פרפראות וחדושים לפרשת ויקהל תשפו - חלק ב'

 - - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לזכות קבוצת שערי תשובה נציב יום 92 להצלחת סניר בן זהבה במשפט השם יחזירו בתשובה שלמה ואת כל משפחתו ויזכה לבריאות את בכליו מהרה אמן אמן

פרפראות וחידושים לפרשת ויקהל שנת תשפו חלק ב

"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'" (שמות לה, ב) עיקר הפסוק מזהיר לשבות בשבת ולאסור מלאכ בשבת. אז למה מקדימה תורה קודם לאיסור ששת ימים תעשה מלאכה? ולמה נאמר תעשה מלאכה הכוונה על ידי אחרים. למה לא נאמר תעשה מלאכה? כמו שכתוב בפסוק אחר, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך. כך מופיע בעשרת הדיברות. רש"י מביא את הדרשה של חכמים זכרונם לברכה. הקדימה התורה את איסור מלאכת שבת. לציווי מלאכת המשכן כדי ללמד כי בניין המשכן אינו דוחה את השבת. וצריך לדעת שבניין המשכן לא נעשה בדרך רגילה וטבעית. שכן המדרש אומר שמלאכת המשכן נעשתה בנס. אחר שנותן את ידו אל המלאכה, היה בא מלאך השם ומסייע לגמור את המלאכה לגמרי. מעתה היה מקום להתיר לבנות את המשכן גם בשבת, כיוון שהדין שניים שעשאו הפטורים. וכיוון שבניין המשכן נעשה על ידי שניים, ישראל והמלאך, הרי הדבר מותר. אולם אף על פי כן בנית המשכן רע בשבת. למה? כי גם מלאכי שמיים שופטים בשבת. ואז מה יקרה? בעצם יעבוד רק הישראל כי המלאך לא ישייע לו בשבת. והרי זה אחד העושה מלאכה ואסור. עכשיו מובן למה הפסוק מקדים ששת ימים תעשה מלאכה על ידי מלאך מסייע. ואף על פי כן אל תחשוב שניים שעשאו וממילא מותר הדבר בשבת אלא ממשיך הפסוק ביום השביעי יהיה לכם קודש ותהיו אסורים בעשיית מלאכה למה כי שבת שבתון לאדוני השבת היא שבתון גם בשמיים זה יום קדוש והמלאכים לא עובדים ואם אתם תעשו מלאכה ואתם תחשבו שגם היום יגיע המלאך לסייע הוא לא יגיע ואז כל העושה בו מלאכה יומת מדין מחלל שבת אז התורה הודיעה לא כמו ביום חול שתעשה מלאכה על ידי מלאך אלא השבת היא קודש כי שבת שבתון לשם מלאכים שובטים ואם אתה תעשה מלאכה לבד אז אתה תתחיים מיתה זה אומר מריל דיסקין על התורה עכשיו לפי דבריו מובן הלשון כל העושה בו מלאכה נאמר בלשון יחיד כי בשבת אם יעשה מלאכה, רק אדם עושה מלאכה והמלאך איננו. והנה יש לתמוע מאוד שאם מותר לעשות מלאכה על ידי שניים שעשוה, אם כן, למה באמת המלאך משמיים לא יסייע בעשיית המלאכה? הרי אפילו למלאך יהיה מותר לעשות מלאכה ביחד עם איש שעושה מלאכה כי שניים שעשו הפטורים לפי המריל דיסק אז גם הוא יהיה פטור המלאך כמו שהיהודי פטור גם המלאך יהיה פטור ו יש לי השב ברשי מביא מאמר חכמים שמשה לא היה יכול להעמיד את הקרשים והקדוש ברוך הוא סייע לו ולפי זה עשיית המלאכה על ידי האדם ועל ידי על ידי המלאך ביחד הה זה יכול המלאך וזה אינו יכול האדם ולכן למלאך המלאכה נאסרה כיוון שהוא מסייע למי שאינו יכול אבל כלפי האדם המלאכה מותרת כיוון שהוא מסייע על המלאך שהוא כן יכול אז לכן המלאך לא יכול להשתתף במלאכה בשבת כי הוא מסייע למי שאינו יכול. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון אדוני. בספר גן רבה הוא שם את ליבו לדיוק הלשוני כאן וגם בפסוקים אחרים שעוסקים בציווי שמירת שבת לפנינו בפסוק וגם בפרשת כיטיסא לאטו מופיע לשון שבת שבתון וכך גם בפרשת אמור ויקרא כג. אבל לעומת זאת, בעשרת הדיברות בפרשת יתרו שמות כג. וכן בפרשת ואתחנן דברים ה יגאמר שבת שבתון אלא רק ביום השביעי שבת למה בבאר על פי דברי הגמרא בברכות ל בזמן שישראל עושים רצונות של מקום מלאכת נעשת על ידי האחרים. לגביהם כל ששת ימי המעשה הם שבת כי מלאכתם נעשת על ידי אחרים. שהרי הבשאר ימות השבוע שופטים ממלאכה. יש אחרים שעושים את מלאכתם בזכות שהם עושים רצון של מקום. ומכיוון שלגביהם ימי החולם כמו שבת, אז השבת לגביהם היא שבת שבתון, שביטה מוחלטת. לעומת זאת, אלו שאינם בגדר עושים רצונו של מקום, אז הם עושים בעצמם בששת ימי המעשה את המלאכות. בעבורם השבת היא רק שבת ולא שבת שבתון. אז מעכשיו התיישבו הדברים כפתור ופרע. אצלנו בפרשת ויקל וגם בפרשת כיטיסא וגם בפרשת אמות הניקוד מתחת לאות ת שבמילה תעשה או מתחת לאות י שבמילה יעשה זה לא כך אלא צרע תעשה ויעשה וארי הרי זה כאילו כתוב ששת ימים תעשה מלאכה או יעשה מלאכה ומכאן שאותם פסוקים עוסקים באלה שעושים את רצונו של המגום לכן יש להם סיוע על ידי אחרים ועל כן נאמר לגביהם המלאכה תעשה בשאר ימי השבוע גם ולכן בכל אותם פסוקים נאמר גם שבת שבתון בעשרת הדיברות בפרשת יתרו ובפרשת חנן לעומת זאת נאמר במפורש ששת ימים תעבוד בפסוק הזה מדבר באלה שאינם עושים רצונו של מקור ועל כרם נאלסים לעשות בעצמם את מלאכתם בששת ימי המעשה ועל כן ביום השבת אצלם נאמר וביום השביעי שבת מספיק ולא שבת שבתות איזה חילוק נפלא איזה חילוק נפלא בזה אומר גן רבה בספר משך חוכמה בפרשת כיטיסא עומד על השינוי בפרשת שיות כי תיסאל. על השבת כתוב יהיה לכם קודש וגם קודש יהיה לכם אבל בפרשת יתרו לא נאמר קודש בשבת וכתב והנה ביתרו נאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לאדוני אלוהיך לא כתוב קודש בכי תיסא ובויקהל נאמר ששת ימים יעשה מלאכה תעשה מלאכה ועל זה אמרו רבותינו במחילתא בזמן שעושים רצונו של מקום מלאכתן נעשת על ידי אחרים וזה מדוקדק איפה בפרשת ראשיות כי תיסא ביקל שמה נאמר יהיה לכם קודש קודש ילכם זה כמו שאמרו שהשבת מוסיפה קדושה לישראל ובזמן שעושים רצונות של מקום אז השבת מוסיפה קדושה לישראל וכיוון שהשבת מוסיפה קדושה לישראל לכן מלאכתה נעשת על ידי האחרים אבל לא כן ביתרו. שמה לא נאמר קודש בשבת. זה בזמן שאין עושים רצונו של מקום. לכן כתוב תעבוד יא חביבי תעבוד. אז אתם רואים שזה בדיוק כמו קודם. בשעה שעושים או לא עושים יש גם תוספת לא רק שבת שבתון אלא גם קודש. שהקדושה של השבת היא מוסיפה לך שלא תצטרך לעבוד בימות השבוע. בספר כמוצא שלל רב, זה היה משך חוכמה קודם, כן? בספר כמוצא של רב עמוד תל אומר תשמע האיסור והעונש כבר נאמרו בפרשה הקודמת ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קודש לדוני כל עושה מלאכה ביום השבת מות יומת. אז זה כתוב כבר. זה כתוב בפרשה הקודמת. למה נכפל עוד פעם האיסור בחיוב המיתה כאן בפרשת ויקל? ועוד תמיה. למה בכלל צריך להיכתף ששת ימים תעשה מלאכה? מספיק היה לצבותנו להימנע ממלאכה בשבת. למה להזכיר ששת ימים תעשה מלאכה? הגאון רבי צביא פסח פרנק, זכר צדיק ברכה, מביא יישוב נפלא על שתי השאלות. מפי הגיס רבי אריה לבין זכר צדיק ברכה בשם בשם של גאון אחד שלא כתוב מי הוא בתחילת מסכת פסחים ב בהרות תוספות שם שחמירה התורה בחמץ יותר מבשאר ייסורי הנאה שלא הצריחו לבערה מן העולם. למה דווקא צריך להחמיר בחמץ לבוער את החמץ בעוד ששאר איסורי הנאה לא צריך לבער אותם מן העולם? הטעם הוא משום שחמץ מותר