פרפראות וחדושים לפרשת בא תשפ''ו - חלק ד'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום רִבְקָה בַּת שִׁילְדִיׇה - יה"ר שהקב"ה יתמלא עליה ברחמים  ויסיר ממנה כל חולי וכל מכאוב ויעבירם לשונאי ישראל.  וישלח לה רפו"ש בכל האברים והגידים,  ותקום ממיטת חוליה לחיים טובים ולשלום,  בתושח"י מהרה אכי"ר.

אמן אמן אמן אמן

פרפראות וחידושים לפרשת בוא חלק ד' תשפ"ו

"וְהִכֵּיתִי כׇל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכׇל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'" (שמות יב, יב)

כאן בפסוק מבואר קודם הייתה מכת בכורות ואחר כך ובכל אלוהי מצרים מעשה שפטים ככתוב והיקתי חול בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה זה קודם ובכל אלוהי מצרים חס שבטים אחר כך בהגדה של פסח אנחנו אומרים אילו עשה באלוהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו משמע קודם עשה בלאויהם ואחר כך בבכוריהם רבי שלוםז זכר צדיק ברכה אומר שהבכורות בפני עצמם אין להם שום חשיבות ומעלה ללא עבודה זרה שלהם רק שיש אלוה עבודה זרה, יש לבכורות חשיבות ומעלה. כיוון שהם העובדים לאלוהים שלהם. הבכורים במצרים היו הקומרים לעבודה זרה ולכן נגזר עליהם למות. לכן במכת בכורות קודם קע הקדוש ברוך הוא את הבכורות ולאחר מכן את העבודה זרה שלהם. אם היה מכה את העבודה זרה, כל מעלת הבכורות היא הייתה מתבטלת. הם לא שווים שום דבר. אז לא היה שום עניין במכת בכורות, דווקא בבכורים. לכן ניקע קודם את הבכורות שהם חשובים כי עדיין יש עבודה זרה ואז הם נחשבים כקומרים לעבודה זרה ולאחר מכן עשה דין באלוהיהם עכשיו הכוונה בהגדה אם הקדוש ברוך הוא היה עושה תחילה רק באלוהיהם ולא בבכוריהם אז במשח שעשה באלוהיהם. ממילא לא היה שייך מכת בכורות, כי הבכורות היו מתבטלים, אין להם שום מעלה. ועל זה אנחנו אומרים אילו עשה באלוהיהם ראשונה ולא בבכוריהם, כי אז לא יצרך כבר את הבכורים. דיינו או משום חסד הקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא עשה קודם בבכוריהם ולאחר מכן באלוהיהם זאת אומרת זה הסדר בעצם שצריך להכות את הבכורות בשעה שיש להם את המעלה של קומרים ואחר כך לבטל את העבודה זרה ואם היה הפוך אין להם שום משמעות ולא צריך היה להכות זה אומר רבי שלום בלז ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. למה נזכר כאן משחית מלאך חבלה? הלו הקדוש ברוך הוא קה את בכורי מצרים. אלא היה צורך בהבטחה מיוחדת שאף אחד מישראל לא ימות מיטה טבעית. זאת אומרת המיטה שנקצבה לו מיום שהוא נברא. מתוך עם גדול מיליונים כל יום מתים כמה אנשים כדרך הטבע. מגיע זמנם אבל הקדוש ברוך הוא מנע ממלאך המוות לעשות מלאכתו באותו לילה שלא ימות אחד מישראל אפילו שהגיע יום פקודתו כדי שלא יהיה פטחון פלמצרים הנה גם אצל הישראלים מת מישהו אז זאת אומרת אומר הפסוק לא זו בלבד שהפסח הקדוש ברוך הוא על בתי בני ישראל ולא יעונה להם כל רע אלא שגם לא יתן המשחיט את המלאך המוות לבוא אל בתיכם לנגוף מיטה טבעית ולא יהרע בלילה זה מה שמבטיח הקדוש ברוך הוא שהוא לא יתן משחית מלאך המוות לבוא אל בתיכם לנגוף את מי שצריך למות