פרפראות וחדושים לפרשת ויקהל תשפו

 - - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום לעילוי נשמת רפאל בן יקות זקלין עם כל הנשמות העריריות רחמנא לצלן תה נפשם צרורה בצרור החיים אמן אמן לעילוי נשמה דינה בת מירה וניסים עליהם השלום ושכל עם ישראל יזכה לתשובה שלמה, רפואה וגולה שלמה ברחמים רבים. אמן אמן

פרפראות וחידושים לפרשת ויקהל שנת תשפ"ו "ויקהל משה". כתב בעל התורים למה נשמחה פרשת כי טיסא לפרשת ויקד בפרשת כי תיסא כתוב שקרן עור פני משה ושמח לו בפרשת ויקל את פרשת השבת לומר שאין דומה קירון פנים של שבת לשאר ימים זאת אומרת פנים קורנות ביום השבת יותר מיום חול אם נכנסים באמת לקבל את השבת עם כל ההכנות האבנינזר אומר משה הקהיל את כל ישראל לצוות להם על המשכן למה דווקא בציווי הזה הקיל את כולם הוא אמר להם עוד הרבה מצוות. למה דווקא בעניין המשכן? נראה לפרש על מה שכתוב בגמרא בזבחים כיב. עד שלא הו קם המשכן היו הבמות מותרות. מו המשכן נאסרו הבמות. בבמות הדין היה שכל אחד יכול לעשות במה ולהקריב עליה. ורק כשנאסרו הבמות היו צריכים כל ישראל להקריב רק במשקל. לפי זה בעצם הקמת המשכן שממילא בטלו הבמות הוא קלו כל ישראל. שמעתה לא יכולים להקריב במה שבנו אצלם, אלא צריכים כולם להקריב במשכן. לכן דווקא פה ויקהל, כי זו מצווה שמחייבת שכולם יגיעו למשכן בשביל להקריב. מצינו כאשר ניתנה תורה היו כל ישראל מאוחדים כמובה ברשי פרשת יתרו ויחנשם ישראל כאיש אחד בלב אחד מכן שחטאו בעגל נתפרדה אחדותם ביום היו מחולקים ומפולגים. וכך מובא בתלמוד ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ב שכל שבט ושבט היה לו עגל משלו. ואתמול ישבנו לחפש בעניין ואכן רבי שמעון בר יוחאי אומר שהיו 13 עגלים. עגל אחד משותף לכולם זה המפורסם וכל שבט היה לו עגל שלא מכאן שלא באו בכלל הסכמה במי לבחור ונתפרדו לקבוצות וגם בתלמוד בבלים מצאנו רמז לדבר הזה בסנהדרין סג כתוב כי אבו לאלוהויות הרבה ב כיצד חשבו כך אלו גם לכל אומה ולשון היה רק כוח אחד אלוהי אדום אלוהי מואב לכל אומה היה אלוהים אחד על קורחך שהשבטים חלוקים בינם לבין עצמם ולא באו לכלל הסכמה עד שהיו להם הרבה אלוהויות וברשי בפרשה הקודמת פרק לב פסוק א' בדיבור המתחיל אשר ילכו לפנינו טעינו שמה שהוא פירש כן על הלשון של התורה שהעגל ילכו לפנינו לשון רבים אז עתה כשבא משה לצוות על המשכן הייתה תחילת עבודתו לתקן את הפירוד, להקחיל את העם, לאחד אותו למטרה אחת ביחוד גמור ולהחזיר אותו שוב כעם הניצב כאיש אחד בלב אחד. זה אומר הרב יעקב קמינצקי, זכר צדיק לברכה. זה סוגיה יפה להיכנס בה, להתעניין וכולי וכולי. להבין את הדברים איך עשו 12 מי ביטל אותם מה קורה פה ויקל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר עליהם אתם יודעים שכל הצדיקים גם בילדותם כבר ניתן היה להכיר בהם שהם עילויים שהם הם פקחים. אז יש ספר בצילו חימטי שמביא מעשה על ילדותו של הגן הרצ'יבין. רבי דוב בריש ביידנפלד בהיותו בן שש. היה נוהג לומר בשבת בסעודה שלישית פירוש על הפרשה לאנשי קהילת רימלובחיו הגדול החזון נחום היה לומד עמות את הפירוש פעם אחת הגיע לרימלוב שליח מיוחד מהגאון רבי יצחק את תגנא בעניין כלשהו ולפי כך החזון נחום היה עסוק לכבד אותו, לדבר עמו. והילד, הרבי מציבין בן שש, היה רץ אחריו כל הזמן ללמוד איתו את הפירוש לשבת, אחיו התפנה אליו. בני הקהילה ראו איך רבנו כאילו הרבי מציבין כשהיה קטן מבקש ממנו ללמדו