פרפראות וחדושים לפרשת בא תשפ''ו - חלק ד'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

ורבקה בת שלדיה,

יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יתפלא עליה ברחמים,

יסיר ממנה כל חולי וכל מכאוב,

ויעביר לשונאי ישראל,

ישלח לה רפואה שלמה בכל האיברים וגידים,

תקום ממיטת חוליה לחיים טובים ושלום,

בתוך שהחולה עמו ישראל מהרה, אמן כן יהי רצון,

אמן.

אמן.

פר פרעות וחידושים לפרשת בו,

חנק ד' תשפו,

והכיתי כל בכור בארץ מצרים, מאדם בעד בהמה,

ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים.

כאן בפסוק מבואר,

קודם הייתה

מכת בכורות,

ואחר כך

ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים.

ככתוב, והכיתי כל בכור בארץ מצרים,

מאדם ועד בהמה, זה קודם,

ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים אחר כך.

בהגדה של פסח

אנחנו אומרים, אין לא עשה באלוהיהם,

ולא הרג את בכוריהם,

דיינו.

משמע,

קודם עשה באלוהיהם,

ואחר כך בבכוריהם.

רבי שלום מבלז,

זכר צדיק וברכה,

אומר שהבכורות

בפני עצמן אין להן שום חשיבות ומעלה ללא עבודה זרה שלהן.

רק כשיש אלוה עבודה זרה יש לבכורות חשיבות ומעלה,

כיוון שהם העובדים

לאלוהים שלהם.

הבכורים במצרים היו הכומרים

לעבודה זרה,

ולכן נגזר עליהם למות.

לכן במכת בכורות

קודם היכה הקדוש ברוך הוא את הבכורות,

ולאחר מכן את העבודה הזרה שלהם.

אם היה מכה

את העבודה הזרה,

כל מעלת הבכורות הייתה מתבטלת, הם לא שווים שום דבר.

אז לא היה שום עניין במכת בכורות

דווקא בבחורים.

לכן ניקח קודם את הבכורות שהם חשובים כי עדיין יש עבודה זרה ואז הם נחשבים ככומרים לעבודה זרה

ולאחר מכן עשה דין באלוהיהם.

עכשיו הכוונה בהגדה

אם הקדוש ברוך הוא היה עושה תחילה

רק באלוהיהם

ולא בבחורים

אז במה שעשה באלוהיהם ממילא לא היה שייך מכת בכורות

כי הבחורות היו מתבטלים, אין להם שום מעלה

ועל זה אנחנו אומרים אילו עשה באלוהיהם ראשונה

ולא בבחוריהם

כי אז לא היה צריך כבר את הבחורים

דיינו

ומשום חסד הקדוש ברוך הוא

הקדוש ברוך הוא עשה קודם בבחוריהם ולאחר מכן באלוהיהם.

זאת אומרת זה הסדר בעצם שצריך להכות את הבכורות בשעה שיש להם את המעלה של כומרים

ואחר כך לבטל את העבודה זרה

ואם היה הפוך אין להם שום משמעות ולא צריך היה להכות אותם

זה אומר בי שלומי בלז

ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף

למה נזכר כאן משחית מלאך חבלה?

הלא הקדוש ברוך הוא יקרא את בוחרי מצרים

אלא היה צורך

בהבטחה מיוחדת

שאף אחד מישראל לא ימות מיתה טבעית

זאת אומרת

המיתה שנקצבה לו מיום שהוא נברא

מתוך עם גדול

מיליונים

כל יום מתים כמה אנשים

כדרך הטבע

מגיעה זמנם

אבל הקדוש ברוך הוא מנע ממלאך המוות

לעשות מלאכתו באותו לילה

שלא ימות אחד מישראל אפילו שהגיע יום פקודתו

כדי שלא יהיה פתחון פה למצרים הנה

גם אצל הישראלים מת מישהו.

