פרפראות וחדושים לפרשת יתרו תשפו חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

ברוך מרדכי בן שמחה,

חזרה בתשובה שלמה ואמיתית,

וזיווג הגון עם יהודייה כשרה, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת יתרו, חלק ג',

שנת תשפו.

כי בדבר אשר זדו עליהם

מתרגם כלוס,

הרי בפתגמד החשיבו מצראל למדן יד ישראל בה דנינון.

במה שחשבו המצרים לדון את ישראל,

הקדוש ברוך הוא דן אותם.

בני ישראל היו עדים למכות של המצרים,

ידעו לפרש

על מה ולמה באו להם המכות בפגעים,

בין אם זה בארץ מצרים, בין אם זה בשפת הים.

כי הם ראו עין בעין את ההשגחה העליונה,

המכות היו מידה כנגד מידה.

אבל לא את כל מה שקיבלו המצרים הם הבינו.

כי הרבה רעות

חרשו במצרים בבית המלוכה של פרעה.

לא כולן יצאו אל הפועל.

כמו שנסראללה הכין

ולא זכה

בעוד כאלה.

יש להם תוכניות על תוכניות על תוכניות ורצונות על רצונות.

אבל באו מכות ואיסורים על המצרים,

גם על הניסיונות להרע ושלא יצאו לפועל.

למה? כי אצל הגויים הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה למעשה.

איזה מחשבה? מחשבה רעה. אצל ישראל לא.

ולכן הם קיבלו עונשים דליקטס.

שבה יתרו,

אל המדבר.

ושמעת הסיפורים ממשה רבנו על המכות שקיבלו המצרים, הבין הכול.

כי הוא היה אחד מהיועצים של פרעה.

ברח ולא השתתף.

בעצות שלו,

אבל הוא ידע מה קורה שם במועצת החכמים,

הוא ידע מה מתכננים,

לכן הוא התפעל ואמר כי בדבר אשר זדו עליהם,

זאת אומרת באותם דברים שהמצרים חשבו לדון את ישראל,

הקדוש ברוך הוא דן אותם בעצמם,

זה ישראל לא ידעו מה הם תכננו,

אבל הוא יודע, הוא היה שם.

לכן הוא ראה בזה מידה כנגד מידה ואמר ביחד יתרו על כל הטובה אשר עשה השם לישראל.

רק הוא יכול היה לשמוח על הטובה הזאת

בהצלה מהפורענויות

שתכננו המצרים כנגד ישראל.

אז זה מה שהוא התפעל מאוד מאוד,

כי רק הוא ידע מה הם זדו, מה הם תכננו

לעשות לישראל.

באחת הפגישות של רבי איצלם מוולוז'ין

עם נציגי משרד ההשכלה הרוסי

בשעה שהם רצו להחדיר תוכנית לימודים כללית

לישיבות ברחבי רוסיה,

שאל רבי איצלם,

נשאל רבי איצלם על ידי אחד מהאנשים שם החשובים

תגיד לי בספר תהילים אומר דוד המלך

הללו את אדוני כל גויים

שבחו כל האומים

כי גבר עלינו חסדו

הוא אומר למה הגויים חייבים להלל את השם על החסדים שהוא עושה עליכם, למה אנחנו צריכים הגויים להלל? למה דוד אמר ככה?

אמר לו אתה הרי מונח בכל התוכניות שלכם

אתה יודע מה אתם רוצים לעולל לנו עם כל התוכניות החינוכיות ליבה

אבל אתה יודע גם כי גבר עלינו חסדו של הקדוש ברוך הוא כי הוא שיבש את רעיונותיכם שלא יצאו לפועל

אנחנו עוד לא יודעים מה תכננתם אבל אתם יודעים לכן אתם הללו את השם

כל גויים

שבחו כל האומים, כי אתם יודעים שגבר עלינו חסדו

יותר ממה שהתכוונתם ולא הצלחתם.

עתה ידעתי כי גדול אדוני מכל האלוהים

כי בדבר אשר זדו עליהם.

תמוה.

כאילו גם אלוהי העמים, העבודה הזרה,

גם הם גדולים, רק הם פחות מהקדוש ברוך הוא.

ודבר נוסף, איך נודע לו ליתרו שהוא גדול מעל כולם

כי בדבר אשר זדו?

