פרפראות וחדושים לפרשת משפטים תשפו חלק ט'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת ברוך בן ציפורה מלכה בת יוכבד

וכל אלה שאין מי שיאמר עליהם קדיש

תהיינה נשמותיהם צרורות בצרור החיים

בתוך שאר נפטרי עמו ישראל

יזכו לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו

ונראה אותם במהרה בתחיית המתים

אמן

פרפרות וחידושים פרשת משפטים חלק ט'

שנת תשפו

כי השוחד יעבר פיקחים ויסלף דברי צדיקים

בפרשה הזו פרשת משפטים

כתוב בשוחד לא תיקח

כי השוחד יעבר פיקחים

ואילו בפרשת שופטים

פרק ט'

נאמר כי השוחד מעבר עיני חכמים

פעם פיקחים

פעם חכמים

כי יש שתי תכונות

נדרשות לדיין

אחת הוא צריך להיות חכם בתורה ולדעת את הדינים על בורים

ודבר שני הוא צריך להיות פיקח

להבין בטיב משא ומתן ובדרכי הרמייה בעולם הזה

כדי שיוכל להבחין בדין מרומה

בשתי התכונות האלה אומרת התורה כן אבל השוחד יעבר גם את החכמים בתורה וגם את הפיקחים בענייני העולם

זה הכוח של השוחד

זאת אומר הגאון מבילנה זכר צדיק וברוך הוא

עוד שאלה

למה כפלה תורה

יעבר פיקחים

ויסלף דברי צדיקים

המערשע בחידושי אגדות

אומר על דרך הפשט

לפי שיש דן על פי ראייתו

שהוא היה עד

שראה הדבר

ואין לו שום דיבור מפי עדים

זאת אומרת יכול להיות מצב

שהדיין בעצמו

הוא דן

על פי מה שהוא ראה בעיניו,

לא על פי שני עדים,

הוא בעצמו ראה.

ויש

שלא ראה את הדבר עצמו,

אלא הוא דן על פי שני עדים.

זה מה שאומר הפסוק, כי השוהד יעוור ממש.

אפילו דיין שהיה עד וראה בעצמו את המעשה, הוא יהיה עיוור.

זאת אומרת,

בשעה שנותנים שוחד,

גם אדם שראה במו עיניו, והוא דיין,

הוא יהיה עיוור.

וגם

יסלב דברי צדיקים

במקום שהוא בעצמו לא ראה,

אבל באו שני עדים כשרים,

והעידו, כמו שהתורה מבקשת,

גם הוא יסלב את דברי העדים הצדיקים שאומרים את האמת,

יחייב את הזכאי ויזכה את החייו, בגלל שהוא משוחד.

זה אומר אמר שם.

כי השוחד יעוור פקחים.

פעם

שופט פולני של ערכאות בסלונים שאל לגאון רבי אייזל חורף,

למה כתוב שהשוחד יעוור?

למה דווקא עיוורון ולא עונש אחר?

השיב לו רבי אייזל.

חכמים אמרו, העושה עצמו חיגר,

עושה הצגות כאילו חיגר, צולע וזה.

אינו נפטר מן העולם עד שנעשה חיגר.

דיין,

שעשה עצמו עיוור לאמת ולדין,

בזה שהוא לקח שוחד, אינו נפטר מן העולם עד אשר נעשה לעיוור לכל.

זאת אומרת,

מרגע שאדם לקח שוחד פעם אחת בחייו,

הוא כבר לא יכול להשיג את האמת באמת.

זהו.

כלומר, עיוור לכל.

כל דין שיבוא לפניו לא יוכל להוציא אמת לאמיתה.

זה כוחו של השוחד לעוור לגמרי.

אחידה בחומת ענך אומר ושוחד לא תיקח וואי וואי וואי

ליקמיד דלא רמיזה באורייתא ושוחד לא תיקח סופי תיבות אחד.

אם לוקח שוחד כופר באחד.

ומה האותיות שאחרי שוחד?

אחרי ש' תו,

אחרי ח' ט',

אחרי ד' ה' תתה.

אחרי שהוא קיבל שוחד הוא יתה את המשפט.

אחרי שוחד בא תתה.

זה ככה זה עובד, זה רמול, זה כל רמול.

ושוחד לא תיקח, זה סופי תיבות אחד.

אז תשמעו את הפירוש שם בא ותבינו.

מהי שוחד?

שהוא חד.

שהוא חד.