אז זאת אומרת, אומר הפסוק

לא זו בלבד שיפסח הקדוש ברוך הוא על בתי בני ישראל

ולא יאונה להם כל רע, אלא שגם לא ייתן המשחית

את המלאך המוות לבוא אל בתיכם לנגוף

מיתה טבעית

ולא יהיה רע בלילה זה.

זה מה שמבטיח הקדוש ברוך הוא

שהוא לא ייתן למשחית מלאך המוות לבוא אל בתיכם לנגוף את מי שצריך למות מיתה טבעית.

זה אומר הגוין.

הגוין רבי אליהו.

והיה

כי יאמרו עליכם בניכם

מה העבודה הזאת לכן?

וכל הבנים

למעט הבן הרשע

נזכרת

לשון שאלה.

זאת אומרת הבנים שואלים שאלה

והם גם רוצים תשובה

חוץ מהרשע.

הבן החכם אומר

כי ישאלך בנך מחר לאמור

אז רואים לשון שאלה

וגם לאמור הוא רוצה שיגידו לו

מה העדות בחוקים והמשפטים

אשר ציווה אדוני אלוהינו אתכם?

זה שאלתו של החכם.

הבן התם שואל

והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור

מה זאת?

זאת אומרת הוא תם, הוא לא יודע אפילו מה לשאול בדיוק

אבל הוא אומר מה זאת?

אבל שמענו, היא שאלה ולאמור גם כן שאלה והוא רוצה תשובה.

הבן שאינו יודע לשאול,

הוא לא יודע לשאול

אז הוא לא שואל שאלות בכלל, עד פתח לו

זה מקרה חריג

אבל הרשע

לא נסכל לשון שאלה

וגם לא בקשה לתשובה

בעיה כי יאמרו עליכם ביניכם

יאמרו

הם רק אומרים

מה העבודה הזאת לכם?

לא שאלה ולא תשובה, הוא רק טוען טענה וזהו

הדברים פשוטים

החכם באתם שואלים

ומצפים לתשובה

לכן

נשאלך ולאמור

הבן הרשע לא בא לשאול שאלות

לא מצפה לתשובות

כשהוא אומר מה העבודה הזאת לכם הכוונה שלו ללעוג על העבודה

לדעתו אתם עושים דברים בטלים ומיותרים

הוא לא רוצה שום תשובה

הוא רוצה שהקושיה שלו תישאר בחלל העולם

שיהיה ללעג חזק

לכן אצלו לא מושכל לא שאלה ולא לאמור

כך אומר המלבין

מי שטוען רק טענות הוא רשע

הוא לא בא לברר הוא לא בא לדעת

הוא קובע במסמרות מה שבא לו והוא הולך ביי

כשהוא אומר מה העבודה הזאת לכם אומר את האגדה לכם ולא לו

וכפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר

איך עונים לאחד כזה והפתה הכהה את שיניו

עכשיו

אם תופסים את הבן הרשע הזה שאומר מה העבודה הזאת לכם

והוא הוציא את עצמו מן הכלל לכם ולא לו

אז חרצו את דינו שהוא רשע וכופר

למה לא תפסו גם את החכם?

החכם אומר אתכם

מה העדות והחוקים והמשפטים

אשר ציווה אדוני אלוהינו אתכם

למה אתה לא כולל את עצמך?

והחליטו שהוא בן חכם

מה בין זה לזה?

מפרש הגויין

ההבדל בין הרשע לחכם

החכם אומר מה העדות

אשר ציווה אלוהינו אתכם

הוא לא היה במקום

הוא שואל אחרי שנים

הוא לא היה שם הנוכח

אז לכן הוא שואל מה היה אתכם?

