייה ולא למקומות תועבה האחרות

כדי שלא חלילה יאבדו את התועלת שיש לנו בתפילה

איך הגמרא אומרת מהתותם מנייכו?

לטירטו תרתי גיהינם

גם מתפללים, מתאמצים, עושים הכל ובסוף אתה מגיע לגן עדן, אין כלום התפילה לא העילה שום דבר, השם ירחם ולכן

הגבאי שמארגן צריך לדעת היכן לארגן את הדברים הללו

וגם בשעת הדחק לא יכולים להתיר בדבר הזה.

ישכרו איזה דירה,

אם שכחו איזה דירה, כן, למה לא?

או יש איזה מסעדה,

במסעדה כל השנה אוכלים שמה,

מותר לאכול, יש שמה אוכל חלק,

האוכל היה היתר, הכל מותר,

אתה לוקח את המסעדה הזו, באולם הזה אתה עושה תפילה, בסדר, אין לנו בעיה.

אבל מקום שעושים שמה עבירות תועבות, אין מקום להקל בדבר הזה,

ולא רק לימים הנוראים, אלא כמו שאמרנו לגבי כל השנה כולה,

יש לנו את הבעיה האמורה.

הוא הדין גם לגבי בתי כנסת שאין רפורמים.

כאן בארץ כמעט ואין להם בתי כנסת, אין להם אחיזה.

בכל הארץ, מתוך

שבע מיליון אזרחים,

הם אומרים שיש להם ארבעת אלפים איש.

אני מסופק אם יש להם ארבעה מאות איש.

אין להם, לא בתי כנסת, לא שום דבר,

אין להם שום דבר, כולם ריקים וכוחזים.

אבל באמריקה, לצערנו, יש להם אחיזה.

שם יש להם מאות בתי כנסת.

אני קורא לזה בית כנסת,

אבל בית כנסת של רפורמים זה לא בית כנסת, זה כנסייה.

איך הם מתפללים?

יושבים יחד אנשים ונשים,

ושוב אנשים שמה,

כמו חווה לפני החטא מתפנלים ביום שבת עם הרמקול יש שם תזמורת פסנתר והפסנתר החשמלי האורגן עובד ביום שבת כרגיל לא אכפת להם לא דת ולא דין שמה ביום כיפור אחרי תפילת שחרית הרב אותו הרבי נואם אחרי הנאום מה הוא אומר הוא אומר האנשים כבר עייפים מאוד אני רואה אתכם אתם התעייפתם

מהתפילה הוא מזמין את כולם שיעשו קידושה רבה אוכלים ושותים מזכנבים ביום הכיפורים

אוי ואבוי לאדם כזה שקורא לעצמו רב רבי השם ירחם

אז גם במקום הזה הם המציאו דת חדשה גם זה כמו כנסייה

בהרבה מקומות פשטו את הרגל אין להם קליינטים

והם באים לפעמים עם המפתח ואומר לך אם אתה רוצה לזכור את המקום

ראש השנה וכיפור אנחנו מסכימים הם מסכימים אבל אנחנו לא נסכים ללכת

למקום כזה ולכן אין הווה אמנה להתיר במקום שפעם עושים שם תועבות נגד בורא עולם והיום אחרי זה אתה מביא את האנשים שלנו להתפלל שם

בוודאי שפיגול הוא לא ירצה אלא אם כן

אם הם פשטו רגל והם יודעים שאין הווה אמנה שיהיה להם פעם עניין

כי לרפורמים יש להם את המכה של ההתבוללות יש להם דור שני אולי שלישי

דור רביעי אין להם

אין לא מניין ולא חצי מניין אף אחד לא בא כולם הלכו לאיבוד לצערנו

לכן, הם אומרים לך, תבוא תיקח את זה, יש לנו יהודים טובים בעלי תשובה ואנחנו משתלטים על המקום קבוע לא יום אחד או יומיים,

בזה אין לנו בעיה אתה יכול לכתחילה להתפלל שמה מהיום והלאה אתה מטהר את המקום,

מאי דהווה אהבה אתה מתנתק מהעבר תעשה שם קצת שיפוצים, צבע הסיד ונשכח כל הסבה יותר מזה אדם שהיה לו שירותים

עקר את האסלה,

שיפץ את המקום אז גם במקום שפעם היה שירותים אין עוון להפוך את המקום הזה למקום קדוש שאדם יעמוד ויתפלל שמה

כך גם לגבי כנסייה

יש הרבה כנסיות בארץ שפשטו רגל, אין להם קליינטים.