מיטה טבעית זה אומר הגן, הגן רבי אליהו והיה כי יאמרו עליכם בניכם מה העבודה הזאת לכן בכל הבנים למעט הבן הרשע נזכרת לשון שאלה זאת אומרת הבנים שואלים שאלה והם גם רוצים תשובה חוץ מהרשע הבן החכם אומר כיך בנך מחר לאמור אז רואים לשון שאלה וגם לאמור הוא רוצה שיגידו לו מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה אדוני אלוהינו אתכם זה שאלתו של החכם הבן התם שואל בעיה כיך בנך מחר לאמור מה זאת זאת אומרת הוא טעם הוא לא יודע אפילו מה לשאול בדיוק אבל הוא אומר מה זאת אבל שמענו ישאלך ולאמור גם כן שאלה והוא רוצה תשובה הבן שאינו יודע לשאול הוא לא יודע לשאול אז הוא לא שואל שאלות בכלל עד פתח לו זה מקרה חריג אבל הרשע לא נזכה לשון שאלה וגם לא בקשה לתשובה בעיה כי יאמרו עליכם בניכם יאמרו הם רק אומרים מה העבודה הזאת לכם לא שאלה ולא תשובה הוא רק טוען את העניו וזהו. הדברים פשוטים. החכם באתם שואלים ומצפים לתשובה. לכן ישאלך בלאמור. הבן הרשע לא בא לשאול שאלות, לא מצפה לתשובות. כשהוא אומר, מה העבודה הזאת לכם? הכוונה שלו ללעוג על העבודה. לדעתו אתם עושים דברים בטלים ומיותיותר. הוא לא רוצה שום תשובה. הוא רוצה שהקושיה שלו תישאר בחלל העולם, שיהיה ללעג חזק. לכן אצלו לא מוזכל לא שאלה ולא לאמור. כך אומר המלבים. מי שטוען רק טענות הוא רשע. הוא לא בא לברר, הוא לא בא לדעת, הוא קובע במסמרות מה שבא לו והוא הולך בית. כשהוא אומר, "מה העבודה הזאת לכם?" אומרת האגדה לכם ולא לו. ומפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר. איך עונים לאחד כזה? חכה את שיניו. עכשיו אם תופסים את הבן הרשע הזה שהוא אומר מה העבודה הזאת לכם והוא הוציא את עצמו מן הכלל לכם ולא לו אז חרצו את דינו שהוא רשע וכופר. למה לא תפסו גם את החכם? החכם אומר אתכם מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה אדוני אלוהינו אתכם מה למה אתה לא כולל את עצמך והחליטו שהוא בן חכם מה בין זה לזה מפרש הגואל ההבדל בין הרשע לחכם החכם אומר מה העדות אשר ציוה אלוהינו אתכם? הוא לא היה במקום. הוא שואל אחרי שנים הוא לא היה שמה נוכח. אז לכן הוא שואל מה היה איתכם? אבל הוא לא היה שמה נוכח. אבל הוא כולל את עצמו שהוא אומר אלוהינו. הרשע בכלל לא מזכיר שם השם. ואם כן, גם אם הוא אמר אתכם, כלל עצמו עם הציבור, כשאמר אדוני אלוהינו, אז אני כלול אתכם כי זה אלוהינו. אבל הרשע הוציא את עצמו לגמרי מן הכלל. הרשע ניכר ברשעותו הוא לא מזכיר שם שמיים כלל והוציא את עצמו מן הכלל. וכך הסביר מה היא מהותו. ואמרתם זבח פסח מהפסוק הזה שלוש מילים ואמרתם זבח פסח אנחנו לומדים ש30 יום לפני פסח לומדים מלקות הפסח מהפסוק הזה ואמרתם זמח פסח איפה רמוז פה איפה רמוז פה ואמרתם זמח פסח ש30 יום לפני כן לומדים לכמיד דלא רמיזה באורייתא כל הדינים הלכות וכל המנהגים הכל רמוז בתורה בפסוקים ואמרתם מתי תתחילו להגיד אתקות הפסח תעשה זבח פסח תזבח את המילה פסח זבח לסבוח תחתוך אתה חותך את הפ נשאר לך מה? מ נכון? אתה חותך את הס מה? ל נכון? אתה חותך את החטא, מה יוצא לך? ד ביחד ל זה 30 יום לפני הפסח לומדים ואמרתם זמח פסח אחרי שאתה זובח אתה אומר