פרפראות וחדושים לפרשת שמות תשפ''ו - חלק ב'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום הכל בלחש אמן אמן אמן

פרפראות וחידושים לפרשת שמות חלק ב שנת תשפו

"הבאים מצרימה"

כותב החזקוני היה לכתוב לכתוב אשר באו מצרימה למה כתוב הבאים מצרימה אלא מתוך האכזריות שהיו מצרים עושים להם אחרי שמת יוסף. היה נראה להם בכל יום כאילו הם באים עכשיו וכאילו לא ראו אותם מעולם. זאת אומרת התכחשו לגמרי לכל המחויבות והכרת הטוב לשבטים הקדושים ליעקב אבינו ליוסף הצדיק שחלקלו אותם וברכו את מצרים והביאו ברכה והחלו לענות אותם וכל יום כל יום כל יום זה היה בחינת כאילו זה יום ראשון שהגיעו לפה אנשים זרים והם מתעללים בהם לכן כתוב באלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה כחדשים כל יום הם בעיני המצרים להתעלל בהם זה אומר אומר החזכוני הכתב סופר אומר שהכתוב בא להגיד את השבח של השבטים הקדושים גם כאשר ירדו למצרים הם לא התערבו בגויים ולא למדו ממעשיהם ונשארו בצדקתם ובטומתם עד יומותם ושלמים היו ביום צתם מארץ מצרים הכוונה ביומותם בדיוק כמו ביום שהם באו למצרים ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה כמו שהם באו ביום הראשון ככה נשארו בצדקתם ובטומתם עד היום האחרון לכן חזר הכתוב ומנע אותם במותם להודיע חיבתם לפני לפני המקום וללמד שיציאתם מן העולם כביאתם למצרים אז זה מדובר ב אלה שמות בני ישראל באים מצרימה איש וביתו באו ראובן שמעון לבי ויהודה וכולי השבטים עצמם לא צאצאיהם אלא השבטים עצמם מטעם זה נקת הפסוק בלשון הווה שכן התורה רוצה לרמוז בזה כי בשעה זו הם כמו בשעת הביאה והרי הם כמישך עתה באים למצרים ולכן נאמר בפסוק והיה כל נפש יוצאי ירך יעקב 70 נפש שכן לפי דברי רש"י הביטוי נפש בלשון יחיד זה אומר שם שהם עובדים לאל אחד בניגוד למשפעת עשו שמוזכר בנפשות כיוון שהיו עובדים לאלוהויות הרבה וזה הוזכר גם בירידתם של השבטים למצרים כמו שנאמר כבר בספר בראשית ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרים יעקב ובניו כל הנפש הבאה ליעקב קב מצרימה יוצאי ירכו מלבד לשבני יעקב 66 שוב חוזר הביטוי בלשון יחיד נפש ללמדך שהיו שלמים באמונתם מעת בעת צאתם מן העולם כמו בעת ביאתם למצרים אז שני דברים אומר הכתב סופר הבאים מלמד שביציאתם מן העולם זה היה כאילו ממש כמו הבאים ברגע שהם באו היו צדיקים ותמים ככה הם יצאו מן העולם ודבר שני זה מרומז גם בלשון נפש שהם מאמינים בא אחד ולא כמו יוצאי עשו שהם מאמינים באלוהות הרבה בכל השאר והסטייפלר זכר צדיק לברכה אומר אפילו שדרו במצרים עם כל זה לא הייתה להם שייכות למצרים והרגישו כל שנות חייהם כאילו הגיעו הרגע לכן כתוב הבאים מצרים זאת אומרת לא התמזגו עם הסביבה בדרך בדרך כלל הסביבה משפיעה בשבילהם זה כאילו היום הראשון כמו שביום הראשון אתה לא מספיק להכיר ולהתערבב וכולי ככה הם נשארו באותה בחינה של הבאים מרגע שהם באו עד שהם הסתלקו מן העולם ומוסיף הסטייפל