פרפראות וחדושים לפרשת כי תשא תשפ''ו - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, לעילוי נשמת תגניה,

בן תקלה,

ולעילוי נשמת

שולמית בת מרים,

תהא נשמתן צרורה בצרור החיים בכלל מתי עמו ישראל, ויהיו בכלל רחמים ושניחות.

ונאמר אמן.

אמן.

חידושים ופרפראות,

לפרשת כי תישא, חלק ב' תשפו.

ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם.

לכם

נראה מיותר.

שמרתם את השבת כי קודש היא.

אלא הגמרא בפסחים סח.

הכל מודים בשבת, ועיני נמי לכם.

זאת אומרת,

בשבת צריך שיהיה גם לכם,

לעניין גופכם,

להתענג בשבת לאכול, לשתות וכולי.

לא רק לימוד תורה,

לא רק לשם, אלא גם לכם.

שמא תאמר,

כי יש לקיים את הלכם באכילה גסה והנאות הגוף.

לכן אומר,

שמרתם את השבת כי קודש היא לכם.

הלכם צריך להיות קודש.

הגם שיש מצווה להתענג בשבת,

יש לראות שזה יהיה תחת אווירת קודש,

ולכוון בסעודה לשם קדושת שבת,

ולמלא את מצוות השם

לכבוד שבת קודש, אוכל לכבוד שבת קודש.

מה שמכניס לפה לכבוד שבת קודש.

אז זה,

קודש היא לכם.

אז אומר רבי נחום כמאורדנה,

שיכוון בסעודת השבת, שיהיה לשם קדושת שבת,

וכדי למלא את מצוות השם.

בזמירות שבת,

כל מקדש ועיקר ראוי לו,

כל שומר שבת כדת מחללו.

הכוונה, כל שומר שבת כדאי.

מחללו, מחללו. מי לחלל אותו? לא לחלל אותו אשר אומרים, אלא מחללו.

אומר החפץ חיים,

לכאורה יש פה כפל לשון, כל שומר שבת.

כל שומר שבת, למה צריך להגיד? כבר כתוב כל מקדש ועין,

כראוי לו.

כל שומר שבת, למה צריך להגיד?

אלא, כותב החפץ חיים, יש מדרגות בעניין שמירת שבת.

יש.

אז שומר את השבת ומקדש כראוי לו,

יום קדוש כזה,

עם כל הפרטים בדקדוקים.

וזה כל מקדש ועי כראוי לו.

כראוי לשבת.

ויש שאינו נזהר כל כך.

אלא שומר את השבת, רק לא לחלל אותה.

אבל הוא לא מקדש אותה כראוי ליום הקדוש הזה.

וזה מה שאומר, כל שומר שבת, כדעת,

מחללו, בשביל לא לחלל אותו.

והשכר,

כל אחד לפי פועלו,

אינו דומה

מקדש שבת בכל פרטים ודקדוקים,

נשומר שבת רק מלחלל אותה.

ולכן מסיים,

שכרו אמנם הרבה מאוד,

על פי פעולו בלבד.

וביום השביעי שבד ואינפש.

אומר הספורנו,

ולכן, שימו לב,

נעשה שביעי

בעל נפש יתרה,

והיא תוספת הכנה להשיג מה שכיוון אליו האל יתברך בשלמות פעולתו,

באומרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

אז היום השביעי, שבת,

הוא בעל נפש יתרה.

זוהי תוספת הכנה

להשיג

מה שכיוון אליו השביעי, ובשלמות פעולתו כשאמר נעשה אדם, מצלמנו כדמותנו.

אם זה הלשון המדויק בספורנו, אז זה הביאור.

אבל אם זה לא מדויק, אני לא אחראי.

כי מצינו, לצערנו הרב, אי-דיוקים

שחלקם

אף חמורים.

כי ששת ימים עשה אדוני את השמיים ואת הארץ,

וביום השביעי שבת וינפש.

הגמרא בבייצה,

טוז,

אומר בי שמעון בן לקיש,

בערב שבת נותן הקדוש ברוך הוא באדם נשמה יתרה.

למוצאי שבת נוטלה,

שנאמר שבת וינפש,

כיוון ששבת ויהי אבדה הנפש.

