פרפראות וחדושים לפרשת וארא תשפ''ו - חלק א'

נציב יום לעילוי נשמת נג'י שלמה בן וסלח תהן נשמתו צרורה בצרור החיים בתוך שאר נפטרי עמו ישראל ולעילוי נשמותיהם של אלו שאין מי שיאמר עליהם קדיש אמן

פרפראות וחידושים לפרשת וארא שנת תשפו

"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'" (שמות ו, ב)

לכאורה ויאמר אליו אני אדוני יותר היה ראוי לכתוב וידבר אלוהים אל משה וראה אל אברהם וכולי אומר אור החיים הקדוש, שם אלוהים מורה על דין, שם השם רחמים. משה אמר, למה הריעות לעם הזה? זאת אומרת משה רואה שיש מידת הדין למה הריעותה? אז השם אומר לו וידבר אלוהים מידת הדין אל משה ויאמר לו אני אדוני אני שם של רחמים אני עושה את הכל במידת הרחמים גם מה שאתה רואה מידת הדין זה הכל מידת הרחמים ויש על זה דרשה ארוכה נגיד אותה בימים הקרובים. מלפני השם לא יוצאות הרעות. ממילא הכל רחמים. בארי הקדוש אומר על הפסוק בתהילים דימינו אלוהים חסדך בקרב לך תקרא את זה ככה דימינו אלוהים חושבים שזה דין תדע לך שזה חסדיך בקרב חמך אם היית למעלה בהיכל השם היית רואה שהכל זה חסדים בשם שם יהודה רמוזים הדברים יש בשם יהודה את שם הוויה ויש שמה גם ד' גם אם אתה במצב של דלות תדע שאתה מוקף בשם השם וגם אם ד' זה מידת הדין אז שוב פעם הנה אתה מוקף שם הוויה מקיף אותך לגמרי רש"י מה מפרש? וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני אדוני נאמן לשלם שכר למתהלכים לפניי מה זה הגדרה למתהלכים לפניי מה שאמר משה רבנו בסוף פרשה קודמת למה הריעות על העם הזה למה זה שלחתני מה יצא מזה מאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה צל לא הצלת אז משה אומר בעצם אתה שלחת אותי ואני לא פעלתי מאומה למה זה שלחתני אמר לו הקדוש ברוך הוא אני משלם שכר גם למי שהולך בשליחותי ולא עושה שום דבר זה למתהלכים לפניי. אני משלם שכ למתהלכים לפניי. אפילו לא פעלו כלום ולא עשו כלום. בהר אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב. כתב רש"י, אל האבות. מי לא יודע שאברהם, יצחק ויעקב זה האבות? מה מחדש רש"י כשאומר והאבות כתוב במפורש וירא אל אברהם בן יצחק בן יעקב אז מה זה וירא אל האבות אומר הגאון רבי מיכיינשטיין זכר צדיק ברכה שהוא שמע לפרש כך רש"י בא להדגיש את הייחוס שניצח חק ויעקב לא מפעת היותם בנים לאברהם אבינו. הוא לא בא להגיד שיש אברהם והוא הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב. זאת אומרת, יש את האבא הראשי אברהם ואחר כך יש לו בן, ואחר כך יש לו נכד. הוא בא להגיד שכולם אבות. אין פה סבא ובן ונכד, אין פה אבא ובן ואין. זה כולם אבות. כל אחד יש לו מעלה עצמית. כל אחד הוא בעל זכות ובעל מדרגות בפני עצמו. זה אומר רש"י והראה אל האבות כל אחד נחשב לאב של האומה היהודית ואנחנו מכוונים ב-18 שאנחנו אומרים אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב מה אנחנו מתכוונים אלוהי אברהם שהוא בא בברית עם אברהם אבינו במידת החסד. ויצחק בא בברית עם יצחק אבינו במידת הגבורה. ויעקב בא בברית עם יעקב אבינו במידת התפארת. כל אחד