פרפראות וחדושים לפרשת יתרו תשפו חלק ד'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

יעל בת הודיה תזכה לרפואה שלמה בנפש ובגוף

בפרט בלב

ולא תזדקק לשום טיפול רפואי

ותזכה להיות חזקה, בריאה וצדקת כי אימותינו קדושות

וכל משפחתה ישובו בתשובה שלמה מהרה, אמן.

אמן.

פרפרות

וחידושים לפרשת יתרו חלק ד' תשפו

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל

ככה אומר יתרו למשה

והוא מציין מכל העם

ידוע שמכל העם זה החרב רב

ולמעייסי

כתוב ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל

לא מכל העם

וזאת למה?

משה רבנו לא ממנה שופטים מערב רב כי כל משימות שאתה משים

לא יהיה אלא מקרב אחיך

ככה אומרת הגמרא ביבמות מ״ה

זאת אומרת כל משימות

כל שררה, כל תפקיד

שאתה משים

לא יהיה אלא מקרב אחיך

לכן בחר רק מישראל

והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך ככה אומר לו יתרו למשה

התורה מספרת

על קיום עצת יתרו למשה

נאבר

על משה נאמר את הדבר הקשה יביאון אל משה

זה בפסוק כ״ו

בפסוק י״ח כתוב

בעצה של יתרו כל הדבר הגדול יביאו אליך

אז יש הקשה ויש הגדול

בתי הדינים שהקים משה רבנו היו בתי דין של 23

זה נקרא סנהדריה קטנה

משה רבנו היה נחשב לבדו סנהדרין גדולה

שאומרת הגמרא בסנהדרין תוז משה במקום שבעים ואחד אבק האב.

שני תפקידים לסנהדרין הגדולה

התפקיד האחד

דיון בנושאים חשובים

שמצד מעלתם

מצריכים דווקא

בית דין של שבעים ואחד

והם מנויים במסכת סנהדרין ב'

ביניהם

הדברים החשובים

דינם של שבטים

דין של כהן גדול

דין של נביא שקר

אלה יכולים לדון רק

בבית דין של שבעים ואחד

כמו כן יש פעולות

שלא יכולות להתבצע ללא בית דין הגדול

כמו הוספה על עיר

בעזרות

יציאה למלחמה

כל זה צריך בית דין הגדול

כנגד אלה אמר יתרו כל הדבר הגדול יביאו אליך

כיוון שיש להם חשיבות

אז הם נידונים דווקא בשבעים ואחד

ואומנם כמקור לכל אותם דברים

שנעשים דווקא בבית דין של שבעים ואחד כותב הרמב״ם

שנאמר כל הדבר הגדול יביאו אליך

עוד תפקיד יש

לסנהדרין הגדולה

זה להכריע בספקות וסיבוכים קשים

בבית דין של עשרים ושלוש לא נפטרה

ההלכה

לא יכלו להכריע

לא ידעו מה הדין

אז כתוב בתורה כי יפלא ממך דבר למשפט

בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך

מה עושים?

וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר אדוני אלוהיך בו

עניינים אלה

האם לבית דין הגדול לא בגלל חשיבותם וגדולתם,

אלא בגלל שהם קשים, סבוכים?

ועל זה נאמר,

את הדבר הקשה יביאון אל משה,

דברים שהם קשים לכרעם.

משה רבנו שימש כשבעים באחד

חברי סנהדרין גדולה ודן

בעניינים הגדולים ובעניינים הקשים שלא היה בכוח הסנהדרעות

הקטנות לטפל בהן.

זה מביא מרן הגריז לבריסק,

זכר צדיק ברכה.

על שייח הקדוש

אומר מנהג האומות לחלק את חשיבות בתי הדין לפי סכום התביעה.

כמו פה בארץ.

בית משפט השלום,

שלום.

אז זה בסכומים כאלה ואחרים,

אבל בית משפט המחוזי זה מעל שתיים וחצי מיליון.

אז יש בתי משפט לתביעות קטנות,

כן? זה עד שלושים ושש, שמונה אלף.

אלף.

יש בתי משפט לתביעות יותר גדולות,

וסמכות בית המשפט להכריע בתביעה זה לפי הסך.

אז בית המשפט,

חשיבותו לפי גודל התביעה.

אבל לא כך.

על פי דין תורה.

בתורה, דין פרוטה כדין מאה.

ואם הקים משה כמה בתי דין מתחתיו,

זה לא בשביל שהם ידונו בתביעות גדולות בכמות או בתביעות קשות שאחרים לא יוכלו להכריע, אז הוא יטפל בהם. לא.

כשיתרו מציע למשה להקים בתי דין,

אז הוא אמר לו, כל הדבר הגדול יביאו אליך.

הוא דיבר

לפי המושגים של אומות העולם,

שבסכומים הגדולים אתה תטפל.