את אלקות הפסח זה אומר ילקות ההורים אשר פסח על בתי בני ישראל בנוגפו את מצרים ואת בתנו הציל. בספר דובר שלום אומר יש פה כפל לשון. פסח על בתי בני ישראל. בסדר אז אף אחד לא נפגע. למה צריך לכתוב את בתנו הציל? ברור שאם הוא פסח זה לצורך הצלה. למה כתוב עוד פעם את בתנו הציל? הגאון רבי יצחק אליהו לנדה מגיד משריב וקהל קודש וילנה באר על פי חכמים זכרונם ברכה המצרים הולכו את בניהם לבתי ישראל כדי להציל אותם מן המכה הם חשבו שאם יכניס אותם לבית ישראל שמה מסומן על המשקוב ועל המזוזות בדם שהקדוש ברוך הוא יפסח מעל הבתים האלה. אז הם הכניסו את המצרים לשמה כדי להנצל מן המכה. אבל לא העיל להם כלום. גם שמה הם מתו. גם שמה הם מתו. אז זה מה שכתוב בפסוק. אשר פסח על בתי בני ישראל. פסח על בתי בני ישראל. בתים שהיו בהם רק ישראלים. פסח המשחיט לגמרי ואת בתנו הציל באותם בתים שהיו בכורי מצרים ונכנס המשחית להרוג את הבכורים המצריים גם שמה הציל הקדוש ברוך הוא את בכורי ישראל אז פסח מעל הבתים שאין מצרים ואת בתנו הציל כשהרג את המצרים בפנים בלות הישראל זה אמר דבר של והיה בחצי הלילה ואדוני יק בכור בארץ מצרים רבי שלמה זלמן אוירבך זכר צדיק לברכה אומר יש להקשות למה בתפילת ערבית כשאנחנו אומרים אמת ואמונה כל זאת אומרים המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוציא את עמו ישראל מתוכם. מה אני שומע? שהוא היכע בכעסו את בכורי מצרים ואחרי שהוא יקע אותם הוציא את עמו מתוכם. אז הקדים מכת בכורות ליציאת מצרים. זה בערבית אנחנו אומרים. בשחרית מה אנחנו אומרים? ממצרים גאלתנו אדוני אלוהינו ומבית עבדים. ואחר כך כל בכוריהם הרגת. מה קדם למה? הקדים יציאת מצרים למכת בכורות. מה זה? חכמים שתיקנו את התפילה לא יודעים את הסדר. הם קובעים ככה בבוקר וככה קובעים בלילה. מה מה קרה פה? ולמה יש שוני בערבית כתוב המכה בעברתו כל בכור מצרים בשחרית כל בכוריהם הרגת. מה ההבדל? מכה, הרגת אותו. אז הוא אומר ככה, במסכת שמחות בהתחלה מובא שחכמים זכרונם לברכה אומרים, הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו. כל אדם שנותן מתנה לחברו צריך להודיעו שהמתנה ממנו בשביל שיהיה קרבה ורעות ואחבה והכל. לא כמו כאלה שמשאירים לך ליד הדלת ולא אומרים מי שלח ומי כלום. זה לא נכון. צריך להודיע מי נתן בשביל שיהיה קרבה וידידות ואהבת רעים. הנותן מתנה לחברו צריך להודעו. הקדוש ברוך הוא רצה להודיע לכלל ישראל על מכת בכורות, אבל בזמן המכה בני ישראל היו בבית והיה אסור להם לצאת מפתח ביתם עד הבוקר. לכן בחצות הלילה היכע הקדוש ברוך הוא את הבכורים במכת הרג, אבל עדיין היו מפרפרים בין חיים למוות עד הבוקר. ובבוקר כשבני ישראל יצאו ממצרים והספיקו לראות את המתנה, אז פרחו נשמותם ומתו המצרים. וישראל ראו את המכה שהיקח הקדוש ברוך הוא את המצרים. עד כאן כתוב במסכת שמח. לפי זה אומר הגאון רבי שלמה זלמן אוהירבך, מובן השינוי בתפילה בערבית בלילה. זה היה קודם מכת הרג. זה היה קודם מכת הרג. קודם היה מכת הרג ואחר כך יציאת מצרים כי המכה הייתה אבל לא מתו לגמרי אז המכה הייתה קודם אחר כך היה יציאת מצרים בבוקר אחרי שיצאו ממצרים אז היה