גדרי חליבה בשבת וביום טוב, כשרות הג'לטין בתעשיית המזון, ופתרונות הלכתיים וטכנולוגיים לרפתות ולהבדיל לנשים מניקות

- - - לא מוגה! - - -

יש לנו עוד איזה שני פגישות, ואנחנו מסכמים לך, אחי לא אחי, אני אגיד לה עכשיו שאני מגיע לזה, מה שאתה אומר. התורה אסרה לנו לחלוב בהמות ביום שבת. מחלוקת בראשונים לאיזה מלאכה האיסור הזה שייך. הראשונים דנו בזה במסכת שבת, בדף עד ועוד. האם זה שייך למלאכת מ' החק, קודם הדדים לפני החליבה היו הדדים נפוחים, על ידי החליבה זה מצמק אותם, האם זה ממחק, או גוזז, או קוצר, כמו שלמדו חלק מהראשונים מהירושלמי, או דש, דעת הריף הראש והרמב״ם, שזה שייך למלאכת דש. כמו שאתה מפרק את החיטה מתוך הקליפה, כך גם פה אתה מפרק את החלב מהבהמה, מפרק תולדה של דש. כך דעת מרן, מרן דיבר בזה למעלה בסימן ש״ה, סעיפים ט״כ, וכך המסקנה להלכה ולמעשה שאיסור חליבה על ידי יהודי ביום שבת זה איסור גמור מדאורייתא, ולכן רפתן יהודי שהוא הולך וחולב את הבהמות שלו ביום שבת, עושה דבר כזה, דינו כדין מחלל שבת בפרהסיה שדינו כגוי, לא מצרפים אותו למניין, יהיה נו יין נסך וכו'. אם כן, מה הפתרון לחליבה בשבת? הרי הבהמה, אם תישאר כך יותר מיממה, שלא יחלבו אותה, היא תינזק, היא יכולה אפילו למות מזה, יכול להיווצר גודש. זה נהפך למוגלה שיכול להרוג את הפרה. מה עושים? הראשונים נתנו לנו פתח של היתר משום צער בעלי חיים, מותר לומר לגוי. יש יותר לכתחילה להביא את הגוי, שהגוי יחלוב ליד היהודי, והחלב הזה יהיה מותר בשתייה ביום ראשון. אין בעיה, יהיה מותר בלכתחילה. נכון הדבר שכל המלאכות שאסור לנו לעשות, אסור לנו... גם לומר לגוי לעשות, אבל כאן משום צער בעלי חיים, לכן התירו חכמינו את האיסור הזה, מותר הדבר בלכתחילה. אלה דברי מרן שם בסימן ש״ה סעיף י״ט, וכך ההלכה למעשה. תודה. מקום שאין גוי, לפעמים קורה, מטלפנים לך חמש דקות לפני השבת, אומרים לך, הגוי נהרג בתאונת דרכים, אולי יבוא. אז מה אני אעשה על שבת הזו, נשאיר כך את הבהמות? אז הראש נתן לנו פתרון במסכת בבא מציעה, בדף ל״ג. שם הדפים עוסקים בנושא צער בעלי חיים, אם זה דאוריית או דרבנן. והמסקנה, אומר הראש, כשאין גוי מותר לחלוב לאיבוד. האיסור דאורייתא של החלב, של החליבה, כשאני חולב לתוך כלא ואני משתמש בזה. אבל, כשהחלב הזה הולך לאיבוד, התורה לא אסרה, אליבא דרבי שמעון, שמלאכה שאינה צריכה לגופה זה לא דאורייתא אלא דרבנן, ולכן כשאין ברירה, שחלוב, אבל שכל החלב יישפך לאיבוד, זה הפתרון השני. כמובן, אם יש גוי, יותר טוב לומר לגוי. כי השבות שהיהודי עושה בידיים הוא הרבה יותר חמור ממה שאני רק אומר בפה אל הגוי. שבות של האמירה לגוי הרבה יותר קל, ולכן עדיף יותר, אם יש גוי, לומר לגוי שהוא יחלוב את הפרות, וכך עושים בכל המושבים הדתיים. בכל מקום שיש להם רפת, יש להם פרות, מביאים את הגוי שבת, והגוי שבת הוא שאחראי על הרפת ביום שבת, הוא חולם, הוא עושה את הכל בהיתר. כך עושים בקוממיות, חפץ חיים, יסודות. יש מאות מושבים דתיים בארץ שנוהגים בדרך הזו, ואז הכל יהיה בחזקת היתר. יום שבת עצמו לקחת מהחלב ולשתות, אין היתר. זה מוקצה. אבל מוצאי שבת, יום ראשון, יהיה מותר לקחת מאותו החלב ולשתות. על פי התלמוד ירושלמי, יש שמצאו עוד דרך בנושא של החלב. התלמוד ירושלמי אומר, מוקצה שייך לי, יהודי, לא בשל גוי. ולכן אם יש לגוי בהמות, יש לגוי פרות, והגוי חולב לידי, אז יש דעה בין הפוסקים שאומרים, שיהיה מותר לי לשתות מאותו החלב אפילו ביום שבת עצמו. עד כדי כך, למה? אני מסיח דעת ואני אומר מוקצה. הגוי הכל בשבילו מותר. אצלו הוא לא הסיח דעתו מהחלב הזה, מכל מה שיהיה שם. יש אומרים שאפילו בזה יהיה מותר גם ביום השבת. קל וחומר מוצאי שבת. אבל היום אין לנו את הדוגמה האחרונה, הדבר הזה לא מצוי לנו פה, אבל לכל הרפתות ששואלים אותנו, שואל אותנו יהודי ירא שמיים, מה אני עושה לגבי החליבה בשבת, אומרים לו, פתרון קל, פשוט מאוד, על ידי גוי, ואת החלב הזה משווקים לנו ככשר למהדרין, אין בו שום בעיה. היה ניסיון לפני 30-40 שנה לפתור את הבעיה על ידי מתקן שנקרא גרמה, וזה נכשל, לא הצליח, ולכן חזרנו לפתרון האחד והיחיד, היינו חליבה על ידי גוי. הפתרון הזה הוא טוב גם לגבי שבת וגם לגבי יום טוב. הגמרא בשבת קמ״ה לגבי יום טוב הביאה לנו עוד עצה, עוד פתרון, אבל גם הוא היום לא שייך. הפתרון שהגמרא מייעצת הוא כך יש לי פרה שעומדת לשחיטה ביום טוב. לפני שאני לוקח את הפרה לשחיטה, אני שם בקדירה לחם וחולב על גבי הלחם. משקה אבל האוכל כאוכל דומה. את העצה הזו מרן כותב לנו כאן בסימן תק״ה. היום אין לנו את