פרפראות וחדושים להגדה של פסח תשפו חלק ה' - מעשה ברבי נחום שניצל מהמוסר!

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, רפואה שלמה לתומר יוסף בן לאה

והכאבים בידיים יעברו

מהרה ולא יחזרו.

אמן.

יעילוי נשמת יהודה צבי ברבי משה יצחק דויטש

מנוחתו עדן.

אמן. רפואה שלמה לדודה נעמי בת עווד

מהרה בתוך שער חולה עמו ישראל. אמן.

אמן.

פרפראות

וחידושים בהגדה של פסח,

חלק ה' תשפו.

כמים הפנים לפנים.

סיפור מופלא מיוחד

התפרסם בשמו של אחד מפארי ירושלים וגאוניה,

הגאון הצדיק רבי נחום לוי משדיק,

זכר צדיק וברכה.

רבי נחום

היה בן למשפחת לוי,

אותה משפחה מופלאה מפולין,

שארבעה מבניה עלו ארצה בשנת טרד והאירו את ירושלים לדורות.

מעשה מאלף

על מידת אהבת ישראל,

בורגל היה בפיו של רבי נחום,

שאותו הוא חזה אצל אחד מריבותיו.

את המעשה היה מספר רבה של ירושלים, רבי חיים זוננפלד, זכר צדיק וברכה.

בצעירותו למד רבי נחום אצל אחד מרבני אשכנז.

מגדולי הדור היה גאון זה,

ובכל ימיו שקד על התורה בביתו עם תלמידיו,

ולגודל התמדתו פרישותו לא היה מעורה בנעשה בעירו.

אדם אחד באותה העיר,

ורונם שמו,

לדאבו לב סטה מדרך התורה, והיה למויסר,

מוסר ממונם של ישראל למלכות.

עבירה חמורה ביותר היא

עד שכתבו חכמים, זכרונך, על החוטאים האלה,

מורידין ולא מעלין.

מורידין זה אם אתה עובר

והוא נמצא ליד בור, אתה עושה לו טיס קטן ככה ומוריד אותו לבור להתראות.

ואין מעלין.

זאת אומרת,

אם יש שם סולם, מושכים את הסולם משם ולא מעלים. זאת אומרת,

חונג'לית.

והיה אותו רשע גוזל וחומס

ממונן של הבריות על ידי המסירות שלו.

והיה נוהג לבוא השכם בבוקר לשוק,

לבחור מכל הדוכנים כטוב בעיניו,

ולא משלם פרוטה.

גזלן.

אם היה עומד בעל דוכן כנגדו,

היה מאיים שימסור אותו למלכות.

מיד היה משתתק,

כי יד הרשעים גברה

על היהודים בכל הלשנה,

ואפילו שהיא מצוצה מן האצבע,

גוררת אחריה עונשים כבדים מנשוא.

לא פלא שאיש מבני החיל לא פצה פיו כנגד הגבר האלים הזה,

שהיה עושה כטוב בעיניו.

חששו כולם

שמא ילשין עליהם לשלטונות, והניחו לו במעשיו ולא מחו בו.

לא די לו לרשע הזה במעשיו ובעוונותיו.

אלא שעוד ביקש להיות מנכבדי העיר.

לא נעמה לו האפשרות שישב במערב של בית המדרש מנודם הקהל.

הוא היה הולך בבית המדרש.

עשה האיש את עצמו כי ירא שמיים וכאחד מחשובי הקהל.

וכמעשהו בשוק,

כך בבית המדרש.

פנה לפרנסי הקהל ודרש אחד המקומות המכובדים במזרח

וטבע לקבל מדי שבוע את עליית שישי בקריאת התורה,

כשהוא מבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, אוי להם לגבאים,

אם לא הימלאות בבוקשות.

בלית ברירה נענו לו.

איש מהם לא רצה להיות מושא להלשנה,

והחליטו מוטב לסבול שחצנותו פעם בשבוע מלהכניס עצמם לסכנה.