ואחד הקדוש ברוך הוא קראת איתו ברית נפרדת בזכות מעלה שיש בו שלמות מעלת החסד באברהם שלמות המעלה של גבורה דין ויצחק ושלמות התפארת המורכבת מחסד ודין זה יעקב אבינו מאיפה אנחנו יודעים שהוא קראת ברית עם כל אחד בנפרד. הפסוק אומר, וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. הנה הקדוש ברוך הוא עשה ברית עם כל אחד במידה שלו. לכן הם נקראים אבות. זה מה שאומר רש"י, שהם אבות. לא משפחה, אבא ובן ונכד, אלא כל אחד בפני עצמו הוא אבי האומה. יש רק שלושה אבות. לכן אומר הגאון מוילנה, ב-18 אומרים אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, ולא אומרים אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. ללמד שהקדוש ברוך הוא מייחד את שמו על כל אחד ואחד בפני עצמו משום מעלתו ולא משום מעלת אבותיו. לא בגלל שהוא הבן של כל אחד בפני עצמו. טוב. ועכשיו אנחנו נלמד משהו מתוק. מתוק מרבי שמשון מאוסטרופולי. כי זכר צדיק קד על הפסוק וגם אני שמעתי את נעקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם בהזכורת בריתי. מה זה בהזכורת בריתי? רבי שמשון אומר והנה עניין ברית המלח משמש את רש לקיש בברכות ה כשהוא בא ללמוד שהייסורים ממרכים כל עוונותיו של אדם אדם שסובל ייסורים זה המטרה למרק אותו מהעוונות שלא יוותר בו רושם וכך דרש רש לקיש נאמר ברית במלח פרשת ויקרא פרק ב' פסוק יג ונאמר ברית בייסורין אחרי הקללות במשני תורה כתוב כתוב אלה דברי הברית. אז כל הקללות זה ייסורים ונאמר בזה ברית. אלה דברי הברית. מה ברית אומר ככה דורש לשלקיש. מה ברית האמור במלח שהמלח ממתק את הבשר? אף ברית האמור בייסורין ייסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם אז זה ממתק אין עוונות אז כמו שנאמר ברית במלח נאמר ברית בייסורים וזה בא ללמד על זה כמו שזה ממתק את הבשר זה ממתק את כל העוונות שאדם עשה עשה ומכפר לו וממרק אותו. ככה לומד רש לקיש, חברותה שלו רבי יוחנן הוא למד בקל וחומר משן בעין. מה שן בעין? שהם אחד מעיבריו של אדם. עבד יוצא בהן לחירות. ייסורין שממרכין כל גופו של אדם על אחת קמה וכמה. זאת אומרת הקל והחומר שלו זה משן בעין. אם העבד עובד אצל האדון ואדון שבר לו את השן או פגע לו בעין, הוציא לו את העין, יש 24 ראשי איברים. ואם הוא פוגע בו באחד מהם הוא יוצא לחירות. אז אם ב עבר אחד יוצא עבד לחירות, ייסורים שממש ממרקים כל גופו, כל גופו לא עבר אחד של אדם כל וחומר על אחת כמה וכמה שזה ממרק את האדם וכמובן שהוא יוצא לחר רות ממש מכל מה שהיה צריך לקבל בגיהני גיהנום. מה ההבדל ביניהם ומה החילוקים בין רש לקיש לרבי יוחנן? אומר רבי שמשון מוסטרופולי, בשן ועין של עבד יוצא העבד לחירות דווקא עם האדון שלא היכה אותו ודווקא עוד דווקא אם הוא יודע שהאדון ניקע אותו שהרי אם לא ידע מי יקע אותו, אלא הוא סובר שהמכה באה לו ממקום אחר, הוא לא יודע שהוא יוכל לצאת לחירות. מתי הוא יכול לצאת לחירות? כשהוא יודע שהמכה היה האדון שלו ושהאדון שלו באמת קע אותו. ואם כן, אם מכאן הלימוד לעניין הייסורים כשיטת רבי יוחנן, אז גם אם