פרפראות וחדושים לחג הפסח תשפ''ו - חלק ה'

- - - לא מוגה! - - - 

תורמי הנציב יום תרמו להקמת שכינתה מעפרה, ושיזכו להיות שלמים במידות ובדעות, ושתהיה בהם אהבת השם מיראתו כל הימים, מתוך בריאות איתנה ושמחה להם לילדיהם בתוך כלל ישראל הקדושים, אמן.

פרפראות וחידושים לחג הפסח חלק ה' שנת תשפ"ו.

"וַיְנַעֵר יְהֹוָה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם" (שמות יד, כז).

הסדר של קריעת ים סוף היה שבני ישראל עברו בתוך הים, אחר כך הקדוש ברוך הוא הטביע את המצרים. אז צריך להבין, למה בתפילת שחרית אנחנו אומרים, מים סוף בקעת, בזדים טבעת, וידידים עברו ים? קודם, זדים טבעת ואחר כך ידידים עברת? הסדר היה להפך, לא? אז הרמב״ם בלקוט יסודי התורה, פרק ח' הלכה א', כותב, עיקר קריעת הים היה כדי להטביע את המצרים. וזה לשונו. היה צריך להשקיע את המצרים, קרע את הים והצלילן בתוכו. אם כן, יש לומר שעיקר הקריעה להשקיע את המצרים. אז לכן מקדימים, בזדים טבעת, שזה העיקר. לפי זה נפלא הלשון. וים סוף בקעת בשביל וזדים טבעת. אז לכן עושה את זה קודם, כי זה העיקר. אבל בתפילת ערבית, שם לא אומרים, וים סוף בקעת. שם כתוב, המעביר בניו בין גזרי ים סוף ואת רודפיהם ואת שונאים. בתהומות טבע. אז זה לפי הסדר, המעביר את בניו בין גזרי ים סוף, ואחר כך כתוב את רודפיהם ואת צונעיהם בתהומות טבע. וכך גם מובן המשך התפילה בשחרית, בזדים טבעתה, וידידים עברויה, ויחסו מים צריהם, אחד מהם לא נותר. למה חוזרים עוד פעם ואומרים זאת? אם זדים טבעתה, למה אומרים עוד פעם, ויחסו מים צריהם? אלא משמעות כך. את ים סוף בקעתם בשביל שזדים טבעתה, בשביל לטבע אותם. ואחר כך מספרים לנו את השתלשלות הדברים שהייתה לפי הסדר של האירועים, שידידים עברו ים, ואחר כך ויחסו מים צריהם. אז קודם אומרים לנו את העיקר, מהי הכוונה בכל הקריאה? למשוך את המצרים, לשלם להם מידה כנגד מידה, ואז מספרים לנו איך היה המצב באמת לפי סדר האלוהים. טוב, זה פירוש אחד. עכשיו, הרב שטיינמן, זכר צדיק ברכה, בספרו איילת השחר, מיישב את התפילה של השחרית. הוא אומר בספר הרוקח, מובא שבזמן קריעת ים סוף, המים הלכו עד ארץ מצרים ושתפו את המצרים שנשארו במצרים. היה צונאמי. הלך, אסף את כל המצרים שנשארו במצרים, להביא אותם אל הים. כל הבלתי-מעורבים, הוא אסף את כולם והביא אותם אל הים. כדברי הפסוק, פסוק כה, כי אדוני נלחם להם במצרים, כותב רש״י, בארץ מצרים. כשם שאלו לוקים על הים, כך לוקים אותם שנשארו במצרים וחזרו המים לים סוף, מכיסו את המצרים שרדפו אחרי ישראל. אז גם אלה שרדפו, וגם אלה שהיו בלתי מעורבים, הביאו אותם לשם. לפי זה מסביר הרב שטיינמן, וים סוף בקעתם, ואז המים הלכו לארץ מצרים, והזדים שנשארו שם, טבעתה. ובו בזמן, ידידים עברו ים, ואחר כך חזרו המים, יאמסו ויכסו מים צריהם. ופה רואים שאין דבר כזה בלתי מעורבים. אם הם שתקו, אפילו שהם לא רדפו פיזית, והם לא נכנסו בשביעי באוקטובר, עצם זה שהם שתקו ולא מנעו, ולא גערו, ולא מחו, ולא שום דבר, עוד צהלו. אין בלתי מעורבים. היה מלאך, אסף את כולם, והביא אותם בדיוק כמו הרודפים. אז