פרפראות וחדושים לפרשת בשלח תשפ''ו - חלק ו'

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, מיכל בת אמיה תזכה להיריון תקין, לידה כלה כתורנגולת, מתוך בריאות שלמה, ואיתנה לה, לתינוק ולכל משפחתה, יזכו לתשובה שלמה בשמחה מהרה, אמן. אמן. לעילוי נשמת דניאל בן גנט, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים מתוך שאר נפטרי עמו ישראל, ומשפחתו תלך בדרך ה' ויזכו לתשובה שלמה מהרה, אמן. אמן. נהורי בן יסמין, זיווג הגון, מהרה. אמן.

פרפראות וחידושים לפרשת בשלח חלק ו' שנת תשפ"ו.

"כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ" (שמות טו, כו).

כותב רשי, לא אשים עליך, ואם אשים, הרי כלא הושמה. כי אני אדוני רופאיך. מה כוונת הדברים? אומר הגאון, רבי מאיר שפירא מלובלין, זכר צדיק וברכה. אבל יאללה. ניתן להבין על פי מה שטמא הזור הקדוש, פרשת בלג צדי. אנו מתפללים רפאנו אדוני ונרפא. אם השם ירפא אותנו, ודאי נרפא. למה צריך להגיד שנרפא? רפאנו ונרפא. בטח שאם רפאנו, אז נרפא. יש חילוק אם השם מרפא או רופא בשר ודם מרפא. כשהקדוש ברוך הוא מרפא, אחרי הרפואה אין שום רושם למחלה שהייתה. זה רפאנו, ונרפא טוטאלית. אבל כשרופא בשר ודם מרפא, אף אם נמסר המחלה, רושם המחלה עדיין ממשיך. ולכן כתוב בפסוק המחלה אשר שמתי לא אשים עליך ורש״י אמר ואם אשים הרי כלא הושמה זאת אומרת אחרי שאני מרפא אותך שמתי אבל ריפאתי אותך אז היא כמי שלא הושמה בכלל זאת אומרת אתה חוזר להיות למצב הקודם של בריא ושלם בלי שום רושם כאילו לא הושמה זה בדיוק מה שכתוב אני אדוני רופאיך זה יש הבדל רפואה מאת השם או רפואה על ידי בשר ודם כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני אדוני רופאיך כתב בעל הטורים רופאיך רפויה רופא בלי דגש הפה רפואיה רפואיה רופאיך רפואיה שהרפואה שבידי שמיים באה בשופי רפואה שבאה על ידי האדם באה בקושי לכן בפרשת משפטים כתוב רפא ירפא עם דגש חביד חביד ניתוחים חיתוכים אתה מבין זה בלאגן זריקות וזה רפא ירפא אבל אצל הקדוש ברוך הוא זה הולך ואופך ככה בחלקלקות לא מרגישים הרפואה באה והכל נעלה כאילו לא הושמה מדהים בספר דברי אליהו מובא בשם הגאון שהיה מפרש את התנאים רבי יוסי הגלילי, רבי אליעזר ורבי עקיבא בהגדה של פסח הם מחולקים מה היה מספר המכות שקיבלו המצרים? וכמה הם לקו? חמישים? מאתיים או מאתיים וחמישים? והגאון טמא, מה ראה כל אחד להוסיף על חברו? כמה היו? אבל הוא מסביר. השם הבטיח שכל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. לכן הוסיפו התנאים מספר רב של מכות ומחלות שבאו על המצרים, שיהיו כלולים בכל המחלה, ואז הקדוש ברוך הוא אומר, לא אשים עליך. כל מה שאתה מכליל בתוך כל המחלה, אני לא אשים עליך. וככה יציל אותנו הקדוש ברוך הוא מכל