זכר צדיק ברכה זו הכוונה בהפטרה הבאים ישרש יעקב יעקב אבינו יעקב השריש בבנים בשבטים שירגישו כל הזמן במצרים שהם הבאים שרק אתה הגיעו ולא להרגיש שאתה דייר ותושב וכולי ולא ללמוד ממעשיהם ולא כלום ומה ההמשך של הפסוק יצו פרח ישראל על ידי זה שהם מרגישים כל הזמן בחינת הרגע הגענו הבאים ממילא פרח ישראל ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד רש"י אומר שילדו שישה בכרס אחד כל אישה יולדת שישיות לא חלק אין חלק לא תיק תק תיק תק תיק תק מתרבים וואי וואי וואי וואי עד שמפחדים ונוסף גם הוא על שונאנו ועלה מן הארץ וואי וואי זה מה שמפחדים בישראל עכשיו דמוגרפית שהימין הוא מתרבה יותר והשמאל מתעדה אז הם פוחדים אז זה לא זה לא מהיום זה כבר התחיל במצרים ומאיפה למדו חכמים את זה שהם הביאו שישה מהלשונות פרו וישרצו וירבו ויעצבו במאוד מאוד עוד שישה זה אומר בעל התורים הכל שמכה לרשב מפשיסחה אומר בני ישראל אמנם הם פרו ורבו והיו עם מרובה ומוכלסים וכשזה קורה אז זה מנפח את הבן אדם נותן לו גאווה והתרבות אתה מבין אישה שיוצא להם שישה תינוקות מבית חולים אתה מבין זה איזה כבוד ואיזה זה לא יוצאת עם אחד קטן 2 וחצי כאילו יוצאת חביבי עם קילוט אתה מבין זה זה חתיכת בטן זה אז העובדה הזאת יכולה לגרום לגאווהרברבות אבל הם התעצמו כתוב ויעצמו במאוד מאוד לא כתוב יעצמו מאוד מאוד אלא במאוד מאוד מה זה מה שהמשנה אומרת מאוד מאוד הביא שפל רוח בפני כל אדם אז כיוון שהם התעצמו במידה הזאת של שפלות, הקדוש ברוך הוא אומר, אני נותן להם גדולה והם ממעטים את עצמם. כי ממעט מכל העמים ממעטין את עצמם, לא מתרברבים ולא כלום. זה סיבה להביא שישיות נו אנשים במקום לכמה כמה ריונות תשעה חודשים עוד תשעה ועוד תשעה אפשר בפעם אחת צ'יק צ'ק לעבוד על ענווה תגלה אחת יאללה בית ספר ובני ישראל פרו ויש ריצובי רבובי עצמו במאוד מאוד בפרשת נוח פרק י פסוק כו מובא עבר הסבא של אברהם אבינו היה לו בן שמו יוקטן והיה לו 13 ילדים אומר רש"י יוקטן שהיה עניו ומקטין עצמו לכך זכה להעמיד את המשפחות הללו לפי זה יש לבאר את הפסוק בני ישראל פרעה יש רצוב רבו עצמו מדוע זכו לכך כי קיימו במאוד מאוד הם קיימו את המשנה כמו שאמרנו ולכן כתוב במאוד מאוד ולא מאוד מאוד אלא בלפי המשנה בתרגום יונתן בן עוזיאל מובש יוקטן הוא מחוטן היה עם יעקב אבינו שני שבטים לוי ואישכר היו חתנים של יוקטן איזה זכויות גם כל כך הרבה ילדים וגם להיות מחוותן עם יעקב אבינו בשני שבטים כאלה חשובים למי וישכר מדהים זה מי שמקטין את עצמו טוב גזירת אבא נתחכמה לו שלושה היו באותה עצה. הגמרא בסטה אומרת בלעם ואיוב יתרו. בלעם שיעץ נהרג. איוב ששתק נידון בייסורים ויתרו שברח זכו בניו שישבו בלשקת הגזית. על כורחך תלמד שבהשפה הזאת שישבו שלושת היועצים הם פרעה לא הייתה כבר שום עצה נגד הפסק של פרעה ובלעם והראיה שיתרו שברח לא הייתה עליו תביעה למה כי הוא לא יכול להכריע את הכף כי איוב שתק כמו