פרפראות וחדושים לפרשת וארא תשפ''ו - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת נאג'י, שלמה,

בן פרחה וסלאח,

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים בתוך שאר נפטרי עמו ישראל,

ולעילוי נשמותיהם של אלו שאין מי שיאמר עליהם קדיש.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת מהרה,

שנת תשפוך.

וידבר אלוהים אל משה, ויאמר אליו אני אדוני.

לכאורה, ויאמר אליו אני אדוני מיותר.

היה ראוי לכתוב,

וידבר אלוהים אל משה,

ואירע אל אברהם וכו'.

אומר אור החיים הקדוש,

שם אלוהים מורה על דין,

שם השם רחמים.

משה אמר למה הרעותה לעם הזה?

זאת אומרת,

משה רואה שיש מידת הדין,

למה הרעותה?

אז השם אומר לו,

וידבר אלוהים מידת הדין אל משה,

ויאמר אליו אני אדוני, אני שם של רחמים.

אני עושה את הכל במידת הרחמים, גם מה שאתה רואה מידת הדין,

זה הכל

מידת הרחמים.

ויש על זה דרשה ארוכה, נגיד אותה בימים הקרובים.

מלפני השם לא יוצאות הרעות.

ממילא הכל רחמים.

בערי הקדוש אומר,

על הפסוק בתהילים, דמינו אלוהים חסדיך

מכרם מחליך,

תקרא את זה ככה,

דמינו אלוהים,

חושבים שזה דין.

תדע לך שזה חסדיך וקרם מחליך.

אם היית למעלה, בהיכן השם,

היית רואה שהכל זה חסדים.

‫בשם יהודה רמוזים הדברים.

‫יש בשם יהודה את שם הוויה, ‫ויש שם גם דלת.

דלת.

גם אם אתה במצב של דלות, ‫תדע שאתה מוקף בשם ה'.

וגם

אם דלת זה מידת הדין,

‫אז שוב פעם, הנה אתה מוקף,

‫שם הוויה מקיף אותך לגמרי.

‫רש״י, מה מפרש?

‫וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו,

‫אני, אדוני, נאמן לשלם שכר למתהלכים לפניי.

‫מה זה הגדרה על המתהלכים לפניי?

‫מה שאמר משה רבנו בסוף פרשה קודמת, ‫למה הרעות על העם הזה? למה זה שלחתני?

‫מה יצא מזה? ‫מאז באתי אל פרעה, אירע לעם הזה.

‫והצל לא הצלת?

‫אז משה אומר, בעצם אתה שלחת אותי ‫ואני לא פעלתי מאומה.

‫למה זה שלחתני?

‫אמר לו הקדוש ברוך הוא, ‫אני משלם שכר

‫גם למי שהולך בשליחותי ‫ולא עושה שום דבר.

‫זה למתהלכים לפניי. ‫אני משלם שכר למתהלכים לפניי.

‫אפילו לא פעלו כלום ולא עסוקו.

‫בארה אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב.

‫כתב רשי, בארה אל האבות.

‫מי לא יודע שאברהם, יצחק ויעקב, זה האבות.

‫מה מחדש?

‫רשי, כשאומר,

‫ויארע אל האבות, ‫כתוב במפורש, ויארע אל אברהם, יצחק ואל יעקב, ‫אז מה זה ויארע אל האבות?

‫אומר הגאון רבי מיכל פיינשטיין, ‫זכר צדיק ורכיו,

‫שהוא שמע לפרש כך, רשי בא להדגים.

את הייחוס של יצחק ויעקב

לא מפאת היותם בנים לאברהם אבינו

הוא לא בא להגיד שיש אברהם והוא הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב זאת אומרת יש את האבא הראשי אברהם ואחרי שהוא בן ואחרי שהוא נכד

הוא בא להגיד שכולם אבות

אין פה סבא ובן ונכד, אין פה אבא ובן ו... אין, זה כולם אבות

כל אחד יש לו מעלה עצמית

כל אחד הוא בעל זכות, הוא בעל מדרגות בפני עצמו

זה אומר רשי

ואירע אל האבות

כל אחד נחשב לאב של האומה היהודית

ואנחנו מכוונים ב-18

כשאנחנו אומרים אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב

מה אנחנו מתכוונים?