שתדעו את זה, כן? זה כבר כתוב בתורה, שהבלתי מעורבים מעורבים. והרב הגאון רבי יצחק פויזן היה בשיעור אצל הרב שטיינמן, והוא שמע אותו מוסיף, שלפי זה אפשר להבין את הגמרא ביבומס, דף עין באב, מובא שם שלא נשארו מצרים מימי פרעה. ורש״י כתב שם, בדיבור המתחיל הנח, שהם מתו וטבעו בימי פרעה. מקשה הרש״בו, הרי נשארו המצרים שנשארו במצרים בזמן שטבעו המצרים בים, הרי לא כל המצרים רטפו אחר ישראל. אך לפי הרוקח מובן שהמים הגיעו עד ארץ מצרים ושטפו את כולם. וכן כתב בבאור הגרע באבן העזר סימן ד', סעיף קטן יח״, ליישב את דברי הרש״בו. לפי זה, אפשר לבאר בברכת, בתפילת ערבית, ואת רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות תיבע. למה כפול? למה רודפיהם ושונאיהם? אלא את רודפיהם תיבע בים סוף. ואת שונאיהם שנשארו במצרים. עם הבלתי מעורבים הביאו המים אותם לים סוף וגם טיבע אותם אז לכן נכתב שני הדברים במושב זקנים על התורה מיישב את נוסח התפילה בשחרית כך בשעה שהיו ישראל בתוך הים כבר נכנסו המצרים לתוכו ורצו להרוג את בני ישראל מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפך את היבשה שעברו עליה בני ישראל לטית ואז באיזה עדים טיבעת בטית ולא יכלו המצרים להתקרב לישראל עדיין לא כיסה עליהם הים עד שיעלו כל בני ישראל ורק אחרי שיצא האחרון חזרו המים למקומם עכשיו התפילה מדויקת בתחילה כתוב בזדים טיבעת איפה? בתוך הטית וזה בשעה שישראל עברו ים ואחרי שהם חצו את כל הים ויצאו בצד השני באותה שעה ויחסתו מאמצריהם כולם. זהו, מסודר. וישוב הים לפנות בוקר לעת תנוע תנאי התנא הקדוש ברוך הוא עם הים שיקרע לפני בני ישראל אין דרכו של ים לקרע מה פתאום הוא שוטף וזורם והכל תנאי מששת ימי בראשית ותמאו המפרשים. לכאורה היה צריך להזכיר את התנאי בעת הבקיעה תנאי התנא שיקרע לפני בני ישראל אז איפה צריך להזכיר את התנאי? לא בישוב הים לפנות בוקר לעת תנוע לא כשהוא שב אלא כשהוא נקרע כשהוא שב זה הסיום כבר איפה נקרע? התנאי היה על נקרע יש ליישב שכל עניין תנאי הוא שאם לא יקיים התנאי יהיה המעשה בטל אם יש תנאי על משהו ולא מתקיים התנאי, כל המעשה בטל ואם כן אם לא היה הים מקבל ומקיים התנאי להיקרע מפני בני ישראל, היה בטל תכף המאמר שיהיה כאן ים, כי כל מציאות הים בתנאי שהוא ייקרע. ואם הוא מבטל את התנאי, הוא לא יתקיים. בטל. והיה שוב חוזר להיות יבשה לעולם. אתה רוצה להיות ים? זה תנאי, שאתה תקרע לפני בני ישראל. לא תקיים! אתה לא קיים. זהו. בזה שקיבל הים את התנאי, והוא נקרע לפני בני ישראל, אז נתקיים המעשה ונשאר ים. זה היה התנאי. אם הוא עומד בזה, הוא יהיה ים. לא, הוא יישאר יבשה. אם כן, בזה שחזר הים לאיתנו, ברור שהוא קיים את התנאי. לא צריך להגיד את זה בזמן הקריעה. אם היה שוב הים לפנות בוקר לאיתנו, זה בגלל שהוא קיים את התנאי, לתנאו. אבל בבקיעה אין הכרח שזה מצד קיום התנאי, כי אפילו אם לא היה רוצה לקיים התנאי, היה נעשה לי ים בשער. זה אומר אורח חיים הקדוש. ביושע אדוני ביום ההוא. מה הדגש ביום ההוא? למה כתוב ביום ההוא? כותב בספר חנוכת התורה, העולם מקשים. למה לא