המוות של הבכורים שהיו מפרפרים עד אותו זמן בשביל שיראו את המתנה שהם קיבלו. לכן בערבית מקדימים מכת בכורות אבל מה אומרים? המכה רק לא הורג. המכה בעברתו המכה היא רק מכה של מוות אבל היא לא הריגה גמורה. וזה מכת בכורות קודמת הייתה ליציאת מצרים, כי עוד לא יצאו. אבל בבוקר אחרי שבני ישראל יצאו אז מתו המצרים הבכורות. לכן בשחרית מקדימים יציאת מצרים למכת בכורות והכל מיושב. כל בכוריהם הרגת ממש סופית. זהו ראיתם את המתנה? זהו. עכשיו הגאון רבי משה שמואל שפירה זכר צדיק וקדוש לברכה הוא שואל כתוב ממצרים גאלתנו אדוני אלוהינו ומבית עבדים פדיתנו למה צריך לכפול את הלשון פעם געלתנו ופעם פדי איתנו ולמה כלפי מצרים אמר גאלתנו ובית עבדים פדיתנו אז הוא מתרץ לשון גאולה מתפרש שיצאנו לגמרי לחירות גולה לשון פדי מתפרש שהחליפו דבר בדבר אחר. כמו שאומרים פדיון הבן. פדיון. אם אתה נותן חמישה סלעים אתה מקבל את הבן בחזרה. אז מחליפים דבר בדבר. זה נקרא לפדות. לפדות זה בתמורה למשהו. אז פדיה החליפו דבר לדבר אחר. זאת אומרת יצאנו ממקום אחד למקום אחר. ולכן על מצרים נאמר גאולה כי יצאנו לגמרי ממצרים אבל מבית עבדים רק נפדנו מעבדות לפרעה לעבדות לקדוש ברוך הוא. כי לי בני ישראל עבדים עבדי. זאת אומרת לשעבר עבדי פרעה ועכשיו עבדי השם. לכן נקט בלשון פדי. זאת אומרת למה פדע אותנו הקדוש ברוך הוא? שנהיה לו לעמדים. אז זה לא כפל לשון. זה מדויק. גאולה זה לגמרי ופיעה זה מדבר לדבר. וזה גם משמע מהפסוק בפרשת ראה המוציא אתכם מארץ מצרים והפודך מבית עבדים במכת בכורות בהגדה מובא רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצח עדש באחאב מובא במדרש עד ההודכתיב למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו. מה הכוונה של המדרש? כתוב שרבי יהודה אומר סימנים דצח עדש באחאב. זה עשרת המכות. והמדרש אומר זה מה שכתוב למקי מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו. בהגדת פסח של משפחת בריסק. בשם רבי חיים מבריסק מסביר לכאורה מדוע במכת בכורות רבנן אמר בהגדה מכת בכורות בשאר המכות לא נאמר מכת דם מכת ספרדע מכת כינים לא כתוב אלא יש ליב דם זה דבר שלילי מצד עצמו עצמו והוא מכה בפני עצמה לא צריך להגיד מכת אדם עצמו הוא המכה הוא מזיק וכן נשאר המכות הצפרדה בעצמה מזיקה הכינים מזיקים הדבר מזיק אבל בכור זה לא מכה זה אדם שקוראים לו בכור זה לא מכה הוא עצמו לא מכה הוא עצ עצמו לא מכה. דם זה מכה. צרדע זה מכה. הוא לא מכה. לפי זה קשה. קשה למדרש. מה קשה? תינח לרבנן. זה בסדר, קשה למדרש. אבל רבי יהודה שאמר בסימנים באחב ולא כאמר מכת בא אחמ להוסיף מכת בכורות מדוע בכור שאינו שלילי מצד עצמו אינו מזכיר מכת כי הבכור אמרנו הוא לא מכה בן אדם הוא לא מזיק. אז למה הוא לא אמר מכת בחורות? כמו שאמרו חכמים, מכת בכורות. אז היה צריך להגיד סימנים, דצח, חדש, ובא החמב, מכת בכורות, להכניס את המילה מכת בכורות, כי הבכור הוא לא מזיק כמו האחרים. אז לכן אומר המדרש ה דהוד כתיב זה שאמר הכתוב למקצרים בבכוריהם מה זה אומר הבכורים ראו שהם הולכים למות הודיעו להם שהבכורות מכת בכורות נכנסו אצל ההורים שלהם אמרו תשחררו את