פרפראות וחדושים לפרשת ויגש תשפ''ו - חלק ה'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום בלחש יזכו לזרע קודש חיבר קימה לעבודתו יתברך מהרה והם וילדיהם יזכו לתשובה שלמה מתוך אושר ושמחה ויהיו צדיקים עבדי השם אמיתיים אמן אמן אמן

פרפראות וחידושים לפרשת ויגש חלק ה שנת תשפו

חייב תשובה על אתמול שכתוב "וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (בראשית מג, לד) דעד אז השבטים 22 שנה לא שתו יין רק עכשיו גם יוסף לא שתה עד אותו יום כי מיום שמחרו לא שתו יין ולא הוא שתה יין ורק אותו יום שתו זאת אומרת הם גזרו על עצמם כאות אבל וחרטה על מה שנעשה אז שאלנו איך הם קיימו את המצוות שדורשות יין כגון קידוש והבדלה אז יש כמה תשובות אחד הם שתו חמר מדינה שזה זה משקה של המדינה. ובהלכה אם אין יין מצוי או שיש סיבה מיוחדת לא לשתות יין, ניתן קדש בלילה על פת וביום על חמר מדינה ולהבדיל על משקאות חשובים אחרים שאינם יין כמו בירה או משקאות חשובים אחרים. אז הבדלה אפשר לעשות על חמר מדינה. וקידוש בלילה מקדשים על הפת, נוטלים ידיים, ברכת המוציא ואז ברכת הקידוש. וחשוב לזכור שהאבות והשבטים קיימו את התורה עוד לפני שניתנה במעמד הר סיני וזה היה בגדר אינו מצווה ועושה. אז יש דעות שסוברות שעיקר הקידוש מן התורה ובדברים דהיינו לזכור את השבת בפה החובה על היין היא תקנה מאוחרת דרבנן לכן יכלו לצאת ידי חובה בתפילה או באמירה בלבד ויש שמציעים שהנדר היה לא לשתות יין שהוא משמח משקר משמח יין ישמח לבב ונוש אבל ייתכן שמיץ ענבים סחות טרי לא תוסס הוא לא נכלל באיסור שגזרו על עצמם ובו השתמשו לצורך מצווה ואפשר להגיד שגם אולי כל ה למרות שזה לא הולך לפי הפירוש שמצוות שצריכים היו לקיים שתו לצורך המצוות. אם תרצו לא חייבים. טוב. ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם. מה כתוב בא ללמד? פשוט ויעלו ממצרים ויבוא ארץ אל יעקב אביהם למה צריך לכתוב ויעלו ממצרים ויבואו ארץ קנען אם נגיד ויעלו ממצרים אל יעקב אביהם ברור שהם הגיעו לקנען אם נגיד ויבואו ארץ קנען אל יעקב אביהם בטח שיצאו ממצרים איך הם הגיעו אז למה צריך לכתוב שניים אלא יש לומר כיוון שידע יוסף שהם יעלו בזריזות גדול אל אביהם לקיים מצוות כיבוד אבהם ולשמח אותו בסורת עוד יוסף חי על כן אמר להם אל יפסעו פסיעה גסה ועל כל זה לא היו מקבלים דבריו נגד מצוות כיבוד בהם. אך כיוון שהוא מושל במצרים מחוייבים לקיים מאמרו. אסור למרוד במלך דינה דמלכות דינה. כל זה מחוייבים לעשות כשהם בארצו ששם הוא מלך. וגזרותיו גזרות. היינו בארץ מצרים אבל אחרי שיצאו ממצרים הלכו במרוצה. לכן כתב לנו הכתוב ויעלו ממצרים ותכף ומיד ויבוא אל יעקב אביהם במהרה. אז לכן כתוב ויעלו ממצרים זה לפי מה שהוא ביקש שלא יפסו פס הגסה ויבוא ארסל כבר יהרו משמה והלאה כי אין תוקף לדבריו של המושל טוב הם הגיעו אל יעקב ויגידו לו לאמור עוד יוסף חי תרגום יונתן בן עוזיאל אומר סרח בת אשר נלקחה בחייה לגן עדן על שבשרה ליעקב שיוסף בנו קיים איך היא בסרה חכמה גדולה הייתה והיא עברה ליד הדלת שמה איפה שנמצא יעקב והתחיל לשיר עוד יוסף חינתן טרנה נה כאילו