פרפראות וחדושים לפרשת בשלח תשפ''ו - חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, תהילה ירדנה בת שושנה שמעה

תזכה לחתן צדיק ירא שמים כלבבה

בריא בגופו ונפשו

ויזכו יחדיו לזכות הרבים

יקימו בית נאמן לעבודתו יתברך

ומשאלות ליבה כולן יתגשמו לטובו אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת בשלח תשפו חלק ב'

ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל

ויהי הענן והחושך

ויער את הלילה

רש״י

ויהי הענן והחושך למצרים

ביער

עמוד האש את הלילה לבני ישראל

ורבי חיים פלאג'י מקשה קושייה,

לכאורה קשה.

למה הוצלח השם לעשות המצאה כזאת להחשיך להחשיך למצרים? אדרבה, יותר טוב שיעיד להם

שיראו את דרך הילוכם כדי למהר את ביאתם לים

אלא תירוץ הוא, יש לומר,

כתוב בפסוק י' והנה מצרים נוסע אחריהם

רש״י אומר שלכן נאמר בלשון יחיד שהיו המצרים בלב אחד כאיש אחד

באחדות גמורה

ולכן ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל אדוניי

למה? כיוון שיש להם אחדות

אז אפילו שהם עובדי עבודה זרה הם מצליחים

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הביא עליהם את הענן והחושך

וידוע מה שאמרו חכמים במסכת שבת כג

דנר של שבת

הוא משום שלום בית

כי כשאדם שואל בחושך הוא נתקל, כועס, מתקוטט

אף פעם לא היה חשמל, אם אין נר יש חושך, אם יש חושך

נתקלים, נופלים, כועסים, מתקוטטים

ואם ככה

אמרו בתוך הבית,

כשאדם עדיין מזהה פחות או יותר את מקומו,

כל שכן בדרכים, אם יש חושך ואפלה,

וטרדה גדולה, ובמצב של מלחמה,

אז בוודאי שעל ידי החושך הם ייתקלו זה בזה עם הסוסים, יהיה ביניהם בלבול וקטטה רבה,

ואז אין בהם הצלחה.

מעתה יבוא הכתוב על נכון.

ויבוא בין מחנה מצרים,

כי ראה אותם באחדות כאיש אחד,

ולכן בחוכמה ייסד

ויהי הענן והחושך למצרים.

מסיבה זו כתוב, ולא קרב זה אל זה כל הלילה.

לא היה ביניהם קרבה וחביבות לעומת אחדות שהייתה בהם,

ועכשיו נכנסה בהם קטטה ומריבה,

ועמדו מרחוק

ועל ידי זה הייתה הצלה לעם ישראל.

ולכן הקדוש ברוך הוא החשיך להם

והאיר לישראל

כדי לערבב אותם ושיתפרדו מן האחדות.

כמו שאמרו חכמים על הפסוק, חבור עצבים מפנהם הנח לו, אפילו שעם ישראל מחוברים לעבודה זרה, כל זמן שהם חבורים ביחד חבורה אחת,

הנחלו, אין כתרום.

הלאה.

וישם את הים לחרבה ויבקעו המים.

המפרשים מביאים מדרש פליאה.

הים ראה וינוס.

הים ראה, מה ראה?

ברייתא דרבי ישמעאל ראה.

הים ראה את הברייתא של רבי ישמעאל.

כמובן אומרים שכשמדברים שהים ראה ודיבר זה מלאך של הים.

ותמהו לבער מה הפשר על המדרש הזה? מה זה ראה?

ים ברייתא דרבי ישמעאל.

בשם הגאון האמיתי מורנו הרב יוסף זכר צדיק לברכה אב בית דין דסלוצק.

לכאורה צריכים להבין את המקרא עצמו.

מדוע על הים כתוב וינוס

לשון עבר.

מילה שיש בראשה וו היא חוזרת לעבר, וינוס.

ואילו הירדן יסוב לאחור לשון עתיד.

אלא כיוון שראה הים שעתיד הירדן נסוב לאחור,

זאת אומרת מלאך הים ראה שלעתיד לבוא יסוב

הירדן לאחור בתקופתו של יהושע כשצלחו את הירדן.

נשא קל וחומר בעצמו ומה אם לפני יהושע שהוא תלמיד של משה רבנו

נוהג הירדן כך

אז לפני משה רבנו עצמו ודאי שצריך להיבקע מפניו.

מאיפה הוא למד את זה, את הקל וחומר הזה?

