פרפראות וחדושים לפרשת כי תשא תשפ''ו - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, רפואה שלמה, נהיה קטרינה בת לובה.

מהרה.

השם בלחש.

תזכה לבריאות הנפש והגוף,

הריון תקין,

לידה קלה כתרנגולת מהרה, אמן.

אמן.

לרפואת כל פצועי המלחמה בגוף ובנפש,

וכל עם ישראל יזכו,

רשו בתשובה שלמה,

לשמור שבת כי הלקטה,

וישמרו פיהם ממאכלות אסורות ודיבורים אסורים, אמן.

אמן.

פרפראות וחידושי תורה,

פרשת כי תשא, שנת תשפו.

ונתנו איש כופר נפשו.

הגמרא בשבת כנא.

אמר ביחיה לתביתהו.

כי את עניה אקדימי לרפתה כי היכ דליק דמון לבנייך.

וביחיה אמר לאשתו, כשיבוא עני, תמהרי לתת לו לחם

כדי שזה יקדים את מה שחלילה בנייך יהיו עניים.

אמרה למילת קלעי את להוא, מה, אתה מקלל את הילדים שלנו?

אמר לה, זה כתוב בדברים ט״ויות, כי בגלל הדבר הזה,

ותנא דברי בישמעאל, גלגל הוא שחוזר בעולם.

פעם אתה עשיר, פעם אתה עני,

ועולים ויורדים בגלגל.

אומר הגאון מווילנה,

שבעל הטורים כתב,

תיבת ונתנו נקראת פנים ואחור. אם אתה קורא מפה זה ונתנו,

ואם אתה קורא אחורה זה גם ונתנו.

ללמד אותך שהנתינה היא הדדית.

זאת אומרת, גם הנותן יזדקק לפעמים שאחרים ייתנו לו.

מה לעשות, גלגל.

ועוד אומר הגאון מווילנה,

ונתנו מותאמת,

הטעמים שעל ונתנו זה קדמה ועזה.

ויש פה רמז למה שאמרו חכמים, הקדימו רבתא לעניה,

כי היכד לקדימו לבניך.

אז קדמה ואזלה, תמהר.

הקדם ותן

לעני מהר כדי שיזכה שילך לפניך צדקך.

אם אתה מקדים אז אזלה, זה הולך הצדק הזה לפניך,

בטרם חלילה יישום הגלגל על בניך,

ועל ידי זה אתה תזכה

שהבנים שלך ינצלו ממידת העניות.

ברשי,

הפנה מאיר מביא,

שהראה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו כמין מטבע של אש,

משקלה מחצית השקל,

ואמר לו, כזה יתנו,

אז הוא מקשה, מדוע הראה לו דווקא מטבע של אש?

אפשר להראות לו מטבע, כמו שנראית מטבע. למה מטבע של אש?

אלא יש בזה רמז, כמו שמדליקים נר מנר,

לא נחסר מהאיש מאומה.

ככה כשאדם נותן צדקה,

לא נחסר מהאדם כלום.

כמו שהאיש לא נחסרת,

גם המטבע שאתה נותן, לא יסר לך.

לכן נראה לו דווקא מטבע של אש.

אבל הצדיק רבי יואל ברנצ'יק,

זכר צדיק לברכה,

היה נובהרדוקר בכל רמ״ח ושס״ה,

מראשוני התלמידים של הסבא

מנובהרדוק,

והיה נאמן

ותורדנו בהרדוק, ובז לכל ענייני העולם.

ואת משנתו הוא תמצאת

בוורט הבא.

זה ייתנו מחצית השקל.

פירש רשי, ראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל.

ואמר לו, כזה ייתנו.

כאשר שמע משה רבנו שצריך להתעסק עם כסף, נרתע לאחוריו.

הסכים עימו הקדוש ברוך הוא,

והראה לו מטבע של אש

שאומר לו, אכן, מכסף צריך לברוח כמו מאש.

רוב האנשים נכשלים בענייני הכסף.

בודדים בעולם.