בכנסת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? איוב נמנע. שניים היו בעד. מה עשה? רביעי? ברח. לא אומרים מי לא היה בישיבה. אומרים מי בעד, מי נגד, מי נמנע, אבל מי ברח לא אומרים. אז יתרו קיבל שכר גדול ונשאל את השאלה מה הטענה על איוב ששתק שקיבל ייסורים כאלה גדולים פי פיי פיי שנה שלמה אז אומרים בשם הרב מבריסק זכר צדיק ברכה איוב נידון מידה כנגד מידה כי טבע האדם שהוא מרגיש מגיש צער גדול הוא צועק אפילו שזה לא מועיד צועק והטענה איך שמעת את גזירת פרעה על כלל ישראל ושתקת אלו היה חייב לחוש את צרת הכלל והיה צריך לצעוק אפילו זה לא מועיל לכן הוא נענש תוספת על דבריו אומר רבי חיים שמולביץ אם כך הם הדברים למה היה צריך לסבול כל כך הרבה ייסורים נוראים הוא שמע את הגזירה שהולכים להטביע את הילדים ביאור מה היה העונש שלו? 10עשה ילדים שלו מתו ביום אחד. איזה גזרה. היה לו שחין בגוף. מגרד עם חרס, לא יכול להפסיק. שנה. והפסיד את כל ממונו היה עשיר, אדיר. הפסיד הכל. אז נשאלת השאלה למה סבל כל כך הרבה ייסורים נוראים אם היה מקבל צרה אחת שמתרגשת עליו זה לכאורה היה מספיק אומר הרב חיים שמולביצלו רואים מכאן עד היכן צריך אדם להשתתף בצרת הכלל שהיה לו לצעוק צעקה כ גדולה ומרה כמו שיוצאת מסך כל הייסורים שהוא סמל שנה הולכים לשמדע הולכים לשמדע וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם שלושה היו באותה עצה בלעם שיעץ נהר רג מחותנו של הגאון מוילנה רבי נוח לבשיץ זכר צדיק ברכה כתב הביטו ראו דבר פלא העצה היא של בלעם ואמרנו לי כמיד דלא רמיזה באורייתא זה רמוז בפסוק וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם ראשי תיבות בלעם זאת אומרת רמוז פה מי היה היועץ שיעץ בלעם מיסים למען ענותו מסותו וימררו את חייהם כמה כמה דוגמאות מה זה למרר אומר העברב בנאל המצרים היו מחברים את היהודים למחרות וחורשים בשדות לא שור לוקחים יהודי קושרים עליו רצועות תוקעים את מחרשה שלוש טפחים, שלושה טפחים באדמה יאללה הופ קדימה לעשות תלמים אתה יודע מה זה לחפור 30 סנטים באדמה וללכת ככה ולפעמים יש צלעונים קטנים ואבנים והכל זה לא הולך חלק זה לא שור בן אדם לא כל בן אדם זה מקרר יש אנשים גם הם קטנים. אתה יודע איזה עינוי זה? ואם לא הצלפות. זה דוגמה אחת. במדרש הגדול בשמות יכא כתב כשהמצרי שעד בערב. היה מביא את היהודי עייף ומטש. אחרי עבודת פרך מניח על הראש שלו נר ואומר לו אל תזוז אם הנר ייפול ויקווה אני מטיז לך את הראש וואי וואי וואי מה זה בשמות רבה ה כאב נתנו ליהודים לתעת תהת את הרחובות כדי לבייש אותם ושלחו אותם ליערות להביא דובים ועריות ורבים נהרגו וגם היה ריח נורא מהתינוקות ששיקעו בבניין אבא שלא הספיק למלא את המכסה היומית לקחו בן שניים שלוש שלוש כמה שיש לו יש לו מספיק שישיות ותקעו אותם להשלמת הלבנים החסרות ועל זה הוא צריך להמשיך אחר כך מחר לשים עוד לבנים על התינוק והתינוק הזה כמובן בשמש ובכל וזה גופה זה מסריח