פרפראות וחדושים לפרשת משפטים תשפו חלק ו'

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לעילוי נשמת יצחק בן רבקה בכר,

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם שאר נפטרי עמו ישראל ומשפחתו וצאצאיו יזכו לתשובה שלמה מתוך שמחה מהרה.

אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים, פרשת משפטים, חלק ו',

שנת תשפוך.

אם כסף תלווה את עמי

את העני עמך.

מתחיל בלשון רבים עמי,

מסיים בלשון יחיד עני.

למה?

מבאר המגיד מדונה,

טבעו של אדם לעשות חסדים דווקא עם רבים,

יותר מאשר להועיל ליחיד.

אבל באמת,

כשאדם מסייע ליחיד,

הוא גם מסייע לרבים.

למשל,

אם אתה מלווה כסף לאדם

שהוא במצב שעומד לפשוט את הרגל,

ואתה נותן לו הלוואה,

ומעמיד אותו,

אתה מסייע בעצם לרבים.

כי אם הוא ייפול,

הוא יהיה נטל על כולם.

אז ממילא בנתינה ליחיד אתה מסייע לרבים.

על זה רומז הפסוק.

אם כסף תלווה.

כשאתה מלווה כסף לנזקק,

אתה בעצם מלווה את עמי.

אם כסף תלווה זה את עמי. אתה עוזר לכל העם

בזה שאתה פותר בעיה לאחד שלא יהיה נטל על כולם.

ולכן את העני עמך.

אתה נותן ליחיד ואתה מסייע לרבים.

זה אומר המגיד בדומנה.

רבי ישמעאל אומר, כל אם

אם שבתורה

זה רשות.

חוץ משלושה,

באחד מהם זה פה.

אם כסף תלווה את עמי זה לא רשות.

כשבא מישהו נצרך וזקוק להלוואה ויש לך אפשרות לתת והוא לא אדם מפוקפק וכולי או ידוע ומפורסם שהוא לא מחזיר לווה רשם ולא ישלם.

אז זו חובה לתת לו הלוואה?

אז למה כתוב אם?

מפרש רבי מימון אבא

של הרמב״ם

המצווה הזאת היא מוכרחת

אבל לא כמו סוכה ותפילין שזה חובה על כל בן אדם בלי יוצא מן הכלל

כי אפשר שבן אדם לא יבקש ממך אף פעם הלוואה.

ואפשר שהבן אדם כמו שאמרנו לא ראוי להלוואה

מסיבות שמנינו.

אז מה פירוש עם כסף?

האם הזה זה חובה?

אבל למה כתוב אם?

כי אין חיוב תמידי לחפש למי להלוות כל הזמן

וזה רק אם יבוא מישהו ויבקש ואתה זה יכול לתת וכולי וכולי.

זה אם של חובה אבל הוא אם כי זה לא ודאי כל הזמן.

אז אם עמי יבקש ממך הלוואה אז תלווה לו.

אם.

אבל אם הוא לא ביקש לא אבל זה חובה.

זה לא אם של רשות שאם בא לי אני נותן ואם לא בא לי אני לא נותן.

רבנו עובדיה ספורנו אומר

יש שני פסוקים.

אפס

כי לא יהיה וכי אביון.

מה עוד פסוק?

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.

אז יש מצב שלא יהיה אביונים ויש מצב שכן יהיה אביונים.

כשיהיה אביונים אז מתקיים תלווה את עמי.

אבל אם לא יהיה אביונים לא יתקיים.

אז לכן זה אם.

אם יתקיים או אם לא יתקיים.