אך משה עשה אחרת,

שהרי דין פרוטה כדין מאה.

ויש פרוטה שדינה קשה לדון בפרוטה הזאת,

זה מסובך מאוד.

ויש מאה שדינה קל ופשוט.

לכן העידה התורה את הדבר הקשה יביאו אל משה.

אפילו דין פרוטה.

השופט היום, אם היו באים אליו עם פרוטה, ואם אתה מבלבל לי את המועט הלוקאלי,

מה זה שעות של בית משפט, קח שתי פרוטות, תלך מפה.

התורה לא,

דין פרוטה כדין מאה אלף מיליון, אותו דבר פרוטה.

יכול להיות מסובך.

זה אומר האלשיך הקדוש.

טוב,

ומה אומר לו עוד יתרו?

וגם כל העם הזה על מקומו יבוא ושלום.

אם אתה תעשה את כל העצות שאני אומר לך,

תדע לך, וגם כל העם הזה על מקומו יבוא ושלום.

החפץ חיים אומר,

חכמים זיכרונם לברכה קבעו שהנפטר מן המת

יאמר לו לך בשואלו.

לחי אומרים

לך לשואלו.

והגמרא ברכות, סיעתא דשמיא, סמך דלת.

מעתה נשאלת השאלה

איך יתרו אומר למשה

וכל העם הזה,

כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום.

וואי וואי וואי, מה הם הולכים למות?

במקום להגיד יבוא לשלום?

ואם תגיד יתרו לא יודע את החילוק שחכמים אמרו

שאדם חי אומרים לו לשלום ואדם נפטר אומרים בשלום.

במפורש

כתוב שהוא ברך את משה

כשהלך למצרים ויאמר יתרו למשה לך לשלום.

אז הוא יודע שיש לשלום, יש בשלום.

מה קרה פה?

מה קרה פה?

היי, היי, היי.

מי שיש בידו פרוטה,

פרוטה

של אחר אצלו,

והוא לא החזיר לו את הפרוטה,

שום תשובה, שום חרטה לא טועים

אם לא ישיב את הגזלה של הפרוטה.

ואם אדם מגיע לעולם האמת והוא חי...

למישהו פה משהו, או גזל משהו,

או יש בידו משהו, לקח ספר ושכח לחזיר.

הנשמה תחזור לעולם הזה כדי להשיב את הגזלה.

אז יתרו יעץ למשה רבנו

שיטה יעילה של משפט וצדק,

ובזה יצילו הדיינים מיד הנגזל

וימנעו את האפשרות שממונות של אחד יהיה תפוס ביד אחר שלא ברצונו?

צריך להיות, יצילו הדיינים את הגזלה מיד הגוזל, לא הנגזל.

אם התוכנית יוצאת לפועל,

אז כל אחד מהציבור יבוא בשלום לעולם האמת ולא יחזור עוד פעם.

זה מה שאמר יתרו,

שהעצות שהוא נתן

לדינים

יהיו באופן כזה שלא יחזור אחד בגלגול,

אלא יבוא בשלום ולא יחזור עוד פעם.

ככה אומר החפץ חיים,

לכן הוא דיבר על לאחר המוות,

שבאמת יגיעו לשם בשלום, ינוחו על משכבותיו,

לא צריך לחזור עוד פעם.

כי יש דרך ישר בעיני איש,

ואחריתה דרכי מוות,

ככה כתוב.

יש דרך

ישר

בעיני איש.

הוא חושב, כן, מגיע לי, הוא לא עוזב, ומשאיר אצלו את הכסף.

הוא אומר, בחריתה דרכי מוות.

לא בדרך אחת, בדרך הם מתים פעם אחת.

לא, אצלו זה דרכי מוות.

הוא ימות כמה פעמים.

הולך וחוזר, הולך וחוזר.

כי זה בעיניו ישר. הלו,

יש תורה ודין פרוטה כדין מאה, שים לב.

וייחן שם ישראל נגד ההר.

כותב רש״י, כאיש אחד בלב אחד.

כאן מקדים,

כאיש אחד

בלב אחד.

כשמצרים רדפו אחרי ישראל, כתוב

והנה מצרים נושא אחריהם

בלב אחד כאיש אחד.

פה הפוך.

הלב קודם

לאיש אחד.

כי כתוב מצרים נושא אחריהם, לא מצרים.

כאילו הם כמו איש אחד, מצרים.

כמו שכתוב ויהיה חדשם ישראל, רק ישראל, לא בני ישראל.

אז מה ההבדל?

אצל הגויים האחדות מסיבות חיצוניות,

כמו האופוזיציה.

להפיל את ביבי.

אז הם בשביל זה מוכנים להתאחד, והערבים מתאחדים, וכולם מתאחדים בשביל להפיל מישהו.

