פרפראות וחדושים לפרשת משפטים תשפו חלק ה'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת עו בן סלח זכריה תהן נשמתו צרורה בצרור החיים בתוך שאר נפטרי עמו ישראל וצעצא יזכו לתשובה שלמה מתוך שמחה אמיתית מהרה ובריאות שלמה ואתנה אמן אמן

פרפראות וחידושים לפרשת משפטים חלק ה' שנת תשפ"ו

"וְכִי יִגַּח שׁוֹר" (שמות כא, כח) בספר שומר אמת מביא שאלה ששאל רבי שמואל אהרון יהודלביץ' את תלמידיו איך ייתכן איך תמצא ששור שנגח ישלם שלושה רבעים מהנזק יש או נזק שלם או חצי נזק מועד שלם תם חצי נזק איך יהיה 3 נזק הגמרא במסכת בבא כמה מ אמר רב מועד לקרן ימין אינו מועד זה קרן שמאל נמצא שאם הוא נוגח בשתי הקרניים גם יחד אז קרן ימין הוא מועד אז הוא צריך לשלם את השלום מלא וזה אומר שזה חצי הנזק כי הוא פגע בשתי הקרניים ואילו על קרן שמאל הוא טם אז ישם מחצית רבע נזק אז בסך הכל ישלם רבע שאלה ששאל רבי יעקב קמינצקי בישיבת איטרי איך ייתכן איך את תמצא תגידו לי איך את תמצא אדם שרואה בור מכוסה והסיר את המכסה ולקח אותו ואחר כך נפל לשם שור או חמור והוא זקן נופל וזה שהסיר את הכיסוי יהיה פטור מלשלם תגידו לי איך תמצא כזה? יש כזה. למה? בבור חייבים מתי? אם אדם חפר את הבור או שהוא גילה את הבור כמו שאומר הפסוק וכי יפתח איש בור או כיכר ישבור ופה מצייר ציור שבא בן אדם ו הסיר כיסוי מעל הבור שזה אסור לפי הפסוק והוא יהיה פטור והשיב על פי הגמרא אמר רבינה זאת אומרת המכסה בורו בדליו בדלי חברו הוא בא בעל הדלי ונטל את הדלי לי פטור בעל הדלי בעל הבור חייב מי אמר לך לקחת את הדלי שלי ולכסות בו את הבורואה לוקח את הדלי שלו נשאר הבור פתוח ונפל שור מי משלם הוא פטור ובעל הבור ישלם איך את תמצא היי איי היי הרב שחזכר צדיק ברכה על הפסוק חמישה וקר ישלם תחת השור וארבע צון תחת השא שאל ילד אחד שאל אותו רשי מביא מה ההבדל שאם טבח או מחר טבח ומחר בשור משלם חמישה ועל זה משלם ארבעה אז רש"י אומר דחס המקום על כבודן של הבריות זאת אומרת גנב גנב שור או גנב סא על השור משלם חמישה ועל הש ארבעה למה חסר מקום על כבודן של הבריות איך שור שהולך ברגליו ולא נתבזה באגניו לשתו על כתפו משלם חמישה שנושא אותו על כתפו משלם ארבעה הועיל ונתבזה בו. כשאדם הולך עם שור לא יודעים שהוא גנב אותו. כשאדם לוקח שעל הזה, מה ראה לקחת את השעל על ה אתה מבין? זה גנב רוצה להסתלק מהר עם העשה. אז יש לו ביזוי מזה שהוא עושה את זה. חס הקדוש ברוך הוא על כבודו של הגנב אז הוא מפחיט לו בהחזר ושאל הרב שך את הילד וכי ביזיון של יהודי שווה רק שיעור של ש אחד למה מפחיטים לוס אחד זה כל לשווי של הביזיון של יהודי. הילד לא ענה עוד פלא הוא לא ענה שהתשובה היא פשוטה הוא בעצמו ענה. בזה שהוא נושא את השאש של הגניבה הוא גילה דעתו