דעת זקנים מבעלי התוספות אומרים

רבי יהודה החסיד

מבעלי התוספות

אומר גם כאשר אדם בא ללוות ממך כסף

לא תמיד חובה להלוותו

שכן אם זה לוה שרגיל ללוות ולא לשלם אין חיוב להלוות לו כסף

נמצא שיש חיוב להלוות

ויש פטור מלהלוות

לכן נאמר אם

כסף תלווה

זאת אומרת אם יתקיימו התנאים כסף תלווה

ואם לא יתקיימו התנאים של הלווה הכשר שאפשר להלוותו

אז אתה לא מחויב

אבל אם הוא כשר ויש לך אמצעים

אז אתה חייב

אלוהים לא תקלל

ואין השיא בעמך לא תאור

חפץ חיים

חלק א' עמוד כעג מביא שבני קהילה אחת

הקלו בכבוד ריבם

הוכיח אותם רבי יוסף דוד מבריסק

בעל בית הלוי ואמר התורה

מזהירה

ואהבת לרעך כמוך

לא תשנא את אחיך בלבביך

ועל הדיינים אמרה לא תקלל אלוהים לא תקלל ונשיב עמך לו טהור טהור מלשון ארור

ואמר לציבור הזה שהקלו בכבוד הרב

נשאלת שאלה

למה

לגבי הרע מצווה התורה לאהוב

ואהבת לרעך כמוך

ולמה אצל האח כתוב שלא לשנוא

לא תשנא את אחיך בלבביך

ולמה אצל הדיינים כתוב לא לקלל

היה ראוי שהציווי יקולל את כולם

לאהוב לא לשנוא לא לקלל

מה זה החלוקות האלה

למה זה מתחלק ככה

אז הוא מסביר את העיקרון

התורה מבטאת את המגמה הכללית שיהיה שלום ואהבה בין הבריות

ואהבת לרעך כמוך זהו זה כללי שכולם יאהבו את כולם

זה מה שהיא רוצה

אבל לגבי אח

לא צריך להגיד ואהבת לרעך כמוך האחים אוהבים אחת את השניים אז כמו שאבא אוהב את הבן שלו

זה לא צריך ציווי בשביל זה

אבל כל זה שהמצב ביניהם הוא תקין

אבל אם יש ירושה פתאום או שיש איזה משהו

אז מתחיל להיות סכסוכים והיחסים

אם הופכים להיות רעים ונעלמת האהבה הטבעית בין האחים

וירדה תורה לסוף דעתו

בטבעו של אדם

והיא ידעה שאין טעם לצוות אותו לאהוב את אחיו במצב כזה,

הוא לא יאהב אותו כי זה טבעו,

הם עכשיו מסוכסכים על עקרונות ועל דברים.

אז היא דורשת את המינימום, לא תשנא את אחיך.

אז לפחות שלא תגיע למצב של שנאה.

אז היא אומרת לא תשנא את אחיך, זה באחים.

כי ואהבת זה כולל גם את האחים,

לא צריך להגיד את זה.

אבל ברגע שנהיה סכסוכים יכולים להגיע לשנאה ממש.

ואני נתקלתי, באו אליי כמה בעניינים כאלה, שזה ממש

איום בנורא.

איום בנורא.

אז התורה ירדה לסוף דעתו של אדם ואמרה לו, לא תשנא את אחיך.

מה ביחס לדיינים שהם נקראים אלוהים?

בפסוק, אלוהים לא תקלל, זה דיין.

היחס של המון העם

לדיינים ורבנים אמיתיים וחשובים

זה מצב של שנאה.

שונאים את החכמים.

למה? כאילו הם מטילים עליהם מרות ואומרים להם זה אסור וזה וזה וזה.

גדולה שנאת עמי ארצות

את תלמידי החכמים.

יותר מהגויים, יותר מהכל. שנאת עמי ארצות.

זה לא יאומן כספו.

אז גם פה התורה לא הקשתה לצוות את ההמון,

לא תשנא את הדיינים.

זה דברים שהם לא יכולים להתגבר עליהם.

הם רואים אותם, אתה מבין, מעליהם, וזה וזה.

לא מתאים.

אז אם צבא לפחות לא תקלל,

מפחד לא תקלל ולא תאור.

אז זה מה שהסביר להם בעל בית הלוי לקהילה שהקלו בכבוד ריבם, כי עמי ארצות מקלים, אז מה אם הוא אמר?

אז מה אם הוא אמר, מה, אני חייב לשמוע, אז הוא הוכיח אותם והסביר להם, אתה מבין?

שלא תגיעו למצב לקלל, התורה אוסרת אויבי אבוי.

למה?

זה הקללות חוזרות בחזרה למי שלא ראוי שיקללו אותו.

אם אדם מקלל,

פעם הבן שלי הלך,

ראש הישיבה שלו

אמר לו דברים שהם חמורים ביותר וזה פה ושם, אז הוא הלך לרב קניאבסקי, הוא פחד,

שאל אם זה התקיים או לא.

אז הוא אמר לו, קללת חינם לא תבוא.

אז לא תבוא, כתוב.

קללת חינם היא לא באה, אל תפחד. אם זה קללה בחינם, זה לא.

אבל אומרים,

קללת חינם לא רק שהיא לא באה עליך,

אלא לא תבוא, היא חוזרת עליו.

אז תירגע.

כן, יש גם ראשי ישיבות שמקללים.

שמרחם.

יישמחו במלאכותך,

שמרי,

שמרי, שמרי שם בביקורת עונש שבת.

יישמחו במלאכותך,

שמרי,

שמרי שם בביקורת עונש שבת.

אה, מקדשה, מקדשה, מקדשה שביעי שבת,

אה, מקדשה, מקדשה,

מקדשה שביעי שבת.

שבת שלום כמעט.

‫הרי אני מחבר כאבינתם, חכמים דאוריתה, בשמחה דאוריתה, גובה נפשך אסוה דאוריתא, קבלת דאוריתה.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דובבות ב...