עולם שלא ייכשלו בכסף,

אם זה במשא ומתן, אם זה בלתת,

אם זה להקדים לתת, אם זה בכל דבר ודבר.

תבדקו את עצמכם ותראו אם אתם לא נכשלים בכסף.

רבי נחמן מברסלב אומר, הקדוש ברוך הוא ראה על משה מטבע של אש, מה רצה לרמוז לו בזין?

שיש דמיון בין האש לבין הממון.

לאש שתי תכונות,

תכונה אחת של תיקון, תכונה אחת של קלקול.

תיקון אפשר עם אש לבשל, להאיר, לחמם, תיקון.

וקלקול אש שורפת, משחיתה, משמידה,

גם הכסף.

אפשר להשתמש בו לדברים טובים, לצדקות,

לתרומות, וכו' וכו', ואפשר, חס ושלום,

לתת לחמאס כסף, ולתת לזה, ולעשות מהפכות, ולעשות זה, וכמו סורוס הרשע.

זה בלאגן, אפשר לעשות עם כסף, דברים קשים מאוד, אפשר להתקמצם.

עניים יכולים למות מרעב, כמו מעשה בנחום יש גלסו,

בקיצור, ושמה זה בשגגה, ותראו כמה הוא התחייב.

בעצמו, לעצמו.

עד שהוא גזר על עצמו שלא היה לו ידיים, ולא רגליים, וכל גוף פושעין ושומא, ומה יש שמר אחר.

קיצור, כסף זה לא דבר כל כך פשוט.

למה נקרא מטבע שרבים תובעים בו?

למה כסף? כי הם נחשפים לו.

למה זוזים? כי הם זזים מאחד לשני.

למה סלע?

למה סלעים זה נקרא סלע?

סלעים, מחסל השפנים.

מחצית השקל בשקל הקודש.

עירו המפרשים, למה כתוב מחצית השקל בשקל הקודש?

מיישב המנחת יצחק,

משנה ראשונה במסכת שקלים,

באחד באדר משמיעים על השקלים ועל הכלאיים.

בתמור רבים, מה הקשר בין שקלים ובין כלאיים?

רבי יהונתן אייבשיץ באר,

ישראל הצטוו להביא מחצית השקל דווקא.

לא להרבות יותר ולא למעיט.

למה לרמוז שכל אחד מישראל אינו אלא מחצית גוף?

ורק מתחברו עם כלל ישראל נחשב לגוף שלם.

כמו שגבר ואישה זה נקרא פלאג, כל אחד הוא חצוי,

אחד שהוא יתחתן הוא יהיה אדם שלם, ויקרא את שמם אדם.

אז גם כל אחד מישראל זקוק לעוד ישראל להתחבר.

לכן הוא נותן מחצית.

אבל עם מי הוא צריך להתחבר?

מין במינו.

צדיקים הם צדיקים, ולא צדיקים הם רשאים.

ולכן אומרת המשנה,

על השקלים ועל הכלאיים.

זאת אומרת,

באדר,

באחד באדר משמיעים על השקלים.

מה משמיעים? צריך לתת מחצית השקל.

אוקיי, ולמה מחצית השקל?

כי צריך להתחבר עם ישראל.

אבל עם מי?

תיזהר מכלאיים.

צריך מין במינו.

לא מין בשאינו מינו, לכן נאמר כלאיים.

או,

עכשיו זה מבואר בפסוק.

אמרנו מחצית השקל בשקל הקודש.

למה פעמיים?

בשקל בשקל.

תגיד, מחצית השקל קודש.

אומר לו, מחצית השקל כדי שתדע שאתה צריך להתחבר עם.

ואז השקל צריך להיות קודש.

משנה מחצית,

צריך שיהיה משנה עם קודש, לא כלאיים.

אז לכן נאמר פעמיים בשקל.

הרמז הידוע מרבנו הגאון,

מחצית האות האמצעי צדיק.

צדיק.

באמצע המילה.

מה האותיות הקרובות לצדיק?

חי.

חי. מי שמתקרב לצדיק, חי.