שהביזיון לא שווה יותר משה. אם הביזיון היה שווה יותר משה, לא היה מתבזה לגנוב שז הוא אומר, התפלש הילד לא השיב תשובה פשוטה. אם המצא תמצא בידו הגניבה, ישלם שניים. הגנב לא הודע ולא אמר כלום וזה תפסו שהגניבה נמצאת אצל הגנב אז מה הדין שהוא ישלם כפל שניים גנב ש מביא שניים גנב פרה מביא שתיים קושיה למה משלם שתיים מצינו שהקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה. הגנב רצה להפסיד את הבעלים פרה. גנב לו פרה. אז מה הוא עושה? מפסיד לו פרה. אם הוא ישלם לו עכשיו פרה, הוא לא שלם כלום. הוא החזיר לו את הפרה. אבל מידה כנגד מידה. אתה רצית להפסיד אותו פרה, אז אתה תפסיד פרה. זה שאתה מחזיר אות שלו זה שלו. זה שרצית להפסיד אותו פרה מידה כנגד מדעתה תפסיד פרה אז נותן לו שתיים. זה הסיבה. אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית. רבי מרדכי בנט היה בברית מילה. הוא נפטר ב-1829. הוא היה הרב גדול בחוץ לארץ. הוא היה בברית מילה ולבעל הבית נגנבה מנורת כסף. בעל הברית, בעל הבית, היה דר בשכירות אצל בעל בית והבעל הבית מהדירה היה גם בסעודה. זאת אומרת בעל הברית היה גר אצל בעל הבית, גנבו לו מנורת כסף ובברית שלו היה גם בעל הבית של הדירה. פנה בעל הברית לרבי מרדכי, אמר לו, "ראית היום בברית את אליהו הנביא? תשאל אותו מי הגנב תמן ראשו רבי מרדכי על ידיו זמן מה ואחר כך אמר כתוב בפרשה אם לא ימצא הגני ונקרב מה ראשי תיבות אם לא ימצא הגנם לא אם לא ימצא הגנ ונקרא מה אליהו ומה כתוב אחרי זה בעל הבית אז הבעל הבית גנבדקו ומצאו שהוא צודק מצאו את המנורת כסר ראית הוא מצא את אליהו בפסוק כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענו תענה אותו כי אם צעוק יצעק עליי שמו אשמע צעקתו כתוב כל אלמנה ויתום לא תענון ומדברים רק כאילו על היתום אם ענו תענה אותו אם צעוק יצעק אליי שמועשמע צעקתו היה צריך להגיד אם ענוע ענה אותם וגם למה כתוב ענו תענה צעוק יצעק שמוע אשמע אומר הכלי יקר פעמים אדם מענה רק יתום, אבל האמא שומעת ורואה עיני הקלות והיא לא יכולה להצילו ואז היא צועקת לשם יתברך. נמצא שהמענה את היתום בלבד הוא נענש בכפליים על היתום בעל האלמנה. למה כואב לה והיא צועקת על מה שעושים לבן שלה יתום? לכן אומרת התורה, אם ענו תענה אותו את היתום, יש פה עינוי כפול. ענו תענה גם אותו וגם אותה. וצעקתם היא צעקה כפולה. לכן צעוק יצעק. וגם השמיעה כפולה שמוע, אשמע, אותו ואותה. זה ההסבר לקושיה ששאל. זה מעשה שאני מביא עכשיו אמרנו אותו כבר בעבר פה. כתוב קצת בנוסח שונה טיפה לא הרבה. הטז התורי זהב הלך לגלות החליט שהוא הולך לגלות והזהיר את התלמיד שלו שהתלווה אליו בשבועה שלא יגלה בשום מקום שהוא הטז והלך בערים שונות והיה עובד רגיל כמו בן אדם מזכיר עצמו לעבוד ודם