המדווים. אז שאלנו שאלה, רגע, אז מה ראה מי שאמר חמישים? להגיד רק חמישים, אם המטרה היא להכליל כמה שיותר מחלות, להכניס את זה לסל התרופות, אז למה אמר רק חמישים? ולמה אמר אחד מאתיים? ולמה אמר אחד מאתיים חמישים? אז אמרנו, יכול להיות שהראשון באמת אמר מאתיים חמישים. בא השני והוסיף עליו עוד 200. בשלישי ראה שהוא מוצא עוד חמישים, הכניס עוד חמישים, סך הכל 500 מחלות שלא יחולו על ישראל, כי הכלילו אותם חכמים בתוך המסגרת כל המחלה. כי בכל מכה שהייתה היו התפתחויות שונות, נגיד דבר, אז זה יכול להיות כל מיני וירוסים באוויר שפוגעים ככה, ועושים ככה, וכל מיני שמות של מחלות ועניינים. ובכל דבר, כל אחד נפגע אחרת, גם תלוי בנוגדנים שיש לו או אין לו, ברקע הרפואי קוראים לזה. בקיצור, חכמים הכניסו לבפנים כמה שיותר, בשביל שהקדוש ברוך הוא יבטיח שהוא לא ישים. כל מה שנכלל בכל המחלה, לא אשים. זהו, אתם רואים, חכמים עוזרים לנו, השתבח שמול עד. עכשיו, יש עוד דבר מדהים. רבי השילה מקרוקט מקשה קושייה אם לא חלה למה צריך רופא? כל המחלה אשר שמתי לא אשים עליך אז לא יהיה מחלה אז למה צריך להגיד אני אשם רופאיך? לא צריך רופא אם אין מחלות לא צריך רופא אבל הוא אומר יש להסביר על פי המבואר בפוסקים החובל בחברו צריך ליתן לו שכר ריפוי ואם החובל בעצמו הוא רופא הוא לא יכול לומר אני ארפא אותך, אסור לו לרפא אותו רק אחר יכול לרפא אותו כמו שמבואר בגמרא בבא קמא פיהם מובא בספרים כל זמן שישראל זכאים באות להם ההשפעות על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו ולא על ידי ממוצע על ידי האחר זה מה שכתוב ואיה אם שמוע תשמע וכולי וישר בעיניו תעשה אז כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך אתה יודע למה? כי אני אדוני רופאיך זאת אומרת אני הרופא שלך ולפי הדין אסור לי לרפא אותך כי מי שחובל בחברו הוא לא יכול לרפא אותו אז אם אני אחבול בך אני לא אוכל לרפא אותך, לכן לא אשים עליך, אז אני בכלל לא שם עליך כלום מדהים השתבש מול ה... בספר הרב דומה למלאך תולדות על רבי ברוך בר ליבוביץ' בעל הברכת שמואל זכר צדיק לברכה מובא בשמו בעמוד 380 שפעם הוא ביאר כמין חומר את הפסוק כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני אדוני רופאיך ורשי אמר לא אשים ואם אשים וכלא הוספא כי אני אדוני רופאיך זה המדרש זה מדרשו לפי הפשט כי אני אדוני רופאיך ומלמדך תורה ומצוות למען תנצל מהם זאת אומרת כמו רופא פרטי שאומר לך תשמע אתה רוצה לשמור על הבריאות אתה תאכל זה תשתה זה תעשה זה וזה וזה ואז לא יהיו לך מחלות רופא פרטי דואג שאתה לא תחלה בכלל זה רופא לא לבוא אליו רק אחרי ש... אז אומר על פי הפשט מה זה אני אשם רופאיך מלמדך תורה ומצוות למען תנצל מהם שלא יהיה לך מחלות אז זאת אומרת