האפשרות הזו מבחינה טכנית. הזכרנו פעמים רבות, על פי דברי המהרשל והחקר לב, שאנחנו לא נוהגים לשחוט בהמות ביום טוב. כל בתי המטבעיים בעולם, כולם סגורים ביום טוב. אף אחד לא פותח, השוחטים לא באים, אף אחד לא בא, כי הדבר גרם הרבה תקלות, הרבה מכשלות. לפעמים היו נכשלים באיסור מקח וממכר משקל, או היו משלמים כסף, היו באים ומשלמים לאותו המוכר הקצב. היו הרבה תקלות, כשראו חכמינו שאין לדבר סוף, אין לנו אפשרות לסתום את כל הפרצות, ולכן עשו תקנה יפה, מנהג יפה, שקיים היום בכל העולם היהודי, שאף אחד לא הולך לשחוט ביום טוב. ממילא, אם הפרה הזו איננה עומדת לשחיטה, אז לא שייך לומר שאני מוציא אוכל לאוכל, משקה אבל האוכל כאוכל דמה, אלא במה היא פסולת, כיוון שאסור לשחוט אותה ביום החג, ויש כאן מלאכת בורר, כמו שכתבו הרן המגן אברהם ושאר הפוסקים, כך שהאפשרות השנייה הזו, מה שנאמרה בגמרא, לא שייכת היום בזמננו לגביהם. טוב, אם כן, חזרנו עוד הפעם, מה הפתרון, מה הדרך כדי להתיר לאותו המושבניק להוציא את החלב מהבהמה על ידי הגוי, אתה מביא את הגוי או את הגויה. לא אכפת לנו אם הגוי הזה הוא גוי רוסי, גוי תאילנדי, גוי ערבי, לא חשוב לנו מאיזה זן הגוי הזה שייך, הוא יבוא ויחלוב לנו. אמנם הכלל הוא בכל השנה כולה, חלב שחלבו גוי ואין ישראל רועהו, אותו החלב נאסר, אבל כשישראל רואה אותו, אין לנו בעיה בדבר, הוא בדרך כלל המשגיח על הכשרות, האחראי שנמצא שם, נכנס ויוצא. מרן הקל בזה אפילו אם ילד נכנס ויוצא, אם יש ילד בן עשר, גם הוא יכול להיות משגיח שהגוי יפחד ממנו, אפילו זה יכול להיות פתרון. על ידי זה, זה נקרא חלב שחלבו גוי וישראל רועהו. כשישראל רואה הוא, אין לנו שום בעיה בדבר, יהיה הדבר מותר מלכתחילה לעשות את הפתרון הזה על ידי גוי. אם אפשר להסתכל על זה, אם זה מעגל סקור כידי גוי. היום יש מקומות שפתרו את הבעיה בכל ימות השנה, שלא יצטרך אותו המשגיח להתרוצץ בין הרפתות. כאן בארץ הרפתות הן לא בקנה מידה גדול. בסך הכל יש לנו בכל הארץ 110,000 ראשי פרות. זה הכול, אין הרבה. אבל בארצות הברית יש מקומות שיש שטחים עצומים. אז פעם המשגיח היה צריך להסתובב או עם האופניים או עם הטרקטורון או כיוצא בזה, כאב ראש גדול, עם החום, עם הקור. היום מצאו פתרון טכני לבעיות האלה, והוא לכל עמדת חליבה בכל הרפתות האלה הניחו מצלמה. המשגיח יכול לשבת במשרד. הוא רוצה לדעת מה מתרחש ברפת מספר 61. הוא מתמחץ על הכפתור והוא רואה לפניו על המסך מה קורה שם. וכן, על זה הדרך. הגוי שחולב יודע. אני מכיר, יש כאן מצלמה. להבדיל, גם אלה שמעזים לנסוע באור אדום או שנוסעים על 150 קמ״ש. במקום שיש מצלמה, תראה, הוא מעיט. הוא יודע, פה יש מצלמות. הם בקיאים איפה המצלמות נמצאים. מורה שמים כמורה בשר ודם. וכך גם פה. הגוי יפחד לערב חלב של כלבה, חזירה או חלב אתון. הוא יודע, כשמסתכלים עליו, יש עין רואה, ולכן גם זה פתרון טוב בבחינת ההלכה גם בשבת יכולים להשתמש. אומנם בשבת אתה הלכת ללחוץ על הכפתורים ולעבור מרפת לרפת ממקום למקום אבל הכל מוסרט יש לנו סרט וידאו הכל מוסרט ובמוצאי שבת המשגיח בא מצד הכוכבים דרבנותם לוקח את הסרט ומתחיל לצפות אז אם היה איזה משהו אם הוא עירב לקח את החזירה חלב את החזירה וערווה אז בסרט יהיה אפשר לראות אותו אתה רואה את הסרט וידאו על המסך ולכן שוב עדיין הגוי פוחד אז אפילו לאותו החלב שנחילה בשבת גם לו יש את הפתרון הזה כך שהיום יותר קל לנו בקטע הזה ולכן הפתרון האחד והאחיד הוא שיביאו את הגוי מערב יום טוב השנה יש לנו יום טוב ביום שישי חג השבועות יום שישי שישי שבת שיהיה הגוי הזה יומיים שם כדי שהוא יפתור לנו את הבעיה הוא יחלוב את החלב החלב הזה יהיה אסור לנו בשתייה מצד מוקצה עד מוצאי שבת אבל מוצאי שבת והלאה הכל יהיה מותר בשתייה או לקחת לעשות מזה גבינות וכיוצא בזה הכל יהיה בחזקת היתר מותרים לכם אין שום בעיה בכל זה לצערנו חלק מהקיבוצים עדיין לא חזרו בתשובה והם היהודים חולבים בעצמם את הפרות אין לנו השפעה עליהם עדיין ולכן הם חולבים ועושים את החליבה איסור דאורייתא ביום שבת אותו החלב נאסר לנו בשתייה כך למדנו באבק אמה עא שאדם שמבשל בשבת עשה חילול שבת יש קנס שאסור לאכול מהמאכל שבושל מדגיש הרמה לאו דווקא בישול אלא הוא עדין גם לגבי שאר מלאכות וכאן הם עשו מלאכה דאורייתא מפרק תולדה של דש ולכן אותו החלב אנחנו קונסים את אותם האנשים כדי שאנחנו לא נהיה מסייעים לידי עברי עבירה ולכן אנחנו לא שותים מאותו החלב אם עשו מאותו החלב גבינות וכיוצא בזה אנחנו לא אוכלים מאותן הגבינות אשל, לבן, שמנת, חמאה כל זה אנחנו אוסרים באכילה לנו