פעם היו מאות אלפי נוצרים בארץ היום הם סך הכל מאה אלף נשארו מהם וגם הם מתמעטים והולכים כפרי החג הם בורחים ועוזבים את הארץ בכל שנה הם הולכים

הייתה כנסייה כזו בקטמון לפני שישים וחמש שנים

הערבים של קטמון היו חלק מהם נוצרים, היו מתפללים שם בתפלאה הזו

אבל כשקבע המדינה לא היו שם את הנוצרים

בא הרב אברהם שרם וקנה מהם את הכנסייה ועשה שיפוצים,

המקום ההוא שימש עשרות שנים סניף של ישיבת פורת יוסף.

מי שזוכר את ישיבת פורת יוסף קטמון,

ההיסטוריה של הבניין זה היה כנסייה.

אף אחד לא אמר לו חלילה שיש איזה בעיה. למה?

ברגע שאתה מתנתק מהעבר אתה משפץ את המקום והופך את המקום הזה מכאן ולהבא על טהרת הקודש בזה אין לנו מה לחשוש אבל יום אחד כך ויום אחד כך זה בדיחה, זה חוכבי איטלולא בזה הדבר אסור אין לנו שום צד היתר אין לנו צד כולה בדבר

על מסגד יש לנו ספק, יש מחלוקת לגבי המסגד

וגם שמה כדאי שלא לעשות.

הוויכוח הוא כך

לפי הרמב״ם המסגד הוא לא נקרא כמו כנסייה, הוא לא נקרא בית עבודה זרה.

אצל הנוצרים הם מאמינים בשילוש ולכן הם נחשבים כעבודי עבודה זרה.

אבל אומר הרמב״ם האמונה של הישמעאלים

האמונה שלהם אין בה דופי,

גם הם מאמינים באל יחיד ומיוחד.

ולכן הרמב״ם נוקט שהישמעאלים אינם כעובדי עבודה זרה.

אבל לעומתו רבי אברהם בן עזרא והריטביים חלקו עליו ואמרו שהישמעאלים כן עובדים עבודה זרה.

הוויכוח הוא נוגע לעשרות דינים והוויכוח הוא האם זה דומה לעבודה זרה שנקראת מרקוליס.

הגמרא המתארת ממחישה לנו איך היו עובדים את המרקוליס.

שמים אבן מכאן, אבן מכאן, אבן אחת על גביהן וצורת העבודה היו זורקים אבנים.

אומר רבי אברהם בן העזרא גם אלה הישמעאלים.

הולכים למכה,

שם יש להם את האבן השחורה,

והם זורקים עליה אבנים,

אז זה מרקוליס.

אם כך, הם עובדי עבודה זרה,

ולכן היין שלהם עשו לא רק בשתייה, אלא גם בהנאה.

כך כותב גם הרטבל.

חכמי נרוונה שאלו את הרמב״ם, והם הקשו עליו את השאלה הזו,

והרמב״ם לא נשאר חייו, הרמב״ם עונה.

אומר מרקוליס, אתה עובד את העבודה זרה על ידי זריקת האבנים.

אלה לא כך.

אלא יש להם דמיון שאם יבוא השטן להפריע להם בכוונת התפילה,

זה עלול לפגוע,

ולכן מה הם עושים?

הם זורקים על השטן אבנים.

הם לא זורקים כדרך עבודה זרה,

אלא הם רוצים להבריח את השטן.

נדמה להם, יזרקו עליו אבנים,

הם מתחילים שם עם האבנים, ממשיכים פה אצלנו. זהו, זה השיגעון שלהם,

שיגעון ממשיך, וסת קבוע של שיגעונות.

טוב,

זה הוויכוח שיש בראשונים,

מהי זריקת האבנים, אם זו עבודה זרה או לא.

לפי אבן עזרא, יהיה אסור להיכנס לתוך מסגד.