מזהיר אותנו הקדוש ברוך הוא כרופא איך להנצל ממחלות וזה על ידי תורה ומצוות לפי הפירוש השני הזה גם כן יהיה נכון מה שאמר בפירוש הראשון שהרי כלא הושמה הוא מסביר על פי משל כשהייתי עומד אצל הרבי הגרח ובשתי ידיו היה אוכל שתי קצות מלבוש העליון שלי היה שופע הטבה מה היה אילו היה סותר לי? האם היה חורה לי? בוודאי שלא ככה אומר הקדוש ברוך הוא גם כשאשים עליך מחלה חלילה הרי כלא הושמה שהרי אני רופאיך ומלמדך תורה ומצוות הכל זה רק הטבה וממילא אין מקום להצטער אלא מה? תפקידו של האדם לשמוע את כל השם שקורא לו ולהתעורר ולבדוק את נגחי לבבו ולשוב אל השם לשמוע מה שמלמדת אותנו התורה והמצוות. זה צריך לשמוע. ודוד המלך אומר בתהילים כ י ט שרים רדפוני חינם ומדברך פחד ליבי. גם כשיש לאדם רדיפה חינם השם מדבר איתו ולכן פחד ליבי. אמרנו שהמהרן שהיה רואה שכפתור שלו החוט התחיל ככה להשתחרר. היה אומר לקדוש ברוך הוא הבנתי לא צריך להמשיך אני כבר מבין. אם כבר משהו מתחיל לזוז אתה מבין בכיוון לא חיובי כן מתחיל להיפרם הכפתור אפילו אם כפתור מתחיל להיפרם כבר מאותתים מן השמיים. הגאון מווילנד כשהתחילו הסערות לבנות אמר, או צריך להזדרז כבר מודיעים לי שאני בדרך. כל דבר זה דיבור של הקדוש ברוך הוא עם האדם והאדם צריך לתת דעתו לבחון מה בנגעי לבבו. מדהים. דילגנו רגע על מרים והתופים אם אתם זוכרים אתמול. אז כתוב, וטען להם מרים שירו לה' כי גאו גאה סוס ורוכבו רמה בים. מה זה הלשון, וטען להם מרים? למי עונה? מה היה קודם? כשעונים זה מישהו דיבר משהו, אמר משהו, שר משהו, מה היה שם? מה זה בטען? אגרח מבריסק, זכר צדיק ורחם, אומר שירה דינה כדבר שבקדושה וצריכה עשרה למניין. התימנים בשבתות היו מקפידים, אחרי בית הכנסת הולכים לאכול, ואחר כך מתאספים באיזה בית, באים כל אחד עם הג'עדה שלו והכל, ושוררים שירי שבת. והיו דואגים שיהיה מניין, והיו אומרים שירה גימטריה תפילה. רק שרים, אין דיבורים, לא חול ודאי, ולא זה וזה, ושרים והכול, מניין בקדושה. אבל נשים לא מצטרפות למניין, אלא מכיוון שהגברים אמרו שירה, והיו כבר עשרה, על כן, הנשים יכולות לענות אחריהם ולומר שירה. בטון, להם, לגברים, לא להן, להם, לגברים. כמובן, בהנמכת קול שלא ישמעו הגברים שזה אסור. זה אומר רבי חיים בבריסק. אבל הגאין, הגאין מווילנה אומר, באישה ערווה ולא יכלו אנשים לשיר לכן וטען להם מרים לאנשים שירו לאדוניי כי גאו גאה רק אתם יכולים לשיר אבל אנחנו רק ננגן בתופים טוב זה היה חסר לנו מאתמול איזה שלב עכשיו אנחנו מתקדמים ובוקר וראיתם את כבוד השם למה כל החולים מרגישים טוב יותר בבוקר? את השאלה הזאת הציב המשגיח ממי רבי ירוחם זכר צדיק לברכה בפניו של רופא מה אתם יודעים ברפואה למה מרגישים ככה? נתן לו כל מיני טעמים והוא פרח לו אותם אמר לו