פרפראות וחדושים לימי פורים תשפו - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת סלאמה שולה בת רדה דוד יעקב

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים ותהא מליצת יושר על כל עם ישראל בתוך שאר נפטרי עמו ישראל

ולעילוי נשמותיהם של אלו שאין מי שיאמר להם קדיש, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים

לימי הפורים,

חלק ב',

שנת תשפוא,

יום אחרי עקירת הצורר הגדול חמינאי

בעור חומס.

כתב בספר חיי עולם,

אמרו חכמים זיכרונם לברכה במגילה י״ג הקדימה קדוש ברוך הוא רפואה

שאסתר נעשתה מלכה למכה.

מלכה זה אותיות למכה גם.

אז אסתר הייתה רפואה למכה.

מבואר שעל כל צרה וסבל,

שבעל אדם יש כבר רפואה מוכנה עוד קודם שבהצהרה.

רק כשצריך לזכות לראות את הרפואה והתיקון.

כשאדם יודע זאת,

זה עידוד וחיזוק לא ליפול בייאוש

כשהוא במצר.

גם כשנדמה שאין מוצא לצאת מהסבך,

יתפלל,

יבקש רחמים,

יעסוק בתורה ומצוות לשם שמיים ויצפה תמיד לתשועת השם כהרף עין.

איפה מצינו דוגמה לזה שרפואה כבר מוכנה לפני המכה?

אצל הגר.

כתוב ותלך ותתע במדבר.

כלו המים מן החמת

וישמעאל בנה קרוב למות.

תשלך את הילד תחת אחד השיחים,

ותלך ותשב לה מנגד,

כי אמרה אל אראה במות הילד,

בה תשא את קולה ותבק.

המצב נראה אבוד.

מאיפה תמצא מים במדבר?

בוודאי ימות הילד.

נתעוררו.

עמי שמיים,

ויפקח אלוהים את עיניה ותרא באר מים.

לא שהשם המציא פתאום באר,

אלא ויפקח את עיניה ותרא.

הבאר הייתה שמה,

רק העיניים לא היו פקוחות לראות.

והשם פקח את עיניה והיא ראתה שבעצם לא היה סכנה בכלל.

רק קודם היא לא זכתה לראות,

והיה נראה בעיניה שאין תקווה.

ככה זה.

השם מקדים תמיד רפואה למכה, אנחנו צריכים רק לזכות לראות זאת,

להאמין בזה ולעשות כל השתדלות

בשביל שנוכל לראות את הרפואה שהייתה מקודם.

זאת הכוונה גם אסתר מן התורה מנין,

שנאמר באנוכי אסתר אסתיר פניי.

הגאון מבין,

מסביר את השאלה בגמרא, מה זה מנין?

מנין יודעים שזו הנהגה של הקדוש ברוך הוא בכל הדורות בהסתר פנים.

מאיפה אנחנו יודעים?

אומרת הגמרא, מה הפסוק? ואנוכי אסתר אסתיר פניי.

אני נמצא.

אני רק נסתר.

זאת אומרת, הרפואה, הישועה, הגאולה, הכל נמצא.

רק זה באסתר.

וככה היה במשך

כל התקופה בזמן

הומון.

עכשיו סולק הומון החודש.

אמרנו שביידיש ניי

זה חדש,

כמו ניו באנגליש.

אז הומי ניי

זה המן החדש.

סולק

בקריאת התורה זכור

את אשר עשה לך עמלק.

זהו, מספיק.

גמר את התפקיד, מצטרף להומון המקורי,

ועכשיו הוא יושב שם במחיצתו בגדולים.

במסכת חולין דף קלט,

המן מן התורה מנין,

שנאמר

המן העץ

אשר ציוויתיך וכו'.

מבאר הגאון,

הרב קוט.

זכר צדיק וברכה,

במשנת רבי אהרון, עמוד כאימייל,

דיאור הדברים.

נאמר במגילה,

מדברי המן,

וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך.

להזכירכם, המן היה עבד של מרדכי,

והוא היה במקצועו בלן וספר,

ועלה לגדולה וניח מיני,

עלה מעל כל השרים במלכות אחשורוש,

שהייתה מולכת בכיפה,

וכל עבדי המלך קורעים ומשתחווים לו.

כבוד רב ועצום.

עם כל זה, לא זו בלבד שהרגיש

בחסרון

שמרדכי לא משתחווה לו,

אלא אמר לאור זאת,

וכל זה איננו שווה לי,

בז לכל הכבוד,

בגלל שאחד

לא משתחווה לו.

וואי וואי וואי.

זה דרכה

של תאוות המידות.

משהו חסר, אז כאילו אין כלום.

על זה שואלים חכמים.

המן?

מן התורה מנין?

איפה מצינו דבר כזה בתורה שחסרון משהו

גורם לאדם הרגשה שאין לו כלום?

עונים חכמים, המן העץ.

המן העץ זה גם המן, שיתלו אותו על העץ.

אבל המן העץ פה,

זה בא להגיד שהאדם הראשון,

קודם, שחטא,

הוא היה בתכלית הגדולה.

מלאכים צולעים לו בשר,

מסננים לו יין, שרוי בגן עדן.

השם אמר לו, יש לך מיליארדים פה עצים עם פירות שונים,

רק עץ אחד אני מבקש ממך,

אל תאכל ממנו.

והוא לא עמד בניסיון,

ועבר על האיסור.

כל העולם ברשותו, הוא יכול לעשות כרצונו,

אבל חסר לו משהו, עץ אחד.