ואמרו השבת הזאת יאמר לנו ברשל כזה פשטל מה מה הוא יגיד לנו איזה פשטל הוא יגיד לנו ברשל הוא היה דו בריש באר באר באותה שבת פרצה תגרה בין המתפללים בעניין הכיבודים שלישי ושישי והיה ששון ושמחה בבית הכנסת כמו שאומרים במרכאות ששון ושמחה כן הגיע הזמן של סעודה שלישית וכולם דרוכים לשמוע מה יאמר הילד הוא נעמד ואמר כך בפרשה נאמר ויקל משה את כל עדת ישראל ויאמר עליהם יש בפרשה הזו רמז ויקהל משה את כל עדת ישראל כשכולם מכוהלים ומאוחדים באהבה ורעות אז ויאמר עליה אז אפשר לומר דברי תורה אבל כשיש מריבות על שלישי ושישי אי אפשר לומר דברי תוירה הוא ירד ככה הוא ניצל מזה שהוא לא יכול היה להכין לא היה לו מה להכין אח שלו לא עבר איתו אז יצא פיקח ידע איך לצאת מזה יפה מאוד איי איי איי ויקל משה את כל עדת בני ישראל. בויקל הזה משה רבנו תיקן מה שכתוב בפרשה הקודמת לבא. ויקהל העם על אהרון ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים זאת אומרת חטא העגל היה בבחינת יקהל העם והתיקון היה באותה בחינה ויקל משה לפי כך הוא אמר להם אלקות שבת בהתחלה בהתחלת פרשת ויקל לפני המשכן נאמר לכות שבת. למה אמרו חכמים זכרונם ברכה בשבת קיח? כל המשמר שבת קלקתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. שנאמר בישעיה נוב אשרי אנוש יעשה זאת בן אדם וכולי שומר שבת מחללו אל תקרא מחללו אלא מחול לו זאת אומרת מיד הוא הודיע להם שיש להם כפרה עכשיו אני אומר לכם את מצוות השבת וכוח השבת כשמשמרים אותה כהלכה למחול ולכפר על עוונות של עבודה זרה. אם עשו עגל ויקהל העם אל אהרון עכשיו ויקל משה וסיפר להם את המצווה הזאת של השבת כדי שידעו שיש להם כפרה על ידי זה שישמרו את השבת. אז צריכים להבין גם היום החילונים אחרי שהם עברו כל כך הרבה עבירות ברגע שיקבלו על עצמם שבת לשמור באמת לא אחת להתחיל לשמור שבת אפילו עוונות של 70 שנה נמחלים הכוח של שבת למחול יותר מיום הכיפורים ביום הכיפורים צריך ארבע חילוקי כפרה ופה פה שומר שבת כהלכה מחול לו ויאמר עליהם אלה הדברים אשר ציווה אדוני לעשות אותם כאשר בא משה לצוות את ישראל על מלאכת המשכן הקדים את ההזהרה של חילול שבת רק אחר כך ציווה אותה פם על מלאכת המשקל. אבל לעומת זאת מצאנו כשנצטווה משה מהקדוש ברוך הוא, ציווה אותו הקדוש ברוך הוא קודם על מלאכת המשכן ורק אחר כך בסוף על שמירת שבת. למה יש שינויים? כשציווה הקדוש ברוך הוא את משה בהר סיני, זה היה לפני חטא העגל. ואז היה משה רבנו בתוך המחנה והיה אוהל שלו ואוהלי ישראל נחשבים רשות יחיד שכן היה כל המחנה מסובב במחיצת מחנה ישראל אז היה רשות היחיד גם אם היו בני ישראל גם אם היו מביאים את תרומתם שבת לא היה סרך איסור שהרי לא הייתה כאן כל הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים או טלטול ברשות הרבים אבל עתה אחרי חטא העגד משה נתה אהולו מחוץ למחנה בהבואת נדבה לאהולו בשבת קרוכה בחילול שבת שהרי היה צריך להוציא ולטלטל את התרומה ארבע עמות ברשות הרבים כמו כן היו צריכים להוציא את התרומה מרשות היחיד לרשות הרבים. אתה לאחר שתרומת המשכן בשבת עלולה להיות קרוחה בחילול שבת, היה מן הצורך להקדים את האיסור של שבת שהוא חמור מאוד. הם רוצים לתרום בשביל המשכן. אם יגיד להם את המשכן אז כאילו אפשר לתת תרומה לא לא קודם כל שבת שבת דוחה את המשכן אין להביא תרומת המשכן בשבת כי אין מלאכת המשכן דוחה את השבת אלא הפוך זה מביא חידושי החתם סופר על התורה הבית הלוי