טוב, אז קודם כל,

כתוב בהתחלה שנותן נשמה יתרה ואחר כך אבדה נפש. למה לא אבדה נשמה?

אבדה ויהי נפש, ויהי נפש זה ויהי נפש.

שבת,

ויהי נפש זה שבת, גמרת שביתה השבת, ואחר כך ויהי נפש.

אז הוא אומר שזה שואל בספר אבני שוהם,

איך מוצר בישמעון בן לקיש

משמעות

מלשון הפסוק,

שזה קורה במוצאי שבת.

איפה זה כתוב?

הלא המקרא המפורש אומר, וביום השביעי שבת ויהי נפש. זה ביום השביעי הוא שבת ויהי נפש. הויהי נפש זה כאילו ביום השביעי,

לא במוצא שבת.

הפסוק אומר, וביום השביעי שבת ויהי נפש.

אז זה מדבר על שבת,

לא על מוצאי שבת.

אז מאיפה הוא מביא את זה?

איפה הוא ראה את זה?

כדי ליישר,

אפשר ליישר,

ככה אומר רבי נשוע, על פי רבנו חננאל.

וזה לשונו.

נשמה יתרה נותן הקדוש ברוך הוא באדם

בערב שבת,

שנאמר כי ששת ימים עשה אדוני את השמיים ואת הארץ

וביום השביעי.

כלומר, כל שנבראו בעולם

נתענג מהן נשמתן.

ביום השביעי נבראו.

ומתרווחות ומתגדלות בשבת.

זאת אומרת, כל...

מה שנברא בעולם מתענג מהם הנשמה, ביום השביעי נבראו.

מה זה הלשון הזה? צריך לבדוק מה זה ביום השביעי נבראו.

ומתרווחות ומתגדלות בשבת.

כאילו יש פה בריאה מיוחדת, כי נכנסת בהם נשמה יתרה, מה שלא היה בהם ביום שישי, ואז זה כאילו בריאה.

אבל השם לא ברא בשביעי כלום, והוא נחמה.

וכל מה שהיה צריך להספיק לברור, זה היה צריך להיות עד בין השמשות,

כי אין חדש,

תחת השם יש.

צריך לבדוק.

עוד פעם, אם זה לשון מדויק, אני לא יודע.

מכיוון ששבת,

וי אבדה נפש, כלומר נתבעת הנשמה.

אם זה הלשון של רבנו חננאל,

אז מפה רואים שהנה גם הוא אומר,

רבנו חננאל,

שבעצם עובדת הנפש, מתי? כיוון ששבת.

אז מתמעטת הנשמה.

הרי לנו שלפי רבנו חננאל,

ניתן ואת הפסוק באופן של פס כלקרא,

פס כלקרא. הוא מפסיק את הפסוק,

תכף תשמעו איפה הוא מפסיק,

אחרי וביום השביעי.

זאת אומרת, הוא אומר, כי ששת ימים עשה אדוני את השמיים ואת הארץ וביום השביעי,

נקודה.

ואחר כך שבת והיא נפש, אז זה מוצא שבת.

אבל איך אנחנו קוראים? אנחנו בהבנה.

כי ששת ימים עשה אדוני לשמם את הארץ,

וביום השביעי שבת והיא נפש.

כל השביעי הוא שבת והיא נפש,

כאילו קיבל נפש יתרה.

ופה בדיוק הפוך,

והיא נפש.

זה במוצא שבת.

אז לפי רבנו חננאל,

הוא פסק את הפסוק,

הפסיק אותו, אחרי וביום השביעי.

אז מפה שיוצאת הנשמה במוצאי שבת.

ויש לזה סמך.

הטעם של הפסוק,

מעל הלשון וביום השביעי זקף קטן.

שתבונתו להפסיק, תכונתו אולי,

שתכונתו להפסיק מן האמור אחריו.

כאילו הוא עוצר, זה מעמיד, זה נקרא מעמיד,

ואחר כך זה בפני עצמו עומד.

אז זה מתכוון יפה עם פירוש הרך,

כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ וביום השביע.

היא, נקודה,

בשבת ויהי נפש נדרש לעצמו,

כיוון ששבת ויהי אבדה הנפש.

אז אם כן,

לרבי שמעון בן לקיש

יש מקור

להגיד שמדובר על מוצאי שבת.