זה כוחן של מידות.

חסר משהו, כאילו אין כלום.

אז מאיפה לומדים?

מה שאמר המן, מכל זה איננו שווה לי,

מהמן העץ אשר ציוותיך.

אה, רואים שאפילו האדם הראשון הגדול שבגדולים,

אם אין לו משהו אחד, אסרו עליו משהו אחד,

זהו, לא שווה כלום. והביא מיתה לכל העולם כולו.

לא יאומן כי יסופר.

הרב שך, זכר צדיק וברכה, אמר על קין והבל,

לקין היה את כל העולם.

הם חילקו ביניהם.

קין קיבל את הקרקע

והבל את כל מה שעל הקרקע, בהמות.

קין התחיל להתווכח איתו.

הלו,

אתה דורך על הקרקע שלי, פרח באוויר.

שמעתם פעם דבר כזה?

מפריע לו.

מאלה אדם נכנס לחצר שלך, נגיד.

מה?

מה, הוא דורך על פרחים שלך? מה הוא דורך? מה הוא עשה? מה זה? מה אתה רוצה? איפה אתה רוצה שהוא יהיה?

תפרח ב... לא מעניין אותי, תפרח באוויר.

איי, איי, איי. ועל זה הוא רצח אותו.

איי, איי, איי. בספר יוסף לקח כתוב, יבוא המלך והמן היום,

ראשי תיבות,

שם הוויה.

וכי קלטה אליו הרעה,

סופי תיבות,

גם כן, שם הוויה.

אלה הפסוקים,

יסוד ההצלחה והנס.

יבוא המלך,

והמן היום.

איי, איי, איי.

ואז כי קלטה אליו הרעה.

יאמו חמינא אל הבונגר.

וקלטה אליו הרעה, טוז.

ריססו אותו עם כל המשפחה ועם כל הזה, חיכו עד שהם יבואו כל החבר'ה ביחד,

ואז הפסיצו את הבום. תראו כמה הוא רשע, מרשע היה, זה לא יאומן,

שעכשיו הוא, אפילו שהוא מת,

אז עכשיו יש 40 יום אבן בשבעה ימים, אתה מבין,

הספד, כאילו הם לא, אין מלאכה, סוגרים את כל העסקים.

לא מספיק שלא השאיר להם לא מים ולא חשמל ולא זה.

גם אחרי שהוא הולך,

גם כן, אתה מבין, הם צריכים לסבול עוד חודש ועוד...

הרשע הזה פועל,

משהו מדהים.

בספר בני ישכר מביא פירוש נפלא מרבי שמשון מאוסטרופולי הקדוש,

זכותו תגן עלינו אמן.

אמן.

מובא במדרש פליאה,

מדרש פליאה.

שימו להם מה אומר המדרש.

אמרה אסתר,

מפני מה נתחייבו ישראל קליה?

אמר הקדוש ברוך הוא, עשו שונאיהם של ישראל,

מח ברש.

מיד אמרה,

אלי אלי,

למה עזבתני?

מי יכול להבין דבר כזה?

היא שואלת, מפני מה נתחייבו ישראל קליה?

ואז הקדוש ברוך הוא אומר לה, עשו שונאיהם של ישראל, הכוונה ישראל.

מח ורש.

זאת אומרת, הם עשו עבירות ונהיה מח ורש.

אז מה היא אמרה אלי?

למה עזבתני? מה היא הועילה במה שהיא אומרת?

לא הבנתי.

אומר רבי שמשון,

הכוונה במדרש, כל דבר יונק מהקדושה,

ובזה תלויה חיותו.

בלי זה אי אפשר להתקיים.

בכל דבר שקיים בעולם

יש קדושה.

בלי זה לא מתקיים.

זה אותו מאמר שהשם אמר, יהי ונהיה.

המאמר הזה זה הקדושה שנמצאת בכל דבר שקיים בעולם.

לדוגמה,

השם ישראל,

יש בו אותיות אלי.

בזה תלויים חיותן וכוח קיומם של ישראל.

בשם מיכאל, שהוא הסנגור של ישראל.

אותיות אלי.

וזה החיות

של המלאך מיכאל.

אבל אם חס ושלום מטים ישראל מדרך הטובה,

השם נוטל את השם אלי,

ומישראל נשאר רעש

וממיכאל מח.

אוהו,

אי אפשר כבר ללמד סנגוריה עליהם ואז חלילה אין להם תקומה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, רחמנא ליצלן.

לכן כששמעה אסתר שחסר מישהו,

ומשם סנגורם השם עלי, אמרה עלי עלי, למה עזבתני?

למה הוצאת את האלי עלי, את הקדושה מתוך זה, וחס ושלום, לא תהיה תקומה לישראל?

מדהים.

אז עכשיו נחזור על מה שאמרת. מפני מה נתחייבו ישראל? קלה יאה, היא שואלת, אומר לה הקדוש ברוך הוא,

עשו שונאיהם של ישראל מח ורש.

הם גרמו שאני הייתי צריך לסלק את הקדושה מהם בגלל מעשיהם.

איזה מעשים כבר הם עשו?

נהנו מסעודתו של אחשוורות.

אולמנדה אמר שהשתחוו לפנים לפסל של נבוכדנצר, בל.

ולא דברים קטסטרופליים,

זה מחייב השם ירחם,

כזה עונש.

אז הם היו מח ורש.

אז היא הבינה מיד, אם נעשו מח ורש,

זאת אומרת שיצאו השמות הקדושים,

אלי אלי, אז היא אמרה לה, מה עזבת אני?