ההחלטה הזו לא עברה כמובן את אישורו של הרב

שהוא ישב בחדרו,

שקוע בתורה.

לא זו בלבד,

אלא ששמץ ממעשיו של המויסר הזה לא גונב לו.

וידעו שאם ידע הרב לא יחשה לרגע

ויקיים את הפסוק לא תגורו מפני איש.

ואם יעניש הרב את המויסר

לא ישתוק הרשע וימית על הרב אסון.

ולכן נזהרו שהרב הצדיק לא ידע מאומה מי האיש.

הרב אמנם שם לב

שהוא מקבל עלייה קבועה ומכובדת,

וגרונם הזה מדי שבת עולה שישי.

כלומר היה סבור שהכרת פניו ענתה בו וירא שמימו מנכבדי העיר ומפרנסיה.

בטח הוא לקח מעין שחור עם פרווה פה וזהו.

יום בהיר

הגיע העניין לשולחנו של הרב.

השכם בבוקר של אותו יום נכנס אל השוק איכר יהודים מהכפרים הסמוכים,

גרר עימו עגלה עמוסה בירקות טריים למכירה בשוק.

הוא לא הכיר את העיר ומנהגיה ושמח לראות את גרונם

לבוש בהידור, קרב אל העגלה,

וגרונם ממלא את הסלים

והולך בלי לשלם.

הכפרי

היה בטוח בהצלחה, תראה כמה הוא קונה וזה.

רבי יהודי, כבודו שלך לשלם.

מסתובב בעיניים מזרות אימה.

אתה לא מתבייש לבקש ממני תשלום?

מה, אתה לא יודע שאני לא משלם?

הכפרי מבולבל מביט עליו את הדמע.

אולי הוא חומד לצון,

או שהוא משיגנב.

סלח לי, אדוני,

עמד על זכותו.

אני לא מכיר אותך או את מנהגיך ולא מנהגי העיר.

לקחת מסחורה שעמלתי בזיעת אפאי ואני דורש תשלום.

גרונם לא נבהל.

אינך בן יחיד כאן.

אינני נוהג לשלם לאף אחד וגם אותך לא אפלה.

אם חפץ חיים...

אם אתה מוטב שלא תתעסק עם גרונם,

סיים באזהרה רבת משמעות ונעלה מהמקום,

מותיר את הכפרי ההמום.

העיקר לא התכוון לוותר על כספו,

לא לשם כך הוא טרח נבון העיר.

המתין הכפרי הזועם עד שהגיעו ראשוני הרוכלים אל השוק,

הותיר את העגלה למשמרת ביד אחד מהם ומיהר לבית הרב המקומי.

שעת בוקר מוקדמת

השמש עדיין לא התייצב על משמרתו,

והרב היה ישוב בחדרו הוגה בתורה כהרגלו לעת

עד לזמן התפילה.

נשמעו דשיקות על הדלת,

והרב, כששמע את שמו של הגזלן, גרונים,

גרונים,

הוא מן נכבדי הקהל, כל שבוע מתכבד בשישי,

מראהו אדם הגון וישר, אולי חלה כאן טעות,

אך ניכרים דברי אמת,

לא ניתן היה לטעות בשערת רוחו של הכפרי הנגזל.

המתן נא עד שיבוא השמש ויקרא לבעל דינך, לגרונם.

בניו של השמש חברו למשמע הוראה של הרב.

פני הכפרי הזועם שישב בחדר בית הדין הבהירו לו היטב כי אין מדובר בקריאה של כבוד,

וההשלכות עלולות להיות לא נעימות.

כמדומני שכדאי לדחות את הדיון עד לאחר תפילת שחרית,

הן השעה דוחקת והקהל ממתין, כך הציע.

בלבו חשב,

בינתיים ייתכסו פרנסי הקהל עצה איך למצוא מוצא מן הסבך.

הרב

לא העלה על דעתו להשהות את הדין.

יהודי זה ממהר הוא עליו לשוב.

אל השוק לחזור לעירו.

צא מהר, הוקרא לגרונם.

