פרפראות וחדושים לפרשת בא תשפ''ו - חלק ה'

נציב יום לרפואת יזבל בת חיה ילדה בת חמש ואמה שתחיינה שניצלו מתאונת דרכים יהי רצון שהשם יתברך יתמלא עליהם ברחמים מאוצרות הטוב במתנת חינם וישלח להם ישועה ורפואה שלמה ויבטל כל הגזרות הקשות מעליהם יצאו מבית החולים לחיים טובים ולשלום אל נרפנלה אל נרפנלה במהרה אמן אמן

פרפראות בחידושים לפרשת בוא חלק ה' תשפ"ו

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם" (שמות יב, לה)

כדבר משה שאמר להם במצרים וישאלו איש מאת רעהו אומר רש"י מה זה כדבר דבר משה כדבר משה שאמר להם במצרים וישאלו איש מעת רעה לכאורה מה הוסיף רש"י בדבריו בעלו מפורש במקרא כידבר משה וישלא ממצרים אלא דינו בגמרא בבא קמה לז שור של ישראל שנגע שור של נוכרי פטור שהתורה אמרה כי יגח שור איש את שור רעה שור רעהו ולא שור נוכרי לפי זה היה קשה לרשי איך נאמר לעל וישאלו איש מאת רעהו והיינו המצרים הרי המצרים אינם בכלל רעהו כמו שכתוב בגמרא ועוד יש לתמועה מה פשר הכתוב דברנ פירש רשי שם אין נ אלא לשון בקשה לשם מה נצרך לבקש מהם כלי כס כסף זהב אומר הגאון מוילנה לאמיתו של דבר לא היה ביכולתם לעשות כדבר הזה ולקחת מן המצרים אלא רק אם קודם לכן יכפו עצמם ויעשו חסד איש את רעיהו דהיינו הישראלים יעשו עם עצמם ואז עולם חסד יבנה ועל ידי כך יתן השם חן העם בעיני מצרים זה פשר הכתוב דבר נ בלשון בקשה תבקש מהם שיעסקו בחסד איש את רעיהו ומעטה מובנים דברי רשי על הפסוק ובני ישראל עשו כדבר משה שאמר להם במצרים וישאלו איש מאת רעהו שבני ישראל יעשו חסד איש עם רעהו והתוצאה תהיה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות והשם נתן את חן העם בעיני בני מצרים ויש אילו אז בזכות חסדים שעשו ישראלים בינם לבין עצמם וזה נקרא עולם חסד עם בן אז הקדוש ברוך הוא נתן מה שלא היה בטבעם של המצרים פתאום להשאיל להם וכולי וכולי נתן בליבם חן של הישראלים להשאיל להם כלי כסף וזהב לא עגבניה ומלפפות כלי כסף זה אז זה מה שאומר רש"י וישאלו איש מתראהו אבל על אותה קושיה אומר רבנו בחיה יראה לי שקודם מתן תורה היו כל הבריות חברים כאחד אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון ולא קיבלו עד שקיבלו ישראל יצאו כל האומות מן האחבה והראות ונשאר השם הזה בעם ישראל בלבד שנקראו אחים ורעים למקום למען החי ורעיי זה שכתוב למען החי ורעיי וזה שדרשו ריבו רבותינו זכרונם לברכה לכל עבדת אחיך אחיך ולא גוי וכן לא תשיך לאחיך אחיך ולא גוי כי ברגע שניתנה תורה לישראל בהר סיני למה נקרא שמו סיני שירדה סיניא לעולם אז נפרדה חבילה ואחווה והכל וזה אז אז לפי רבנו בחיה אפשר איש לרעהו שזה שייך גם במצרים אבל עדיין יהיה קשה קצת על הרשי אבל טוב כל מי שירצה תעמק שמה אנחנו ישבנו על זה אתמול ועוד לא מצאנו לזה הסבר בכבוד כ-600,000 איש מה הלשון הזה מורה שלא היה בדיוק? כן כן מפני שהתורה לא הזכירה חשבונם בדקדוק כמה היו הגברים או כמה חסרו ממספר 600,000 אומר רבנו בחיה נראה לומר שלא היו חסרים כי עם אחד ולא רצה להזכיר ולט במפורט אלא במספר שלם כי 600,000 איש קשה להגיד את המין 599 ועוד וכולי תשעיות ולא נגמור אז הוא אומר זה כן ו מצאתי בפרקי דרבי אליעזר פרק לט כשעלו ישראל ממצרים נתייחסו כל הגברים 60 ריבו חסר אחד אומר הפרק מה עשה הקדוש ברוך הוא נכנס במניין עמהם ועל מספר 600,000 הוא שנאמר ואנוכי העלכה גם עלו זאת אומרת הוא מצטרף לתוך זה על החסרון של האחד ומשלים ל600,000 אז איך זה יוצא עכשיו כ600,000? תשברו את הראש, מותר בשביל זה יש ראש. ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים. או יש פה משהו מאוד מעניין. במדרש נאמר בילקות שמעוני בראשית יט סט. בסכר שליו פרעה את אברהם ושרה ארבע עמות, זכה שנשתעבדו בניו אצלו. הבנים של אברהם נשתעבדו אצלו. ועוד אמרו בסנהדרין צו בסכר ארבע עמות שהלח נבוכד נצר ליטול את האיגרת ששיגר הביל מרודך לחזקיה זכה שנשתעבדו ישראל אצלו אביל מרודך כתב לכמוד חזקיה מלך לכמוד העיר ירושלים לכבוד אלוהי חזקיה נבוכד נצר היה באותה עת סופר המלך ובדיוק שהלכו להוציא את המברק הוא ביקש לראות אותו ואז הוא ראה ואמר זה לא נכון לכתוב ככה צריך להקדים את הקדוש ברוך הוא ואחר כך שר בכל אופן הוא פסק עשה ארבע עמות בשביל לעצור את השליח לכבוד השם. לכבוד השם. אז צריך להבין אז למה נשתעבדו ישראל למצרים 210 שנים בגללות בבל 70 שנה. שניהם פסעו ארבע עמות. מה זה? אומר על כך רבי בצלאל אוסתרה בקרם שלמה הגמרא בעירובין מבת כי פשיעה של אדם בינוני היא אמה וכיוון שקומת אדם בינוני היא שלוש אמות הרי פסיחתו של אדם שליש מקומתו. ואמרו חכמים זכרונם לברכה במועד קטן יח שקומתו של פרעה הייתה אמה. נמצא שפשיעה שלו זה שליש אמה. עכשיו החשבון הולך ישר כשהלך נבוכד נצר ארבע עמות, הוא עשה זאת בארבע פשיעות. בעוד שפרעה הלך ארבע עמות ב-12 פסיעות וכיוון שעל ארבע עמות של נבוכת נצר השתעבדו 70 שנה אז בזכות 12 פסיחות צריך לקבל פי שלוש ונשתעבדו אצלו 210 שנה בדיוק לפי החשבון יפה אבל יש להעיר לפי כמה שאמרו חכמים זכרונם לברכה שימו לב למקורות בראשית רב טוז ויקרא רבא יג ה ילקות שמעוני דניאל תטרסיו נבוכד נצר ננס היה וקומתו טפח במופרח החשבון הזה טפע זה פחות מהכוס הזאת זה שטיל אמתו על כל העולם ובגיהנום כשהוא הגיע כולם ברעו זה נבוכד נצר שהיה רוכב על אריה הוא לא הרגיש אותו בכלל איי איי איי טוב לא תוציא מן הבית מן הבשר ועצם לא תשברו בו באיסור ההוצאה נקתה תורה לשון יחיד לא תוציא שכן הלכה היא כי אין מוציא אחר מוציא שלאחר שהוציא הראשון שוב נפסל הקורבן ואם הוציא השני לאחריו הרי הוא פטור מפני שלא גרם בהוצאתו כלום כי כבר הקורבן נפסל אז מה שהוצאת לא פסלת כלום, לא עשית כלום. אז לכן לא תוציא זה הראשון. רק לכן נאמר בלשון יחיד שכן לעולם לא תחייב על הוצאת אותו קורבן אלא אדם אחד אבל לא כן גבי איסור שבירה ועצם לא תשברו בו. זה נאמר בלשון רבים. למה נקתה התורה פה לשון רבים? שכן יש שובר אחר שובר ואפילו שבר האחד ובא השני ושבר אחריו את אותה העצם חייבים שניהם ומפני כך כתבה התורה לייסור זה בלשון רבים שכן כמה אנשים יכולים להתחיב על שבירתה של אותה עצב אז התורה מדקדקת ואומרת בדיוק לא תוציא זה רק הראשון אלא לא תשברו, זה יכול להיות כמה שיהיו. שבעת ימים תאכל מצות מצות יאכל את שבעת הימים. שבעת ימים תאכל מצות. כתוב מצת. זה חשמ ואחר כך מצות יאכל את שבעת הימים. למה בראשון כתוב מצת חסר ו בשני מצות מלא? אומר הגאון מוילנה, התורה מלמד את האדם, כל עוד מדובר במאכל שלך, תאכל מצת, תסתפק במצה חסרה, אבל כשאתה מעניק לזולת אז מצות יאכל, תן לו שלמות ומלאות את המשובח, תעניק לזולתך. כן? אז כשאדם אוכל בביתו יאכל חסר וכשמישהו מהרח אז יתן שלמות וכולי זה דרך ארץ במוסר פסוק דיאטי והגעת לבנך ביום ההוא לאמור במחילת יכול מראש חודש שכותב והגעת לבנך ביום ההוא לאמור יכמדובר מראש חודש תלמוד לומר ביום ההוא בתחילת חודש ניסן נהג הגאון רבי שמואל ברנשטיין זכר צדיק ברכה שהיה רב באמסטרדם לטלוט מודעה שמצוינים במראה מקומות שהוא הולך לדרוש בדרשה של שבת הגדול שתבוא עליהם לטובה. ככה היה נוהג. ומכין אותם. תכינו