התחילה לבכות.

ולמה היא אמרה פעמיים, אלי אלי, למה עזבת אני?

גם אם היא הייתה אומרת, אלי, למה עזבת אני?

כי זה חוזר על שני המקרים, לא צריך להגיד פעמיים.

אלא במסכת סוכה כ' ח' מובא קטן שצריך לאימו פטור מן הסוכר.

זאת אומרת, אם הקטן הוא כזה קטן,

שהוא צריך לאימו, הוא לא יכול להסתדר בלי אימא שלו,

אז הוא פטור מן הסוכר.

אין צריך לאימו,

חייב בסוכר.

זאת אומרת,

אבל אם אחד הוא כבר יכול להסתדר בלי אימא שלו,

הוא חייב בסוכה מדין חינוך.

טוב, איך קובעים אם צריך לאימו או לא צריך לאימו?

אומרת הגמרא שקורא אם זה נקרא,

צריך לאימו.

ואם הוא קורא רק פעם אחת אימא,

זה לא צריך לאימו.

לכן אסתר אמרה פעמיים, אלי, אלי, היא צריכה לקדוש ברוך הוא, לא יכולה לעבוד העם.

איי, איי, איי, איי,

כגמול עלי אימו, לכן היא אמרה אלי, אלי.

בנוהג שבעולם, אם יש גזירה

על אחד

והגזרה היא מהמלך.

אבל אחותו נשואה למלך.

אז ראשית ההשתדלות כמובן זה פונה לאחות ואומר לה תשמעי המלך בעלך גזר עליי כך וכך

תבטלי את הגזרה.

מרדכי

אסתר שהיא כמו הבת שלו

היא המלכה.

הוא לא פונה אליה.

הוא שמע שיש גזרה להשמיד, להרוג לבית, לא פונה אליה.

מיד כשנודעה לו הגזרה הוא כורע את בגדיו, לובש שק.

הוא יודע שהגזרה זה לא הוא, זה משמיים.

משמיים.

וצריך רחמים כדי לבטל.

במדרש כתוב, צנעה וסוחרה אמיתו,

זוהי התפילה המגינה על הצרה כצנעה שמגינה על האדם במלחמה.

צנעה ומגן זה תריס נגד החיצים והכול.

אז התפילה היא כמו צנעה ומגן.

בזכות התפילה,

שנמשלה לה צנעה

ייקחוהו להמיני, להמן.

וכשלא הרשו לו לבוא לחצר המלך,

הוא נשאר שם בשקו.

לא הפשיט את השק

כדי לבוא לאסתר לדבר עמה לבטל את הגזרה.

רק נערות אסתר אמרו לה, תשמעי,

מרדכי,

לבו שק.

שלחה לו בגדים.

ולא קיבל.

מפרש הגאון,

מה זה ולא קיבל?

לא רצה לבדול מן השק אפילו רגע אחד.

וזה היה אצלו יותר חשוב מלהשתדל אצל אסתר.

כתוב בהמשך,

מישוב מרדכי אל שער המלך ששב לסקו ותעניתו. זאת אומרת,

צריך לדעת איפה לבקש.

אנשים חושבים שגזרות שנופלות זה מהאנשים שגזרו את הגזרות.

זה לא מתחיל פה.

זה הסיום, זה מתחיל למעלה.

תפנה למעלה למי שגזר את הגזרה ונתן בראשו של פלוני אלמוני.

מי נתן להם,

למשוגעים האלה האיראנים,

שיגידו מוות לישראל, מוות לאמריקה, מוות, מ-47 שנה הם מחממים, מחממים,

שיבואו הטילים ויסיימו את המלאכה.

זה הקדוש ברוך הוא עשה.

הם מרגישים שהם אבו עלי ויש להם זה.

צריך לדעת לאן להתפלל.

כן?

זה מלמד אותנו מרדכי יהודי,

ויש לי שם את אסתר, כן?

לא פונה אליה.

אני מסתדר עם הקדוש ברוך הוא,

הוא גזר את הגזירה, אני מסתדר איתו.

כן.

וגם כשהוא מצווה עליה להיכנס,

אז היא אומרת לו, לא קרה לי, וזה, וזה,

אחת הדת להמית, אם האדם בא בלי, בלי הזמנה,

יהרגו, שמעת.

שמה קובעים הכול.

לעת כזאת הגעת למלכות.

אם לא, את ובית אביך תאבדו. יואו, יבבה, איזה מילים קשות.

אז רואים שאפילו עושים נגד השכל,

נגד ההיגיון,

נגד החוק, נגד ה...

מה שצריך לעשות, עושים בלי שיקולים. כן יצא, לא יצא, מה יצא, איך יצא, זה, זה.

שמעה לגדול הדור,

הלכה,

והקדוש ברוך הוא סידר הכול,

שהכל הסתדר. ההפך ההיגיון והפך הטבע.

ומרדכי יצא מלפני המלך, בהלבוש מלכות,

תרד זהב.

ומרדכי יצא מלפני המלך,

מלפני צהלה ושמחה.

שאלה,

העיר שושן,

צהלה ושמחה, האם זה עניין בפני עצמו?

או זה שייך שראו שמרדכי יצא מלפני המלך.

מה, מה, למה היא צהלה ושמחה? למה שושן צהלה, גם עכשיו שושן צהלה ושמחה.

שמע מבסוטים, חמינאי מת, חמינאי מת. איזה ריקודים, איזה זה, וכל זה.

שושן צהלה.

