פרפראות וחדושים לפרשת ויגש תשפ''ו - חלק ג'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום יהודה מנחם בן תהילה הדר רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה אמן אמן

פרפראות וחידושים פרשת ויגש חלק ג שנת תשפו

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית מה, ג).

חכמים זכרונם לברכה אמרו שהפנים של יוסף היו דומות לאביו יעקב. באו אחרי יוסף למצרים ולא עולה שום חשש שהם רואים איש שתואר פניו דומה לזה של אביהם בזה שהם לא זיהו אותו התגנב חשש ליוסף כי אביהם כבר לא בחיים לכן לכן הפנים שלו לא מזכירות את אביו. נגיד שאחרי שהוא נעדר, אחרי שנתיים נגיד אם אביו נפטר, עברו 20 שנה, הוא השתנה מגיל 17 שהוא נמכר, את הפנים של אבא לא ראו נגיד 20 שנה. אז הוא חשש שאולי הם לא מזהים וגם גדל לו זקן מה שלא היה לו קודם וכולי לכן התוודע אליהם ואמר אני יוסף ומיד שאל העוד אבי חי איך אני אוכל להאמין שעוד אבי חי אם לא זיהיתם אותי כיוסף כי אני דומה לו ולא לא יכלו אחד לענות אותו כי נבהלו מפניו. עכשיו הם ראו באמת זה הפנים כמו של אבא. אז לכן הוא הצמיד אני יוסף העוד חי. מהחשש שאביו כבר לא חי כי הם לא מזהים את הפנים שלו. מה יותר ברור מזה? זה אומר החידה הקדוש. בנחל קדומים יש לו פירוש בתורה תמימה כתב יש לומר מאחר ששמע יוסף מאחיו שהם אמרו ואחיו מת עליו כשהם מספרים לו אז הם מספרים לו שאחיו מת והוא יודע שזה לא כך נכון אז הוא לא בטח בדבריהם שאמרו לו קודם שהאבא חי אולי הם מכרטטים חלילה וחשש אולי כל מה שהם סיפרו שהאבא עוד חי זה היה רק בשביל לעורר רחמים שנפשו קשורה בנפשו והוא עלול למות מות האבא אם הוא ידע שאתה מחזיק את הבן הקטן וזה וזה וזה לכן מיד הוא שאל עוד אבי חי הפעם אני רוצה לדעת תשובה ממש מדהים מדהים עוד פעם לכאורה תמו שאל אותם מה שלום האבא בפרשת מקץ השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי מה השיבו לו שלום לעבדך אבינו אבל מאז הם לא חזרו הביתה ולא היו אצל אביהם בכלל אז למה הוא שואל אותם פעם שנייה עוד פעם אני יוסף העודבי חי יש לו ידוע שעשו הרשע אמר יקרבו ימי אבל אבי והרגה את יעקב אחי והיה יעקב חושש ומפחד מכך עד שנולד לו יוסף כי יוסף הוא סתנו של עשו רק אחרי שנולד יוסף אז הוא עזב את ביתו של לבן וחזר בחזרה איך אתה לא מפחד מעשו כי נולד יוסף יוסף הוא סתנו של עשו וזה מסורת שיש ביד האבות הקדושים שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל מי הבן של רחל יוסף ואז בטח ליבו של יעקב לחזור לבית בית אביו. ולכן כששמע יעקב שנטרף יוסף מאין להתנחם כי דאג גם על חייו. עכשיו יכול לבצע את זממו עשו כי אין יוסף. זה מה שאמר יוסף לאחו. אני יוסף. ואם אתם לא מאמינים לי שיוסף עדיין קיים בעולם, לכן אמר להם העוד אבי חי, הרי אם אני לא קיים, אבי כבר מת יצחק יותר מ-10 שנים והיה עשו מקיים מחשבתו והרגה את יעקב אחי. כל מה שהמתין עשו זה שימות אבא שלו יצחק וברגע שימות יצחק אז הוא יהרוג את יעקב אחיו אבל כיוון שהאבי חי אתם אומרים שהוא חי אז זה ראיה שאני יוסף כי אם אני לא יוסף איך הוא חי עשו לא יכול עליו כל זמן שאני חי אז זה הראיה לכן לכן אמר להם אני יוסף אתם ומים איך אני יוסף אתם לא מאמינים שאני יוסף אז איך אבי חי מדהים כמה פירושים יש בזה כמה הבנות כמה עומק טוב יש פסוק נוסף ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה יוסף כבר אמר פעם אחת אני יוסף. למה חזר עוד פעם ואמר אני יוסף? כשאמר יוסף בפעם הראשונה אני יוסף לא ענו לו האחים אני יוסף העוד חי. לא ענו לו. למה? ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. שתיקה, לא מדברים, לא עונים, לא שום דבר. יוסף רואה שאחרי שהוא מכריז שהוא יוסף לא בא תגובה מצד אחד אז הוא חשב למה הם לא עונים? שתי סיבות. או שהם פוחדים שאני עכשיו אתנקים בהם, אני יוסף, אוי אוי אוי, מה שעשיתם לי עכשיו יהיה חשבון. זה דבר ראשון ודבר שני יכול להיות שהם לא מאמינים שאני יוסף אז כדי להוציא מליבם את שני החששות האלה שהוא חשש למה הם לא עונ אז אמר קודם כל אני יוסף אחיכם אל תפחדו אני אח שלכם אני מתנהג איתכם במידת אחווה כאילו לא הרע דבר יותר מזה אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה זאת אומרת אפילו שאתם מכרתם אותי מצרימה אני אחיכם אני באחבה איתכם אל תפחדו אני לא הולך לעשות לכם כלום ומה עם זה שהם לא מאמינים איך הוא יסיר להם את החשש הזה שהוא כן יוצב אז אומר אשר מכרתם אותי מצרימה מי יכול לדעת את זה מי היה שמה היה שמה איזה מצרי היה איזה צילומים איזה עדויות איזה משהו רק אני שהייתי שמה איתכם יודע שאתם מכרתם אותי למצרים וככה הוא הסיר להם את שני החששות ולכן חזר ואמר להם עוד פעם אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרים. כבר אמרת להם אני יוסף העוד אחי העוד חי. למה אתה חוזר? בגלל שלא ענו לו בפעם הראשונה והוא חשב מה קורה? למה הם לא עונים? זה התירוץ. טוב, עכשיו אנחנו נכנסים לסוגיה חדשה. לכולם נתן לאיש חליפות סמלות. ולבנימין נתן 300 כסף וחמש חליפות סמלות הגמרא במגילה טוז אמר רבי בנימין בריפת רבי בנימין אומר על בנימין רמז לו שעתיד לצאת ממנו מי שיצא מלפני המלך לך בחמישה לבושי מלכות כשהוא נותן לו חמש חליפות סמלות זה בשביל לרמוז לו שיצא מזרעו מרדכי מבנימין יצא מרדכי ויש לדקדק לכולם נתן לי איש חליפות סמלות מה רמז להם הגמה לא אין כאן רמז לבני בנימין אלא ארבעה במה שהוא נתן יותר מאחרים. אם הוא נתן לכולם אחד אחד אז גם לא צריך אחד אז באחד אחד כולם שווים מה הוא נתן לו יותר ארבע אלא יש לו מה מה שהוא נתן לכולם לאיש חליפות סמלות זה הוא מצא עצמו מחוייב מן הדין לצאת ידי שמיים גרמה בן זיקין פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים. זאת אומרת, אם אדם גורם הזק למישהו בגרמה, לא במשרים, אז אם הוא הולך לבית דין, לא מחייבים אותו, הוא פטור. פטור אבל בשמיים כן דנים על זה ומחייבים אותו על זה. עכשיו הוא גרם להם לקרוע את הבגדים. הוא גרם להם. למה? כשהוא שלח להחזיר אותם כיוון שכביכול גנבו את הגביע, אז כתוב ויקראו שמלותם. וואי וואי וואי איזה גזרה עכשיו עוד פעם אנחנו צריכים לחזור. מה זה כל הגזרות האלה? קרעו את הבגדים שלהם. אז הוא גרם להם. גרם הוא לא קרע להם הוא גרם שהם קרעו את הבגדים. בדיני אדם הוא פטור אבל בדיני שמיים הוא חייב. נו יוסף לא יצא ידי חובת שמיים. אז הוא נתן לכולם חליפות סמלות כנגד מה שהוא גרם. אבל בנימין הוא לא היה. בעניין הזה לא היה צריך לקרוע את הבגדים. למה? כי הוא ידע שהכל עלילה. יוסף אמר לו, "תשמע, אני הולך, אני אחיך קודם כל, הוא התוודע לו, דבר שני, תדע, אני שם אצלך בעמתחת את הגביע." תדע. זהו? למה אני רוצה להחזיר אותם? סיפר לו את כל הסיפור. אז הוא לא היה צריך לקרוע את הבגדים. ואם כן באמת לא צריך לקרוע, גם אם קרע אותם הוא לא היה צריך לקרוע. זאת אומרת הוא לא גרם לו שהוא יקרע. ואם הוא קרע בשביל לא להיות שונה מכולם שלא ירגישו, אבל זה לא הוא הגורם לו, הוא החליט כנראה בשביל שלא יחשבו שהוא יודע וזה פה ושם. אז לכן הוא לא היה מחוייב לו לשלם חליפה שמלות אחת כמו לכולם. אז כמה הוא נתן לו? חמש. אז למה נתן לו חמש? נתן לו חמש בשביל לרמוז לו שמזרעך יצא מרדכי יהודי. ומרדכי יצא מן לפני המלך בלבוש מלכות זהב ומרדכי יצא מלפני המלךושמחה יפה אז א זה הפירוש מביא אותו מהריל דיסקין תזכרו הלאה לכולם נתן לאיש חליפות סמלות ולבנימין נתן 300 כסף בחמש חליפות סמלות הגמרא במגילה טוז זה קל לזכור תמהו על יוסף עד כיצד דבר שכל כך נצטער בו אביו ששינה בין הבנים ועורר קנאה ביניהם יבוא יוסף יקשל בו שנית אתה משנה בין הבנים בין האחים מה זה אתה נותן חמש חליפות לבנימין ולכל השאר רק אחת אז אמרנו תירוץ אחד