ביידיש חריט בריט רש״י אומר על הפסוק ובוקר וראיתם את כבוד השם בירידתו לבוקר תראו את כבוד אור פניו שיורידהו לכם דרך חיבה תלמיד של רבי ירוחם הרב שלמה וולבה זכר צדיק לברכה אמר שבוקר הוא זמן הארת פנים והוא מעיד על עצמו שהוא כתב את הספר על ליה שור בשעות הבוקר ומה שכתב במשך היום היה צריך למחוק למחרת כי בבוקר יש בהירות כזו שאין במשך היום. זה כותב לנו רבי שלמה וולבה בעצמו. ויאמרו איש אל אחים מן הוא כי לא ידעו מה הוא. אז הפירוש, הם ראו את זה, רבנו סעדיה גאון, בתפסיר, פירוש בערבית לפסוקים, אומר במן כי זרע גד הוא כמו זרעונים של כוסברה הוא אומר כזה קטן ככה זה היה נראה בלבן והם לא ידעו מה זה אז הם אמרו מן הוא מה זה קראו לו מן על משהו מן הוא לא יודעים עכשיו ממנהר העולם, כל אחד מסתכל על חברו שהוא בדרגה נחותה ממנו, תמיד מוצא בו איזה מומים או משהו שחסר לו ביחס אליו, תמיד מביט, מנחית את האנשים שלפניו. ואת המנהג הרע הזה אפשר לסמוך מהפסוק הזה. כשרואה את פלוני ויאמרו איש אל אחיו, כשנפגשים, מנהו, מי הוא בכלל? מי הוא בכלל? מי הוא? אבל כי לא ידעו מה הוא, אתה צריך לבדוק מי אתה בכלל, מה אתה מנחית אותו, מי אתה אתה? אז לכן אומר הפסוק, כשאומרים איש אל אחיו, מנהו, זה בגלל שלא ידעו מה הוא, הוא בעצמו. זה הבעיה. זה אומר בי דוב בר מלווה, לא יודע איזה מקום זה, אבל אתם תחפשו בגלובוס. וילקטו אותו בבוקר בבוקר איש כפי אוכלו. במדרש רבה כתוב שהמן לא היה יורד לישראל אלא לפי כוח של כל אחד ואחד מישראל. הבחורים, כשהיו אוכלים אותו, היה כמו לחם, קשה. נוגסים, לחם. הזקנים, כשהיו אוכלים אותו, הוא היה כצפיחית בדבש. והיונקים, תינוקות ממש, זה היה כחלב משדי אמה. זה אומר הפסוק. איש כפי אוכלו. צעיר, איך הוא אוכל? דברים קשים. זקנים, אין שיניים. וכן הלאה. עכשיו יש שינוי, שימו לב לשינוי. בפסוק יח כתוב איש לפי אוכלו לקטו, וכאן כתוב אחרי שכתוב אחרי שכתוב ויותירו אנשים נאמר וילקטו אותו איש כפי אוכלו. זה בפסוק טז. מה השינוי? למה פעם כתוב לפי אוכלו? ולמה פה כתוב כתוב, כפי יאכלו. הרב בן ציון פלמן, זכר צדיק לברכה, בשבת האחרונה לחייו, זה היה השבת בשלח תשע״ה, יום לפני פטירתו אמר בבית מדרש נחלת משה, ביאור על זה. אין בתורה שינויים קטנים. אם יש שינוי, יש להבין מה זה. הגביע את האצבע למעלה מול יושבי בית הכנסת ואמר הקדוש ברוך הוא ציווה שמדי יום יאכלו רגיל את כל האוכל הנצרך להם ולא יותירו מאומה למחרת ומובטח שירד מחדש אותו דבר עומר לגולגולת שני אנשים דתן ואבירם לא שמעו למשה ויותירו אנשים ממנו עד בוקר. מה הם רצו? להראות לכולם שהם לא רגועים, לא מאמינים, וצריך לחשוש שמחר לא יהיה, וצריכים לעשות תוכנית חיסכון בצד ולשמור. וזה היה אסור במדבר, כי כל העניין של המן זה לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, ביטחון, ביטחון, לסמוך על הקדוש ברוך הוא במאה אחוז. מה קרה? למחרת כולם קיבלו עומר לגולגולת כמו שהיה אתמול, אבל הם נענשו והם קיבלו רק כמו שהם אכלו אתמול. אתמול הם אכלו 80% ממה שהיה, ו-20% שמו בתוכנית חיסכון. לא חשבו שזה נרקב כן בלילה. אבל מה הם אכלו? 80%. אז עכשיו נתנו להם באותה כמות של אתמול. זאת אומרת, כפי מה שהם אכלו אתמול. אז פה רואים שיש שינוי. מי שחי בביטחון, מקבל מה שצריך, ולא חסר לו מאומה, כי השם יודע כמה לתת, לפי אוכלו. אבל מי שעושה השתדלויות וחושב שהוא, הוא... עושה עושר שמור לבעליו, זה לרעתו, אז הוא יאכל כפי יאכלו. אתה אוכל בצמצום, אז תמשיך לאכול בצמצום. אתה סומך על עצמך, תמשיך לסמוך על עצמך. אפילו אם מגיע לך, לא אתן לך. זה צריך לדעת ולקחת בחשבון. שבתון, שבת קודש לאדוני, מחר. עת אשר תופו, אפו, ועת אשר תבשלו, בשלו. מגשים. המן היה מתהפך במחשבה למה שרוצים. אתה רוצה אפוי, אתה רוצה בושה, אתה רוצה סטייק, מה שאתה רוצה לטעום אתה טוען. המן הוא אותו מן, ובמחשבה אתה הופך אותו למה שאתה רוצה. אז מה זה שכתוב, ותאשר תופו, אפו, ותאשר תבשלו, בשלו. אלא, הפסוק מודיע שבשבת אתה לא תוכל במחשבה להפוך את זה לאפוי או למבושל או למה שאתה רוצה. אומר הפסוק, שבתון, שבת קודש לאדוני, מחר, מחר. אז היום, את אשר תופו, אפו, ואת אשר בשלו. עכשיו, עכשיו תחליט במחשבה מה אתה רוצה מחר לאכול, וזהו כמו שאנחנו מכינים לפני שבת הכל, מה שאתה רוצה. וזהו, יותר לא נוגעים, ובשבת יהיה לך מה שתכננת. אותו דבר ככה במחשבה. במחשבה, אם תחשוב בשבת, המחשבה לא פועלת מאומה. לא תוכל לשנות שום דבר. זה אומר הנציב מבולוז'י. אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. כבר אמרנו שלי כמידי דלא רמיזה באורייתא. אין דבר שלא רמוץ. מה זה אל יצא איש? הגמרא בעירובין נא אומרת, אלו אלפיים אמה. תחום שבת. אתה לא יכול לצאת מעבר לזה. איפה זה רמוז בתוך הפסוק? וואי וואי וואי. אומר המהר״ל מפראג, שמעתי את הרמז במילה יצא, אל יצא. אל? אל? יצא אלפיים אמה, אמרנו שאל יצא זה אלפיים אמה. אל יצא, בייצא יש אלפיים אמה. איך? לוקחים את היוד בעוד שאחרי הצדי, מכפילים יוד בצדי וצדי ביוד. כמה זה יוצא חסר כפול? 90, 900 ועוד 900, 1,800. אחר כך לוקחים את הצדי כפול א' וא' כפול צדי. אז מה זה יוצא? 90 ועוד 90, 180. אחר כך לוקחים את האלף, שהיא האות האחרונה, מכפילים ביוד שהיא האות הראשונה, ואת היוד על האלף, יש לנו עוד 20. סכם, אלפיים. אז אל אלפיים, יצא זה אלפיים. אל אלפיים. אל יצא אלפיים אמה עמוד בשבת אלא רק בתוך האלפיים -לי כמידי דלא רמיזה באורייתא. מה אתה אומר על זה? חייל ג'ורי. עכשיו אנחנו מגיעים לעמולק. המהר״ל כותב שעמלק גימטריה ספק. 