מלים מגדלות

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, דוד בן רחל, רפואה שלמה בנפש ובגוף, בתוך שאר חולה עמו ישראל מהרה, אמן. אמן.

מילים מגדלות.

משפחה בני ברקית חשובה מאוד. הורים יראי שמיים, זכו לבית מלא ילדים. כל אחד, כלי למעלות. וכמו כל הורה, מצפים לראות בהצלחת הילדים בהמשך הדרך. בן אחד, אחרון, שונה מאחרים, לא אוהב ללמוד, לא אוהב לקרוא, אוהב להסתובב עם חברים לא כל כך טובים. ההורים מנסים לנווט אותו ללא הועיל. הציעו לו פרסים, לא הסכימו. הסבירו והסבירו. לא מוכן ללמוד אפילו דף אחד גמרא. כמובן שנפלט מהישיבה, עבר לישיבה חלשה יותר, לישיבה גדולה הוא לא הגיע. בסופו של דבר, עת דודי מגיע, צריך להתחתן. ההצעות בהתאם לילד. כמובן שההורים נעלבים מההצעות, ו... כל בת מסמינר טוב מחפשת חתן שיהיה דומה לאבא שלה לפחות, שיהיה רם בישיבה או משהו, אבל הקדוש ברוך הוא מזבק זיווגים, ונמצא שיתוך. נערה טובת לב, עם מידות טובות, אבל מבית פשוט. אבא שלה לא אברך, ולא... מתגוררים במושב לא מוכר, גם לא חרדי. יש שם כמה יהודים שומרי תורה ומצוות? המשפחה הזאת של הבת, שלחת הבת ללמוד סמינר אבל אין להם מושגים תורניים הם גם לא חיפשו תלמיד חכם מבחינתם בחור עם כיפה, שומר שבת, שלוש תפילות, בדיוק מה שהם צריכים האורים בלית בריבה מבינים שאין משהו יותר טוב בשביל הבן בלב כבד נתנו אור ירוק אבא בחתונה רקד בלב כבד בין זקונים הוא הקים משפחה כל כך יפה, כולם בני תורה אבל מה לעשות, אין שלמות בחיים והוא לא זכה לנחת עד הסוף, מה אפשר לעשות? ככה הם החיים החתונה הסתיימה ימי השבע ברכות חלפו והזוג הלך למושב ליד ההורים שלה בערב שבת הבן מצלצל גוצ'אבס, גוצ'אבס ההורים הזמינו את הזוג פעם או פעמיים לשבתות אבל היה להם קשה שהבן שלהם נראה ככה הקשר הלך והתעמחם כעבור שבועות הוא כבר לא אמר גוצ'אבס והשיחות היו כבר באחרונה כמו שאומרים לא כל כך נעימות חלפה שנה וחצי אולי פעמיים שוחחו במוצאי שבת אחד מתקשר הבן ואומר מזל טוב בשבת נולד לנו בן כמובן שההורים שמחו אבא אני רוצה לכבד אותך להיות סנדק בברית האבא שמח ואמר שהוא מתחיל לארגן לו דירה לשבת כדי שיוכלו לבוא וגם הוא מציע לו את המוהל פלוני אלמוני הבן אומר לו לא האבא הברית לא בבני ברק פה במושב אתם תבואו להתארח אצלנו ונסדר לכם כל מה שצריך ואני אמצא פה מוהד שנמצא בסביבה. המילים נעתקו מפיו של האבא, שבת במושר. זה לא מקום חרדי, רמת הכשרות בבית המחותנים לא מתקרבת למה שנהוג אצלו בבית. הם מוכנים מאכלים בהכשרים, אבל הם יודעים הלכות בכלל, מה זה שהייה, מה זה הטמנה, יש להם חשמל מגנרטור? כל כך הרבה שאלות צצו לו במוח. רץ לרב שטיינמן, זכר צדיק ורחב. מה עושים? הבן הזמין אותי להיות סנדק במושב. אמר לו, בוודאי, תיסע. האבא מעלה לו טענות, אני מחמיר בכשרות, ושם אין כזה דבר. אמר לו, קח את האוכל, סיר קטן למרק, סיר קטן לצ'ולנג' ותהיה סנדק בברית של הנכד. נו, אם הרב אומר, האבא קיבל על עצמו ואמר לו, אל תשכח להכין לי טבלך. אלומיניום ששמים חוצץ על הפלטה, וישים את זה על הגז ויניח שם את האוכל. הבן הסכים. כמובן שהוא לא נעלב. הוא מכיר