אבל הוא לא היה שם הנוכח אבל הוא כולל את עצמו כשהוא אומר אלוהינו

הרשע בכלל לא מזכיר שם השם

ואם כן גם אם הוא אמר אתכם

כלל עצמו עם הציבור כשאמר אדוני אלוהינו

אז אני כלול איתכם כי זה אלוהינו

אבל הרשע הוציא את עצמו לגמרי מן הכלל

הרשע ניכר ברשעותו

הוא לא מזכיר שם שמיים כלל

והוציא את עצמו מן הכלל

וכך הסביר מהי מהותו

ואמרתם זה בח פסח

מהפסוק הזה שלוש מילים ואמרתם זה בח פסח

אנחנו לומדים

ששלושים יום לפני פסח לומדים הלקות הפסח

מהפסוק הזה ואמרתם זה בח פסח

איפה רמוז פה

איפה רמוז פה ואמרתם זה בח פסח ששלושים יום לפני כן

לומדים

‫ליקא מידי דלא רמיזה בו רייתא, ‫כל הדינים, ההלכות וכל המנהגים, ‫הכול רמוז בתורה, בפסוקים.

‫ואמרתם,

‫מתי תתחילו להגיד את הלקות הפסח?

‫תעשה זבח פסח, תזבח

את המילה פסח,

‫זבח, לזבוח, תחתוך.

‫אתה חותך את הפה,

‫נשאר לך מה?

‫מ',

נכון?

‫אתה חותך את הסמיך מה?

‫למד, נכון?

‫אתה חותך את החטא, מה אצלך? ‫ד'

ביחד למד.

‫למד זה 30 יום לפני הפסח,

‫לומדים?

‫ואמרתם,

זבח פסח. ‫אחרי שאתה זובח, אתה אומר,

‫את הלקות הפסח.

‫זה אומר, ילקות האורים.

‫אשר פסח על בתי בני ישראל ‫בנקפו את מצרים ואת בתינו הציל.

‫בספר דובר שלום אומר, יש פה כפל לשון.

‫פסח על בתי בני ישראל, בסדר,

‫אז אף אחד לא נפגע. ‫למה צריך לכתוב, ואת בתינו הציל?

‫ברור שאם הוא פסח,

‫זה לצורך הצלה.

‫למה כתוב עוד פעם, ואת בתינו הציל?

‫הגאון רבי יצחק אליהו לנדה, ‫מגיד משרים,

‫בקהל קודש וילנה,

על פי החכמים זיכרונם לברכה

המצרים הוליכו את בניהם

לבתי ישראל כדי להציל אותם מן המכה, הם חשבו שאם יכניסו אותם לבית ישראל

שם המסומן

על המשקוף ועל המזוזות בדם

שהקדוש ברוך הוא יפסח מעל הבתים האלה

אז הם הכניסו את המצרים לשם כדי להינצל מן המכה

אבל לא העלו להם כלום, גם שם הם מתו

גם שם הם מתו

אז זה מה שכתוב בפסוק

אשר פסח על בתי בני ישראל

פסח על בתי בני ישראל,

בתים שהיו בהם רק ישראלים

פסח המשחית לגמרי

ואת בתינו הציל

באותם בתים שהיו בכורי מצרים ונכנס המשחית להרוג את הבכורים המצריים

גם שם הציל הקדוש ברוך הוא את בכורי ישראל

אז פסח מעל הבתים שאין מצרים

ואת בתינו הציל כשהרג את המצרים בפנים ולא את הישראלים

זה אמר דובר שלו

ויהי בחצי הלילה

וה' הכה כל בכור בארץ מצרים

רבי שלמה זלמן אוירבך זכר צדיק לברכה אומר יש להקשות

למה בתפילת ערבית

כשאנחנו אומרים אמת ואמונה כל זאת

אומרים המכה בעברתו כל בכורי מצרים

ויוציא את עמו ישראל מתוכם

מה אני שומע?

שהוא היכה

בכעסו את בכורי מצרים ואחרי שהוא היכה אותם הוציא את עמו מתוכם

אז הקדים מכת בכורות

ליציאת מצרים

זה בערבית אנחנו אומרים

בשחרית מה אנחנו אומרים?

ממצרים גאלתנו אדוני אלוהינו

ומבית עבדים פדיתנו

ואחר כך כל בכוריהם הרגת

מה קדם למה?

עמדים מיציאת מצרים למכת בכורות.

מה זה?

חכמים שתיקנו את התפילה לא יודעים את הסדר, והם קובעים ככה בבוקר וככה קובעים בלילה, מה קרה פה?