כמו שיש לנו איסור להיכנס לתוך כנסייה, אסור גם להיכנס לתוך מסגד.

לא יהיה היתר בדבר.

הרבה פעמים המורים בבתי הספר, בתלמודי תורה,

לוקחים את הילדים לטייל,

ולפעמים מסיירים, מטיילים גם בתוך כנסיות.

יש כאן איסור גמור מדאורייתא.

איך הרמב״ם בפירוש המשניות נותן לנו רמז יפה ממה שקראנו לפני חודש.

ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן.

האם כל מי שגר בחוץ לארץ אחרי הגלות,

האם כולם חלילה עובדי עבודה זרה? איך הפסוק אומר ועבדתם שם?

אומר הרמב״ם,

אסור לעבור ליד כנסייה, ליד בית עבודה זרה.

שם בחוץ לארץ, בפרט מי שגר באיטליה אין שם הרחוב שאין שם הכנסייה.

כל הרחובות מלאים את הבתי עבודה זרה האלה.

והיהודי שרוצה ללכת ממקום למקום נאלץ לעבור ליד הכנסיות כאילו עבד ממש עבודה זרה, ועל זה הפסוק אומר ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם וכו'.

עד כדי כך הדבר חמור שאפילו אם יש עניין של דרכי שלום,

הפוסקים החמירו ואמרו שאין היתר בדבר.

אתה יכול להתיר איסורי דרבנן, חכמינו הקלו בכמה דברים מפני דרכי שלום.

רק כאן זה דאורייתא.

אז אם נלך לפי האבן עזרא וריטבע,

אסור יהיה להיכנס למסגד אותו דבר כמו כנסייה.

אם תלך לפי הרמב״ם,

אין להם עבודה זרה שמה,

ממילא כן יהיה מותר.

החיילים שאמורים להיכנס לתוך המסגדים,

עליהם אין ויכוח.

עליהם בדיקו לעלמא, הדבר מותר. ולמה?

יש שם בדרך כלל, במסגדים שלהם, יש מצבורי נשק,

תחמושת.

אם לא תעשה שמה סיור לפטרל ולהוציא את מה...

שיש, אז מחר יזרקו עליך קסאמים ממסגד שלהם אל-אקצא או מקום אחר, יזרקו עליך קסאמים, ישימו שם מקלעים, אני יודע מה ישימו,

בוודאי שזה בגדר פיקוח נפש.

לכן החיילים שבאים שם בשתיים-שלוש בלילה,

פורצים בפנים, עושים סיור למעלה, למטה, בודקים איפה אין רימוני יד, איפה אין,

זה בוודאי, אף אחד לא יגיד לך שהדבר הזה אסור.

אבל,

כשהמדובר הוא בטיול, בסיור בעלמא,

ואותם האנשים רוצים להיכנס לתוך המסגד,

מן הראוי לחשוש לכתחילה,

לדעת האבן עזרא והרטבע, לא להיכנס למקום כזה.

קל וחומר,

אם איזה גבאי עלה בדעתו,

הוא אומר, אני שכרתי את המסגד,

אנחנו נתפלל שם.

אין, הווה אמנה,

תשלח את הגבאי הזה לפסיכולוג,

אולי צריך איזה טיפול.

אמרים פעולה משמחות שיש ימים מעורבים התברצות, יש ימים קדושים.

יש בעיה.

כן.

האמת הוא שמרן כן נגע במחלוקת הזו,

ודעת מרן כדעת הרמב״ם.

יש לנו פסיקה בנושא הזה, זה לא נשאר ספק שקול.

מרן מדבר בזה ביורה דעה בהלכות יין נסך.

גויין שעובד עבודה זרה, אוסר את היעיל גם בהנאה.

אבל ישמעאלי שמזג כוס יין.

אז מרן פסק כהרמב״ם שהכוס יין הזה אסור רק בשתייה, בהנאה מותר.

אתה רוצה למכור את זה לגוי אחר, מותר.

או אם הוא רוצה לתת את זה לפרה שלו שתשתה את היין, מותר, אין איסור.

למה?

כיוון שבהנאה זה מותר, אם כן מרן הלך כהרמב״ם.