הוא העבירה את המסר ככה ו נטעה בו איזה תקווה משהו בקו הישר פרק נד אומר כל מי שמבשר את ריבו בשורות טובות וכוונתו לשם שמיים שכרו גדול מאוד כמו שמובא בזוהר הקדוש, פרשת שלח לך כס למעלה וכולי. ובהכל השני יושבת סרח בת אשר וכמה אלפים ורבבות נשים צדקניות עמה ושלוש פעמים ביום מכריזים הנה יוסף הצדיק בא והיא שמחה ויוצאת גם כן לתוך מחיצה שיש ורואה אור צורת יוסף ואומרת אשרי חלקי ואשרי היום ההוא שביסרתי מאותו יופי להביא זקני מיעקב ואחר כך חוזרת למקומה שלוש פעמים ביום וזה רחמת אשר זכתה לגודל מעלה בשביל שבשרה בשורה טובה ליעקב אבינו. אז קו הישר אומר כל המבסר את ריבו בשורות טובות וכוונתו לשם שמיים שכרו גדול מאוד. תראו איזה שכר. בשורה אחת שהיא בשרה מה היא מקבלת לנצח נצח? לא יאומן כזאת. ברת העגלות אשר שלח יוסף לשת אותו תחי רוח יעקב אביהם רש"י אומר סימן מסר להם במוסק כשפרש ממנו בפרשת עגלה ערופה להבין זאת ידוע מעשה עם הגאון מוילה בעיר מינסק התחתנה רערה צעירה בגיל 14 שנה לאחר החתונה ברח בעלה ונשארה גלמודה אחת ר 15 שנה הגיע מישהו ואמר שהוא בעלה ונתן סימנים ושמחו כל בני המשפחה. אך האישה אמרה, הלב אומר לי, זה לא בעלי. מסעול הגאון מוילנה לשאול עצתו. אמר, היות שהוא זוכר את כל הפרטים שישאלו אותו איפה הוא ישב בשבת בבית כנסת בתור חתן שיצביע על המושב איפה הוא ישב אם הוא לא החתן האמיתי והוא רק פגש את הבעל האמיתי והוציא ממנו במרמה את כל הסימנים. ודאי הוא לא שאל אותו על המקום שהוא ישב בבית הכנסת. כי דבר שבקדושה לא יעלה בזכרונו לשאול. וככה היה. הוא לא ידע וזרקו אותו לכל הרוח. זה הפירוש כשיעקב ראה שיוסף שולח ראיה. שהוא הבן שלו מפרשת עגלה ערופה, שזה דבר שבקדושה ידע שזה יוסף ולא אחר. הוא לא הביא סימן אחר. פעם אכלנו בזה, פעם עשינו זה, פעם הוא אמר סימנים של קדושה. ממילא בתחי רוח יעקב אבינו. זה סימן. ותחי רוח יעקב אביהם. רש"י אומר, שמעתי עוד פירוש מדוע בתחילה ויפוג ליבו? כי לא האמין להם. ואחר כך שדיברו אליו את כל דברי יוסף בפסוק כז האמין להם בהתחלה לא האמין להם אחר כך כן האמין להם מתי כשהם אמרו את כל הדברים כל דברי יוסף מה הם אמרו לו בהתחלה אמרו לו שיוסף מושל בכל ארץ ארץ מצרים ולא הזכירו שהקדוש ברוך הוא מינה אותו לכן לא האמין להם יוסף לא היה אומר על עצמו שהוא מושל במצרים בלי להזכיר שהכל זה מעת השם יתברך כפי שחנך אותו אביו יעקב אבל אחרי הרי שהם אמרו לו את כל דברי יוסף, כמו שנאמר בפסוק כז, וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר עליהם, מה שכתוב קודם בפסוק ט, שאמר להם יוסף, מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף, שמני אלוהים לאדון לכל מצרים או כששמע יעקב שיוסף אומר שמני אלוהים לאדון אז האמין להם שזה יוסף כי יוסף שם שמיים שגור על פיו שהכל זה מעת השם יתברך פטיחי רוח יעקב אבינו זה יוסף בלי שם השם זה לא יוסף וואי וואי וואי אה חינוך זה חינוך ובני בנימין בלע וכר ואש גרה ונעמה אחי וראש מופים וחופים בארד ובני דן חושים מה זה חושים שהיו מרובים כחושים של קנה בבא בטרא קמג בחפץ חיים חלק ג תרסה מובא לכאורה משום