המלשין שראה את השמש הנפחד מפתח ביתו הבין מיד כלפי מה הדברים אמורים,

וקטע אותו בגמגומים,

אינני מכיר את הרב ואני לא מעוניין לבוא אליו.

השמש חזר אל הרב לבדו,

הרב גרונם עשו כעת

הוא לא יכול לבוא אל הרב, אמר במבוכה.

דין טוירה קודם לעסקיו,

עזור אליו בבקשה וצווה עליו לבוא במהירות.

סרח השמש בשנית את רגליו הרועדות אל ביתו המפואר של גרונים וגמגם שוב.

הרב מבקש מאוד מאוד שתבוא אליו בתחייבות.

המויסר הזעים פנים, מה אמר? כבר אמרתי לך,

אין לי עסק עם הרב ואין לי מעוניין לשמוע אודותיו.

ושוב חזר השמש בידיים ריקות.

פני הרב אדמו.

חזור אליו בפעם האחרונה ואמור לו, כי אני גוזר עליו בכוח התורה הקדושה לבוא אליי מיד.

והפעם גרונים רתח.

מי ביקש ממנו לתחוב הפועל לעסקים שלא שייכים אליו?

כבר הודעתי לך פעמיים שלא אבוא,

ואבוי לך אם תבוא שוב.

סיים באזהרה וטרק את הדלת בזעם.

כשבא השמש בשלישית

הבין הרב שהדברים אינם פשוטים,

ושתק שתיקה רבת משמעות.

בסיומה אמר לה כפריש שישוב לביתו בינתיים,

ובקרוב יושב לו כל כספו עד הפרותה האחרונה.

תוך דקות התפשטה השמועה בכל העיר שהפכה למרקחה.

המאורע היה לשיחת היום בפי הבריות.

האם הרב ירתע מהמלשין

שישמע על מעלליו,

או שילך עמו בכל חומר הדין כמצוות התורה?

והמלשין מצידו לא טמן את ידו בצלחת.

בבוא השבת הורה לגבאי

שהפעם יכבד אותו בעליית שלישי,

שזה העלייה של הרב,

כנהוג בתפוצות ישראל.

הפעם כבר לא יכלו הקהל להיכנע לדרישתו,

כי הוא הקדיש את הסאה.

על כבודם וממונם יכלו לוותר,

אבל על כבודו של הרב הנערץ בשום אופן אין לזלזל.

כשהגיעה קריאת התורה קרא גבאי לרב לעליית שלישי כהרגלו,

ולגרונם הותיר את שישי.

המלשין הזועם,

שלא קיבל את בוקשו,

קרב ובא אל הבימה בכעס,

אך כעסות הלב עד מלך.

בתדהמה למראה המלשין הכרם ולספר התורה התנער הרב ממקומו,

ניגש אל המויסר,

פף!

סתר לו על פניו.

אינך ראוי לעלות לתורה,

לא צייקת לדין תורה,

גער בו בקול.

שקט, מתוח, השתרר בהיכל בית הכנסת, כולם עוצרים את נשימתם.

מי יודע מה יעולה למויסר הזה עכשיו לרב.

הפנים של גרונם החליפו צבעים,

הביט סביב,

כשראה שאף אחד לא נחלץ לעזרתו ירד מהבימה.

עוד אתנקם בכולכם, הבטיח כשיצא מבית הכנסת סמוק מזעם.

איש מכם לא מחה.

השקט המתוח הופר באחת,

ובליל של קולות מילאת ההיכל.

אלו מצדדים ברב.

יש גבול למעשיו של המויסר.

טוב עשה הרב שדחהו מהבימה וסטר לו לעיני כל הקהל.

לא ייתכן שרשע כזה יקבל עליה מכובדת מדי שבוע.

אך אחרים הביעו דאגה, מסוכן הדבר, הרשע הזה עלול להתנקם לכל הקהילה,

כי קרובו למלכות.

ככה הסתפקו כמה מהם.

אחרי התפילה הלכו לביתו של גרונם והתנצלו בפניו.

לא יכולנו להתנגד לרב.