לרמוז לו והוא יצא מלפני המלך בחמישה בגדי מלכות אבל עם כל זה נקרא שהוא שינה גם יעקב שנ נתן לו קטונת פסים, היה לו סיבה והיה לו טעם, אבל מכל מקום הוא שינה והשינוי גרם לבחירת יוסף בסופו של דבר מקשה הגאון מוילנה סוף סוף הרי הפלא הפלא את בנימין משאר האחים אז מה הועילו שמתרצים שהייתה לו כוונה בעניין לרמוז לו לו וגם האחים בכלל לא ידעו שיש פה מחשבה טובה לרמוז לו אז תהיה קנאה ויקנעו בו וישנעו אותו ובאגנים אל התרץ הגאון יוסף לא נתן לבנימין יותר משאר האחים לאחים הוא נתן חליפה יקרה פרסו אל בנימין נתן חמש חליפות זולות במחיר של החליפה וסצ' לפי כך שואלת הגמרא רק על עצם השינוי ששינה ביניהם אבל לא על עצם הנתינה כי הנתינה הייתה שווה אותו עלות זה קיבל זה אותו שובים קיבלו, אבל רק על השינוי שעלו בגמרא. זאת אומרת, ולמה הוא עשה את השינוי? השינוי נעשה בשביל לרמוז. אז קודם כל הוא לא שינה ביניהם בערך של מה שהוא נתן. וכולם קיבלו אותו שווי. ו למה הוא עשה את זה באופן כזה? איך הוא ירמוז לו? הוא צריך לתת לו חמש חליפות. אבל אם הוא יתן לו בעלות של כל חליפה שלהם, זה באמת יהיה שינוי. אז הוא דאג לו. אני אתן באותו שובי. כמה זה עולה? 1000. אז אני אביא לו חמש חליפות של 200. מה זה 1000? הכל בסדר. עוד דבר לכולם נתן לאיש חליפות סמלות ולבנימין נתן וכולי והחליפות סמלות בחמש חליפות סמלות אם תסתכלו בכתוב החליפות הראשון מלא כתוב עם ו השני חסר חלפת לא כתוב חליפות עם ו למה אומר התורה תמימה בא לרמז שמה שפרש הגרא הגאון מוילנה שיוסף לא נכשל במה שנתן לבנימין חמש חליפות ולאחו נתן רק אחד משום שבעצם מחיר כל חליפה של אחים היה זהה למחיר של חמשת החליפות של בנימין. לפי כך, חליפות האחים כתוב מלא, כי המחיר שלהם היה מלא. מלא 1000 שק. וחליפות של בנימין כתוב ליבב חסר. שהמחיר שחליפות שלו היה חסר. 200 200 זה נקרא חסר. כל חליפה היא חסרה מהעלות של החליפה העיקרה. אז לכן זה נרמז. הפירוש של הגאון גם נרמז בתוך המילים חליפות מלא וחליפות חסר. ואז יש שוויון בעלויות של מה שהם קיבלו. איי איי איי. עוד דרך אחרת אומר רבי חיים ברלין זכר צדיק ברכיומן רש"י בפרשת עקב פירש את הכתוב לוחות האבנים אומר לוחות כתוב חסר כמו לוח אחד לוחת לחת למה כתוב חסר לומר ששתיהן שוות זאת אומרת שכותבים בלשון חסר אז זה אומר שיש פה שובי שווה כלומר חסרון ו מלמד על שוויון הדברים הנזכרים מעטה מובן שחליפות האחים לא היו שוות בגודלן לכל אחד יש מידה שונה יהודה הוא ככה, בנימין הוא ככה, לוי ככה, כל אחד יש לו גוף אחר בחליפה מתאימים לפי יש אחד לארץ, אקסטרה לרג', יש אקסטר אקסטרה, יש כל מיני. אז חליפות שלהם זה כל אחד לפי גודלו. זה בו' מלא. כל אחד נתנו לו חליפה שמלאת את גופו בדיוק. אבל חמש חליפות של בנימין חליפות בלי ו זה חסר. מה זה אומר? שזה שווה. אמרנו איפה שכתוב בלי ו זה מראה על שווה כמו לוחות. לוחות בלי ו' אז זה אומר ששתיהן לשוות. שתי הלוחות שוות גם פה שבות. למה? זה גוף אחד אותו בנימין. אז הוא קיבל חמש חליפות באותו גודל. חליפות שווה לכן כתוב בלי וזה ההבדל בין ו' מלא לחסר מלא זה כל אחד לפי הגוף שלו מלא ואצלו זה חמש שוות כיוון שזה בלי ו מראה על שור ולבנימין נתן 300 כסף הגמרא במגילה טוז תמהו על יוסף הכיצד דבר שכל כך נצטער בו אביו ששינה בין הבנים ועורר קנאה ביניהם יבוא ויכשל בו שנית שנתן לבנימין חמש חליפות ולשאר האחים רק אחת אז תרצו מה שאמרנו לרמוז לו על מרדכי וקשה עלו תירוץ הגמרא אינו מיישב אז למה הוא נתן לו 300 כסף ולשאר האחים לא נתן כסף בכלל אם הוא נזהר שלא לשנות בין האחים שלא ייפול כמו שהיה עם יעקב ששינה בינו לבין אחים אז בסדר שמענו כמה תירוצים שהחליפות היה בסדר עם כל החשבונות אבל למה 300 כסף הוא נתן לו ולא נתן להם כתוב שרק הוא קיבל איך זה מסתדר וואי וואי אבל לך תצא מזה עכשיו איך תצא מזה מתרצים רבנו בחיה