בפרשת כיטיסה כתב הנה כאן אחר שסידר בפרשת תרומה ותצווה את כל מלאכת המשכן הזהיר על שבת ובפרשת ויקד הקדים מצוות שבת למלכת המשכן כמו שאמרנו אומר אני פותח במשל פי גביר אחד הסיד בנו וכמובן שצריך לעשות לבנו בגדים לחול ולשבת ביום טוב וגם תכשיטים שיהיה פאר בהידור ואינם בהכרח כל כך אבל הם רק לגבירים גבירים וגם אם האב קצת בקפדה על הבן עם כל זה יעשה לו את הדברים כמנהג הגבירים כי זה גם כבוד שלו מה הבן שלו יראה עם שעון פשוט צריך לעשות לו איך קוראים לו שעונים האלה שכולם מתרברבים בהם אז לקס אתה לא יכול לראות את השעה אם לא השקעת 250,000 דולר אפשר בטמו בח שק ילדים מקבלים שעות עובד פיקס מי יש להבחין אם עושה כך למען אהבתו לבנו כי שמח הוא בהטבת בנו או רק משום שהוא בנו ומוכרח לעשות לו את כל זה גם בלי אהבה בגלל להיותו בן של גביר. אז איך מבחינים? לפי סדר העשייה. אם עושה אותם מצד האהבה שהוא אוהב את הבן יש לו תענוג שמגיע תענוג לבן שלו אז יהיה בהתחלה בדברים שלא כל כך מוכרח לתת לו לקנות לו שעון מזהב בזה יש שעשועים שמשתעשע בתענוג שהבן שלו מקבל. תראה מה השארתי לך שמה בסלון. ילד פותח. וואו, איזה שעות. והבגדים המוכרחים שבהם לא ניכר שעשועים כי בלי בגדים. מי איזה חתן נכנס לחופה? בלי בגדים? זה משאירים לאחרונה לקראת החתונה. ואם העשייה מצד ההכרח רק בגלל שהוא הבן שלו אז הוא נותן לו קודם כל את הדברים ההכרחיים הקודמים ואפילו שבסוף הוא יתן לו גם שעון וזה וזה אבל זה לא הוא לא מקדים לו כמו שאומרים את ההנאות והשעשועים לפני קודם כל הוא נותן לו את הזה ואחר כך הוא יתן לו גם את הזה וזה זה אז גם במצוות יש מצוות שמוכרחות לאיש הישראלי כמו שבת שזה הכרח גמור בלעדי זה הוא בכלל לא ישראל יש לו דין של גוי ויש מצוות שהם לתוסף קדושה כמו בניין בית המקדש וקורבנות. הרי אנחנו בגלות עכשיו אין מקדש ואין קורבנות בגלל שאנחנו לא במעלות של גדולה וקדושה. כל זה צריך רק מתי שאנחנו ברמה גבוהה מאוד אהובים לפני הקדוש ברוך הוא אז צריכים לדבר הזה וזה היה קודם מעשה העגל שהיינו אהובים לקדוש ברוך הוא לא כעס עלינו לא עשינו עגל הכל היה בסדר אמרנו נעשה ונשמע לכן נאמר הציווי של המש משכן קודם לתת לנו את השעשועים, את השעון רולקס, להביא לנו את המקדש, להביא לנו את הזה, להביא לנו את הזה. אבל לבסוף אמר להם את פרשת השבת בפרשת כיטיסא. תרומה תצווה בכיתיסה אמרת שבת שזה הכרח. זה כמו שאמרנו שהגביר כשהוא אוהב את הילד אז הוא מקדים לו את השעשועים קודם את הדברים שהם חורגים רק בהיותו בן גביר מפורסם ואוהב אותו והכל אז הוא נותן לו שעשועים קודם את החיוב את החליפה ואז נותן לו בסוף אבל אחרי מעשה העגל שכבר עם ישראל רצה לחלות אותם הקדוש ברוך הוא אז התחיל תחיל בפרשת ויקל דווקא בשבת בדברים המוכרחים בוא בוא בוא בוא נדבר ישר מה מוכרח לעשות ומה צריך לעשות ומה זה וזה וזה ואחר כך בסדר אני אגיד לך גם כן כמה שעשועים כמו המקדש והזה וזה תוספת קדושה וכולי ככה מסביר בית הלב טוב יש הרב משה גפן זכרונו לחיי העולם הבא הוא פירש הקדים אזהרת שבת לציווי מלכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת המשכן לא דוחה את השבת בשבת מפסיקים כל לט מלאכות מפסיקים וגם בפרשת כי טיסה, אחר שנאמר ציווי הקמת המשכן, כתוב אך את שבתותיי תשמורו. ומפרש רש"י, אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחם מפניה. שהשבת לא תדחם מפני מלאכת המשכן. והקשה בית הלוי מפני מה