את ההורים, הוא יודע את החומרות שלהם, אין לו התנגדות שהם יביאו את האוכל. יום שישי, האבא משכים קום, מתפלל כדי להספיק לצאת מוקדם לדרך. אוטובוסים מבני ברק לצפת ולמירון ארזו אוכל, יוצאים באוטובוס לכיוון חיפה, ושוב אוטובוס מאסף למושב, ושעות אחר הצהריים יורדים בצומת המוביל למושב, עכשיו יש צעדה של עשר דקות עד שהגיעו אל תוך המושב. עוצר לי אדם רכב של אחד המושבניקים, ואומר, כבוד הרב, צריכים עזרה? הוא אומר, כן, אני באתי לשבת במושב, הבן שלי עושה ברית לבנו, אולי אתה מכיר אותו? אה, בטח. מי לא מכיר אותו? אבל אני נוסע לצד השני של המושב, חבר שלי זה שמגיע עכשיו עם האוטו, חכו רגע אני עוצר אותו. עוצר אותו, אומר לו קח אותם בבית הרב. הם באו לברית של הנכד. האבא לא מבין מה הוא מדבר, איך הוא ילך לבית של הרב עם אוכל שלו, יהיה לו בושות, כאילו, מבייש את הרב של המקום. זה לא יפה לתארח בבית של רב ולהביא אוכל. מצד שני, ברור לו שהרב של המקום בטח מחמיר כמוהו. לפני שהוא הספיק לחשוב מה עושים, הגיעו לבית הרב, יורדים מן הרכב, יוצא הבן ואומר בואו תיכנסו. אבא והאימא מביטים זה על זה בתדהמה והם קולטים שהרב של המושב זה הבן שלהם. אתה הרב של המושב? הבן אומר כן. מה זה רב? אומר בחצי ביטול, אין לי היתר אור רועה כמובן, אבל אני עונה פה על השאלות הפשוטות, ואני אחראי על הכשרות ועל ענייני הדת. לקראת השקיעה הם צועדים לבית הכנסת, דבר מדהים. הבן שלהם נכנס, כולם קמים לכבודו, והוא צועד לכותל המזרח, מתיישב שם לאחר כבוד, ואחרי קבלת שבת, לפני תפילת ערבית, עולה ואומר דברי תורה על פרשת השבוע. ואחרי התפילה המתפללים עוברים לאחר לו שבת שלום, ומבקשים שיברך את כל הילדים. האבא נהיה חיוור כמו סין. מה קורה פה? הוא שואל את הבן. והבן משיב לו, אבא, כבר אמרתי לך, אני הרב של המושב. לא רק שלום מושב הזה, עוד שלושה מושבים באזור. יש לי סדר קבוע. כל יום אני אומר שיעור תורה במושב פלוני, ביום שני מושב אחר, שלישי, וזה, ויש רוטציה בין המושבים. וזה לא נגמר. במהלך הסעודה דופקים אנשים בדלת, שואלים שאלות. נערר, משיב להם קהלות. מה מותר? מה אסור לעשות? יש דברים שהוא לא יודע לענות, אז הוא מנצל את העובדה שאבא פה, תלמיד חכם מובך, והוא יענה. השמחה בברית הייתה גדולה מאוד, ההורים ראו נחת מהבן, ראו שהוא עסוק בהרבצת תורה, לומד הלכה, יודע לענות בצורה יפה. לא זו בלבד, אלא הוא בקיא מופלג בלכות עורלה ונטע רבעים וכל המסתעף. במוצאי שבת האבא מבקש מהבן ילמדנו רבנו מה קרה לך. אתה היית רחוק מאוד מלהיות רב, לא פתחת ספר, איך פתאום נהיית רב? תסביר לי מה קרה פה. הבן מצידו משיב, אני גם לא יודע בדיוק איך זה קרה. בשבת הראשונה שהייתי כאן במושב, הגעתי לבית הכנסת עם החליפה מהחתונה וגיליתי שאני היחיד שלובש חליפה. כולם באו בבגדים פשוטים, חלק לא לבשו אפילו חולצה לבנה. אחרי התפילה כולם באו, אמרו לי שבת שלום. חשבתי שזה בגלל שאני תושב חדש ביישוב. אבל אחר כך ניגש איתי הצידה אחד ואמר לי שאלה יש לי בהלכה. אמרתי לו אני לא כל כך יודע הלכות אבל אני אתקשר ביום ראשון איזה רב. יש לי כמה מספרי טלפון ואם אתה רוצה