24. הכניס ספקות בלב עם ישראל, בה' ציוון למחות את שמו. מי שמכניס ספקות הוא עמלק. צריך למחות אותו. וזה מרומז, איך הוא עשה את זה? אשר קרחה בדרך. הוא מקרר על ידי הספקות והכל מקרר. עם ישראל הם בקדושה. אש. חמים לעבודת השם. בחמימות. במילה ישראל יש אותיות אש בישראל. אש. יהודי זה אש. כי התורה, אש דת. למה? יש תורה, יש אש. ברן. ברן קוראים לזה. ברן. אם אתה מוציא את האש מהיהודי, מי יכול להוציא את האש מהיהודי? אמרנו, עמלק הוא מקרר. מה נשאר מישראל? ירל. תחברו ירל, 240. עמלק. אז זהו, הוא מקרר את עם ישראל ומוציא את האש, ורואים שבכל ישראל יש עמלק. אם הוא מצליע לכבות את האש, אתה רואה אדם שעובד את השם בקרירות, עמלק השתלט עליו, מקרר אותו בעבודת השם. אם אין לו brain, אין לו חום, חמימות, שטייגן, וזה סימן שעמלק התאמין עבד טוב שמה, הוציא לו את האש מהישראל, וזה בעיה. אז לכן צריך לעבוד את השם בשמחה וכולי וכולי, שזה מדליק את האש. עכשיו תשמעו דבר מדהים. בפרק ע״ה, פרק של עמי ארצות, כתוב בתהילים, וכל קרני רשעים אגדיה תרוממנה קרנות צדיק. מה זה קרן? קרן זה צד בצד בקרנות המזבח, בצידי המזבח. צד. אז כתוב פה, בכל קרני רשעים אגדיה. אם ניקח את הצדדים של המילה רשעים, את הקרני רשעים, אז מה יש ר' בהתחלה לרשעים ומ' בסוף, כמה זה? עמלק! 240. אומר הקדוש ברוך הוא, ואכל קרני רשעים אגדיה, אני אגדיה את העמלק הזה. מתי זה יהיה? תרוממנה קרנות צדיק. עוד פעם קרנות. מה הצדדים של צדיק? בהתחלה צדיק ובסוף קוף מה נותן קץ. אז מתי קרני רשעים אגדיה את העמלק? כשהגיע הקץ. תרוממנה קרנות צדיק. זאת אומרת, בביאת משיח צדקנו, אז הקדוש ברוך הוא. כשיגדע את העמלקים אז קרנות הצדיקים תירומם נא כי הגיע הקץ. ועמלק יש לו כל מיני שיטות איך לעבוד עם האנשים. יש עמלק שקוראים לו מחר. ואומר משה רבנו ליהושע בן נון, צי לחם לו עמלק מחר. רבי חיים מאיר מווישניץ, זכר צדיק ורחם, היה אומר יש עמלק, קוראים לו מחר. כל דבר טוב הוא דוחה למחר. וזה רמוס, צריך להילחם בעמלק הזה של מחר כי הוא מקרר עוד פעם. שיטה שלו, לא עכשיו, לא עכשיו, מחר, בלי נדר, מחר. זה עמלק. אדם צריך לעשות מייד, מייד. אומר הרמב״ן באיגרת, יקום מן הספר, יחפש מה יכול לקיים ממה שלמד וכו' וכו'. לא להמתין. אם בועז היה ממתין יום אחד, לא היה דוד המלך. עד אם כלה. אליעזר עבד אברהם, גמרתי את השליחות קדימה, חוזרים אחר כך, מייד. לא ממתינים, לא אוכל, לא כלום. חוזרים, יאללה, בסדר. זה להילחם במחר. ועכשיו בעניין הדקדוק. כתוב זאת בספר ושים באוזני יהושע. אם זה כתוב בספר, למה צריך לשים לו באוזניים של יהושע? הגמרא בבבא בתרא, כא', מספרת שדוד המלך שלח את יואב בן צרויה להכרית את עמלק, הרג את הזכרים והנקבות הניח. שאל אותו דוד, למה הנחת את הנקבות? תמחה את