הנראה בכוונה הזאת

ידוע שאין דבר רע יורד מלמעלה

אלא חטא ממית,

וכתוב ותמוגגנו ביד עווננו

ידוע ששם

הוויה ברוך הוא זה שם רחמים

ושם אלוהים זה דין

וזה מה שאומר יתרו

אחר שנודע לי

החטאים שעשו

והעונשים שקיבלו

עתה ידעתי כי גדול אדוני מידת הרחמים מכל האלוהים מידת הדין.

למה? כי בדבר אשר זדו עליהם, זאת אומרת הרע הגיע עליהם

מה שהם בישלו קיבלו

וכל עונש היה מכוון כנגד החטא

אז זאת אומרת הקדוש ברוך הוא אפילו לא היה צריך להפעיל שום דבר זה אוטומטית עובד אתה עושה עוונות אתה עושה זה אתה מושך לך את הצרות

והוא ראה שזה עובד ככה לכן הוא אמר כי

בדרך כלל מי שחזק

אז הוא לא נותן על המשורה

כמו שכתוב הצור תמים פעולו ככל דרכה משפט

אין אמונה ואין עוול

אין עוול

אז מתארים את השם כמו צור סלע גדול

אתה מבין?

עכשיו נגיד נמלה חטאה

‫וצריך עכשיו לטפל בה.

‫אז אם אתה שם את הצור על הנמלה, ‫היא הלכה, גמרנו, זהו.

‫אי אפשר לתת לה את המין, ‫מיני, מיני, מיני, מיקרו, מיקרו, מיקרו של גרם, ‫אתה מבין? איך קוראים לו? ‫להנחית עליה את הצור.

‫או לפגוע לה דווקא באוזן, ‫בצד הזה, ולא ב...

‫אתה מבין? איך אפשר? ‫זה כזה צור, אתה מבין?

‫הקדוש ברוך הוא כל כך גדול, ‫ובן אדם כזה, אפס קטן, ‫אפילו הוא לא נמלה.

‫כשרואים אותו מלמעלה, איפה הוא בכלל?

‫והקדוש ברוך הוא נותן לו בדיוק, בדיוק, בדיוק.

‫אז יכול הקדוש ברוך הוא כבר, הופה, ‫לתת אחת כמו שצריך, ‫ונגמור את הסיפור.

‫לא.

בדיוק כל דבר.

‫אז הוא אמר שגדול השם,

‫מידת הרחמים מכל האלוהים, ‫מכל מידות הדין והזה, ‫שהוא לא נותן להם מעבר למה שמגיע, ‫בדיוק, על חוט השערה, כמו שאומרים.

‫כי שהם קיבלו בדיוק

‫כמו שהם זדו עליהם, בדיוק.

‫זה התפעל מאוד מאוד מאוד איתו.

‫הפסוק אומר, ויאמר, ‫מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם?

‫יתרו

בא בביקורת

למשה רבנו ואומר לו,

‫מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם?

‫בספר החופץ חיים, חלק א', עמוד מ״ו,

‫מסופר שמשרת הרבנות בראדין נתפנתה.

‫והם באו לחפץ חיים אנשי העיר,

‫הפצירו בו שיהיה הרב שלהם.

‫הוא הסכים בשלושה תנאים.

‫תנאי ראשון,

‫הוא לא רוצה משכורת.

‫מחוץ לארץ הם מקבלים משכורות וזה, ‫וכל מיני דברים,

‫אז הם לא יכולים לצאת נגד הקהל, ‫כי יגידו, מה זה, מה אתה, ‫אנחנו משלמים לכם ואתה יוצא נגדנו את העופן פה,

‫יעליף אותו.

‫אז הוא לא לוקח משכורת.

‫לא תלוי בהם.

‫שתיים,

‫שימחלו לו ויפטרו אותו ‫מכל חיוב שהוא...

הוא בין אם זה שיטעה בדין בדיני ממונות ויחייב מי שלא צריך

או יפגע בכבודם.

מחילה מראש

לא משנה מה יקרה,

אין הקפדה,

מחילה גמורה.

בשביל מה להסתבך?

קח,

תלך תהיה זה ובסוף תסבול, בשביל מה?

דבר שלישי,

כולם חייבים לציית לי,

כולם, בלי יוצא מן הכלל.

עבר זמן קצר,

הגיעו שניים אצלו לדין, והוא חייב אחד ולא הסכים לקבל.