אני אתן לך גם. הגיעתי הביתה מישהו דופק בדלת עוד שאלה באה לך. אמרתי לו סליחה אני לא רב. אבל הוא אמר לי אין דבר כזה, אתה מבני ברק לא? חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. אז אתה בטוח, יודע, אצלכם כולם אברכים. טוב, נאלצתי לעיין בספר קיצור ינקוד שבת ולמצוא תשובה לשאלתו. ומאז הכל היסטוריה. אין פשוט, הציבו לי עובדה שאני הרב של המקום, יש לי חליפה. איי, איי, איי. ומאחר שבאמת גדלתי בין החכמים ויש לי יותר ידע מהם, נאלצתי לקבל את המשרה. פעם אמר לי איזה טיפש. אתה יודע למה אני לא הולך עם כיפה? כי יחשבו שאני רב וכל החגיגה ששאלו אותי שאלות אז אני לא הולך עם כיפה. איי, איי, איי. טוב, תוך זמן קצר הכרחותי לומר שיעור תורה, כולם תלו בי עיניים ודחקו בי לומר דבר תורה. ואני אמרתי להם איזה רעיון יפה ששמעתי פעם מהמשגיח בישיבה קטנה, זה אחד הוורטים היחידים שזכרתי, הם כל כך נהנו, והבנתי שאצטרך לומר עוד דברי תורה בהמשך. וזה הלך והתפתח עד שניה שיעור קבוע. במושבים הסמוכים שמעו על הרב הזה החדש, התחילו לעצמי. פתאום אני מוצא את עצמי עסוק כל שבוע במסירת שיעורים, בהכנה לדרשות, ולא זו בלבד, אלא שמערכת הכשרות של אחד ההכשרים הגדולים פנו אליי שיהיה אחראי מטעמם על כל המטעים באזור. נוודא שאין חשש עורלה, אמרתי להם, אני לא מבין מימין ומשמאל בהלכות הנוגעות לעניין. פשוט שלחו לכאן אברך שיישב איתי במשך שבועיים ולמד איתי את כל ההלכות הנוגעות לעניין מספרי הפוסקים, ואני לומד גם הלכות נוספות בנושאים חשובים כדי לדעת לענות תשובות לשאלות. בקיצור, מבלי שהתקבלתי, הפכתי לרב של ארבעה מושבים. טוב, האב שב לבני ברק כשהוא לא יודע את נפשו מרוב תדהמה. ביום ראשון הוא ניגש לרב שטיינמן וסיפר לו מה שהוא ראו. אני מאושר שהבן שלי זכה להיות מרביץ תורה להורות ליהודים הדרך אשר הלכו בה, ולא רק זה, הוא לומד כמעט כל היום, והוא גם עסוק בזיכוי הרבים. אשראי ואשראי חלקי שזכיתי לבן כזה. בקיצור, יצא יותר מוצלח מכל הילדים הקודמים. אבל אני חייב הסבר, הרב, איך זה קרה, למה כל מה שאני אמרתי לו לא עזר כלום. כל מה שניסינו לחנך לא עזר. דווקא המושבניקים הצליחו לגרום לו לשינוי עצום. אומר לו הרב, התשובה פשוטה. לבחור אין אחריות על מעשיו. הוא לא אוהב לתת דין וחשבון ולא אוהב שאומרים לו מה לעשות. אין לו גשמק בלימוד. הוא לא לומד. זה לא משנה מה תגידו וגם אם תאימו עליו. אבל כשהוא מצא עצמו במושב שבו הוא האיש עם הידע התורני הרחב ביותר, פתאום יש לו אחריות. הוא מבין, זה לא בדיחה. אנשים מחכים למוצא פיו. הוא צריך לחנות להם באחריות. והם רוצים גם לשמוע שיעור תורה. הוא מבין שזה זכות. לא כדאי לפספס. אבל הוא לא יודע מה לומר. אז הוא מתכונן לשיעור. וכך בהלכה ובשאר העניינים. יש לו אחריות. קהל מצפה למוצא פיו ותולה עיניים ביראת כבוד, ומילא הכל נראה אחרת. כל השנים שהוא גדל וניסיתם לחנך אותו ולכוון אותו לדרך הישר, המילים לא פגעו בו, לא נגעו אליו. לאות ביטחון שהוא ידריך אותם, והטילו עליו את האחריות, וגם הודו לו נרגשות לרב החדש שהגיע לגור. והמילים האלה הטובות זקפו את גבו, העצימו