החזון יש פעם חידש בשבת קודש,

חידוש

בסוגיית שליחות בגיטין,

ואמר שהחידוש הזה אפשר לחדש רק

במעלת תוספת הנשמה יתרה.

הוא יודע בעצמו,

חידוש כזה בימות החול הוא לא יכול להביא.

רק בזכות תוספת

נשמה יתרה הוא הצליח להגיד את החידוש בסוגיה הזאת.

ועכשיו תשמעו דין,

שזה לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.

כותב בנשמת אדם,

ריש כלל סמ״ך,

בסוף

סימן קטן א',

אם יכול לקיים מצוות עשה,

או ביום שישי או בשבת קודש.

למשל,

איש צבא שיכול להשתחרר לקרוא קריאת שמע,

או ביום שישי או ביום שבת.

הצבא לא מאפשר לו להשתחרר רק או ביום זה או ביום זה.

עדיף להשתחרר בשבת

כדי לקיים את המצוות עשה של קריאת שמע בשבת.

‫אפילו שמצווה

הבא לידך אל תחמיץנו, אל תחמיץנה,

זאת אומרת מצווה שבא לידך אל תחמיץ, לא לחכות,

‫ואסור לדחות את הקריאת שמע של יום שישי ליום מאוחר.

‫הוא אומר לך בקריאת שמע דשבת שאני.

כי יש לזה קדושה מיוחדת של שבת.

ממילא הקריאת שמע של שבת מקודש יותר מקריאת שמע של חול.

הוא אומר שזה מובא גם במחנה ישראל,

פרק י' עוד ד',

זה ספר שכתב החפץ חיים.

משמע, דכל מעשה בשבת קודש יש לו קדושה מיוחדת של שבת,

וכך מבואר בגמרא בזבחים דף צדי.

זה מביא את נשמת הודו.

שמעתם פעם דבר כזה?

מדהים.

למה? יש קדושה בשבת, והקריאת שמע של שבת מקודש יותר מקריאת שמע של חול.

וירא העם

כי בושש משה לרדת מן ההר.

בספר, כפתור ופרח, עמוד שסא בשם אחד מאדמוֹרי בלז.

סחוסום טוגן עולייני.

שואל מדוע עליות של הכהן והלוי בפרשת כי תישא ארוכות מאוד,

כמעט חצי פרשה,

מה זה לא מחלקים, פחות או יותר,

מה חבבה?

הכהן והלוי מרוויחים, חבל על הזמן.

למה זה?

הוא אומר משום שבלוי

מובא מעשה הנורא של העגל,

והכהנים והלוויים לא חטאו כלל במעשה העגל.

אז לכן מביאים את המעשה של העגל דווקא בעולי לוי.

למה?

כי הלוויים לא כישראל,

הם לא ייפגעו

ולא ייעלבו כשהם יקראו בעלייה לתורה בפרשה הזו,

כי הם לא חטאו בזה בכלל.

אבל אם תעלה ישראל והוא יקרא שם את כל מעשה העגל,

הוא יודע שאמות אמותיו היו...

ובעניינים האלה,

ותראו, אנשים אחרי אלפי שנים עוד יכולים להתבייש.

היום אנשים עושים עבירה ולא מתביישים בכלל.

ופה עלול להתבייש, התורה דואגת שלא להתבייש

אחרי שלושת אלפים שנה.

אה?

כמה זה?

וככה הביאה משנה ברורה בסימן קלח,

סימן קטן ה,

בשם ספר חסידים,

שיש להיזהר

לא ליתן עלייה

למי שהוא חשוד על עריות,

בפרשת עריות,

וכן בכל דבר ודבר.

כל מי שחשוד

על דבר עבירה מסוים, לא לתת לו לעלות,

שלא יתבייש.

שלא יתבייש.

דואגים לו שהוא לא יתבייש. שיתבייש לו! מה זה?

עושה דברים כאלה?

שיתבייש.

לכאורה צריך להעלות אותו דווקא, שיתבייש.

נכון? אומרים לנו פה לא.

איפה עוד אנחנו לומדים את זה?

ומי שגנב זה.

עושים לו הנחה.

כמה הוא ישלם? ארבעה, לא חמישה.

למה? כי הוא נשא ת'סה עליו, הוא מתבייש.

