פרפראות וחדושים לחג הפסח תשפ''ו - חלק ו'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום.

נליה בת לריסה,

יזכו היא ובני משפחתה לתשובה שלמה מתוך שמחה,

תשפיע על סביבתה לטובה, לעבודתו יתברך,

זיווגים הגונים לילדיה מתוך בריאות שלמה ואיתנה.

ולעילוי נשמת יהודה צבי

ברבי משה יצחק דויטש

שזכיתי להיות חברותה איתו,

מנוחתו עדן.

אז ישיר

איתא בגמרא במגילה דף י' עמוד ב'

ובמדרש

ביקשו מלאכי השרת לומר שירה

אמר להם הקדוש ברוך הוא מעשה ידיי טבעו בים

ואתם אומרים שירה

וכך לא קרב זה אל זה.

אז אני רוצה לגלות לכם קודם מראש

שבדקנו את המקורות

מעין במגילה

מעין במדרש

בתנחומא או ברבא

את הלשון הזה מעשה ידיי טבעו

אלא טבעים.

אז כל הפירוש הזה מסתמך

על חנוכת התורה.

המחבר זה הרב השל

שהיה הרב של לובלין לפני שלוש מאות שנה

ואחר כך בקרוקר

והיה אדם עצום וגדול וקדוש שאחידה כותב עליו

שהיה גלגול של רבנו תם.

מדהים.

בכל אופן כנראה הגרסה הייתה אצלו ככה ומבדיקה שעשה רבי נתנאל

אז הוא הביא לי פה מקורות על זה

ואכן כתוב

בספרו

תבעו שתכף נבין שזה לא בדיוק

והוא מצא גם שיש את זה במדרש הרנינו

ששם כתוב תבעו תובעים

סוגריים, יש גם לשון טבעו, גם...

עכשיו בואו תראו איזה דבר יפהפה יוצא,

אם כתוב טבעו, לא יאומן, כי המדרש אומר כתוב,

כנראה זה במדרש ארנינו,

ובגמרא כנראה שזה היה אצלו

הגרסה.

אז המדרש אומר,

ביקשו מלאכי השרת לומר שירה,

אמר להם הקב' ומחסה ידיי טבעו בים,

ואתם אומרים שירה.

לכך לא קרב זה אל זה,

כי בדרך כלל, וקרא זה אל זה ואמר,

ופה לא קרב, כי הם לא אמרו שירה,

כי בדרך כלל הם אומרים ביחד.

טוב, אז הוא מסביר

שככה הפירוש,

על פי מה שמובא בגמרא בפרק חלק,

שם כתוב,

ביחד ה' מחנה אשור,

זה היה בזמן חזקיהו המלך,

שסנחרי וחילותיו צרו על ירושלים,

אז במה הוא היכה אותם? ביחד ה' מחנה אשור.

בשירה היכם,

שגילה השם אוזנם ושמעו השירה של המלאכים,

ומחמת זה מתו.

לא יכלו לסבול

את הקדושה,

את השירה.

נפשי יצאה בדברו.

370 מיליון מתו.

עכשיו, טביעת המצרים בים,

למה הביא אותם הקדוש ברוך הוא לים?

לשלם להם מידה כנגד מידה כאשר זדו עליהם.

לפי שהשליכו את ילדי ישראל לים,

לפיכך מידה כנגד מידה יטבעו בים.

ועכשיו, יובן הגמרא,

כמין חומר,

ביקשו מלאכי השרת לומר שירה.

מה הפירוש? הם רצו להמית את המצרים.

על ידי השירה שלהם כמו שהיה בזמן צנחרים.

לזה השיב להם הקדוש ברוך הוא,

מעשי ידיי

טבעו בים.

רצה לומר,

לא טבעו,

אלא טבעו.

רצה לומר שהמצריים טבעו את מעשי ידיי,

את ישראל הם טבעו בים,

כי ישראל נקראו מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא.

כמו שכתוב, מעשי ידיו מגיד הרקיע.

תראו שם בכתובות.

אם כן, מן הראוי הוא להמיתם דווקא במידה שמדדו הם,

שהם יטבעו גם כן בים.

ואתם רוצים לומר שירה להמיתם בזה על ידי שירה?

אז לא יהיה מידה כנגד מידה.

אז מה שרצו לומר שירה זה בשביל להמית אותם על ידי השירה כמו בזמן צנחרים?

אז השם אומר להם, מעשי ידיי טבעו בים.

הם, המצריים, טבעו את מעשי ידיי, את בני ישראל בים, לכן אני צריך לתת להם מידה כנגד מידה בים,

ולא על ידי השירה שלכם.

