פרפראות וחדושים לפרשת ויגש תשפ''ו - חלק ד'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

הילד נועם שמעון בן מרים יזכה לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה,

לא יצטרך לניתוח,

ואם כן יעבור בהצלחה ובבריאות שלמה ואיתנה,

יתמלא הקדוש ברוך הוא ברחמים על משפחתו,

ויפרוש סוכת שלמה עליהם,

ויינצלו מכל רע ברוחניות ובגשמיות מהרה אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים בפרשות ויגש,

חלק ד',

שנת תשפוג.

ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נוסעים מתום מצרים.

רש״י אומר ששלח לו יין ישן

שדעת זקנים נוחה הימנו.

לא רצינו שארץ מצרים נשתבחה ביין.

אדרבה, ארץ ישראל,

שבעת המילים,

נשתבחה ביין.

פירש זאת

ורבי אברהם אבן-לי מווילנה

כידוע היו המצרים בעלי גאווה.

כמו שמצינו שהנביא ישעיהו מכנה את מצרים בכינוי רהב.

מטעם זה שלח יוסף דווקא יין ישן לאביו.

יין שלא בנמצא במצרים.

שכן אמרו חכמים זיכרונם לברכה

כל המתייהר

יינו מחמיץ.

בבא בתרא, צדיק חטא.

הרי אפוא שיינם של אנשי מצרים מחמיץ.

ודאי שאין בידם להעמיד יין למשך זמן רב,

כיוון שהוא מחמיץ.

והם לא יכולים לשמר אותו עד שיהיה ישן נושן.

כי מתוך יהירותם

היין מחמיץ.

תראו איזה השלכות יש בין

פעולות שאדם עושה בחייו

לין.

זה לא שהוא נושף עליו, הוא עושה משהו,

משאיר אותו בתנאים לא טובים.

עצם זה שאתה יהיר

היין מחמיץ.

מדהים.

איזה קשר יש

בין הרוחניות לגשמיות.

אז למה שלח יוסף

יין ישן?

התכוון לומר בזה לאביו

שהוא לא למד מהגאווה של המצרי,

למרות שהוא השלטון.

הוא מושל בכל העולם.

הוא לא למד מהיהירות שלהם.

לראיה, שלח לו יין משומר זמן רב.

יין ששמר על טעמו ולא החמיץ.

זאת אומרת, יין שנמצא אצלו יכול להיות ישן נושן,

כי הוא לא יהיר.

אז הוא שלח להראות ראיה מזה.

ולכן כנע כתוב את אותו יין בשם

מטוב מצרים.

כי יין כזה הוא עיקר המציאות במצרים, ונחשב הטוב של מצרים. אם אתה מוצא דבר כזה במצרים, אין יותר טוב.

לכן לאביו שלח כזאת עשרה חמורים

נושאים מטוב מצרים. תארו לכם כמה יין הוא שלח לו,

יא ב...

אל תרגזו בדרך.

בספר ברכת יצחק מבואר בדרך צחות

מעשה בשני בעלי דין שהגיעו להתדיין

אצל רב

מחוץ לעירם.

זה היה בפרשת ויגש

ואמר להם הרב

זאת עשו

טענו את בעיריכם

ופרש להם את זה

זאת עשו, זה מה שאתם צריכים לעשות.

טענו את הטענות שיש ביניכם

עט,

עט זה מא' עד ת' כל הטענות שלכם מא' עד ת'

בעיריכם. בבקשה ללכת לעיר שלכם לבית הדין.

שם לדון. למה אתם באים אליי? סימן שאתם

יודעים בדיוק מה יקרה שם בבית דין, מכירים אתכם שמה.

אז אתם בורחים מלדון שמה וב...

אז הפרשה אומרת שתטענו את הטענות שלכם בבקשה בעיר שלכם, זה בדרך צחוש.

ביקש יוסף מאחיו, אל תרגזו בדרך.

רשי מביא שלושה פירושים.

בפירוש השלישי

הוא אומר שיוסף היה דואג

שמא הם יריבו בדרך

על דבר מכירתו ויתחילו להתווכח זה עם זה, לומר על ידך הוא נמכר, בגללך אתה אמרת, אתה השפעת.

ואתה סיפרת לשון הרע ואנחנו סננו אותו בגללך.