בעיר אחת נכנס כמנקר במשחטיו הרב המקומי לא היה בקיא כל כך בדינים ב בחולין אז א בדרך כלל הוא היה מחמיר ואז היה הפסד ממון לאנשים אבל כשהתעוררו שאלות בתוך המשחיטה, התז היה אומר ככה וככה וככה וראו שהוא בקיא אז כבר שמכו עליו ולא הלכו לרב המקומי. והוא רואה ששבועיים לא מגיעים אליו שאלות בכלל אז הוא טהה על זה ברר. בסוף אמרו לו יש פה איזה מנקר הוא הוא פוצק. מה זה נמר הדעת רב הוא פוסק מה זה הדבר הזה עשה לו נידוי והכניס אותו לבית הנידוי יש להם איזה כלוב כזה שמכניסים בן אדם ונשים אותו שלושה ימים ו היה להם סמכויות פעם טוב ילדה אלמנה הגיעה לרב הזה של המקום שאלה אותו אל העוף אז הוא הטריף להטו, התחילה לבכות. זה העוף היחידי שיש להם, הם עניים עכשיו לא היה להם מה לאכול בכלל לא היה להם מה לאכול בדרך שהיא יוצאת היא עוברת ליד הכלוב והטס שמע אותה אז אמר לה ילדה למה את בוכה? אז היא סיפרה לו הייתי צא לזה והוא הטריף זה אין לו נכון אמר לה תראי לי את העוף הרתה אמר לה הוא כשר תלכי תגידי לרב שיעיין בתז במקום כך וכך ויראה שזה מותר העוף הזה היא הלכה וסיפרה לו והוא תמ מה מה זה? ואז עלה בדעתו, רגע, בואנה, הוא תלמיד חכם כזה שיודע להגיד שכתוב על העוף הזה שמה בטז בסעיף כך וכך וזה וזה קרא לו, אמר לו אני פוקד עליך שתגיד לי מי אתה בהורמו דמלקו אתה תגיד לי מי אתה אז בלת ברירה הוא אמר לו שהוא אז ואז הוא היה רגליו תחנן ובכה וביקש מחילה והכל וזה עוד עלה אחר כך סיפר לכל הציבור והכל סיפור בקיצור התלמיד אמר לו אותי השבעת לא לגלות שאתה טז אז למה גילית אז הוא אמר לו מול דמעות של יתומה אני לא נכון אז הייתי צריך לגלות אפילו שהיה לו הפסד מזה גדול כי כל הגלות זה היה בשביל שהוא יוכל לתקן תיקונים ולעשות כל מיני אבל נשדרי אלמנה יתומה יתום אלמנה זה לא מתעסקים עם זה בכי שלהם אצל הקדוש ברוך הוא דיין יתומים ואלמנות הוא מטפל אישית בכל מי שתעשה פסק כתוב בחרה הפיגתי אתכם בחרב וואו הרמבן בפירוש הראשון כתב שימותו במלחמה ולא ידוע נשים שלהם שהם מתו אז זאת אומרת הם ישארו השם ירחם עגונות יש לו העיר מה נפקמנה שימותו במלחמה. עיקר הגריעות הוא בכך שימותו ולא ידעו שמתו ואז אנשים יהיו אלמנותורות. זה לא משנה אם זה במלחמה או סתם יום חול. כאילו למה דווקא ואחר הפיו והרגתי אתכם בחרב למה דווקא שמה במלחמה אז יש מתרצים שהגמרא בבמות קיד אומרת שבשעת מלחמה האישה לא נאמנת לומר מת בעלי כיוון דחישינן בדמי חוששים שהיא מדמיינת ולכן זוהי קללה שימותו במלחמה והאישה לא תהיה נאמנה לומר מת ואז היא תישאר עגונה אז זה קללה ואחר הפי זה חרון שנגרם באופן כזה היא לא נאמנת מה לעשות טוב וכמה דברים מתוקים בענייני גועל נפש. אם כסף תלוי את עמי את העני עמך. אני לא אומר שהכסף הוא גועל נפש. אלה שמחפשים