ולמה יש שוני?

בערבית כתוב המכה

בעברתו כל בחורי מצרים. בשחרית?

כל בחוריהם הרגת.

מה ההבדל מכה?

הרגת.

אז הוא אומר כך

במסכת צמחות בהתחלה

מובא שחכמים זיכרונם לברכה אומרים

הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו.

כל אדם שנותן מתנה לחברו

צריך להודיעו שהמתנה ממנו בשביל שיהיה קרבה ורעות ואחווה והכול.

לא כמו כאלה שמשאירים לך ליד הדלת ולא אומרים מי שלחנו,

זה לא נכון.

צריך להודיע מי נטר

בשביל

שיהיה קרבה וידידות ואהבת רעים.

הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו.

הקדוש ברוך הוא רצה להודיע לכלל ישראל על מכת בכורות

אבל בזמן המכה

בני ישראל היו בבית

והיה אסור להם לצאת מפתח ביתם

עד הבוקר

ולכן בחצות הלילה

היכה הקדוש ברוך הוא את הבכורים

במכת הרג

אבל עדיין היו מפרפרים בין חיים למוות עד הבוקר

ובבוקר

כשבני ישראל יצאו ממצרים והספיקו לראות את מתנם

אז פרחו נשמותם ומתו המצרים וישראל ראו את המכה שהכה הקדוש ברוך הוא את המצרים.

עד כאן כתוב במסכת שמעון

לפי זה אומר הגאון

רבי שלמה זלמן אוירבך

מובן השינוי בתפילה

בערבית בלילה

זה היה קודם מכת הרג

זה היה קודם מכת הרג

קודם היה מכת הרג

ואחר כך יציאת מצרים

כי המכה הייתה אבל לא מתו לגמרי

אז המכה הייתה קודם אחר כך הייתה יציאת מצרים

בבוקר,

אחרי שיצאו ממצרים,

אז היה המוות של הבכורים שהיו מפרפרים עד אותו זמן בשביל שיראו את המתנה שהם קיבלו.

לכן בערבית מקדימים מכת בכורות,

אבל מה אומרים?

המכה רק, לא הורג,

המכה בעברתו.

המכה היא רק מכה של מוות אבל היא לא הריגה גמורה.

וזה מכת בכורות קודמת הייתה ליציאת מצרים,

כי עוד לא יצאו.

אבל בבוקר,

אחרי שבני ישראל יצאו,

אז מתו המצרים הבכורות.

לכן בשחרית מקדימים יציאת מצרים למכת בכורות

והכל מיושם, כל בכוריהם הרגת ממש סופית.

ראיתם את המתנה?

זהו.

עכשיו הגאון

רבי משה שמואל שפירא זכר צדיק וקדוש לברכה,

הוא שואל,

כתוב ממצרים גאלתנו,

אדוני אלוהינו

ומבית עבדים פדיתנו.

למה צריך לכפול את הלשון

פעם גאלתנו ופעם פדיתנו?

ולמה כלפי מצרים אמר גאלתנו ובית עבדים פדיתנו?

אז הוא מתרץ.

לשון גאולה

מתפרש

מתפרש שיצאנו לגמרי לחירות.

גאולה.

לשון פדייה מתפרש שהחליפו דבר בדבר אחר.

כמו שאומרים פדיון הבן,

פדיון

אם אתה נותן חמישה סלעים אתה מקבל את הבן בחזרה.

אז מחליפים דבר בדבר זה נקרא לפדות.

לפדות זה בתמורה למשהו.

אז פדייה החליפו דבר לדבר אחר.

זאת אומרת יצאנו ממקום אחד למקום אחר.

ולכן

על מצרים נאמר גאולה כי יצאנו לגמרי ממצרים.

אבל מבית עבדים רק נפדאנו

מעבדות לפרעה לעבדות לקדוש ברוך הוא.

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם.

זאת אומרת לשעבר עבדי פרעה ועכשיו עבדי ה'.

לכן נקט בלשון פדיעה.

