פרפראות וחידושים לפרשת ויחי תשפ''ו - חלק ג'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת דוב בן ירחימי אל זכרונו לחיי העולם הבא יה רצון שיעמוד בתפילה לפני כיסא הכבוד להצלחת משפחתו בתוך כלל ישראל יבשע בתשועת עולמים ולהצלחתנו ולהקמת הבניין לשופר בעיר הקודש אמן אמן אמן

פרפראות וחידושים לפרשת ויחי חלק ג שנת תשפו

"שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר" (בראשית מח, יד)

מה פירוש כי מנשה הבכור כי בדרך בדרך כלל זה נתינת טעם סיקל את ידיו כי משום כך הוא סכל את ידיו שמנש בכור מה מה נתינת הטעם יש בזה האי בן עזרא מפרש שהלשון כיפה הוא לא נתינת טעם אלא הפירוש שלו למרות סכל את ידיו למרות שמנשה הבכור. זאת אומרת הוא שם את ימין על אפרים הצעיר ולא על מנשה הבכור. כי אם אנחנו אומרים סכל את ידיו כי מנשה הבכור זה לא מסתדר כי הוא שם על אפרים. אז אומר האי בן עזרא פה הלשון כי זה למרות שאף על פי שמנש הבכור בכל זאת הוא סכל את ידיו ושם על אפריים והביא דוגמה לכך מפרשת כיטיסה כתוב שם ילכנ אדוני בקרבנו כי עם כשה עורף הוא איך יכול להיות הקדוש ברוך הוא ילך בקרבנו כי העם הוא כשהעורף זה סיבה זה סיבה לא ללכת עמנו אז זה לא יכול להיות שזה נתינת טעם אלא ילךנ השם בקרבנו כי היא הכוונה למרות שהעם מוקשה עורפו אז גם פה הוא אומר ה בן העזר גם פה סכל את ידיו למרות שמנש שי הבכות. טוב, זה באור אחד ויש עוד לפרש שזה כן נתינת טעם. למה הוא סכל את ידיו ולא שינה את המקום של אפרים הוא מנשה? שאפרים יהיה בימין הוא מנשה בשמאל. על זה התשובה כי מנשה בכור. ולא רצה לעמידו משמאל, אלא רק סכל את ידיו. זאת אומרת, יעקב יושב פה, ימין שלו פה, שמאל שלו פה. יוסף העמיד את הילדים שמנשה עמד פה בשביל שיעקב ישים את ימין על מנשה הבכור ושם פה את אפרים בשביל שישים את יד שמאל על אפרים. מה עשה יעקב? סיקל את ידיו ככה. כן, שם את הימין על הראש של אפרים ואחר כך שם את השמאל על הראש של מנשה. ולמה הוא עשה ככה? לפי הפירוש האחרון עכשיו, דווקא הוא עשה את זה ככה, כדי לא לשנות את מנשה ממקומו. זאת אומרת, אם הוא רוצה לברך את אפרים בימין, אז היה צריך להגיד לו, בואו תתחלפו, אתה אפרים תעבור לפה, מנשה תעבור לפה. זה היה מבייש את מנשה אני לא רוצה לברך אותך כאילו בימים, אני מברך את אחיך קטן. אז פירושו של דבר זה נותן טעם. למה הוא סכל? בשביל לא לפגוע במנשה היה יכול במקום לעשות ככה להגיד להם תתחלפו במקומות ואז הוא היה מברך בימין את אפרים כמו שהוא רצה ומברך אותו בשמאל אבל מה היה קורה היה נעלם מנשה כאילו מוציאים אותו מצד הימין של יד ימין של יעקב ומעבירים אותו אז לכן כתוב שהוא סכל את ידיו כי מנשה הבכור כדי לא לפגוע בו יפה לו כל הכבוד הכתב סופר מקשה לכאורה היה צריך לכתוב שהוא סיקל את ידיו אף שמנשה הבכור למה כתוב כי הרי זה לא טעם מדוע סיקל ידיו כי מנשה הבכור אלא אף שמנשי הבכור הוא סיקל את ידיוץ הכתב סופר שאונקלוס פרש סכל את ידיו אך כמנון לידוהי שהוא עשה בחוכמה בידיו אז הפירוש הכוונה כמו שאמרנו קודם כדי לא לפגוע במנשה הוא סכל ידיו רק אחרי שהם הורידו את הראש, שניהם הורידו את הראש כדי שמנשה לא יראה שהוא משנה את ידיו. אז אם הראש למטה ואתה מרגיש ששמו עליך את היד, זה לא כל כך אתה לא רואה בעיניים את זה שמפלים אותך כאילו לגריעות. אתה הופך להיות השני במקום שאתה הבכור הראשון. אז זה סקל סכל מלשון שכל סיקל שכל אך כמינון לידוהי לפי זה מבואר הפירוש שהוא עשה זאת בחוכמה למה הוא עשה ככה כי מנשה בכור