אמרו ישראל שירה תכף כשיצאו ממצרים? מה, זה לא מספיק לצאת לחירות אחרי 210 שנה? זה לא מספיק להגיד שירה, אנשים יוצאים מהכלא אחרי שנתיים-שלוש אומרים שירה. למה לא אמרו שירה? צריך לומר, בגמרא מסכת קידושין טז, עבד שברח לפני שש צריך להשלים השש שנים. מה פירוש? ברח ברח, אבל אתה חייב בשש. אבל אם מת האדון, הוא אינו צריך להשלים. וידוע שישראל יצאו ממצרים קודם הזמן של ארבעה מאות שנה. אם כן, דינם כמו עבד שברח לפני שש, והם צריכים להשלים. אך כשראו שמתו המצרים, אז הם נשתחררו לגמרי. ולכן אמרו שירה תכף. זה שאמר הכתוב, ויושע אדוני היום ההוא דייקה את ישראל מיד מצרים. פירוש היום, היה להם הישועה, קודם לכן לא היה להם משעת יציאה. ומפרש שכתוב, מה הייתה הישועה דווקא היום ולא קודם? וירא ישראל את מצרים, מת על שפת הים. אז פטורים הם מלהשלים, ואז דווקא אמרו שירה בשמחה רבה. כי כל זמן שאדם בורח, עדיין רודפים אחריו. זה לא נגמר. אבל אם מת, נגמר. לכן אמרו שירה דווקא. לפי זה יש להוסיף, המגן אברהם בסימן ס' זאן כתב על הדין שצריך להזכיר יציאת מצרים כל יום. הרי אנחנו מחויבים במצוות עשה דאורייתא בבוקר ובערב להזכיר יציאת מצרים ולכוון לקיים מצוות עשה דאורייתא. אז הוא אומר, המגן אברהם, שאפשר לקיים את זה גם באמירת שירת הים. ככה אומר המגן אברהם. אבל בהגהות חתם סופר, חלק. וטעמו, משום שהתורה הקפידה לזכור יום צאתנו ממצרים. בשירת הים אין בו יציאת מצרים. וכך נקט גם רבי עקיבא איגר. אבל אפשר לבחר את דעת המגן אברהם שבשירת הים מוזכר מפלת המצרים. וזה, זה גמר היציאה. יציאת מצרים עוד לא נגמר עד שמתו המצרים. על ידי שראו ישראל את מצרים מתים. וכך יש להם את הישועה בשלמות ואין להם מפחד יותר מהמצרים. אז זה נחשב אצל המגן אברהם, יציאת מצרים מושלמת, ובעצם אמירת שירת הים, אתה יוצא ידי חובה בזכירת יציאת מצרים. וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. למה צריך להגיד איפה הם ראו אותם? אפשר להגיד וירא ישראל את מצרים מת. רבי יוסף מסלוצק מבאר. רשי פירש שהים פלץ את מצרים. כדי שלא יאמרו ישראל, כמו שאנו עולים מצד אחד של הים, ככה הם עולים מצד אחר. ועוד מביאים חכמים, זיכרונו לברכה, שכל אחד מישראל הכיר את נוגסו, והיה מצביע עליו, ושמח בנקמת השם במצרים. כן? יש שמאלנים שהם ממש מזועזעים שאם מישהו מישראל אומר שצריך לנקום באיראנים, או לנקום בחמאס, או לנקום, זה לא דרך ארץ. רק לנקום במתנחלים ולנקום בחרדים, זה מותר. מצווה. כן. והנה אמרו חכמים, זיכרונו לברכה, ביבמות, ככא, הטובע בים, כאשר פולטו לאחר שעה פניו משתנות ואין אפשרות להכירו. אמנם בשו״ת מהרשם פוסק, כי אם פלטו הים על שפתו אף שלא ראוהו העדים מיד, כיוון שהוא מונח על שפת הים, וגלי הים עוברים עליו כל העת, הרי הוא כמונח במים ואינו משתנה. לכן אמרה התורה, וירא ישראל את מצרים, מת. כל אחד מישראל הכיר את הנוגס. ואף שלא ראוהו מיד, אלא לאחר חיפוש בין כל המתים, עם כל זאת הכירו, למה? משום שזה היה על שפת הים, וגלי הים עוברים עליו, והרי זה כמונח בים שלא משתנה את צורתו. זה רבי יוסף מסלוצק. המהריל דיסקין, על