כן,

בשם מרן הגריז, זכר צדיק וברכה,

אנחנו אומרים בשושנת יעקב

צהלה ושמחה ברעותם יחד חלת מרדכי.

כיוון שראות מרדכי יוצא, צהלו.

אומר הגאון,

וממיכל פיינשטיין,

זכר צדיק וברכה,

שרק

שידעו

כל זמן שלא תבוא התשועה,

לא יסיר מרדכי את השק.

וכשראו אותו בלי שק,

ידעו שהגיעה התשועה.

לכן, כשמרדכי יצא מלפני המלך,

אז העיר שושנת צהלה ושמחה כי הוריד את השק, סימן שבה התשועה.

כי כך כתוב במדרש,

אמר רבי חלבו, כל מי שלובש שק ומתענה,

אינו מעבירו ממנו

עד שתעשה בקשתו.

וכשהיא שלחה לו בגדים,

הוא לא קיבל.

למה הוא סרב?

כי רגע אחת של שק ואפר יותר טוב מהשתדלות שהוא יעשה אצל אסתר.

נמצא לפי זה.

חס ושלום שחוקי התורה גורמים צער. חס ושלום.

תראו מה עלתה בסוף

מזה שחלילה לא הייתה

על ידי זה שום היזק.

לא, לא,

ולא לכלל ישראל.

מרדכי, אמא של המסק,

מרדכי שלא השתחווה ולא קרע בפני המן,

שום היזק.

לא, לא, ולא לכלל ישראל.

חד רבה,

הייתה תשועה גדולה.

זה,

והרם שנהרג הומון בכל בניו, ותלו אותו על העץ

לעיני הכול,

על ששלח ידו ביהודים, כמו המיניים.

ושבעים וחמש אלף מהעמלקים

ושאר שונאי ישראל נהרגו.

וכל היהודים נעשו לשם ותהילה בארץ.

שם שרים לביבי האיראני, שרים לישראל, מודים להם.

האמת שהבורא יתברך קורא הדורות מראש.

כשחקק את חוקי תורתו הקדושה,

קבע אותה

אחרי כל הסיבובים שעתידים להיות.

וכשיסתכל אחריה,

אחרי כל הסיבובים,

הוא ראה שזה הטוב האמיתי.

טוב אמיתי.

והעיד עליה הקדוש ברוך הוא, כי לקח טוב נתתי לכם.

תורתי אל תעזובו.

ובאמת עם ישראל קיבלו על עצמם את התורה באהבה אחרי המיניים.

כן?

וכמו שאמרו חכמים,

הם ראו שמחוקי התורה אפילו הכי חמורים

לא יוצא שום רעותה.

למה הייתה גזירה?

אחת מהסיבות שנהנו מסעודתו של אחשורוש.

מה, מה, לא אכלו נבלות וטרפות,

כמו שהיום אנשים קונים את זה בכסף.

ונהנו מסעודתו של אחשורוש.

למה הם הלכו?

מרדכי אמר להם לא ללכת.

לא ללכת.

לא זמרים פסולים יהיו שם, אבל לא,

לא, לא, לא, לא ללכת.

לא שמעונו. למה לא שמעונו? יש להם היגיון.

ההיגיון אומר, אוי ואבוי,

אחשורוז זה מלך רשע.

אם לא נבוז יעליב אותו, ייפגע.

הוא יוציא גזירה להשמיד להרוג ולגבל את כל היהודים.

בדיוק הפוך. בגלל שהלכתם יצאה הגזירה.

אז מי היה הכי אשם מבחינתם?

מרדכי.

מי בסוף הציל אותם? מרדכי.

אז רואים שמי שהולך עם התורה ושומע על הקדוש ברוך הוא בדיוק, לא יכול לצאת נזק ממנו. הפוך. רק ישועה יכולה לצאת.

כי מי שהולך עם האמת, אשם איתו.

קרוב אשם לכל קורה, אנחנו זה קראו באמת.

מי שהולך איתו באמת.

אז זאת אומרת,

החוקים אפילו הכי חמורים שאתה חושב.

אני חושב שזו גוזמה, וזה, זה לא... צריך לרכך, צריך ככה, צריך... אוי, אוי, אוי, אוי,

השם צריך אותך, אתה קבלן קולות שלו, להביא לו אנשים, זה לקרב אותם אליו,

הוא לא צריך את המחריטים.

תותים מוכרים בשוק,

לא מוכרים חוקים של התורה כתותים.

זה הבעיה.

אז רואים שלא יצא שום דבר גריעותה

לכל הדברים האלה שהנהיג

מרדכי היהודי.

תראו דוגמה.

בספר חפץ חיים,

חלק ב'

תכסג.

יש מעשה שהוא מובא על החמדת שלמה.

בזמן ניקולאי הראשון גזרו לשרוף את ספרי היהודים בפולניה.

בערב של פולין היה בעל החמדת שלמה.

לקח משלחת איתו מפני העיר.

הפנים של העיר זה בעלי בתים חשובים שהלכו איתו ביחד.

לנציג של השלטון הרוסי לבטל את הגזירה.

המתינו להתקבל, ואחד מהבעלי בתים ראה שיש על המעיל של הרב הגדול

כתם של סיד.

זה היה בשבת.

אז הוא אמר לו, תוריד את זה.

אם נראה ככה הוא יכעס.

ככה באים אליו. מה זה? כמו עם בגדי עבודה?

מה זה?

באנו עכשיו שבת, אסור לגרוד את זה.

והתחיל ויכוח.

תוך כדי שהם מתווכחים,

חצוף, בעל הבית מתווכח עם הרב.