והוא לא רוצה לפגוע בו ולכן הוא עשה בחוכמה באופן הזה זה יש עוד עוד דבר בכל אופן היה פה איזה משהו קודם שם את הימין על אפרים ואחר כך הוא שם את שמאל על מנשה אז יוצא שהיד השמאלית היא עליונה על הימנית אז זה גם כן איזה משהו בהרגשה שהכל יהיה פחות או יותר לא לג גם טוב סיפר הרב ברוך דוב מברסקי שביקר אצל מרן הגריז מבריסק זכ צדיק ברכה ואמר לו הגריז הוא לא מבין מדוע שמתברכים מפי אדם גדול מושיטים חזר הרב פוברסקי לפונובייש וסיפר את זה למרן הרב דסלר זכר צדיק לברכה אמר לו הרב דסלר שמהפסוק של הפרשה יש ראיה שמושיטים יד בזמן שמברכים שע אז יש יותר התקשרות למברך. כשמניחים את היד יש קשר יותר בין המברך למתברך. ואם רוצים שהברכה תהיה חזקה יותר, מושיטים את יד ימין. אלה הדברים שהוא שמע מפיו. מבואר כך בדרשת הרן דרשה ב' על הפסוק הזה. אבל בספורנו בפסוק י וכן בספר פה קדוש של רבי איצלם מבולוזין מבואר תמיד יש התכשרות בין המברך למתברך בראייה מספיק שאתה המברך רואה את המתברך זה כבר התקשרות ולמה למה פה היה צריך להניח את היד מפני שעיני יעקב, עיני ישראל כבדו מזוקן? לא היה לו התכשרות עם המבורכים, אפרים ומנשה. לכן היה צריך להושיט את היד שיהיה לו התקשרות כי בראייה הוא לא יכול. אז יוצא לפי זה שהגריז צודק. זאת אומרת שלא צריך דווקא לשים את היד. מספיק שרואים במקרה הזה היות מיעקב לא רואה צריך לשים את היד נפלא מאוד פעם ישבו הסבא קדיש המרוזין זכר צדיק לברכה עם הגיס שלו רבי מרדכי מצרנוביל זכר צדיק ברכה אמן זכותם תגן עלינו אמן. אמן פתאום הגיעו אנשים בכל רעש גדול ובחיה על חולי אנוש בחילו את פני הצדיקים להתפלל בעדו לרפואה שלמה. הרב הקדוש מצרנובי נתן את ידו והחל ברכת רפואה שלמה. הסבא קדיש המרוז'ין הניח את ראשו הקדוש, הניח את ראשו הקדוש לברכה. זאת אומרת אחד נתן יד ואחד הניע את הראש. אז הרבי מצרנו אמר לרוזינר כתוב ישלח דברו וירפאם ישלח דברו וירפאם ראשי תיבות ידו ישלח דברוים צריך לשלוח יד זאת אומרת זה רמז שברכה לרפואה צריך עם יד. מה אמר לו סבא קדישה מרוז'ין? אמר לו, ומה סופי תיבות? ישלח ידו וירפאם סופי תיבות מוח. מספיק שאתה מסתכל עם המוח זה עובר הברכה. איזה מתוקים יא בבי. טוב. האלוהים הרעה אותי מעודי עד היום הזה. כותב הכלי יקר בשם דורשי רשומות, מעודי זה עולה למספר 130. האלה רואה אותי, זזן אותי, כמו שאומר תרגום, האלוהים הרואעה אותי מעודי, מעודי זה 130. זאת אומרת כל ה-130 שנה שחי יעקב עד שהגיע למצרים הוא הגיע בן 130 אז הוא אומר ליוסף תשמע האלוהים הרואעה אותי מעודי 130 שנה עד היום הזה הזה זה עולה 17 כמה הוא נשאר במצרים 17 שנה כמה הוא נפטר ר 147 אז אומר ה-17 שנים שהוא חי במצרים תדע לך לא אתה מפרנס אותי הרי יוסף פרנס את כל העולם גם את המשפחה שלו וגם את אבא שלו כי למחיה של החני אלוהים אז הוא אמר לו תדע לך שה130 30 וגם ה-17 זה האלוהים הרעה אותי, הוא זן אותי. ובעצם אמר את זה גם כמו שאמרנו עכשיו יוסף כי למחיה שלחני אלוהים אני רק שליח. מי שזן זה הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת לעיני בשר ודם רואים שכאילו יוסף דואג לאבא שלו, מאכיל אותו, נותן לו הכל וכולי וכולי. אבל יעקב מודיע לו שהקדוש זה מסבב הסיבות. הקדוש ברוך הוא יכול לתת פעם בסיבה כזאת, פעם בסיבה כזאת, פעם מאדם כזה, פעם מאדם כזה. אבל המשותף לכולם שזה רק האלוהים הוא רואה אותי. אפשר עוד לבאר מה זה שהוא אמר הרואה אותי מעודדים ועד היום הזה. ליעקב היו שתי צרות צרת דינה וצרת יוסף. אבל בסוף משתי הצרות