זאת אומרת, למה פדה אותנו הקדוש ברוך הוא שנהיה לו לעבדים?

אז זה לא כפל לשון, זה מדויק.

גאולה זה לגמרי ופדיעה זה מדבר לדבר.

וזה גם משמע מהפסוק בפרשת ראה המוציא אתכם מארץ מצרים והפודחה מבית עבדים.

במכת בכורות.

בהגדה מובאה רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצח עדש באחאב.

מובא במדרש

עד ההוד הכתיב

למכה מצרים בבכוריהם

כי לעולם חסדו.

מה הכוונה של המדרש?

כתוב שרבי יהודה אומר סימנים דצח עדש באחאב

זה עשרת המכות.

והמדרש אומר זה מה שכתוב

למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו.

בהגדת פסח של

משפחת בריסק

בשם רבי חיימי בריסק

מסביר

לכאורה מדוע במכת בכורות

רבנן אמרה בהגדה מכת בכורות

בשאר המכות לא נאמר מכת דם,

מכת ספרדע, מכת כנים, לא כתוב.

אלא יש ניישב

דם זה דבר שלילי מצד עצמו

והוא מכה בפני עצמה,

לא צריך להגיד מכת.

אדם עצמו הוא המכה

הוא מזיק

וכן משאר המכות הצפרדע בעצמה מזיקה, הכינים מזיקים, הדבר מזיק

אבל בכור

זה לא מכה

זה אדם

שקוראים לו בכור

זה לא מכה, הוא ע...

עצמו לא מכה,

הוא עצמו לא מכה, דם זה מכה, צוודיה זה מכה,

הוא לא מכה.

לפי זה קשה.

קשה למדרש.

מה קשה?

תינך לרבנן.

זה בסדר, קשה למדרש.

אבל רבי יהודה שאמר בסימנים באב,

ולא כאמר מכת

בא אחמד

להוסיף מכת בכורות,

מדוע בכור שאינו שלילי מצד עצמו אינו מזכיר מכת?

כי הבכור, אמרנו,

הוא לא מכה.

בן אדם.

הוא לא מזיק.

אז למה הוא לא אמר מכת בכורות כמו שאמרו חכמים, מכת בכורות?

אז היה צריך להגיד סימנים, דצח,

עדש,

ובא אחמב,

מכת בכורות. להכניס את המילה מכת בכורות, כי הבכור הוא לא מזיק כמו האחרים.

אז לכן אומר המדרש, הדהוד הכתיב, זה שאמר הכתוב,

למכה מצרים בבכוריהם.

מה זה אומר?

הבכורים ראו שהם הולכים למות.

הודיעו להם שהבכורות מכת בכורות.

נכנסו אצל ההורים שלהם, אמרו,

תשחררו את העם הזה מפה, הם לא יהרגו אותנו.

אמרו, לעולם לא נשחרר אותם, אפילו ימותו כל המצרים.

הלכו אצל פרעה.

אמרו לו, אתה גם בכור, יהרגו אותך גם כן.

אמר לעבדים שלו, תשברו להם את השוקיים.

הוא סילק אותם.

הבחור מפגר, הגמד הזה מפגר לגמרי.

הוא הלך לישון, הוא קם מהמיטה במכת בכורות והלך לישון.

בקיצור, הם יצאו מפרעה מיואשים,

לקחו חרבות, הלכו, הרגו את כל ההורים שלהם.

למכה מצרים,

מכה את המצרים בבכוריהם.

הבכורות, היכו אותם, אז הם הפכו להיות מכה.

אז אם כן, עכשיו הם נקראו מכה, אז לא צריך לכתוב מכת בכורות. לכן אמר רבי יהודה,

דם צפרדע זה בלי מכת בכורות.

בכורות כי הם הפכו להיות מזיקים כמו דם צפרדם וכל העובדים.