לכן דחה אותם מלומר שירה.

ולא כמו הרגיל שאנחנו רגילים,

שמעשי ידיי טובעים בים, זה המצרים.

ואתם רוצים לומר שירה?

לפי זה יש לי השם,

דלכאורה יש לדקדק.

המצרים נטבעו סמוך ליום,

כמו שכתוב ברשי באשמורת הבוקר.

והנה המלאכים ביקשו לומר שירה בלילה.

אם כן קשה, מה הלשון טבעו?

משמע שכבר טבעו.

אם הם טבעו,

אז מה אתה רוצה להגיד שירה?

אבל לפי הפירוש הזה מיושב,

שזה טבעו ולא טבעו.

מאוד קשה.

אם אתה אומר, כמו שאנחנו רגילים לומר,

מעשי ידיי טובעים בים, ואתם רוצים לומר שירה,

מה קרה שהקדוש ברוך הוא חס על המצרים?

אדרבבה, עבוד רשעים רינא, למה לא לשורר?

לא ישירו,

אבל לפי הפירוש הזה,

זה מדובר לא שירה לאחר שמתו,

אלא לפני,

בשביל שהם לא יהרגו אותם על ידי השירה,

כי צריך למדוד להם מידע כנגד נגד.

עכשיו הפירוש,

שנגיד

שאלה שהרבה שואלים,

למה שלא יגידו

בעצם שירה?

זה לא לפי הפירוש הקודם.

לפי הפירוש הרגיל שאנחנו רגילים, שמעשה ידיי טובעים בים, זה המצרים.

ואתם רוצים לומר שירה? מה זה? למה שתגידו שירה?

המצרים טובעים, אז מה, צריך להגיד שירה?

יש ליישב,

על פי מעשה עם הבית אהרון מקרלין,

שהוא כתב ספר תורה שלושים שנה.

שלושים שנה.

אני כתבתי ספר תורה.

זה שירד במסוק, באצטדיון.

ואחרי משה רבנו זה פעם ראשונה שספר תורה ירד מהשמיים ארבעה.

זה כתב לי אותו סופר

ארבע שנים.

כל יום הוא כתב איזה שני

שתי שורות.

זה מה שהוא היה יכול. הוא היה מלמד

מתלמוד תורה.

ארבע שנים.

פה שלושים שנה.

זה לכתוב אות.

כשסיים את כתיבת הספר תורה הוא היה בשמחה אדירה.

הוא שאל את האב בדין דה קרלין

הקרן אוירה.

האם הוא יכול לברך ברכת שהחיינו על ספר תורה?

אחרי שלושים שנה הוא יכול לברך.

הקרן אורה עיין בזה יומיים

ופסק לו

שהוא לא רואה היתר

לברך שהחיינו.

טוב,

בזמן הסעודת מצווה כשהכניסו את הספר תורה לבית המדרש דיבר.

הבית אהרון מקרלין בהתלהבות נוראה

ובאמצע פרץ ממנו ברכת שהחיינו וקיימנו.

נורא שישב לידו בסעודה כשראה איך הוא ברך את הברכה,

אמר לו על כזה שהחיינו לא דנתי.

אז לפי זה גם כאן

המלאכים ביקשו לומר שירה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא אל תאמרו כי מעשה ידי טובעים בים.

אך ישראל לא שאלו לומר שירה, זה יתפרץ אצלהם.

הם לא שאלו,

ישר זה יצא אז ישיר משה אבני ישראל את השירה.

בהגדה של פסח אנחנו אומרים ונאמר לפניו

שירה חדשה.

וגם

כשמסיימים

את ברכות קריאת שמע דשחרית אנחנו אומרים

שירה חדשה שיבחו גאולים.

הסביר רבי יעקב מאוס יתין

מה העניין של התואר שירה חדשה?

מה זה?

כידוע יש מנהג אצל כל עם ועם שמנצחים את האויבים אומרים שירה.

נעמקים שמחים במפלה שהייתה לאויבים.

בישראל,

מה כתוב? וירא ישראל את מצרים מת

על שפת הים.

עדיין לא אמרו שירה.

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים

ויראו העם את ה'

ויאמינו ב' אדוני ובמשה עבדו.

אז ישיר משה

ובניהם ישראל רק אז הם שרו.

וזוהי שירה חדשה שאין בשום אומה.

אשירה לאדוני

כי גאו גאה.

בני ישראל

לא שמחים במפלה של המצרים,

אלא שמחים ויתגדל ויתקדש מרבה.