גנב ביישן.

אז דואגים לו.

לא יאומן כי סופר.

איפה עוד ראינו?

ראינו עם בלעם.

בלעם,

האתון הוכיחה אותו.

הוא עלול להתבייש.

והקדוש ברוך הוא הרג את האתון.

למה? בשביל שלא יצביעו. זה האתון שדיברה איתו. הטמבל הזה אפילו לא הבין. היא ראתה מה שהוא לא רואה. היא רואה מלאך, הוא לא רואה. עלק נביא.

אז בשביל שהוא לא יתבייש.

פשי! איזה דברים. אתם מבינים מה זה לבייש בן אדם?

‫וישכימו ממחרת.

כותב רשי.

השטן זרזם כדי שיחטאו.

מספרים על בי השל,

זה היה הרב של השך הקדוש,

אז הרב של השך, רבי השל,

כשהיה ילד קטן,

אבא שלו גער בו.

והוא מתעצל להזדרז ולקום לתפילת שחרית.

וכך אמר לו אביו,

תראה

איך שהגויים מזדרזים לקום בבוקר לבית התפלה שלהם.

ענה לו הילד,

אותו זה שמזרז אותם לקום בהשכמה לבית התפלה

בזריזות אותו זה מכניס בי עצלות לקום לתפילת שחרית.

הוא עובד בהיפוך.

אלה שרצים לשטויות, לעבירות, לעבודה זרה,

הוא מזרז אותם, אלה שצריכים לעבודת הקודש, הוא מרדים אותם.

זה אותו זה, הוא אומר לו.

אז פה משכימו ממחרת לעשות את העגל,

משכימים קום.

יש ברן.

וואי, וואי, וואי.

לך רד כשיחת עמך.

קדוש ברוך הוא אומר משה רבנו, לך רד כשיחת עמך.

הגאון מווילנא,

וכן בספר דברי יחזקאל משינוע,

מביאים על הפסוק הזה.

מה הביאור?

יש פסוק, לא תשתחווה לאל אחר.

התיבה אחר,

ריש גדולה, ריש רבתי.

למה?

שלא יהיו טועים ומחניפים אותה באות ד'.

נאמר,

לא תשתחווה לאל אחד.

כשלא יתבלבל, אז אפשר להגיד אחד.

אז עושים ריש רבתי,

אין מקום להתבלבל.

אנחנו נטפל בעניין.

כן.

כן, נגד זה.

בפסוק שמע ישראל כתוב השם אחד גם כן, הדלת גדולה, דלת רמבתית.

שלא יחליפו אותה בריש.

ואז יגידו השם מרחם, שמע ישראל, השם אלוקינו, שם אחר, חס ושלום.

אז זה מה שהוא אמר לו,

הקדוש ברוך הוא למשה.

רד.

רד זה האותיות הרש והדלת.

הם החליפו אותם.

וואי וואי וואי.

במקום אחד עשו אחר, עשו עגן.

אז הוא אמר לו, לך רד, כי שייחת העמקה.

זו הייתה השחתה.

החליפו את האותיות רד,

שמרחם.

עכשיו, תשמעו דבר נפלא.

המהריל דיסקין בחידושיו אומר,

הפסוק אומר,

זכור לאברהם,

ליצחק

ולישראל עבדיך.

למה מוזכר כאן

ישראל ולא יעקב?

זכור לאברהם, נצחק וליעקב עבדיך. למה ישראל?

משה רבנו בא ללמד זכות על ישראל.

הקדוש ברוך הוא רצה לכלות את ישראל לאחר העגל.

ומשה רבנו טוען שהוא לא יכול.

טוען לקדוש ברוך הוא, אתה לא יכול לכלות אותו.

פששש.

למה?

אתה נשבעת לאבות הקדושים כי לגוי גדול יהיה זרער.

כנגד זה, משיב לו הקדוש ברוך הוא,

ויעשך לגוי גדול.

אין בעיה,

הכל ימשיך ממך, כמו עם נועה.

מתחילים את העולם מחדש, מתחילים את העם ישראל מחדש איתך.

אתה הצאצא של אברהם ושל יצחק ושל יעקב

ובזה תתקיים השבועה.

בני יהיו לגוי גדול.

משה רבנו מעלה טענה אחרת.