תוך שהם מתווכחים, פותח השר

את הדלת,

מסתכל עליהם ומזמין רק את הרב.

הרב מפציר בו לבטל את הגזירה, והוא מבטל.

יוצא החוצה ואומר להם, רק בזכות השבת, שלא גרדתי פה את הזה,

הקדוש ברוך הוא אמר,

ממצוות התורה לא יוצאות תקלות.

מדהים.

ואסתר

באה אל המלך

והיא תולה עכשיו הכול ביד ה'.

קודם כל היא צמה 70 שעות.

וכותב הגאון מוילנא.

על הפסוק,

מה לך אסתר המלכה?

אחשוורו שואל.

אומר הגאון,

פניה השתנו מחמת התענית.

חכמים אמרו שלא הייתה יכולה לאחוז ראשה.

לא יכולה לאחוז ראשה.

והיא גם הלכה לחדר הפנימי, נכנסה למלך שלא כדת ומסרה את נפשה.

במדרש כתוב,

ותישא אסתר את עיניה,

ותראה את פני המלך,

והנה עיניו כאש בוערות מרוב החימה אשר בלבו,

ותתבהל מאוד בתאפו גרוחה, ותסמרו שער.

וירא אלוהינו ויחמול על עמו, ויבן לצער היתומה,

אשר בטחה בו.

במשתה, בפעם הראשונה ששאל המלך

מה שאלתך,

כתוב לא ביקשה דבר.

כי אם אמרה שיבואו פעם שנייה למשתה.

ומה שלא ביקשה,

אמרו חכמים,

כדי שלא יאמרו, אחות יש לנו בבית המלך,

שישובו בתשובה.

זאת אומרת, עם ישראל

מצפים שאם יש עכשיו משתה,

קבינט,

אחשוורוש,

המן ואסתר, בטח היא סוגרת את הפינה הזאת עם הזה ומבטל את הגזרה.

פתאום, הם שומעים שמחר יש עוד פעם משתה.

מנה היא הולכת לענות, פאן.

שותים וזה עם הרשע, צורר היהודים שגזר את הגזרה, היטלר.

יושבת איתו, עוד משתה, מה זה?

אין על מי לסמוך.

או, אם אין על מי לסמוך, מה עושים?

חוזרים בתשובה.

זה מה שהיא רצתה.

שעם ישראל לא יסמכו עליה,

שיתפללו, שיעשו תשובה.

הגאון אומר בפרק ה' פסוק ח', וזה לשונו,

וכוונתה הייתה כמו שכתוב בגמרא,

מה שאמרנו, וגם שלא הייתה רוצה לבקש ממנו,

כי שמא ירע הדבר בעיני השם יתברר,

ולא תועיל כלל,

ולכך דחתה

עד למחר

כי שמא תדע דבר שמזה יוודא שגם מן השמיים הסכימו

כמו שהיה ולכך אמרה שמחר עשה כדבריך.

זאת אומרת הייתה מסופקת

אם זו פעולה ראויה לבקש עכשיו

בפגישה הראשונה והאם זה בחובת ההשתדלות שלה או לא.

יכול להיות שהקדוש ברוך הוא לא יסכים,

אם אולי הוא לא צריך אותה שתתערב ותבקש,

אז המתינה לראות איך יהיה מן השמיים,

יהיה לה איזה סימן או איזה משהו וזהו.

והנה ששאל אותה המלך ביום השני,

מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבוא לעשות כן?

ותאמר אסתר, איש צר ואויב,

המנאי, המן הרע הזה.

כתב הגאון,

בגמרא אמרו שהיא חיוותה כלפי אחשוורוש,

כשהוא שאל מיהו זה ואיזה הוא,

היא הצביעה עליו. מה להצביע עליו?

בא מלאך וסתר את ידה כלפי המן.

וזה פליאה גדולה.

מה זה?

מה זה? מה את רוצה שיהרוג אותך וגם את העם ואת הכול?

מה זה?

את מצביעה כלפי אחשוורוש?

אלא חכמים אומרים שכוח הדמיון

עושה רושם באדם.

זאת אומרת, כמו שרואים שרוצה לקרות שמעון וקורא לו ראובן.

כי במחשבה היה לו ראובן.

זה מה שקוראים היום טעות פרודיאנית.

כן?

במקום להגיד רוצים, רוצחים.

במקום להגיד

חיסונים אומרים חיסולים.

ככה יוצא לביבי מדי פעם.

אז רואים מה מונח בדמיון.

שמה, שמה הדמיון עובד והפה לא משתלט על זה, ואז זה פרנט, יוצא החוצה.

קוראים לזה פליטת פה.

הסברתי פעם מה זה פליטת פה. זה כמו שאדם מקיא. מה הוא מקיא?

מה שהיה לו בפנים.

מה זה פליטת פה? מאיפה פלטת את זה?

ילד פולט את מה שהוא אכל. גם אתה פולט את מה שיש לך בראש.

אז זאת אומרת,

בדע שבכל הצדיקים היה דרכם לכשידברו דברים לפני המלך, היה ליבם ומחשבתם דבוקה בשם יתברך.

זאת אומרת,

היא היה בליבה שאחשוורש הוא הרשע,

היא יודעת שהוא הרשע,

אז אוטומטית

כשהיא נשאלה מיהו זה ואיזה הוא, היא באה לעשות בדיוק את מה שצריך.

ואז בא המלאך והציל את עם ישראל וסתר את ידה הצידה.