אולם דעת הקהל אינה מסכמת למעשיו, הסבירו לו.

אחרי הפצרות ותחנונים רבים נאות המלשין למחול לכולם מלבד לרב.

חשש כבד עלה בלבם של ראשי הקהל

ידעו את מעשיו וטעמו מנחת זרועו מי יודע מה הוא מסוגל לעולה.

פה אחד הוחלט באספת טובי העיר להצמיד לרב האווים שניים

מתלמידיו שישבו עמו כל העת מפחד נקמת המוסר.

אחד התלמידים הנבחרים היה רבי נחומי שדיק.

חלפו שבועות,

חלפו חודשים,

והנקמה מובטחת לא הגיעה.

היו מתושבי העיר שכבר השלו את עצמם שהמוסר התחרט על מעשיו ושם בתשובה.

חלפו שבועות,

באחד הימים הופיע בבית הרב יהודי בלתי מוכר

מתגורר אני באחד מהכפרים בסביבה ובן נולד לי למזל טוב

אני חפץ שהרב ישמש בסנדקאות

ומחר אשלח עגלה להביא את הרב לכפר

שמע הרב והסכים

בבוקר המתינה העגלה

עליה עלו הרב ושני תלמידיו בדרכם לברית

העגלה יצאה מהעיר

ולפתע העטו הסוסים את מרוצתם

וחרדתם הם רואים ממרחק כמה דמויות מתקרבות

לא מבשר טוב

ואין ניתן לזהות שבידיהם כלי נשק

ואומנותם שוד וגזל.

בראש הכנופיה דמותו של לא אחר מאשר גרונם מיודענו.

חלחלה אחזה בשני התלמידים.

לא היה ספק בכוונות של המלשין הידוע למשמצה ומסוגל לכל.

שני התלמידים משותקים מאימה, מביטים

ברב

הוא שקוע במחשבותיו כאילו זה לא נוגע לו כלל.

חששו להפריע לרבם הנערץ ושתקו בהתחלה.

הכנופיה הלכה והתקרבה וקול הצחוק האכזרי כבר נשמע ממרחק.

התלמידים עזרו עוז ופנו לרב

יראינה רבנו

הנה המויסר הרשע מתקרב ועימו מרצחים אכזריים לקפח את נפשנו.

הרב נשא את עיניו והביט על הכנופיה המתקרבת.

מיד

שקע במחשבותיו ולא הגיב.

הרוצחים התקרבו.

ניצוץ רצח בעיניהם הבזיק כבר ממרחק.

ידיהם אחזו בכלי משחית.

ולפתע קרה דבר בלתי מוסבר.

גרונם סימן למלווים להמתין בצד.

הוא ניגש לבדו אל הרב בקומה כפופה

ובפנים נפולות.

רבה,

סלחנה לי על חטאי ופשעי.

ביקש בחיוורון פנים.

מוחל אני לרב בלב שלם על הביזיונות.

שגרם לי,

ואני מבקש בכל ליבי את סליחת הרב,

רק ייתן לי הרב ראשון לפגוע בשני מלווים אלה, אמר הרשע.

תלמידיי החביבים אלו, אמר הרב.

שוב בתשובה, גרונם,

גדול מאוד עוונך וחטאיך עברו ראש,

אולם תמיד ניתן לשוב בתשובה.

הטיף לו מוסר פולח כליות ולב על כל מעשיו הרעים.

ולנגד עיני התלמידים המבועטים התייפה המויסר האכזרי,

שעד לפני רגע רצה להרוג את שלושתם

וכולו דמעות.

רבי,

הורני דרך תשובה.

מוכן אני ומזומן לעשות כל אשר יצווני הרב,

ואשיב את כל אשר גזלתי בכל השנים,

ואתקן את מעשיי.

כל זה הוא מבטיח בדמעות.

אמר רבי נחום משדיק,

לא זזו משם

הרב והמלשין עד שסידרו דרך תשובה,

ונהפך גרונם המויסר הרשע על איש אחר.