מה מונה התורה מיד לאחר שבטו של בנימין את שבטו של דן בנימין עם 10ה ילדים ודן עם ילד אחד למה להודיעך שאף על פי שלבנימין היו 10ה בנים ולדן רק בן אחד בנוסף לכך הבן הזה היה בעלמום חרש ואילם בכל זאת בזמן ששבטו של בנימין עם 10ה ילדים מנה 5 ו30,000 ו400 איש מנה שבטו של דן מילד אחד 62,000 ו700 איש רק זכרים ועוד גדל השבט ב1700 איש בתקופת הנדודים במדבר וכמו כן יצא מחושים לאחר מכן שמשון הגיבור גדול הגיבורים בישראל ומובא במדרש אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן בצלל משל בא הוליו מדן משבט דן יצאו גדולי האומנים והבנאים של המשכן וכל מה זה מלמד אותנו את הנהגתו של הקדוש ברוך הוא שאפילו שהיה נראה שדן לעומת בנימין קטן במספר נפשות בן יחיד הוא בעלמו אבל אין חוכמה ואין עצה נגד השם ובסוף נתברך בריבוי זרע ובאיכות שיצא ממנו הגיבור הגדול שמשון שופט בישראל והבנאים של המשכן וכן אז אין לראות את ההתחלה כאילו זה הסוף לא התחלה זה פתיח לך תדע מה יהיה ההמשך יש לסמוך על הקדוש ברוך הוא ולא להתייאש משום דבר ואת יהודה שלח לפניו להורות גושנה כותב רש"י שלח את יהודה להקים בתי תלמוד כלומר להקים ישיבה. שאל הרב מפונביש, הרב קינמן, מדוע שלח דווקא את יהודה להקים ישיבה? למה לא אתכר שהוא חמור גרם? הוא עמל על התורה. למה לו את לוי? יורו משפטיך ליעקב למה לא את זבולון שהוא מחזיק התורה הגדול למה בחר דווקא ביהודה זה שאלה של הפונבזרוב והוא מתרץ יהודה אמר לאבישת מקץ אנוכי הערבנו מידי תבקשנו אם לא הביא אותי ואליך וחטאתי לך כל הימים. רש"י אומר שהוא נידע את עצמו גם מהעולם הבא. ובפרשה פה הוא אומר כי עבדך ערב את הנער. נשאלת שאלה איך יהודה לוקח על עצמו כזה סיכון? מה שנקרא ריזיקה. איך איך הוא מתחייב בערבות בנידוי לעולם הבא שהוא יחזיר את בנימין? הרי המושל של מצרים כשהוא לא יודע עדיין שהוא יוסף כבר לקח את שמש את שמעון מנין לא ביטחון שיעזיר בנימין. אומר הרב מפוננוביץ' בדרך צחות אחד שלוקח על עצמו כזאת ריזיקה כזאת התחייבות בלי לחשוב הרבה רק אחד כזה יכול להקים ישיבה איי איי איי איי איי איי איי הרב שך אמר שרק מי שיכול להודות על האמת יכול לפתוח ישיבה ליהודה שהודה במעשה תמר הוא נשלח לפתוח ישיבה כי ישיבות פותחים עם אמת בעל התפארת שלמה מרדומסק זכר צדיק ברכה אומר בתורה מצינו שהראשון שנטל על עצמו אחריות ומסירות נפש ואמר אנוכי הערבנו מידי תבקשנו היה יהודה וכיוון שאחד הכלים לעמיד תלמידים בישראל זה נטילת אחריות ומסירות נפש לכן נבחר יהודה להקים בית תלמוד להוראה אה ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה וירא אליו. רש"י כותב שיוסף נראה אל אביו. מה רש"י מוסיף? כתוב ויעל לקראת ישראל אבגוש וירא אליו. מה הוסיף רש"י יוסף נראה אל אביו? בספר החפץ חיים בחלק ב תרנג מובא בשם רבי נפתולי טרופ. מה הוסיף רש"י? על המקרא. אלא רש"י התכוון להדגיש, יוסף לא נסע לקראת אביו לספק את רגשות געגועיו. כי אם כן היה פה מילוי רצון גשמי בלבד, מתגעגע לאבא. אלא כוונתו של יוסף הייתה להראות אל אביו, שהאבא יראה אותו וישמח בו ובזה הוא קיים מצוות כיבוד אבהם. זה כתוב וירא