פרפראות וחדושים לפרשת שמות תשפ''ו - חלק ד'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

אביגיל בת סטרניש תזכה ללידה קלה כתרנגולת מתוך בריאות שלמה ואיתנה לה ולתינוק

ויזכו היא וכל משפחתה לשפע הרוחני וגשמי מתוך שמחה דקדושה אמן

פרפרות וחידושים לפרשת ואשמות

תשפו חלק ד'

ויקום משה ביושיען ויש כצונם ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים

וגם דלו דלה לנו

ויש כתצון

המדרש שמות רבה א' ל' ב'

איש מצרי הצילנו

משל לאחד שנשכו ערוד

והיה רץ ליתן רגליו במים

נתנן לנהר

וראה תינוק אחד שהוא שוקע במים

ושלח ידו והצילו

אמר לו התינוק אילולי עתה כבר הייתי מת

אמר לו לא אני הצלתיך

אלא הערות שנשכני וברחתי ממנו הוא הצילך

זה משל

מי שמקיש אותו ערוד נחש

אם הוא מגיע לנהר או מקום של מים ונותן את מקום ההקשה שם זה מציל אותו

אז לכן אחרי ההקשה הוא רץ לנהר

כשהוא מגיע הוא ראה תינוק טובע

והציל אותו

ואלמלא שהערוד

הקיש אותו הוא לא היה מגיע לנהר ולא מציל לכן הוא אמר לו לא אני הצלתיך

אלא הערוד הציל אותך

כך אמרו בנות יתרו למשה

יישר כוחך שהצלטנו מן הרועים

אמר להם משה אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם

זאת אומרת בגללו

אני ברחתי ממצרים והגעתי לפה.

לכך הם אמרו לאביהם, איש מצרי הצילנו.

צא ולמד, אומר רבי חיים שמואלביץ, זכר צדיק וברכה.

עד היכן מגיע חיוב הכרת הטוב?

התינוק צריך להכיר טובה לא לאדם שהצילו,

כי אם לערות שנשכת האדם ההוא,

היה גורם להצלתו.

זה לא מדויק שלאדם הוא לא צריך, גם לאדם, אבל עיקר עיקר ההשתלחות שלו,

צריך לראות את הסיבה שגרמה וגם הסיבה אפילו שאתה לא פגשת בה ולא ניצלת על ידה, אבל הגורם הראשון

גם הוא צריך את ההכרת הטובה.

ולכן, בנות יתרו חייבות להכיר טובה למצרי הרשע שהרג אותו משה,

כי על ידו נתגלגלה הצלתה.

מכאן,

מי שנהנה ומקבל טובה מחברו,

אפילו אם חברו לא התכוון לטובתו,

ואפילו נסתבב הדבר בעקיפין,

גם זה כלול בחיוב הכרת הטוב.

זאת אומרת, הוא לא התכוון, אבל יצא מזה טובה.

גם המצרי לא התכוון למות בשביל להציל את בנות יתרו,

אבל הן חייבות טובה עד איפה שזה התחיל,

בשביל שהן ייהנו,

יזכו, ינצלו וכו'.

ויאמר אל בנותיו, יתרו אומר לבנות,

ואיו,

למה זה עזבתן את האיש, קראן לו ויאכל לחם.

חפץ חיים,

בספרו,

בעמוד תרנק,

מביא בשם רבי נפתלי טרופ,

ככה מובא שם, משה הגיע למדיין כפליט,

מבלי שיהיה לו מקיר וגואל.

יושב על הבאר,

אין לו מקום לאכול וללון,

ומזדמנת לו כרגע האפשרות להתוודע לאחת מהמשפחות.

המיוחסות שבעיר.

ובוודאי

המשפחה הזאת, משפחת יתרו,

הייתה מוכנה להכיר טובה, לעזור לו להסתדר במקום החדש.

אבל משה

לא נאחז בהזדמנות הזו לחלוטין.

הוא לא נכנס בדברים עם בנות כהן מדיאן,

שהציל אותם מן הרועים.

הוא לא שואל זהותן,

הוא לא מבקש מהן דבר,

הוא נותן להן ללכת לדרכן

בעוד שהוא נשאר יושב על הבאר,

שכן כל מה שעשה לא עשה מתוך ציפייה לקבלת תשלום או גמול.

הוא ראה רועים שמגרשים

את הנערות מן הבאר

ומונעים

אותן מלהשקות

את הצאן,

פועם בו רגש הצדק והיושר,

והוא חש להצילן.

יותר מזה הוא לא מתכוון,

אין לו חשבונות

מסביב.

רק כאשר שבו הבנות אל אביהן

וסיפרו לו על המאורע,

נתעורר אב מעצמו שמן הראוי להכיר טובה לאדם כזה ולהזמינו לאכול לאכול.

אבל רואים,

משה רבנו עושה מה שאנחנו קוראים היום לשם שמיים.

