פרפראות וחדושים לפרשת בא תשפ''ו - חלק ה'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לרפואת

איזבל בת חיה,

ילדה בת חמש,

ואימה שתחיינה,

שניצלו מתאונת דרכים,

יהי רצון שהשם יתברך, יתמלא עליהם ברחמים,

מאוצרו הטוב במתנת חינם,

וישלח להם ישועה ורפואה שלמה,

ויבטל כל הגזרות הקשות מעליהם,

ויצאו מבית החולים לחיים טובים ולשלום,

אל נא רפא נא לה,

אל נא רפא נא לה, במהרה, אמן.

אמן.

פרפרות

וחידושים

לפרשת בו,

חלק ה' תשפו.

ובני ישראל עשו כדבר משה

וישאילו ממצרים,

כדבר משה

שאמר להם במצרים, וישאלו איש מאת רעהו,

אומר רשי.

מה זה כדבר משה?

כדבר משה שאמר להם במצרים,

וישאלו איש מאת רעהו.

לכאורה, מה הוסיף רשי בדבריו?

בעלו מפורש במקרא,

כדבר משה, וישאלו ממצרים.

אלא דינו בגמרא, בבבא קמא ל' זן.

שור של ישראל שנגח שור של נוכרי פטור.

שהתורה אמרה כי יגח שור איש את שור רעהו.

שור רעהו ולא שור נוכרי.

לפי זה היה קשה לרשי.

איך נאמר להם, וישאלו איש מאת רעהו,

דהיינו המצרים.

‫המצרים אינם בכלל רעהו, ‫כמו שכתוב בגמרא.

‫בעוד יש לתמוהה, מה פשר הכתוב? ‫דבר נא.

‫פירש רשי שם, אין נא אלא לשון בקשה.

‫לשם מה נצטרך לבקש מהם? ‫כלי כסף, הכלי זהב.

‫אומר הגאון מווילנא לאמיתו של דבר,

‫לא היה ביכולתם לעשות כדבר הזה ‫ולקחת מן המצרים,

‫אלא רק אם קודם לכן יכפו עצמם ‫ויעשו חסד איש את רעהו,

‫דהיינו, הישראלים יעשו עם עצמם,

‫ואז עולם חסד ייבנה,

‫ועל ידי כך ייתן השם חן העם בעיני מצרים.

‫זה פשר הכתוב, דבר נא בלשון בקשה.

‫תבקש מהם שיעסקו בחסד איש את רעהו,

‫ומעתם מובנים דברי רש״י על הפסוק, ‫ובני ישראל עשו כדבר משה,

‫שאמר להם במצרים, ‫ישאלו איש מאת רעהו,

‫שבני ישראל יעשו חסד איש עם רעהו,

‫והתוצאה תהיה, וישאלו ממצרים,

כלי כסף וכלי זהב ושמנות.

‫בהשם נתן את חן העם בעיני מצרים ‫וישאלו, אז בזכות

חסדים שעשו ישראלים בעיניו ובעצמם, ‫וזה נקרא עולם חסד ייבנה.

‫אז הקדוש ברוך הוא נתן מה שלא היה ‫בטבעם של המצרים, ‫פתאום להשאיל להם וכולי וכולי.

‫נתן בלבם

‫הן של הישראלים, ‫להשאיל להם כלי כסף וזהב, ‫לא עגבנייה ומלפפון,

‫כלי כסף וזהב.

‫אז זה מה שאומר רש״י,

‫וישאלו איש מאת רעהו.

‫אבל על אותה קושייה אומר הבן...

ובחייהן

יראה לי

שקודם מתן תורה היו כל הבריות חברים כאחד אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון ולא קיבלו עד שקיבלו ישראל יצאו כל האומות