כל השנה הוא לא נאסר רק בפסח. ומשום כך אין בני אדם בדלים ממנו כל השנה. הם רגילים לאכול חמץ כל הזמן. עוגיות במזווה וכל הזמן ונשנושציה הכל. הם לא בדלים מזה. אבל בשר וחלב ועורלה וכלאי הקרם האיסור נוהג איסור עולם אז לא צריך להחמיר כל כך כי אין מצב שאתה תיקח ותאכל בשר וחלב אין מצב לא צריך לבער זה ברור זה כאילו אצלך פה זה כבר מבואער, לא קיים. איסור גמור. זה הסברה של התוספות. למה החמץ צריך לבער ולמה שאר הייסורים לא צריך לבער? על פי זה יובן הפסוק להפלי. למה פעמיים אנחנו מצווים בעונש? אם עוברים על איסור מלאכה מות יומת? ולמה צריך לכתוב לנו גם ששת ימים תעשה מלאכה? אה כתוב לנו שששת ימים תעשה מלאכה כי אנחנו לא בדילים ממנה בכל ימות השבוע ואדם רגיל לעשות מלאכות כל הזמן אז הוא עלול לעשות גם שבת מתוך הרגל מזהירה התורה בשתי פרשיות וחוזרת מות טומת מחלליה מות יומת תיזהר תיזהר למה כי ששת ימים תעשה מלאכה אתה רגיל לעשות מלאכות כל הזמן אז לכן תיזהר התורה מזהירה כיוון שאתם לא בדלים ממלאכה בכל ימות השבוע צריך זהירות כפולה ולכן הזהרה כפולה א שש שת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש. למה התורה צריכה ללמד שבששת ימים יש לעבוד תלוי מי שעושה רצונו, מי שלא עושה רצונו? למה היא לא מסתפקת באיסור מלאכה ושצריך לשבות בשבת? מספיק תגיד את זה. אז מעשה עם הרב הקדוש החפץ חיים זכר צדיק ברכה. הוא הגיע לצ'רניגוב ושמע שיש בעל הבית, יש לו בית חרושת והוא מעביד את הפועלים בשבת. נכנס אליו הגאון הישיש וניסה לשדל אותו להפסיק. ממעשיו הנפסדים. אמר לו בעל הבית חרושת, אני מרוויח כל שבת 4,000 רובל. אתה רוצה שאני אפסיד כל שבת סכום כזה? שאל אותו החפץ חיים בלהפסיד את הבית חרושת כולו בשביל חילול שבת זה עדיף בעיניך לא כתוב מפורש ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות לא מובן למה התורה מודיעה מה נעשה כל השבוע מספיק שהיא תעסור עלינו לעבוד בשבת ובשאר הימים נעשה מה שנרצה. אלא כך אומרת התורה, רצונך שתהיה לך בכלל עבודה במשך שישה ימים אז תשבוט בשבת מהעבודות. אם לא כן, גם בששת הימים לא תוכל לעבוד. [‏צחוק] נעג עליו. תגיד לי רבי אתה חושב שבגלל איזה פסוק בחומש זה מחזיק את הבית חרושת שלי? חופץ חיים בל ברירה עזב והלך. לא עבר זמן. הבולדשויקים נכנסו לרוסיה ונטלו ממנו את כל מפעליו. הוא ניצל בנס אבל נמלט על נפשו ערום וחסר קל הוא לא שכח את מה שאמר לו החפץ חיים שיגר לו מכתב וזה הלשעון עכשיו אני רואה שדבריך צודקים בנכונים שפסוק בחומש קובע גורל של בית חרושת לא תבערו אש בכל מושבותיכם. כתב התפארת יהונתן למה הוציא דווקא הבערה מכלל שאר המלאכות? יש לט מלאכות. למה תורה בחרה להוציא מתוך הלט ולהגיד איסור מפורש לא תבוע אש בחושים אותכם הוציאה דווקא את ההבערה אז נראה לבאר הוא אומר כי בלוחות הראשונות נתן טעם לשמירת שבת זכר למעשה בראשית וזה שייך בכל הדברים שנבראו בששת ימי בראשית. אבל האור נברא במוצאי שבת. אם כן הוא לא בכלל כיבו שבת, כיוו לא שבת, לא היה עוד טהור. ולכן הוא צרך לו מיותר והוא נאמר אחר לוחות אחרונות כי שם לא נזכר מעשה בראשית. בלוחות האחרונות נאמר שכל זה מעשה דהיינו יציאת מצרים. רק טעם של יציאת מצרים מוזכר. ולא כי עשה השם את השמיים ואת הארץ אלא יציאת מצרים. אז לכן התורה הוציאה את ההבערה בלו בפני עצמו קחו מאיתכם תרומה לאדוני כתב הכלי יקר ועוד יכלול [‏צחוק] מאיתכם תגיד קחו תרומה לאדוני למה צריך להגיד מאיתכם בטח שאתה לא תיקח מהשני מה? למה מאיתכם? אלא שכל אחד יזדרז למצווה מעצמו. כי יש אדם שהוא לא נותן כלום, רק שהוא רואה אחרים אז הוא מתקנא ואז בעצם זה לא נתינה מאיתו, זה מהם. הוא ראה שהם נותנים אז גם הוא נותן. והתורה מבקשת לא, אני רוצה שהתרומה תהיה מאיתכם, מאיתכם. איי איי איי. אז בואו תראו עכשיו מה אומר החתם סופר. ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמור. זה הדבר אשר ציווה אדוני לאמור. קחו מאיתכם תרומה על אדוני צריך ביאור משה מדבר אל בני ישראל ואומר להם שיש ציווי מעת השם לקחת תרומה ויאמר משה על כל עדת בני ישראל לאמור אז מה זה שהוא אומר זה הדבר אשר ציווה אדוני לאמור המילה לאמור נראה כמיותרת. אומר החתם סופר, משה רבנו בדבריו מבקש לומר להם מה יעשו ביום השבת. מה עושים ביום שבת? מה עושים ביום שבת? התורה עוסרת לעשות מלאכה בשבת ורבותינו בשבת קיג דורשים מהפסוק בן נביא ישעיה נחיג ממצוח חפצך ודבר דבר שגם דיבור של חול אסור אך דרשו שרק חפצי חול אסורים בדיבור אבל חפצי שמיים מותרים. לכן בשבת שלא עושים מלאכת המשכן אז היו עסוקים בלדבר בחפצי שמיים. מה זה חפצי שמיים? מדברים. מה מדברים? כמה אתה מתנדב, כמה אתה נותן, כמה אתה זה למשכן, כמה כסף, כמה זהב, כמה כמה זה מדברים כמו תרומות בבית כנסת, עליה מוכרים עליות לקודש מותר. לפי כך נצטו על ידי משה רבנו זה הדבר אשר ציווה אדוני לאמור. זה זה אתם יכולים לאמור לאמור ביום שבת כשאתם אסורים לעשות מלאכות המשכן אבל לדבר על מלאכת המשכן מותר לכם לעסוק בעניין נתינה תרומה למשכן ולכן המשך הפסוקים זה כחומיתכם זהב הכסף חוש אתם יכולים לדבר חופשי לכן הוא אמר לאמור ככה ציוה אותי מה אתם תוכלו לאמור? איי איי. ועוד דבר נחמד שמסביר את זה עוד פעם בשער בת רבים כתוב כל נדיב ליבו יביאיה את תרומת אדוני זהב וכסף ונחושת. איך נדע? אם הנתינה של הנדבה היא בלב שלם, כתוב כל נדיב ליבו צריך נדיבות לב. איך נדע? איך נדע שם מביא הוא בעל נדיבות לב והנדבה בלב שלם? אם הוא ממתין עד שהגבאים יבואו לבקש, אז זה לא נדבות ליבו. אם לא באו אבל אם באו כבר אז אז אומר אבל אם הוא מקדים מעצמו ומביא את הנדבה ודבר שני אם הוא נודב בהתחלה זהב ואחר כך כסף ואם זה לא מספיק גב נחושת זה מראה שהוא התנדב בלב שלם כי מהתחלה הוא נותן נותן את הכי יקר והכי מעולה ולעצמו משאיר את הגרוע זה כל נדיב ליבו יבאהיה מעצמו לא מחכה לאף אחד לא ממתין שהגבאים יבואו ומה הסדר קודם זהב בחסבנחושת זה מראה שהוא נדיב ל ובפרט שאנחנו עדיין בחודש אדר אז מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שנכנס דר מי שם מי שם מי שם משם מי שם מי שם מי שנכנס הדר אי מי שנכנס נכנס מרבים בשמחה מי שנכנס נכנס מרבים בשמחה ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבכור עונם שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת קורא עונש שבת עם מקדש מקדש מקדש שביעי שבת מקדש מקדש מקדש שב שבת שנו שבת שלום שבת שלום כדוע לכם שבוע הבא אנחנו בצרפת פרי אין מערשה אז תתפללו עלינו שנצליח נלך לשלום נחזור לשלום אמן ונמצא את כולם בריאים ושלמים אמן אמן הרי אני מכוון קצת חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומש חס דאוריתא קבת דה לעשות נחת רוח על הקדוש הקדוש ברוך הוא רונד התנ הקדוש יוספתותיו לא בקף