כאשר קרא הקדוש ברוך הוא את שם יעקב ישראל,

באותו מעמד הוא הבטיח לו

גוי וקהל גויים יהיה ממך.

זה בפרשת וישלח ל״ה י״א.

אז חכמים מפרשים כי אותו גוי

שעתיד לצאת

זה בנימין.

הוא עוד לא נולד.

לכן מפתיע

הלך לו הקדוש ברוך הוא,

שגוי

זה בנימין,

וקהל גויים זה מנשה ואפרים,

שהם יצאו מיוסף.

אם הקדוש ברוך הוא יכלה, חס ושלום את ישראל.

הוא רוצה להעמיד את ההבטחה שהבטיחה לעבוד דרך צאצאים של משה.

לא תתקיים ההבטחה על שבט בנימין ועל שבט יוסף,

שהם יהיו מנשה ואפרים.

אז לכן,

מסיבה זו אי אפשר לקיים את עם ישראל דרך משה רבנו.

משום כך הוא הזכיר את השם ישראל, זכור לאברהם, ליצחק ולישראל.

אתה זוכר מה הבטחת לישראל?

להזכיר את השמועה שנשבע השם ליעקב,

שהסב את שמו לישראל.

איי, איי, איזה דברים.

איי, איי, איי, חידושי המהרין דיסקי.

וירא את העגל ומחולות

ויחרף משה

וישלח מידיו את הלוחות

וישבר אותם.

וישבר וישבור.

אדוני החזן,

אמר שעה

במסכת יבמות סמ״ב.

ואם תאמר,

למה לא שבר את הלוחות מיד

כאשר אמר לו הקדוש ברוך הוא, רד

כי שיחט עמך?

היה לוקח את הלוחות ומשליך אותם.

הוא החליט להשליך אותם.

אז למה הוא לא השליך אותם?

יש לומר, כמו שנאמר במדרש,

לא תאמינו מה אני אומר עכשיו.

אפשר

שלא היה משה מאמין בהקדוש ברוך הוא שאמר לו כי שיחט עמך.

אלא הודיע בזה לישראל שאפילו יהא אדם שומע מפי יחידי נאמן לו,

אסור לקבל.

‫לקבל עדותו ולעשות דבר על פיו.

‫עד אחד.

‫לא נאמן עד אחד.

‫אפשר, הוא אומר, על פי המדרש,

‫שרצה להודיע לישראל, ‫לכן הוא לא שומע, עיכב את זה.

‫והביא בעל העיקרי,

‫במאמר ד',

‫שהדבר הנראה לעיניים ‫מצער אדם צער גדול יותר מהידיעה.

‫שאדם יותר מתפעל מהמורגש בחוש,

‫יותר ממה שהתפעל מהנודע באמיתות.

‫אפילו שהידיעה היא אמיתית וברורה,

‫זה לא משפיע כמו שרואים בחוש.

‫וכשהוא ראה את הדברים, ‫את השיחות,

‫ההשחטה שהיה,

אז הוא שבר. זאת אומרת,

‫קודם, אפילו כשאתה שומע, ‫זה עדיין לא מזעזע ‫כמו שאתה תראה בעיניים, ‫ובאותו קטע זה מה שהוא עושה.

‫זה אומר בעל העיקרי.

‫את הקודם, מה שאמרנו, זה היה מרשה.

‫אבל יש עוד פירושים, כמובן.

‫המפרשים התקשו, מה התחדש לו בראייה הזו ‫שהוא ראה אותם?

‫שלא ידע ממנו עד כה.

‫למה רק כעת?

‫וייחר אף משה.

‫נו, מה כתוב?

‫וישבר את הלוח.

‫הרי הקב' ברוך הוא אמר למשה,

‫עוד שהוא היה בשמיים,

‫לך רד, כי שאיחת עמך, ‫ועשו להם עגל מסכה.

‫כותב אספורנו,

‫אבל הקב' ברוך הוא לא אמר למשה בהר,

‫כי אם על מעשי העגל, ‫הוא רק אמר לו, ‫עשו להם עגל מסכה,

‫בי ישתחוונו ויזבחו לו ויאמרו ‫אלה אלוהיך ישראל ‫אשר העלוך מארץ מצרים,

‫אבל על השמחה והמחולות סביב העגל ‫לא הודיע לו,

‫הקב' ברוך הוא.