לפיכך הוא ביקש מהם

שאת ההתדיינות הזו לא יעשו בדרך.

איפה יעשו את זה?

אם לא בדרך אז איפה יעשו את זה? הם רוצים לברר מה קרה, אז למה קרה, איך קרה, איך טעינו, מה היה, איך, איך.

תלכו למארדה אטרא אצלכם, שזה קוראים לו יעקב אבינו,

שמה תדונו מה היה, איך היה, למה לא שאלתם אותו, למה לא התייעצתם עם גדול הדור

ועשיתם מה שעשיתם.

ולכן יצאה נוך שאלה.

ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך. כותב רש״י אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך.

התחבטתי איך הלשון הזאת תרגז עליכם הדרך.

אל תרגזו בדרך.

אז לפי פירוש רש״י בשפתי החכמים זה כאילו תטעו,

תטעו, תרגזו זה תטעו.

איך זה מסתדר?

צריך לעמוד על זה.

טוב,

הגאון רבי ראובן,

קרינינשטיין זכר צדיק וברכה

אמר בשם ארם מבריסק

הגריז זכר צדיק וברכה

למעשה האחים

היה הרבה דברים מה לדבר בדרך.

הרי הם עברו טראומה.

פתאום נודע להם

שהאח שמכרו חי

מושל במצרים

והוא זה שהתנכל להם

ויש להם עוד

לדון

איך הם יספרו לאבא שהוא חי

וגם

איך הם יעברו לגור במצרים הרי הוא אמר להם שיביאו את האבא וירדו למצרים

בקיצור, הרבה דברים גורליים עמדו לפניהם

עם כל זה היה בטוח

שהם לא ידברו שום דבר

רק על דברי תורה

עד כדי כך שהיה צריך להזהיר אותם שלא יתעסקו

בדברי תורה

בהלכה זה עניין עמוק, צריך לדיין וזה וזה וזה

הסיבה לזה

יוסף ידע שאצל אחיו התורה היא אוויר לנשימה

ואפילו במצב הכי גורלי

הם התעסקו אך ורק בדברי תורה

אצלנו

אחד שצריך לחבור דירה בעוד חודש הוא כבר לא יכול ללמוד

והם עם כל הטראומה

הוא מזהיר אותם לא לדבר דברי הלכה בדרך

כי הוא יודע שהם לא יתעסקו בשום דבר חוץ מדברי תורה

שניים שהולכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה

השם רחם

ומלאכתך בדרך

לפי זה אומר הרב

כתוב בפסוק

וישלח את אחיו וילכו

ויאמר עליהם אל תרגזו בדרך

לכאורה לפי מה שכתב רשי שאמר להם שלא יתעסקו בדבר הלכה

אז היה צריך לכתוב וישלח את אחיו ויאמר עליהם

אל תרגזו בדרך

וילכו

אחרי שהוא אמר מה שאמר

אז הם הלכו

אבל לא כתוב ככה בפסוק

כתוב וישלח את אחיו וילכו

ויאמר עליהם אל תרגזו בדרך

מה זה ויאמר עליהם אל תרגזו בדרך

אלא התירוץ הוא שיוסף כבר ראה

שהם אצלו כבר התחילו להתעסק בדברי תורה

לכן וישלח את אחיו וילכו, הוא רק מתחיל לדבר איתם על שלוח, לשלח אותם בחזרה אל אביהם

הם כבר מתעסקים בדברי תורה

אז הוא הזהיר אותם

שלא יתעסקו בדבר הלכה

איך הוא לומד את זה?

כתוב וילכו, אם בחוקותיי תלכו

אם בחוקותיי תלכו, כותב רשי שתהיו עמלים בתורה

אז הם כתוב שהם הלכו,

כבר התחילו לדבר דברי תורה עוד לפני שהוא אמר להם,

כשהוא ראה שהם כבר מדברים דברי תורה אז הוא הזהיר אותם

לא לדבר שלא תתעסקו בדרך ושלא יהיה סכנה וכל מיני דברים שעלו לגודל

וישלח את אחיו וילכו ויאמר עליהם אל תרגזו בדרך

פירוש רשי אל תתעסקו בדברי ההלכה שלא תרגזו עליהם הדרך,

שלא תרגז עליהם הדרך

צריך עיון

למה יעקב לא ציווה?

למה לא הזהיר אותם גם כן יעקב?