מברייתא דרבי ישמעאל.

לכן

רבי ישמעאל שאומר שיש קל וחומר בין 13 מידות שהתורה נדרשת בהן

אז הים ראה את הברייתא הזאת ונשא קל וחומר.

זה אומר הקהלת יצחק, קהילת יצחק, קהילת יצחק.

עוד פעם הפסוק הזה,

והפעם דוד המלך עליו השלום אומר תוספת בפסוק

בתהילים קביעות ג' ג' ד', הים ראה וינוס,

הירדן נסוב לאחור,

ההרים רקדו חיילים,

גבעות כבני צאן.

והם מבואר במדרשים שהפסוק הזה מדבר על קריעת ים סוף.

עכשיו,

אם נתבונן בנוהג שבעולם,

מי שקרוב

למלך

ככל שהוא יותר קרוב, הרתיעה מן המלך קטנה.

וכל מי שרחוק קטן יותר,

פוחד יותר,

מורא מלכות.

ואילו כאן רואים הפוך.

הים הגדול

רעה בינוס.

הירדן שהוא קטן בהרבה,

רק יסוב לאחור.

ים סוף נגזל לשנים עשר גזירים

לגוזר ים סוף, נגזרים.

שנים עשר שבטים עובדים.

הירדן יסוב לאחור. מה זה יסוב לאחור?

הוא משתפך ככה,

הופ, עלה נד, נד, למעלה, למעלה, למעלה, למעלה, למעלה, יסום לאחור, ככה, ככה, ככה, ככה,

לבני ישראל עברו.

הוא כל הזמן נאסף, נאסף כלפי מעלה, מעלה, מעלה, יסום לאחור.

ההרים הגדולים רקדו חיילים,

הגבעות הקטנות כבני צום,

קטנים ככה.

שואל דוד המלך,

בעצמו מל לך הים כי תנוס,

בעוד שירדן

רק יסוב לאחור.

זאת אומרת, אתה פוחד יותר ממה של ירדן.

וההרים, מדוע תרקדו חיילים,

בעוד שגבעות רק כבני צום?

אלא התשובה היא לא כמנהג בשר ודם,

מנהג מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

מלך בשר ודם שיש לו גבול,

אז מי שחשוב יותר,

קרוב אליו יותר, ממילא מכיר אותו ומרגיש פחות פחד ממנו,

כמו וויטקוף.

הוא לא פוחד מטראמפ כמו אלה שיותר רחוקים בתפקיד ממנו,

שכל רגע הוא יכול פתאום להגיד את העברותו.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא, אדרבה, מי שחשוב יותר וקרוב יותר, הוא משיג את הקדוש ברוך הוא יותר,

ממילא הוא נבהל יותר.

כתוב שהמלאכים שקרובים אצלו הם חיל, רעד, זיע, רטת, כל המילים של פחד שרק יכול להיות.

רועדים מפחד.

הכול מלך שבעים וחמש מיליון קילומטר.

והם משיבים,

מה התשובה?

שואל דוד המלך,

מה הוא שואל?

למה הים רע וינוס וירדין צאן רק לאחור?

למה ההרים נקדו חילים והגבעות כבני צאן?

מלפני אדון

חולי ארץ,

מלפני אלוהי יעקב. זה לא המלך בשר ודם,

זה ריבונו של עולם.

אז מלפני אדון חולי חלים ורועדים כל הארץ.

אז לכן זה התירוץ, כך מובא בלב שלום.

וית משה את ידו

וישם את הים לחרבה ויבקעו המים.

לכאורה כפל לשון.

ועוד

תחילה היה לו לומר ויבקעו המים,

כי זה נעשה ראשונה.

פה כתוב וישם את הים לחרבה, קודם חרבה, קודם

נתייבשה הקרקע,

נהייתה חרבה, במקום שהיא בוץ וטית והכול,

נהיה חרבה.

אז כתוב וישם את הים לחרבה,

ואחר כך כתוב ויבקעו המים.

היה צריך להגיד קודם ויבקעו המים.

ועוד להבין,

וכי כל היום נחרב יבש?

אמרנו, הכתוב אומר, מעשה ה' ונפלאותיו במצולה,

שני דברים היו בקריאת ים סוב. אחד,

הבקיעה שהוא נבקע,

שיעברו ישראל בתוכו, ודבר שני,

זה שקרקעית הים תתייבש היטב,

שלא יעברו במקום של רפש ביתית.