בחזקוני בחתם סופר באחידה בשם הרוקח כמה גונים כמה אתם תשמעו זה משגע האמת שגם שאר האחים הוא נתן להם 300 כסף אה אבל לא כתוב מאיפה מביאים את זה שהוא נתן להם 300 כסף חכמים זכרונם לברכה בג גטין מד וכך פסק גם הרמבם להלכה בהלקות עבדים פרק חוכר את עבדו לנוכרי כופין את ריבו לחזור ולקנותו מן הנוכרי עד עשרה מדמיו אם יש ערך לעבד אז אתה צריך בשביל לפדות אותו עד 10 פי 10 מהמחיר והעלות כלומר פי 10 משוביום התורה בשמות כאלב מציינת מהמחיר של סתם עבד 30 ש₪ מכיוון שאחרי יוסף מכרו אותו לנוכרים. היה מותל על כל אחד מהם לפדות אותו על פי דין עד 10ה מדמיו. זאת אומרת 300 שק כסף. כל אחד מהם היה צריך לתת 300 בשביל לבדות אותו בחזרה. מי שבא יוסף ומחל להם על זה, אל תשלמו לי. בשביל לפדות נמצא שהם הרוויחו כל אחד 300 כסף, אבל בנימין לא השתתף במכירה. לכן הוא נתן לו 300 כסף. כמו שהוא נתן להם ביזשהו מחל. אז מה? הבנימין לא יקבל. הרי אמרנו שצריך להשוות. מה הוא ישנה בין האחים? אז היה צריך לתת לו 300 כסף במעות ממש וככה לא יהיה שמץ של קנאה. מבהיל. מבהיל על הרעיון. מבהיל. אני אומר לכם איזה דברים. איך הכל מסתדר עם התורה, עם ההלכה, עם השולחן ערוך.עם. הגמרות הכל נמצא בתוך האותיות בתוך המילים לא יאומן כסופר זה תורת אלוקים וזה חכמי ישראל שבקיעים בתורה הקדושה לא יאומן כיסופר דברים כדור בנות עכשיו בעזרת השם יתברך. אנחנו נבחן את התלמיד המחונן דוד יבור שאמרתי לו בפורים אם הוא ילמד את תיקון פורים אם הוא ילמד את תיקון פורים בעל פה אני נותן לו 5000 ש₪ והוא מוכן עכשיו לעמוד למבחן ולומר את זה בעל פה ואסור לו לטעות טעות אחת והוא צריך גם להגיד בחטא ועין אז אני מפנה את הכיסא הוא ישב על הכיסא ויגיד את הדברים בעזרת השם כמובן בלי סידור ישר למצלמה ואתה בודק אותו כן יפה

בכבוד רבי דוד

שם שהוא מכבור טוב אפשר להתחיל אבל בכל ולא שיבינו שאתה מבין מי

מי כמוך ואין כמוך / ר' יהודה הלוי מִי כָמוֹךָ וְאֵין כָּמוֹךָ מִי דוֹמֶה לָּךְ וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ אָדוֹן חַסְדְּךָ בַּל יֶחְדָּל אֲמִתְּךָ מִבְצָר עֹז וּמִגְדָּל כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל וּמָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ בִּימֵי חָרְפִּי מִקַּדְמוֹנָי בִּי דִּבֵּר רוּחַ ה' וְהַיּוֹם אִם גֵּרְשׁוּנִי עֲוֹנָי דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ גְּמָלַנִי מֵאָז טוֹבוֹת גְּלוּיוֹת יְדוּעוֹת לַלְּבָבוֹת גַּם אִם יִהְיוּ הַצָּרוֹת קְרוֹבוֹת אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ דְּמֵי מִתְקוֹמְמַי אַזֶּה דִּגְלִי אָרִים כִּדְבַר כָּל חוֹזֶה הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ הַיּוֹם אַבִּיעָה חִידוֹת הָיוּ מִנִּי קֶדֶם עֲתִידוֹת נִפְלָא בָם הַמֵּבִין צְפוּנֵי סוֹדוֹת יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מֶלֶךְ הֻקָם עָל כִּבְרוֹשׁ נִשָּׂא וָרָם עַל כָּל קָצִין וָרֹאשׁ וַה' הֵנִיחַ לוֹ זִמֵּן בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְמַלְכוּתוֹ לְהַרְאוֹת לְכָל עֲבָדָיו תְּכוּנָתוֹ וְאַבְנֵי נֶזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ חֵלֶק לְכָל בְּנֵי שׁוּשָׁן נָתַן וְהִקְדִּישׁ קְרוּאָיו כְּחָתָן בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתָן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ טָעַם עֲשׂוֹת רְצוֹן כָּל אִישׁ וְיִצְרוֹ וְאֵין אֹנֵס לְאִישׁ יַיִן עֲבָרוֹ וְלָתֵת לְכָל שׁוֹאֵל דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ יַחַד אֻסְּפוּ כָּל הַנִּדְרָשִׁים גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים וּמִשְׁתֵּה הַנָּשִׁים כָּאֲנָשִׁים שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת יְפַת הָעָיִן וַתְּמָאֵן בִּדְבָרוֹ לֵאמֹר אָיִן הֵעֵזָּה פָנֶיהָ וַתֹּאמֶר לוֹ לַקְּרוֹבִים אֵלָיו הַיּוֹשְׁבִים עֲלֵי כָן שָׁאַל וַיִּעָצֵהוּ מְמוּכָן הוּא הָמָן לְפֻרְעָנוּת מוּכָן לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ מֹעֲצוֹתָיו כַּדָּת נְתוּנוֹת הָיוּ לְעַמִּי רְפוּאוֹת צְפוּנוֹת כִּי לוּלֵא אִגְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת גַּם פְּלֵטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ נוֹעַץ לִקְרֹא לְכָל הֲמוֹנָיו לְהָבִיא כָל יְפַת תֹּאַר לְפָנָיו וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינָיו מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לוֹ סַנְסַן לְיָאִיר הֵאִיר וְזָרַח יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח טֶרֶם מַכָּה צִיץ רְפוּאָה פָרָח כִּי הִפְלָה ה' חָסִיד לוֹ עִמּוֹ נֶאֶמְנָה הֲדַסָּה תַמָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דּוֹדוֹ בָּרָה כַּחַמָּה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדְּכַי לוֹ פָּגְעָה חֵן וַתֵּלֶךְ וַהֲלוֹם וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ גִּזְרַת יַהֲלוֹם וּמָרְדְכַי צִוָּה לָהּ לְכִי לְשָׁלוֹם כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ צֶדֶק לָבְשָׁה בְּמַמְלַכְתָּהּ לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר עַמָּהּ וּמוֹלַדְתָּהּ וְהַמֶּלֶךְ אֲהֵבָהּ וַיֶּרֶב תִּפְאַרְתָּהּ כִּי מֵה' הָיְתָה לּוֹ קֶשֶׁב רַב קָשַׁב צְרוֹר הַמֹּר מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הַקְּבוּעִים לִשְׁמֹר וְהִנָּם חוֹשְׁבִים עַל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ רָחֲשָׁה אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר בְּשֵׁם מָרְדְּכַי וְנִכְתַּב בַּסֵּפֶר בֻּקַּשׁ וְנִמְצָא לִפְנֵי צְבִי עֹפֶר כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ שְׁנֵיהֶם נִתְלוּ עַל הָעֵץ כִּי שָׁמַע מָרְדְּכַי לְשׁוֹנָם בְּהִוָּעֵץ נַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ סַם הַמָּוֶת רוֹעֵץ אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ תְּשׁוּעָה זֹאת צְפוּנָה לְדוֹר אַחֲרוֹן נִכְתְּבָה עַל סֵפֶר הַזִּכָּרוֹן לִהְיוֹת לוֹ מִן הַמֶּלֶךְ תַּגְמוּל וְיִתְרוֹן כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ ב. אַחַר כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן הֵרִים וַיְנַשְּׂאֵהוּ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ נִמְנַע מָרְדְּכַי מִסְּגֹד לָרָשָׁע נִין עֲמָלֵק אֲשֶׁר מִבֶּטֶן פָּשַׁע וְזֶה הוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ יוֹם כָּרְעוּ לוֹ כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וּמָרְדְּכַי בְּתֻמּוֹ הוֹלֵךְ בִּקֵּשׁ לְחַרְחֵר רִיב עַל עַם דַּל וָהֵלֶךְ עוֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לוֹ יָעַץ תַּחְבּוּלוֹת כְּשִׂכִּים בְּצִדּוֹ וַיִּבֶז בְּעֵינָיו בִּגְאוֹן חֶמְדּוֹ לִשְׁלוֹחַ יָד בְּמָרְדְּכַי לְבַדּוֹ בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ הִרְבָּה כֶסֶף וְזָהָב לִבְלִי חֹק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ זֶה עֵת לִשְׂחֹק וַיָּבֵא עֵצוֹת מֵרָחוֹק לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹא לוֹ וַיַּפֵּל פּוּר וְיָדוֹ בַגּוֹרָל הָדָה וַיַּרְא כִּי בַאֲדָר מֵת אֲבִי הַתְּעוּדָה וְלֹא זָכַר כִּי הִיא עֵת הַלֵּידָה חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבוֹאוּ לוֹ דֹּב אוֹרֵב יְעָצוּהוּ רַעְיוֹנָיו וַיִּשְׁאַל שְׁאֵלָה מֵאֲדוֹנָיו וְגַם הוּא שִׁנֵּי אֲרָיוֹת שִׁנָּיו וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ הֵן עָם אָחוֹר נָזוֹרוּ וְדָתֵיהֶם שׁוֹנוֹת וְדָתְךָ בַּל יִנְצֹרוּ רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ קָמָה אֵין לוֹ הֲכִינוֹתִי כֶסֶף לִגְנָזֶיךָ יַעַל לְאַבֵּד זֶה הַגּוֹי הַנִּגְעָל כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ אֹסֶף עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכְּרֵי כֶסֶף וְנֶפֶשׁ אַכֶּה לְכָל בֵּית יוֹסֵף פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ יְהִי לְךָ קִנְיָנֶךָ וְזֹאת טַבַּעְתִּי עַל יַד יְמִינֶךָ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ יָצָא וְסוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ נִקְרָאוּ וַיִּכְתְּבוּ כְּכָל אֲשֶׁר הוֹרָהוּ וְאֶל כָּל עַם וָעָם רוֹכְבִים יָצָאוּ שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ הָיָה דְבָרוֹ נָחוּץ לֵאמֹר כֶּרֶם חֶמֶר בְּיוֹם אֶחָד לִזְמֹר בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר הָחֵל וְגָמֹר לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ קָרַע מָרְדְּכַי בְּגָדָיו לִפְנֵי אֵל וַיִּצְעַק מַר עַל גּוֹלַת אֲרִיאֵל הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ טָרֹף טֹרַף שְׁאָר הֲמוֹנָי מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב לְמוֹנָי וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים הֲלֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר הִגִּידוּהָ דָּבָר שָׁמַעְנוּ צְעָקָה כַּיְּעֵנִים בַּמִּדְבָּר וּמָרְדְּכַי בִּלְבוּשׁ שַׂק עָבַר לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ בְּגָדִים שָׁלְחָה לְהַלְבִּישׁוֹ וְלֹא קִבֵּל מִמְּרִירוּת נַפְשׁוֹ וַתִּשְׁלַח לַהֲתָךְ לְחָקְרוֹ וּלְדָרְשׁוֹ לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ רוּחוֹ הוֹצִיא לַהֲתָךְ וְחִוָּה וּפָרָשַׁת הַכֶּסֶף לְפָנָיו שִׁוָּה וְהַפַּתְשֶׁגֶן שָׁלַח וְעַל אֶסְתֵּר צִוָּה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ בִּתְשׁוּבָתָהּ אָמְרָה לַהֲשִׁיבוֹ דַּע כִּי בֶן מָוֶת אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא וְיָבוֹא לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט זְהָבוֹ בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ יַקִּיר כְּשָׁמְעוֹ דִבְרֵי הֲדַסָּה זָעַק אֲהָהּ כִּי אֵין מְנוּסָה זַעַף ה' אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ שָׁלַח לָהּ לֵאמֹר אַל תְּדַמִּי לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל לְאֻמִּי כִּי אַתְּ תֹּאבְדִי וְאוּלָם עַמִּי אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר יִשְׁלַח שְׁלוֹמָיו עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ וַתַּעֲנֵהוּ לֵךְ כְּנוֹס כָּל חוֹכֵי פִדְיוֹם וְצוּמוּ עָלַי שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם וְרַחֲמִים בַּקְּשׁוּ מֵאֵל נוֹרָא וְאָיוֹם וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ אֵל נִדְרָשׁ בְּכָל לֵב יִדְרְשֶׁנּוּ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל עַם יִקְרָאֶנּוּ וַיֹּאמֶר עוֹד זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ לָבְשָׁה חֵן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתֵּלֶךְ וַתִּיקַר עַד מְאֹד בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּבֶז בְּכָל אֲשֶׁר הוּא מוֹלֵךְ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ הַיָּפָה בַנָּשִׁים נֶטַע נַעֲמָן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ כִּי הַכֹּל מְזֻמָּן וַתֹּאמֶר יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ לְמָחָר