אלוהי אברהם שהוא בא בברית עם אברהם אבינו במידת החסד

ויצחק

בא בברית עם יצחק אבינו במידת הגבורה ויעקב

בא בברית עם יעקב אבינו במידת התפארת

כל אחד ואחד הקדוש ברוך הוא כרת איתו ברית נפרדת בזכות מעלה שיש בו שלמות מעלת החסד באברהם, שלמות המעלה של גבורה

דין

בייצחק ושלמות התפארת המורכבת

מחסד ודין

זה יעקב אבינו

מאיפה אנחנו יודעים שהוא כרת ברית עם כל אחד בנפרד הפסוק אומר וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור

והארץ אזכור, הנה

הקדוש ברוך הוא עשה ברית

‫הם כל אחד במידה שלו, ‫לכן הם נקראים אבות.

‫זה מה שאומר רש״י,

‫שהם אבות.

‫לא משפחה, אבא ובן ונכד,

‫אלא כל אחד בפני עצמו הוא אבי האומה. ‫יש רק שלושה אבות.

‫לכן אומר הגאון מווילנה, ‫ב-18 אומרים, אלוהי אברהם,

‫אלוהי יצחק ואלוהי יעקב,

‫ולא אומרים אלוהי אברהם, יצחק ויעקב.

‫ללמד שהקדוש ברוך הוא מייחד

‫את שמו על כל אחד ואחד בפני עצמו,

‫משום מעלתו ולא משום מעלת אבותיו.

‫לא בגלל שהוא הבן של,

‫כל אחד בפני עצמו.

טוב, ועכשיו אנחנו,

‫נלמד משהו מתוק, מתוק, ‫ברבי שמשון מאוסטרופולי, זכר צדיק כדורך,

‫על הפסוק, וגם אני שמעתי,

‫את נאקת בני ישראל,

‫אשר מצרים מעבידים אותם,

‫באזכור את בריתי.

‫מה זה באזכור את בריתי?

‫רבי שמשון

אומר בהנה עניין ברית המלח,

‫משמש את ריש לקיש

בברכות ה',

כשהוא בא ללמוד

‫שהייסורים ממרקים כל עוונותיו של אדם.

‫אדם שסובל ייסורים,

‫זו המטרה למרק אותו מהעוונות,

‫שלא ייוותר בו רושם.

‫וכך דרש ריש לקיש.

‫נאמר ברית במלח,

‫פרשת ויקרא, פרק ב', פסוק י״ג.

‫ונאמר ברית בייסורים.

‫אחרי הקללות במשנה תורה,

‫כתוב אלה דברי הברית.

‫אז כל הקללות זה ייסורים,

‫ונאמר בזה ברית.

אלה דברי הברית.

מה הברית אומר, ככה דורש לשלקיש.

מה ברית

האמור במלח,

שהמלח ממתק את הבשר,

אף ברית האמור בייסורין,

ייסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם.

אז זה ממתק.

אין עוונות.

אז כמו שנאמר ברית במלח, נאמר ברית בייסורין,

וזה בא ללמד על זה.

כמו שזה ממתק את הבשר, זה ממתק את כל העוונות

שאדם עשה ומכפר לו וממרק אותו.

ככה לומד

ריש לקיש.

חברותא שלו, רבי יוחנן.

הוא למד

‫בקל וחומר משן בעין.

מה השן בעין שהם אחד מעבריו של אדם?

עבד יוצא בהן לחירות.

ייסורין שממרקין כל גופו של אדם

על אחת כמה וכמה.

זאת אומרת, הקל וחומר שלו זה משן בעין.

אם העבד עובד אצל האדון, והאדון שבר לו את השן,

או פגע לו בעין, הוציא לו את העין,

יש עשרים וארבעה ראשי איברים,

ואם הוא פוגע בו באחד מהם, הוא יוצא לחירות.

אז אם בעבר אחד

יוצא העבד לחירות,

ייסורים שממש ממרקים כל גופו, כל גופו, לא אבר אחד של אדם,

קל וחומר על אחת כמה וכמה,

שזה ממרק את האדם,

וכמובן שהוא יוצא לחירות

ממש מכל מה שהיה צריך לקבל בגיהנא גיהנון.

מה ההבדל ביניהם ומה החילוקים

בין ריש לקיש

לרבי יוחנן?

אומר רבי שמשון מאוסטרופולי

בשן ועין של עבד יוצא עבד לחירות דווקא אם האדון שלא היכה אותו

ודווקא או דווקא

אם הוא יודע שהאדון היכה אותו

שהרי אם לא ידע מי ייכה אותו

אלא הוא סובר שהמכה באה לו ממקום אחר

הוא לא יודע שהוא יוכל לצאת לחירות

מתי הוא יוכל לצאת לחירות?

