פרפראות וחדושים לפרשת תרומה תשפו חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

השמות בלחש

יזכו לרפואת הנפש והגוף דירה טובה בירושלים מהרה תשובה שלמה מתוך שמחה

יזכו להמשיך הלאה להגדיל תורה ולהדירה בעזרת

השם יתברך אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת

תרומה

חלק ב' שנת תשפוך.

עוד אנחנו ממשיכים על הפתיחה של הפרשה

ויקחו לי תרומה

ורשו אמרנו

ויקחו לי תרומה לי נשמי

בהרבה עמדו על הכוונה של רשי

בהרבה דרכים נאמרו

בפירוש דבריו.

כדי לפרש את דברי רשי מקדים בעל קצות החושן את דבריו של האלשייך הקדוש.

זכותם תגן עלינו אמן.

אמן.

שעמד על הלשון ויקחו במקום ויתנו.

רבנו משה אלשייך

מיישב זאת על פי הגמרא אומרת

כי קבלת מתנה על ידי אדם חשוב נחשבת כנתינה מצידו לנותן.

יש לנו אדם חשוב מאוד,

אדם גדול בתורה והכול.

כשהוא מקבל מתנה ממישהו זה נחשב שהוא נתן את המתנה לנותן.

ומטעם זה אומרת הגמרא

כי אם נתנה אישה מתנה לשם קידושין

והיה מקדש אדם חשוב

הרי זו מקודשת.

בכלל,

הוא צריך לתת לה.

היא נתנה לו מתנה חשובה

בגלל שהוא אדם חשוב,

זה נחשב שהוא נתן לה והוא לא צריך לתת ממנו והיא מקודשת.

ומה שהיא נתנה לו היא מקודשת כי זה נחשב שהוא נתן לה בגלל שהוא אדם חשוב.

וזה כיוון שההנאה אשר נגרמה לה בהסכמתו של האדם החשוב לקחת מידה את המתנה,

זה נחשב לדידה כמתנה שקיבלה היא מן המקדש.

אז הוא מקדש אותה במתנה שהיא נתנה לו.

גם כאן מפרש על שייח הקדוש,

זה שהקדוש ברוך הוא מקבל,

אין יותר חשוב ממנו,

זה שהקדוש ברוך הוא מקבל, מלך מלכי המלכים, זה נחשב

שבני ישראל לקחו ממנו, לא נתנו לו,

ויקחו לי, הם לקחו ממני, לא אני מהם. למה?

כנתינה לאדם חשוב, זה לקיחה.

יפה, נכון?

עכשיו,

אבל הרן,

בפירושו למסכת קידושין,

כותב

שכל קבלתו של אדם חשוב שהיא נחשבת כנתינה,

זה רק אם הוא קיבל במתנה גמורה.

אם המתנה שהוא קיבל היא מתנה גמורה, לא מתנה על מנת להחזיר,

מתנה גמורה,

אבל אם זה על מנת להחזיר,

אין אותה הנאה מדומה,

נחשבת כקבלת הנותן,

כאילו שהנותן קיבל,

שהרי הכל יודעים,

כי מקבל המתנה עתיד להחזיר אותה לרשות הנותן.

נמצא שאין לו כל הנאה בכך שאדם חשוב קיבל ממנו מתנה, כי הוא לא קיבל, בסוף הוא מחזיר לו.

אין פה הנאה.

אז זה לא נחשב

שמה שהוא נתן זה לקיחה.

נמצא.

אם אדם ייתן תרומה למשכן,

כשהכוונה לקבל מזה שכר מישהו

שמיים,

הוא לא הפסיד את המצווה,

אבל לקיחה אין כאן,

הוא לא קיבל,

הוא לא לקח,

שהרי אומנם הוא נתן לחשוב שבחשובים,

אבל זה מתנה על מנת להחזיר, כי הוא רוצה שהוא יחזיר לו איזה הנאה,

איזה טובה כלשהי אחרת,

שהילדים יצליחו, שיהיה ככה, שיהיה ככה.

זה אין בה שום דבר,

זה לא ויקחו לי.

זאת הכוונה של רש״י.

אמת.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות,

אפילו שלא לשמה,

שמתוך שלא לשמה בא לשמה,

ולא רק בתורה ובמצוות אמרו כך,

גם במצוות צדקה אמרו.

אם נותן אדם פרוטה לצדקה והכוונה על מנת שיחיה בנו,

הרי זה צדיק גמור.

ואף כאן,

גם אם היה נותן אדם תרומה

למלאכת המשכן

והכוונה להפיק מכך שכר או תועלת אחרת,

הוא לא מפסיד את המצווה, היא נקראת נתינה.

אבל את תרומת המשכן לא מכנה התורה נתינה, אלא לקיחה.

זה לא מתאים,

רק אם ייתנו בני ישראל מתנה לקדוש ברוך הוא, שאין חשוב ממנו,

אבל מתנה גמורה שלא על מנת להחזיר,

שלא יקבלו מזה איזה טובת הנאה כזאת או אחרת.