בפרשת כיטיסא הקדים את מלאכת המשכן שמירת שבת. ואילו כאן ויקל הקדים ציווי של שבת למלכת המשכן. שמענו את מה שהוא הסביר קודם עם הדוגמה והמשל בין הגביר וכולי. אבל זה טוב רק לפי כמה מפרשים מה שאמר בית הלוי. אבל רש"י שאומר שאין מוקדם מאוחר בתורה וגם הציווי נאמל למחרת יום הכיפורים אז לא שייך תרוצו. טעינו בזה. ויש עוד ספר שמביא גם כן את החילוקים בין הפרשיות. למה בארבע פרשיות וחצי הוזכר כל עניין בניית המשקל. זה שמסבירים לפני העגל ואחרי העגל ציווי למשה ציווי לישראל. יש כל מיני. עכשיו נראה לבאר בזה. שימו לב. בתפילין שלנו כתוב שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד בתפילין של הקדוש ברוך הוא כתוב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אצלנו בתפילין כתוב המעלה של הקדוש ברוך הוא שהשם אחד הקדוש ברוך הוא כתוב המעלה של ישראל מי קעמך ישראל והגמרא בחגיגה ג' אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד אנחנו מפרסמים בכל העולם שהשם הוא אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אין כמו היהודים וכן מצינו בפרשת פנחס כשציווה הקדוש ברוך הוא לנקום במדיינים מה אמר למשה נקום נקמת בני ישראל מעת המדיינים כל הנקמה צריכה להיות בגלל בני ישראל. מה משה מצווה את ישראל? נקום נקמת השם. הקדוש ברוך הוא דואג לכבוד שלנו ואנחנו דואגים לכבוד שלו. וכך גם באר הגאון מוילנה. בתורה נקרא חג הפסח, חג המצות. ואילו ישראל קוראים לו חג הפסח. כי ישראל קוראים את זה על גדולתו של הקדוש ברוך הוא שפסח מעל בתי בני ישראל במצרים. והקדוש ברוך הוא קורא על שם גדולתם של ישראל שמקיימים את המצוות. אז לפי זה יש לבאר גם כאן המשכן הוא גדולה לישראל שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל וגם עדות משכן העדות שהוא סלח על מעשה העגל ואילו השבת היא אות על מעשה בראשית שברא הקדוש ברוך הוא את העולם בשישה ימים בשביעי שבת ולכן כשהקדוש ברוך הוא ציוו משה בפרשת תרומה הוא פתח קודם במלכת המשכן שזה מעיד שהוא מחבב את עם ישראל אבל כשציווה משה את ישראל בפרשת ויקהל הקדים את הציווי של שבת שזה אות לכבודו לקדוש ברוך הוא שברא את העולם אף בפ אתם רואים הוא משבח אותנו לא שוחם אותנו איי איי איי ויאמר עליהם אלה הדברים אשר ציווה אדוני לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה ובויום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון אדוני נשאלת שאלה מאחר שעיקר דיני שבת, עיקר דיני שבת הם בשב תעשה למה תת מלאכות אסורות שבע אל תעשה למה נוקט הפסוק ויאמר אליהם אל הדברים של צב אדוני לעשות אותם בקום עשה מה זה שכתוב שיש אותם תעשה מלאכה. מה זה? יש מצווה לעשות מלאכה בשישה ימים. אלו אין המצווה אלא לשבות ממלאכה ביום השביעי. למה צריך להגיד לנו ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון? בלי זה תגיד. ויאמר עליהם אלי הדברים שצ לעשות אותם ביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לשם למה אומר ששת ימים תעשה מלאכה מה יש חובה לעשות מלאכה הגמרא בקידוש לט ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצווה אבל אמרו שם שכל זה רק כאשר בא עבירה לידו לעבור ולא עבר. אדם יושב בבית אז אפשר להגיד שישב ולא עבר עבירה שלא תגנוב אז הוא קיים מצווה. אבל אם הוא היה בחנות ובעל הבית עזב את החנות לרגע בקופה הייתה פתוחה הוא היה יכול לגנוב והוא לא גנב זהו זה נקרא שם לא עבר