לכן, סידר בעל ההגדה בסיפור נס יציאת מצרים,

כך

אילו קרע לנו את הים,

ולא העבירנו בתוכו בחרבה,

דיינו.

כי זהו דבר אחר.

מה שנחרב קרקע הים זה כדי שיהיה נוח לצאת

בתוך הים.

זה נעשה על ידי הרוח קדים עזה שהיה,

שהחריב את קרקע הים, ייבש אותה.

אבל זה לא יכול להיות בבוקר

אחרי שנבקע הים.

כי תכף,

בעת שנבקע הים, ירדו לים באותו רגע ממש.

וכמה מהם שירדו לתוך הים ממש,

אז ודאי שהם ייתקלו במעבטית ורפש ובוץ,

וקשה ללכת במצב כזה. ואל תשכחו שיש תינוקות, ויש לשאת מסעות, ויש חמורים, ויש...

וואי, וואי, וואי.

אז זה הפליא הקדוש ברוך הוא את הניסים, נס בתוך נס.

רוח הקדים

הובישה את קרקע הים.

הים בלילה קודם שנבקע הים

בעוד שהיה מים

הארץ יבשה

וכל המצולע, כל הטיט והרפש,

הכל היה אמש

ועליו מים

ואחר כך נבקע הים.

זה שאומר הכתוב וילך אדוני את הים ברוח קדים עזה

וישם את הים לחרבה.

פירוש

ששם היה הליכת הים

על החרבה ועל היבשה הגמורה

ומי הים היו על קרקע חרבה

אחר כך וייבקעו המים

ולא היה צריך עוד שום דבר

רק לפקוע את המים

ותכף אחרי הבקיעה כתוב ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה

שכבר היה יבשה

זה מבאר הבאר מים חיים נפלא מאוד

ליישב את הסדר של מה שכתוב בפסוק

עכשיו כתוב בפסוק כט ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה

הגאון מווילנא אומר

צריך לבאר את השינוי שיש כאן

כתוב בתוך הים

ביבשה

ולהלן כתוב

ביבשה בתוך הים אז איך או בים

ביבשה או ביבשה בתוך הים מה?

ולמה כתוב רק שם בפסוק הזה

חומה ללא ווו, חסר ווו

אז אמרו חכמים זיכרונם לך חומה ללא ווו

זה שנתמלא עליהם חימה

חימה

אומר הגאון

נראה בזה שהיו שתי כיתות בישראל

אחד מאמינים בשלמות ובביטחון

והלכו תכף ונכנסו לים

כמו נחשון בן עמינדב ואחריו כל שבט יהודה

ומצינו במדרש עלה קטרוג

הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה

אמר הקדוש ברוך הוא ס...

זכות האמונה כדאי להם

זה שהם מאמינים בי ונכנסים ככה לתוך הים

זכות זאת תעמוד להם

אם כן לפי זה

אלה שהלכו באמונה וביטחון נאמר שהם נכנסו בתוך הים ביבשה הם קודם נכנסו בים

שעוד היה ים

ורק אחר כך נהיה להם יבשה

ולכן שפיר

היו להם המים חומה

חומה עמבב

חומה

אבל הכת השנייה שלא היו מאמינים כל כך והיססו

עד שראו את היבשה זאת אומרת עד אחרי שנקרע

עליהם אומר ביבשה

בתוך הים אלה נכנסו רק אחרי שראו יבשה

בתוך הים המתינו עד שיהיה יבשה

לכן המים להם חימה!

כעס!

וזה הקטרוג של הללו עובדי עבודה זרה והללו

מה הם שונים אלו מאלו

אין להם זכר אמונה כמו אלה הראשונים שעברו

אז לכן אצלם כתוב

חומה ללא וב שזה לשון חימה

זה אומר הגואל

בנועם אלימלך

כתב לפרש שהרי כשהלכו בני ישראל לתוך הים

הם ראו בחוש

איך השם יתברך מנהיג את העולם

וברוח פיו כל צבעיו

ומנהל את הטבע והעולם כרצונו

אבל תמיד

זה בדרך של כיסוי והסתר כאילו יש טבע כאילו כאילו

ופה בים נתגלה הנהגתו

למה?

לכן הצדיקים אפילו כשהלכו ביבשה

הצדיקים שנכנסו

והלכו ביבשה

הכוונה בדרך הטבע הייתה אמונתם חזקה ומוחשית כי הם בתוך הים

הם שמכירים את הנהגתו יתברך הולכים ביבשה אבל מבינים שהם הולכים בתוך המים בתוך הים הם הולכים בתוך הים

כי בתוך הטבע הם רואים את ההשגחה וזה ביבשה

בתוך הים

זה הנועם אלימלך הוא

צדיק

לא

זה טבע, כזכר דבר טבע.