מן האחווה והרעות

ונשאר השם הזה בעם ישראל בלבד שנקראו אחים ורעים

למקום למען אחי ורעי

זה שכתוב

למען אחי ורעי וזה שדרשו ריבותינו זיכרונם לברכה

לכל אבדת אחיך אחיך ולא גוי

וכן לא תשיך לאחיך אחיך ולא גוי

כי מרגע שנבנה תורה לישראל בהר סיני למה נקרא שמון סיני שירדה שנאה לעולם

אז נפרדה חבילה באחווה והכל

אז לפי רבנו בחייה אפשר

איש לרעהו שזה שייך גם במצרים

אבל עדיין יהיה קשה קצת על הרשי אבל טוב

כל מי שירצה להתעמק שם אנחנו ישבנו על זה אתמול ועוד לא מצאנו לזה הסבר בכבוד

כשש מאות אלף איש

מה הלשון הזה מורה שלא היה בדיוק כן כן

לפני שהתורה לא הזכירה חשבונם בדקדוק כמה היו הגברים

או כמה חסרו ממספר שש מאות אלף

אומר רבנו בחייה נראה לומר שלא היו חסרים כי אם אחד

ולא רצה להזכיר ולמנות במפורט

אלא במספר שלם כי שש מאות אלף איש

קשה להגיד את המין

חמש מאות תשעים ותשע אלף ותשע מאות תשעים ותשע ועוד

חולי

תשעיות ולא נגמור

אז זה אומר זה כן

ומצאתי בפרקי דרבי אליעזר

בפרק ל״ט, כשעלו ישראל ממצרים נתייחסו כל הגברים שישים ריבו חסר אחד

אומר הפרקי ה' מה עשה הקדוש ברוך הוא?

נכנס במניין עמהם

ועל המספרם שש מאות אלף

הוא שנאמר ואנוכי אעלך גם עלו

זאת אומרת הוא מצטרף לתוך זה על החסרון של האחד ומשלים את שש מאות אלף

אז איך זה יוצא עכשיו כשש מאות אלף?

תשברו את הראש, מותר בשבילי ויש ראש

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים

או יש פה משהו מאוד מעניין

במדרש נאמר בירקות שמעוני בראשית יט סט

בסכר שליווה פרעה את אברהם ושרה ארבע אמות

זכה שנשתעבדו בניו אצלו

הבנים של אברהם נשתעבדו אצלו

ועוד אמרו בסנהדרין צ״ו בשכר ארבע אמות שלח נבוכדנצר

ליטול את האיגרת ששיגר אוויל מרודח לחזקיה זכה שנשתעבדו ישראל אצלו

אוויל מרודח כתב

לכבוד

חזקיה המלך, לכבוד

העיר ירושלים, לכבוד אלוהי חזקיה

נבוכדנצר היה באותה עת סופר המלך

ובדיוק כשהלכו להוציא את המברק

הוא ביקש לראות אותו ואז הוא ראה ואמר זה לא נכון לכתוב ככה

צריך להקדים את הקדוש ברוך הוא

ואחר כך חשב

בכל אופן הוא פסע ארבע אמות בשביל לעצור את השליח

לכבוד השם

לכבוד השם

צריך להבין

אז למה נשתעבדו ישראל למצרים 210 שנים?

בגלות בבן 70 שנה

שניהם פסעו ארבע אמות

מה זה?

אומר על כך

ריבי בצלאל אוסתריאה בכרם שלמה

הגמרא בעירובין מב אומרת כי פסיעה של אדם בינוני

היא אמה

וכיוון שקומת אדם בינוני

היא שלוש אמות

הרי פסיעתו של אדם

היא שליש מקומתו

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה במועד קטן יח שקומתו של פרעה הייתה אמה

נמצא שפסיעה שלו זה שליש אמה

עכשיו החשבון הולך ישר

כשהלך נבוכדנצר ארבע אמות

הוא עשה זאת בארבע פסיעות

בעוד שפרעה הלך ארבע אמות בשתים עשרה פסיעות

וכיוון שעל ארבע אמות של נבוכדנצר השתעבדו שבעים שנה

אז בזכות שתים עשרה פסיעות צריך לקבל פי שלוש

ונשתעבדו אצלו מאתיים ועשר שנה בדיוק לפי החשבון

יפה

אבל יש להעיר

לפי מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה שימו לב למקורות

בראשית רבה טוז

ויקרא רבה יג ה'