ומה האותיות הרחוקות מהצדיק?

מת.

מי שמתרחק מהצדיקים, מת.

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם, חיים כולכם היום.

כי מי שמתדבק לתלמידי חכמים, מתדבק בשכינה.

ומי שלא, לא.

ועוד יש אומרים שצדיק,

אז זה צדיק מלשון צדקה.

מי שנותן צדקה.

צדקה חי,

מי שמתרחק מהצדקה מת.

לכן כתוב צדקה תציל ממוות.

מחצית השקל תרומה לה'.

בפנים יפות מפרש,

על פי המבואר בדיני ערכין בפרשת מחוקותיי, שם כתוב,

והיה ערכך זכר מבין עשרים שנה ועד בין שישים שנה,

והיה ערכך חמישים שקל קסם בשקל הקודש.

זאת אומרת, ערך של זכר מבין עשרים עד גיל שישים,

חמישים שקל קסם.

לפי זה נמצא שחלק אחד ממאה

זה מחצית השקל.

אם ערכך זה חמישים שקל,

ואתה נותן מחצית,

זה אחד ממאה.

ולכן נקראת מחצית השקל תרומה לה'.

כי תרומת מעשר בעלמא

היא אחת ממאה.

ומאחר שעל מחצית השקל נצטוו רק הזכרים מבין עשרים שנה,

ומשום ככה חלק של תרומה מערך הנפש.

מחצית השקל.

ושוב אנחנו עם הגאון מווילנר.

העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט.

אתם יודעים שהוא כבר בקיא בכל הטעמים ורמזיהם הנמצאים?

כי ליקא מידי דלא רמיזה בורייתא.

אז הוא אומר הטעם שבפסוק העשיר לא ירבה.

מה הטעמים

של העשיר לא ירבה?

אז הוא אומר מונח רביעי, זה מונח רביע.

ככה קוראים לטעמים אצל האשכנזים, מונח רביעי.

ובספר קהילת יצחק מביא בשם הגאון רמז למה

שאמרה הגמרא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש.

אז כמה הוא יכול לבזבז?

20%. לא יבזבז יותר מחומש.

לפיכך ייתן חמישית

ואת השאר הרווח, ארבעה חלקים, יהיה מונח.

לא יבזבז.

ישאיר ברשותו.

זה רמוס.

מונח רביעי להגיד שנניח

ארבעה חלקים ורק את החלק החמישי לתת, שזה חמישית.

אז זה רמוס.

תראו, רק מזה אפשר להחזיר בתשובה יהודים.

למה?

התורה כבר דאגה מראש לקבוע טעמים.

מה שבעוד אלף שנה חכמים יגידו, המבזבז, לא יבזבז, יותר מחומש.

זה לא נאמר במתן תורה, זה נאמר לאחר מכן.

אם זה נאמר לאחר מכן,

אז תראו, התורה כבר קבעה מראש מה היו הטעמים של לרמוז לנו. הרי יש פשט, רמז, דרס,

היא רומזת לנו כבר את הדברים שחכמים, ואנחנו רואים את זה כל הזמן,

אם אתם שמים לב.

מדהים, מדהים.

עכשיו, מה זה המבזבז, אל יבזבז?

מה זה מבזבז?

זה בזבוז שאדם נותן חומש?

כתוב, כל מי שנותן מעשר, מה עשיר.

מי שנותן מעשר לא יעני, ומי שנותן חומש יעשיר.

אז למה זה נקרא מבזבז?

היו אומרים,

לא יבזבז יותר,

מה חומש, נגיד. למה קראו לו המבזבז?

זה כאילו לשון גנאי, בזבוזים וזה.

אלא בוזו כסף, בוזו זהב.

אדם צריך לדעת שכסף

לא צריך להיות רכושתני וקמצן וזה, ולשמור אותו כמו עכברת ששוכב על דינרים וזה,

אלא צריך שהאדם יבוז לכסף והכול, ישתמש בו רק למטרות

שהקדוש ברוך הוא רוצה בהן.