‫ואכן לא עלה על דעתו של משה ‫לשבר את הלוחות,

‫עד שראה את המחולות.

שזה היה אות לגודל שקיעתם בחטא,

ורק אז גמר בדעתו לשבר את הלוחות.

זאת אומרת, קודם ששמע מהשם

זה לא היה מספיק בשביל לשבר את הלוחות. אפשר לרדת, לגעור בהם הכל, אבל למה לשבר את הלוחות?

באמת למה הוא שבר את הלוחות?

מה אוהד שהוא שבר את הלוחות?

מה זה עצבים?

למה הוא שבר את הלוחות?

מעשה אלוהים?

נכתב אלוהים?

למה אתה משבר את הלוחות?

אז מסבירים,

הם היו עם קשי עורף, כמו שאמר השם.

הקדוש ברוך הוא

אמר כי עם קשי עורף הוא, לא דיבר על העגל שעשו עגל והוא רוצה להעניש אותם ולכלותם בגלל זה,

אלא על זה שהם קשי עורף.

קשי עורף אין תקנה.

אין תקנה.

מישהו,

קשי עורף זה לא יעזור, מה שתגיד, מה שתעשה זה לא יעזור.

ולכן הקדוש ברוך הוא רצה לחלותם.

כן? אין עם מי לדבר.

עם קשי עורף.

אז מה הועיל שהוא שבר את הלוחות?

אמרנו על זה ציור.

וכמו אדם נכנס למועדון

וראה נשים,

רוקדים גברים ונשים,

בשיכורים, על העשן,

בשירים של ציון גולן,

שירים,

דברי תורה, מה דיוואן?

הם רוקדים.

אז הוא צועק,

וואו, מה אתם עושים?

ג'לג'לן, תראה מה הוא עושה.

ואז הוא אומר לו, עזב אותך, בוא, דעשה, בוא, הנה, זה ריקוד תימני, בוא.

הוא רואה שזה קשי עורף, זה תימנים קשי עורף,

אי אפשר להסביר להם כלום.

אז הוא הולך החוצה,

נכנס לבית כנסת, מביא ספר תורה,

מביא אותו לתוך המועדון,

זורק אותו על הרצפה,

ודורך עליו.

אי,

כולם מזדעזעים, וואו, משוגע, מה אתה עושה?

מה עשית?

זה מה שאתם עושים.

אתם רוקדים על התורה.

אתם מבזים את התורה, התורה אמרה אסור,

ואתם עושים את זה כאילו בכאב.

על התורה אתם רוקדים.

זה יכול לזעזע שאנשים יקלטו שבאמת זה כבר עבר כל גבול.

זה המחולות.

הוא היה לו לג'ילג'לן,

היה לו,

מה אני אמרתי? אייל גולן או ציון גולן.

זה אותו דבר בערך.

אז

היה לו מחולות תימן, מקום שהוא שמה מופיע,

וזה מחולות על שם, על עגל, מחולות תימן וזה שם מרחל.

יום אז כרוכתו אי

אני אי אדחורתו.

שמעתם את המילים?

יום שאני זוכר את החטאים שלי, אני מתחרט.

ורוקדים גברים ונשים ביחד.

כן.

אז כשראה משה רבנו את המחולות,

אז הוא שבר את הלוחות.

אז הוא שבר את הלוחות.

כי איך אפשר,

ובאמת הם עשו תשובה מיד אחרי זה.

עשו תשובה.

זאת אומרת, בלי לשבור את הלוחות. וה' הודה לו.

אמר לו, יישר כוחך

ששיברת.

אז אתם יודעים מה זה? זה אומץ לקחת את מכתב האלוהים.

אבא שלי בתימן, עם עוד שני בני דודי,

היה סידורים. היו כותבים אותם כתיבת יד.

עם דיו והכול. לא היה דפוס.

אז היו כותבים.

היו משאירים יגור.

מה זה יגור?

זה נקרא.

אתם רואים פה שיש ספייס כאן בצד.

כמה שיש יותר רבע זה יותר מכבה את הספר.

אם זה מצומצם לכתב, לא קריא.

זה מפריע לעיניים.

אז היה שם יגור יפה, כאילו רווח גדול וזה.