התורה מביא את יהונתן בן עוזיאל, שכתב שהים כשפלט המצרים, הם עדיין לא מתו ממש, הם גססו. וכשהמהרל, זה אומר רבי יונתן בן עוזיאל, המהרל מקשה מנהליה, מנין לא זה, שהם גססו, הלא פשטות לשון המקרא. משמע שכבר היו מתים כשהיו על שפת הים. וירץ נד מצרים, מת על שפת הים. אלא באור בדבר. הרי אם טבעו בים, בים פלט, אז הפנים משתנות לאחר שעה. אם כן, איך היו מכירים את המצרים שהיו משתעבדים בהם? לכן נעשה נס שנפלטו מן הים כשהם עדיין חיים גוססים ומתו על שפת הים, כדי שיוכלו להכיר אותם לאחר מיתתם. אז זה פירוש לפי המהריל דיסקין. וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדוני במצרים, ויראו העם, ויראו העם את אדוני, ויראו העם את אדוני. מה זה? וירא ישראל את היד הגדולה. מה זה יד גדולה? הם ראו יד גדולה? מה זה וירא ישראל את היד הגדולה? וירא ישראל את היד הגדולה. בספר לב אריה, מביא בשם אחד מהגדולים לבאר את העניין. הוא אומר ככה, הפסוק בספר שמות, פרק ב', פסוק ה', כתוב ותשלח את עמתה ותיקחיה. בתיה שלחה את האמה שלה לקחת את התיבה. וכתוב שנתארכה ידה שישים אמה. ונהייתה לה היד הגדולה. על כן אומר הכתוב, וירא ישראל עכשיו, יא פאפאי, מסתכלים על ההתחלה, איך זה התחיל. וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדוני במצרים. הנס הזה שבת פרעה הצילה את משה רבנו במצרים. ויאמינו באדוני ומשה עבדו שכל הניסים הגדולים נעשו כדי להצילו ולחיותו, כדי שיהיה הגואל והמושיע של עם ישראל. אז השביעי באוקטובר, וואי, וואי, וואי, איום בנורא. כמו הגזירה שהייתה במצרים, מה היה במצרים? נטביע את הילדים, נהרוג אותם. שביעי באוקטובר היה גם כן, השם ירחם, להרוג 1,200 יהודים וכו'. אבל מה יצא מזה? שאין את כל הדמויות המצחיקות שהיו פה בסביבה, כמו נסראללה וסנוואר וחמינאי וכל החבר'ה הרעים? אין יותר כאלה, זהו. ואין סוריה, ואין לבנון, ואין איראן, ואין, ולאט לאט הכל מסתדר. או באייר ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדוני במצרים, צריך להסתכל איך הקדוש ברוך הוא מגלגל דברים. בהתחלה אתה לא מבין, ואתה חושב שהוא הפקיר אותנו, מאזם אותנו, ואתה לא מבין מה החשבונות של שמיים, ואיך הדברים מתגלגלים, אז עם ישראל הביטו. איך זה התחיל? כמו במגילת אסתר. כן, סוף וסוף, נכון. נכון, יפה מאוד. אז זאת אומרת, רואים שכל ההיסטוריה לא רואים בהתחלה. וראית את אחוריי, ופניי לא יראו. אתה יכול לראות רק אחרי, אבל לפני אתה לא יכול לדעת מה אני מתכנן. אז תהיה סבלן, חכה ותראה, ויער ישראל את היד הגדולה. ישמחו במלכותך. שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו. במהלכותך שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת. עם מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת עם מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי שביעי שבת. הריני מכוון לקיים את צבא החכמים. דאורייתא, בשמחה דאורייתא, גומן למשל יש עש... דאורייתא, כבד את אביך ואת אמך דאורייתא, לעשו נחת רוע הקדוש ברוך הוא, לעשו נחת רוע התנא הקדוש, שיהיו שפתותיו דוברות בקבר.