ייסורים, גם ייסורים שיבואו עליו והוא לא יבין מי יכיר שהייסורים באו מהאדון שלו הקדוש ברוך הוא. אז זה לא ימרק לו את העוונות כי בשן ועין זה דווקא אם אתה יודע שהאדון שלך היכע אותך אבל אם אתה סובר היית תאונת דרכים איזה טיפש חסר אחריות נתקע בי ועשה לי פם פפם הוא חושב שזה זה עם המכונית והוא לא יודע שהקדוש ברוך הוא שלח אותו שהוא יסתכל בפלפון הוא יעשה ככה וככה ונתקע בך אז זה לא מכפר לך שום דבר וגם אם תיפצע חס ושלום ותשכב בבית חולים ויהיה לך ייסורים שום דבר לא יתכפר כל זמן שאתה לא יודע ומודה שזה הבורא יתברך זה לפי שיטת רבי יוח חנן לשבטת רש לקיש שלומדים את עניין הייסורים מברית מלח אז הייסורים ממרקים לאדם בכל מקרה בין אם הוא יודע שזה מהשם בין אם הוא חושב שזה נהג מונית זה לא משנה למה כשם שהמלח ממתק את הבשר בכל עניין ולא חשוב מי שם את המלח על הבשר. לא צריך להיות הבעלים של המלח והם בעלים של הבשר שישים את זה זה על זה. אין מצב שאם יבור ישים מלח על בשר של כפז אז זה לא לא ימתק. אין דבר כזה זה ממתק. אז כשם שהמלח ממתק בכל מצב, כך ייסורים מכפרים בכל מצב, בלי לדעת מי עשה, מה עשה, איך, עצם זה שאתה מקבל ייסורים זה מכפר. זה לפי רש לקיש. אז למדנו את שתי השיטות ומה ההבדל? עכשיו על פי זה מבאר רבי שמשון האוסטרופולי בשעבוד מצרים מה כתוב? וגם אני שמעתי את נעקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם. הם חושבים שהמצרים מעבידים אותם ולא חושבים שאני גורם להם את הדבר הזה. עם כל זאת, בהזכורת ברית אז הייסורים ממרכים ומקצרים את הגלות ובסוף הם יצאו לחירות. אם זה היה לפי שיטת רבי יוחנן הם לא היו יוצאים לעולם עד שהם ידעו שזה מהשם אבל לפי שיטת רש לקיש אז הקדוש ברוך הוא אומר אפילו שהם חושבים שמצרים מעבידים אותם לפי זה מבאר רבי שמשון מאוסטרופולי גם את הגמרא בחגיגה דף ה כתוב שרבי יוחנן כמתי להקרא בכי כשהיה מגיע לפסוק שנגיד עכשיו היה בוכה בוכה בוכה בוכה והיה כי תמצאנ אותו רעות רבות וצרות מה הוא היה אומר עבד שריבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו איזה תקנה כי רבי יוחנן שיטתו כתוב בהמשך והסתרתי פניי מהם אז זאת אומרת הם לא יודעים שזה הקדוש ברוך הוא ואם הם לא יודעים אז הוא בוכה כי כל הייסורים בחינם זה לא מועיל למה באופן שיש אסתר פנים ולא מתבוננים שזה יד השם. אין תקנה לפי רבי יוחנן. טוב, אתם תחשבו אם זה ככה ורש לקיש מוציא את כולם חופשי למה מתעקש רבי יוחנן דווקא בשן ועין? טוב אני מחכה לתשובות מכל מקור. זה מה שכתוב וגם אני שמעתי את נעקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם אף על פי שהם חושבים שהמצרים מעבידים אותם בהזכורת בריתי ברית מלח כמו רש לקיש מדהים אז אם יש פסוק כזה איך רבי יוחנן אומר דווקא משן ועין כשזה בעצם מגב ביל את הכפרה צריך לעבוד ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וורא עונשמב ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת קורע שבת עם מקדש מקדש מקדש שביעי שבת מקדש מקדש מקדש שבי שבת הרי ומשו יש חס ב לעשות לחת הקדוש לעשות