יש אויב משותף.

אז זה מסיבות חיצוניות.

לכן הלב גורם שהם יהיו כאיש אחד.

כי רשעים

הם מסורים ביד ליבם.

אז הלב קודם.

אבל ישראל,

האחדות נטועה בתוכם ללא סיבות חיצוניות.

רואים במלחמה איך החיילים מכל הגוונים של החברה הישראלית,

ממש כאיש אחד,

בלב אחד.

זה טבעם של ישראל.

זה מתי שיש צרה.

כשאין צרה, השם מרחם.

אז חוזרים להיות,

חוזרים להיות כל אחד לפי טבעו.

אז יש רשעים שהלב מושך אותם.

יש צדיקים

שהלב שלהם ברשותם, ולא הלב מנהג אותם.

ואישא אתכם על כנפי נשרים.

רש״י מביא מאמר חכמים,

כנשר הזה הנושא גוזליו על כנפיו.

הנשר פורס כנפיים שלוש מטר,

את הגוזלים הוא שם על הכנפיים.

למה? שאם יראו חץ, יפגע בו ולא יפגע בגוזלים.

האחרים נושאים אותם בידיים.

אבל הוא,

שם מוטב.

והוא אומר, מוטב ייכנס החץ בי.

בקריעת הים

היה קטרוג

של השר של מצרים.

הללו עובדה עבודה זרה והללו עובדה עבודה זרה.

מה נשתנו אלו מאלו?

במדרש

לא מביא תירוץ על הקושייה הזאת.

שאלה

ללא תשובה.

מסביר בעל חידושי הרים

לקושייה הזאת

לא הייתה תשובה.

וזה הכוונה.

הקדוש ברוך הוא אמר

ואשא אתכם על כנפי נשרים.

מוטב שיכנס החץ בי,

שיהיה עלי קושייה בלי תירוץ,

אבל לא יבולע לבני ישראל.

לא יאומן כי יסופר.

זו מציאות. הללו עובדים והללו עובדים.

אומר השם בכל אופן, בי אשא אתכם על כנפי נשרים מוטב יכנס החץ בי,

יקשו קושייה,

לא ישמעו תירוץ,

אבל העיקר שלא יבולע לכם.

המדרש לא אומר, אבל יש מפרשים שאומרים

שאצלם זה היה באונס ולעש ומרצון ויש כל מיני.

ועתה

אם שמוע תשמעו בקולי.

רבי מנחם מנדל מקוץ,

זכר צדיק לברכה,

שואל מדוע מציינים את מעמד הר סיני כזמן מתן תורתנו,

לא כזמן קבלת תורתנו?

במעמד הר סיני הייתה רק נתינת התורה.

אבל קבלת התורה זה בכל יום, בכל עת, בכל זמן.

לא רק זה, אלא

נתינת התורה הייתה במידה שווה לכולם.

אבל קבלת התורה אינה במידה שווה. תלוי כמה אתה מעמיס על עצמך.

יש שמתאמץ ונוטל הרבה,

ויש שנוטל רק מעט.

לכן, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי.

מי שיש לו שכל שומע בקול השם,

במרוויח את כל מה שהשם מבטיח.

והגבלת את ההר סביב לאמור ישמרו לכם חלות בהר.

חכמים זיכרונם לברכה.

‫בכמה מקומות אומרים בידוע ‫שלא עמדו אבותיו על הר סיני?

‫כמו בנדרים כף.

‫כל מי שאין בו בושת פנים,

‫בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.

‫אז זה פנים, כשאין להם בושת פנים,

‫אז פנים לגיהינום.

‫לא עמדו אבותיו בהר סיני.

‫לא עמדו אבותיו על הר סיני.

‫אבל באמת אף אחד לא עמד על הר סיני.

‫אף אחד לא עמד.

‫התורה הזהירה,

‫רק עמדו רחוק מהר.

‫אבל תשמעו באור נפלא.

‫מסתבר

‫שמייד לאחר מתן תורה,

‫רצו הרבה יהודים לנשק את ההר הקדוש,

‫שעליו ירדה השכינה.

‫ואם כן, יש לומר שזו כוונת הגמרא.

‫אותו אדם שאין בו בושת פנים,

‫בוודאי אבותם לא היו מאותם המדקדקים,

‫שלאחר מתן תורה עלו להר סיני ‫לנשק אותו.

‫אז בוודאי הוא לא מאלה שאבותיו ‫עלו על הר סיני ‫בשביל לנשק את ההר הזה. ‫אין לו בושת פנים, ודאי שהאבות שלו...

‫מה התייצבו בתחתית ההר?

‫חכמים זיכרונם לברכה בשבת פחת.

‫אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא,

‫מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא ‫עליהם את ההר כגיגית,

‫ואמר להם, אם אתם מקבלים התורה מוטב,

‫ואם לאו, שם תהא קבורתכם.