החזון איש אומר

שמידת האמת של אסתר הייתה כל כך חזקה שהיא לא יכולה הייתה להשיב על השאלה איזה הוא

ולא להצביע עליו.

זה האמת, היא לא יכולה להגיד משהו אחר.

זה היה זה.

ובגלל האמת

באה ישועה, כי השם אוהב אנשי אמת,

אנשי שקר הוא לא רוצה בכלל.

אז אם היית עושה לא נכון,

זה לא היה אמת.

זאת אומרת, את פוחדת,

את לא מאמינה שאלוקים הוא מנהל את הכול, ואת חושבת שאת עם העצות שלו.

אז היא אמרה את האמת.

זה שבא המלאך והסית,

זה כבר לא היא. היא אמרה את האמת.

המלאך הסית מסיבות ידועות.

עכשיו, תשמעו דבר מדהים.

הגמרא בשקלים דף יג אומרת שמרדכי היה נקרא גם פתחיה.

למה נקרא פתחיה? שהיה פותח בדברים.

זאת אומרת, אם יש דברים סתומים, הוא היה פותח אותם.

הגמרא מספרת שפעם לא היה מאיפה להביא עומר,

היה שם אילם.

אז האילם ידע מאיפה להביא עומר, אבל הוא לא יכול לדבר.

אז מה הוא עשה?

הניח יד אחת על צריפין,

זו סוכה שאין לה גג,

ניחדה מלמעלה,

ואת היד השנייה הניח על גגות.

אז מרדכי, שהיה פתחיה שפותח דברים סתומים,

שאל את הציבור האם יש מקום שנקרא גגות צריפין

או צריפין גגות.

אמרו לו שיש מקום שנקרא גגות צריפין. אמר להם פתחיה,

זה הכוונה של האילם.

הם לכו משם, תביאו את העומר.

האילם ידע איפה, אבל הוא לא יכול לדבר.

אז הוא עשה זה, אז הוא פתח להם את העניין, והם הבינו.

החידה הקדוש, וואי, קדוש-קדוש,

אומר שאותיות פתחיה בהן מרומזים אותיות מור...

מרדכי

הוא אומר חצי מפה של פתחיה מ׳,

חצי מהתו של פתחיה ר׳,

חצי מהח׳ של פתח ד׳,

בינתיים מורדה מורדה

באותיות י׳ בה של פתחיה

זה סיום של שם הוויה.

אי אפשר לחתוך את זה לחצי,

אז מכפילים את זה.

אז אם מכפילים את הי׳ד זה כ׳,

אם מכפילים את הה׳

זה י׳ד.

אז יש לנו מרדכי,

מרדכי נמצא בשם פתח י׳ר.

מסביר החידה שחכמים זיכרונם וברכה תשימו לב,

אומרים שהפסוק באיום,

פרק ח׳ פסוק ז׳

בהיה ראשיתך מצער,

ואחריתך יישגה מאוד׳

אומרים חכמים הפסוק הזה הולך על מרדכי.

למה, למה,

למה הם אומרים דבר כזה?

בתחילה הוא היה בגזירה,

ואחרי זה יישגה מאוד, הוא הפך להיות משנה למלך וכו'.

זה מה שאמרו בפשטות.

אבל לפי הפירוש הזה שהסביר החידה,

הוא אומר יש להסביר גם כן על השם מרדכי.

בתחילה בשמו היה פתח י׳היה בצער.

למה?

כי חותכים את השלוש אותיות הראשונות לחצי.

מה זה?

אבל אחר כך, בסוף,

אה, היות וההי,

זה כבר יישגה מאוד, עושים כפול.

אז הנה רמוז פה גם כן על מרדכי,

גם הדבר הזה.

מדהים, מדהים, מדהים, מדהים.

טוב,

צריך לקדוש ברוך הוא עובד עם המלאכי.

בתמיינה מלכה ושתי לבוא בדבר המלך.

במגילה י׳ב,

למה אם יענה לבוא,

טענה בא גבריאל ועשה לה זנב.

המלכה ושתי מבקש ממנה לבוא אחשוורוש,

איך היא תבוא עם זנב?

פתאום יש לה זנב.

כמו קופים.

איך היא יכולה לבוא? היא בושות, בושות. אז היא ממאנת, לא רוצה לבוא.

למה הוא עשה לה זנב?

למה גבריל עשה לה זנב?

מבאר החפץ חיים בסנהדרין צדיק בר.

נבוכדנצר לא היה ממשפחת המלוכה,

אלא הוא היה סופר למלך בלעדן.

והוא זכה למלוכה מפני הפסיעות שרץ לכבוד הקדוש ברוך הוא.

טוב,

בגמרא מביאים את כל הסיפור,

והוא הלך

שלוש פסיעות או ארבע פסיעות.

הגמרא אומרת ארבע פסיעות, המדרש אומר שלוש פסיעות.

וכתוב שגבריאל,

המלאך, מנע ממנו לרוץ.

סליחה.

אמר רבי יוחנן, אלמלא בא גבריאל ועמידו לא הייתה תקנה לשונאיהם של ישראל.

חס ושלום לא הייתה תקנה.

מה הוא זכה בשביל השלוש פסיעות שהוא עשה?

הוא זכה לשלושה מלכים שמלכו מסוף העולם ועד סופו.

הוא, בנו ובן בנו.

אומר החפץ חיים

הבבלי

שאמר

ארבע פסיעות

והמדרש שאמר

שלוש פסיעות, לא נחלקו.

אלא שהוא פסח שלוש פסיעות מלאות

ופסיעה רביעית הוא לא השלים.