וכי תאמר בלבבך היכן ידע את הדבר? מאיפה אני יכול לדעת אם החלב הזה חלבו אותו יהודים, עשו עוון, או שחלב אותו? מאיפה אתה יכול לדעת? יש לך רוח הקודש? פתרון קל מאוד. החלב שיש עליו את ההכשר של הבדץ, הכשר למהדרין, הוא שור שחלב אותו הגוי בשבת. ואילו החלב הרגיל שאין עליו את המהדרין, יכול להיות שחלב אותו היהודי באיסור ביום שבת. וכדי להפריד בין שני הדברים, שאפילו הילד הקטן ידע להבדיל בין המהדרין לבין הרגיל, הם שינו את הצבע של שקיות החלב. הצבע הזה כחול ירוק וזה אדום וכו', עשו אפילו הבדל בצבעים. אז אתה קונה את המהדרין, אתה יכול להיות רגוע, אתה יודע, זה חלב שנחלב בהיתר, הכל היה בסדר. כך גם לגבי הגבינות, אתה קונה גבינה, כתוב עליה את ההכשר המהדרין, הכשר הבדץ למהדרין, כל זה כשר לכתחילה לבדיק ולעלוה, כי החלב הזה בוודאי נחלב בהיתר על ידי הגוי, מה שמותר על פי ההלכה לכתחילה. בזה אנחנו יכולים להיות שקטים, אין לנו ממה לחשוש. אבל אם אתה בא לאכול גלידה חלבי ואין על זה את המהדרין, אלא כתוב על זה איזה הכשר של איזה רבנות, לא כדאי לנגוע באותה הגלידה. למה? א', הדבר הראשון, אולי החלב שממנו עשו את הגלידה הזו, אולי נחלב ביום שבת באיסור על ידי יהודי. זאת ועוד, זה לא רק הבעיה היחידה הזו. יש עוד בעיות אחרות, שגם בהן אלה שלא מקפידים לצערנו נכשלים באותם הדברים. כגון, כדי להפוך מי החלב והתערובות האלה, להפוך את זה לגלידה, שהגלידה תעמוד יפה, הם מערבבים ג'לטין. ג'לטין אפשר לעשות גם מהעור והעצמות של החזיר. אפשר גם לעשות ג'לטין כשר. אפשר גם לעשות ג'לטין מדגים. הבדצים, גם הם משתמשים בג'לטין בשביל הגלידה שלהם. גם הגלידה של הבדץ, גם היא עומדת, היא לא נופלת. אבל שם משתמשים בג'לטין כשר. לעומת זה, אם אין הכשר בדץ, אלא הגלידה הזו יש לה רק הכשר של הרבנות, פירוש הדבר שהג'לטין הזה עשוי מחומר טמא. הג'לטין הזה או של חזיר או כיוצא בזה. אז מי שרוצה לברוח משפעת החזירים, היזהר שלא יאכל את אותה גלידה אתה אומר דבר שבעזרת השם יהיה בינתיים זה חלום נעשה לך מחר בבוקר הטרת חלום אין דבר כזה שהכל יהיה אוטומט אלא את הגביע שהוא חמישה זרועות של הצינורות האלה עשויות מנרוסטה צריך להדביק אותם לדדים של הבהמה התפקיד של הרפתן הוא מדביק והמכונה חולבת אחר כך בהמשך באופן אוטומטי אבל להדביק, להניח את הצינורות האלה, להצמיד אותם לדדי הבהמה, צריך שיהיה אדם שיעשה את זה. עדיין אין לנו את הרובורט שיעשה את כל הדברים האלה במאה אחוז, זה לא קיים עדיין בפועל. אולי יהיה, בעזרת השם נקווה שיהיה, ואז יהיה לנו יותר קל בשבת. אבל בפועל, מה שאתה טוען לא קיים בפועל עדיין ברפתות, אלא בכל הרפתות בארץ. הרפתן הוא שלוקח, אז יש כאן מגע יד אדם. נכון שהמשך המכונה עושה, אבל מה שהוא מצמיד, הוא עשה את הפעולה הראשונה, את החילול שבת, בכוח כוחו ככוחו דמה, וכל מה שנחלב על ידי הפעולה שהוא עשה. ממילא יש מקום לאסור את אותו החלב, ולכן אמרנו, כשאדם הולך לקנות חלב, אז ישים לב לקנות את המהדרין. כאן בשכונות שלנו, ברוך השם, יש לנו בשפע חלב שהוא המהדרין, ויסביר גם לילדים. לפעמים אין לך זמן ללכת בעצמך לקנות, אתה שולח את הילד. ילד בן עשר, הוא הולך בבוקר וקונה מהמכולת, תסביר לו את ההבדלים האלה, וגם הוא יביא לנו חלב, גבינות, כל דבר שיהיה אך ורק בהכשר הבדץ, בזה אנחנו פותרים את הבעיה. או לכבוד שבת, הילד קונה לנו גם גלידה. שוב, תדגיש לילד, הגלידה צריכה להיות אך ורק בהכשר הבדץ. אנחנו הולכים פעמים רבות לסעודות מצווה, בר מצווה, חתונה, ובסוף הסעודה, בסוף הארוחה, שיישאר לנו טעם מתוק בפה, מביאים לנו גם גלידה. הקיץ הגיע, באוויר החם הזה אנחנו אוהבים לטעום מהגלידה. אם זה עטוף, תיקח את הנייר העטיפה ותסתכל קודם כול מה זה. אם הגלידה הזו בהכשר הבדץ עדה חרדית, למה לא? תאכל, יכנוע הנביא ויסע. זה פרווה, כן. אבל אם הגלידה הזו אין על זה בדץ, אז מה שכתוב על זה מכין ג'לטין, אתה תבין לבד שהג'לטין הזה פירושו לקחו את העור של החזיר ועשו מזה את הג'לטין. והרי הגמרא אומרת, כמו שיש איסור דאורייתא לאכול את הבשר של החזיר, גם העור של החזיר הוא רך, עורו כבשרו. נכון שבשלב ביניים הג'לטין הפך להיות אבקה, ולכן כתבו בשאלות ותשובות מרחשת והאחיעזר שפנים חדשות באו לכאן, אבל חלק עליהם החקר לב. חקר לב היה סבו של רבי חיים פלאצ'י, היה כאן הראשון לציון לפני כמאתיים שנה, והוא טוען, זה הדרך, זה התהליך, ולכן האיסור דאורייתא של החזיר שהיה, לא נפקע מהג'לטין, כיוון שהג'לטין הזה חוזר ומקבל טעם טוב בגלידה, ממילא נשאר כאן האיסור כמו שהיה, ולא נפקע האיסור. זו הטענה