בו ביום,

הוא דרש לפני הקהל בפומבי

שהוא החליט לעזוב את הרבנות

ונימק את ההתפטרות.

בשעתו נעניתי להפצרת אנשי העיר לקבל את הרבנות,

אבל התניתי תנאי

קודם למעשה,

שאם לא ישמעו ויצטו לפסקים שלי,

אז אני לא מוכן להיות הרב.

ומאחר שהם עברו על התנאי,

אני פטור מהקבלה שקיבלתי,

ואיני רוצה להיות הרב.

שכן,

חושש פן ייכשל בעיוות הדין,

ויכבד עליו המסע יותר מדי.

והתאים את הדברים והחששות שלו,

על פי פסוקי השבוע שהיה בו הוא דיבר, פרשת יתרו.

הכתוב אומר

וישב משה לשפוט את העם

ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב

וירא חותן משה

ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם?

מדוע אתה יושב לבדך?

בכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב

יתרו

לא מבין

מה פתאום לאנשי דור המדבר שוכנעו

אם תמן, יש דברי ריבות,

משפטים,

וכי יש להם שדות,

כרמים, נחלות,

יש להם משא ומתן בכלל.

למה הם באים לשפט בכלל אצל משה רבנו? על מה ולמה?

מבוקר עד ערב.

השיב לו משה רבנו

כי יבוא אליי העם לדרוש אלוהים.

נכון,

אין להם שום דינים וריבות למייסה,

אבל הכוונה שלהם לדרוש.

מה פירוש? לברר את ההלכה למטבע אולפן.

על שם העתיד, לא על עכשיו.

כי יהיה להם דבר, שיהיה להם איזה דבר,

והם יגיעו לארץ ויעסקו שם ביישובו של עולם, זה בחרמוז, זה בזיתו,

במשא ומתן,

והתגלעו סכסוכים.

אז עכשיו הם כבר מביימים משפטים מדומים בין איש לרעהו,

ומגישים את הדין

לפניי

בתפקיד שלי,

בו הודעתי את חוקי האלוהים ואת הורותיו.

אפשר לפי זה ליישב גם קושייה של רש״י.

מדוע התורה מתחילה בלשון רבים כי יהיה להם דבר,

ומסיימת בלשון יחיד, בא אליי.

הכוונה שרק אחד בא אליי,

כי אין ויכוח בין שני צדדים,

אלא אחד רוצה לברר את הדין.

מה יקרה כשיהיה להם דבר?

אז אחד בא אליי, שואל אותי, מה יקרה כשיהיה?

הפסוק ממשיך ואומר, ויאמר חותן משה אליו, לא טוב הדבר אשר אתה עושה.

מה הטעם?

שני בעלי דין באים להתדיין

בנוגע למעשה שהיה ממש,

אז הדיין יכול להוציא דין אמת לאמיתו,

והוא גם לא יעף אליו.

למה?

כיוון שהוא נעשה שותף לקדוש ברוך הוא

אלוהים ניצב בעדת אל

ומסייע לדיין למצוא את נקודת האמת

שלא ייכשל בדין

אבל כשהדין מבוים

והכל דמיונות

צריך יגיעה עצומה ומאמצים גדולים

לעשו כי שמעת אליבא דילקתא

לברר את הדין לאמיתו

כי במקרה הזה לא ניצב הקדוש ברוך הוא לסייע לדיין

לכן אמר יתרון משה אם תמשיך ככה

נבול תיבול גם אתה גם כל העם הזה אשר עמך כי כבד ממך דבר

לא תוכל עשו לבדך

אחרי שהוא אמר להם את כל הפסוקים האלה, החופץ חיים

אמר להם לציבור, הוא הדין

כשבאים אל הדיין

ללא החלטה נחושה לקבל את פסק דינו אז אין כאן דין

יש פה רק ניסיון להוציא ממון מהשני באמצעות הדיין

באופן כזה אין לדיין סייעתא דשמיא להוציא אמת לאמיתה

ומתישים את כוחו חינם

ומכבידים עליו את המסע כי אין לו סיוע מן השמיים

אין פה דין באמת שבאים לקבל את הדין מה התורה אומרת

אלא מראש אם הוא לא יגיד מה שאני חושב אני לא מקבל

זה דיון כמו שאומרים מבוים

ואז הוא סיפר להם גם דוגמה שהייתה בעיר בליטא

מינו רב חדש

ושני בעלי בתים

ניסו את כוחו בתורה לפני

לפני כמו שאומרים שייכנס לתפקיד וישתקע כבר בוא נברר מה ידיעותיו

ואז הגישו לו משפט מבוים

אחד הזמין את חברו כאילו לדין תורה ועשו תסבוכת של דין ודברים שלא היה

ולא נבראו

הרב

לא הרגיש בעורמה שלהם

והוציא פסק דין לפי הטענות שהם טענו

מה עשו? לקחו עכשיו את הפסק שלו

והלכו לעיר הבירה קובנה

לאב בית הדין רבי יצחק אלחונון

זכר צדיק ורחב, גדול דור

והציגו בפניו

את אותו ביום

והוא פסק פסק דין מנוגד למה שפסק הרב

כשהוא אמר את הפסק הם היו במבוכה כאילו מה כזה דבר הכל הפוך

הוא ראה על הפנים שלהם שהם במצב של מבוכה

דרש בתוקף שגלו לו מה הסיבה

ואז הם הראו לו את הפסק דין של הרב שלהם החדש

ואמרו לו עכשיו נוכחנו לדעת שהוא לא בקיא בדינים וזה מקח טעות

הוא הזדעזע

מה זה לעשות קנוניה נגד רב בישראל?

ציווה להם להתעכב

שהוא יעיין מחדש בעניינם

כעבור שעה יצא מהחדר כשספר נתיבות המשפט בידו

ואמר להם לכו

תזכו במקחכם

רבכם הוא למדן מופלג

מצאתי שהוא כיוון בפסק דינו לדעת הגאון בעל נתיבות המשפט

ממני נעלם הדין

עכשיו המבוכה הייתה

עוד יותר גדולה

לא העלו בדעתם שהרב של קובנה עלול לטעות בדין

אבל הגאון הסביר להם למה?

כדי להוציא דין אמת לאמיתו שזה מן הדברים הקשים ביותר

וזקוקים לסיעתא דשמיא והדיינים מכוונים את ליבם לרדת לעומקא דה דינא מתי זוכים לזה?

כשאלוהים ניצב בעדת אל

אבל כשהדין המוגש

והוא לא אמיתי,

אחיזת עיניים אין סייעתא דשמיא,

לפיכך הטעות מצויה.

אחרי המחסה שהוא סיפר להם בנימק,

לא נעתר

בחופץ חיים,

להפצרות המרובות של בני חירו,

עמד בסירובו המוחלט

לשמש ברבנות,

ומאז עד יומו האחרון

לא הסכים להיות רב

בשום נסיבות,

ונשאר בעל הבית בראדין כל ימי חייו.

אין משחקים.

אתם רוצים לדעת את דיני התורה והחוקים?

אין בעיה.

אבל זה אם אתם מצייתים,

רוצים לקבל מה התורה אומרת ועושים.

זה מה שאמר יתרו,

שהם באים עם דמיונות ושואלים כי יהיה בעתיד דבר וזה,

ואתה תשב להגיד להם את חוקי ה' בתורותיו,

הם יתישו אותך,

אתה נבול תיבול וגם העם וכו' וכו'.

זה לא הדרך.

כתוב, כי יהיה להם דבר בא אליי.

המשק חוכמה אומר,

מה זה הלשון כי יהיה להם דבר בא אליי?

צריך להגיד, באו אליי, באו, באו אלה, טוען ונטען,

באים אליי.

הוא אומר, לא,

משה רבנו לא הסתכל מי בא אליו.

הוא הסתכל על הדבר שבא אליו.

זאת אומרת, בלי להתייחס לבעלי הדינים.

עשיר, עני,

חכם, טיפש.

אה, רק הדבר עניין אותי. מה הדבר שצריך לפסוק על הדבר? לא מי הטוען והנטען.

בלי משוא פנים

זה אומר המשך חוכמה.

ויאמר חותן משה אליו

לא טוב הדבר אשר אתה עושה.

אור התורה אומר מה זה?

מה זה ויאמר חותן משה אליו? הוא מדבר איתו, מה זה אליו?

אנחנו יודעים שכבר כמה פסוקים הם מדברים.

אז מה זה ויאמר חותן משה? תגיד, ויאמר חותן משה, לא טוב הדבר אשר אתה עושה, למה אליו? בטח שהוא מדבר אליו, אז עם מי הוא מדבר?