הוא רואה שולחן, הוא יודע מה זה, זה אטומים שנחים כל הזמן, איך זה עומד ככה,

וזה לא זז ולא נשפך

ולא כלום. הוא רואה

מה שאנשים לא רואים, הוא רואה, הוא רואה שהכול זה ניס, איך זה עומד ככה, איך זה, איך זה. כל דבר. אז הוא הולך ביבשה והוא יודע שפה יש ים,

ובעצם הקדוש ברוך הוא עשה מה שהוא רוצה, אבל מצד האמת

כאילו אני הולך בתוך הים

הוא באמת הולך בתוך הים

אבל זה שהשם

השם הזיז לו את הזה הוא הולך אבל בתוך הים

הרי בן רגע הוא חיסה על המצרים

ומה עזר להם היבשה שהם הולכים

למצרים הוא עשה עוד פעם טיט

החזיר להם את זה ככה הוא טיבע את מרכיבותיו

הקדוש ברוך הוא עושה משהו כמו הפלסטלינה

טוב ועוד אחד בעניין

הנה כתוב כאן חומה מלא ויבואו בני ישראל ובתוך הים וים בשעה והמים להם חומה מלא חמא ובפסוק כט כתוב בני ישראל ובתוך הים והמים להם חומה בלי ויו חמא

יש לומר שהטעם הוא ככה שימו לב

כתוב בשמות רבם הם א' ובסנהדרין ק' ג'

פסל מיכה עבר עימהם בים

כמו שכתוב בזכריה יו יו ועבר בים צרה

ובבני דן

היה מיכה

שהיה לו תחת כנפיו הפסל

ידוע ששבט דן

הלך באחרונה שנאמר והמאסף הולך באחרונה

הוא פירש רש״י זה שבט דן

שהולכים באחרונה

ידוע כאשר באו המצרים בים

מצד זה עדיין היו ישראל בים

זאת אומרת כשבאו המצרים בים איך שהם נכנסו עדיין ישראל היו בתוך הים עוד לא עלו בצד השני

זה לא צד שני הלכו וחזרו ככה בקשר

ואז שאתה מטורץ עכשיו מטורץ בטוב טעם

בפסוק הראשון שכתוב ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה

שישראל היו בתוך הים

ובני דן ההולכים אחריהם

היו עדיין ביבשה

ישראל הולכים בים

ובני דן עדיין ביבשה, לכן כתוב המים להם חומה מלא

שלא היה עדיין קטרוג על החטא כלל

כי הם עוד לא נכנסו דן, הם עוד היו ביבשה

באותו העת היו המים הם חומה להגן ולהצילם

אבל לבסוף בעלייתם

שבני ישראל, השבטים,

עולים

כאשר קצה הראשון מהשבטים עלו מן הים ליבשה

ואז היה מחנה דן האחרונים בתוך הים

כי הם עוד לא עלו הם אחרונים

ופסל מיכה עמהם

ובעת שהוצלחו מחנה דן

לנס כדי לעבור בתוך הים

היה קטרוג

איך הקדוש ברוך הוא עושה תמנס אחרי תועבה עמהם

וזה שאמר

ובני ישראל הלכו ביבשה

הוא הקצה הראשון מהשבטים שכבר היו ביבשה עלו הראשונים

והאחרונים היו בתוך

המים עדיין

אז המים היו להם חימה

בגלל הקטרוג הללו עובדי עבודה זרה,

הנה, בעלה לעובדנו הולך עם הפסל, תראה

אז זה הפירוש שאומר שהיה להם חימה,

כמה באורים יפים

וגם כן הגויים

נו תגידו לי,

יש עוד תורה כזאת באיזשהו מקום?

חדש תיאור

ישמעו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שם

עונש שבת ישמעו בגוי עונש שבת ישמעו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת בגוי עונש שבת

עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביבי ויבי שבת

‫נע, תראה ממך, אני קוראים לך קצת אחת, ‫לא, לא, לא, לא, ‫תבוא לנגוש הצבא הזאת.

‫נע עשות נעת רוע לקדוש ברוך הוא, ‫לעשות נעת רוע לקדוש ברוך הוא. ‫נע הקדוש, שיהיו שפתותיו, ‫תביא חנינית, משלם.