אליו יוסף נראה אל אביו. לא בא על מנת להתגעגע, לחבק, לנשק וכולי. הוא בא שאבא שלו יראה אותו אחרי 22 שנה. וואי וואי וואי עמות הפעם. הוא אמר זהו. זאת אומרת פעם אחת הוא לא צריך לבוא בגלגול להביא עוד 12 ילדים כי אם היה הולך יוסף אז כתוב שהוא לא היה מגיע לגן עדן. אז א הוא צריך להעמיד 12 שבטים ואם הוא לא היה מעמיד אותם אין חסר אחד הוא היה צריך לבוא עוד פעם אז כמה פעמים הוא היה צריך לחיות למות לחיות למות אז אומר אבל הפעם עמות רק פעם אחת עכשיו עכשיו אמותה הפעם מספיק ויפול על צבריו ויבק על צבריו כותב רש"י, אבל יעקב לא נפל על צברי יוסף ולא נשקו. ואמרו רבותינו שהיה קורא קריאת שמע. צריך להבין האם יוסף לא היה צריך לקרוא קריאת שמע. אפשר לומר יעקב חשש מפני אהבה גשמית, אהבת אב לבן, בפרט אחרי שלא ראהו כל כך הרבה שנים, ולכן באותו רגע העביר את כל אהבתו לאהבת השם יתברך על ידי קריאת שמע. מה שאין כן אצל יוסף האהבה באה מכוח אהבת המצווה של כיבוד אב גם כן לא אהבה סתם לכן לא היה צריך לכוון אהבתו לאהבת השם יתברך כי עצם אהבת אביו זו אהבת השם יתברך כי הוא מקיים מצווה והעוסק במצווה פטור מן המצווה. מי שעוסק בכיבוד אב שהוא נראה אליו הוא פטור מהמצווה להגיד קריאת שמע, לעשית את האהבה לאהבת השם. אז אמרנו שרשי אומר שיעקב לא נפל על צברי יוסה ולא נשקו כי היה קורא קריאת שמע ותרצנו עכשיו מה שתרצנו ויש עוד לבאר מה הייתה הכוונה בקריאת שמע של יעקב יעקב אומר קריאת שמע שמע ישראל אדוני זה מידת הרחמים אלוהינו זה מידת הדין משל למה דבר דומה אחד ביקר בבית חולים במחלקה סעודית ראה מסירות ירות נפש חסד רחמים כלפי חולים מאכילים משקיע רוחצים אי אמר איזה איזה לב ורחמים יש למנהל המחלקה ולעובדים וואי וואי וואי אחר כך הוא נכנס למחלקה כירורגית ושמה הוא ראה אנשים חתוכי איברים אחרי ניתוחים אמר וואי וואי וואי כמה אכזריות יש כאן איזה מנהל יכול לעשות כזה דבר אנשים נכנסים שלמים הוא חותך אותם חתיכות וואי וואי וואי אמרו לו תדע לך המנהל של הסעודי הוא גם של החירורגי אותו דבר אצל יעקב אבינו הוא עבר כל כך הרבה ייסורים וצער ועכשיו הוא הגיע סוף סוף לימי שמחה, עונג ומנוחה, הבן חי וזה מה שהוא אמר שמח ישראל אדוני מידת הרחמים שאני זוכה לעכשיו הוא אלוהינו מידת הדין שאני עברתי ד הוא השם אחד. זה אותו אחד. זה השם אחד. זה רחמים. הכל. השם אחד. זאת אומרת זה הרחמים. רחמים עם הכל מה שעוברים ועם כל מה שזה הכל רחמים. וזה אותו אחד. כירורגי וסעודי. אותו אחד. ולכן הוא אמר שמע ישראל להודות לשם על הייסורים כי מובן עכשיו שזה השם אחד הנה הוא מביא אותי בסוף זה ופרע ממני את ה-22 שנה שלא כיבדתי את אבא שלי יצחק והחזיר לי וניקע אותי וסידר אותי והכל הכל זה השם שם אחד אין כמו הקדוש ברוך הוא לכן הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו הכל יאמרו אין קדוש קשה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו כל יום אין קדוש קשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו עין קדוש קשה הכל יודוך והכל ישבחומוך והכל והכל הכל והכל יאמרו אין קדוש קשה הרי אני מכוון כאמצו