העם הזה מפה הם לא יהרגו אותנו אמרו לעולם עולם לא נשחרר אותם אפילו ימותו כל המצרים הלכו אצל פרעה אמרו לו אתה גם בכור יהרגו אותך גם כן אמר לעבדים שלו תשברו להם את השוקיים סילק אותם הבחור מפגר הגמד הזה מפגר לגמרי הוא הלך לישון הוא קם מהמיטה במכת בחורות הוא הלך לישון בקיצור, הם יצאו מפרעה מיואשים, לקחו חרבות, הלכו הרגו את כל ההורים שלהם. למכה מצרים, מכה את המצרים בבכוריהם. הבכורות תיקו אותם, אז הם הפכו להיות מכה. אז אם כן, עכשיו הם נקראו מכה, אז לא צריך לכתוב מכת בכורות. לכן אמר רבי יהודה דם צפרדע זה בלי מכת בכורות כי הם הפכו להיות מזיקים כמו דם צפרדע וכול וכול לכן אומר המדרש אומר הדהוד הכתיב למקה מצרים כי מה שאמר רבי יהודה בלי להגיד את הב של מכת בכורות זה על סמך מה שהם הפכו להיות מזיקים כי הם קו את המצרים מחשש שהם ימותו ולא אכפת פת להם להשאיר אותם מתים אז לכן איי איי איי זה נפלון נפלון נפלון זה רבי חיים מבריסט אמר עוד שאלה בשבילי הלקד שיבולי הלקד בדעת זקנים לפי דברי המדרש מבואר מדוע בכל המכות ניתן השם על שם המכה ולא על שם המוקה. אומרים שהמכה קוראים לאדם צפרד. שם המכה. ובמכת בכורות השם הוא על שם עמוקה הבכור. מכת בכורות שהולכים להכות את הבכור. אה אה אלא גם מכת מכורות זה נקרא על שם המכה. למה? כי הם קו את המצרים בעצמם. אמרנו שהם הפכו להיות מזיקים בעצמם אז זה לא אין פה שינוי כולם מכות גם הבכורות הם מכה בפני עצמן בהגדה של פסח אנחנו אומרים אלו 10 מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים. נשאל את השאלה למה אמר מצרים במצרים רש"י מביא על הפסוק למכה מצרים בבכוריהם שגם בכורי מצרים בארצות אחרות לקו איפה שהיה מצרי בכור בכל העולם בדיוק יצא לחופשה אלא מבאר הגאון רבי יוסף יסל זכר צדיק ברכה מובא במדרש שבכורי מצרים מקו את המצרים כדי שישחררו את ישראל וזה למכה מצרים בבכוריהם. הבכורים היקו את המצרים. איפה זה התרחש? זה התרחש רק בארץ מצרים, לא בחוץ לארץ. ולכן הכוונה אלו 10 מכות. שבי הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים זה בא להתייחס על ההקאה של המצרים שהוקו על ידי הבכורים זה היה רק במצרים אז זה 10 המכות שהיו במצרים כי בחוץ לארץ הם לא הקו אף אחד המצרים הם רק הו אבל לא היקו במצרים הם היקו אז לכן אלה 10 מכות שהיו דווקא במצרים אז כמו שאמרנו אדמור מקוצק אומר ויקום פרעה לילה רשי אומר ממיטתו מה בא להשמיע אותנו שהוא קםמיתה אלא פרעה הרשע הפיקורס אמיתי אפילו שראה את כל המכות ושמע עניין בכורות ממשה רבנו והוא בעצמו בכור עלה לישון הגמד הזה הזה על מיטתו ולא חשש לדברי משה עד שנוכח לראות שכל דבריומת בצדק ואז הוא יצא מהפיג'מה והתחיל לצעוק ומוצאו מתוך עמי כי אין בית אשר אין שם מת רש"י אומר יש שם בכור מת אין שם בכור גדול שבבית קרווי בכור זאת אומרת בית שאין בו בכור נגיד היה להם בחור והוא מת כבר או שהוא מחוץ לבית אז עכשיו אין בכור בבית אבל כתוב שאין בית אשר אין שם מת אז חייב להיות מת בכל בית אז הגדול הוא נחשב בכור. מי שיהיה עכשיו הכי גדול לפי הסדר, הוא צריך למות. עכשיו יש להבין מדוע משה רבנו לא התראה גם על הגדולים בבתים