כשהוא יודע שהמכה היה האדון שלו

ושהאדון שלו באמת ייכה אותו

ואם כן

אם מכאן הלימוד לעניין הייסורים כשיטת רבי יוחנן

אז גם אם ייסורים, גם ייסורים

שיבואו עליו

והוא לא יבין ויכיר שהייסורים באו מהאדון שלו הקדוש ברוך הוא

אז זה לא ימרק לו את העוונות

כי בשן ועין זה דווקא

אם אתה יודע שהאדון שלך היכה אותך

אבל אם אתה סובר, הייתה תאונת דרכים

איזה טיפש, חסר אחריות, נתקע בי ועשה לי

הוא חושב שזה

זעם המכונית

והוא לא יודע שהקדוש ברוך הוא שלח אותו כשהוא יסתכל בפלאפון או יעשה ככה וככה ונתקע בך

אז זה לא מכפר לך שום דבר

וגם אם תיפצע חס ושלום ותשכב בבית חולים ויהיו לך ייסורים

שום דבר לא יתכפר כל זמן שאתה לא יודע ומודה שזה הבורא יתברך

זה לפי שיטת רבי יוחנן

לשיטת רשלה קיש

שלומדים את עניין הייסורים

מברית מלח

אז הייסורים ממרקים לאדם בכל מקרה

בין אם הוא יודע

שזה מהשם בין אם הוא חושב שזה נהג מונית זה לא משנה

למה כשם שהמלח ממתק את הבשר בכל עניין

ולא חשוב מי שם את המלח על הבשר לא צריך להיות הבעלים של המלח

והבעלים של הבשר שישים את זה זה על זה

אין מצב שאם יעבור ישים מלח על בשר של כפה אז זה לא ימתק אין דבר כזה זה ממתק

אז כשם שהמלח ממתק בכל מצב ככה איסורים

מכפרים בכל מצב בלי לדעת מי עשה מה עשה איך עצם זה שאתה מקבל איסורים

זה מכפר

זה לפי ריש לקיש

אז למדנו את שתי השיטות ומה ההבדל

עכשיו על פי זה מבאר רבי שמשון מהאסטרופולין

בשעבוד מצרים מה כתוב

וגם אני שמעתי את נאקד בני ישראל

אשר מצרים מעבידים אותם

הם חושבים שהמצרים מעבידים אותם

ולא חושבים שאני גורם להם את הדבר הזה

עם כל זאת באזכורת בריתי

אז האיסורים ממרקים ומקצרים את הגלות ובסוף הם יצאו לחירות

אם זה היה לפי שיטת רבי יוחנן הם לא היו יוצאים לעולם עד שהם ידעו שזה מהשם

אבל לפי שיטת ריש לקיש

אז הקדוש ברוך הוא אומר אפילו שהם חושבים שמצרים מעבידים אותם

לפי זה מבאר

רבי שמשון מאוסטרופולין גם את הגמרא בחגיגה דף ה'

כתוב שרבי יוחנן כי מתי להי אקרא בכי

כשהיה מגיע לפסוק שנגיד עכשיו היה בוכה בוכה

והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות

מה הוא היה אומר?

עבד שריבו

ממציא לו רעות וצרות,

תקנה יש לו?

איזה תקנה?

כי רבי יוחנן שיטתו כתוב בהמשך, והסתרתי פניי מהם.

אז זאת אומרת הם לא יודעים שזה הקדוש ברוך הוא?

ואם הם לא יודעים אז הוא בוכה כי כל האיסורים בחינם זה לא מועיל.

למה באופן שיש הסתר פנים ולא מתבוננים שזה יד השם אין תקנה לפי רבי יוחנן?

טוב, מה אתם תחשבו?

אם זה ככה וריש לקיש מוציא את כולם חופשי,

למה מתעקש רבי יוחנן דווקא בשן ועין?

טוב, אני מחכה לתשובות.

מכל מקום,

זה מה שכתוב, וגם אני שמעתי את נהקד בני ישראל,

אשר מצרים מעבידים אותם, אף על פי שהם חושבים שהמצרים מעבידים אותם

באזכורת בריתי, ברית מלח,

כמו ריש לקיש.

מדהים.

אז אם יש פסוק כזה,

איך רבי יוחנן

אומר דווקא משן ועין,

כשזה בעצם מגביל את הכפרה.

כן, צריך לעמוד.

‫ישמחו במלאכותיך שומרי שומרי שמרי שבת וקוראים עונש שובלמן וממלמה.

‫ישמחו במלאכותיך שומרי,

שומרי שומרי שבת וקוראים עונש עלה.

אהה מקדשם, מקדשם, מקדשם שבירי שמעת,

מקדשם,

מקדשם,

מקדשם שבירי שמעת.

תודה רבה.