אם זה סכנה

אז היה צריך גם יעקב לצוות אותם כשהם יורדים למצרים

ולמה יוסף ציווה?

וגם למה רק בפעם הזאת, בפעם השנייה שהם עולים בחזרה? למה בפעם הקודמת הוא לא ציווה?

יש לתרץ

במגילה כתוב

גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם.

שהרי יעקב נענש

על הכב שנים שהיה בבית לבן

הוא לא כיבד את אביו באותם שנים

שלחו אותו להתחתן אבל לא להישאר

והוא נשאר שם שבע ושבע ושש ועוד שנתיים בדרך, 22 שנה

צער לאבא

איפה הילד? שלחתי אותו להתחתן

כבר עברו

שלושים ושש שנים

ארבע עשרה שנה

הוא למד בהתחלה אצל שם בעבר,

אבל על זה הוא לא נענש.

העונש של יעקב,

שנעלם ממנו יוסף עשרים ושתיים שנה

ולא כיבד אותו יוסף, זה היה מידה כנגד מידה.

אתה לא כיבדת את אבא שלך עשרים ושתיים שנה,

יעקב לא כיבד את יצחק,

אז יוסף לא מכבד אותך נעדר עשרים ושתיים שנה.

יוצא,

גדול תלמוד תורה מכיבוד אביהם,

הנה אתה רואה על כיבוד אביהם

הוא נענש ועל תלמוד תורה הוא לא נענש, אז גדול תלמוד תורה,

שלא מחייבים אותו, מי שלומד תורה הוא לא עובר על כיבוד אביהם.

לפי זה מטורץ הדיוק הנזכר לעיל,

שיעקב לא הוצלח להזהירם

שלא יתעכבו על הדרך ויעסקו בדברי תורה.

למה?

כי הם עצמם גם ידעו שאסור לעסוק בדברי תורה ולהתבטל מכיבוד אביהם.

זאת אומרת הם צריכים לחוש ולמהר אל אביהם.

דהה עדיין הם לא היו יודעים שיוסף חי.

הם לא יודעים.

ומה הם היו סבורים?

שגם על ה-14 שנים

שאביהם היה בבית שם ועבר, גם כן הוא נענש.

כי הוא החסר כיבוד אביהם,

14 ועוד 22. אם כן, כיבוד אביהם גדול מתלמוד תורה.

כל זמן שלא נודע להם

שהוא לא נחנש על ה-14 אז הם סברו שכיבוד אביהם

גדול מתלמוד תורה.

אז ודאי שהם יחושו ולא יתעכבו בדרך.

אז כבר עברו 22 שנה

ועדיין הם לא ידעו שיש את יוסף חי.

לכן לא צריכה להזהיר אותם.

אבל עכשיו היה צריך להזהיר אותם כי ראו שיוסף חי.

אם כן, לא נענש יעקב

רק על ה-22 שנה.

הנה, יוסף חי

ומסתיים העונש של יעקב אחרי 22 שנה.

לא היה לו את יוסף 22 שנה שיכבד אותו. עכשיו יש את יוסף!

כמה זמן עבר?

22 שנה.

אז מתברר שתלמוד תורה יותר מכיבוד הבאים.

למה הוא לא נענש על זה? הנה 22 שנה.

אם כן רואים שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד הבאים.

כמו שמבואר ברשי סוף פרשת תולדות.

משום כך אמר להם אל תתעסקו בדבר הלכה

אלא תמהרו לחיות רוח יעקב אבינו.

יש פה סכונת נפושת כל רגע,

כל רגע שיעקב

מצטער ויושב על הרצפה ובוכה ולא מתנחם,

סכנת נפשות.

מדובר ביהודי בן 130. אז אתם יודעים שתלמוד תורה יותר גדול מכיבוד הבאים?

אז אתם תלכו לדבר עכשיו דברי תורה בדרך וזה יהיה על חשבון

להחיות את נפש אביכם. לכן חושו מהרו ואל תתעסקו בדבר הלכה

מיד להגיע.

אבל דברי תורה אפשר,

לא הלכה.

כי ההלכה מצריכה עיון, פלפול ולחפש ולהביא מקורות וכולי וכולי.

זה יכול להיעקב בדרך.

אבל שניים שהלכו בדרך ולא אמרו דברי תורה זה לא טוב.