כמו שהוא התרע על הבכורים. תמיד משה רבנו דייק במכות להגיד בדיוק מה הולך לבוא. למה פה הוא לא אמר? הרי בחצות הלילה השם אמר לו שהוא יעבור ויכה במצרים והוא בשביל לדייק שלא יהיה סיבה שיגידו שהוא ודאי אז הוא אמר קחצות הלילה שלא תתפסו אותי על חמש שניות או משהו כזה אז זה אז הוא מדייק למה פה הוא לא גילה להם את זה בספר עדות ביוסף אומר לפי לפי דברי חכמים זכרונם לכה מצרים נטלו את הבכורים שלהם וזרקו אותם בבתי ישראל וככה הם סברו שהם ינצלו. עכשיו אם משה היה מגלה להם במצב כזה שהגדולים בבתים גם ימותו, זאת אומרת אם הבכור לא יהיה כמו שאתם עכשיו הולכים לשים אותו בבית של הישראל אז לא יהיה יותר בכור פה. אם היה אומר להם שגם הגדולים ימותו, כי אם אין בכור אז ימות הגדול, המצרים לא היו זורקים את הבכורים לבתים של ישראל. למה? כי בזה היו מצילים את עצמם שימות הבכור, אבל שלא ימות הגדול. אבל בשביל זה משה רבנו לא גילה להם כי אחרת הם יחסכו במתים. אז הוא לא גילה להם ולמה? כי הם רמאים. הם בעצמם רמאים. הם שיקרו את עם ישראל לאורך כל הדרך שהוא עביד אותם בפר. לפני כן זה היה בפרח. כן, באו תעבדו, תקבלו שכר ואחר כך שעבד אותם הכל ברמאות עשו. אז לכן הוא לא גילה להם וככה מתו בלי עין הרע, כמויות וזהו. ויקום פרעה לילה. אור החיים הקדוש אומר, אמנם האיר אותו לילה לישראל כמו יום, כהורה כחשכה, כמובא בזוהר הקדוש. אך כמו במכת החושך, הנס היה רק לישראל בלבד ולא לעולם כולו. לכן כאשר קם פרעה, לא מצא בדרכו אלא לילה. כלומר חושך לחושך קרא לילה ביעקב פרעה לילה אצל היהודים היה אור אומר אור החיים הקדוש ויקרא למשה ולאהרון לילה למה צריך להגיד את זה כתוב היה קום פרחות לילה אז מה זה ויקרא למשה לאהרון לילה מה זה מה זה בא כתוב לספר כיצד קרא פרעה למשה לאהרון קומו צאו מתוך עמי לא היה לו לכאורה לחזור ולספר שהיה זה בלילה למה צריך להגיד ויקרא למשה אהרון לילה למה צריך לספר זה כבר אמרנו שהוא קם בלילה כשנפגשו פרעה ומשה בפעם האחרונה הזהיר אותו פרעה דיר בלק תוסיף לראות פניי בחתם בעונש כי ביום ביום ראותך פניי תמות עכשיו הוא מחפש את את משה ואת אהרון והם לא מרו להמציא את עצמם לפניו. אז הוא חשש, אולי משה מפחד ממני שאני אהרוג אותו כמו שאמרתי לו. לכן הוא צעק ואמר לו לילה לילה לילה. למה? כי הזהרה הייתה כי ביום ראותך פניי תמות. אם אני אראה אותך ביום אבל לא בלילה אז לכן הוא כל הזמן ויקרא למשה ולאהרון לילה לילה תצאו תצאו אל תפחד אל תפחד לא עשה לך כלום הגמה זה באמת חושב שמשה מפחד ממנו א קושי 55 סנטים 5 מטר פלוס אתה תמין שם עליו את הרגל ככה מוחך אותו והוא חושב שהוא מפחד ממנו נכנס אליו לארמון יש עריות דובים הכל הוא מפחד מצפצף על מה הוא עדיין חושב שהוא מפחד ממנו אז הוא צועק לו לילה לילה אל תפחד אל תפחד תמכל יודוך והכל ישבחה והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשהם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשה מר אני מכוון קיים צורך דאורייתא בשמחה דאורייתא גונ שיש חסד דאורייתא כבד את אביך תמך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש שיהיו ספתותיו דובבות בכף ‏Yeah.