אין יותר מסריח מגופת אדם בזה הם צריכים לעבוד ככה בלראות את הילדים ילדים שקועים בזה ולהמשיך ומקבלים הצלפות והכל. איזה עינויים איזה מרור מררו אותם שמה לא בכדי הקדוש ברוך הוא יעלם עשרת המכות ומי שלמד הגדה של פסח כראו יודע על מה כל מכה באה על איזה עינויים שהם עשו להם. טוב, אנחנו חוזרים כמובן לרמזים ואתם זוכרים את הגון מווינה עם הקדמה ואזלה והשיעורים הקודמים אז גם פה וימררו את חייהם בעבודה קשה מעל מררו את חייהם יש קדמה ואזלה סימני הטעמים קדמה ואזלה קדמה מה זה קדם ואז לזה הלך? זה לרמוז מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה שעם ישראל היו במקום 400 שנה 210 שנה למה משום שקושי השעבוד השלים את הזמן זאת אומרת היות שהם הכפילו עליהם את העבודה בהתחלה היו מביאים להם תבן אחר כך אומרים להם לא אתם תחפשו את התבן אתם תביאו היו והיו מכים אותם המצרים שנכנסים לשדות שלהם ברגליים מה אתה נכנס לפה לך תביא מאיפה תביא וכן הלאה עד ש צריכים להספיק ללבון לבנים וגם להגיע למכסה ואם לא הילדים הולכים אז וימררורות חייהם גרם שהתקצר הזמן במקום 400 שנה שהיו עובדים כאילו רגיל העמיסו עליהם בפרך אז ממילא זה קיצר אז לכן מעל ימררו את חייהם יש קדמה באזלה זה גרם שהקדים הזמן והם הלכו באזלה ויצאו ממצרים לפני הזמן אז בוימררו את חייהם רמוז שזה הגורם שקדמה בעזלה הקדימו את היצ ציאה שלהם מצרים ויצאו משם. זה אומר הגאון מוילה. החכם צבי כתב קדמה ואזלה זה גימטריה 190. זה בדיוק הזמן שנתקצר במקום 400 שנה 210. מה ההפרש? 190. איפה זה כתוב? קמה ואזלה. תבדוק. במחשבות ותראה שזה 190. זאת אומרת הכל מסתדר, הכל רמוז פה, הכל כל מה שאמרו חכמים לא תגיד שדרשות כך כתוב בכתוב הכל נמצא בפנים. זה נקרא פשט רמז. דרסון בספר משולחן רבי אליהו ברוך עמוד רנ הוא היה רם בישיבת מאירשי הישיבה אולי בקיצור הוא מביא את הפסוק סוף וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. אומר בקריאת התורה של שני וחמישי במנחה בשבת מסיימים בפסוק הזה את הקריאה לליבי. ליווי. איך מסיימים קריאה בדבר רע? קימלן של לסיים קריאה בדבר רע. ככה אומר הלבוש והמשנה ברורה בסימן תקח אז איך מסיימים בזה וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה זה סיום בדבר רע אבל אמרנו עכשיו שהשעב איבוד כן קיצר את הזמן שלהם וזרז את הגאולה והגאון אמר שקדמה ואזלה בדיוק מעלווה ימררו את חייהם בעבודה קשה אז הקושי של השעבוד קדים את הגאולה עכשיו יוצא שאדרבה זה שהיה להם קוצר רוח ועבודה קשה היה בזה דבר טוב כי קושי העבודה זרז את הגאולה וקוצר הרוח עצמו גם הועין לעניין הזה למה כי אם היו שומעים למשה רבנו ומאמינים לו הכל בסדר דר אז לא דומה אדם שלא יודע מתי הוא יצא מפה למי שאומרים לו תשמע יוצאים לגולה בעוד כך וכך זמן עוד שנה אנחנו בחוץ אז כל העבודה שהוא יעבוד אפילו שהיא הכי קשה היא קלה כי אני הולך לצאת כבר אז זה לא טוב כי אמרנו שדווקא הצער הוא המקצר אז