פליאה עצומה חזה בתלמידים

לאחר שתאוששו מאימת המוות שכמעט פקד אותם,

יאמר לרבנו, כיצד הרעניס?

שואל רבי נחום

את הרב.

דעו לכם, תלמידי היקרים,

הבחנתי בגרונים וברוצחים עוד לפניכם,

וראיתי שאנו בצרה גדולה,

ושום מוצא מהסבך לא נראה באופק,

ועוד מעט קט ויבואו הרוצחים.

התיישבתי בדעתי,

התבוננתי בתורה הקדושה,

ומה אמרו חכמים, זיכרונם לברכה?

בתענית ט', ליקא מידי דלא רמיזה בו ריקא.

אם כן,

מוכרחים למצוא את הפתרון בתורה.

והתבוננתי בדבר, ראיתי שהעניין שלנו דומה לפרשת יעקב ועשיו.

הן לא תובנים מאבינו יעקב.

גם יעקב אבינו מצוייה בצרה גדולה מאחיו עשיו,

כשהיה בדרך, ומה עשה?

דבר ראשון עקר מליבו את ה...

תיאנה לאחיו עשיו

ולאחר מכן

כאשר הכניס בלבו אהבה ורחמנות לאחיו

כבר אמר החכם מכל אדם

כמיים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם

וכאשר הייתה בלבו אהבה לאחיו

נכנסה גם אהבה בלבו של עשיו אליו

גם אני עשיתי כך

התחלתי לחפש על המלשין נקודת זכות

הן אמרו חכמים זיכרונן ברכה הביא דן את כל האדם

לקו זכות

וכלפי כל אדם הדברים אמורים

אפילו ברשע גמור כזה

וכן

חשבתי

שגרונים אינו אשם לבדו במעשים

כי הכל החניפו לו

ועל אף מעשיו הרעים כיבדו אותו שישי

מדי שבת בשבתו

וכך הרגלו אותו להמשיך במעשיו

ואף ממני מנעו את הידיעה על כך

כדי שאני לא אוכל להוכיח אותו

אבל אם היו מוכיחים אותו על מעשיו

ברור שהיה חוזר בתשובה בתחילת דרכו

לכן נהפך ליבו עליי

מהאהבה ומהזכות שלימדתי עליו בליבי

נהפך ליבו עליי

והתחרד בכל מאודו על מה שבא לבקש את נפשי

ועוד הוסיף

וזה לכם האות

אתם עדיין שנאתם אותו בכל ליבכם, השניים לבים

ואילו יכולתם הייתם כורעים אותו כדג

לכן הוא המשיך לשנוא אתכם וביקש את השניים רק תן לי נערה להם

למה?

כי לא היה פה כמה עם הפנים לפנים, חיובי,

היה פה שלילי.

הם שונאים אז גם הוא שונא.

אם היו חושבים כמו הרב, אוהבים,

אז הוא גם היה אוהב.

אז זה מראה כמה אדם יכול לשנות מציאות,

אפילו ברגעים אחרונים,

לפני רצח.

זה לא יאומן כי יסופח.

זה הכוח של התורה הקדושה שהיא אומרת לנו מה הדרכים להינצל מכל מצב.

הפנים לפנים,

כן לב האדם לאדם.

ושמחת בחגיך והיית אף שמח, ושמחת בחגיך והיית אף שמח,

ושמחת בחגיך והיית אף שמח, בקדום,

ושמחת בחגיך והיית אף שמח, בקדום, ושמחת בחגיך והיית אף שמח ושמחת,

והיית אסמאיה ושמחת בחגיך והיית אסמאיה בגדום בא ושמחת בחגיך והיית אסמאיה

ושמחת בחגיך והיית אסמאיה ושמחת בחגיך והיית אסמאיה

ושמחת בחגיך והיית אסמאיה.

שאין לכם חג שמח.

מועדים ושמחה.

תסכול ישנים רבה ומועדים טובים.

יום שישי היום.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עולים שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עולים שבת.

עם מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקד

‫תודה רבה.