עבירה אז זה כאילו עשה מצווה לאים לו שכר שהוא עשה מצווה אז רק אם באה עבירה לידו והוא לא עבר בר זה נחשב שהוא עשה מצווה מקבל שכר כי הוא התגבר על יצרו כיוצא בזה אמרו מי הוא בעל תשובה מי שבא דבר עבירה לידו פעם אחת שנייה ולא עשה כל זה כאמור רק אם באה עבירה לידו ולא עבר אם לא חן למה שיגיע לו מסע למה מגיע לו שיקבל שכר. עכשיו שימו לב, לכך נאמר אלה הדברים אשר ציווה אדוני לעשות אותם. אפילו ששמירת שבת, העיקר זה בשם ואל תעשה, לא עושה שום מלאכה. יושב לא עושה שום מלאכה. הדין הוא שאם שומר את השבת מחללה מלחלל אותה הרי הוא כאילו קם ועשה מצווה בפועל אז אני שאני לא עושה אחת מלמתת מלאכות אז כאילו עשיתי מצוות ישב ולא עבר עבירה אבל זה מדובר דווקא אם ששת ימים תעשה מלאכה. רק אם בימי השבוע אתה עוסק במלאכה וכשבא השבת אתה נמנע מהמלאכה אז יכולה מניעה בשב תעשה לחשב מצווה בפועל אבל אם גם בששת הימים האחרים אתה לא עושה מלאכה איך תקבל שכר על מניעת העשיה מניעת העשיה מתי עשית בכלל אתה לא עושה שום דבר אז איך אתה תקבל שכר? מאחר שלא משום השבת הוא שוב, אלא משום שבין כך אין לו מלאכה. אז שאדם מפסיק מהמלאכה אז הוא מבטל מעצמו למטת מלאכות שהוא עושה במשך השבוע. או אז שבע לידו כמו שאומרים עבירה יש לו אפשרות לעשות והוא לא עושה אז מגיע לו שכר לפי זה יובן למה כתוב בהמשך של הפסוק וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון דוני למה זה צריך להיות כתוב אלא ללמד שרק מתוך שששת ימים תעשה מלאכה ומידך ביום השביעי יהיה לכם קודש מוכח שכל השבת היא שבתון לשם ולא לצרכך זה הכל אתה עושה לכבוד השם כי אם לא השם אתה ממשיך במלאכות שאתה עושה כל השבוע כמו אחי חילונים ממשיך. אבל אם אתה עושה מלאכות כמו יונקרס ומגיע שבת ואתה מפסיק אז זה נקרא שאתה מקבל שכר. אז לכן כתוב ויאמר עליהם אל הדברים של ציוה השם לעשות אותם. אם אתה עושה אותם בששת ימים תעשה מלאכה אז ביום השביעי יהיה לכם קודש שבת זה שבתון השם עכשיו תשמעו איך מבצעים את זה בפועל זה לא יאומן סופר בשנה הראשונה לעלייתו של האדמור הזקן מבלז לארץ הוא התגורר בבית שהייתה צמודה לו גינה נאה בחודש האביו ביקש האדמור לרכוש כלי גינה מעדר מגרפה צינור גומי והתחיל לטפל בגינה. החסידים התפלאו. גדלה השתוממות. ראו רבי. רבי כזה גדול מטריח לו פעם את עצמו. יורד מקומה עליונה לגינה. מפקח על העבודה בודק אם היא מטופחת כראוי. מתעניין בנושא. מבקש להסיר את החלזונות. ומבקש לדעת אם הכל נעשה קשורה. איש קדוש ומורה מעם הרבי. לא הבינו חסידים מה לא ולעבודה חומרית של חיי שעה. בשנת תש הגיעה שנת השבע, שנת השמיטה. הרבי ציווה לאסוף את כלי העבודה. לנעול אותם במחסן מודיע אין לטפל יותר בגינה כל השנה אז ראו כולם כל המטרה שהיה בעבודת הגינה לא בשביל הגינה אלא שיוכל להשביט אותה לקראת השביעית אני מפסיק אבל אם אין לו גנ ואין לו כלום ואיזה שמיטה מה עשית שמיטה לא עשית שום דבר עכשיו הוא מראה אתה מבין מפקיר את הכל עוזב את הכל שם את הכלים בזה איי איי איי זה הפירוש של מה ששת ימים תעשה מלך איי איי ה משם משם משם משם משם משם מי שנכנס דה משם שמי שמי שמי שמי שמי שנכנס איי איי איי מי שנכנכנס נכנס עד מרבים בשמחה מי שנכנס נכנסה דר מרבים בשמחה ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת יסבחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת קורא עונשבת מקדש מקדש מקדש שמי שבת עד מקדש מקדשי קדשי שביעי שבת