לא טוב שיהיה להם רווחה ו בה והרווחה אז לכן מסיימים בדבר הזה כי יש בו דבר טוב שהוא קיצל להם את הזמן ונגעלו 190 שנה לפני לכן מסיימים בדבר הזה נכון ואדרבה זה שהיה להם קוצר רוח זה השאיר אותם במצב שהזמן תקצר יותר ויותר ויכלו לצאת יותר מוקדם אז זה טוב טוב הרב מבריסק אומר חכמים זכרונם לברכו מביאים עוד תירוץ שבני ישראל לא היו במצרים אלא 210 שנים ואומרים שהמניין התחיל מלידת יצחק קד 400 שנה אז איך איך זה יש אומרים מבין הבטרים מאברהם איך זה מה מה הם לא ירדו למצרים הם לא ירדו למצרים אז מה מה מה איך זה נספר כאילו זה גירות ו איפה ברגע בגלל שאתה כבר יודע ונודע לך שצריך לרדת לגרות במצרים. אדם שיודע שבתאריך כך וכך הוא צריך ללכת לכלא מעכשיו הוא כבר מתחיל כבר להרגיש את הזה כבר מדמיין לו איזה חדר יתנו לו עם מי מה הוא מה יאכל מה ישתה איך יהיה מה לא יראה את הילדים לא את האישה לא בפה זה כבר עובר עליו זה כבר זהו כמו אדם שאומרים לו תשמע יש חשש שיש לך משהו תלך לעשות בדיקה הוא כבר מפחד מצלצל תברך חו אותי תעשו לי תזה. זאת אומרת מרגע שנודע הדבר כבר מרגישים את הגזירה עצמה. אז מלידת יצחק כבר נספר העניין. אומר הרב מבריס, שני תירוצים שהם תירוץ אחד. בברית בין הפטרים הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו שנגזר על כלל ישראל שתי גזרות גזירה אחת גריה זרעך גזירה שנייה ועינו אותם אז יש גרות ועינוי לכן כל תירוץ הולך על גזירה אחרת על ועינו אותם מתרצים קושי שעיבוד לשלים זה שעינו אותם זה גרם שהם יהיו 210 וביטרו להם על 190 בגלל קושי השעבוד ועל גר יהיה זרעך בארץ לא להם על זה מתרצים שזה מלידת יצחק הגרות התחילה מלידת יצחק והשעבוד היה 210. אז מה שכתוב שבני ישראל היו 210 שנים, איך זה מסתדר עם ה-400? הוא אומר 400 זה מלידת יצחק שזה לעניין גירות ולעניין 210 זה השעבוד שקיצר. לפי זה אומר הרב מבריסק שבהגדה של פסח אנחנו אומרים ברוך המקום שחישב את הקץ הכוונה הקדוש ברוך הוא צמצם את קושי השעבוד של 400 שנה שזה בגזירת ועינו אותם שזה הסתיים ב-210 שנים בדיוק שהסתיים קיים 400 שנה של גריי זרעה בארץ לוים שהתחיל מלידת יצחק. אז בדיוק זה וזה מסתיימים באותו זמן. זה הכוונה שהקדוש ברוך הוא חושב את הקץ של שתי הגזרות, גם של העינוי וגם של הגירות. וזה הסתיים באותו רגע. אז היה בדיוק ביציאת מצרים 210 לשעבוד ו-400 שנה לגירות. בדיוק מתאים וזה חישב את הקץ. לפי זה מסביר איזה יופי, איזה מתוק, איזה מתוק. לפי זה מסביר הרב מבריסק גם כן כפל לשון בתפילה. אנחנו אומרים ממצרים גאלתנו אדוני אלוהינו ומבית עבדים פדיתנו הבאור ממצרים גאלתנו אדוני אלוהינו זה על הגירות גריה זרע ומבית עבדים פדיתנו זה על העינוי שעינו אותם לכן יש כפל לשון כי מדובר בשתי גזרות גירות ועינו. ולפי זה אפשר לבאר את הפסוק האחרון בפרשה. כתוב כי ביד חזקה יש לחם וביד חזקה יגרשם מארצו. עוד פעם כפל לשון. ביד חזקה יש לחם זה מה שעבוד. זה לא קשור מארצו