כשרואים שהקדוש ברוך הוא גאו גאה

והוא משפיל את האויבים השונאים של עם ישראל,

מכוני וכו'.

נראה איזה שירה יעשו אחרי איראן, נראה.

כן.

אחרי ששת הימים הייתה שירה, הם שרו.

נצר מחכה לרבין, איי איי איי, נצר מחכה לרבין.

המלחמה זה כאילו בין נצר ורבין, ואיפה הקדוש ברוך הוא מפעיש.

אין שירה חדשה.

לא יודעים לשיר.

הכל אתה מבין, כמו שאמר שרון,

אשרי העם שצהל לא.

זה הטמבלולו.

אז זה,

מה לעשות?

יש אחת מגישת חדשות, מאגי טבי מפוצץ את השמאל.

בסיום המהדורה היא אומרת

שצריך להודות לקדוש ברוך הוא

על כל הנסים שעושה הודו לאדוניי כי טוב, כי לעולם חסדו. ככה היא מסיימת.

מה הם מתפוצצים?

מה היא אומרת?

מה זה כואב להם? כאילו, מה היא אומרת?

מה זה?

איי איי איי אפשר לפוצץ אותם.

כן, אתה אומר פסוק, מתפוצצים את זה.

לא צריך תותחים, לא צריך טנקים, לא צריך שום דבר. תגיד פסוק, טנק.

חחח, חח, חח, חח, חח, חח, חח, חח, חח, חח, חח, כתב,

שרו לו שירה בשביעי של חג המצות.

זה היה ביום השביעי,

קריעת ים סוף.

אז שרו לו בשביעי של חג המצות.

זה היום השביעי, בחג המצות.

לפיכך נתקדש אותו היום ולא תעשה מלאכה.

כאילו, לזה לא היה שביעי קודש כלל.

כמו בחג הסוכות,

שאין השביעי שלו מקרא קודש.

בסוכות היום השביעי זה יום רגיל, כאילו חול המועד.

גם פה היה צריך להיות אותו דבר. מה קרה שפתאום לא עושים מלאכה?

איך הוא נתקדש?

בזכות השירה.

וואי, וואי, וואי.

כששרים עבדו, עבדו, עבדו, עבדו,

מתקדשים לדברים גדולים.

אשיר על אדוני כי גאו גאה סוס ברוכבו רמה בים

במארשה בחידושי הגדול

כפילות לשון גאו גאה יש לבאר

ידוע שהמצרים הם גאים

כי כך כתוב בישעיה ל' ז'

לכן קראתי לזאת רהב הם

לכן קראתי לזאת, למצרים רהב הם, רהב זה בעלי גאווה

וסוסים

הם גם כן מתגאים

כמו שכתוב בפסחים קי״ג, שישה דברים נאמרו בסוס

אוהב את המלחמה ורוחו גסה

יש לו גאווה

וכשמצרי רוכב על הסוס אז יש פה גאווה כפולה

גם של המצרי וגם של הסוס

בעל גאווה על בעל גאווה

המצרי התגאה ואמר ארדוף אסי גחלק שלל

והסוס התגאה כי הוא אוהב מלחמה

ועל זה נאמר אשיר על אדוני כי גאו גאה

שני בעלי גאווה גם הסוס וגם רוחבו

והאונקלוס הוא משמעותו גם כן כדברי המרשה

עוזי וזמרתיה

ויהלי לישועה

איי איי איי איזה פירוש נפלא מביא החידה הקדוש

בפני דוד

שמעתי מפי הרב פרי חדש זיכרונו לחיי העולם הבא

שהיה מפרש את הפסוק עוזי וזמרת

במה שאמרו בפרק א' דסותה יב

אמר רבי חנינא בר פפא

אותו היום שהושלך משה רבנו עליו השלום ליאור

איזה יום זה היה?

כא' בניסן היה

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם

מי שעתיד לומר לפניך שירה על הים ביום הזה, בכא' בניסן

ילקה ביום הזה?

רואים שהמלאכים יודעים את העתידות, אה?

טוב,

זה אמר רבי חנינא בר פפא.

רב אחא ברבי חנינא אמר,

יום השישי בסיוון היה.

זאת אומרת, השליכו את משה רבנו ליאור ביום שישי בסיוון.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם,

מי שעתיד לקבל תורה מסיני ביום הזה ילקה ביום הזה?

מסביר הפרי החדש, ולכל הדיברות,

בין אם זה היה בכא ניסן

או שזה היה בשישי בסיוון,

שתי הסיבות,

שירת הים,

ומתן תורה, היו מגן למשה רבנו.

שתי הסיבות.