אז לדבר כן, אבל לא בהלכה.

בהלכה לא. לכן חושו מהרו.

מדהים.

מדהים.

עוד פעם, וישלח את אחיו וילכו.

ויאמר עליהם אל תרגיזו בדרך.

נראה שהטעם, שרק הפעם הוא אמר להם כך, שלא התעסקו בדבר הלכה בדרך,

ולא אמר להם כך בכל פעם שבאו וחזרו,

משום שהשבטים, כשמכרו את יוסף,

הם לא עשו את זה מחמת שנאה.

כתוב הישנאו אותו, אבל הפסק דין שלהם לא היה מחמת שנאה.

זה לא פסק דין.

אלא,

פסקו את דינו ושיתפו את הקדוש ברוך הוא עימהם.

עכשיו,

הם ראו שנתקיימו החלומות,

ושזה באמת היה רצון השם שהוא ימלוך עליהם.

נתברר להם שכל פסק הדין שלהם

היה טעות

והוא לא היה חייב מיתה

ואם כן אתה בדרך

ודאי שהם ידונו בדבר הלכה לשוב לדון את הדין מחדש

ולחקור אחרי הטעות

ולא יצליחו להסיח דעת מזה

לכן הוא צריך להזהיר אותם כעת

לא להתעסק בדבר הלכה

שלא תרגז עליהם הדרך

אז לפי הפשט לא תטעו בדרך

אדם מאבד את הכיוון כמו שאומרים

עוד דבר

וישלח את אחיו וילכו ויאמר עליהם אל תרגזו בדרך

פירוש השני של רש״י אל תפסיעו פסיעה גסה

צעדים גדולים

למהר

אל תפסיעו פסיעה גסה

לפי הפירוש הזה למה היה צריך להזהיר אותם על כך כשהם חוזרים

אם כן, היה ליעקב אביהם להזהיר אותם על הדבר הזה גם כשהם הולכים אל יוסף

מה החסרון של פסיעה גסה אומרים חכמים בברכות מ״ג

היא נוטלת אחד

מחמש מאות ממאור עיניו של אדם

ומה התקנה שהוא יכול להחזיר את זה

ומה התקנה שהוא יכול להתקן לחוק פסיעה גסה

ואז לא יוכלו גם להחזיר את מאור העיניים שנאבד.

למה?

כי באותו זמן, כל ה-22 שנה הם מנעו את עצמם מלשתות יין.

כולם היו בצער, כל המשפחה.

אז איך אפשר לשתות יין?

כשהיה חורבן רצו לגזור שלא לשתות יין ולא ל...

לאכול בשר

כשיש צער

לא שותים יין, יין משמח

אז ודאי שאם לא יפסעו פסיחה גסה לא צריך להזהיר אותם כי אם הם מאבדים

ממאור העיניים

והם לא יכולים להחזיר

כי הם לא יכולים לשתות יין

אז זה בעיה

וכמו שאמרו חכמים זיכרונם רחב

מיום שפרש יוסף מאחיו

אף הם לא טעמו טעם יין

מתי הם שתו?

כשהוא ישב איתם הם ישתו וישקרו עמו

עמו רק עכשיו

ורק אחרי שנתגלה להם יוסף

וחדלו מלהימנע משתיית יין

אז עכשיו הם כבר לא צריכים לפחד מלפסוע פסיחה גסה

כי הם יסמכו על זה שהם יכולים לשתות יין לאחר מכן

אז לכן הוא הזהיר אותם לא ללכת

עם פסיעה גסה

אבל גם זה כמה שאלות

נו אז מה הבעיה אז ילכו פסיעה גסה ויחזירו על ידי היין מה הבעיה?

וכשהעשרים ושתיים שנה הם לא שתו אז מה לא עשו קידוש?

לא עשו הבדלה?

גבור מה קורה פה?

צריך לתרץ את הדברים האלה,

אני משאיר לכם קצת לעבוד.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש תשע.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל

יאמרו והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם

הרי אני מכוון כי הם קצת חכמים דאורייתא

בשמחה דאורייתא, קומן נפשו יש חסים דאורייתא

כבד את אביך ואת אמך דאורייתא לעשות נהת רוח

לקדוש ברוך הוא ולעשות נהת רוח

לתנא קדוש יהיו שפתותיו בקבר

ריבי חנן יאמר שאומר