זכר עמלק! אמר לו, לא נאמר על התמחה את זכר עמלק. אמר לו, איזה זכר? זכר! אמר לו, לימדו אותי להגיד זכר בתורה. כתוב לי ניקוד. המורי שלו אמר לו זכר. שבשת כבן דעה לעל, הוא למד משובש הוא כל הזמן חושב שכתוב רק זכר, רק את הזכרים, לא את הנקבות לכן אמר כתוב זאת זיכרון בספר אבל גם תשים בו אוזני יהושע שישמע שזה בסרי שזה לא בגומס צריך את כל זכר ולא זכר רק. אז אצל המורי צריך להקפיד, מי ששם ילד אצל מורי צריך לשמוע אותו איך הוא מלמד כי אם יש לו איזה שיבוש, הילד שלו ילמד ככה וכל העם שלו ידע הפוך ממה שאחרים יודעים. צריך להיזהר, יש כאלה שהם לא מיומנים באמת. בעיה. ולסיום הפרשה ויאמר כי יד על כס יא כתב רשי אין כסאו שלם ואין שמו שלם עד שימחה שמו של עמלק. לפי זה יוצא שחסר מהמילה כסא אות א', כי כתוב על כס, חסר א', וכתוב יא במקום שם אביה מלא, אז חסר ו' והא'. אמר שוא במנחות דף פז אומר, הפסוק בתהילים אומר, כי יבחר אדוני בציון איבה למושב לו. בזמן שהקדוש ברוך הוא יבחר בציון וימחה את שמו של עמלק, אז איווה אותיות א' וו' ו' שחסרים מהכיסא והשם יהיו למושב לו, יחזרו בחזרה לכיסא ולמושב לו. החפץ חיים הקדוש תמיד ישב על כיסא פשוט או ספסל ולא מרופד. כשהיה זקן כבר, קנו לו כיסא מרופד ונוח. כשנודע לו הדבר, העיר תוך כדי מחאה איך יכול להרגיש בעצמו נוחיות וסיפוק לשבת על כיסא כזה בשעה שריבונו של עולם על כיסא שבור. כי יד על כיסא, עד שתבוא הג- הרב שטיינמן זכר צדיק ברוך הוא גם היה מקפיד שלא ליהנות ולא היה נשען כשהוא בא אצלי בבית. אז קודם כל הוא לא רצה לשבת על הכורסה והיה לו חשש שיש שעטנז. אחר כך הוא עשה חשבון וזה אמר לו אין פה שעטנז אז הוא ישב. מרוב שהוא היה נינוח הוא לא שם לב אז הוא נשען ותשימו לב אחרי איזה רגע קרה, הופ, הוא תשב, הוא נזכר שאיך קוראים לו. בסוף הוא שקע בתוך הכורסה הבאה. בכל מקרה הם הקפידו, היה אכפת להם. יהודי אחד ביקש פרנוסה, שהחופץ חיים יברך אותו על פרנוסה. אז הוא בירך אותו שהשם יזמין לו פרנוסה. אז הוא הוסיף, האשכנזים אוהבים להוסיף, הוא אומר לו ברחוביה, שיהיה בהרחבה. אז הוא אמר לו, הקדוש ברוך הוא לא בהרחבה ואתה רוצה בהרחבה. אין יד על כס ים, מלחמה על השם בעמלק זה עוד לא נגמר. אז צריכים לקחת בחשבון, כן, אנחנו, יש לנו יותר מדי שפע ביחס למה שיכול להיות לאותם צדיקים, והם לא רצו ליהנות מהעולם הזה שום דבר כל זמן שהקדוש ברוך הוא, עצמו יש לו רקס ולא כיסא וחצי השם. לכן אומרים, יתגדל ויתקדש שמי רבם. חכים מתי כבר יתגדל שמו של הקדוש ברוך הוא? שמי רבא. ששם יוד ה, שמי שם יוד ה יהיה גדול, רבא. שיהיה השם השלם יוד וה וו וה. הריני. מה זאת אומרת? ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת עד ענק מקדש שמרי שבת מקדש שמרי שבת מקדש שמרי שבת