וביד חזקה יגרשם מארצו זה הגירות אז הכל מסתדר אף לב שתי גזרות 400 ו210 מסתדרים בול אשר שמה אחת שפרה ושם שני פועה. שפרה זו יוכבת משפרת את אבלד. פועה זו מרים על שם שפועה ומדברת והוגה לבלד. קוצי מוצ'י מוצ'י קוצ'י פוצ'י כדרך אנשים שמפייסות תינוק בוכה טוב זה רש"י וגם מסכת סותטה י עכשיו ידוע שהשם שאדם יש לו זה מתאר בעצם את מציאותו מהותו של בעל השם מעתה נפלא הדבר איך זה דבר כזה קטן בפעות? שיפור של התינוק ופיוס של התינוק יהווה את המהות של האדם. השם מבטא מהותו של אדם. אלא לומדים מפה שבאמת בבריאה אין דברים. גדולים בדברים קטנים. הכל תלוי באדם. אנשים גדולים יכולים להשיג גדלות אפילו ממשחק פעות וחסר ערך כמו עם ילדים קטנים. לעומת זאת אנשים פשוטים בנחוטי דרגה גם דברים רמים ונעלים יכולים להפוך אותם לרפש והשפעה תלוי איך אתה עושה מה שאתה עושה אמרנו שב אדם שאומר בוקר טוב א דבר ש הביא מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות וכולי וכולי לעולם הקדים שלום ועוד אמרנו שהיה מקרה שבן אדם שממש רצה להתאבד ובדרך להתאבד השכן ירד בדיוק ראה אותו אמר לו בוקר טוב זהו התייחס אליו ואמר לו בוקר טוב הוא התחרט לא הלך להתאבד למהני אנשים מתאבדים, אין להם תקווה, אין להם עזרה, אין להם יחס, אין להם כלום. התייאשו מהכל, לא רואים מוצא, לא שום דבר, אין להם אמונה כמובן ביטחון ודאי שאין להם בשם אז הם עושים מה שהם עושים. בן אדם תראה מה זה מה זה מה מה שתי מילים בוקר טוב הציל בן אדם אנשים גדולים יכולים לעשות מעשים פשוטים פעוטים וקלים וזה עיקרי המהות שלהם שפרה ופועה מה זה להגיד ציט פייט צ'יט כל מיני קולות וזה זה אז מזה כבר זה המהות שלה פועה פועה התפיעה ודברת איתם עם התינוקות התינוקות אפילו לא יודעים להעריך את מה שהיא עושה בשבילהם היא בסך הכל משתיקה אותם קצת מהבכי וזה מצחיקה אותם כגיקי הגבר מה זה והתורה קוראה לה פועה וקורה לאכבת שפרה וואי וואי וואי לא לזלזל במעשים אפילו הקטנים ביותר אם עושים אותם. לדוגמה, למה אני כל פעם מחלק סוכריות לילדים? מה למה אתם חושבים? הנה שידעו אנשים אתם רואים יש לי מלא סוכריות כל הזמן למה אני מחלק להם שהם יאהבו לבוא לבית הכנסת? הם יודעים שמחכה להם שמה פרס ומחייכים אליהם ונתמים להם זה עם סוכריה אתה יכול לגרום לילד שיגדל בתורה ויראת שמיים אבל אם הוא יבוא לבית הכנסת הוא לא יבוא הבא אל תיקח אותי לא רוצה לא רוצה מילים פעולות קטנות יכולות לבנות בן אדם תלמד את זה ואת זה ואת זה תקבל כסף וואו זהו עכשיו הפכת אותו כבר אתה מבין לתלמיד חכם הכל דברים אפילו הכי קלים איך איך אתה עושה את זה ואתה יכול יש להבין אומר רבי שמואל דרוזובסק זכר צדיק ברכה גאון הגנים אומר המילדות יוכבת ומרים היו נביאות ומדרגות גבוהות ונעלות למה התורה משבחת דווקא את העובדה שהיו מילדות ששיפרו את הבלולד ופיסות התינוקות הבוכים עיקר שלמות האדם זה שע עובד את השם בכל כוחו באותם תכונות ותבעים שהוא חונן