לכן אומר המדרש אומר הדהוד הכתיב למכת בכורות כי מה שאמר רבי יהודה בלי להגיד את המם של מכת בכורות

זה על סמך מה שהם הפכו להיות מזיקים כי הם הכו את המצרים מחשש שהם ימותו ולא אכפת להם להשאיר אותם מתים אז לכן

איי איי איי זה נפלא נפלא נפלא נפלא זה רבי חיים מבריסק

עוד שאלה

בשבילי הלקט, שיבולי הלקט

בדעת זקנים

לפי דברי המדרש מבואר מדוע בכל המכות ניתן השם על שם המכה

ולא על שם המוכה

אומרים שהמכה קוראים לה דם צפרדם

שם המכה

ובמכת בכורות

השם הוא על שם המוכה הבכור מכת בכורות שהולכים להכות את הבכור

אלא גם מכת מכורות זה נקרא על שם המכה

למה?

כי הם הכו את המצרים בעצמם ואמרנו שהם הפכו

להיות מזיקים בעצמם אז זה לא, אין פה שינוי

כולם מכות

גם הבכורות הן מכה בפני עצמם

בהגדה של פסח אנחנו אומרים אין לו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים

נשאלת השאלה למה אמר

מצרים במצרים רשי מביא על הפסוק

למכה מצרים בבכוריהם

שגם בכורי מצרים בארצות אחרות לקו

איפה שהיה מצרי בכור וכל העולם בדיוק יצא לחופשה

אלא מבאר הגאון רבי יוסף יסן זכר צדיק וברכה

מובא במדרש

שבכורי מצרים הכו את המצרים כדי שישחררו את ישראל

וזה למכה מצרים בבכוריהם

הבכורים

הכו את המצרים

איפה זה התרחש?

זה התרחש רק בארץ מצרים לא בחוץ לארץ

ולכן הכוונה אין לו עשר מכות

שביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים

אם זה בא להתייחס על ההכאה של המצרים שהוכו על ידי הבכורים זה היה רק במצרים

אז זה עשר המכות שהיו במצרים כי בחוץ לארץ הם לא הכו אף אחד המצרים הם רק הוכו אבל לא היכו במצרים הם היכו

אז לכן אלה עשר מכות שהיו דווקא במצרים

אז כמו שאמרנו אדמו״ר מקוצקו אומר ויקום פרעה לילה

רש״י אומר ממיתתו

מה בא להשמיע אותנו שהוא קם במיתה

אלא פרעה הרשאי האפיקורוס אמיתי

אפילו שראה את כל המכות ושמע עניין בכורות ממשה רבנו והוא בעצמו בכור

על הלישון הגמד הזה על מיתתו ולא חשש לדברי משה

עד שנוכח

לראות שכל דבריו אמת וצדק ואז הוא יצא מהפיג'מה והתחיל לצעוק ומוצאו מתוך עניין

כי אין בית אשר אין שם מת

רש״י אומר

יש שם בכור מת

אין שם בכור גדול שבבית קרוי בכור

זאת אומרת בית שאין בו בכור

נגיד היה להם בכור והוא מת כבר

או שהוא מחוץ לבית

אז עכשיו אין בכור בבית אבל כתוב שאין בית אשר אין שם מת

אז חייב להיות מת בכל בית

אז הגדול הוא נחשב בכור

מי שיהיה עכשיו הכי גדול לפי הסדר הוא צריך למות

עכשיו יש להבין מדוע משה רבנו לא התרה גם על הגדולים בבתים כמו שהוא התרה על הבכורים

תמיד משה רבנו דייק במכות להגיד בדיוק מה הולך לבוא

למה פה הוא לא אמר

הרי בחצות הלילה השם אמר לו שהוא יעבור ויכה במצרים

והוא בשביל לדייק שלא יהיה סיבה שיגידו שהוא בדייק

אז הוא אמר קח חצות הלילה

שלא תתפסו אותי על חמש שניות או משהו כזה

אז זה

אז הוא מדייק למה פה הוא לא גילה להם את זה

בספר עדות ביוסף אומר

לפי דברי החכמים, זיכרונם לברכה, המצרים נטלו את הבכורים שלהם וזרקו אותם בבתי ישראל וככה הם סברו שהם ינצלו.