ילקוט שמעוני דניאל תטרסב

נבוכדנצר ננס היה וקומתו טפח

ומופרך החשבון הזה

טפח זה פחות מהכוס הזאת

זה שהטיל אימתו על כל העולם ובגיהינום כשהוא הגיע כולם ברעו

זה נבוכדנצר שהיה רוכב על אריה

הוא לא הרגיש אותו בכלל

טוב לא תוציא מן הבית מן הבשר בעצם לא תשברו בו

באיסור ההוצאה נקטה תורה לשון יחיד

לא תוציא,

שכן הלכה היא, כי אין מוציא אחר מוציא

שלאחר שהוציא הראשון

שוב נפסל הקורבן

ואם הוציא השני לאחריו הרי הוא פטור מפני שלא גרם בהוצאתו כלום כי כבר הקורבן נפסל

אז מה שהוצאת לא פסלת כלום ולא עשית כלום

אז לכן לא תוציא זה הראשון

לכן נאמר בלשון יחד

שכן לעולם לא התחייב על הוצאת אותו קורבן אל אדם אחד

אבל לא כן לגבי איסור שבירה

בעצם לא תשברו בו, זה נאמר בלשון רבים

למה נקטה תורה פה לשון רבים?

שכן יש שובר אחר שובר

ואפילו שבר האחד

ובא השני ושבר אחריו את אותה עצם

חייבים שניהם

ומפני כך כתבה התורה לאיסור זה בלשון רבים

שכן כמה אנשים יכולים להתחייב על שבירתה של אותה עצם

אז התורה מדקדקת ואומרת בדיוק לא תוציא זה רק הראשון

ולא תשברו זה יכול להיות כמה שיהיו

שבעת ימים תאכל מצות

מצות יאכל את שבעת הימים

שבעת ימים תאכל מצות כתוב מצת

זה חשוב שתשמע

ואחר כך מצות יאכל את שבעת הימים

למה בראשון כתוב מצת חסר מו

בשני מצות מלא?

אומר הגאון מוילנא, התורם למת האדם

כל עוד מדובר במאכל שלך תאכל מצת

תסתפק במצה חסרה

אבל כשאתה מעניק לזולת אז מצות יאכל

תן לו שלמות ומלאות

את המשובח תעניק לזולתך

כן?

אז כשאדם אוכל בביתו יאכל חסר

וכשמישהו מארח אז ייתן שלמות וכולי

זה דרך ארץ במוסר

פסוק דיאטטי

והגעת לבנך ביום ההוא לאמור

במחילתא

יכול מראש חודש שכותב והגעת לבנך ביום ההוא לאמור

יכול שמדובר מראש חודש

תלמוד לומר ביום ההוא

בתחילת חודש ניסן נהג הגאון רבי שמואל ברנשטיין, זכר צדיק וברכה,

שהיה רב באמסטרדם, לתלות מודעה

שמצוינים בה מראה מקומות שהוא הולך לדרוש

בדרשות של שבת הגדול שתבוא עליהם לטובה.

ככה היה נוהג.

ומכין אותם, תכינו את החומר, תלמדו אותו טוב, ואני הולך לדבר

על הנושאים האלה.

רב אחר בעיר

נהג לעכב את תליית המודעה

עד סמוך לשבת הגדול, ביום ההוא לאמור,

לא קודם.

אז על זה אמר הגאון רבי פרץ זאבל איגר,

זכר צדיק וברכה, בצחות לשון.

תראו איך הוא מכניס את כל מה שכתוב.

אם הדרשן למדן

ויכול לדרוש,

הרי הוא מודיע מראש חודש.

יכול מראש חודש.

אך אם תלמוד לומר

שבעצם הוא ראוי להיות תלמיד

אבל הוא רוצה לומר

אז תולים את המראה מקומות ביום ההוא

שלא יוכל אדם לעיין בסוגיות ולסתור את הדרשה.

איזה יופי.

יכול מראש חודש. תלמוד לומר ביום ההוא. אז הוא אומר מי שיכול לדרוש

והחומר אצלו בסדר הוא יכול עוד יום מראש חודש שתמראה מקומות

אבל מישהו תלמוד לומר הוא יכול להיות אולי תלמיד אבל הוא רוצה לומר

אז זה הוא פוחד שידעו את מה שהוא הולך להגיד ויכינו ואז יתקילו אותו אז לכן הוא תולה את המודעות ביום ההוא.

זה רמה חוטיון מקונטרס, עמרי צדיקים.