שלמדו הרבה מהחוזקים על פי דברי החקרי לב. תראו תשובה בספר אור לציון חלק א', שם מורנו חכם בן ציון דן לגבי מלח לימון שעשוי מחמץ. האם מותר להשתמש בו בתוך ימי הפסח? הרי בשלב הביניים הוא נעשה פגום ולא ראוי לאכילה. האם נאמר פנים חדשות באו לכאן או לא? והרב מצטט לנו בהרחבה את דברי החקרי לב ושאר הפוסקים שהחמירו, ולכן המסקנה שלו שם לאסור, ומזה תלמד גם לדברים האחרים כיוצא בהם, היינו הג'לטין וכיוצא בו, שגם בהם יש מקום להחמיר, שאותו הג'לטין, כמו שאמרנו, יהיה בו חלילה את האיסור דאורייתו. אפילו אם יהיה שם פי אלף, אבל כל דבר המעמיד גם באלף לא מתבטל, וכאן הג'לטין הזה הוא דבר המעמיד. ולכן, בשום זה אמרנו את החומרה שכל אדם מרשמים שבא לקנות גלידה לכבוד שבת או במקום אחר, ישים לב אך ורק אם יהיה על זה הכשר הבד״צ. אם אין הכשר הבד״צ, אתה מנחש, אתה יודע, אתה קורא, כתוב את המילה ג'לטין, לא כתוב בפירוש, במילים מפורשות, ג'לטין של חזיר. אם יכתבו את זה, אף אחד לא יקנה, אבל לצערנו זו המציאות. אם אין בד״צ, פירוש הדבר שזה ג'לטין של חזיר. אם זה היה ג'לטין שעשוי מדגים, אז למה הם לא... הלכו לבדץ לקבל את התעודה, לקבל הכשר, כדי שגם אנחנו נקנה, שירוויחו יותר. תבין לבד את הרמז. ולכן אנחנו נזהרים מכל זה. לצערנו, גם בממתקים, לא רק בגלידה, גבינות, ממתקים, הרבה דברים, עשרות מהמצרכי מזון המתועשים משתמשים בג'לטין הזה, והמחיר שלו הוא זול מאוד. אומנם הג'לטין של הדגים הוא טוב, הוא בריא, שם אין את שפעת החזיר, אבל הוא יקר. יש ביקוש ואין מספיק ג'לטין מדגים. לעומת זה, ג'לטין מהחזיר מצוי להם, בפרט עכשיו, בימים האלה, עשו גזירת שחיטה על כל החזירים בעולם, שוחטים את כולם, אז מה יעשו בעורות והעצמות שלהם? עושים מזה ג'לטין. אז אדם שהוא לא דתי, בעל בית חרושת שהוא לא דתי והוא מייצר גלידות. אם אין לו עניין, למה שישלם מיליון שקל לקנות ג'לטין של הדגים? הוא יכול לקנות במאה אלף בעשירית מהסכום לקנות את הג'לטין של החזיר. אם הוא לא דתי, ובוודאי שהוא יעשה את הדבר הזה. אז גם אם כתוב עליו בהקשר הרבנות, לצערנו הרבנות נותנת להם תעודה גם אם הג'לטין הזה הוא עשוי מחזיר. אבל אנחנו אנשים מרעי שמיים, אנחנו חוששים מאוד, פן שמא חלילה יאכל מפירותיהם בעולם הזה שפעת החזירים, וחלילה אולי גם הקרן קיימת לו לעולם הבא, ולכן אנחנו ניזהרים מכל זה. כשאדם בא לקנות יקפיד אך ורק שיהיה על זה את ההכשר של הבדץ, ואז לא תהיה שום בעיה, יהיה מותר מלכתחילה לקחת, לקנות ולאכול. גם כשאתה קונה ממתקים לילדים וכיוצא בזה, גם שם צריך להקפיד מאוד בדברים הללו כדי שלא יסתבך, שלא יבוא לידי ספקות במאכלות אסורות. אל תטמאו בהם ונטמאתם בהם. דרשו חכמינו שזה לא רק מביא טומאה לאדם אלא גם מטמטם. אם האדם הזה אוכל שפן, נמוך שלא יהיה שפן, השתפן. אותו דבר חזיר או דברים אחרים. ולכן אנחנו ניזהרים מאוד גם בשביל הילדים הקטנים, נזהרים בכל אחד מאותם הדברים. אדם הולך לקנות שוקולד או דברים אחרים, שוב, יש בהכשר הבדץ, אתה קונה. אם אין, אל תקנה את השוקולד, אל תקנה דברים אחרים, ולא שייך לומר, טוב, בשעת הדחק אני אקנה הכשר של הרבנות. אין דבר כזה, אל תעשה שטויות, זה לא פיקוח נפש. אפשר לחכות, למצוא בחנות השנייה את מה שנחוץ ולכן... כל אדם יבקש וייקח אך ורק מאותם הדברים שיש עליהם את ההכשר הטוב, הכשר של הבד״ץ. כן, גם האחרים, כן. תראה, אלה שעוסקים בשיווק יגידו לך כלל, כל אלה שעוסקים בשיווק הם אומרים לך הצרכן תמיד צודק. כך הם מנסחים את הדברים. כל אדם שמייצר, אם הוא לא ימכור, אם אנחנו הצרכנים לא נקנה, אז הוא יפשוט רגל. המפתח להצלחה זה השיווק שאנחנו נקנה. מי צורך את החלב? בצפון תל אביב? שם הכלבים לא שותים חלב. אנחנו הדתיים, אנחנו שצורכים את החלב והגבינות. אז אם אנחנו נעמוד על שלנו ונדרוש, אז בוודאי שהכול יבוא על מקומו בשלום. תגיד לו, אנחנו רוצים כך וכך. תגיד לו, יש לנו קבוצה גדולה של דתיים שמעוניינים לקנות בסופר שלך. אתה אומר לו את הדברים, מייד הוא יעשה את הדברים כדי שירוויח. אספר לך סיפור קטן. לא רחוק מירושלים יש מושב תל ציון, ולידו יש מושב כוכב יעקב. בעל המכולת, גם בכוכב יעקב וגם בתל ציון, זה אותו אדם. הוא הבעלים של שני המקומות. בכוכב יעקב אנשים לא ביקשו כלום, אז הוא לא מביא להם את המהדרין. בתל ציון אנשים אמרו, אנחנו רוצים מהדרין, אז הוא מביא להם מהדרין. אם גם בכוכב יעקב יבקשו, אז גם שם זה תלוי בנו. הלחץ מלמטה, התערותא דלתתא, אם אתה מבקש, בוודאי שהם יביאו, הוא מעוניין למכור, מעוניין להרוויח, הוא לא מעוניין להפסיד קליינטים. ולכן