עד שדחף אותו גבריאל.

הבבלי מונה גם את חצי הפסיעה.

המדרש לא מונה.

עכשיו שימו לב.

ושתי

הייתה ביתו של בלשצר

שהוא הנכד של נבוכדנצר.

נבוכדנצר, דרייבש, בלשצר ובשתי.

אז ושתי היא הדור הרביעי.

נבוכדנצר ודרייבש ובלשצר מלכו בכיפת העולם.

עכשיו, על החצי,

חצי פסיעה שהוא עשה ולא נתן לו לגמור

גבריאל המלאך,

זה היה כדי שבשתי ביתו לא תהיה מלכה עד הסוף.

למה?

אם היא הייתה מולכת עד הסוף, לא הייתה מלכה אסתר ולא הייתה ישועה ליהודים.

אז היא הייתה צריכה להיעצר

במלאכות.

לכן, בשביל להשלים את מה שעשה גבריאל ומנע ממנו להשלים,

אז הוא בא ותקע לזנב,

וככה נקטעה מלכותה,

וממילא יכלה למלוך אסתר.

אז רואים שהדברים מכוונים בהתאם,

משהו מדהים, מדהים, מדהים.

טוב, מגיע תור נערה ונערה.

בספר המאור הגדול

הוא מביא בשם הגאון,

אתם מנהים שהוא מומחה גדול לגאון בטעמים,

אז הוא אומר, הטעם של נערה ונערה מעל

שתי התיבות האלה זה קדמה ואזלה.

ואצל הפסוק, ובהגיע תור אסתר בת אביחי,

הטעמים למטה, מונח, מונח, מונח.

למה זה?

אומר הגאון,

כל נערה קדמה ואזלה,

רוצה להיות המלכה,

אז היא ממש קמה במהירות ובזריזות ורוצה ללכת כבר שיבחרו בה.

אבל כשמגיעים לאסתר, מונח, מונח, מונח.

לא רוצה, לא רוצה, משחקת אותה חולה, לא מרגישה טוב, לא מבין.

ובסוף מה כתוב? ותלקח אסתר, בעל כורחה, אנסו אותה לבוא.

אז רואים שהטעמים מספרים את הסיפור?

צריך גם לנגן את זה בהתאם.

כן.

אם על המלך טוב,

ייכתב לה בדם.

בספר רבי הישיבות, עמוד 372,

מסופר

שרבי חיים מוולוז'ין,

זכר צדיק וברכה,

גדש מטבעות כסף רבות

לכל פושט יד ביום הפורים,

ואחד מהם זקן ושבע ימים,

לא סבע מהנתינה שהוא נתן לו מטבע אחת. אמר לו, תשמע, אם תיתן לי עוד מטבע אחת אני אגיד לך חידוש

מהמגילה.

או, בשביל חידוש? בטח.

נתן לו עוד מטבע וציפה מה יש לו להגיד.

אמר לו,

המדרש בירקוט שמעוני אסתר תטרנז

מביא ש...

אליהו הנביא הופיע לפני מרדכי וגילה לו

שיש מקום לבטל את הגזירה.

הגזירה ניתנה משמיים על בני ישראל ויש מקום לבטל.

הגזירה הזאת היא לא חתומה בדם

אלא בתית.

מה שבדם לא ניתן לבטל,

מה שבתית ניתן למחות.

ולכן,

עתיד הקדוש ברוך הוא לשמוע על התפילות של ישראל ולהציל מהמזימה של הרשע.

טוב,

אז הוא שואל אותו, אתה יודע אולי איפה זה רמוז במגילה?

רבי חיים אבולוז'ין ככה סורק את המגילה בראשו וזה וזה וזה, אומר לו בחיוך, מתנצל? לא.

אמר לו,

כל מקום שכתוב המלך,

הכוונה למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אומר לו בפרק ג' פסוק ט'.

כתוב במגילה, אם על המלך טוב ייכתב לאבדם.

המן, המן בא ככה

מאחשוורוז'ון, שמע, אם טוב, אם בא לך עליהם, ככה זה, אז תאבד אותם, וככה בקטנה, כאילו.

אם על המלך טוב ייכתב לאבדם.

אז אומר לו הזקן,

המילה לאבדם

זה לא בדם.

לאבדם

לא בדם.

אז עכשיו הפסוק,

ברור,

אם על המלך זה הקדוש ברוך הוא טוב.

אם על המלך טוב זה הקדוש ברוך הוא.

ייכתב גזר דין לא בדם.

כי אם בטיט בלבד.

למשמע דבר החוכמה זה התרגש.

הגאון הרב חיים,

כשביקר בווילנה, סיפר לגאון מווילנה את החידוש שהוא בעצמו התפעל.

ואמר לו,

תדע לך, מי שגילה למרדכי

את הפשט הזה,

הוא היה אצלך וגילה לך.

גילוי אליהו

אצל רבי חיים מוולוז'ין בפורי.

מבהיל על הרעיון.

באיזה פרק זה ג',

באיזה פסוק ט'? גט.

גט.

אין גזרה. מבטלים את הגזרה. גירושין.

איי איי איי קרעות המן את מרדכי בשער המלח ולא קם לו זעם ממנו וימלא המן על מרדכי החימה

אוי אוי אוי אוי אוי בשם הגויים ובנפתלי טרופ

זכר צאת גריכה

בנוהג בעולם כשיש שונא,

שונא,

כשאתה יושב והשונא שלך עובר לפניך,

אז אתה מסיט את המבט, אתה זזת ככה באי נוחות, קשה לך לראות את השונא עובר לפניך.