בהם. באמצעות זה יכול להגיע לשלמות כוללת ולדרגות נעלות גבוהות ביותר. אין בן אדם שאין לו מידה אחת מיוחדת לו. ואם היא אצלו בשלמות והוא שומר עליה הוא יכול להגיע לשלמות לכל המידות. אבל זה שיחה בפני עצמה. שתי הנביאות בישראל הם וביתה למרות המדרגה נעלה של נביאות עיקר מעלתן בחלק המיוחד בעיקרי שבהן בתורת נשים. לכן באה התורה לשבח אותם על החלק המיוחד שלהם ושהתעסקו בזה במסירות נפש ובנאמנות. עכשיו תשמעו כמה הם חכמות. זה לא יאומן כי סופר. וואי וואי וואי. הפסוק אומר כי לוךנשים המצריות העבריות. אז נפרש על פי שיטת רבנו תם. תעינו בראש נדרים כח. יש דין דינה דמלכותה דינה. דין שהמלכות גוזרת זה דין מחייב וחייבים לקיים אותו אבל מה שאומרים דינה דמלכות דינה זה רק כאשר משווה המלכות את הגזירה על כל בני המדינה זאת אומרת הגזירה היא שווה אבל כשהגזירה מוטלת רק על חלק מבני המדינה אין חובת דינה למלכות הדין. אז לדוגמה חוג גיוס אומרים חוג גיוס שוויון בנטל דינה דמלכות דינה בטל ומבוטל כי זה לא שוויון זה לא על כל בני המדינה כל השמאלנים שלא מתגייסים 100,000 פציפיסטים מכיבוש וחרית פת פטורים אף אחד לא פונה אליהם ואין סקציות עליהם לא לטוס לחול ולא יקבלו ש נהיגה ולא יורידו להם תקציבים ולא כלום ולא יוכלו ללמוד באוניברסיטה אין בערבים אזרחים ישראלים מדינה פלסטינית זה שלהם למה הם לא למה למה חיילי צהל צריכים לשמור על הערבים ושהם יעשו ידוי אבנים וכולי וכולי וכולי מה זה אז אין פה דינה דמלכותה דינה גם ככה אין אבל אילו היה אין את זה כי דינה דמלכותא דינה אומר רבנו תם זה רק במקום שהגזירה מוטלת על כל בני המדינה ואם לא טוב אבל בגזירת המילדות שמה שמה זה דינה דמלכותה דינה בגזירת המילדות נאמר ויאמר מלך מצרים למיילדות. זאת אומרת הוא גזר עליהם גזרה ודין של מלך. פנה אליהם ואמר להם אתם צריכות לא להחיות את הילדים, את הזכרים. ומתברר לו בסוף שכן. הילדים האלה צצים כעסב השדה. מה קרה פה? אז הוא שואל אותה, מדוע עשיתן את הדבר הזה? הרי דינה דמלכות דינה. מה הם ענו לו? כי לא כנשים המצריות העבריות. הגזרה זו לא שווה לכולם זה רק על זרע ישראל. אז אין פה דינה דמלכות דינה. אז מה כתוב מיד? ויצב פרעה לכל עמו לאמור כל הבן הילוד הי אורתשליחו וואי וואי וואי להשוות את הדין גם על הילדים השכרים של המצרים ודרשו חכמים זכרונם לברכה שהוא גזר גם על עמו להשוות את הגזירה על כל בני המדינה ועל קורחן עכשיו יוכרחו לקיים את גזירתו גזירתו זה אומר בעל קצות החוש עכשיו תשמעו דבר מדהים התרגום כתב על הפסוק ויצב פרעה לכל עמו מה התרגום אומר ויצא פרעה לכל עמו מה הוא ציווה כל ברע את יליד לודאה לנהרה תרמונן תזרקו אותו לנהר אבל כל מי שיוולד ליהודים התרגום אומר שמה שהוא אמר ויצא פרעה לכל עמו כל מי שנולד ליהודים אז לפי דברי הקצות החושם התרגום הוא אומר לא כמו שאומרת הגמרא, אלא גם התרגום מודה, גם התרגום מודה שהגזירה הייתה לכל עמו, לא רק ליהודים. הגזירה הייתה