או יין נסך של נוצרי עובד עבודה זרה שהתערב אפילו באלף לא מתבטל,

אבל אם זה ישמעאלי בטל בשישים.

ילד, ילד קטן שנגע ביין,

אם הוא נוצרי,

אוסר לפחות בשתייה. מה שאין כן לגבי ישמעאלי.

שוב, גם בזה מרן הלך בכל הדוגמאות כדעת הרמב״ם.

הנוצרי שמוזג לא רק מה שהיה לך בתוך הכוס הוא יין נסך ואסור בשתייה,

אלא גם מה שנשאר בבקבוק. למה? היה חיבור, היה ניצוק,

בין היין שהגיע לכוס לבקבוק,

ולכן הכל נעשה.

לגבי אדם שלא עובד עבודה זרה, לא אומרים בוא ניצוק. ומרן פסק להקל גם בזה. אתה רואה שמרן כן נקט לכולה שהישמעאלים אינם בחזקת עובדי עבודה זרה.

טוב, עד כאן לגבי הנושאים של יין נסך.

אבל ללכת ולזכור את המקום הזה, לעשות שם תפילה, זה בוודאי לא מתאים.

מי אומר לך שהתפילה שלך תתקבל באותו מקום?

בוודאי שלא כדאי לעשות דבר כזה, אלא תחפש לך מקום אחר, מקום יותר טוב,

כדי שהתפילה שלנו תישמע לפני...

בורא עולם.

הרצאה תורנית באצטדיון.

שוב, גם הרצאה תורנית או כל דבר כזה,

לארגן סליחות או כל דבר אחר, צריך להיות במקום קדוש.

והניסיון מראה,

אלה שמארגנים את ההרצאות, את כל הדברים האלה במקום קדוש, בבתי כנסיות, בתי מדרשות,

יש סיעתא דשמיא,

ומשם אתה מצליח לקרב הרבה אנשים, להחזיר אותם בתשובה.

כמו אחרים, אין הרבה סיעתא דשמיא.

כך אומרים אנשי המקצוע.

דיברתי בזה עם אורי זוהר. אורי זוהר 30 שנה עוסק במלאכת הקודש.

הוא אומר, הניסיון מראה,

כשאנחנו עושים באיזה קולנוע או באיזה אצטדיון, עושים איזה כינוס,

אין משם הרבה תועלת, לא רואים הרבה פירות.

לעומת זה אתה עושה במקום קדוש, בבית כנסת, שם יש אחר כך תוצאות.

ולכן גם בכינוסים האלה אנחנו לא מוחים בידי אותם האנשים שמארגנים את זה.

אולי יצליחו, אולי יהיה להם נס. אנחנו לא מוחים בידם כי פיקוח נפש דוחה שבת,

דוחה גם את הדברים האלה.

אבל אם שואלים אותנו עצה,

גם בזה עצה טובה,

שיארגנו את ההרצאות שלהם בבתי כנסיות.

יש ברוך השם בתי כנסת גדולים בארץ, במדינה שלנו.

יש בית כנסת הגדול, יכול להכיל 500 איש, 700 איש, אתה יכול לארגן מדי ערב,

לעשות הרצאות ולהביא לשם את האנשים הטובים.

ולכן גם שמה ההמלצה כדי שיהיה להם סיעתא דשמיא,

שוב במקום קדוש יש לנו את הסיעתא דשמיא יותר להצליח.

אבל שם כמו שאמרתי זה כבר שאלה של פיקוח נפש.

להחזיר אדם בתשובה זה נקרא פיקוח נפש כפשוטו.

ולכן יכול להיות ששם אנחנו נוכל להעלים עין, שם אנחנו לא מדברים.

אבל תפילה, תקיעת שופע של ראש השנה,

שמה לית מאן דפליג,

כמו שאמרנו בשם ציצי לעזר,

שאין מקום להקל בדבר, וזה לא משנה אם אותו מתנ״ס, אותו אולם הוא בירושלים עיר קודש או בערים אחרות,

בהלכה הזו אין אף כמינה, בכל המקומות האלה הדבר אסור. אלא אם כן,

אם קיבלנו לידינו את המתנ״ס הזה,

ומהיום והלאה הכל יהיה על טהרת הקודש.