את החומר. תלמידו אותו ואני הולך לדבר על הנושאים האלה. רב אחר בעיר נהג לעקב אתית המודעה עד סמוך לשבת הגדול ביום ההוא לאמור. לא קודם. אז על זה אמר הגאון רבי פרץ איגר זכר צדיק ברכה בצחות לשון. תראו איך הוא מכניס את כל מה שכתוב. אם הדרשן למדן ויכול לדרוש הרי הוא מודיע מראש חודש יכול מראש חודש אך אם תלמוד לומר שבעצם הוא ראוי להיות תלמיד אבל הוא רוצה לומר אז טולים את המראה מקומות ביום ההוא שלא יוכל אדם לעיין בסוגיות ולסתור את הדרשה. איזה יופי. יכול מראש חודש תלמוד לומר ביום ההואז אומר מי שיכול לדראש והחומר אצלו בסדר הוא יכול להודיע מראש חודש את המרא מקומות אבל מישהו תלמוד לומר הוא יכול להיות אולי תלמיד אבל הוא רוצה לומר אז זה פוחט שידעו את מה שהוא הולך להגיד ויכינו ואז יתקילו אותו אז לכן הוא טול את המודעות ביום ההוא יפה זה רמה אותיות מקונטרס מרי צדיקים והם מסיימים את הפרשה בדברי הרמבן בסוף הפרשה הוא כתב מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולם זאת אומרת אחרי שאנחנו יודעים שיש ניסים גדולים ומפורסמים אז ודאי שאנחנו נודע שיש גם ניסים נסתרים והם היסוד של כל התורה כולה. למה? שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברנו ומקרנו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם. זה טבע, זה טבעי, זה דבר. אין שום דבר שהוא טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, בין אם זה לעם ישראל בכללות ובין זה לכל יחיד ויחיד אלא אם יעשה המצווה יצליח שכרו ואם יעבור עליהם יחיתנו עונשו הכל בגזירת עליון אז הוא אומר מה זה קשור אם אני עכשיו אקיים מצוות ירד גשם. מה זה קשור? אם אני עושה זה אני אקבל שכר. זאת אומרת רואים שהכל ניסים. כי אם זה טבע אז אתה עושה דברים. אומר מקיים מצוות, לא מקיים מצוות, עושה פעולות, לא עושה פעולות. שום דבר לא צריך להתרחש. אבל אומר, לא, לא. תעשה מצוות יצליח לך השכר. תעשה עבירות יחריט אותך עונש אז מה זה אומר שהכל בגזירת עליון הכל זה הכל זה ניסים כל רגע ורגע אתה קובע את גורלך זה לא אין מנהג טבע אתה תחייה ככה ויהיה ככה ולא יקרה ככה ולא ככה כי זה הטבע לא הוא אומר תדע לך הכל ניסים אין אין טבע ואין מנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה מצווה יצליח שכרו ואם יעבור עליהם יחריתנו עונשו אולי אפשר לדייק בדבריו אם יעשה מצווה הצליח שכרו על מצווה מקבלים כבר צ'יק צ'ק שכר ביחיד כתוב אם יעשה מצווה יצליח שכרו. על מצווה כבר מצליח שכרו. אבל אם יעבור עליהם צריך לעבור כמה עבירות. כי אמרנו שהקדוש ברוך הוא פעם ראשונה שנייה ושלישית מעביר על ראשון ראשון ואחר כך החרטיתנו עונשו. אז זאת אומרת שלא יחשוב אדם זה טבע וקרה ככה וקרה ככה ופתאום תקרר ופתאום אמנם קרירות זה תלוי באדם אם הוא מזלזל בעצמו צילים פחים בדרך עיקש אומר נפש ח אבל כל מיני חולאים כאלה ואחרים וכל מיני זה וירוסים וכל מיני תקלות זה לא לא באקראי לא מנהגו של עולם זה הכל הולך חשבון מדוקדק הכל הוא כותב בגזרת עליון ומי מפעיל את הגזרות אתה איך שאתה עושה ככה עושה מצווה יצליח שכרו על המקום עושה עבירות יחיתנו לו עונשו אז לא לבוא בטענות בבקשה להסתכל במראה ולהשים את ההוא הכל יודוך והכל ישבוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה הכל יודוך והכל ישך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה הכל יוד דך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו עין קדושב הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשה הרבה כבד אביך מך