אותו כמו שמחפשים אותו זה ממש גועל נפש. יבואו סיפורים בקרוב שאני אספר לכם שאתם תבינו כמה זה גועל נפש. הגאון כותב, הגאון מוילנה כותב ברמז לי קמיד דלא רמיזה באורייתא הוא כותב אם כסף תלווה את עמי את זה תעשה בשטר ועדים כמו שכתוב בהלכה וזה הפירוש את עמי. זאת אומרת אם אתה מלווה כסף זה יהיה את עמי בעדים. עמי בלשון רבים לא בצנעה אלא מה ההמשך את העני עמך. זה כבר לא לתת צדקה לעני. זה יהיה עמך. רק אתה והוא בצנעה, לא בפרסיה. לא לבייש אותו. אבל כשאתה נותן הלוואה שיהיה עם עמי, שיהיה עדים. כל המלווה בלא שמע צועק ואינו נענה. מה זה שמע? שטר, משכון עדים. אתה חייב אחד מאלה לעשות. אם לא תצעק לשמיים, לא יענו לך. למה חובה? ההלכה מחייבת אותך. או שתיקח שטר או משכון או שיהיו עדים שיעידו אחר כך אז זה אומר הגאון עם כסף תלווה זה צריך להיות את עמי עם עדים ואת העניית לו צדקה עמך בשקט בשושו אוי אוי אוי אוי אוי יד אדמור מקוץ זכר צדיק ברכה אומר אם כסף תלווה את עמי איזה כסף מלווה את עמי אחרי 120 שנה את העני עמך רק מה שנתת לעני ילווה אותך כל כסף אחר שנשאר פה הסתובב כאן הלך לשם זה אין לא זה לא ילווה אותך הכסף היחידי שילווה אותך זה של העני כסף תלווה את עמי את העני עמך אז חכמים אומרים שהממון של העני אני שצריך להגיע אליו הקדוש ברוך הוא שולח אותו דרך העשיר ולמה צריך הוא מזכה את העשיר בזה שהוא נותן אבל הוא לא נותן כסף שלו העשיר הוא נותן את הכסף של העני לעני הוא זכה להיות השליח להעביר לו את הכסף הכסף שייך לעני שנמצא אצל העשיר של העני את העני עמך. בואו תראו עכשיו מה מילוי האותיות של התיבה ה עני. איך כותבים ה עני? ה אז זה ה עי נותיות במילואם י זה יוד אז אם אנחנו לוקחים את המילוי של תיבת העני אז יש לנו י וי ונ נ ונ ו' ו סך הכל 136 שזה גימטריה ממון זה גימטריה ממון זאת אומרת עני במילוי זה ממון זה מה שהרמז את העני מה זה את התפל התפל כלומר הריבוי של המילוי התפל למילת העני זה גימטריה ממון רוצה לומר ממון העני עמך את העני מה ש את העני זה אמרנו הממון עמך אצלך יש את הממון של העני רמז אני גימטריה 130 עמך 130 אז זה רומז ש עני 130 עמך 130 אז עמך העני נמצא הממון ראוי להיות אצל העני בסוף וזה עמך זה רק פיקדון אצלך זה עמך לא שלך לא שלך זה רק עמך אתה צריך להעביר את זה אליו כי זה של העני וזה מדהים. כן ויש עוד אבל נשאיר למחר ובינתיים ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבתחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שב מקדש מקדש מקדש מקדש מקדש שביעי שבת מקדש מקדש מקדש מקדש מקדש שביעי שבת הרי אני מכניק מצא בשמחה דאורית גומש שיש חסד דאורייתה קבת מך דאורייתה לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא לעשות נחת רוח לתן