פרפראות וחדושים לפרשת יתרו תשפו ו'

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

לעילוי נשמת שלמה בר שמחה למשפחת טובי,

נשמתו עדן,

יהי רצון

שכל יוצא חלציו עד סוף הדורות יזכו לתשובה שלמה,

ילמדו תורת הדין,

יעשו נחתרו על השם יתברך,

יהיו תלמידי חכמים בתוך כלל ישראל במהרה בימינו, אמן.

אמן.

השם בלחש.

תזכה לזווג הגון מהרה, עם צדיק ירא שמיים,

בריאות שלמה ואיתנה בכל איברים וגידים,

בפרט באוזן,

אושר שמחה וכל מיני דמיטיו,

אמן.

אהרון בן אלה, רפואה שלמה בתוך שרחוני עמו ישראל,

אמן.

פרפרות וחידושים,

פרשת יתרו, חלק מהם, שנת תשפוק.

לא תרצח.

הגמרא בעבודה זרה, ב'

מלאך הציע לאומות העולם את התורה,

אמר להם,

כתוב לא תרצח.

אמרו לא בעינן,

לא רוצים, לא מעוניינים.

לא תנאף, לא בעינן,

לא רוצים, לא מעוניינים.

אומרים חכמים בספרי, פרשת וזאת הברכה,

כשנגלה המקום,

הקדוש ברוך הוא, ניתן תורה לישראל,

הלך אצל בני עשיו,

ואמר להם, מקבלים אתם את התורה?

אמרו לו, מה כתוב? מה?

אמר להם, לא תרצח.

אמרו לפניו, ריבונו של עולם,

כל עצמו של אביהם רוצח הוא.

הלך לו אצל בני עמון ומואב,

אמר להם, לא תנאף,

אמרו לפניו, ריבונו של עולם.

הלך אצל בני ישמעאל, אמר להם, לא תגנוב.

ברצינות, לא תגנוב, ישמעאלים.

אמרו לפניו,

איזה פרא אדם זה.

אבל נשאלת שאלה,

לכאורה הרי ממילא מצווים,

לא תרצח, לא תנף, לא תגנוב,

ומצד שבע מצוות בני נוח.

אז מה מועיל שהם אמרו לא בעינן?

הם מצווים.

אלא הלא תרצח שלנו לא דומה ללא תרצח שלהם.

אצלנו לא תרצח זה גם הלבנת פנים.

זה הביזרייהו, זה שפיכות דמים.

לא תגנוב אצלנו זה גם גניבת דעת הבריות,

זה גם ריבית, זה הרבה דברים.

את זה הם לא רצו.

בשם הגאון הרב שך, זכר צדיק ברכה,

והוא אומר הלא תרצח שלנו שונה משלהם.

אצל בני נוח האיסור

לא להזיק לחברו.

אצל הישראלים האיסור זה לא להיות רוצח.

שאדם לא ישחית את עצמו.

לא רק

מצד הפקיעה והנזק בשני,

אלא תורם צבא שאתה לא תהיה רוצח.

על איוב כתוב

היה גוזל קרקעות של יתומים באלמנות.

ומשביחם

ומחזיר להם.

רק כשהיה דרמה,

הרי בן נוח מוזר על גזל.

איך גזל מהם?

זה למאן דאמר שהוא היה גוי.

איך גזל מהם?

תראה את זה שהאיסור של בן נוח הוא לגזול

כדי להזיק לשני.

אבל אם הוא משביח ומחזיר להם, אין איסור בזה.

הגזלה זה בהיזק,

אבל אם זה לא לצורך היזק, הגזלה על מנת להשביח,

מותר להם.

לפי זה מובן התשובה של אומות העולם.

אנחנו לא מוכנים לקבל לא תרצח,

לא להיות רוצח.

כמו שבישראל האיסור זה לא רק לא להזיק לחברו,

אלא גם לא להיות רוצח, לא להיות גנב.

וזה הם לא מוכנים לקבל.

השויטה הגדול קראו לו נחמן ביאליק.

הוא היה ב...