אז אדם כזה הוא יכול לבזבז.

למה הוא יכול לבזבז?

כי הוא בז לכסף והכול.

אומרים לו, אבל אל תבזבז

יותר מחומש, כי אחרת אתה תצטרך לבריות.

אז זה נקרא המבזבז.

קח לך סמים נטב ושחלת וחלבנה סמים ולבונה אזעקה.

החלבנה זה בושם

של רחוב.

רע.

שמעתם?

גם מה שנקרא ריח רע, קוראים לו בושם.

אתם נכנסתם פעם לפרפומריה ומכרו לכם בושם רע. תן לי בושם רע, איפה יש לכם בושם רע?

זה בושם, אנחנו מבינים שזה רק דבר רע, הם ריח טוב.

אז הנה אתם יודעים עכשיו שיש גם בושם

עם ריח רע.

קוראים לו חלבנה.

והכתוב מונה אותו בין סממני הקטורת

ללמד

שלא יהיה קל בעינינו

לצרף עמנו

בתעניות ובתפילות

מפושעי ישראל.

כמו שבסממני הקטורת

יש לנו אחד

שהוא עם בושם רע,

ככה גם בתוך התפילות,

בתעניות אנחנו יכולים לצרף

ודווקא חשוב לצרף מפושעי ישראל.

אז עשרה סממנים בעלי ריח טוב היו בקטורת, וסממן אחד בעלי ריח רע.

הפושע יכול להצטרף למניין.

אבל מתי?

כאשר קיימת עדה קדושה מבלעדיו,

הוא לא יכול להיות עשירי,

הוא לא יכול להיות מהמניין.

כמו שבקטורת,

החלבנה זה האחד עשרה.

וכשהתעשה פעם עניין בחדרו של בעל האפלואי,

הוא הבחין שאחד מהנוכחים פוקר,

קל דעת,

דעת חכמים לא נוחה ממנו.

אז הוא רמז להביא עוד אחד.

הפוקר הזה הבחין בזה ואמר,

וגם החלבנה נמנתה בין סממני הקטורת.

אמר לו, הגאון נכון?

משום כך היו שם עוד עשרה סממנים.

קח לך סמים, נטב ושחלת מחלבנה.

מדי יום אנחנו מונים בפרשת הקטורת את החלבות.

עשר הסמנים שהיו בה,

ואנחנו אומרים, שימו לב,

הצורי והציפורן

והחלבנה והלבונה,

כל אלה עם ה' הידיעה.

ואחר כך אומרים, מור וקציעה שיבולת נהרד וכרכום,

בלי ה' הידיעה.

ואחר כך הקושט

ואחר כך בלי.

וכילופה וכנמון,

בורית קרשינה, בלי ה' הידיעה.

למה חלק עם ה' ה' הידיעה

וחלק בלי?

התשובה פשוטה

למי שמעיין בפסוק.

כתוב בפסוק,

ויאמר אדוני אל משה, קח לך סמים איזה, נטף

ושחלת וחלבנה,

סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה.

זאת אומרת, רק ארבעת הסממנים הראשונים שהוזכרו בפסוק,

אותם אנחנו מזכירים ב-ה' הידיעה, כי הם ידועים מהתורה.

מאיפה אנחנו יודעים עליהם מהתורה?

אז אומרים אותם ב-ה' הידיעה.

ורש״י מביא

שנטף הוא צורי

ושחלת הוא הציפורן.

אז לכן הם נאמרים ב-ה'.

שאר הסממנים לא הוזכרו במפורש בתורה,

רק לומדים את זה ממה שכתוב ואומר בלשון רבים,

כמו שאומר רש״י.

לכן לא מזכירים אותם ב-A' הידיעה.

איך אתה יכול להשוות בין זה לזה?

זה ידוע,

וזה לא ידוע מהתורה.

זה אומר הברכת ראש.

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור ואמלא אותו רוח אלוהים,

בחוכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה נחשוב מחשמות.

בצלאל היה בן שלוש עשרה.