צריך להסביר בטוב טעם את הדברים האלה. לפעמים כשאתה מדבר איתו, אז עומד שם איזה ליצן והוא עושה ממך צחוק. אתה אומר לו מהדרין, אז הליצן הזה אומר לו, תשמע, אני טעמתי את שניהם, גם את החלב הרגיל וגם את המהדרין. אין שום הבדל בטעם, שניהם אותו דבר. כך עונה לך הליצן. טוב, אנחנו יודעים, כת ליצנים לא רואים פני שכינה, אבל תסביר לו בנחת את הדברים. אתה אומר לו, גלידה שאין עליה את ההכשר של הבדץ, פירושו של דבר שהג'לטין שם אולי הוא מהחזיר וכיוצא בזה. לפעמים אפילו אדם לא דתי, אדם שהוא לא שומר שבת, אבל מה יגיד לך? חזיר הוא נבהל. אפילו ערבים, תגיד לו דבר כזה, הערבים גם לא אוכלים חזיר. גם הם פוחדים, והחזיר פחד מוות. ולכן, מן הראוי להסביר את הדברים בנחת. בשעה שאין קליינטים, אתה בא בשעה עשר בבוקר, חנות ריקה, אין קליינטים, אתה מדבר איתו בנחת, אתה מסביר לו, בקלות רבה אתה יכול לשכנע אותו שכדאי לו למשוך את כל הקליינטים הדתיים. תגיד לו, אם תקפיד להביא את המהדרין, אני אפרסם בבית הכנסת, אני אפרסם לכל החברים. פה יש את החלב למהדרין, יש כאן את הגבינות מהדרין, וכן על זה הדרך. כולנו אוהבים לאכול עוגות גבינה בחג השבועות, מנהג ישראל, אבל לפעמים האישה הולכת ביום חמישי לקנות את הגבינה, אין גבינה מהדרין. אם אין, שלא תקנה. שתוותר על עוגת הגבינה, ובלבד לא להסתבך בדברים האלה, להיכנס בחששות הללו, אלא צריך להקפיד לעמוד בתוקף על הדברים האלה. כל אחד יסביר לאשתו, לבניו, יאמר את הדברים האלה בתוך הבית, כדי שלא ייכשלו בני הבית, הן בדוגמה של הג'לטיל, וכן על זה הדרך. גם דברים אחרים, תערובות אחרות שמערבבים בממתקים, בשוקולד או בדברים אחרים, גם עליהם הרבה פעמים יש סימני שאלה. דיברנו על זה פעמים רבות ביורה דעה. שוב, גם בזה, אלה שהם לא מהדרין, בכל דבר הם פוסקים להקל. יש להם כלל, הלכה כדברי המקל, לא רק באבל, אצלם הכל זה ענייני אבלות, ובכל התורה כולה, בכל מחלוקת הם אומרים, מותרים לכם, מותרים לכם. אבל כאן זה המחלוקת בדאורייתא. לפי דעת החקרי לב, הג'לטין הזה אסור מן התורה, ולכן בוודאי שלא ייתכן להתיר לבוא ולערבב את הדברים האלה, ולכן אנחנו אנשים בני תורה, יראי שמיים, נזהרים מאוד בדברים האלה, כך יחנך כל אדם את בני ביתו. וזו החובה הראשונה של כל מורה בבית ספר להסביר גם לתלמידים, אפילו מורה בכיתה א', עדיין התלמידים רכים, אבל הרבה פעמים הסבתא באה, נותנת לכל אחד מטבע, לך תקנה ממתק, מה אתה אוהב. והם רצים לחנות, תסביר להם את ההבדלים, תגיד לו אך ורק הכשר הבדץ, כדי שהילד הזה יחנוך לנער על פי דרכו, גם כי הזקין לא יאסור ממנה, זו חובתו של המורה בתלמוד תורה, אם יש לו יראת שמיים, אם הוא רוצה לגדל את הילדים על ברכי התורה, שכולם יהיו, ועמך כולם צדיקים, זה הדבר הראשון. אם הוא לא מקפיד בזה, הילדים אוכלים מן הבא ליד, הילד הזה יהיה עז פנים, יבוא מחר, ידבר עם המורה, כמו שמדברים, איש אל רעהו. מי יאכל את זה? הראשון שיאכל את זה, המורה. אבל כשהילד הזה, יש בו את התכונות נפש הטובות, כשאוכל אך ורק מאכלים טובים, ממילא המורה ייהנה ממנו. ולכן המורים חייבים בתלמודי תורה, בבתי הספר, שוב להסביר את הדבר הזה, זה לא בגדר חסידות, לא בגדר חומרה, אלא זה דין גמור, הדברים האלה, ההבדלים בין כשרות של הבדץ לבין דברים אחרים שאין בהם את ההכשר, ולכן אנחנו חייבים לדאוג שגם הילדים, גם הם ישימו לב לדבר הזה. ואם אתה מרגיל אותו, חנוך לנער על פי דרכו, אפילו אם הוא לא יודע לקרוא, תראה לו את הצורה של הכשר הבדץ. אתה מראה לו את החתימה בצורת משושה או דבר אחר. יש להם זיכרון של צילום לילדים האלה. הם קולטים את זה בצורה נפלאה, הרבה יותר טוב מאיתנו. ואז הוא ילך ויקנה, הוא בא לבית, אומר, הנה, קניתי שוקולד, אבא, אתה רואה? כתוב על זה הכשר הבדץ. הוא יודע והוא עושה את מה שצריך לעשות. תודה רבה. תודה רבה. אתה יודע, גם הגבילות האלה, כן, כן. לגבי הדוי, הרי בימים לא הדוי היה משפטי עשיוני, כן. למה צריך לשמור עליהם? אלף, אם יהיה, ונניח וישימו, זה לתת לאלפי ליטרים. למה צריך לשמור עליהם? האם חכמינו חילקו בין מקום שזה יתבטל באלפי ליטרים לבין מקום אחר? האם בגזירות האלה אתה אומר, פה מותר ופה אסור? אין דברים כאלה. כל אדם שבקי איך חכמינו גוזרים גזירות, הוא יודע, לא פלוג רבנן. חכמינו, כשגוזרים, גוזרים את הגזירה בצורה מוחלטת, ואין הווה אמנה להגיד פה כן, פה לא, אלא בכל המקומות האלה יש את התקנה. גם אם הוא שכיר, צריך שיהיה, כמו שאמרנו, ישראל רועהו. ולכן, באותם המקומות שהגוי חולף, כמו שאמרתי, יש פתרון קל. א', משגיח, ב', המשגיח עצמו