עכשיו אם משה היה מגלה להם במצב כזה

שהגדולים בבתים גם ימותו,

זאת אומרת אם הבכור לא יהיה כמו שאתם עכשיו הולכים לשים אותו בבית של ישראל,

אז לא יהיה יותר בכור פה.

אם היה אומר להם שגם הגדולים ימותו כי אם אין בכור אז ימות הגדול,

המצרים לא היו זורקים את הבכורים

לבתים של ישראל.

למה?

כי בזה היו מצילים את עצמם, שימות הבכור אבל שלא ימות הגדול.

אבל בשביל זה משה רבנו לא גילה להם כי אחרת הם יחסכו במתים.

אז הוא לא גילה להם.

ולמה? כי הם רמאים,

הם בעצמם רמאים, הם שיקרו את עם ישראל לאורך כל הדרך.

שהוא העביד אותם בפרק.

לפני כן זה היה בפרק.

כן, בואו תעבדו, תקבלו שכר, ואחר כך כשהוא עיבד אותם, הכל ברמאות עשו.

אז לכן הוא לא גילה להם, וככה מתו בלי עין רע, כמויות,

וזהו.

ויעקם פרעה לילה,

אור החיים הקדוש אומר, אמנם האיר אותו לילה לישראל כמו יום,

כאורה כחשכה,

כמובא בזוהר הקדוש,

אך כמו במכת החושך,

הנס היה רק לישראל בלבד ולא לעולם כולו.

לכן כאשר קם פרעה,

לא מצא בדרכו אל הלילה.

כלומר, חושך, ולחושך קרה לילה. ויעקם פרעה לילה, אצל היהודים היה אור.

עוד אומר אור החיים הקדוש, ויקרא למשה ולאהרון לילה.

למה צריך להגיד את זה?

כתוב, ויעקם פרעה לילה.

אז מה זה ויקרא למשה ולאהרון לילה?

מה זה?

מה זה?

מה כתוב לספר?

כיצד קרה פרעה למשה ולאהרון, קומו, צאו מתוך עמ...

מי?

לא היה לו לכאורה לחזור ולספר שהיה זה בלילה, למה צריך להגיד ואקרא למשה לאהרון לילה? למה צריך לספר? זה כבר אמרנו שהוא קם בלילה.

כשנפגשו פרעה ומשה בפעם האחרונה,

הזהיר אותו פרעה,

דיר באלכ,

לא תוסיף לראות פניי,

וחתם בעונש.

כי ביום,

ביום רעותך פני תמות.

עכשיו הוא מחפש את

משה ואת אהרון,

והם לא מיהרו להמציא את עצמם לפניו.

אז הוא חשש,

אולי משה מפחד ממני שאני אהרוג אותו כמו שאמרתי לו,

לכן הוא צעק ואמר לו לילה, לילה, לילה.

למה? כי אזהרה הייתה, כי ביום רעותך פני תמות.

אם אני רואה אותך ביום אבל לא בלילה.

אז לכן הוא כל הזמן ויקרא למשה ולאהרון, לילה, לילה, תצאו, תצאו, תצפחד, תצפחד, לא אעשה לך כלום.

הגמל הזה באמת חושב שמשה מפחד ממנו.

זהו, קושי חמישים וחמש סנטים, חמש מטר פלוס, אתה תמיד שם עליו את הרגל,

ככה, מועך אותו,

והוא חושב שהוא מפחד ממנו.

נכנס אליו לארמון, יש אריות, דובים, הכל לא מפחד,

אז הוא מצפצף עליו.

הוא עדיין חושב שהוא מפחד ממנו, אז הוא צועק לו, לילה, לילה, תפחד, תפחד.

הכל ידוך והכל ישבחוך

והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם,

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם,

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש, קשה, מר אני מחווה לקיים את צורך העולם דאורייתא

בשמחה דאורייתא גורל נפשי של חסד דאורייתא כבד את אביך דאורייתא

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש

שיהיו שפתותיו דוברות בכיף