קְרָאָתָם לְסוֹד נִכְמָס וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְנֶעֱלָס וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס וְרוֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ וַיָּבֵא אֹהֲבָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וַיְּסַפֵּר לָהֶם כְּבוֹדוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ וּגְזֵרָה עוֹמֶדֶת לְעֻמָּתוֹ הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹא לוֹ יְעָצוּהוּ עֲשׂוֹת עֵץ גָּבוֹהַּ חֲמִשִּׁים לִתְלוֹת עָלָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וּלְהָכִינוֹ כְּחֶפְצוֹ מִכָּל חָרָשִׁים חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ ג אֱלֹהִים עֵדֶר צֹאנוֹ בִּקֵּר וַתִּדַּד שְׁנַת הַמֶּלֶךְ עַד יְהִי חוֹקֵר בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת וְהָיָה בֹקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ בְּמָצְאוֹ דְּבַר מָרְדְּכַי מְפֹרָשׁ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדֻלָּה דָּרַשׁ וַיֹּאמְרוּ כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ גִּלָּה אֹזֶן הָמָן בִּדְבָרוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיַּעַן וַיִּנָּקֵשׁ בְּמַאֲמָרוֹ פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ דִּבֵּר לַעֲדוֹתוֹ בַּעֲדָיֵי מְלָכִים וְלָלֶכֶת לְפָנָיו אֶחָד מֵהַנְּסִיכִים וְלִבּוֹ בְּמַחֲשָׁבָיו הוֹלֵךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ הֱשִׁיבוֹ הַמֶּלֶךְ כֵּן דִּבַּרְתָּ עֲשֵׂה לְמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי כְּכָל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרַצְתָּ כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי אֶל מִשְׁמַרְתּוֹ וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ וַיִּוָּעֲדוּ אֹהֲבָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ לָבֹא לָנוּד לוֹ זֶרַע יְשֻׁרוּן זָכְרוּ נְבוֹנָיו אִם יֵשׁ מָרְדְּכַי אֶחָד מִבָּנָיו אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ חֲכָמָיו עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִבְהִילוּהוּ לַהֲקִימוֹ וְלֹא רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ ה' יִשְׂחַק לוֹ טֶרֶם כְּלוֹת מִשְׁתֵּה הַיַּיִן אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל יְפַת הָעַיִן שַׁאֲלִי כִּי הַכֹּל לְנֶגְדֵּךְ כְּאַיִן וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ יִנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְאֵלָתִי וְעַמִּי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּבַקָּשָׁתִי כִּי נִמְכַּרְנוּ לְצוֹרֵר לְהַכְרִיתִי תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לוֹ כִּי מַה חֶפְצִי אַחַר זֶה הַצַּעַר וּכְלֵי הַקְּרָב שׁוֹת שָׁתוּ הַשַּׁעַר הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ לָהּ אָמַר מִי הוּא זֶה מִכָּל אֲנָשַׁי וְאֵי זֶה הוּא מִכָּל מִגְרָשַׁי אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ מִהֲרָה לַעֲנוֹתוֹ הָמָן זֶה הָרָע אֲשֶׁר פְּרָעוֹת בְּגוֹי צַדִּיק פָּרָע אוֹי לָרָשָׁע רַע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ נִמְלָא חֵמָה וְקָם אֶל גַּנּוֹ וּבְשׁוּבוֹ רָאָהוּ נוֹפֵל עַל כַּנּוֹ יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ סָרִיס אֶחָד גִּלָּה חַטָּאתוֹ הֵן עֵץ עָשָׂה לְמָרְדְּכַי בְּבֵיתוֹ וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ עָמְדָה אֶסְתֵּר לְבַקֵּשׁ עַל עַמָּהּ לְהָשִׁיב סִפְרֵי הָאַף וְהַחֵמָה כִּי נִחַם ה' עַל מַכָּה עֲצוּמָה וָשָׁב וְרָפָא לוֹ פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לִהְיוֹת הַיְּהוּדִים לַהֲרֹג בְּשׂוֹנְאֵיהֶם עֲתִידִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדְּכַי עַל הַמּוֹרְדִים וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ צֻוָּה מָרְדְּכַי עַל עַם לֹא אַלְמָן מוֹשִׁיעַ וָרָב נָגִיד וְנֶאֱמָן וְהָפְקַד עַל בֵּית הָמָן וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ קִדַּשְׁתִּי לְצוֹרְרִי מִזְבֵּחַ וְאָכִין לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבִיהֶם הַמְרַצֵּחַ וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ רִצַּצְתִּי פַּרְשַׁנְדָּתָא דַּלְפוֹן אַסְפָּתָא פּוֹרָתָא אֲדַלְיָא אֲרִידָתָא פַּרְמַשְׁתָּא אֲרִיסַי אֲרִידַי וַיְזָתָא וְגַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ שָׁלַלְתִּי שֹׁלְלַי וְאָרִיעַ רֵעַ כִּי עָלָה מִשְּׁאֹל אֶבְיוֹן גֹּוֵעַ וַיְמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ וְיָתוֹם וְלֹא עוֹזֵר לוֹ תִּכָּתֵב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְלִבְנֵי בָנִים תִּהְיֶה לְזִכָּרוֹן וְכָל הַמַּזְכִּיר אֹתָהּ יָרוֹן אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ ד אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וִימֵי הַפּוּרִים בְּשִׂמְחָה שִׁמְרוּ וְעִם שִׂמְחַתְכֶם הָאֶבְיוֹנִים זִכְרוּ וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ נִסֵּי אֵל מֵאָז נְשָׂאוּנִי וּבְנִבְכֵי הַיָּם הֶעֱבִירוּנִי וְלָכֵן כִּלְיוֹתַי יִסְּרוּנִי דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ יוֹם צֵאת פַּרְעֹה אַחֲרַי לִטְרֹף כְּאַרְיֵה עֲדָרַי נִצְּבוּ כַחוֹמָה מֵימֵי מִשְׁבָּרַי וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ יָצָא צָר אַחֲרֵי עַם קְדוֹשׁוֹ וַיִּשְׁלַח צוּר עֲנָנוֹ לְהַפְרִישׁוֹ לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ הֶעֱבִירוֹ בַיַּבָּשָׁה וְצָרָיו הֶחֱרִיד בֵּינוֹ וּבֵין רוֹדְפָיו הִפְרִיד וּלְתַחְתִּיּוֹת מְצוּלָה אוֹתָם הוֹרִיד חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ וּבְשׁוּב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ נִטְבַּע פַּרְעֹה וְכָל הֲמוֹנוֹ כִּי הַיָּם הִכְבִּיד מַרְכְּבוֹת גְּאוֹנוֹ וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ דַּהֲרוֹת אַבִּירִים בְּאַדִּירִים נָפְלוּ וְכַעוֹפֶרֶת בְּמַיִם רַבִּים צָלְלוּ וְדוֹרְשֵׁי ה' שְׁמוֹ יְהַלְלוּ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ הֶרְאָנוּ יָדוֹ הַנִּפְלָאָה עַל שְׂפַת הַיָּם נוֹרָאָה אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ דְּגָלִים עָבְרוּ בַיַּבָּשָׁה וְלִפְנֵיהֶם אֵל נַעֲרָץ בִּקְדֻשָּׁה אָז שׁוֹרְרוּ שִׁירָה חֲדָשָׁה מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' 

אשריך!!! כן צריך לדרבן את הילדים יש מה להוציא מהם בכל ילד יש אוצרות אבל כשנותנים להם את הכסף אז אפשר לשחרר. שימו לב, תשקיעו בילדים תרוויחו אותם. הכל יודוך והכל ישבו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה. הכל יודע והכל ישב עובה. והכל יאמרו והכל יאמרו את קדוש קשה. הכל יורדוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשה. הכל יודוך והכל שם בחורך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כאשר מי כעמך ישראל תראו מה זה עוללים מה יכולים לעשות איי איי איי הריני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחת דאורייתא קומי נפש שיש חסד דאורייתא קבל את אביך את מך דאורייתא לעשות נחת רוח על הקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח על התנה הקדוש יהיו ספתותיו דבות בקבר רבי חנני אומר הקדוש ברוך הוא צרך