מה שנכון לעשות על פי האמת והצדק הוא עושה

מבלי להתייחס להשלכות,

כי כשהוא הורג את המצרי הוא מבין שהוא מסתכן.

באה ראיה שבאמת הוא הסתכן והיה צריך לברוח כי פרעה רצה להרוג אותו.

נו, אז צריך ללמוד לקח, לא להתערב בכל מיני דברים.

מה זה נוגע אליך אומרים היום? מה זה נוגע אליך? מה יוצא לך מזה?

אבל כשהוא מגיע שוב פעם למקום, הוא רואה הסתבכות של

נערות עם רועים,

והוא אחד מול כמה, מי יודע כמה היו שם,

באים כולם להשקות עיר שלמה.

זה לא מעניין מה ההשלכות, מה זה נושא בעולם, חברו,

נכנס על פי האמת והצדק ופועל.

וימות מלך מצרים.

רש״י אומר נצטרע.

והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם.

המדרש אומר שהיה

שוחט שלוש מאות ילדים, מאה חמישים בבוקר, מאה חמישים בלילה,

ועושה אמבטיות לצרעת,

רוחץ בדמם.

חכמים, זיכרונם לברכה, דרשו שהוא לא מת ממש,

אלא נצטרע כי מצורע חשוב כמת.

ומנין להם?

אולי הוא מת ממש,

וקם פרעה חדש.

פרעה זה שם של המלכות, לא שם של האיש.

אלא אמרו חכמים,

דוד המלך

מוזכר תמיד

או דוד המלך או המלך דוד.

אבל במותו נאמר ויקרבו ימי דוד למות

בלי מלך,

כי אין שלטון ביום המוות.

ביום מותו לא מופיע תואר מלכות,

שכן מאבד את כל השררה והמלכות ביום המוות.

וכן כתוב, וישכב שלמה עם אבותה,

וישכב רחבעם,

וישכב אביה,

כולם ללא תואר מלכות.

אם כן,

בימות מלך מצרים,

אין שלטון ביום המוות, אם הוא מת ממש,

אז היה צריך לכתוב,

בימות פרעה.

אבל אם אומרים בימות מלך,

הוא כבר לא מלך. איך בימות מלך? הוא כבר לא מלך.

אז מה זה בימות?

נצטרע.

וכן דרשו חכמים בספר ישעיה,

בשנת מות המלך עוזיהו.

אלא גם שם לא מת המלך עוזיהו,

אלא שנצטרע.

בדיוק אותו דבר.

וזה מביא המלבי בשם הגאון מבילה

המזרחי, הראם, רבי אליהו מזרחי, המפרש הגדול על רש״י

אומר שלומדים את זה גם

בימות מלך מצרים ויאנחו בני ישראל

אם הוא מת

למה וייאנחו היו צריכים לשמוח הרשע הזה גזר עליהם גזרות איומות ונוראות

אלא ודאי שהוא לא מת

אלא נצטרע ושחט תינוקות ורחץ בדמיו וזה הסיבה וייאנחו

אבל קשה

תמיד קשה

מה קשה?

היה צריך לכתוב הכתוב כי בני ישראל נאנחו מן הגזירה הרעה

שהוא שוחט את התינוקות

ורוחץ בדמם

אבל כתוב וייאנחו בני ישראל מן העבודה

אז כביכול האנחות היו על העבודה לא על זה שהוא נצטרע ושוחט את הילדים

אז איך המזרחי לומד?

ווייאנחו

שהוא לא מת כי אם מת היו צריכים לשמוח

בעל משנה למלך בספרו פרשת דרכים

הוא תמה איך יצאו בני ישראל אחרי 210 שנים

הרי הגזירה הייתה ועבדום בעינותם ארבע מאות שנה

ואז הוא תרץ

שבני ישראל במצרים פרו

וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד

כיוון שישראל פרו

שלא כדרך הטבע

אז במשך 210 הם עשו שיעור דומה

לארבע מאות שנה בריבוי טבעי

אם הכפלת

את כמות האנשים והם עושים את העבודה

אז אתה מקצר את הזמן

מוסיף כוח אדם

ודאי שהעבודה מתקצרת בזמן למשימות

נמצא שהריבוי הלא-טבעי

היה סיבה ל-210 בלבד

ועכשיו

לנוכח הגזירה הנוראה

שפרעה שוחט תינוקו ורוחץ בדמה

עלה חשש

אצל בני ישראל

שזה יגרום שהם לא יהיו מרובים עכשיו ותתקצר העבודה

ואז יצטרכו להשלים ארבעה מאות שנה

זה מה שאומר הכתוב, וימות מלך מצרים שהוא נצטרע

ושוחט תינוקות ורוחץ בדמה

וישראל נענחים על הגזירה הזו

ושמלבד רוע הגזירה זה גם יביא להתארכות הגלות

שיצטרכו להשלים ארבע מאות שנה, לכן כתוב וינחו בני ישראל

מן העבודה

ודאי שעל הילדים שלהם הם בוכים וצועקים וכו'