ואם משהו הוטל בים,

היה כא' בניסן,

אז עיקר ההצלה הייתה שירה שהוא עתיד לומר ביום הזה,

ונטפל לזה זכות התורה שהוא יקבל.

זאת אומרת, זה יותר העיקר ממה שהוא יקבל את התורה.

ואם היה זה יום השישי בסיוון,

אז עיקר ההצלה שלו הייתה משום קבלת התורה ביום הזה,

ונלווה אל זה זכות השירה.

אלא כל אחד נקט מה לדעתו העיקר.

האם השירה הצילה אותו,

או התורה הצילה אותו שהוא לא יטבע בים ולא ימצאו אותו המצרים.

וזה מה שאמר משה רבנו,

זה מה שאמר משה רבנו, עוזי

זה התורה,

אין עוז לתורה, וזמרתיה

זה השירה.

השתיים האלה, מהילי לישועה.

אלה הצילו אותי מניור.

יא בוא ביי, איזה פירוש מפליא עדיין.

איך הוא מיישב

את שתי המימרות האלה.

השתבח שמונה, תראה מה זה.

זה אל איוון באהוא,

כתב רשי.

בכבודו נגלה עליהם והיו מראים אותו.

באצבע, זה.

אין זה, אלא להראות באצבע, זה.

זה ליבן והוא.

ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים.

הנציב בוולוז'ין

מקשה קושייה מניין,

שגם שפחה ראתה

זה ליבן והוא.

ברעתם, מה שנביאים לא ראו.

אולי רק הצדיקים, הם אמרו, זה ליבן והוא.

ואז הוא מתרץ, הוא אומר ככה,

זה ליבן והוא, פירושו שהם ראו בחוש

את הקדוש ברוך הוא ונפלא אותם.

ואז ממילא, וליבן והוא.

הצדיקים, גם שלא רואים בחוש,

אפילו בזמן שהנהגות של הקדוש ברוך הוא בהסתר פנים,

גם מקיימים בענווהו.

הם לא צריכים לראות בחוש זה.

גם בלי זה הם מתנעים לפני הקדוש ברוך הוא.

אז זה מראה שזה לא רק צדיקים,

אלא כאלה שרק כשהם רואים, אז הם.

ואנבעו.

ממילא שפחה ראתה על הים,

מה שלא ראו.

זה אומר על נצי.

כותב רשי שהיו ישראל מרין באצבע ואומרים זה אלי ואנבעו.

בספר, כמוצא שר הרב מביא בשם רבי אהרן מבלז,

זכותו תגן עלינו אמן.

אמן.

אין.

אין אמונה מוחשית יותר מאשר מצב זה שמראים באצבע ואומרים זה אלי.

אין.

ועל זה אומר הפסוק בענווהו מלשון נוי ויופי.

ובכל זאת,

מוסיף הפסוק

ומלמד אותנו שיש מצב יותר מענווהו.

יש מצב נעלה יותר.

זה אלוהי אבי

וארוממנו.

להאמין באמונה פשוטה ותמימה. בלי להצביע, בלי לראות, בלי מוחשי, בלי בטיח.

כמו שנמסר לנו מאבותינו, להאמין אמונה פשוטה.

זו דרגה יותר גדולה מראייה חושית.

לכן אומר הפסוק זה

וליבן והוא אלוהי אבי וארוממנו ללכת בדרך האבות צאי לך בעקבי הצאן ועד גדיעותי

על משכנות הרום.

אדוני איש מלחמה,

אדוני שמו.

שם הוויה מורה על רחמים.

אספורנו אומר

על הפסוק הזה,

גם כשבאים על אדם איסורים חס ושלום, צריך להבין שהכל לטובה,

כי הקדוש ברוך הוא אף על פי שהוא איש מלחמה,

אדוני שמו.

שם של רחמים.

אפילו במלחמה הכל מדוקדק על הצד של הרחמים,

לא להפריז ולא להגזים.

אמר אוהב ארדוף אסיג, אחלק שללתם לאמון נפשי יריק חרביתו, רישמו ידים.

איי איי איי, זה מתאים לטראמפ עכשיו.

פרעה אמר בתחילה, אחלק שלל.

מה זה אחלק שלל? הוא יחלק שלל לעם.

והוא

עכשיו ינצח את ישראל,

כל אחד לקח 90 חמורים מלאים

כסף וזהב,

הוא יחזיר את הכל בחזרה והוא יחלק שלל,

יבטיח לכולם,

אני אחלק שלל.

אך באותו רגע שאמר אריק חרבי,

זאת אומרת, אני אשלוף את החרב שלי מן הנדן,

אריק חרבי, שזה סוג של גאווה,

הוא לא אמר, אריק חרבינו, נוציא כולם, נשלוף.