והוא בנה את כל המשכן

ואת כל כליו

והכול

ולא היה לו רקע לפני כן

ולא שום דבר.

השם אומר שהוא מילא אותו,

מילא אותו,

מילא אותו

ברוח אלוהים, בחוכמה,

בתבונה ובדעת

ובכל מלאכה לחשוב מחשמות.

אנחנו מבקשים מהשם התוכן אין לנו דעת ומלמד לאנוש בן נוחן לאלוהים.

מישהו מרגיש שהוא מלא, שמילאו אותו בזה?

כמה אתה מתפלל שנים, עשרות שנים, זה, גרם אחד אתה לא רואה את זה.

אז כנראה אנחנו לא מבקשים ברצינות, אם היינו מבקשים ברצינות.

אבל הוא מילא אותו.

תשמעו, מי שרואה איך נבנה המשכן,

זה לא יאומן כי סופר, זה אומנות שאין כדוגמתה.

ילד בן 13,

כבר לא ילד.

בכל אופן, בספר מגד גבעות עולם, מביא בשם

הרב משה פיינשטיין, זכר צדיק ברכה,

שהוא מקשה איפה הייתה הקריאה.

כתוב, ראה, קראתי בשם, איפה, איפה ראינו שהייתה קריאה כזאת?

איפה ראינו?

וגם מה זה ראה קראתי, מה זה ראה? איפה ראינו?

אז הוא מתרץ, הרב פיינשטיין,

שהקריאה היא גופה

במה שנאמר, ואמלא אותו רוח אלוהים.

אם הקדוש ברוך הוא נותן כישרונות לאדם,

זו הקריאה לעשות עם כל מה שיש לך את הדברים ששם רוצה.

הברכות שניתנות לאדם

זה קריאה לעשות.

זאת אומרת,

כל אדם, יש בו

תכונות מיוחדות, כישורים וכישרונות מיוחדים, לא.

לא כולם מכירים את הפוטנציאל שלהם.

לפעמים מצבי דוחק מוציאים ממנו את היכולות.

אבל אדם צריך לחפש בעצמו

מה השם חנן אותו.

כבד את השם מהונך ממה שחננך.

מאז אדם משתמש בו. זה נקרא הקריאה. הקדוש ברוך הוא קורא לכל אחד מאיתנו ואומר לנו,

תוציא לפועל את הכוחות והכישרונות שנתתי בך.

כמה אנשים שומעים את הקריאה הזאת.

אנשים מצטמצמים לעשות את המינימום.

מה אני חייב?

והלוואי שאעשה את המינימום. והלוואי.

אבל אף אחד לא מחפש

להרחיב את הגבולים של הקדושה וכולי בכל העולם כולו.

בחיין, בחיין, בחיין.

אבל אם הוא יכול להיות עשיר ולפשוט על מרחבי תבל,

אם הוא יכול, וואי, וואי, וואי.

אם מישהו ילמד אותו,

אם מישהו ייקח אותו שותף,

פשוט.

אבל בענייני קדושה, בכוחות שהשם נתן לך, והוא קורא לך חירש.

אז אני קורא לכם עכשיו לפעול על פי הכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לנו,

ולעשות למען שמו יתברך,

ולהחיש את הגאולה במהרה, אמן.

אמן.

הכל ידוך והכל יש שם הוכה והכל יאמרו והכל יאמרו

אין קדוש כשם.

והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך, והכל ישר נחוכה.

הכל והכל והכל יוכלו, אין קדוש כזה.

אל תשכחו שמשם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם, משם,

נכנס, נכנס אדם, ארבים בשמחה.

כל יום באדר צריך להרבות יותר בשמחה.

ובפרט הטילים ממשיכים

דגא דומבה,

באיראן, בחיזבאללה,

וצריך לשמוח.

לקראת ניסן, שעוד מעט חודש הניסים מגיע, וואי, וואי, וואי, מה הולך להיות פה עד פסח.

יא חביבי!

אז תהיו מוכנים, בסדר?

הרי אני מחווה.