לכל עמו, לא רק ליהודים. אז איך הוא אומר רק ליהודים? הוא אומר כי כל הסיבה שהוא גזל לכל עמו בשביל שיחול רק על היהודים בשביל שהיא הדינה דמלכות הדינה אז זה לא יאומן כיסופר אז התרגום אומר את זה וראיתי שיש מי שאומר וזה זה פה בהמשך אומר כאן ויצא פרעה לכל עמו כל הבן הילוד היורתשליחו [מוזיקה] כל בר דתילית ליהודאה בנהר תרמונה תזרקו אותו לנהר היה פעם ויכוח מדיני ברבי מאיר שפירה זכר צדיק ברכה ראש ישיבה ד חכמי לובלין בעל הדף היומי הוא דיבר על חוקה פולנית למעשה החוק מבטיח שוויון זכויות ליהודים אבל הצרה היא שמפרשים את החוקים לרעה בכל נקודה שנוגעת ליהודי הופכת לו לרועץ ממש כמו בית המשפט העליון יש חוקים, אבל כשזה מגיע לסוג מסוים של אנשים אז הפרשנות מתרחבת. מה זה לא עובד? מה שכתוב לא משנים את החוק או מפרשנים אותו או מרחיבים אותו. הוא הוסיף ואמר גם פרעה כמו הפולנים גם פרעה אמר כל הבן היילוד היורה תשליחו מה פירוש הפירוש פשוט זה החוק החוק אומר שכל הילדים הנולדים יושלכו ליור מה התרגום קלוס שהוא גר הוא היה גוי עכשיו הוא גר כותב כל ברדי יליד ליהודה דווקא רק הילדים שיוולדו אצל היהודים איך הוא כותב כזה דבר הוא אומר מתוך המציאות הוא היה גוי הוא יודע בדיוק מה מתכוונים הגויים כשהם אומרים גזרות הוא יודע כל הבן האילות הם מתכוונים רק ליהודים חוק גיוס חובה שוויון כולם צריכים לגייס זה רק לחרדים זה מה שמתכוונים לא מתכוונים שוויון בנטה לכולם וזה ההבדל בין החוק היבש לבין הפירוש של בית הדין העליון בית משפט העליון הוא מפרש מה שהוא רוצה רוצה לפרש איך שהוא רוצה לפרש הוא יודע גם שם חוקק לא התכוון בכלל מה שהוא מפרש הוא לא שואל אותו כי הוא האדם הסביר והוא מחליט מה נכון ומה לא נכון בפרט בעת הזאת שהמצב הדמוגרפי לרעתם אז הם חייבים אתמין לפרשן את זה באופן כזה שהם להתותנים זה היכולת שלהם התמיד לקח משפט ולעשות ממנו פלסטלינה איך שהם רוצים זה אומנות אומנות החרטות זה נקרא אומנות החרטות טוב אנחנו עכשיו לקראת שבת קודש ישתבח הבורא שנתן לנו שבת קודש גם הם מפרשים את זה את השבת קודש ננוח הם אומרים לנוח זה בים לנוח זה ללכת מסעדה לנוח זה זה יש להם הם מפרשים את החוק איך שהם רוצים איך שהם רוצים אבל הקדוש ברוך הוא הולך לפי החוק ומחללי המות יומת כתוב וכל העונשים הבאים מצרימה לגיהנום שמה התפלו בכל אלה שמפרשים את החוק כמו שהם רוצים ושמה טופלו ישמחו במרכותך שומרי שומרי שומרי שבת מקור עו שבת שמחו מלכך שומרי שומרי שומרי שבת קורא עונשבת מקדש מקדש מקדש שמ מקדש מקדש מקדש שמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת שמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבכל עונג שבת מקדש מקדש מקדש מקדש מקדשקד שבות הרי אני מכוון לקיים מצ חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא נפש חס דאורייתא כבד את אביך תמך דאור ראית לעשות נחת רוק לקדוש ברוך הוא לעשות נחת רוח על הקדוש יוסף תבדות בקבר