אלא מפה לומדים שהרוצה להוכיח את חברו צריך לדבר לא בפני אנשים אלא אליו, רק אליו.

זה מה שהתורה מדגישה.

אז שימו לב, יש לכם איזה ביקורת הערה, קח אותו לצד,

תגיד לו בצד, ונשאבה.

והזהרתי אתם את החוקים ואת התורות.

ואת המעשה אשר יעשון.

לכאורה

והזהרת אתם, פה זה טעות בדפוס.

לכאורה, מה איתלו בא לומר בפסוק הזה?

משה בעצמו אמר לו, והודעתי את חוקי האלוהים ואת תורותיו.

ומה הוא אומר לו? והזהרת אתם את החוקים ואת התורות. אז מה אתה הוספת?

אז מה העצה?

הוא לא שינה מדברי משה רבנו,

אלא הגמרא בבבא מציעה

דף ל אומרת, את המעשה אשר יעשו

זה לפנים משורת הדין.

לפי זה מבוהר.

יתרו אומר למשה רבנו, אתה תלמד אותם את חוקי התורה.

וגם את הדין

שלפנים משורת הדין ואת המעשה אשר יעשון, שזה לפנים

משורת הדין.

ואז תראה ששלושת רבעי מהעם יחזרו הביתה

ויתנהגו לפנים משורת הדין.

פשרת הדין

פשרה

ולא יעמדו לדין מבוקר ועד ערב

אז לא צריך לדקדק בדיוק

מה הדין, אפשר להתפשר

ואז המיעוט שנשאר, שהם רוצים ממש ייקוב הדין את ההר

על אלה תמנה עשרי אלפים, שרי מיעוט, שרי חמישים, שרה עשרות

והם ידונו אותם על עיקר הדין

יוצא שלכל עשרה אנשים

מעם ישראל היה דיין

זמין

אם אתה גר נגיד בבניין הולילנד

אז יש לך מאה דיינים בבניין

כנגד האוכלוסין שיש בפנים

אז תמיד מצוי דבר תורה על המקום לברר, אתה מבין? הוא צריך לצלצל ולחפש וזה, והוא לא עונה, והוא אומר מאיזה עיר אתה? הוא אומר, תפנה לרב שלך בעיר שלך, אל תפנה אליי

וכל מיני דברים

מצוי, אתה מבין

והודעת להם את הדרך, ילכו בה

ילכו

זו ביקור חולים

ככה כתוב בבא מציע ל׳

הגביר הידוע הברון לבי שמעון וולף, רוטשילד

היה מיודד עם הכתב סופר

פעם הם היו במקום מרפא

והיה מקפיד הרוטשילד

לשמוע דברי תורה כל יום

מהכתב סופר

פעם אחת

קיצר את הביקור

שאל אותו הכתב סופר, למה אתה ממהר ללכת?

אמרנו, ראיתי שכבוד תורתו לא בקו הבריאות היום

וחכמים דרשו מן המילה ילכו זו ביקור חולים

אז הם רמזו לנו חכמים שהמבקר את החולה ורואה שהביקור מקשה ומכביד על החולה

זה לפעמים מחולשה, לפעמים דברים שהוא צריך טיפול צנוע וכולי.

מצווה על האדם ללכת,

לא להתעכב אצל החולה.

ואדרבה על ידי הילכו ומקיים מצוות ביקור חולים.

הכתב סופר

נהנה כל כך מזה וחזר ושנה לדברים תמיד משמו של הברון דה רוטשילד.

הרמב״ם אבל כתב במפורש, תקשיבו, הרמב״ם, איי איי איי הרמב״ם,

בעלקות אבל,

יודלת וו,

הנכנס לבקר את החולה,

מתעטף ויושב למטה ממרע השוטל ומבקש עליו רחמים ויוצא.

אז הוא גם מציין את הווילכו, שצריך גם ללכת משם.

על זה אמר הגריז, מבריס,

זכר צדיק וברכה, מלשון הרמב״ם

משמע שגם היציאה מהחולה היא בכלל ביקור חולים וחלק בלתי נפרד מן המצווה.

נו, אז אם מסיימים ילכו,

אז צריך ללכת עכשיו הביתה.

הכל ידוך והכל ישע בחורה והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל וכל יום אין קדוש כשם

בשמחה דאורייתא

גומל נפשו יש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת אימך דאורייתא

לעשות נחת רואה לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת רואה לקדוש ברוך הוא