אבל אצל מרדכי כתוב, לא קם ולא זע.

לא קיים בכלל המן,

בכלל לא קיים.

זה פוצץ אותו וימלא המן על מרדכי החימה,

מה יעני, אני אביר?

מה, אני אביר?

איי איי איי איי איי.

טוב, עכשיו תשמעו משהו מדהים,

מדהים, מדהים, מדהים.

מספר הרב הגאון, רבי שמואל בויר,

הוא עמד ביום פורים בתחנת אוטובוס.

ממתין, והגאון,

הרב פלמן, זכר צדיק ברכה,

נו, שני יהודים עומדים שם, אז מדברים דברי תורה.

אז הרב פלמן אמר,

ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ בעיקרו.

הפסוק הזה מופיע פעמיים במגילה.

ובדקנו, כמו שהוא אמר,

שהטעמים של שני הפסוקים אותו דבר בדיוק.

וכידוע, הטעמים זה ניגון, איך מנגנים את הפסוקים.

אבל הוא אומר,

זה מטמיע.

הפסוק הראשון,

ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ בעיקרו, זה החלום הוורוד של המן,

כשהוא בטוח שהכוונה אליו, ומה שרוצה להעניק אחשורו זה הוא.

אז איזה ניגון הוא אמר את זה?

ככה יעשנו איש.

איזה ניגון.

אבל אחר כך יש את הפסוק הזה עוד פעם, כשהוא כבר קורא את זה, כשהוא מרכיב את מרדכי על הסוס והולך בכל העיר,

והראש שלו מושפל.

אמר לו,

אחשורוש, אתה תנגן אותו דבר.

אותו דבר.

אמר לו, אל טפל דבר מכל אשר דיברת. שמעת?

אתם מתארים לכם איזה ביזיון שהוא מנגן ככה, וזה הולך ואומר אותו דבר? יא בב, איזה עונש, איזה עונש.

ועוד גדולים על הראש, הבת שלו, זה רק ככה, וואי וואי וואי.

איי, איי, איי, איי.

ויספר אמר נזרש אשתו ולכל אוהביו, ויאמרו לו חכמיו,

וזרש אשתו.

פעם אוהביו,

פעם חכמיו, מה קרה?

בהתחלה הם נקראו ככה, ואחר כך ככה, למה?

כי הוא סיפר להם את המפלה שהוא עכשיו הפיל עליו את התיק, אחשוורוש.

מה הוא צריך לעשות?

לקחת את מרדכי ולזה, איזה ביזיונות כאלה וכאלה.

וואי וואי וואי.

אז בין רגע הם הפסיקו להיות אוהבים,

והם יהיו רק חכמים.

למה?

אין חרם ממנו.

זה לא סלב.

זה סבל זה.

סוחם, אתה מבין?

זה כבר סבל להיות איתו.

אין, לא יצא ממנו שום דבר. אז הם חזרו להיות רק חכמים, מיועצים, וזהו.

אהבה כבר תלויה בדבר. בטלה אהבה, נגמר הסיפור.

כן.

ויאמר חרבונה אל המלך, גם הנה העץ.

בהתחלה נקרא חרבונה באלף, ובסוף

נקרא חרבונה בה. כי במסכת גיטין כתוב גוי מסתיים שמו באלף,

וישראל מסתיים שמו בה.

אז בהתחלה זה היה השר, הגוי, שקראו לו חרבונה,

ובסוף זה היה ליוה הנביא,

שבא בדמות

של השר חרבונה, אבל כיוון שהוא יהודי,

אז זה מסתיים ב-A.

אז לכן זה השאלה.

ויית לו אד'ה הומון על הועס אשר הכין למרדכי.

שאלו את הגאון בבינה, איפה רמוס,

שאנחנו שומעים כל פעם הומון בן המה דעתו,

צריך להכות

כן אז עם רעש ועושים זה צריך להכות את הרשע? איפה זה רמוס בתורה?

צ'יק צ'אק,

צ'יק צ'אק יותר מהר מג'יפיפיפיפיפיפיפיפיפ.

יותר מהר.

מה הוא אומר?

הוא אומר,

והיה

אם בן הכות הרשע

והיה אות אחרונה ה'

אם

מ'

בן נון המן

הכות הרשע.

אז כתוב ששמה צריך להכות את המן הרשע.

כן?

טוב, נסיים בדבר

יפה מאוד, כתוב

מאת פרשנדת ואת דלפון ואת אספתה ואת פורתה ואת הדליה ואת

ארידתה ואת כל החרפתה.

למה צריך להגיד כל פעם מאת ועת ועת ועת ועת ועת ועת? למה צריך להגיד ועת?

וצריך להסתכל.

כן? ואת פרשנדתה ואת דלפון ואת

הקורא צריך להסתכל על כל,

למה צריך,

אפשר להגיד ועט, פרשן דאטה, דלפון וכולי,

למה צריך להגיד ועט?

ארור, כמה זה?

407. ועט, כמה זה?

407. ועט, אורור, פרשן דאטה, אורור, דלפון, אורור, אספודו, אורור, אורור, כולם ארור,

ארורים אויבים, ברוכים ישראל.

מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שנכנס אדר.

מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שנכנס אדר.

אמר מי בשמחה מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי א

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

הריני מכוון,

כבד את אביך ואת ימיך דבור, ראית לעשונא עצמו על הקדוש ברוך הוא, לעשונא נתן הקדוש,

שיהיו שפתותיו דבור.