והם בתור ילדים, בטעות,

קרעו בדף אחד את היגור.

אתם יודעים מה עשו להם?

לקחו ברזל מלובן,

חממו אותו באש,

ועשו להם סימן במצח, ככה.

ושלושתם,

כמו אות קין,

היה להם במצח פה.

איך הם זלזלו ולא שמו לב וקרעו סידור,

לא באותיות,

ביגור.

ככה היו חרדים.

על דברי קדושה וכולי וכולי.

אוי יומן כי סופר.

אם זה היה פה היו עצורים.

בטח.

זה פותח כותרות וזה, שבוע לפחות, שבוע.

אבל זה לימד אותם, התמונים היו עושים ככה לילדים ככה באוזן.

אהה, אם הם לא שומעים כמו שצריך, אהה.

עושים לו סימן,

אהה,

לפני,

לפני הסיבוב, אהה.

תשים לב, תשמע.

כן.

אהה,

עוד מקשים המפרשים,

כתוב בפסוק, וירא את העגל ומחולות.

היה צריך לומר, וירא את העגל

ואת המחולות.

שני דברים הוא ראה.

הוא ראה את העגל, אז למה כתוב?

וירא את העגל ומחולות.

למה אהה הידיעה דווקא על העגל?

אבל לפי דברי אספורנו זה מיושר.

כי אספורנו, מה אמר?

הקדוש ברוך הוא הודיע למשה רבנו רק על העגל.

הוא לא סיפר לו על המחולות.

אז לכן כתוב, וירא את העגל הידוע שדיבר איתו הקדוש ברוך הוא, זה הוא ראה.

ומחולות זה הדבר שלא ידע ממנו וראה אותו עכשיו,

שהם מחוללים מסביב לעגל.

רבי חיים מבריסק אומר, וירא את העגל ומחולות.

העגל הושמד,

אך המחולות לכבודו ולזכרו של העגל נשארו,

ומהם אנו סובלים עד היום הזה.

אתם יודעים, יש פה איזה יישוב בצפון,

שכל שנה הם עושים טקס של העגל, יש להם עגל מזהב גדול, הם נושאים אותו, והם הולכים לסלנו על כתפינו,

ושרים שירים, ולא יאומן כי סופר.

עובדי עבודה זרם ממש.

כן, אז המחולות נשארו.

העגל איננו,

‫אבל זה סביב העגל, מה שנקרא, הכול.

‫עבודה זרה, בקיצור.

טוב, אנחנו בכל אופן

‫לא שוברים לוחות ולא קוראים ספרים,

‫אבל אנחנו מוכיחים בשער,

‫כנגד הפורצים גדר,

וזה מה שכתוב בתורה, ‫הוכיח תוכיח את עמיתך. ‫כל אחד מאיתנו חייב, ‫לא אני בלבד ולא ההוא בלבד, ‫אלא כל אחד כתוב,

‫הוכיח תוכיח את עמיתך.

‫אז אם רואים שמחוללים במחולות, באיסורים,

‫עכשיו, רק עכשיו, אחרי שנים, ‫שאני דיברתי על זמנים פסולים,

‫עכשיו יצאו מגדולי ישראל במכתב ‫להגיד שצריכים

שירה כשרה ולא ככה ולא ככה.

‫זה מאיחור.

‫חובה ומצווה להוכיח, ‫ואסור להשתתף במקומות כאלה, ‫ואסור להיות נוכח במקומות כאלה, ‫וכו' וכו'.

אז לכן

אנחנו משתדלים.

‫הקדוש ברוך הוא רואה במעשי האנשים והנשים,

‫מה שהם יצילנו מחברתם.

‫עכשיו, מה שנשאר לנו זה לשמוח, ‫כי עדיין אדר לא נגמר,

‫אז מי שמי שמי שמי שמי שמי,

‫מי שנכנס אדר.

‫מי שנכנס אדר, מי שנכנס אדר,

‫איי, איי, איי, מי שנכנס,

‫נכנס אדר מרבי בשמחה.

מי שנכנס נכנס אדם מרבים בשמחה

מי שנכנס אדם מרבים בשמחה מי שנכנס אדם מי שנכנס אדם מרבים בשמחה

מי שנכנס, נכנסה, מערבים בשמחה, הריני מכבד.