‫מה זה והתייצבו בתחתית ההר?

‫הקדוש ברוך הוא הרים את ההר מעליהם,

‫כפה עליהם הר כגיגית.

‫גיגית היא עומדת ככה, ‫הוא כפה אותה הפוך, ככה.

‫ועכשיו הוא אומר להם, ‫אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ‫אם לא, ‫אני מנחית את זה עליכם, ‫ושם תהא קבורתכם.

‫שואלים בתוספות, ‫למה צריך היה לכפות עליהם את ה...

הרי הם קיבלו את התורה ברצון כשאמרו נעשה ונשמע לפניהם.

אומר החידושי הרים מגור,

הקדוש ברוך הוא קפא עליהם את ההר כדי שתהיה קבלת התורה באונס.

באונס.

למה באונס?

לא תאמינו.

כי באונסה נאמר לא יוכל, לא יכול, לא יוכל לשלחה כל ימיו.

ככה הקדוש ברוך הוא יהיה מחובר איתנו ולא יוכל לוותר עלינו ולהחליף אותנו באומה אחרת.

זה פירוש של חידושי הרים מגור.

יפה, לא?

יש עוד טעם.

כשאתה מסכים ואומר נעשה ונשמע,

אז זה תלוי בך.

זאת אומרת,

טוב, אני החלטתי, עכשיו לא מתאים לי.

לא מעותק, לא.

אתה מוכרח.

זה לא תלוי בך.

בא לך, לא בא לך.

לכן התורה אומרת, לא תוסיף ולא תגרע.

מה יש?

אם אני בא להוסיף יותר, מה יש?

למה לא?

יש תרייג, אני אוסיף עוד קצת. מה יש? עוד כמה מצוות.

הוא אומר, לא, אתה גם אחכה תגרע. הוא אומר, תשמע, מה, אני החלטתי שאני מוסיף.

אז אני יכול גם לגרוע.

הוא אומר, לא, לא, לא, לא. אל תוסיף, לא תוסיף ולא תגרע.

יש תרייג, אתה צריך לקיים,

ויכול להיות.

ויש אומרים שזה, הם קיבלו על עצמם את התורש בכתב, אבל התורש בעל פה, ואז הוא קפא עליהם הרגיגית כנגד התורש.

ויש עוד ועוד.

שישים ריבו פירושים.

יבא ביי.

‫הגבל את ההר וקדשתו.

החתם סופר אומר שבאותיות הר,

האותיות שלפני האות ה'

ושלאחר האות ה'

הם ד' וו'.

נכון?

לפני ה' זה ד', ואחרי ה' זה ו'.

וכן האותיות שלפני האות ר'

זה קוף ושין.

ביחד

זה אותיות קודש.

זה הפירוש. הגבל את ההר וקדשתו.

מה זה הגבל? זה הגבולות.

יש גבול בין האות ה' יש גבול.

‫גבול מצד ימין וגבול מצד שמאל. ‫גם הריש, יש לה גבול מצד ימין ומצד שמאל. ‫איזה? זה האותיות שבאות לפני ואחרי.

‫מה הן נותנות?

‫קודש.

‫הגבל את ההר מה יוצא, ‫וקדושתו, קדוש, קודש.

‫יפה?

‫אנוכי אדוני אלוהיך.

‫הגמרא במכות על הגויים, דף כג,

‫בכד אומרת על הפסוק, ‫תורה ציווה לנו משה,

‫תורה בגימטריה 611. ‫מתוך תרי״ג מצוות, שזה 613,

‫שמענו מפי משה 613. ‫איפה עוד

שתיים?

‫אנוכי

ולא יהיה לך, ‫שמענו מפי הקדוש ברוך הוא.

‫אז לכן תורה ציווה לנו משה,

‫תורה זה 613. ‫משה ציווה לנו רק 613. ‫והשם ציווה לנו עוד שתיים.

‫אנוכי השם אלוקיך, זה הוא אומר.

‫ולא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי, ‫זה הוא אומר.

‫שתי אלה הוא אמר, ועוד תורה ציווה לנו משה, ‫זה 613 ביחד, 611 ביחד.

613. טוב,

אז עשרת הדיברות, ‫ככה בהמשך נמשיך מחר. ‫ובינתיים הכול יודוך והכל ישבחוך,

‫והכל יאמרו והכל יאמרו, ‫אין קדוש כשם.

‫הכול יאמרו והכל ישבחוך, ‫והכל יאמרו והכל יאמרו,

‫אין קדוש כשם.

‫הכל ידוכה והכל ישבחו,

‫והכל ידוכה והכל יאמרו,

‫אין קדוש כשם,

‫הנא רמת ידוכה והכל ישבחו,

‫והכל יאמרו,

‫אין קדוש כשם.

‫תודה רבה.