‫הוא התקלקל, התפקר.

‫הייתה כותרת בעיתונות של אז,

‫שהוא שמח שמחה גדולה,

‫מיד בקום המדינה, ‫נתפס הגנב העברי הראשון.

‫אז אנחנו ככל האומות.

‫הוא גם, במחמד הר סיני, ‫בטח היה אומר, לא רוצה, ‫לא בעינן.

לא בעינן.

‫וכל זה מדויק מיונתן בן עוזיאל,

‫שכתב על האיסור

‫של עשרת הדיברות.

‫ככה הוא כותב, שלא תהיו רוצחים,

‫שלא תהיו גנבים ושלא תהיו נואפים.

‫הוא לא כתב לא לגזול,

לא לרצוח,

‫כי זה אסור כבר לפני מתן תורה.

‫אבל התורה רוצה שאתה לא תהיה כזה,

‫מעבר למה שאסור להזיק ולפגוע וכו',

‫אבל היא לא רוצה חס ושלום.

‫-לא תחמוד בית רעך,

‫בכל אשר לרעך.

‫האדמו״ר מקוצק,

זכר צדיק לברכה,

‫אומר שהתורה נותנת לנו עצה,

‫איך להתגבר על לא תחמוד.

‫ומה יעצה?

‫בכל אשר לרעך.

‫אל תסתכל על פרט מסוים של רעך ‫ותקנא בו,

‫רק תראה כל אשר לרעך,

‫ואז תפסיק לקנא.

‫אחד מקנא בשכן, יש לו אותו, כזה אותו,

‫כשאפילו בחורי הישיבות דנים על זה, ‫בישיבה, תבין איזה אוטו, ‫ולמה צריך כזה אוטו.

‫אז אל תקנא רק בפרט אחד.

‫אם אתה מקנא, תקנא בכול.

‫יש אנשים, יש להם אוטו,

‫יש להם מחלות,

‫יש להם סכסוכים עם השכנים,

‫ויש להם צרות עם האישה,

‫ויש להם בן שיצא לתרבות רעה,

‫ויש נושים, ויש ככה, ‫ואם כבר אתה הולך על לא תחמוד,

‫אז התורה אומרת, ‫וכל אשר לרעך, תלך בגדול,

‫נראה אותך אם תהיה מוכן.

‫מה אתה רוצה, רק את הזה? לא.

אז לכן כשמסתכלים על הכל, אז אתה אומר, טוב, בסדר, זה יש לו, אבל אין לו מה שיש לי, לי שלום בית, לי איש זה,

לי זה, לי זה.

אל תקנא, אל תקנא.

אל תחמוד, וואי וואי.

בכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים,

ואת קול השופר,

ואת ההר עשן.

אומרים בשם רבי ברוך דו פוברסקי

שלעשרת הדיברות

היה דין של תורה שבכתב.

ומאחר דקיימלן

שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה.

לכן הקורא בספר תורה צריך להסתכל

איפה שהוא קורא,

ולא להקדים את העיניים לקפוץ לשורה השנייה בגלל שהוא יודע מה יהיה ההמשך.

צריך לראות כל מילה ומילה ואז לעבור לפה.

גם במגילת אסתר כתוב שכשאומרים

ואת פרשנדת ואת אספת ואת פורת ואת ויזת וכל החבר'ה האלה.

אז צריך לעבור ולראות את הוואטים,

בית דלפון וכו'.

אז זאת אומרת דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה.

ואם כן,

אם היו עשרת הדיברות נאמרים בשמיעה לבד,

ואי אפשר היה לראות את הקולות,

הרי לא היו נמסרים כצורת מסירה של תורה בכתב.

זאת אומרת,

היית שומע,

אבל לא היית רואה כתב.

איך תורה שבכתב? תורה שבכתב זה בכתב.

אז צריך לראות אותה בכתב.

דברים שבכתב היא הייתה רשאי לאומרה בעל פה.

ועל כן נעשה נס.

שתהיה נתינת התורה לא רק בשמיעה,

אלא רואים את הקולות.

