פרפראות וחדושים לפרשת שמות תשפ''ו - חלק ד'

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום אביגיל בתרניש תזכה ללידה קלה כתרנגולת מתוך בריאות שלמה ואתנה לה ולתינוק ויזכו היא וכל משפחתה לשפע רוחני וגשמי מתוך שמחה דקדושה אמן 

פרפראות וחידושים לפרשת שמות תשפו חלק ד'

"וַיָּקׇם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם... וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן" (שמות ב, יז-יט)

המדרש שמות רבה א' לב איש מצרי צילנו משל לאחד שנשכו ערוד היה רץ ליתן רגליו במים נתנן לנהר וראה תינוק אחד שהוא שוקע במים ושלח ידו והצילו אמר לו התינוק אילולה אתה כבר ראיתי מת אמר לו לא אני הצלתיך אלא הערות שנשכני וברחתי ממנו הוא הצילך זה משל מי שמקיש אותו ערוד נחש אם הוא מגיע לנהר או מקום של מים ונותן את מקום הקשה שם זה מציל אותו אז לכן אחרי הקשה הוא רץ לנהר וכשהוא הגיע הוא ראה תינוק טובע והציל אותו ואילמלא שהערוד הקיש אותו הוא לא היה מגיע לנהר ולא מציל לכן הוא אמר לו לא אני הצלתיך אלא הערוד הציל אותך כך אמרו בנות יתרו למשה יישר כוחך שהצלתנו מן הרועים אמר להם משה משה אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם זאת אומרת בגללו אני ברחתי ממצרים והגעתי לפה לכך הם אמרו לאביהם איש מצרי צילנו צולמד אומר רבי חיים שמולביץ זכר צדיק ברכה עד אחד מגיע חיוב הכרת הטוב התינוק צריך להכיר טובה לא האדם שהצילו כי אם לערות שנשך את האדם ההוא והיה גורם להצלתו זה לא מדויק שלא הוא לא צריך גם לאדם אבל עיקר עיקר ההשתלחות שלו צריך לראות הסיבה שגרמה וגם הסיבה אפילו שאתה לא פגשת בה ולא ניצלת על ידה ולא אבל הגורם הראשון גם הוא צריך את ההכרת הטובה ולכן בנות יתרו חייבות להכיר טובה למצרי הרשע שהרג אותו משה כי על ידו התגלגלה הצלטה מכאן מי שנה ומקבל טובה מחברו אפילו אם חברו לא התכוון לטובתו ואפילו נסתבב הדבר בעקיפה פין גם זה כלול בחיוב הכרת הטוב. זאת אומרת הוא לא התכוון אבל יצא מזה טובה. גם המצרי התכוון למות בשביל להציל את בנות יתרו אבל הם חייבות טובה עד איפה שזה התחיל בשביל שהם יהנו, יזכו, ינצלו וכולי. ויאמר אל בנותיו יתרו אומר לבנות ואיו למה זה עזבתן את האיש כראין לו ויאכל לחם החפץ חיים בספרו בעמוד תרנג מביא בשם רבי נפתלי טרופ ככה מובא שמה משה גיע למדיין כפלית מבלי שיהיה לו מכיר וגואל. יושב על הבאר, אין לו מקום לאכול וללול ומזדמנת לו כרגע האפשרות להתוודע לאחת מהמשפחות המיוחסות שבעיר. ובוודאי המשפחה הזאת, משפחת יתרו, הייתה מוכנה להכיר טובה, לעזור לו להסתדר במקום החדש. אבל משה לא נאחז בהזדמנות הזו לחלוטין. הוא לא נכנס בדברים עם בנות כהן מדיין שהציל אותם מן הרועים. הוא לא שואל זהותן, הוא לא מבקש מהם דבר, הוא נותן להם ללכת לדרכן בעוד שהוא נשאר יושב על הבאר. שכן כל מה שעשה לא עשה מתוך ציפיה לקבלת תשלום או גמול. הוא ראה רועים שמגרשים את הנערות מן הבאר ומונעים אותן מלהשכות את הצאון. פועם בו רגש הצדק והיושר והוא חשילן. יותר מזה הוא לא מתכוון. אין לו חשבונות מסביב. רק כאשר שבו הבנות אל אביהן וסיפרו לו על המאורה, נתעורר אב מעצמו שמן הראוי להכיר