והם מסיימים את הפרשה בדברי הרמב״ן, בסוף הפרשה הוא כתב

מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים

שהם יסוד התורה כולה.

זאת אומרת אחרי שאנחנו יודעים שיש ניסים גדולים במפורסמים

אז ודאי שאנחנו נודה שיש גם ניסים נסתרים

והם

היסוד של כל התורה כולה.

למה?

שאין לאדם חלק

בתורת משה רבנו

עד שנאמין בכל דברינו ומקרנו

שכולם ניסים

אין בהם טבע ומנהגו של עולם.

זה טבע, זה טבעי, זה דבר... אין שום דבר שהוא טבע ומנהגו של עולם.

בין ברבים,

בין ביחיד. בין אם זה לעם ישראל בכללות ובין זה לכל יחיד ויחיד.

אלא

אם יעשה המצווה יצליח שכרו ואם יעבור עליהם

יחריתנו עונשו.

הכל בגזרת עליון.

אז הוא אומר,

מה זה קשור אם אני עכשיו אקיים מצוות ירד גשם?

מה זה קשור אם אני עושה זה אני אקבל שכר?

זאת אומרת רואים

שהכל ניסים כי אם זה טבע אז אתה עושה דברים מקיים מצוות לא מקיים מצוות עושה פעולות לא עושה פעולות

שום דבר לא צריך להתרחש.

אבל הוא אומר לא לא.

תעשה מצוות יצליח לך שכר.

תעשה עבירות יחרית אותך עונש.

אז מה זה אומר?

שהכל בגזרת עליון.

הכל זה ניסים.

כל רגע ורגע

אתה קובע את גורלך.

זה לא אין מנהג טבע אתה תחיה ככה ויהיה ככה ולא יקרה ככה ולא ככה כי זה הטבע.

לא.

לא.

הוא אומר תדע לך.

הכל ניסים.

אין טבע ואין מנהגו של עולם.

בין ברבים

בין ביחיד.

אלא אם יעשה המצוות יצליח שכרו.

ואם יעבור עליו

‫והם יכריתנו עונשו.

‫אולי אפשר לדייק בדבריו,

‫אם יעשה המצווה יצליח שכרו, ‫על מצווה מקבלים כבר צ'יק צ'ק שכר.

‫ביחיד כתוב.

‫אם יעשה המצווה יצליח שכרו, ‫על מצווה כבר מצליח שכרו.

‫אבל אם יעבור עליהם,

‫צריך לעבור כמה עבירות,

‫כי אמרנו שהקדוש ברוך הוא ‫פעם ראשונה, שנייה ושלישית,

‫מעביר על ראשון ראשון,

‫ואחר כך יכריתנו עונשו.

‫זאת אומרת, שלא יחשוב אדם, זה טבע,

‫וקרה ככה וקרה ככה, ופתאום הוא מתקרר, ‫ופתאום, אמנם קריבות זה תלוי באדם, ‫זה בעצמו צמנטריים,

‫בדרך עיקש שומר נפשך,

‫אבל

כל מיני חוליים כאלה ואחרים, ‫וכל מיני זה, ווירוסים, וכל מיני...

‫תקלות, זה לא, נכון, לא, לא באקראי, ‫לא מנהגו של עולם.

‫זה הכול הולך להשבור מדוקדק,

‫הכול הוא כותב בגזירת עליון.

‫ומי מפעיל את הגזירות? אתה,

‫איך שאתה עושה, ככה.

‫עושה מצווה, יצליח שכרו על המקום.

‫עושה עבירות,

‫אחריתנו עונשו.

‫אז לא לבוא בטענות, בבקשה, ‫להסתכל במראה ולהאשים את ההוא.

‫הכול יודוך, והכול יאמרו, ‫והכול יאמרו, והכול יאמרו, ‫אין קדוש כאשר.

‫הכול יאמרו, והכול יאמרו, ‫והכול יאמרו,

‫והכול יאמרו,

‫והכול יאמרו, והכול יאמרו. ‫והכול יאמרו, והכול יאמרו.

‫אין קדוש כאשר.

‫אבל אני מכוון כאילו מצוות.

‫כבד את אביך ואיתנו, ‫איך הדבר הייתה עושה ככה.