אבל יש עוד השלכות לדבר

שהכמות של האנשים תקטן, כל יום שלוש מאות רחמנא ליצלן

וזה יכפיל את העבודה עכשיו לארבע מאות שנה

אז זה גם כן מסביר שהוא רק נצטרע ולא מת מזה שהם נאנחו

החידה הקדוש מוסיף שבני ישראל

הבטיח הקדוש ברוך הוא ליעקב

אל תירא מרדה מצרימה

אל תחשוש

לאורך הגלות ארבע מאות שנה

כי לגוי גדול השמחה שם

ועל ידי שיהיה גוי גדול יהיה ריבוי של ילודה,

כל איש שילד שישה בקרץ אחת

יתקצרו השנים של הגלות

ויאמות מלך מצרים ויאנחו מן העבודה ויזעקו

וירא אלוהים את בני ישראל,

וידע אלוהים.

קשה.

היו צריכים, אמרנו, לשמוח שמת מלך מצרים,

ורש״י כתב שהוא נצטרע.

בעוד קשה.

וידע אלוהים.

פשיטא, מה הקדוש ברוך הוא, הכל הוא יודע,

יש דבר שהוא לא יודע,

וכי נעלם ממנו משהו. מה זה וידע אלוהים?

אלא יש מפרשים בזבח פסח, הגדה של פסח,

העניין כך, כשמלך מת

כל העם בוכים וצועקים ומספידים עליו,

לא בימינו.

ומי שאינו עושה כן פוגם בכבוד המלכות, כן בימינו בצפון קוריאה.

בצפון קוריאה,

כשמת הקינג קונג קונג קונג קונג הקודם,

כולם בכו אותו דבר.

ממש אפילו אפשר לספור את הדמעות שזה היה מדויק.

כי מי שלא בוכה בדיוק כמו שצריך, הורגים אותו.

אם מישהו מוחא כפיים ככה, ולא מוחא מעל הגובה ככה,

גם הורגים אותו.

מי שלא מסתפר תספורת של הקינג קונג קונג,

גם הורגים אותו. שם זה חופשי, מדללים.

אז שם ודאי שכולם בוכים.

ראינו תמונות סרטיים, כולם בוכים.

כולם ממש.

הקצינים בכירים, אנשים פשוטים, אותו דבר, כולם בוכים.

אוי ואבוים לא בוכים. אוי ואבוים לא בוכים.

אז גם במצרים, כשמת פרעה כזה אכזרי, כזה גמד כזה,

כולם בוכים.

אבל גם ישראל היו בוכים.

ויאנחו בוכים.

כן, בוכים.

אבל הם בוכים מקושי עבודה.

ונאמר, ויאנחו בני ישראל מן העבודה.

וכולם סוברים שהם בוכים על המלך שמת, כמו כולם.

אבל וידע אלוהים, הקדוש ברוך הוא,

הוא יודע מי בוחר על המלך.

איך ומי בוכה על העבודה ועל הגזרות ועל הכל.

לכן כתוב שהקדוש ברוך הוא סופר דמעות.

לא כל דמעה ודמעה

היא דמעה שאפשר לשים בינות של הדמעות שאחר כך יגנו על האדם בחשבון הסופי.

יש הרבה אנשים שהדמעות שלהם זה קשקוש בגרוש.

שתיים וחצי דמעות של עשיו, עד עכשיו אנחנו בגלות.

אלפי שנים, משתיים וחצי דמעות.

דמעה אמיתית, איזה כוח יש לה.

אז לכן הקדוש ברוך הוא יודע,

מי שרואה את התמונה ואת הסרטונים,

אז הוא חושב שכולם בוכים אותו דבר.

אבל הקדוש ברוך הוא יודע, וזה צריך לשים לב,

אין דבר שהוא לא יודע.

וגם כשנראה שכולם אותו דבר הוא יודע.

וגם כשמניחים תפילין הוא יודע מי ככה ומי ככה.

זה לא, כן, פעולה, כולם עושים אותה.

איפה הראש של זה ואיפה זה? מה הכוונה של זה וזה?

הכל הוא יודע, שימו לב, כתוב במפורש, בידע אלוהים.

אז כדאי לכוון באמת,

שבידע

תהיה ידיעה חיובית.

ועל זה אנחנו נודה לשם.

הכל ידעוך והכל ישמחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין כאן אוש כאן שם.

הכל ידעוך והכל ישמחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין כאן אוש כאן שם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

‫גומל נפשי חסידות.

‫לעסוד נעתרון הקדוש ברוך הוא עסידה. ‫לתנא הקדוש עסוק איתך.