הללו באה ישועה גדולה בגלל שהייתה צרת דינה שלח יעקב את הבת שלה אוסנת למצרים והיא ניסאה ליוסף ומתוך שניהם באישועה נולדו מנשה באפרים שני שבטים זה שאמר יעקב שאפילו שבעת שרה לא ידעתי מה קורה מתבאר עכשיו שמשתיהם ביחד בישועה משתי צרות מינוס ומינוס פלוס יפה זה האלוהים הרעה אותי מעודי עד היום הזה ובאמת רואים דבר דבר נורא. אדם רואה הרבה בעיות שיש לו, חסרונות, צרות, אבל בסוף מתברר שזה הייתה ההצלחה שלו. כשיוסף ירד למצרים, איזה שידוך הוא יכול לקבל במצרים? אפס סיכויים לקבל. כולם מסריות. אולי מעמים אחרים גם אין יהודים שם עושנת גם כן יורדת למצרים איזה בעל היא יכולה להתחתן מסרי מה היא יכולה להתחתן ומה קרה בסוף שהקדוש ברוך הוא יעד את שניהם להתחתן ביחד בהשידוך הכי טוב בעולם שיכול להיות יוסף הצדיק הגדול הגדול הגדול מתחתן עם מוסנת שנזרקה למצרים בגלל שהח האחים רצו שבטים להרוג אותה בגלל שהיא באה ממעשה שלא יעשה ו מולידים שני שבטים אפרים ומנשה שמאפרים יוצא יהושע בננון וממנשה יוצא גדעון לא יאמן כיסופו טוב נגיד עוד משהו קטן ויברך את יוסף ויאמר המלאך הגואל אותי יברך את הנערים ויקרבם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק לכאורה מה שכתוב פה זה שהוא ברך את הבנים של יוסף לא את יוסף אז מה זה הפירוש ויברך את יוסף ויאמר ואז הוא אומר לו המלאך הגול הוא יברך את הנערים ואז הוא מברך את הנערים אבל איפה ברך אותו כתוב ויברך את יוסף לא שמענו ברכה איפה הברכה אומר השל הקדוש שהברכה הגדולה ביותר שאבא יכול לברך את בנו זה שבניו ילכו בדרך של הסבא, של הזקנים. זה ברך יעקב את יוסף שבניו לכו בדרך אבותיו של יוסף, אברהם, יצחק ויעקב. אין ברכה יותר גדולה מזה שהבנים מבורכים בזה שהם הולכים בדרך אבותיהם. אז ברכת הבנים אומר הרמבן בחזקוני זה ברכת האב כשהבנים מבורכים אין לך ברכה לאבא יותר מזה ואם אנחנו נגיד עוד משהו קטנטן [מוזיקה] כתוב יקרב בהם שמי אדם גדול שם ההורים שלו והבנים שלו נקראים על שמו. בניו בן חד אותו גדול או נכד של אותו גדול. וכן ההורים או השבים והסבתות נקראים אבא של אותו גדול או סבא של אותו גדול. למשל החזון איש היה הבן של הרב של כוסובו שהרב הזה אבא שלו היה מגדולי וחשובי הרבנים בדורו כשהיה חזון איש צעיר אז אמרו זה בנו של הרב מכוסובו טלו את החזון איש באבא שלו לעת זקנתו של החזון איש שהיו רוצים לקרוא לאבי סליחה לעת זקנתו כן היו רוצים לקרוא לאבי היו אומרים אבא של החזון איש אבא של החזון איש אתה שומע התפך מי היותר גדול החזון איש אז תלו את זה אבא של החזון איש כאילו האבא חס ושלום תפל ביחס לבן שהוא נהיה העיקר וזה שאומר יעקב מה הברכה ויקרב בהם שמי שהשם שלי יהיה דרכם יגידו זה הסבא של אפריים ומנשה מי בבי זה לא הנכדים של יעקב אבינו, זה הסבא של אפרים מנשה. אז מי כאילו יהיו היותר חשובים? אפרים ומנשה. ככה הוא מברך אותם ויקרבם שמי בשם אבותיי יאב. זה הדבר הגדול ביותר שאדם יכול לזכות בחייו שיטלו את שמו בשם הבנים שלו שיהיו כאלה מוצלחים. מאחל לכם את זה. הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו עין קדוש הכל יודוך והכל יישבו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשהם הכל יודוך והכל ישבחוך הכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כאשר הרי אני מכוון לקיים מצות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא נפשו יש חסד דאורייתא קבד את אביך ואת אמך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש שיהיו ספתותה