היום, החיים שלו קלים. לא צריך להסתובב בחום בין הרפתות. יכול לשבת במשרד תחת המזגן, ולראות על המסך, לראות את הכול. היום ההשגחה היא קלה מאוד, ואין תחליף לזה, אתה חייב את הדבר הזה, כדי שהחלב הזה יהיה כשר לכתחילה. אתה מציע את ההצעה שניסו אותה לפני שלושים וארבעים שנה מה שנקרא גרמה והגרמה הזו נכשלה אני אסביר מה היו עושים, מה ניסו ולמה זה נכשל במתקן שהיו חולבים בו לקראת שבת הם עשו פטנט כזה אני הרפתן, אני בא מצמיד את הגביע לדדי הבהמה בשניות הראשונות שזה נצמד זה עדיין לא שואב, עדיין המשאבה לא עובדת, אלא רק אחרי דקה מתחילה משאבה לעבוד. הרי למדנו בשבת קכ, לא תעשה כל מלאכה עשיהו דעשו רק גרמה שרה, מהתורה גרמה מותר, עשו רק מדרבנן ובמקום צער בעלי חיים יהיה לנו צד היתר בדבר, זה היה הרעיון שניסו ליישם אותו בכל הרפתות. ולמה זה נכשל? כשהיינו שם, ביקרנו בכפר עציון, מי שהדריך אותנו שם היה רפתן מקצועי שהיה לו עין חדה והוא אמר לנו לפעמים זה מצליח אבל יש עשרים אחוז שזה נכשל, איך יידמה? אבל תראה, הבהמה הזו שמתקרבת הפרה הזו המליטה לפני חודש והיא שופעת חלב נותנים לה אוכל מצוין והיא שופעת חלב ממלה כשאתה מצמיד את הגביע לדדים שלה כבר בשנייה הראשונה הוואקום הזה יוצר כבר שאיבה עוד לפני שהמשאבה מתחילה כבר החלב נשפך מאיפה אתה יודע? בראש הגביע שם הטבעת היא פלסטיק שקוף אז הוא אמר לנו תסתכלו כך היה, כמו שהוא אמר לנו הסתכלנו התבוננו מיד איך שהוא הצמיד עוד לפני שהמשאבה התחילה כבר התחיל החלב להישפך בשפע ארץ זבת חלב ודבר עשרים אחוז מהפרות כמו שאמרתי הן בדרך הזו ולכן דעת הרב אליאשר ושאר חכמי דורנו שזה נקרא מעשה ולא גרמה החליבה הזו היא איסור גמור מדאורייתא ואין היתר לעשות את זה לכן אין לנו ברירה כי אם להביא את הגוי שהוא יחלו אבל המתקן הזה שאתה קורא לו גרמה בפועל הוא לא גרמה אלא הוא מעשה היה מישהו שטען אבל 80% זה לא חולב מיד אבל לא שייך כאן לומר 80% ו-20% הרי חייבים לחלוב גם את הפרה שהמליטה לפני חודש והרפתנים מכירים, הם מזהים. אני לא יודע לזהות בין פרה לפרה. בשבילי כולם אותו פרצוף, אותו דבר. אבל הוא כן מזהה. אז הוא יודע, אלה ה-20 אחוז. ברגע שהם באים, כשהוא מצמיד את הגביע לדדי הבהמה, מיד החלב נשפך. אז יש כאן חילול שבת בדאורייתא. אם הוא יעשה את זה, יינו יין נסך. ולכן הרב אלישיב הדגיש ואמר להם שהפתרון הזה לא בא בחשבון. ולכן הבדצים לא נותנים הכשר לאותם המקומות שמשתמשים במתקן הזה שנקרא גרמה, כי הם מחשיבים את זה כמעשה. לראות את כל הנושא בהרחבה, תפתח ספר תחומין. בתחומין, שם יש את כל ההשתלשלות הדברים. מספרים את כל ההיסטוריה, איך המתקן הזה עובד וכולי, ומדגישים שם שדעת הרב אלישיב ושאר חכמי דורנו, שזה מעשה ולא גרמה, כך שהפתרון הזה לצערנו לא הצליח, נכשל. ולכן חזרנו לתקנה היחידה, הברירה היחידה לחלוב על ידי גוי, וזה הפתרון גם בשבת וגם ליום טוב. וכמו שאמרתי, כל החלב שאנחנו לוקחים, החלב המהדרין שבא על ידי הבדצים, הם בסדר, אם זה טרה, אם זה אחרים, הוא בחזקת כשרות, הוא בסדר. וצריך להקפיד על זה, לא רק לגבי החלב, אלא כמו שאמרנו, גם לגבי הגבינות וכל מה שנעשה מהחלב. אתה קונה פריגות, אשל, שמנת, חמאה, כל מה שנעשה מהחלב, שחלב אותו היהודי באיסור ביום שבת, אז גם הפריגות והאשל ייעשו. אם נחלב בהיתר, בצורה שאמרנו, על פי כללי ההלכה, ממילא יהיה מותר גם הדברים האחרים שאתה עושה מהם. ולכן בכולם אנחנו מצריכים את החובה להקפיד שיהיה הכול כשר למהדרין. בלי הכשרות למהדרין של הבדץ אנחנו לא יכולים להזדקק ולאכול מאותם הדברים. תגיד לי, אתה עושה את עצמך תמים או שאתה באמת תמים? מה זה אותו בעל בית? אני עכשיו מדבר אם במציאות חלב אותו גוי או חלב יהודי. אז מה אכפת לי אם זה אותו בעל הבית או לא? נכון, הקול של תנובה. הקול של תנובה, אני מסכים איתך, אבל במציאות, אם היה הכול בדרך היתר, מצוין. אם הכול היה על ידי גוי, כן. אבל אם חלילה היה באיסור, לא. אז לא אכפת לי עכשיו מי הבוס. מבחינת הממון זה אותו מחיר. אין הבדל בין המחיר של המהדרין לבין המחיר הרגיל, שניהם אותו מחיר. אלא שאדם צריך להקפיד ולדרוש מאותו בעל החנות, לדרוש ממנו שיקפיד להביא לנו את המהדרין, כדי שלא יבוא חלילה לידי שום תקלה. אל תסמוך על זה, כן. ממה נפשך יעשו? אם זה מבחינת חזיר, מבחינת דגים, חלילה שוקלתה, אז מה אמר בחשוון הזה? מה שאתה טוען, כך טוען הראשון לציון, חכם מרדכי. הוא אומר שהפתרון של הג'לטין של הדגים הוא מעולה, הוא טוב לגבי גלידה פרווה, לגבי הממתקים שהם פרווה. אבל אם אתה רוצה להשתמש בג'לטין בשביל גבינה, אז יש כאן