אם הם נותנים על מנת שבניהם יחיו וכולי,

זה נקרא מתנה על מנת להחזיר.

אז לא מתאים יותר, וייקחו לי.

הם לא לקחו ממני שום דבר.

כי זה על מנת להחזיר.

אז אני לא קיבלתי כלום, ממילא אתם לא לקחתם כלום.

אבל פה מצווה התורה, וייקחו לי, אני רוצה שהמתנה תהיה לשמי בלבד.

לכן אומר השני, לי לשמי,

רק לשם שלי, לשם שמיים, בלי שום טובה.

אז זה נחשב שאתם לקחתם ממני,

ולא אני קיבלתי ממכם.

זה הקדמה של השב שמעת.

מדהים.

עכשיו, יש לעיין גם,

שימו לב,

מה שאמר הלצ'ך הקדוש,

שקבלת אדם חשוב,

זה היה במשכן נתינה,

שבעצם השם נתן לעם ישראל בזה שהוא הסכים לקבל מהם.

וזה על פי מה שכתב רשי בקידושין.

שימו לב, שימו לב,

הטעם שקבלת אדם חשוב, הווה נתינה,

האדם החשוב שמקבל זה בעצם הוא נותן,

משום שאין דרכו לקבל מתנות.

משום שאין דרכו לקבל מתנות.

אז אם הוא הסכים לקבל,

או, אז אתה ממש זכית, כאילו קיבלת אתה.

איזה טובת הנאה עצומה לנותן שהוא הסכים לקבל ממנו.

עכשיו,

בשלמי תודה,

פורים,

סוף סימן כה, מקשה.

יש שיטות שאומרות

שאדם חשוב מקיים מצוות משלוח מנות כשהוא קיבל מתנה.

הביאו לו משלוח מנות,

הוא לא צריך לתת משלוח מנות. למה?

כי בעצם זה שהוא הסכים לקבל כאדם חשוב,

זה נחשב שהוא נתן לו משלוח מנות.

יש שאומרים ככה, כי זה הכלל, נכון?

אבל הוא אומר, לא.

אבל בפורים גם אדם חשוב דרכו לקבל מתנות.

אז זה לא הטעם שאמר רשי. רשי אומר, למה אדם חשוב?

זה נחשב שהוא נותן,

בגלל שהוא לא רגיל לקבל מתנות, הוא לא מקבל מתנות.

שונא מתנות יחיה.

אבל בפורים כולם מקבלים מתנות, גם אנשים חשובים.

אז אין פה את הכלל והטעם שבגלל שזה,

אז לכן הוא אומר, לשיטות האלה תהיה בעיה.

הוא לא מסכים כל כך עם מה שהם אומרים, כי פה יש שוני לפי הטעם של רשי.

יפה?

יפה.

עכשיו עוד אחד.

אמרנו שיש הרבה מבארים את רשי.

כתב רש״י לי לשמי.

בספר חנוכת התורה עמד על דברי רש״י.

כל מצווה צריכה להיות לשמי.

מה נשתנה? אומרים שלא מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, כי העיקר זה לשמה,

וכל המצוות צריכות לעשות לשמה.

מה, מה, מה החידוש פה דווקא פה במשכן לשמי?

למה דווקא בתרומה אומרת התורה ככה?

וואי, וואי, וואי, אתם לא מאמינים, איזה דברים, איזה דברים.

במסכת ברכות,

בסמך גימל.

למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות?

למה הן סמוכות הפרשיות האלה?

לומר לך,

לומר לך שכל, שיש לו תרומות ומעשרות והוא לא נותן אותן לכהן,

בסוף

נצרך לכהן על ידי אשתו.

טוב,

אתה לא נותן תרומות ומעשרות.

אתה לא מתייחס לכהן כמו שהתורה ביקשה.

אתה תצטרך אותו.

ואשתך תהיה אישה סוטה.

אתה תצטרך להביא אותה לכהן.

ואז מה קורה?

כשהיא מגיעה אל הכהן,

הוא כותב שם,

השם בקדושה על גבי קלף,

ומכניס לתוך מים, למחות אותו,

למחות את השם.

ומזה שותה סוטה.

אז מי שלא מקפיד לשלם את חובות התרומות

שהטילה עליו התורה,

הוא גורם למחות את השם הנכבד.

זה אומר רש״י.

ייקחו לי תרומה.

לי,

אומר רש״י, לשמי, לשמי.

כשאתה נותן תרומה,

אתה פועל שהשם של הקדוש ברוך הוא לא יימחה במים.

התרומה שלך תגרום שלא יימחה שמי.

הוא נותן תרומות ומעשרות לכהן,

אתה תצטרך להביא את הסוטה במחות השם.

אז אם חוטאים בתשלומי התרומה,

גורמים למחיית השם, לכן ייקחו לי תרומה. הלקיחה הזאת היא לי.

לשמי, אומר השם,

כי אם לא, חס ושלום בגללך, השם שלי יימחה.

יא פאפאי.

יא פאפאי. מי היה חולם על דברים כאלה?

זה אומר החנוכת התורה.