מי שזוכר,

בשכונת ארזי הבירה היה שם בית פומרנץ, היה שם מרכז קהילתי,

וגם שם היה אולם הספורט, גם שם היו את הבעיות האלה.

אבל נתנו את זה בסוף לתלמוד תורה ויאמר יצחק,

ומאז עד היום הכל על טהרת הקודש.

ואותו אולם שפעם היה אולם הספורט, היום שמע, ברוך השם, בית כנסת, בית מדרש.

כמו שאמרנו קודם,

ברגע שאתה מקבל את זה לחלוטין לקבע,

הכל יהיה שלך,

אז אין לנו שום בעיה. בזה יהיה הדבר מותר על יבד לכולם.

אלא כל מה שחששנו כשאור וחושר משמשים בערבובייה יום אחד כך ויום אחד כך

בזה יש לנו צעד להחמיר ולאסור בדבר.

נכון, כן.

תיקח דוגמא, אם אתה צריך להגיע מרחוב שטראוס לרחוב הנביאים.

יש לפניך שתי סמטאות.

הכביש הראשון בצד ימין, רחוב בני ברית.

הסמטה השנייה בצד שמאל, רחוב החבשים.

אל תלך לרחוב החבשים, יש שם כנסייה,

אלא תפנה ימינה,

תגיע לרחוב הנביאים דרך רחוב בני ברית.

כך רצוי לנהוג ולעשות.

יכול להיות שברכב אין לך את הברירות האלה.

ברכב, יש אחד, אין כניסה מכאן, והשני, אין כניסה משם.

טוב, שם אין לך ברירה.

אבל אם אתה הולך ברגל, אתה יכול לעבור או מכאן או מכאן.

אז הנה לך נמה,

אל תעבור דרך רחוב החבשים, תלך ליד רחוב בני ברית.

וכן כיוצא בזה. הבאתי לך דוגמה מוחשית,

מה שיש לנו כאן במרכז ירושלים.

אבל לאו דווקא שם, אלא הוא הדין בכל מקום ומקום.

אם איכא דרכה אחרינה, יש דרך אחרת.

צריך להשתדל בדבר.

אם הכביש לא מוליחק לכנסייה, אלא גם לכל מיני תקופת חולים.

גם,

גם אותו דבר.

שוב, גם לגבי העבודה,

האדם הזה במקצועו הוא זגג וכל החלונות של הכנסייה נשברו.

לפני החורף הם עכשיו רוצים לתקן ומבטיחים לו הרבה כסף. עשרת אלפים שקל, תבוא, תביא לנו זכוכיות אדום, ירוק, צהור, מביאים, נותנים לו מלוך אופניים.

אל תיכנס שם ואל תעבוד שם.

לא בניקיון ולא בזכוכיות.

אז אם אמרנו לגבי כנסייה,

גם כנסייה של יהודים דמתקרא בית כנסת רפורמי,

גם שם. אל תתקרב, אל תיכנס שם,

אין לך איפה להתפלל,

תעמוד תתפלל ברחוב ואל תיכנס למקום כזה,

מקום, כמו שאמרתי, שמקלקלים את עם ישראל.

במאה האחרונה יותר מ-6 מיליון יהודים התבוללו והלכו לאיבוד לעם ישראל על ידי אותם הרשעים,

הקונסרבטיבים והרפורמים.

ברוך השם שכאן, אם לא הצליחו בארץ ישראל, אין להם אחיזה.

אבל באמריקה הם עשו שמות בעם היהודי.

אם לא היו הרפורמים,

היום היו לפחות עשרה מיליון יהודים בארצות הברית.

אבל עבדו לנו, מיליונים עבדו על ידי נישואי התערובת,

והם תמורת חופן דולרים יעשו מה שליבם חפץ.

מחתנים, מסיעים את היהודי עם הגויה בתוך בית הכנסת,

והחלה על זה הדרך,

ולכן צריך להיזהר לא להתקרב לאותו מקום.

אנחנו מתקדמים בברכה את מורנו ורבנו הגאון רבנו יעקב חיים סופר, ראש ישיבת כף החיים.