בעיה אחרת. הרי מרנב אבי יוסף כתב לנו בעירוי דעה סימן פה זין שגם דגים וגבינה, דגים וחלב, גם הם אסורים משום דבר אחר, ראינו גזירה צרעת. ולכן הוא טוען שיש בזה עדיין את הבעיה השנייה. אבל הגאון הרב אלישיב חולק. הוא אומר שגם לנו, לדידן, יש לנו כאן ספק ספקה כדי להתיר בדבר, ולכן אפשר להעלים עין גם בגבינה. אבל אם זה גלידה פרווה, שם, לבדי כולה עלמא, הג'לטין של הדגים הוא טוב, הוא יעיל מאוד. הג'לטין הזה נעשה בדרך כלל באפריקה, באגם ויקטוריה, שם יש את הדג נסיכת הנילוס. אין שם דג טמא, רק הדג הזה. את הדגים מביאים לנו כאן, אנחנו אוכלים מהם פה, ואת העצמות, זה נשאר שם, על שפת האגם יש בית חרושת לג'לטין, שעושים מהעצמות והעור של הדג. זה מה שהם רגילים לעשות שם. ואת הג'לטין הזה, כמו שאמרתי, כל הבד״צים צורכים אותו. אין בו חשש, לא שפעת החזירים ולא דבר אחר. הוא נקי וטוב, וזה מה שרצוי להשתמש, כך ראוי לנהוג ולעשות. אין שם ספק, דבר שנכנס בטמאים? לא, לא. שם באותו האגם לא. באותו האגם בעיקר יש את נסיכת הנילוס. כמו שאמרתי, אין שם האגם תערובת של דגים טמאים. באוקיינוס יש הכול, אבל שם באותו האגם אין. ולכן, כל מה שנעשה שם, הכול בא מהדג הזה, נסיכת הנילוס, ויש שם משגיח. כמובן שאותו בית החרושת שמקבל את ההכשר על הג'לטין, הוא לא עובד בלי משגיח. יש משגיח מטעם הבד״צ, ולכן הכול הוא בחזקה קשורת. אין ג'לטין, לא מדגים, לא מזה. יש עוד ג'לטין שמיוצר באמריקה. שוחטים פרות. אם הפרה הזו היא חלק מהעוד, העור והעצמות שלה עושים ג'לטין כשר אבל לפי ההגדרה של החקרי לב הדין של הג'לטין הזה כשר למהדרין אבל הוא בשרי יש לו חזקת בשר אתה לא יכול להעמיד בו את הגבינה אבל יש, יש באמריקה הרבה מהג'לטין כמו שאמרתי שעושים מהבהמות הטהורות כמו שאמרנו אם הבהמה נשחטה בדקנו הכל בסדר ואז עושים ממנה את הג'לטין יש גם סוג כזה בזמנו הרב פיינשטיין האיגרוט משה הוא שהמליץ לעשות את הדבר הזה ושמעו לו יש היום כדבר הזה באמריקה אבל הדגים זה יותר נוח הדגים זה יישאר פרווה אתה לוקח ועושה מזה את הממתקים הממתקים האלה הם בחזקת פרווה ואין בהם את הבעיות האחרות ולכן זה יותר מהודר ויותר טוב עדיף צמחי? יכול להיות, ייתכן שיש. לא שמעתי עדיין בדרך כלל כל אותם הפירות שנמצאות בחיק הטבע יש להם עגלים והעגל שלהן יותר משהעגל רוצה לנעק פרה רוצה להעניק ויש שם עגלים, בדרך כלל הקדוש ברוך הוא דואג להן והן מסתדרות, אל תדאג ולכן הן לא מתות, הן נשארות שורדות אז פרה שעדיין לא המלית אין לה חלב, זו המציאות. החלם מתחיל רק אחרי שהיא ממליטה, רק אחרי הלידה. לפני הלידה אין חלם. זה הטבע שהקדוש ברוך הוא הטבע בעולמו, כך שהמציאות היא אין לך ממה לחשוש, הקדוש ברוך הוא דואג לפרות האלה בהחלט. להבדיל בין כל מה שדיברנו עד עכשיו לגבי החליבה של הפרות, יש את הבעיה הזו במידה מסוימת גם לנשים. יש חלק מהנשים שיש להן ילד טוב ירושלים, הילד הזה, בן פורת יוסף, יונק מצוין, הכול מצוין, ואין לה גודש, אין לה עודף חלם. אבל לפעמים הילד שלה מפונק, יונק עשרה גרם ונרדם, ויש לה גודש, עודף חלם. העודף הזה יכול לגרום למוגלה, יכול לגרום לה הרבה בעיות. מה היא עושה בימי החול? כשיש לה גודש, לאמבטיה וחולבת את החלב לאיבוד. גם ביום שבת, על פי מה שאמרנו קודם, בשם הראש, יש לה היתר לבוא ולחלוב לאיבוד. אין בעיה בדבר, הדבר הזה מותר בלכתחילה. אם שם התירו לגבי הבהמה משום צער בעלי חיים, כמו שכתב הראש, קל וחומר לגבי האישה שיש לה היתר ללכת לאמבטיה ולחלוב לאיבוד כדי שלא תסבול. אבל, כאן בירושלים יש לנו עצה יותר טובה. אם היא יכולה להעביר את החלב שלה לבנק החלב, זה עדיף יותר. בנק החלב משמעותו, יש תינוקות שאסור להם לא מטרנה, לא סמילאק ולא דבר אחר. יש להם רגישות. ברגע שהוא לוקח מהמטרנה, התינוק הזה מתחיל הקאות ושלשולים, יכול לבוא לידי סכנה. הפתרון היחיד, צריך לתת להם חלב אם. לפעמים, האימא שלו אין לה חלב, הכל התייבש. מה עושים? יש להם את בנק החלב שמעבירים מהעודף של החלב של האישה הזו, מעבירים לתינוק של האישה האחרת. יש לנו בירושלים חמישה מוקדים כאלה, בנק החלב, שמעבירים לאותם התינוקות ומצילים את התינוקות האלה בקלות רבה. אז זה בגדר פיקוח נפש. האישה הזו עכשיו לא חולבת לאיבוד, אלא היא חולבת את זה לתוך הבקבוק, אבל הבקבוק הזה, שהיא תעביר אותו לבנק החלב, אחרי שעה-שעתיים ישתה מזה, יאכל מזה אותו התינוק ויחיה. אז כאן זה בגדר פיקוח נפש, כיוון שזה נעשה לצורך לטובת אותם התינוקות, אז זה עדיף יותר ממה שתחלוב לאיבוד בירושלים. זה דבר שהוא קיים, יש לנו כמה מוקדים כאלה, בהר נוף, בגאולה, ברחב