שהקולות נכתבים,

ורואים את הקולות.

כדי שיימסרו בכתב.

כדין דברים שבכתב,

שאי אתה רשאי לאומרם בעל פה.

אמר העם מי ינועו

ויעמדו מרחוק

בשם הבעל שם טוב, זכר צדיק וברכה.

זכותו תגן עלינו אמן.

פעמים שאדם מנענע את עצמו בשעת לימוד התורה כמו שאני עושה עכשיו

או בעבודת השם

אבל הנענוע אינו תוצאה של התלהבות פנימית

אלא מתוך רצון

וירא העם

שהעם יראה שהוא מתנועע

על כך מרמז הפסוק ואומר כשהמטרה של וינועו

זה וירא העם

אז ויעמדו מרחוק, מתרחקים מהקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא לא אוהב הצגות.

יש כאלה מחקים את הרבה שלהם ועושים תנועות ומוחקים כפיים ועושים את הידיים ככה ועושים כל מיני ואוי אוי אוי אוי אוי.

כן,

זה ליצנות.

זה בשביל וירא העם לכן וינועו

ואלה יעמדו מרחוק.

בעל הטורים אומר למה באמת עם ישראל ראו ונעו?

למה?

הוא אומר כיוון שהתורה ניתנה באימה, ברטט ובזייע

ונהגו המדקדקים.

זאת אומרת להתנועע תוך כדי.

ויש מסבירים שכיוון שביהודי יש נשמה,

אז

כל עצמותיו אומרות.

ולסיום הפרשה לא תעלה ומעלות על מזבחי. מעלות זה מדרגות.

כתב רשי,

כשאתה בונה כבש למזבח,

לא תעשהו מעלות-מעלות, מדרגות-מדרגות,

אלא חלוק יהיה ומשופע.

חלק

ומשופע באלכסון.

אנחנו עולים בקמש למזבח.

אז במעלות זה מדרגות.

אדם מוגבל בפסיעותיו לפי גובה המדרגה.

לפי מעשיו של הקבלן במדרגה,

ככה אתה פוסח.

אם המדרגות הן עשר סנטים, אז זה קל לך לעלות.

אם זה שבע עשרה, מה שממוצע.

אם זה עשרים וחמש, אנשים מתקשים.

אבל כשהכבש ישר באלכסון, שעולה בו האדם,

אז הוא יכול להחליט איך הוא רוצה לעלות.

הוא רוצה לעלות במעלות גדולות, כאילו לפשוט רגליו, מה שנקרא, או שהוא רוצה קטנות.

גם במעלות בעבודת השם,

שזה נקרא מזבחי,

התורה אומרת בלי מדרגות,

רק שיפוע שתוכל לעלות לפי יכולתך.

יש אנשים שיכולתם פסיעות גדולות,

ויש פסיעות קטנות.

לא מגבילים אותך בפסיעות.

כל אדם לפי מצבו ורצונו מדרגותיו.

הוא לא יכול לתלות באחרים,

להגיד אני לא, נתנו לי מעלות קבועות, אני לא,

לא, אתה רוצה לרוץ? אין בעיה.

אתה רוצה ללכת לאט? אל תגיד שזה בגלל המדרגות, זה בגלל שאתה רוצה ללכת לאט.

אז לכן,

לא תעלה ומעלות על מזבחים, מעלות קבועות שמישהו אחר הכין לך.

אתה,

לפי רצונותיך, ככה ישלמו לך, ככה יתחשבו בך.

לכן, תדע לך שישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת וקורא עונג שבת וקורא עונג שבת וקורא עונג שבת.

אה, מקדשה, מקדשה, מקדשה שביעי שבת.

אה, מקדשה, מקדשה, מקדשה שביעי שבת.

הרי אני מכוון למסורת חכמים, דורי דומה.

כבד אדומי חוזים, מה יכול להיות דורי דומה לעשות?

נעד ומה גודל שלא יכול לעשות? נעד ומה? כנוע גודל שלא יכול לעשות?