יש אומרים ששניהם הופכים להיות חד, כאילו הוא הדיין מצדד בזה שנתן לו את השוחד, והופך להיות כאילו הוא.

הוא זה הוא.

שהוא חד.

זהו.

ורש״י שם מבאר בכתובות כה שהנותן והמקבל נעשים לב אחד.

שוחד.

אז זה רמוס גם, ושוחד לא תיקח, כי אתה הופך להיות אחד.

עכשיו תקשיבו, בדרך צחות, יש לומר,

הגמרא בשבת יוד אומרת, כל דיין שדן דין אמת לעמיתו,

נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

דיין שדן דין אמת,

הוא והקדוש ברוך הוא שותפים.

כמה יש לנו פה?

שניים.

דיין אמיתי שלא לוקח שוחד, הוא לא בודד,

הוא עם הקדוש ברוך הוא בשותפות.

אבל מי שלוקח שוחד הוא חד.

הוא לבד.

הקדוש ברוך הוא לא משתתף עם רמאים.

פסוק אחר.

בחג האסיף בצאת השנה,

בספר קנה חוכמה כתב,

קשה.

כאן משמע שחג האסיף סוכות.

סוכות זה בצאת השנה.

חג האסיף בצאת השנה. מתי עוד צאת השנה? באלול.

בחודש אלול.

ובפרשת כי תישא.

כתוב בחג האסיף תקופת השנה.

ורש״י אומר זה בתחילת השנה הבאה, זאת אומרת בתשרי.

אז על פי התורה מתי סוכות?

באלול

או בתשרי?

אנחנו יודעים שזה בתשרי, אז איך יכולה להגיד התורה

בצאת השנה?

קשה.

בספר פרדס יוסף כתב לי השף על פי ילקוט שמעוני פרשת פניחס רמז תשפ״ב.

כל חודש וחודש בשנה ביקש הקדוש ברוך הוא ליתן בו מועד.

בניסן נתן את הפסח.

באייר

פסח שני.

בסיוון

שבועות.

בתמוז רצה ליתן להם מועד גדול, אך עשו עגל.

אז ביטל את תמוז אב ואלול.

שלושה חודשים לא קיבלו מועד.

משה מרחם וקרא עליי מועד, משהו לא טוב, כן?

ובא תשרי

ופרע לשלושת החודשים האלה שלא קיבלו מועד.

ובחודש אחד יש את ראש השנה, יום הכיפורים ושמיני עצרת.

לפי זה כותב הפרדס יוסף,

עכשיו זה יבוא מסודר, הפסוקים שנראים לכאורה סותרים.

מתי חג האסיף? מתי סוכות?

האם זה בצאת השנה או בתקופת השנה?

הוא אומר,

קודם העגל

היה ראוי באמת

להיות ראש השנה בתמוז,

יום הכיפורים באב,

בסוכות באלול.

אז לכן מה שכתוב בחג האסיף בצאת השנה זה נכון לפני העגל.

לפני העגל ככה היה צריך להיות שהסוכות יהיו באלול.

וזה נקרא בצאת השנה.

אבל בפרשת

כי תישא, שזה אחרי חטא עגל,

אחרי שנתקלקל הסדר,

אחרי שנתקלקל הסדר,

אז השם הכליל את שלושת המועדים שהיו צריכים להיות בשלושה חודשים וחודש תשרי ואז זה נכון מה שכתוב תקופת השנה בהתחלת השנה

שזה חודש תשרי יש בו עד שלושת החגים שהיו צריכים להיות מדהים

ועבדתם את אדוני אלוהיכם וברך את לחמך ואת ממך

פותח הכתוב בלשון רבים

ועבדתם

אני מסיים ביחיד

את לחמך ואת ממך

מה הטעם?

אומר רבי יונתן איימשיץ

בא כתוב לרמוז

ועבדתם

זה העבודה שבלב היינו תפילה

זה ראוי להיות בציבור וברבים כי ברוב עם הדרת מלך ועבדתם את אדוני אלוהיכם כשאתם עובדים את השם בתפילה

זה צריך להיות ברוב עם

לכן כתוב בלשון רבים

אבל בעסק הגשמי של אכילה ושתייה

ראוי שזה יהיה בצנעה וביחיד

לכן את לחמך ואת ממך

בבני ברק אין מסעדות

פתוחות ויושבים כמו בדיזנגוף

אין דבר כזה

זה לא צנוע

אז לוקחים take away והולכים יאללה away

יאללה

ותאכל בבית

ולא יהיה אכילת הכלב לפני כולם וזה ויצא להוריד מפה ופה

אז לכן זה יותר צנוע לחמך וממך הסתר

כן ראיתי שיש אנשים שאוכלים באיזשהם מקומות שאין להם ברירה כמו בכולל או משהו ואז הם אוכלים ככה

גם מכסים גם מכסים

את מספר ימיך אמלא

בספר אבי הישיבות

חלק ב' עמוד 580

הובא על הגאון רבי חיים מוולוז'ין זכר צדיק לברכה

הגאון רבי דוד

אב בית דינו הרדוק התפעל משלמותו וטומאתו של הגאון רבי חיים

ובדק

ומצא

כי ביום

‫שירתו נמלאו ימיו מיום ליום,

‫והתקיים בו המאמר את מספר ימיך המלא.

‫ואיך עושים את החשבון?

‫כתוב ימי תמימים.

‫יודע השם ימי תמימים.

מה זה תמימים?

מיום המילה.

‫כשאדם נעשה תמים, שלם,

‫על ידי המילה, מאז מונעים את הימים.

‫אבל מצינו אצל משה רבנו שנמלאו ימיו ‫במניין הימים מיום הלידה.

‫כן, אבל הוא נולד מהוי,

‫אז לכן זה לא סותר.

‫זה ימי תמימים.

‫ברבי חיים שנולד

‫ביום שני של חג השבועות,

‫שזה זן בסיוון,

‫נמצא שהוא נמול בי' סיוון.

‫הוא בא ביום, כעבור שבעים ושתיים שנה,

‫הסתלק לבית עולמו,

‫והלא דבר הוא.

‫אוהב השם ימי תמימים.

‫את מספר ימיך אמלא.

‫הפסוק,

‫ושלחתי את הצרעה לפניך.

‫וואי, וואי, וואי.

‫היום ישראל מתגאה בכטב״מים, ‫בחידוש, יש, אתה מבין,

‫כלי טייס,

אתה מבין, שמעופף לו, וזה מוצא מטרות, ‫ופסס, מתביית עליהם, וזה.

‫אבל עוד לא המציאו כטב״ם שיורה ‫לכמה מקומות, זאת אומרת,

‫הוא לא מתביית, נגיד, על טנק או משגר,

‫אלא הוא יורה גם לפה וגם לפה וגם...

זה עוד, לא? שהוא יודע כבר לתת פסססט

לכמה מקומות. זה חסכוני יותר, לא?

‫במקום התאמין כל פעם זה.

‫אז בואו תשמעו את הצרעה של הקדוש ברוך הוא.

‫כן.

‫אולי הם קוראים לאחד מהם הצרעה?

‫הגמרא בסוטה ל״ו אמר רבי שמעון בן לקיש,

‫על שפת ירדן

עמדה הצרעה

וזרקה בהן מרה,

‫ושמתה את עיניהן מלמעלה,

‫וסרס שטן מלמטה.

וואי, איזה טילים, זנדרן.

החפץ חיים

אומר העונש הזה היה מידה כנגד מידה.

למה?

הכנענים מבני בניו של חם,

שהוא קלקל,

שראה את ערוות אביו

ולא חש לכסותו

כדי שלא יתבזה יותר.

לכן העונש לבניו כנען,

עיוורון.

העיניים שראו מה שלא צריך לראות, התעוורו.

עוד חטא

היה לו,

למאנדה אמר שהוא סירס את אבא שלו.

למה?

הוא אמר קין באבל שני אחים בעולם ואחד הרג את השני בגלל הירושה.

אנחנו שלושה אחים, שם חם ויפת.

וואי, וואי, וואי. עכשיו אם אבא ימשיך להביא עוד ילדים בין רביעי,

מה זה יהיה פה קטטות ו...

סירס את אבא שלו, יא ביי ביי.

ואז יהיה לו פחות בירושה.

לכן הצרעה סירסה את צאצאיו גם.

אז שני טילים

למעלה ולמטה, יותר משוכלל מהכטבי.

וייקח משה חצי אדם,

ויישם באגנות,

בחצי אדם

זרק על המצבח.

שואל רש״י, מי חילקו?

וייקח משה חצי אדם,

ויישם בהגנות. וחצי אדם זרק על המצבח. מי חילק? הוא שואל. מי חילק חצי חצי?

אומר מלאך בא וחילקו.

וואי.

וואי.

וייקח משה חצי אדם.