עוד אתם חושבים שזה מפסיד?

יש תרייג פירושים על כל דבר, וזה רק השורשים.

עוד פעם, ייקחו לי תרומה, לי נשמי.

בספר קוטנות אור.

זה רבי מאיר אייזנשטאט.

נאמר בגמרא בפסחים נ'.

רבי אבינה ראמה

כתיב זה שמי לעולם,

וזה זכרי לדור-דור.

אמר הקדוש ברוך הוא,

לא כשאני נכתר,

אני נקרא.

נכתב אני ביוד והה ווו והה.

ככה כותבים.

ואיך קוראים? אדנות.

עמוני.

אז לא כשאני נכתב אני נקרא. לא קוראים את השם הזה כמו שכותבים אותו.

אלא אומרים אדנות.

אז שם אביה

זה הכתיבה זה הכתיבה,

ושם אדנות זה הקריאה.

ככה קוראים.

עוד אומרת הגמרא בסוטה ל״ח.

במקדש

היו קוראים את השם ככתיבתו.

מזכירים את השם של יו והה וו והה כמו שהוא כתוב.

לא כמו שקוראים אותו אנחנו.

בגבולין,

בשאר המקומות,

היו קוראים אותו בשם אדנות.

רק במקדש ככתיבתו.

התרומה למה נועדה?

לעשות את המשכן.

לכן כתוב ייקחו לי תרומה.

לשמי,

כי על ידי התרומה שאתם בונים את המשכן תוכלו לקרוא את שמי.

אז התרומה היא לשמי.

ואם חשבתם שסיימנו,

שימו לב, ויקחו לי

תרומה

מאת כל איש

וואי וואי וואי

ליקא מידא דלא רמיזה באורייתא, ליקא.

בספר כמוצא שלל רב

כתב באור נוסף על דברי רש״י לי לשמי

בשם הגאון גרוטוולד,

מחכמי פרנקפורט ומיץ בפנקס חידושיו.

בעל הטורים מפרש כאן

ויקחו לי תרומה מאת כל איש.

שלוש תרומות נאמרו כאן.

כאן, פה בפסוק הזה, נאמרו שלוש תרומות.

וואי וואי וואי.

עין יפה,

אחד מארבעים.

זה נרמז במילה לי.

ויקחו לי.

אז הלקיחה צריכה להיות לקיחה יפה,

אחד מארבעים.

עין בינונית,

אחד מחמישים.

וזה נרמז במילה כל,

כל זה חמישים.

ויקחו לי תרומה מאת כל.

כל.

ועין רעה,

זה אחד משישים.

מאת כל, ראשי תיבות, מ' וקו, שישים.

אז כל זה רמוז.

אומר בעל הטורים, שלוש התרומות האלה

רמוזות כאן.

עד כאן דברי בעל הטורים.

המקובלים הביאו שעין יפה זה אחד מארבעים

כנגד

שם הוויה ברוך הוא,

שהוא רחמים גמורים.

שם הוויה

זה רחמים גמורים.

אז אחד מארבעים, שזה העין היפה,

הקבל שלנו מסתכל עלינו גם בעין יפה, מלא רחמים, רחמים, שם הוויה.

בינוני זה אחד מחמישים,

זה שיתוף של מידת הרחמים עם מידת הדין.

זה לא עין יפה לגמרי, כולו מאה אחוז רחמים,

זה מעורב רחמים עם דין,

זה בינוני, מידה בינונית, חמישים.

ועין רעה זה אחד משישים, זה מידת הדין.

זה ככה אומרים המקומנים.

אם כן,

הכוונה של רש״י שאמר לי,

לשמי,

כלומר התרומה שנרמזת במילה לי, שזה ארבעים, שזה העין יפה,

זה לשמי, זה שם הוויה אומרים המקובלים,

הלי זה לשמי,

שזה רחמים גמורים,

זה בספר כמוצא של הרב.

ואחידה הקדוש

אומר בשם הארי הקדוש,

כשאתה נותן צדקה,

זה כנגד שם הוויה.

תמיד כשאתה תיתן,

תחשוב מה אתה נותן.

המטבע זה כנגד יוד.

זה מטבע, כשאתה תעמיד אותה ככה בצד, תראה שזה יוד.

חמש אצבעות כשאתה מחזיק את המטבע, זהה.

הזרוע שלך זה וו.

היד המקבלת, זהה.

שם הוויה.

כשאתה נותן צדקה, אתה צריך לכוון

את הדבר הזה.

מדהים.

מי שמע?

מי שמע?

מי שמע? מי שמע?

מי שנכנס אדם.

איי איי איי מי שנכנס. נכנס אדם.

מרבים בשמחה.

מי שנכנס, נכנס אדר מרבי, בשמחה! היום אנחנו באילת.

הרי נמכור לקיים את צורך החכמים דאורייתא.

בשמחה דאורייתא. גמרנו שיש חסן דאורייתא.

כבד את הבילודים ממך דאורייתא, לעשות נחת רוח הקדוש ברוך הוא,

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

וצפתותיו דאורייתא.