אני לבד, הגמד.

אריק חרבי, איזה גודל היה לו?

בית החרם כזאת הייתה לו.

אריק חרבי,

כן,

של המרגרינה,

אריק חרבי.

אז הוא אומר,

אריק חרבי,

מיד שכח

וסיים,

תורישמו ידי.

זאת אומרת, רק אני לבד, בלי עמי.

כשבא לכלל גאווה, לא חושב על השני,

רק על עצמו.

גם טראמפ.

נלחמים ישראל וזה,

הכשירו את הדרך,

ביטלו את המקאמים ואת כל הטילים, וזה נגד זה.

והוא אומר, אני, הכל אני, אני עשיתי, אני, הכל זה הוא.

בהתחלה הוא אומר, יהיה כלכלה,

הוא יוריד את המחירים מארצות הברית ואת הכל והכל,

בסוף הוא לוקח את עזה, שולע את החתן שלו,

שיבנה שם במיליארדים, זה יהיה שלו, שלו, עזה שלו והכל שלו.

איי, איי, איי, זה לא משתנה, אפילו אם אתה יותר גבוה מפרעה,

זה לא משתנה, לא משתנה.

אנשים שופחים.

אבל היה לו עוד פטנט לפרעה הזה, הוא היה וואחד.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים שעם ישראל שמרו שלושה דברים,

לא שינו את שמם,

לא שינו את לשונם,

ולא את לבושם.

ראשי תיבות, שלל,

שמם, לבושם, לשונם, שלל.

אמר פרעה,

אחלק שלל,

אני אפריד

מהם, אחלק את השלל, שלא שיקראו במקום יוסף, ג'וני,

שיהיה ככה, תאמן, מחמוד.

זה כל מיני.

ואת הלבוש,

נחליף להם, כמו שהגיעו העולים החדשים מתימן וזה, ישר הבישו אותם חכי, חצי,

חצי, וזה, והבנות ככה, וזה.

הכול, נחלק שלל, אתה מבין?

לשונם, גם כן, אתה מבין? מדברים פה הכול כמעט אנגלית, וזה, זה, שלא יבינו, המזרחים, שלא יבינו.

שיסבלו,

לא למדו, שלא יבינו.

הכול זה,

אתה רואה?

זה הפטנט, החלק של, זה הפטנט של פרעה, זה, כן, והם משתמשים בזה.

ואז הוא היה בטוח שתמלא אמון נפשי והריג חרבי וכל החרטון. מהסוף ידוע, כן?

ועוד פירוש אחד, אלי מואב יוחזמו רעד.

אמרנו את זה בעבר,

זה חידוש לחתם סופר ולכה צדיק ברכה משהו משהו.

בספר זיכרון, זיכרון למשה, רבנו חתם סופר, מובא מבעל אגודת אזור,

שסיפר לפני תלמידיו,

כשהוא היה צעיר לימים

על שולחן חותנו בעיר בנדין,

בא לשם בחור מישיבת פרשבורג,

ומתלמידיו,

של מרן בעל החתם סופר, זכר צדדים קרובים לך.

והוא הרעיש את כל העיר בחריפותו ובקיאותו.

והוא שמע ממנו דבר אגדה משמה דריבו החתם סופר.

וזה מה שהוא שמע מהתלמיד.

בפסוק בפרשת

השבוע אומר אלי מואב יאחזמו רעד.

מדוע לשון רעד ולא רעדה?

כתוב רעדה חזלתם.

למה רעד?

אומר כי הטעם הוא שאלי מואב מי הם היו?

אלי, אלי זה כוח.

מי בעלי הכוח במואב?

זה היו בלק ובלעם.

בלק ובלעם.

בלק מלך מואב.

טוב,

גימטריה של בלק קמא 132. גימטריה של בלעם קמא 142. ביחד

274 רעד.

וזה שנרמס כאן שבלק ובלעם

אלי מואב יאחזמו רעד. את מי רחז רעד מאלי מואב?

בלק ובלעם.

ישמחו במלאכותך שומרי שמרי שבת וקורעי עונג שבת אממה ישמחו במלאכותך

שומרי שמרי שומרי שומרי שבת וקורעי עונג שבת אממה מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שבירי שבת

תראה, אני מכוון לקיים מצוות חכמים, דאורייתא, בשמחה דאורייתא,

גומל נפשו, יש חסד דאורייתא, כבד את אביך ואת אימך דאורייתא,

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש, יהיו שפתותיו דוגמאות בקבר.