עמוס ועוד כמה מקומות שיהודים טובים, יראי שמים וצדיקים מארגנים את כל זה. בצפון תל אביב עדיין אין להם, שם לכלבים עדיין לא צריך... אז אני מסכים איתך שכדאי לייעץ לאותה האישה שלא תשתמש בשבת במשאבה חשמלית, אלא תיקח משאבה ידנית מכנית. ביד צרה יש, יש להם גם את הישן, שתיקח את המשאבה הידנית, זה עדיף יותר לחסוך את החילולי שבת, אלא תעשה במשאבה, בפומפה הזו, גם זה שואב... ולכן מן הראוי לייעץ לאותה האישה, אותה שיש לה גודש, להדריך אותה כדי שתעשה את הכל בהיתר. אבל אם משום מה אין להם במקום ההוא את הבנק החלב, אז הפתרון השני לחלוב לעיבוד מותר. אין איסור בדבר. הוא ידידה, בלי שתיים שעשאוה? גם בלי שניים שעשאוה מעיקר הדין מותר. הסיבה היא ההלכה כרבי שמעון. מלאכה הצריכה לגופה אסורה מדאורייתא, והמלאכה שאינה צריכה לגופה, כשהולך לאיבוד, ממילא האיסור יורד לידי רבנן. מתי הצריכו שניים ועשאוה? זה כשרוצים לחלוב לאוזן של התינוק. האוזן שלו מלאה מוגלה, ויש סגולה שאם יחלבו לתוך האוזן של התינוק את החלב, אז זה יכול לרפא לו את האוזן. אז בזה כדאי שהיא וחברתה שתיהן יעשו את זה. כאן זו מלאכה הצריכה לגופה. כמו חובל לרפואה, גם כאן היא חולבת לרפואה. אז איך אני אוריד את זה לידי רבנן? על ידי שהיא וחברתה שתיהן יחד יחלבו לאוזן של התינוק. שם אמרו את העצה שאמרנו. כאן אצלנו שהיא חולבת לאיבוד בעיקר הדין, גם אם היא חולבת לבדה, בעיקר הדין אין איסור בדבר. יש מקום להתיר לה, היא רוצה להחמיר. יש לה גם את אחותה לידה, שהיא תעזור לה, היא לכן שתיהן יחד ישאבו ויעשו את כל זה. אם אפשר בקלות, בוודאי שעדיף יותר. אבל אם אי אפשר, אם אין, אז גם לאחת מעיקר הדין מותר, כדי שלא יהיה לה מוגלה ולא תגיע חלילה לידי סבל. בפרות אי אפשר לעשות לאיבוד גם, ואז ברפץ עם 120 אחוז של מצוות האישר. אפשר. אני מסכים איתך שאפשר, אבל לא כדאי. כשאתה מביא את הגוי, אתה משלם לגוי את המאה שקל ליום, ואתה מרוויח את החלב ששווה הרבה אלפים. אז למה לך לחלוב את החלב לאיבוד? יש בל תשחית, לא חבל? עדיף יותר להביא את הגוי, ההיתר שאמרו חכמינו. זאת ועוד. כשיש לפניי שתי דרכים, איסור דה רבנן קל של אמירה לגוי, או מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהוא איסור דה רבנן חמור מאוד, גם אני בא דה רבי שמעון, אני בוודאי מעדיף את האיסור דה רבנן של האמירה שהוא יותר קל. ולכן אנחנו מעדיפים שיהיה הגוי שם. זאת ועוד, במקומות כאלה, זה מקום שמועד לפורענות, יש הרבה תקלות אחרות. הרבה פעמים הם נאלצים לשאול את הרב מה לעשות. לפעמים יש קצר בחשמל, נפילה של החשמל, והמשאבה לא עובדת. או תקלות אחרות. אם זה גוי, שוב אתה... תרשה לגוי שאתה אומר לו, תרים את הכפתור, את המפסק הראשי, בשינוי. מותר לך תחילה. שוב, יש כאן צער בעלי חיים. בשביל הצער בעלי חיים לחלוב את כולם במהירות, אז זה יהיה מותר. אבל אם זה יהודי שהוא חלב לאיבוד, אבל מה יעשה אם החשמל נפסק? וכן עשר דרך, יש הרבה פעמים תקלות אחרות שרק על ידי גוי נוכל לפתור את הבעיה. לפעמים הפרה הזאת צריכה להמליץ מתקשה בלידה. אז מה עושים היום? מביאים את הדוקטור, את הווטרינר, שעושה לה ניתוח קיסרי, להבדיל, אדם ובהמה. גם בבהמות עושים את זה מעשים בכל יום. אבל לנו, ליהודי, אסור לחלל שבת, לטלפן לווטרינר. אפילו אם הווטרינר הזה הוא גוי, אבל מי יתיר לך בשביל בהמה לחלל שבת? פיקוח נפש דוחה שבת, רק פיקוח נפש שלנו, של האדם, אבל לא של הבהמה. אבל לעומת זה, אם יהיה כאן את הגוי, בשום צער בעלי חיים, יהיה לנו צעד היתר בלכתחילה לומר לגוי, תתקשר מייד לווטרינר, יבוא הווטרינר הגוי, יעשה את הניתוח ביום שבת, הכל מותר לכתחילה. וכן על זה הדרך, אני מפרט חלק מהדוגמאות, ואידך זיל גמור במושב יש הכרח שיהיה שם את הגוי שבת הזה. הוא מתחיל בחליבה, אבל גם לדברים האחרים הוא יכול להציל את המצב כדי שהפרה הזו לא תמות, לא תלך לאיבוד. כדאי להם, שווה להם לשלם כמה שקלים כדי להציל את הפרות שלהם, כדי שלא יסתבכו לא באיסור חמור של חילולי שבת ולא בדברים אחרים. תקין חלבים שונים של דנצ'יסטר, כן, אמרנו שמעיקר הדין אפשר לסמוך עליהם, בסדר. אני חוזר לנושא שלנו. גם לגבי יום טוב אמרנו את כל ההקפדות, ולכן חלב שחלבו אותו ביום טוב באיסור, שוב עוד פעם יש לנו את הצד חומרה שאולי יהיה אסור להשתמש בו בימי החול. שוב אותם המקומות שאין עליהם הקפדה, חומרה של הבדץ. לא רק שהם חולבים על ידי יהודי, אלא המכליות שמשווקים, אתה רואה את המכלית נוסעת ביום השבת, מביאה את אותו החלב למחלבה או לעיניים שכרחות. הרב הגיע. יחיד אל הדגול, יחיד אל הדגול,