טובה לאדם כזה ולהזמינו לאכול. אבל רואים משה רבנו עושה מה שאנחנו קוראים היום שם שמיים. מה שנכון לעשות על פי האמת והצדק הוא עושה מבלי להתייחס להשלכות. כי כשהוא הורג את המצרי הוא מבין שהוא מסתכן והראיה שבאמת הוא הסתכן והיה צריך לברוח כי פרעה רצה להרוג אותו נו אז צריך ללמוד לקח לא להתערב בכל מיני דברים מה זה נוגע אליך אומרים היום מה זה נוגע אליך מה יוצא לך מזה אבל כשהוא מגיע שום פעם למקום והוא רואה הסתבכות של נערות עם רועים והוא אחד מול כמה מי יודע כמה היו שמה מה באים כולם להשקות זה עיר שלמה זה לא מעניין מה ההשלכות מה זה נושא בעולם חברו נכנס על פי האמת והצדק ופועל וימות מלך מצרים רש"י אומר נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם המדרש אומר שהיה שוחט 300 ילדים, 150 בבוקר, 150 בלילה ועושה אמבטיות לצרעת, רוחץ בדמם. חכמים זכרונם לברכה דרשו שהוא לא מתמש, אלא נצטרע כי מצורע חשוב כמת. ומנען להן. אולי הוא מת ממש וקם פרעה חדש. פרעה זה שם של המלכות, לא שם של האיש. אלא אמרו חכמים, דוד המלך מוזכר תמיד, או דוד המלך או המלך דוד. אבל במותו נאמר, ויקרבו ימי דוד למות בלי מלך. כי אין שלטון ביום המוות. ביום מותו לא מופיע תואר מלכות שכן מאבד את כל השררה והמלכות ביום המוות. וכן כתוב וישכב שלמה עם אבותיו וישכב רחב עם וישכב אביה. כולם ללא תואר מלכות. אם כן ומוות מלך מצרים אין שלטון ביום המוות אם הוא מת ממש אז היה צריך לכתוב בימות פרעה אבל אם אומרים וימות מלך הוא כבר לא מלך איך ויעמות מלך הוא כבר לא מלך אז מה זה ויעמות נצטרע וכן דרשו חכמים בספר ישעיה בשנת מות המלך עוזיהו אה אלא גם שם לא מת המלך אוזיהו אלא שנצטרע בדיוק אותו דבר וזה מביא המלבים בשם הגאון מבלה המזרחי הראם רבי אליהו מזרחי המפרש הגדול על רש"י אומר שלומדים את זה גם בימות מלך מצרים ויענחו בני ישראל אם הוא מת למה וינחו היו צריכים לשמוח הרשע הזה זה גזר עליהם גזרות איומות ונוראות. אלא ודאי שהוא לא מת, אלא נצטרע ושחט תינוקות ורחץ בדמיו וזה הסיבה ויענחו. אבל קשה תמיד קשה. מה קשה? היה צריך לכתוב הכתוב כי בני ישראל נענחו מן הגזירה רעה שהוא שוחט את התינוקות ורוחץ בדמם. אבל כתוב ויענחו בני ישראל מן העבודה אז כביכול ההנחות היו על העבודה לא על זה שהוא נצטרע ושוחט את הילדים אז איך המזרחי לומד ויענחו שהוא לא מת כי אם מת היו צריכים לשמוח בעל משנה למלך בספרו פרשת דרכים הוא טמע איך יצאו בני ישראל אחרי 210 שנים הרי הגזרה הייתה ועבדום בעינות 400 שנה ואז הוא תרץ שבני ישראל במצרים פרעו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד כיוון שישראל פרו שלא כדרך הטבע, אז במשך 210 הם עשו שיעור דומה ל-400 שנה בריבוי טבעי. אם הכפלת את כמות האנשים והם עושים את העבודה אז אתה מקצר את הזמן. אם אתה מוסיף כוח אדם ודאי שהעבודה מתקצרת בזמן למשימות נמצא שהריבוי הלא טבעי היה הסיבה ל-210 בלבד ועכשיו לנוכח הגזרה נוראה שפרעה שוחט תינוקו ורוחץ בדמה עלה חשש אצל בני ישראל שזה יגרום שהם לא יהיו מרובים עכשיו ותתקצר העבודה ואז יצטרכו להשלים 400 שנה זה מה שאומר הכתוב מות מלך מצרים כשהוא נצטרע ושוחט תינוקות ורוחץ בדמה וישראל נאנחים על הגזירה הזו ושמלבד רוע גזרה זה גם יביא להתארכות הגלות שיצטרכו להשלים 400 שנה לכן כתוב ונחו בני ישראל מן העבודה ודאי שעל הילדים שלהם הם בוכים וצועקים וכולי אבל יש עוד השלכות לדבר שהכמות של האנשים תקטן כל יום 300 רחמנא ליצל לן זה יכפיל את העבודה עכשיו ל-400 שנה אז זה גם כן מסביר שהוא רק נצטרע ולא מת מזה שהם נהו החידה הקדוש מוסיף שבני ישראל הבטיח הקדוש ברוך הוא ליעקב אל תירא מרדה מצרימה. אל תחשוש לאורך הגלות 400 שנה. כי לגוי גדול השמחה שם. ועל ידי שיהיה גוי גדול יהיה ריבוי של ילודה. כל אישה ילד שישה בכרץ אחת. התקצרו השנים של הגלות. ומוות מלך מצרים וינחו מן העבודה ויזעקו ויר אלוהים את בני ישראל וידע אלוהים קשה היו צריכים אמרנו לשמוח שמת מלך מצרים ורשי כתב כב שהוא נצטרע בעוד קשה בידע אלוהי פשיטה מה הקדוש ברוך הוא הכל הוא יודע יש דבר שהוא לא יודע וכי נעלם ממנו משהו מה זה וידע אלוהים אלא יש מפרשים בזבח פסח הגדה של פסח העניין כך כשמלך מת כל העם בוכים וצועקים ומספידים עליו לא בימינו ומי שאינו עושה כן פוגם בכבוד המלכות המלכות כן בימינו בצפון קוריא בצפון קוריאה כשמת הקינג קונג קונקונג הקודם כולם בכו אותו דבר ממש אפילו אפשר לספור את הדמעות שזה היה מדויק כי מי שלא בוכה בדיוק כמו שצריך הורגים אותו אם מישהו שהוא מוחה כפיים ככה ולא מוחה מעל הגובה ככה גם הורגים אותו. מי שלא מסתפר את הספורת של הקינג קונקון גם הורגים אותו שמה זה חופשי מדללים אז שמה ודאי שכולם בוכים ראינו תמונות סרטים זה כולם בוכים כולם ממש ואז זה קצינים בכירים אנשים פשוטים אותו דבר כולם בוכים אוי ואבוי אם לא בוכים אוי ואבוי אם לא בוכים אז גם במצרים כשמת פרעה כזה אכזרי כזה כזה גמד כזה זה כולם בוכים אבל גם ישראל היו בוכים ויענחו בוכים זה כן בוכים אבל הם בוכים מקושי העבודה ונאמר ויענחו בני ישראל מן העבודה וכולם סוברים שהם בוכים על המלך שמת כמו כולם. אבל וידע אלוהים הקדוש ברוך הוא יודע מי בוכה על המלך ומי בוכה על העבודה ועל הגזירות ועל הכל. לכן כתוב שהקדוש ברוך הוא סופר דמעות. לא כל דמעה ודמעה היא דמעה שאפשר לשים בנות של הדמעות שאחר כך יגנו על האדם בחשבון הסופי. יש הרבה אנשים שהדמעות שלהם זה קשקוש בגרוש. 2 וחצי דמעות של עשו עד עכשיו אנחנו בגלות אלפי שנים משת וחצי דמעות דמעה אמיתית איזה כוח יש לנו אז לכן הקדוש ברוך הוא ידע מי שרואה את התמונה ואת הסרטונים אז הוא חושב שכולם בוכים אותו דבר אבל הקדוש ברוך הוא יודע וזה צריך לשים לב אין דבר שהוא לא יודע וגם כשנראה שכולם אותו אותו דבר הוא יודע וגם שמניחים תפילין הוא יודע מי ככה ומי ככה זה לא כן פעולה כולם עושים אותה איפה הראש של זה ואיפה זה מה הכוונה של זה וזה הכל הוא יודע שימו לב כתוב במפורש וידע אלוהים אז א כדאי לכוון באמת שביד יהיה ידיעה חיובית ועל זה אנחנו נודה לשם הכל יודוך והכל ישבחה והכל יאמרו והכל יאמרו הם קדוש קשה הכל יודוך הכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה הכל הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשם הרי אני מכון ככ גומל נפשו יש חס לעשות נחת רוח הקדוש נתנה קדוש רבי ب