שואל המדרש, ומהיכן היה יודע משה חציו של דם?

בר כפרה אמר, מלאך ירד בדמות משה בחילקו.

יש להבין.

מה היה קשה למדרש? מניין היה יודע?

הרי אין לפרש

שהמדרש טמאה.

שאי אפשר לצפוק.

צמצם אי אפשר לדעת

פחות או יותר את החצי אי אפשר לצמצם מה מה כל כך כאילו

שהוא לקח חצי וחצי מה אי אפשר לצמצם

מה אדם לא יודע לחלק ולדעת מחצית

במנחת חביטין כתוב מחציתה בבוקר ומחציתה בערב

למה לא שאלו חכמים מנין אי יודע

אפילו אם אין בידי אדם יכולת לכוון בצמצום

שתהיה מחצית בדיוק

כשיש ציווי

מוטל על אדם לעשות כפי יכולתו

אומרת הגמרא בבכורות יוזר

דרחמנה אמר עביד

ובכל היכד אמצית למעבר נהלה

כשהקדוש ברוך הוא אומר תעשה ככה

אתה תעשה כפי יכולתך עד היכן שאיתך מגעת ונוח לא לקדוש ברוך הוא זה בסדר

זה בסדר

אם כן

השאלה מתעצמת

מה היה קשה לשאול דווקא על משה רבנו מנין אי יודע

מבואר בחנוכת התורה שהכתוב אומר ויקח משה חצי אדם

שימו לב

אשמע מלשון הכתוב שבשעת השחיטה עצמה הוא קיבל בכלי חצי מכמות הדם של הקורבן

מי שהיה פעם בשחיטה יודע

שוחטים את הבהמה ואז משפריץ מהצוואר הדם

ואז אתה שם כלי

ואתה לוקח את הכלי

איך הוא יודע כמה כמות הדם שתצא בשביל שהוא ייקח חצי

מילא אם יצא הכל ואז אתה חולק בשני כלים שווים בסדר אין בעיה

אבל אם אתה לוקח עכשיו מתוך השחיטה איפה אתה יודע להפסיק

לכן עומדת שאלת חכמים במלוא חריפותיו

מהיכן ידע משה מה תהיה כמות הדם שתצא מהקורבן

שיוכל לקחת מחצית מהדם מצוואר הבהמה?

אחר השחיטה.

לכן המדרש אומר, מלאך בא בדמות משה וחילק את הדם חצי-חצי לקיים את מה שביקש הקדוש ברוך הוא.

אתם רואים מה שאנחנו לא יכולים לעשות, אז יש מלאכים.

הקדוש ברוך הוא, אם הוא רוצה משהו, אין לו בעיה. אתה לא יכול, אני יכול, אני אשלח לך מלאך, תסדר את הכול.

וישלח יעקב מלאכים לפניו.

ועכשיו,

עלה אליי ההרה ויהיה שם.

מה זה ביהיה שם?

אם משה עולה להר, אז איפה הוא יהיה?

למטה?

מה זה ביהיה שם?

ברור שהוא יהיה שם, איפה הוא יהיה?

למה כתוב ויהיה שם?

איי, איי, איי, איי, איי, אומר הרבי מקוצק.

אדם יכול להתאמץ, לטפס ולעלות לפסגה

והוא מגיע אליה, אבל הוא לא שם.

הראש שלו בכלל במקום אחר.

איפה שהמחשבה של אדם נמצאת, שמה הוא נמצא.

לא הגוף קובע את מקומו,

אלא ראשו.

כמו שאומרים לאדם, מה, הראש שלך בעננים?

איפה אתה, כאילו?

אז זאת אומרת, צריך להיות שם,

בפועל.

הגוף, הראש והמחשבה.

ולא להיות שם

ונמצא למטה.

אנשים נמצאים בתפילה,

מסתובבים באירופה, חוזרים, זה, קונים קניות בשוק,

עושים חשבונות, הכל וזה,

תוכניות והכל,

ונוחתים בעושה שלום, ומה?

איי, איי, איי.

מי שם, מי שם, מי שם, מי שם, מי שם, מי שם, מי שם, מי שנכנס אדם.

מי שם, מי שם, מי שם, מי שם, מי שם, מי שם, מי שנכנס אדם,

איי, איי, איי.

מי שנכנס, נכנס אדם, מרבים בשמחה.

מי שנכנס, נכנס אדם, מרבים בשמחה. הרי אני מכבד.

קיים בצוות ה...