אותו והפכו אותו לאיש אחר. מה לומדים מזה? מילה טובה ואמונה באדם. מה שההורים ניסו במשך שנים עם ביקורת, עם לחץ, עם תביעות, לא הצליח. הבן מרדן מאכזב, אבל ברגע שמצא שתולים בו עיניים מלאות ביטחון, ושרק הוא יכול להוביל ולהדריך את המושב, קרה נס. האמונה בו יוצרת מציאות חדשה. יהודים פשוטים ראו בו את הרב מבני ברק. הוא בא עם חליפה. הם לא רק העניקו לו תואר, אלא זהות חדשה. אף אחד לא שאל על העבר שלו. לא יודעים מה היה איתו. יש חליפה מבני ברק? גמרנו. הפוטנציאל טמון בו. המבט שהביטו מלא כבוד ותקווה עורר בו כוחות שהוא לא ידע אפילו שקיימים בו. כשנותנים מילים טובות זה זרעים לגדול. במקום לומר אתה לא יודע אמרו לו בטח שאתה יודע אתה מבני ברק שם כולם אברכים במקום להזכיר לו כישלונות ביקשו לחלוק איתו את חוכמתו. כל מילה של הערכה ועידוד זה אבן בניין בזהות החדשה. אז כשרואים באדם את הטוב שבו ומעניקים בו אמון ואחריות נותנים לו הזדמנות להפוך לגרסה טובה ביותר של עצמו. לפעמים מה שאדם זקוק זה לא הרצאות על מה שהוא לא עושה נכון אלא שמישהו יראה בו מה הוא יכול להיות ולעשות ושיאמינו בכוח שלו הוא יגיע לאן שצריך. זה מעשה נפלא שמסביר שאין בן אדם שלא נטוע בו כוחות. כשאנשים נקלעים ממצוקה לצרה פתאום יוצאים מהם כל היכולות כי הם חייבים להחלץ. זה מצב רגיל, הם לא צריכים להתאמץ, הם סומכים על ההוא וההוא וההוא וההוא. כלומר כשאדם נמצא לבד באיזשהו מצב אין ברירה בפנים יש לנו מאגר אין בן אדם, אין בן אדם שלא יכול להיות רבי עקיבא אם רבי עקיבא בגיל 40 התחיל למה אנחנו לא יכולים? כי הוא רצה באמת ולא בזבז רגע וישב 24 שנים רצוף אז הוא נהיה רבי עקיבא אין בן אדם שלא יכול אין להתחיל א' ב' בגיל 40 עם הילד שלו הקטר ולהיות רבן של ישראל שהתורה הייתה ראויה להינתן על ידו? אין בן אדם שלא יכול אין מי שמבקש ממנו, אין מי שלוחץ עליו, אין מי שזה. אז אני נותן לכם עוד עצה. מעבר למאה שקל להוציא במבחנים מאה, שזה עובד טוב מאוד, גם בכפז, הרבה ילדים, ברוך השם, אחד הילדים פה זכה בתלמוד תורה בלימוד המשניות בעל פה, פרס ראשון, ויש עוד, יש מי שמסיים כבר את כל המשניות, כל השס. יכול להיות שיהיה לו מלאך מגיד, ו... פשוט לתת לילדים משימה. תמצא לי, יש לי שאלה, תמצא לי תשובה לשאלה, ואם תביא לי אותה מסודרת, בערוכה, תקבל ממני איקס כסף, חמישים, מאה, מאתיים, לא משנה כמה. ברגע שבן אדם יתחיל לעיין בספרים, לחפש ולשאול ולברר ולזה ולזה ולזה, והוא מקבל שכר, הוא יבקש עוד שאלה, יש לך עוד שאלה? אני שואלת. וככה, מתוך החיתות, מתוך הספרים וזה וזה, אז מה שהוא קודם לא רצה לגעת בהם, כי זה מעמיס עליו יותר מדי, פתאום זה יהיה החוויה שלו. תנסו ותודיעו לי. נו, ימי החנוכה, חנוכה, מקדשנו וגילו ושמחה כי מלא את ליבנו פעילה ויום סביב עוננו יסרוב סוף גניות אכלנו לרוב אתם לא יודעים לשאול את זה יום אחרון תתבללו למכבי דג אדומה נעל הניסים מעלה מבנה שם המכבי הריני מכוון לקיים את צד החכמים דאורייתו בשמחה דאורייתו גומל אבשה שעשת דאורייתו כבדת אביך דאורייתו לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא